שבועיים ברגל בדרום ירדן – ארץ הפלאות

הקדמה

נסעתי לירדן פעמים רבות בשנים האחרונות, אבל בדרך כלל לימים ספורים בלבד, משך זמן שאינו מאפשר טיול נינוח ומעמיק באמת בארץ הפלאות הזו. הפעם הצלחתי לשכנע את אירנה, שותפתי הנאמנה ל"טיולי סבל", לפנות – בקושי רב - שבועיים תמימים.

בארץ הפלאות. בין וואדי קוסייב לוואדי סיק

אבן החול משתוללת. ליד "ערוץ הצבעים"

כרגיל עם אירנה, תכנון הטיול לא היה לגמרי פשוט. אמנם טעמינו בענייני טרקים דומים למדי, כך גם הקצב, וכבר טרקנו לא מעט יחדיו בשנים האחרונות בהנאה רבה. אבל בכל זאת היה צריך להתחשב בהעדפות הסותרות במקצת של שנינו: אירנה מעדיפה טרקים ארוכים, רצופים, נטולי מפגשים עם אנשים אחרים, ועם הרבה משקל על הגב. אני מעדיף לסחוב כמה שפחות, לפגוש אנשים מקומיים מידי פעם, ואפילו להתפנק בחדר מלון עם מקלחת וכדומה כשמתאפשר. לאחר משא ומתן, התפשרנו על שני טרקים של שבוע כל אחד, עם לינה במלון במעבר בין הטרקים, ועם מפגשים לוגיסטיים עם רכב במהלך כל אחד מהטרקים, כך שנצטרך לסחוב אוכל לימים ספורים בלבד בכל פעם.

אירנה לא מרוצה מהנוף. ראס נאקב דאליה ליד ג'בל הארון

אני מרוצה מהמפגש עם עלי וחבריו הרועים

משסיכמנו על העקרונות, ניגשתי לספרים, למפות ולגוגל ארת' על מנת להמציא מסלולים מתאימים. הספרים – אל קניוני מואב ואדום של שוקה רווק ואבי שמידע, וספרו של איתי חביב – נותנים מידע רב ערך אודות מסלולים אפשריים, מקורות מים וכדומה, אולם מותירים לא מעט "אזורים לבנים" במפות, והחלטתי שהפעם יש זמן, וגם שותפה מתאימה, לחקור ולשוטט בחלק מהאזורים הללו. בנוסף למפות הטופוגרפיות, נעזרתי רבות בגוגל ארת'. הרזולוציה מצוינת, ואם יודעים היכן לחפש ניתן לאתר קטעי שבילים, מעיינות (כתמים ירוקים) וכדומה. בסופו של דבר החלטנו להקדיש שבוע לאזור שממערב לחומיימה, ועוד שבוע לאזור שבין שמורת דאנה לבין פטרה. את ענייני מעבר הגבול והתמיכה הלוגיסטית סגרתי עם יוסוף חסאנאת, סוכן נסיעות ירדני שבשירותיו האמינים אנו נעזרים מזה זמן מה.

האוכף הכתום ב"שביל הנעלם" מעין רכייה לג'בל אמשייטי

וכך ניראה (או לא...) השביל הזה בגוגל ארת'

יוצאים לדרך

בבוקרו של יום אביב חם בתחילת אפריל חצינו את הגבול ללא בעיות בסיוע נציג של יוסוף, פגשנו את מוחמד נהג המונית שלנו לבוקר זה, ונסענו לקנות אוכל בעקבה, בסופרמרקט מצויד היטב. הצטיידנו באוכל יבש לשבועיים, לקחנו עלינו אוכל לארבעה ימים, ואת היתר ארזנו בתיק גדול שנשאר אצל מוחמד. בנוסף, קנינו סים מקומי (של חברת אורנג') על מנת שנוכל לתקשר ולתאם עם יוסוף הסוכן ועם הנהגים ביתר קלות.

מלטפים את הטלפון במקום להסתכל בנוף. מעל שמורת דאנה

מעקבה יצאנו סוף סוף צפונה לנקודת ההתחלה של הטרק הראשון, קצת מערבית לביר חאמד – יישוב בדואי קטן על כביש נאקב מסעודה המקשר את דילאע'ה שעל "דרך המלך" מדרום לפטרה לרישא שבערבה. בדרך פטפטנו עם מוחמד, שגילה בקיאות מדהימה שעלתה על שלנו בגיאוגרפיה של חלקים מישראל – יישובים, כבישים וכדומה. התברר שהוא פלסטיני שנולד וגדל בכפר ליד ג'נין, ובתחילת שנות התשעים עבר לירדן וחי כיום עם משפחתו בעקבה. הוא מבקר רבות את קרוביו בגדה המערבית. נזהרנו שלא לגלוש יותר מידי לפוליטיקה, והסתפקנו בהבעת תקווה לעתיד טוב יותר לפלסטינים ולכלל האנשים באזורנו מוכה המלחמות.

עלי בן השמונה עוזר לאימו לרעות את הצאן, ליד ג'בל הארון. נקווה שיגדל ללא מלחמות

בביר חאמד מוחמד העביר אותנו לידיו האמונות של ראג'ע, בדואי "עסלי" (דובר ערבית בלבד) שבחודשי האביב חי עם אשתו ותינוקו באוהל כמה קילומטרים ממערב לביר חאמד עם עדר הצאן המשפחתי. בית הקבע שלהם הוא בכפר דילע'ה, שם הם מבלים את חודשי הקיץ. בחורף ראג'ע יורד עם העדר לערבה, שהעשב בה מקדים לצמוח עם בוא הגשמים הראשונים.

עיזים נהנות מעשבי האביב. בעלייה לג'בל פייד

נסענו בטנדר של ראג'ע מערבה בנאקב אל עוונאת, דרך עפר שנבנתה עוד בתקופה הבריטית, שיורדת מג'בל נקב אל עוונאת לוואדי סיק ועימו לערבה ליד ע'רנדאל. מעט לפני שהגענו אל קצה הרמה פנינו צפונה בדרך משנית אל ג'בל ח'שם אבו סווידא, ונסענו עליה כשלושה וחצי קילומטרים אל השלוחה המערבית של ההר, שגובהו כ- 1200 מ'. במפה (גליון יהל) מסומנים קטעי שביל היורדים מכאן בינות למצוקים לחלקו התיכון של וואדי מישאזה. ראג'ע אישר את קיומו בשטח של השביל, וגם את קיומו של הסעיף היורד דרומה לערוציו העליונים של וואדי קוסייב, שרמזים לו ראיתי בגוגל ארת' ועליו תכננו ללכת. ראג'ע גם סיפר שקיימים שני שבילים נוספים היורדים מערבה אל הקוסייב העליון, מדרום לשביל "שלנו", אלה יחכו להזדמנויות אחרות. הוא גם אישר באוזנינו את ששמענו מיורם, מיכל ואיתי שטיילו באזור שבוע לפנינו – שכל הוואדיות שטפו בשל הגשמים שירדו כשבועיים לפני הטיול שלנו, ושלא תהיה בעיה למצוא מים בגבים.

גבים בשניים מיובלי הקוסייב

בסביבות אחת וחצי ראג'ע עזב לנפשנו, לא לפני שווידא שאנו מצוידים בכל הנדרש וגם במספר הטלפון שלו לעת צרה, והתפנינו להתבונן בנופים הפנוראמיים מצפון, מדרום ובעיקר ממערב. הראות לא היתה טובה במיוחד, אבל בכל זאת הבחנו במקומות מוכרים ואהובים רבים – הרחק בצפון ג'בל הארון שליד פטרה, קרוב יותר ג'בל מסעודה, ואדי מישאזה ממש מתחתינו מצפון, ואדי קוסייב על יובליו הרבים ממערב, המשטח הלבן והדיונה שבכניסה לערוץ הצבעים, בדרום מערב דיונות החול של ואדי רכייה, והרחק בדרום אף הקצה המערבי של ג'בל אם אסוור שאליו אנו מתכננים לעלות ביום החמישי של הטרק. הערבה והנגב נראו במטושטש, אבל ניראה שביום טוב ניתן לראות מכאן חלקים ניכרים מהנגב הדרומי.

גבעת אבן החול שבראש מעלה ח'שם סווידא

יום 1 – מחאשם אבו סווידא לוואדי קוסייב עליון

אחרי ארוחת צהריים דשנה התחלנו לרדת במתינות מערבה לאורך השלוחה, בתחילה בדרך עפר ואחר כך בשביל ברור, עד שדרכנו נחסמה בגבעה מצוקית יפה (נ"ג 1035 במפה) על שפת המצוק הנופל בבת אחת מערבה. השביל, המסומן היטב במפה בשלב זה, חוזר מעט מזרחה, יורד צפונה במדרון תלול, ומקיף מצפון, ואחר כך ממערב ומדרום מערב, גבעה גדולה עתירה במחשופי אבן חול צבעוניים ובנופים נרחבים, כל זאת בשביל בנוי היטב כולל קירות תמך מרשימים (אם כי ניראה שאינו בשימוש רב בימים אלו).

לאחר הקפת הגבעה השביל הבנוי יורד דרומה לערוץ תלול של ואדי מישאזה, וממשיך איתו במתינות כמה מאות מטרים לצפון מערב. בערוץ כמה גבים רדודים ואנו מנצלים אחד מהם להתרעננות. כשהערוץ מתליל שוב השביל יוצא ממנו בעיקול חריף לדרום מזרח ומגיע לאזור שטוח יחסית ועתיר סימני רעייה הממוקם בין שני ערוצים של המישאזה. השלמנו ירידה של כמעט 500 מ' מח'שם אבו סווידא, תוך שאנו עוקפים מצוקים גדולים, כמעט מבלי להרגיש, הודות לשביל הבנוי טוב כל כך, שמעתה יכונה נאקב ח'שם אבו סוידא.

חלקו התחתון של השביל היורד מח'שם אבו סווידא

סעיף ברור של השביל ממשיך מכאן לצפון מערב לעבר ואדי מישאזה, אבל אנחנו פונים דרומה, חוצים את היובל הדרומי של המישאזה, ועולים לאוכף שמעט ממזרח לנ"ג 704, לפרשת המים שבין ערוצי המישאזה לערוצי הקוסייב. השביל יורד מעט דרומה לאורך הערוץ, פונה מזרחה לאוכף ברור ויורד בתלילות לערוץ נוסף. בנקודת המפגש של השביל עם הערוץ גב גדול ויפה. אנחנו מחליטים להמשיך עוד קצת לערוץ הגדול של הקוסייב. השביל יוצא מהערוץ בסמוך לגב לכיוון דרום, ויורד לנקודת מפגש של שני ערוצים היוצרים את היובל הצפון מערבי של הקוסייב. שעת דמדומים, וניחוח נפלא של פריחת הצלפים מקדם את פנינו, קרקעית הוואדי נוחה ללינה, ובערוץ התלול שנשפך מדרום אנו מוצאים מיים. סיום הולם ליום 1.

ערוץ הצלפים

יום 2 – שיטוט בערוצי הקוסייב

התכנון להיום הוא שיטוט בערוצי הקוסייב הרבים, ללא מטרות מוגדרות. תחילה אנו עולים ללא התרמילים הגדולים לאוכף שמדרום לנקודת הלינה. מתברר שהשביל הבנוי מממשיך לכאן, ונכנס לערוץ המקביל מדרום לערוץ "שלנו". מהאוכף אנו יורדים מזרחה, נכנסים לשני חריצים דרומיים צרים ועמוקים, נחסמים על ידי מפלים, ויורדים חזרה לנקודת הלינה. מכאן אנחנו עולים כקילומטר במעלה הערוץ לצפון מזרח, בקניון צבעוני יפה, ונעצרים למרגלות מפל אנכי (פחות מ- 10 מטרים), שאליו מוביל מלמעלה נקיק צר ביותר.

חוזרים לשאת בעול התרמילים, ויורדים בערוץ "שלנו", שפונה תחילה צפונה ומייד לדרום מערב. אין מכשולים של ממש וההתקדמות קלה, למעט גב יפה אחד שדורש הורדת נעליים (ורחצה כמובן). קירות הקניון אינם גבוהים, אבל עשויים פסים צבעוניים של אבן חול בגוונים שונים. איזה יופי.

לאחר כשעתיים אנו "נשפכים" ליובל הצפוני הרחב של הקוסייב, ונפגשים עם הטרק שעשינו כאן יחד לפני כארבע שנים (אותו התחלנו בירידה בוואדי מישאזה, על פי ספרו של איתי חביב). פונים דרומה במורד הערוץ, ואחרי כקילומטר עולים בערוץ חולי צר מזרחה כמה מאות מטרים. כאן אנו מתחברים חזרה לשביל הבנוי שאותו עזבנו בבוקר (על פי ניחושנו השביל עולה מנקודת הלינה שלנו דרומה לאוכף, יורד בערוץ לדרום מערב, חוצה אוכף נוסף ויורד בערוץ שאליו נכנסנו). השביל ואנחנו עימו עולה דרומה לאוכף נמוך ויורד בנופי אבן חול פרועים ויפים אל היובל הדרומי הגדול של הקוסייב. בערוץ זה ירדו בגלישה חברינו איתי, יורם ומיכל לפני שבוע, ואנחנו מזהים את עקבותיהם הנחושים בבוץ... עולים במעלה הערוץ, שהולך ומצטרר והופך לקניון מרשים, מופיעים גבי מים ולבסוף אנו נעצרים למרגלות מפל נמוך. אין מקום מתאים מזה לרחצה מענגת וארוחת צהריים.

השביל הראשי ממשיך מכאן דרומה לעבר וואדי סיק, אולם אנו ממשיכים מערבה במורד הוואדי. פנינו ל"ערוץ הצבעים" המפורסם, שלפני ארבע שנים חיפשנו ומצאנו על בסיס מידע חלקי. הוואדי אמנם יפה ביותר, אבל אחרי יום שלם בתוככי ערוצים וואדיות אנחנו כמהים לקצת נוף פתוח, ומחליטים לקצר את דרכנו אל הכניסה הצפון מזרחית לערוץ הצבעים. פונים דרומה לערוץ קטן (בין נ"ג 625 לנ"ג 658), ומייד מגלים גב יפהפה ועמוק למדי, שכנראה "שומר" מים זמן רב לאחר שטפונות. מתרחצים שוב, רק כדי להתחמם ולהזיע בעלייה תלולה ללא שביל מוגדר מערבה ואחר כך לדרום מערב, אל רמה גבוהה (למטיילים שפויים - שביל טוב ממשיך בערוץ עם הגב לדרום, וניתן להגיע עימו בנוחות לכניסה לערוץ הצבעים). למעלה (מעט ממזרח לנ"ג 587) נפתח נוף יפהפה מזרחה, לאזור שבו שוטטנו אתמול והיום, כאשר ג'בל נאקב אל עוונאת הגירני שולט מגבוה על מהומת אבן החול המבותרת בערוצים רבים.

מהרמה יורד בתלילות לצפון מערב הערוץ שבמורדו מצאנו לפני ארבע שנים את "סלע הצוללת" היפה, אולם הפעם אנו מתעצלים לרדת (בערוץ מעבר קשה הדורש עזרה הדדית ואולי חבל קצר) לשם. יורדים בערוץ רחב הישר מערבה, מתחברים לוואדי עמוק שנשפך צפונה לקוסייב, ועולים עימו כחצי קילומטר דרומה. הוואדי עתיר בדוגמאות אבן חול עדינות וצבעוניות, ומצדיק את קרבתו ל"ערוץ הצבעים". עייפים ומרוצים מגיעים לגבים שמסמנים את הכניסה לערוץ הצבעים (לא ניראה ששומרים מיים מעבר לשבועות ספורים. מקור המים הקבוע הקרוב ביותר הוא הת'מילה במורד וואדי קוסייב סמוך למוצאו לערבה), ודוחים את הסיור בו למחרת. במהלך הלילה מתחיל לרדת גשם, ואנו מוצאים מחסה סמוך במרפסת מקורה צבעונית ויפת נוף. איזה כיף להתעורר במקום כזה כשריח הגשם ממלא את הנחיריים.

יום 3 – ערוץ הצבעים, וואדי סיק ועין רכייה

הבוקר מוקדש לסיור נטול תרמילים בערוץ הצבעים. מגוון הגוונים והדוגמאות באבן החול מרשים גם בביקור רביעי במקום. אני מראה לאירנה את ה"עמק הנעלם" שגיליתי כאן בטיול עם יפתח לפני שלוש שנים, והיא אכן מתלהבת.

ה"עמק הנעלם", והסדק המוביל אליו

חוזרים לתרמילים, ועולים דרומה אל דיונת החול המצויה בפרשת המים בין ואדי קוסייב לואדי סיק, יעדנו הבא. היום אנו חוזרים למעשה על חלק מהטרק שעשינו כאן יחד לפני ארבע שנים. מוותרים על העלייה הקצרה מערבה לנ"ג 590, ממנה תצפית נפלאה מערבה אל הערבה וחלקים מהנגב, ומסתפקים בתצפית מדהימה בפני עצמה מנ"ג 572 הסמוכה. אבנים שחורות מונחות על משטחים לבנים, וכרבולות אבן חול אדומה ולבנה פורצים מכל עבר. ממשיכים בשביל צר אך ברור לדרום מזרח, השביל חוצה את המשטח הלבן הגדול הנראה היטב ממרחקים, יורדים עימו לערוץ צפוני חולי של וואדי סיק, ומתחברים שוב לשביל הראשי שאותו עזבנו אתמול. השביל עוזב את יובל הסיק כשזה פונה חדות מערבה, עולה דרומה לאוכף נמוך, יורד לערוץ נוסף ונשפך עימו לואדי סיק, שם אנו פוגשים שוב את דרך העפר של נאקב אל עוונאת שעושה דרכה לערבה.

לאחר כשניים וחצי קילומטרים במעלה וואדי סיק הרחב, אנו פונים ליובל הדרום מזרחי של הסיק שבו חבוי "הקניון הלבן" היפה העשוי בחלקו סלעי קונגלומראט עטופים בשכבה חלקה. בערוץ כמה שיחי חלביב רותמי בשיא פריחתם היפה להפליא.

חלביב רותמי ומרבה חלב

שביל מרוג'ם מעלה אותנו דרומה לאוכף המהווה את פרשת המיים בין ואדי סיק לואדי רכייה, באוכף מלכודת נמרים יפה ונופים צבעוניים לצפון ולדרום. מכאן יורד שביל, תחילה בערוץ ובהמשך ממזרח לו אל ואדי רכייה, הליכה קצרה מזרחה במעלה ה"קניון הוורוד" של הנחל מביאה אותנו לפלג הזורם של עין רכייה.

הפלג רדוד ונטול בריכות, אבל מישהו חפר כאן וסכר בריכה קטנה המאפשרת מילוי מים. אנו יוצאים לסיור במעלה קניון הרכייה הצבעוני להפליא. מפל חוסם את המעבר כשני קילומטר במעלה הוואדי. בדרכנו חזרה אנו מוצאים את תחילת השביל העולה מכאן לעבר ג'בל ח'שם אמשייטי, בו אנו מתכננים לעלות מחר, כך שניתן ללכת לישון רגועים, על משטח נוח בגדה הדרומית. הדמדומים מוקדשים לרחצה יסודית, כביסה, וארוחת ערב על טהרת הקוסקוס, מלווה בפרץ קצר של ברקים, רעמים וגשם חזק.

יום 4 – ה"נאקב הנעלם" מעין רכייה לג'בל ח'שם אמשייטי

לנאקב הזה אין כמעט זכר במפה, וגם הראיות לקיומו בגוגל ארת' קלושות. דבר קיומו התברר לי בטיול קודם באזור כחודש לפני הטיול הנוכחי, מפי אבו סבאח וסווילם בנו דובר האנגלית, המתגוררים באוהל ביישוב בדווי קטן כמה קילומטרים מצפון לחומיימה העתיקה. פגשנו אותם ואף התארחנו אצלם בטיולים קודמים בהם ירדנו לנקיק ואדי אחיימר המתחיל בסמוך לביתם, ובכוונתנו להתארח אצלם הערב. בטיול הקודם, אותו הוביל איתי, ביקרנו בנקיק שק אל אוגוז הסמוך לאוהלו של אבו סבאח, ובהמשך התכוונו לחקור מספר נקיקים באגן העליון של וואדי רכייה. על מנת לקצר מרחקים, סווילם ואחיו הציעו להסיע אותנו בטנדר המשפחתי לח'שם אמשייטי. כשהגענו לשם, בתשובה לשאלתי ובזמן שהכינו ליבה (פיתה גדולה ועבה הנאפית ברמץ המדורה) סיפרו שמההר יורד שביל טוב לעין רכייה, ואף הראו לנו מרחוק את תוואי השביל. למרות ההסברים לא הצלחנו אז למצוא את חלקו התחתון של השביל, ונאלצנו לחזור על עקבותינו בשל מחסור במים. גם הפעם נתקלנו בקשיים באיתור השביל.

שתי הגבעות המצוקיות הללו (המבט כאן מדרום מזרח) מסמנות את קצהו התחתון של השביל

לאחר ארוחת הבוקר עלינו מהמעיין כמה מאות מטרים בוואדי רכייה. הערוץ הראשי פונה לדרום ומייד למערב, בנקודה זו מצוי מעין "סולם בדואי" (אבנים המונחות זו על זו ומאפשרות להתגבר על מצוקים קטנים) ארוך בדופן הדרומית של הוואדי. עלייה תלולה אך קצרה מחברת אותנו לרוג'ום ולשביל ברור ומרוג'ם קלות הבא מצפון מערב על גבי שלוחה המפרידה בין ואדי רכייה לבין ערוץ קצר מדרום לו, שאל ראשו עלינו זה עתה. השביל עולה עוד קצת דרומה לאוכף, ויורד ממנו אל יובל נוסף, גדול יותר, של הרכייה. היובל הזה יורד מנקודה זו לצפון מערב בקניון צר, יפה ביותר ומפתה בצמוד ומדרום לנ"ג 900, אולם אנו משאירים את חקירתו לטיול הבא באזור. ממשיכים דרומה, חוצים ערוץ נוסף, ועולים בעקבות כמה רוג'ומים לדרום מערב, במחשבה שאולי השביל עוקף את נ"ג 910 מדרום בדרכו מזרחה. אולם מתברר שהשביל הזה עולה לאוכף וממשיך לדרום מערב אל עבר יובל דרומי יותר של הרכייה (ומהווה סעיף של הנאקב שאנו מחפשים). אנו חוזרים על עקבותינו אל השלוחה שבין שני הערוצים שחצינו קודם, לא לפני שאנו מתלהבים מהנופים ותצורות הסלע בסביבות האוכף (וגם עולים ויורדים בערוץ תלול ומכוסה דרדרת שמתגלה כנתיב ללא מוצא...).

מהנקודה שאליה חזרנו אנו מנסים את מזלנו בשביל מטושטש העולה דרומה-מזרחה אל עבר אזור שנראה וגם מתברר כבלתי עביר בעליל. לשמחתנו אנו מגלים כמה גבים מזמינים בערוץ העמוק שמצפון (שאותו חצינו בבוקר לאחר שעלינו מהרכייה) ויורדים לרחצה ולארוחת צהריים. בהמשך הערוץ הצבעוני מופיעים מפלים, וכניסיון אחרון לפני חזרה על עקבותינו אנו עולים בדרדרת תלולה ונטולת שביל מימין (מדרום) לערוץ. כתשובה לייאושנו מתגלה ר'וג'ום במעלה הדרדרת, אולם לא נראים כל סימנים לשביל. עולים עוד קצת, ולפתע מתחברים לשביל בנוי היטב הבא מימיננו וממשיך לעלות בדרדרת. אנו מבינים שהשביל עולה למעשה בדרדרת תלולה אף יותר שראינו מימין (מדרום) קודם לירידתנו אל ערוץ הגבים, ומתחבר אל הדרדרת בה עלינו. לאחר חצי יום של תעייה נפתרה תעלומת הנאקב לח'שם אמשייטי, שיכונה מעתה ה"שביל הנעלם". בהמשך השביל פונה מעט דרומה ויורד לערוץ שבגביו השתכשכנו קודם לכן. הליכה נוחה למדי בערוץ הזה מביא אותנו לבסוף אל נקודה המוכרת לי מהטיול עם איתי (מעט מדרום מערב לנ"ג 1092). אנו מתקשרים מכאן לסווילם ומבקשים שיאסוף אותנו לעת ערב בטנדר מח'שם אמשייטי (תכננו להגיע למאהל ברגל אולם זמננו התקצר בשל החיפוש הממושך אחר השביל...).

העלייה במבט לאחור

שמחים וטובי לב אנו ממשיכים בשביל בתוואי שכבר מוכר לי לדרום מזרח, חולפים על פני שתי מלכודות נמרים, אחת מהן נשמרה כמעט בשלמותה, ועל פני דיונת חול שנקלעה איכשהו לאזור המבותר הזה. מהדיונה אנו פונים מזרחה, ונבלעים במבוך הכיפות היפה להפליא של אבן החול הלבנה. השביל מגיע לאוכף ברור המהווה את פרשת המים בין אגני הרכייה והאחיימר, מעט מצפון לנ"ג 1092, ועולה בתלילות צפונה בסדק תלול מרוצף באבנים שמצאנו בטיול הקודם. אנו עוקפים מעט מדרום וממזרח את נ"ג 1169, ומגיעים לאוכף רחב ויפה ביותר – כיפות מפוסלות באבן החול הלבנה, ופסים רחבים בצבע כתום "רצים" ביניהן. נופים יפים צפונה לאגן הרכייה ממנו הגענו ודרומה לאגן האחיימר אליו אנו אמורים להמשיך מחר.

השביל עוקף את ראש הערוץ היורד לאחיימר, פונה לדרום מזרח ולאחר כ- 300 מ' פונה חדות לצפון מזרח, על גבי שלוחה העולה בתלילות לנ"ג 1340. מכאן נפתחים נופים נפלאים לעבר הערבה והנגב (אם כי השמש השוקעת לא מאפשרת תצפית פרטנית בכיוון זה), ולדרום מזרח לאזור ואדי ראם והרי המשאר האדירים שמעבר לבקעת חומיימה. ג'בל ראם ניראה בבירור, כמו גם ג'בל אום עשרין. מכאן קצרה הדרך לח'שם אמשייטי (נ"ג 1433), ממנו נפתח גם נוף צפונה, סווילם ואחיו מחכים לנו עם כוסות תה מהבילות ומתוקות, האנשים הראשונים שאנחנו פוגשים מאז שנפרדנו מראג'ע על ג'בל ח'שם אבו סווידא. ה"שביל הנעלם" הזה הוא מהיפים שיצא לי ללכת בירדן.

נסיעה של כמעט שעה בטנדר הפתוח מביאה אותנו עם שקיעה לאוהלו של אבו סבאח, המקבל אותנו בברכות ובעוד תה. יחד איתנו מגיע סוליימן עם מוניתו, ובה תיק האוכל שהשארנו אצל מוחמד ביום הראשון, וגם אספקה טרייה – גבינות, ירקות, פירות ופיתות. לארוחת ערב אנו מקבלים קרעי ליבה טבולים בגבינת עיזים עזת טעם תוצרת בית. כשהנוכחים שומעים את תכניתנו להמשיך למחרת לנקיק האחיימר ולג'בל אום אסוור (ואחר כך לפלג הזורם שגילינו בשנה שעברה בערוץ הדרומי של האחיימר ולנאקב נוחיילה), הם מספרים שהאזור כולו סגור זמנית לטיולים (ולרועים) בשל אימונים הנערכים בבסיס הצבאי הסמוך. לחיזוק דבריהם מגיע קצין בג'יפ של הצבא וחוזר על הדברים. ואכן מידי פעם נשמעים הדי יריות רחוקים. אנו נאלצים לאלתר תכנית חלופית לשלושת הימים שתכננו באזור, הפור נופל על אזור פטרה. הולכים לישון על מזרנים מפנקים באוהל האורחים של אבו סבאח.

כמה פרחים מהאזור, וגם נחש אחד, שהשים עצמו ישן

יום 5 – שק אל אוגוז, נסיעה לנאקב מסעודה, הליכה לעין א זאווי, נאקב מהרג'ה וואדי סאברה

בבוקר אנו מתקשרים ליוסוף הסוכן ומזמינים הסעה לא מתוכננת. בינתיים אנו הולכים לסיור קצר בשק אל אוגוז, הנמצא פחות מחצי שעת הליכה מהאוהל של אבו סבאח. זו אמנם הפעם השלישית עבורי בנקיק בחורף הזה, אולם הוא מרשים מספיק כדי לא לשעמם. הנקיק העמוק צר עד כדי כך שבחלקים ממנו ניתן להתקדם רק "על הצד". בדרך לנקיק אנו מבקרים בביתו ההולך ונבנה של סווילם. סווילם כבר בן 26 אבל אינו ממהר להתחתן, והוריו מקווים שהיותו בעל בית תזרז את העניינים.

סוליימן הוא שנשלח לקחתנו, ולבקשתנו מביא אותנו לבקעת אבו חשייב, לא רחוק ממוצא כביש נאקב מסעודה אל הערבה. לאחר כוס קפה חזק ומתוק שמכין סוליימן, אנו מעמיסים את התרמילים על גבינו ויוצאים לדרך, על פי המפה של שוקה ושמידע, שתשמש אותנו בשלושת הימים באזור (עמ' 271 בספרם). חוצים את הבקעה השטוחה המנוקדת באוהלי בדווים פה ושם מזרחה, נכנסים לוואדי זאוויי, חוצים צפונה רכס נמוך ומגיעים לבוסתן הנהדר של עין א זאווי. הלימונים מתפוצצים מרוב מיץ, עצי הרימון בשיא פריחתם, והכל מלבלב בירקות רעננה. מכאן עולים לג'בל מונטזה (כמעט 1000 מ') בשביל ששמידע ושוקה מכנים בשם נאקב מהרג'ה. מההר תצפיות יפות לערבה, לאזור פטרה וגם לצוקי ראג'ף. בהתאם לתחזית מזג האוויר, השמיים מתעננים והולכים, ובירידה לוואדי סאברה מתחיל גשם שבמהרה הופך למבול מטורף מלווה ברוחות חזקות. רטובים, אנו מוצאים מחסה סלע מוגן מרוח ומגשם בצוקים שמעל וואדי סאברה. הצוקים מסביב זורמים, לעתים במפלים. כמה דקות אחר כך נשמע רעש עמום מלמטה, ובאור אחרון אנו רואים שיטפון מתקדם במורד וואדי סאברה, שהופך באחת מיבש לגועש.

הבוסתן בעין א זאווי. אין כמו לימון טרי עם הטחינה

יום 6 – וואדי סאברה, נאקב מת'אלג'ה, מוית פאטמה, הבריכה הנבאטית

מתעוררים לבוקר מעונן, אם כי בנתיים נטול גשם. יורדים לוואדי סאברה, שעדיין זורם קלות, מבקרים במעיין, ומגיעים לתיאטרון הרומי החצוב בסלע. מכאן צפונה הכניסה ללא כרטיס לפטרה אסורה, אנו פונים מערבה ויורדים לואדי שעולה בו נאקב מת'אלג'ה על פי שוקה ושמידע. השביל כאן בנוי היטב ועוקף כמה מפלים, שעדיין זורמים משטפונות אמש. מידי פעם מטפטף גשם, שמתחזק כשאנו מגיעים לראש הוואדי. מוצאים מחסה סלע, ברקים, רעמים, גשם חזק וזרימות. תוך כמה דקות מתפתח שיטפון בוואדי למרגלותינו, על אף אגן הניקוז הקצרצר. הגשם פוסק, ותוך שעה השמיים מתבהרים ומכחילים, הכל מסביב רחוץ ומבריק באור השמש.

אנו יורדים ללא התרמילים לסיור יפהפה במוית פאטמה, ואדי קצר מרובה מצוקים ומחשופי אבן חול שבו שביל היורד לואדי סאברה. חוזרים לראש נאקב מת'אלג'ה ולתרמילים, מכאן קצרה הדרך לבריכה הנבאטית החצובה בסלע שבראש ואדי אבו חשייב. הבריכה היפה כמובן מלאה לגמרי במי שיטפון חומים. מסביבתה נשקף נוף יפה מערבה לערבה ולעמק פטרה שמצפון מזרח לנו, הזוהר בקרני השמש האחרונות.

בהיר כמעט לגמרי, אנחנו מתעצלים לחפש מחסה ללילה, ומשלמים בהתעוררות חפוזה לקול טיפות גשם המכה בשקי השינה. לילה רטוב רביעי בשבוע האחרון... מוצאים מחסה קרוב, דחוק ולא נוח אבל נשארים יבשים פחות או יותר. הפעם לא מתפתחים שטפונות של ממש, אלא זרימות קלות בלבד.

יום 7 – מרגלות ג'בל הארון, נאקב רובעי, נסיעה לדאנה

הבוקר מעורפל, אבל קרני השמש מציצות מידי פעם מבעד לקרעי הערפל, והתחזית אופטימית. אנו עולים לרכס המוארך שמצפון לבריכה, ואחרי הליכה קצרה מערבה מגיעים לראש נאקב רובעי. הערבה פרושה לרגלינו, ומתחילה להיגלות מבעד לקרעי הערפל. גם ג'בל הארון מציץ מידי פעם, וכך גם קרני השמש. הכל מסביב רחוץ ורענן, תענוג.

הערבה רחוצה אחרי הגשמים

משאירים את התרמילים הגדולים ליד עדר הגמלים הרועה בשלווה, והולכים צפונה לאורך המצוק הגירני, עד לראש נאקב דאליה סמוך לפסגת ג'בל הארון (בשנה שעברה עלינו בנאקב היפה הזה בדרכנו מואדי מוסא לנאקב רובעי ולבקעת אבו חשייב). בנוסף לתצפית המתמשכת מערבה, נפתחת תצפית מדהימה צפונה, להרים שממזרח לעמק פטרה, ג'בל אל בידא שמעל פטרה הקטנה והמצוק האדיר התוחם אותו ממערב, ההרים השחורים – אבו מחמוד ופייד, וג'בל סופאחה.

פוגשים עדר עזים המלווה ברועה ובנה. הרועה, וואהיבה, משכנעת אותנו להצטרף לשתיית תה, ומכבדת אותנו גם בחלב עזים טרי. אנו מצידנו מכבדים בחלבה ואגוזים, ומתפתחת שיחה עד כמה שהערבית העילגת שלי מאפשרת. הם גרים בסמוך למונומנט הנחש, בדרך מעמק פטרה לג'בל הארון, ולעתים מארחים תיירים ללינה. אנחנו מוזמנים, מפתה אבל אנחנו כבר מסוהדלים לתכנית, ומבטיחים לבוא בפעם אחרת. בנתיים מגיע בטנדר בעלה של וואהיבה, שואל אם ברשותנו כרטיס לפטרה, אנו אומרים שאין בכוונתנו לעלות לג'בל הארון או לבקר בפטרה, אשתו מוסיפה כמה מילים וגאסם נרגע, ומנסה גם הוא לשכנע אותנו להתארח אצלם.

הערה – הטיול בפטרה ובסביבתה דורש רכישת כרטיס כניסה לאתר. הגבולות המדויקים של האזור שבו נדרש הכרטיס אינם ברורים (עמק פטרה, ג'בל הארון והתיאטרון בוואדי סאברה נכללים בו). כמו כן אסור ללון בשטח זה (אם כי כאמור הוזמנו ללון אצל גאסם וואהיבה). על מנת להימנע מבעיות עם הרשויות עדיף לרכוש כרטיס, רצוי למספר ימים (תוספת העלות הנדרשת לכרטיס התקף לארבעה ימים קטנה), ולבחור נקודות לינה המרוחקות מהאזור האסור.

נפרדים מהמשפחה, חוזרים לתרמילים שמחכים בראש נאקב רובעי, ויורדים בו דרומה. הראות מצויינת והנופים מרחיבים את הלב. מגיעים לוואדי אבו חשייב, שבחלקו זורם קלות. אנו יוצאים עם הוואדי אל בקעת אבו חשייב הרחבה, ופוגשים את סוליימן על כביש נאקב מסעודה. נוסעים לכפר דאנה, בדרך עוצרים בוואדי מוסא לקניות ולפלאפל. בדאנה מתמקמים במלון, מקלחת חמה, כביסה וארוחת ערב במסעדת המלון. איזה פינוק.

במורד נאקב רובעי

יום 8 - וואדי ערער

לאחר ארוחת בוקר במסעדת המלון אנו יוצאים לדרך, ומקבלים בשמחה את השמיים הבהירים והשמש החמימה. עולים מעט עם הכביש מזרחה לכיוון דרך המלך, ופונים ימינה (דרומה) בדרך משנית המובילה למחנה הנוער שבבקעת בארה. נוף כיפות אופייני מקיף אותנו. לאחר כשני קילומטרים על הדרך אנו סוטים ממנה מערבה לתוך אחד מיובלי וואדי ערער. ירידה תלולה מערבה מביאה אותנו לבקעה רחבה, מלאה בעצים ובמשטחי פריחה שופעים. גן עדן של ממש. בהמשך הוואדי, שפונה לדרום מערב, מתחיל להתעמק, והמעבר בו מסורבל מעט בשל הסבך.

נוף כיפות אופייני בחלק הגבוה של שמורת דאנה

עם החיבור לערוץ הדרומי של הערער הוואדי מתעמק והופך לקניון, כאשר בקרקעיתו מופיעים מידי פעם מעוקים עם בריכות ומפלים נמוכים. כולם ניתנים לעקיפה. הוואדי עדיין זורם קלות כתוצאה מהשטפון שעבר כאן שלשום, ובקרקעיתו בריכות ענק, שתיים מהן אנו נאלצים לצלוח בשחייה. ההתקדמות במורד הנחל אטית מאוד, אבל יפה ביותר. המדרונות מיוערים בעצי אלון, ערער ומינים רבים נוספים, והפריחה בשיאה. מתמקמים ללינה מעל מעוק סלעי צר שבקרקעיתו בריכה ארוכה. מישהו ביקר כאן לפנינו והכין ליבה, שרידי המדורה עדיין מעלים עשן. כנראה צייד שהעדיף לא לפגוש בנו פנים אל פנים.

הערה – הטיול בשמורת דאנה מותר רק בשבילים מוגדרים, ובחלקם נדרש ליווי של מדריך מצוות השמורה.

יום 9 – טיול צד לנ"ג 1041, יציאה לאוכף חאמרה-חמאם דתנה, עלייה ל"חוטם המשולש" וירידה לוואדי גווייר

היום, בניגוד לאתמול שבמהלכו שהינו רוב היום בתוככי וואדיות, הוא יום של אוויר פסגות. הסביבה כאן הררית ומחורצת ולא פשוטה להליכה, אנחנו אמורים ללכת על שבילים שזיהיתי בגוגל ארת', ואני סקרן להיווכח אם הם אכן קיימים ועד כמה דייקתי בשרטוט התוואי שלהם. פותחים את היום בעלייה נטולת תרמילים לצפון מערב אל השלוחה הארוכה המפרידה בין ואדי ערער לואדי דאנה. מתחילים ללא שביל, אולם לאחר מספר דקות מתחברים לשביל ברור ואף בנוי העולה בדיוק בתוואי שסימנתי. בינגו. מגיעים לגב השלוחה, ממנה נשקפים נופים יפים לצפון ולדרום. ניראה שהשביל הבנוי יורד על גבי שלוחה ארוכה צפונה מערבה לוואדי דאנה. אנו עוזבים את השביל ומתקדמים על גבי השלוחה הראשית לדרום מערב, לעבר נ"ג 1041, תוך עקיפה משמאל (דרום) של גבעה סלעית במיוחד. שביל מטושטש מופיע מידי פעם. מנ"ג 1041 נופים יפים של בקעת פונון (וביום טוב גם של מרחבי צפון הנגב), ואדי דאנה וואדי גווייר, וגם שרידי מבנים ושברי חרסים. חוזרים על עקבותינו לוואדי ערער.

רחצה וארוחת צהריים, ואנו עולים רעננים מהוואדי לדרום מזרח. אחרי התחלה מתונה יחסית על גבי שלוחה, חוצים ערוץ מתחת למפל נמוך עם גב יפה, מטפסים בתלילות על המדרון ובהמשך בתוך גיא תלול ומיוער, בשביל בנוי (עוד בינגו), ומגיעים לאזור של אבן חול לבנה מתחת לנ"ג 1260. פונים דרומה, חוצים מספר ערוצים רדודים בנוף מכושף ומיוער של כיפות לבנות. לפתע מגיעים למצוק אדיר ונפתחים נופים של יובלי ואדי גווייר, הערבה ונ"ג 1167 השולטת מדרום. מצפון מערב לנו נ"ג 1185 נראית כתלויה על בלימה. שביל ברור שהתפצל מהשביל שלנו סמוך לתחילת העלייה מקיף אותה ממערב על קו מצוק ויורד לחמאם דתנה – סומן לטיול הבא באזור.

נ"ג 1185

השביל הגאוני פונה כאן שוב לדרום מזרח ויורד במתינות אלגנטית על גבי המדרון התלול לעבר האוכף הגדול המפריד בין וואדי חאמרה ממזרח לבין יובל של הערער וואדי חמאם דתנה במערב. מהאוכף אנו עולים במתינות לדרום מערב לנ"ג 1167, ממנה ניראה הרחק מתחתנו הקניון של וואדי גווייר, ותלויים מדרומו יובלי וואדי אם בארכ. הירידה מכאן לגווייר תלולה מאוד, ואנו מגיעים עייפים. למטה בנחל קבוצה של כמה אנשים משוובאכ העיירה הסמוכה שעורכים פיקניק, אנו מוזמנים לתה, ושואלים אם ראו את המונית שאמורה להביא לנו הספקה. מתברר ששני הקילומטרים האחרונים בכביש החדש היורד לוואדי גווייר ממנסורה הפכו לבלתי עבירים בשל השטפונות הגדולים שהיו כאן לפני כמה ימים. החבר'ה מבחינים בעייפותינו ומציעים להסיע אותנו בג'יפ שלהם, שהצליח איכשהו להגיע לנחל, עד למונית. שוב מגיע סוליימן, עם אספקה טרייה ו- 4 מנות פלאפל. הזמנו שתי מנות בלבד, אבל הוא ריחם עלינו כששמע שאנחנו אוכלים קוואקר וקוסקוס... אנו נוסעים עימו כמה קילומטרים במעלה הכביש לנ"ג 1066, קצת מתחת ומצפון לכפר מנסורה, שם אנחנו מתמקמים ללינת הלילה. אנו מביטים לצפון ומזהים את שרשרת הפסגות עליהן טיפסנו. איזה יום.

נוף מנ"ג 1167

יום 10 – יובלי וואדי אם בארכ, תצפית ההר ה"חתוך"

ואדי אם בארכ, המחבר כמה ערוצים מדרום לגווייר ונשפך אליו, ידוע בעשרות מפליו, את חלקם גלשתי עם שי בשנה שעברה. הפעם אנו מתכוונים לחצות ארבעה מיובלי האם בארכ באמצעות שביל שדבר קיומו נודע לנו מפי רועה בטיול שערכנו כאן בדצמבר (בטיול ההוא עקפנו את יובלי האם בארכ מדרום, באזור המגע שבין אבן החול הלבנה והגיר, נתיב קל, יפה ועתיר נופים).

נוף מנקודת הלינה 1066 לצפון מערב. נ"ג 1041 הזכורה לטוב מאתמול מציצה מאחור

מתחילים בירידה לצפון מערב בואדי תלול עם שביל ברור בתוכו. לאחר כמה מאות מטרים השביל מתפצל – הסעיף הימני ממשיך צפונה לואדי גווייר, ואילו הסעיף השמאלי פונה מערבה, חוצה אוכף נמוך ויורד ליובל המזרחי של האם בארכ. השביל הנוח עוקף מפל או שניים בערוץ המתעמק והולך. הצטרפות ערוץ גדול מדרום, ופנייה חדה של הוואדי לצפון מערב, מסמנים את תחילת הקניון עתיר המפלים. השביל עולה מערבה לאוכף (מצפון לנ"ג 909), ויורד ליובל נוסף של האם בארכ, אל תחתיתו של קטע עתיר מפלים. אנו מוצאים כאן בריכה יפה. השביל יוצא מיד מן הערוץ מערבה, מטפס בתלילות בחריץ מיוער וסבוך (מדרום לנ"ג 871, בחלק הזה השביל מטושטש עד לא קיים), פונה צפונה לאוכף ברור, ויורד אל הערוץ המערבי של האם בארכ, שבחלקו התחתון מפלים רבים.

אחד מנקיקי האם בארכ

לאחר רחצה בבריכה מוקפת בעצי תאנה אנו עולים לדרום מערב בערוץ הזה, ופוגשים בשביל בנוי שניכר שנמצא בשימוש רב. בצומת של שלושה ערוצים השביל פונה לערוץ הבא מדרום מזרח, אבל אנחנו ממשיכים בערוץ שבא מדרום מערב, ועולים בנוחות לאוכף מסובך ומבוכי קצת – בנוסף לערוץ האום בארכ שעימו הגענו, ערוץ תלול נופל ממנו צפונה, וערוץ נוסף לדרום מערב לוואדי מלאגה. אני מאתר את ערוץ אבן החול היפה עם הגבים הרדודים שמצאנו כאן בטיול בדצמבר (חלקו העליון של הערוץ היורד מהאוכף צפונה). לאחר (עוד) רחצה אנו משאירים את התרמילים הגדולים, ועולים לסיור תצפיות נינוח ברמה הגבוהה והמוריקה שמצפון, בין נ"ג 1055, 1084 ו- 1065. נופים יפים נשקפים לכל עבר ובפרט לבקעת פונון ושמורת דאנה. מרשים במיוחד המצוק האדיר שבין נ"ג 1084 ו- 1065. חוזרים לגבים, ומתארגנים לשינה בקרבת מקום, במרפסת עם נופי חמוקים נהדרים מסביב.

(עוד) מבט לשמורת דאנה

נוף ממרפסת הלינה

יום 11 – וואדי מלאגה עליון, וואדי אום חאמט, מערת אם אל עאמד

בבוקר אנו יורדים בשביל נוח בערוץ התלול לדרום מערב, לראש ואדי מלאגה, אבן החול מציגה תצורות סלע יפות. כאן מתחברים לערוץ שני נקיקים עמוקים מדרום מזרח. אנו מתלבטים אם לרדת עם ערוצו הרחב והלא מעניין במיוחד של ואדי מלאגה לצפון מערב עד לדרך הג'יפים המובילה למערה, או לעלות לאוכף שמדרום מערב ולרדת בואדי אם חאמט הנקיקי ועתיר המפלים, שעל פי מידע מוקדם שקיבלנו מאיתי ניתנים לעקיפה בשבילי ציידים. כיאה למזוכיסטים, אנו בוחרים באפשרות השנייה, עולים בשביל בנוי ויפה ביותר לאוכף, ויורדים קלות לראש ואדי אם חאמט.

התרמילים הגדולים מושארים כאן, ואנו יורדים לנקיק האם חאמט תוך שאנו עוקפים משמאל בנתיב מרוג'ם וצבעוני להפליא קטע וואדי שעביר רק בגלישה. לאחר כמה מאות מטרים נוחים בערוץ עתיר עצי התאנה מופיעים בולדרים קשים למעבר ומפלים חוסמים את המשך ההתקדמות. ניסיון לעקוף משמאל (מערב) לא צולח, ההליכה על המדרון אמנם נוחה אבל לא ניראה שניתן לרדת חזרה לוואדי ההולך ומתעמק לימיננו, וגם לא נראים רוג'ומים. המצוקים שממזרח לנקיק לא נראים כאופציה לעקיפה מימין.

נדמה שלא נותר לנו אלא לחזור על עקבותינו, ואירנה מתפוצצת. אני מקבל "שטיפה" על כך שלא עשיתי הכנה מספיק טובה לטיול, ועל כך שאנו עומדים לבזבז יום יקר. אני לא מתרגש (מתרגלים...), מביט סביבי אל היופי הנשקף לכל עבר, ומייחל לבזבוזים נוספים מסוג זה. אנו מתחילים לחזור, ולפתע אני מבחין ברוג'ום בדופן המזרחית של הנקיק, באמצע קיר הניראה בלתי עביר. אירנה מגלה רוג'ום נוסף, ומתברר שהעקיפה היא אכן מימין/מזרח. ה"שביל" מרוג'ם, אבל כולל מעבר או שניים מפחידים מעט. אחרי כמה מאות מטרים מגיעים לאוכף שטוח מכוסה עשב המפריד בין ואדי אם חאמט לבין ואדי מלאגה (מדרום לנ"ג 865). כאן נעלמים לנו שוב הרוג'ומים, הירידה לואדי אום חאמט נראית תלולה מידי, ואנו מוצאים ירידה נוחה מזרחה לואדי מלאגה.

מצטננים מהחום, ואירנה גם מהעצבים, באחת הבריכות, ממשיכים במורד הואדי צפונה ואחר כך מערבה, ופוגשים בדרך הג'יפים המגיעה מאזור פונון ומובילה למערת אום אל עאמד. מעט מערבה מכאן ואדי מלאגה חובר לואדי אם חאמט ונבלע בקניון החתור בסלעים מגמתיים ועביר רק בגלישה. אנו ממשיכים דרומה בדרך העפר, חוצים את ואדי אם חאמט ועולים בתלילות לשלוחת המערה. הדרך חוצה את השלוחה באוכף חצוב, ומסתיימת לאחר כמאתיים מטר בצידה הדרומי של השלוחה, כעשרים מטר מעל הפתח של מערת אם אל עאמד.

המערה היא מכרה נחושת עתיק, החוצבים הסירו באזמלים את השכבה המכילה את עפרת הנחושת, והשאירו עשרות עמודים לתמיכה בתקרת המערה המלאכותית הענקית שנוצרה. התקרה נמוכה, מה שמחייב הליכה שפופה. רצפת המערה מכוסה בשכבה עבה של גללי צאן. מפעל הנדסי מרשים ביותר מלפני כ- 2000 שנה.

השביל העולה מהמערה

אנו חוזרים על עקבותינו לאוכף החצוב ולצד הצפוני של שלוחת המערה. התכנית היא לעלות בדרך עפר שנפרצה בברוטליות ומתחברת לדרך שעימה הגענו כק"מ מהאוכף. אבל רוג'ום גדול בצד הדרך במרחק קצר מהאוכף החצוב מסיט אותנו לשביל שעולה על שלוחת המערה ומתגלה כיפה ביותר – בתחילה נופים נרחבים מערבה, ובהמשך נוף חמוקים אופייני באבן החול הלבנה. השביל מתחבר לדרך העפר סמוך לפרשת המים בין ואדי אום חאמט לואדי אום אל עאמד. אנו יורדים קצרות לראש ואדי אום חאמט על מנת לאסוף את תרמילנו, ועולים חזרה לדרך, שהופכת אחרי כמה מאות מטרים לכביש סלול באספלט. בנקודת תצפית נפלאה הסמוכה לדרך מחכה לנו האספקה, הפעם עם עבדו, שמכין לנו תה מתוק, ובנוסף לפלאפל שביקשנו הביא גם כנאפה. איזו חגיגה. מחליטים לישון בנקודה היפה הזו, קרני השמש מזהיבות את גבעות אבן החול שסביב המלאגה והאום חאמט, והשמש שוקעת אל תוך הנגב.

ראש וואדי מלאגה

עבדו והאספקה

יום 12 – וואדי פייד עילי, ג'בל פייד

בלילה מתחילה רוח שהופכת בבוקר חזקה מאוד. אנחנו מסתתרים מפניה במרפסת של בית נעול הסמוך לכביש. לאחר קפה וארוחת בוקר (קוואקר...) מתחילים ללכת דרומה לכיוון וואדי פייד. שביל נוח מנצל מדרגה רחבה שבין רכס א-שראה והכפר מנסורה שעליו לבין ואדי אום אל עאמד. בתחילת השביל בית ומשפחה בדואית שבדיוק מוציאים את הצאן למרעה. בסמוך מצאנו מאגר מים יפהפה – שני סכרים ותעלת הטיה רדודה יוצרים בריכה יפה בינות לסלעים.

לאחר כשלוש שעות אנו יורדים לאגן הפייד. בטיול בדצמבר עלינו מכאן דרומה לג'בל סופאחה והלכנו על קו הרכס המכוסה בערערים עד לנאקב נימלה, כשאנו נהנים מתצפיות נרחבות. הפעם בחרנו בדרך קשה וארוכה יותר – עלייה לג'בל פייד על מנת לעקוף את מפלי הנחל, ירידה לחלקו התחתון והליכה בוואדי אבו סככין לנאקב נימלה.

יורדים בשביל נוח אל הנחל וממשיכים במורדו. במהרה מופיעה זרימה, שמעידה על קירבתנו למפל הראשון בסדרת המפלים המפורסמת של ואדי פייד, שבה גלשנו שנינו בעבר. בראש המפל שתי בריכות יפות ומענגות לרחצה, ומסביב מחשופים מאיימים של סלעי יסוד. בקרבת מקום אנחנו פוגשים שלושה רועים לבביים, המזמינים אותנו לתה, ומראים לנו את השביל העולה לג'בל פייד שבו אנו מתכוונים לעלות, שמו של השביל בפיהם נאקב שדיידה. עבדאללה מספר שהוא נמצא עם הצאן באזור כבר 32 ימים רצופים, אבל שזה היום האחרון, ואחר הצהריים ילכו לביתם – הסמוך לשפך וואדי פייד לערבה - דרך נאקב שדיידה. חוסיין האב הטרי (בנו הבכור בן חמישה חודשים) ועלי הנער מצטרפים לעבדאללה מידי פעם, מביאים עימם אספקה.

היום חם מאוד, ואנו משתכשכים עוד קצת בבריכות, מחכים שהשמש תרד מעט ושהחום יוקל. אנחנו לוקחים עימנו הרבה מים – כוונתנו לישון באוכף ההר הרחק ממקור מים. בדרכנו למעלה עלי מדגים לי כיצד הוא מדבר עם העיזים, שאכן נשמעות להוראותיו, אם כי הוא צריך לחזור עליהן יותר מפעם אחת. העזים נשארות בינתיים בכר העשב הענק, ואנו מגיעים עם השביל הבנוי והמסוקל היטב לאוכף המפריד בין הפסגה הדרומית של ג'בל פייד לבין כמה פסגות צפוניות. עולים לתצפית נפלאה מהפסגה הדרומית המשוננת. נראים מכאן חלקים גדולים מהנגב, וואדי פייד, רכס א-שרעה, והמרשים מכולם וואדי אבו סככין היורד מדרום בקניון אדיר המתחתר בין ג'בל אבו מחמוד השחור והמאיים ממערב, לבין ג'בל סופאחה המיוער והרך ממזרח, ומתחבר לוואדי פייד מתחתינו.

