הכתבה התפרסמה בכתב העת טבע הדברים : https://bit.ly/2EesG6w
שעון הקיץ החל בדיוק ששאון המכוניות כמעט נדם ברחובות.
בתוך כמה שבועות השתנתה מציאות חיינו לבלי הכר: האנשים מסוגרים בבתיהם חלקם בחופשה כפויה וחלקם עובדים מהבית. סדרי עולם השתנו האמנם סוף העולם הגיע?
הרדיו הטלוויזיה והעיתונים המקיפים אותנו משדרים פאניקה ולחץ בלתי פוסק, נתונים מספריים גרפים, סרטונים, מצגות ומסיבות עיתונאים מזהירים אותנו ומנחים אותנו להתבודד, להתנתק לשמור על היגיינה ועל מרחק זה מזה.
בתוך המציאות המשונה הזו, התחלתי פתאום לשמוע את ציוץ הציפורים מחלוני בבוקר, להאזין לזמזום הדבורים בחוץ, להריח את ניחוחות הפריחה המשכרים, להתבשם ממגוון צבעי הפריחה המקיפים אותנו מכל עבר ולהרגיש איך הטבע מתפרץ, פועם במלא עוזו, בסימפוניה מתמשכת.
חיות הבר, אף הן חשות בהפרת האיזון הטבעי וחלקן יוצאות מאזור המחיה שלהם אל העיר לחפש מזון. יעלים השתלטו על הטיילת באילת, חזירים יצאו לכיכרות בחיפה, להקות שקנאים נודדות עוצרות לנוח בהחולה ללא חשש, ותנים מתקרבים יותר לאזורי המגורים בירושלים. לעיתים נדמה שהסדר פה השתבש. אנו בהסגר והם חופשיים לנפשם.
בשבת האחורנה כשיצאתי מביתי נדמה היה לי שאני במרכזו של סרט מדע בדיוני בו כמעט ולא נותרו כמעט בני אנוש בעולם . הרחובות ריקים מאדם ושקט כזה מזמן לא היה פה.
נדנדה מיותמת קיבלה את פני בגן השעשועים, בו עצי כליל החורש פרשו שטיח ורוד של עלווה נפלאה מלווה בתפאורה נהדרת של פריחה. צחוקם של הילדים לא נשמע ברקע ורק שני דרורים שהתעופפו להם מעץ לעץ צייצו בחוזקה וקולם כמו חיפה על השקט המוזר ששרר במקום.
הילד היחידי שפגשתי היה מצוייר על קיר המועדון.
אפילו הפג'ו החבוטה בה נתקלתי בקצה הרחוב ביקשה: שמור מרחק!
אז הפלגתי לי למחוזות האהובים עלי: לטבע, למרחבים הפתוחים, לשדות ואל האחו ,כדי לראות אם הרקפות עוד פורחות, אם הסחלבים החלו ללבלב, אילו חרקים כבר חוגגים את האביב ומה הצבע השליט בטבע?.
ואז הוא נגלה לעיני שדה תורמוסים נפלא שהשתרע על שטח נרחב על גיבעה נישאה בירושלים ולאור השקיעה היה יפה לעין שיעור. השמש השוקעת ליטפה את הפרחים הזקופים שנעו לאיטם ברוח. . תורמוס ההרים הפורח לפני הפסח הוא אחד המראות היפים של האביב בישראל בשפלת יהודה, בגבעות השפלה, רמות מנשה והגליל התחתון. . הוא מכסה שטחים נרחבים בפריחה כחולה צפופה ומרהיבה .
אולם לא רק תורמוסים היו שם. מסביב י חגג הטבע' בהרמוניה נפלאה של צבעים צלילים וקולות. הפריחות האביביות, הפרפרים הדבורים והחרקים המשיכו כדרכו של עולם. רקפות ,פרגים, חרציות וסחלבים ועוד המון פרחים שפריחתם מרחיבה את הלב והנפש..
החגיגה הפרחונית הזו ממש עשתה לי טוב אבל יותר מכל, התגעגעתי לחברי בעמק הצבאים בירושלים. העמק המנוהל על ידי החברה להגנת הטבע הוא פינת חמד, המוגדרת שמורת טבע עירונית שבה, לצד הצבאים, חיים גם עופות שונים וצמחים המקיימים מערכת אקולוגית טבעית.
בימים כתיקונם, הצבאים מסתתרים באזורי המחייה שלהם כשהמטיילים בפארק פוסעים על השבילים ולכן קשה מאד לפגוש אותם. בימים אלו, הפארק נסגר לציבור על ידי משרד הבריאות והצבאים שינו את דפוסי התנהגותם ונהנים מסביבה שקטה יותר המאפשרת להם חופש פעולה ברחבי הפארק.
מאחד השבילים הגיחה לקראתי צביה בודדה שהיתה בנפרד מהעדר, היא התבוננה בי בחשש טרם המשיכה במעלה השביל.
המשכתי להסתובב בין השבילים ולפתע ראיתי אותם. קבוצה גדולה של צבאים. העדר גדל מאד מאז שראיתי אותו לאחרונה. הצבאים הסתובבו להם בעמק הירוק מלחכים עשב , מקפצים, ומסתובבים באין מפריע, תופעה האופיינית לימים אלו שכל העמק ריק מאדם ועומד לרשותם, למעט אנשי צוות בודדים המגיעים לסיורי גדר .
בעמק יש כיום מעל 52 פרטים שמתוכם כשמונה זכרים. לאחרונה אף הצטרפו לחבורה 2 עופרים חדשים.
המצב הזה לא כל כך טבעי ויש חשש שהזכרים יכנסו זה לטריטוריה של זה ועלולים לפגוע אחד בשני. צוות הגן עוקב אחר ההתנהלות החברתית של העדר ובמקרי הצורך מוציאים פרטים מהקבוצה לשיקום טרם החזרתם לטבע.
בתוך העמק המופלא הזה הרגשתי לכמה שעות כמו בקפסולת זמן, מנותקת מכל מה שקורה בחוץ, מתמכרת להרמוניה המופלאה של הטבע:. לקרקור המתגבר של הצפרדעים ליד האגם, לשלדג שהתעופף ל מענף לענף, לציוץ הציפורים, לעופות המים הצוללים להם באגם ולדילוגי הצבאים מסביב.
צולל ביצות
אגמית
כל אלה השכיחו ממני לרגע את קורות השבועות האחרונים, ונטעו בי תקווה שבקרוב בזכות כוחו של הטבע הנפלא נצא לחירות אמיתית ונחזור גם אנחנו לגלגל החיים.
שיהיה לכולנו חג שמח!