מסלול הליכה: 5 ק״מ
מטרו: Lamarck Caulaincourt (ירוק 12)
מונטמארטר
מונטמארטר היא הגבעה הגבוהה שנישאת על פני העיר היפה פריז.
היא מורכבת מעליות וירידות, לעיתים תלולות אבל הנוף שנשקף ממנה, הרחובות הקטנים והיפים, העצים הגבוהים הזקנים והירוקים שווים את המאמץ, מה גם שאפשר להשתמש בחלק מהמסלול בתחבורה הציבורית.
הגבעה הזו היא היסטורית. פה הסתובבו אמנים ואנשי רוח בעלי שם שנתנו לגבעה תהילת עולם וגם לעצמם.
ברוב המקרים – בצדק.
פאטיסרי יפני-צרפתי
כרגיל אנחנו מתחילים את הבוקר שלנו בפטיסרי עתיק ויפהפה של פטיסייר שגר ביפאן שנים ספורות והשפעת התרבות היפאנית ניכרת ביצירותיו.
מאוד קשה לבחור מה לקחת אבל בסוף אני בוחרת בקלאסיקה שפירסמה אותו:
טארט מאצ׳ה ירוק חוור מעודן ונהדר, שמעוטר בפטל אדום לוהט והוא נפלא ועדין ורך.
ובטארט לימון חמצמץ במידה הנכונה, שאת חמיצותו מעדנים עלי הנענע הטריים.
היופי של שני הטארטים עוצר נשימה ואנחנו ממתינים דקות ארוכות, בטרם נתקע את הכפית בתוכן ונהרוס את היופי הזה.
השוקולד הזה נ-פ-ל-א
ממש מעבר לכביש נמצא שוקולטייר נהדר.
קוראים לו ארנולד להרר.
בשוקולטרי שלו יש עוגות נהדרות, גלידות, יצירות משוקולד וגם שק שוקולד נפלא, שאנחנו לא עומדים בפניו והוא ממולא בקרם שוקולד עם אגוזי לוז, מונח על בסקוויט אגוזי לוז ומעוטר באגוז לוז מצופה בזהב.
איך אפשר שלא לקחת אותו?
רחוב מתוק והפסקת קפה
אנחנו חוצים שוב את הכביש וממשיכים ללכת עוד דקה, מצד ימין יש גרם מדרגות שיוביל אותנו לעוד ״קומה״ בגבעת המונטארטר.
שם מצד ימין, נמצא בית קפה ״מרסל״ האלגנטי והיפה.
יש בו קפה מצויין, כוסות יפות והעיצוב שלו משגע.
מרסל יושב בפתחו של רחובון יפהפה שנקרא ל׳אנדרה שבתיו הפרטיים מזכירים קצת קוטג׳ים אנגליים בעיצוב וסטייל צרפתי.
דרי הרחוב הזה משקיפים מבתיהם על הנוף הכי יפה מהגבעה.
אנחנו עושים סיור ברחוב המתוק והיפה ומתיישבים לשתות קפה במרסל.
פלאס דלידה
אחרי שאנחנו מתענגים על הרחוב, הקפה ובית הקפה אנחנו ממשיכים את הסיור שלנו, ויורדים ברחוב מצד שמאל עד שמגיעים לכיכר קטנה ומוצלת, שם פסל שחור של דאלידה.
דאלידה היתה זמרת ושחקנית אהובה מאוד. היא קבורה פה במונטמארטר וביתה נמצא לא רחוק מהכיכר.
האיש שהולך דרך קירות
מכיכר דאלידה אנחנו פונים ימינה וכמעט מיד רואים מצד שמאל את פלאס איימה.
שם הפסל המתוק של האיש שעובר דרך קירות. הפסל הזה הוא מחווה של ג׳אן מארה לספרו של מרסל איימה, שחי פה רוב ימיו ויצר פה.
אנחנו ממשיכים במעלה הרחוב למעלה, מידי פעם מציץ אלינו הסקרה-קר, כנסיית הלב הקדוש של הגבעה, שגם אליה נגיע בהמשך.
רחוב לפיק ההסטורי והיפה
עכשיו אנחנו בצומת רחובות ומימיננו טחנת קמח ששרדה מבין אחרות על הגבעה.
הטחנה הישנה מקסימה ובחלל למטה יש מסעדה LA MOLIN RADAT.
ממשיכים ברחוב לפיק היפהפה וההיסטורי, בתים היסטורים מיוחדים שאינם דומים כלל וכלל לבנייני הפאר ולסגנון הבנייה המוכר לנו בעיר. רוב הבתים נמוכים וישנים.
לא רחוק מתחנת הקמח עומד על תילו הבית בו גר וואן גוך תקופה קצרה.
פלאס טרטרה
מתחנת הקמח אנחנו פונים שמאלה ועולים עם הרחוב, יורדים איתו לכיכר טרטרה, שהיא כיכר האומנים של הגבעה.
פה עומדים ציירים, מאיירים ואמנים שונים ועוסקים בציור פורטרטים ונוף.
תמורת כמה עשרות יורו וחצי שעת הפסקה – אפשר לקבל ציור או איור פורטרייט למזכרת.