כשאנו חוזרים לאוכף מתברר שהרועים החליטו לעשות את הלילה כאן גם כן, ולרדת לבתיהם רק למחרת. אנו מצטרפים אליהם לארוחת הערב, הם מכינים ליבה גדולה, קורעים אותה לחתיכות קטנות. במקביל כותשים עד דק את גבינת העזים הקשה המיוצרת מהחלב שמופק מהעדר. טעים להפליא. מהקוסקוס שלנו הם טועמים רק לשם הנימוס... הולכים לישון שמחים ומלאים.

עדר העזים של עבדאללה, חוסיין ועלי

יום 13 – ירידה לוואדי פייד תחתון, וואדי אבו סככין

לפי התחזית צפוי היום שרב, ואנו מוותרים בלב כבד על עלייה לפסגות הצפוניות של ג'בל פייד לטובת ירידה מהירה לבריכות הקרירות של הפייד התחתון. הבוקר שוב רוחני, אם כי בעוצמה פחותה מאתמול. הרועים לא ממהרים להתארגן, ואנו נפרדים מהם לשלום ומתחילים לרדת מהאוכף בשביל הבנוי, שמתפתל בתוך ערוץ תלול. לאחר כקילומטר השביל יוצא מהערוץ, אנו עוזבים אותו וממשיכים עם הערוץ הפונה בחדות דרומה. על פי ספרו של איתי חביב ניתן לקצר כך את דרכנו לפייד התחתון. אנו מתעכבים ארוכות בניסיון להציל עטלף קטנטן שהסתבך בעלים דביקים במיוחד של צמח כלשהו. מסירים בעמל רב את העלים הדבוקים בחוזקה לכנפיו ואף לאוזניו של העטלף המסכן, ולבסוף מניחים לו להיאחז בענף דק וללכת לישון במחסה סלע חשוך, מקווים שיתאושש וישרוד. הערוץ נופל לוואדי פייד בכמה מפלים לא עבירים הנעקפים משמאל בדרך לא דרך מרוג'מת בחלקה. המעקף מסתיים בסמוך למפגש הפייד עם וואדי אבו סככין, אליו מועדות פנינו. אבל תחילה אנו יורדים מעט בפייד לבריכה גדולה בתחתית מפלון יפה, שם אנו מתנחלים להפסקת צהריים ארוכה בציפייה לירידת השמש והקלה בחום.

אחר הצהריים אנו עוקפים את חלקו התחתון והלא עביר של וואדי אבו סככין. המעקף מתחיל מעל הבריכה עם המפל, אינו נוח במיוחד אך מרוג'ם היטב, ונשקפים ממנו נופים יפים של ג'בל פייד שניראה מכאן כקיר מצוקי אדיר, ושל וואדי פייד ואבו סככין. יורדים לאבו סככין, עולים בו כקילומטר ומגיעים לשתי בריכות יפות ומפלון זורם בראשן. מקום מושלם למנוחת הלילה, למעט האילניות הקולניות, שפטפוטיהן נמשכים עמוק אל תוך הלילה.

יום 14 – וואדי אבו סככין, נאקב נימלה

גם היום חם מאוד, ואנו מוותרים על העלייה לג'בל אבו מחמוד (אליו עליתי עם איתי לפני שנים), ומתרעננים בבריכות הרבות שבוואדי. מידי פעם צריך לעקוף מפלים, בנתיבים העולים בתלילות אל מעל הנחל (שלוש עקיפות, כולן מימין) ומאפשרים תצפיות יפות לנופים מסביב. בחלקו העליון של הנחל מופיע שביל בנוי, העולה לאוכף המהווה את פרשת המים בין אגן הפייד לבין אגן וואדי גנאי שמדרום. השביל "חותך" לדרום מזרח, ומגיע לכביש נאקב נימלה סמוך לשקארת אם סעיד, משטח גדול בו נמצאו ונחפרו (וגודרו) שרידי כפר מתקופת ראשית החקלאות באזור (ובעולם בכלל), לפני כ- 9,000 שנה.

בוואדי אבו סככין

כאן מסתיים טיולנו. עבדו מגיע בשעה היעודה ולוקח אותנו לפטרה הקטנה, שם מתפצלות דרכנו: אני בדרכי לארץ לחגוג למחרת את סדר פסח, ואירנה בדרכה לעמאן לקבל את פני בני משפחתה המגיעים בלילה לביקור בירדן ובמצרים. תם ונשלם, עד לפעם הבאה. זה המקום להודות לאירנה על החברה הנעימה ביותר, על שיתוף הפעולה עם הגחמות ועל הנחישות.

כמה פרחים וחיות מהשבוע השני של הטיול

נספח - כמה עניינים פרקטיים

ניווט והתמצאות – הטופוגרפיה בחלק הזה של ירדן מורכבת ביותר ומקשה על ההתמצאות בשטח כמו גם על ההליכה בו. מצוקים, מפלים וכדומה חוסמים לעתים קרובות את המעבר, ושלא כמו בנגב שלנו אינם ניתנים לעקיפה בקלות. נדרשות מפות טופוגרפיות, יכולת ניווט והתמצאות טובה, ו"חוש" למציאת השבילים (שרק חלקם מסומנים ברוג'ומים, לעתים באופן לא רציף), וגם זמן וסבלנות לתעיות. כל זאת בנוסף למידע מקדים. אם אתם חסרים באחד המרכיבים הללו, מומלץ בחום לשכור מדריך שמכיר את האזור והשבילים.

מקורות מים – אנו טיילנו לאחר וגם תוך כדי שטפונות, שהותירו בריכות וגבים מלאים רבים בשטח, כך שלא נזקקנו לתכנון מדוקדק בנושא המים. אם חלפו יותר משבועיים שלושה מאז השיטפון האחרון באזור שבו מטיילים רצוי מאוד להסתמך רק על מקורות מים קבועים (או על מפגשים לוגיסטיים), ולתכנן את המסלול בהתאם.

מקורות מידע מצוינים לחלק מהמסלולים, בדגש לעבירות וואדיות ומקורות מיים, הם ספרם של אבי שמידע ושוקה רווק "אל קניוני מואב ואדום", וספרו של איתי חביב "Trekking and Canyoning in the Jordanian Dead sea Rift".

באזור חומיימה העתיקה (וואדיות אחיימר, רכייה, קוסייב ומישאזה, ג'בל אום אסוור ועוד) ניתן ומומלץ להיעזר באבו סבאח, בנו סווילם דובר האנגלית ואחיו. ניתן לישון אצלם (יש אוהל אירוח גדול עם מזרנים וניתן לקבל אוכל, בתשלום כמובן), לשכור מי מהם כמדריך (הם מכירים היטב את השבילים ומקורות המים באזור), להשתמש בטנדר שלהם להסעות בשטח, וכבונוס לקבל מהם הכוונה לביקור בנקיק שק אל אוגוז המדהים שסמוך לאוהלם. ההגעה לאוהל בדרך עפר עבירה לכל רכב המתפצלת לצפון מזרח מהכביש המוביל מחומיימה העתיקה לבסיס הצבאי (כשלושה קילומטר על דרך העפר). טלפון (סווילם) 962779772072.

חציית הגבול, ההסעות והמפגשים הלוגיסטיים אורגנו למופת ולא בפעם הראשונה על ידי הסוכן יוסוף חסאנאת. השירותים שהוא מספק לא זולים, אבל אמינים מאוד. טלפון 962777282730, אימייל [email protected].

קיימת אזהרת מסע לירדן, כחלק מרשימת האזהרות שמפרסם המטה ללוחמה בטרור.

כתב: צביקה מינצר, אימייל [email protected]. אלבום התמונות המלא מהטיול כאן.