מוזיאון ההיסטוריה של מונטמארטר
עלייה קלה לכוון כיכר salules, קצת אומנות רחוב מקסימה - ומשם ירידה קלה וימינה – ואנחנו במוזיאון ההיסטוריה של מונטמארטר.
המוזיאון קטן ואין בו יצירות גדולות.
אבל יש בו את ההיסטוריה של הגבעה מרגע שהיתה קירחת עד שהפכה לגבעה הכי מפורסמת בעולם.
והתצוגה מקסימה.
יש כרזות וצילומים וציורים על הגבעה, על התפתחות הקאן קאן וגם גינה די גדולה, יפה וירוקה עוטפת את המבנה הנמוך ומשקיפה לעבר העיר למטה. על חלק ממנה אפילו שתלו גפנים. מראה מקסים.
כנסיית הלב הקדוש
הכנסייה הזו כל כך יפה מבחוץ – מבפנים היא פשוטה וצנועה.
היא נישאת על הנקודה הגבוהה בגבעה ומשקיפה על פני כל העיר.
הטיפוס אליה לא קל, אבל אפשר להיעזר במעלון שנמצא למטה ברחוב (לא במסלול הסיור שלנו) ואפשר גם לחזור דרכו.
שוק הבדים של פריז סיינט פייר
אני לא עוזבת לעולם את מונטמארטר לפני שאני מבקרת בשוק הבדים של סיינט פייר, שנמצא ממש לרגלי הכנסייה עצמה.
במדרגות הרחבות שיורדות מהכנסייה אנחנו יורדים בזהירות, נחשפים לנוף הקסום של העיר לפנינו, עד שאנחנו מגיעים לרחוב סיינט פייר. שם מצד ימין מתפתל לו הרחוב שיש בו חנויות טכסטיל רבות. שם אפשר לקנות שאריות בדים של מעצבי על בסכומים מגוחכים, בדים לריפוד, למפות שולחן, סדינים וכלי מיטה בעיצוב צרפתי. ובכלל השיטוט בו אהוב עליי מאוד.
אנחנו מתחילים להרגיש רעב זה הרגע שאנחנו מתחילים את דרכנו לכוון שכונת אבס.
אבס במונטמארטר
בשכונה הזו גרו מהגרים ואנשים מעוטי יכולת, עד לשנים האחרונות בהן גילו אותן צעירי העיר והחלו לשכור שם דירות, לשפץ את הבתים, לפתוח ברים, מסעדים, חנויות עיצוב קטנות ולהפוך את השכונה למקור משיכה.
יש גראפטי בכל מקום ובתי קפה וצעירים ומשפחות ואפילו כנסייה אחת מיוחדת שסגנונה אינו מזכיר במאום את סגנון הכנסיות שבמרכז העיר והיא שווה ביקור.
זמן אוכל
אנחנו נעצרים בבולונג׳רי שבעליו זכה בפרסים ועוטר בעיטורים בעיקר בשל הבאגטים המיוחדים שלו, אנחנו עומדים בתור עם כולם ולוקחים לנו כריך מהבגט המפורסם. הוא טעים מאוד ומתאים לצרכינו.
הגלידה הכי טובה בעיר
לא רחוק מהבולנג׳ייר המעוטר נמצאת חנות גלידה נהדרת. יש להם סניף גם במארה ולדעתי יש להם את גלידת הארטיזן הכי טובה בעיר.
אנחנו עטים על הגלידות בטעמי תותים ושוקולד לבן וגם עם משמשים חמצמצים.
רו דה מרטייר
זה רחוב נפלא.
אחד מרחובות הקולינאריה הארוכים והמפורסמים בעיר.
הרחוב יורד מאבס, חוצה את השדרות הרחבות של קלישי ועובר לצידן השני שהוא כבר רובע 9.
יש בו חנויות מזון, דליקטים, חנויות גבינות, עתיקות, ברים, מסעדות, ירקנים ומה לא.
והוא מלא בנקודות חן מקסימות.
העלמה המתוקה מדליין
מדליין היא עוגיה צרפתית מפונקת.
היא עדינה ומושתתת על תועפות חמאה.
וככה היא בדיוק טעימה.
ברחוב מרטייר מספר יש חנות קטנה ומתוקה שהיא כל כולה מוקדשת לעוגיה המקסימה הזו ונקראת באופן לא מפתיע : מדמואזל מדליין.
יש שם מדליינים מתוקים וגם מלוחים.
רחוב קאדט
רחוב קאדט, הוא רחוב קצר ומקסים ונדמה לי שהוא אחת ההבטחות הקולינאריות בעיר (לא שחסרות כאלה).
ברחוב הזה יש הכל: פרומז׳ריות, וירקנים, סופר יהודי כשר, חנות שמוקדשת לפווא גרה, מסעדות וברים וכל הרחוב מתוק ונראה סטייל שוק הפשפשים שלנו. הווייב מקסים והתחושה היא של חופש מוחלט.
עוף בגריל צרפתי
אנחנו בוחרים לסיים את היום המקסים הזה בעוף צלוי ברוטסרי ששייכת לרשת מצויינת בעיר.
יחד עם תפוחי אדמה מוקרמים וסלט ירוק אנחנו מסודרים.
אך איזה יום נפלא היה היום.
Fanny's..co.il
לפוסט המורחב, לכתובות, צילומים נוספים ומפות המסלול יש ללחוץ על הלינק:
