צוקי המטאורה העוצמתיים משתקפים לנו מפוסטר ענק המודפס על אוטובוס תיירים שנוסע לפני המיניבוס שלנו... אנחנו מביטים ימינה ושמאלה, מחפשים את הצוקים המופלאים, אולם בחוץ ערפל כבד ולא רואים ממטר.. אין ראות ואין צוקים.. אנחנו מאוכזבים .. הגענו עד כאן, לאחד משיאי הטיול , חמושים במיטב ציוד הצילום שלנו ומלאי ציפיות, וזה מה שמצפה לנו?

היינו קבוצה של 12 צלמים בהובלתו של הצלם עמיר חיל ( Amir hail)  שהגענו לכבוש את האולימפוס ואת צפון יוון רגע לפני שהחורף מתדפק לו בדלת.

צילום: ניקוס הנהג

מזג האוויר הסגרירי והערפילי הזה ליווה אותנו מאז נחתנו בסלוניקי בערב הקודם וגם באותו בוקר כשהגענו אל הר האולימפוס, ההר היפהפה ואפוף המיסתורין, המוכר כמשכנם של שנים עשר האלים מהמיתולוגיה היוונית. אולם לשמחתנו הערפל והעננות תרמו מראה מיסטי ומעניין לצילומים שלנו, על רקע צבעי השלכת הנפלאים שכיסו את ההר. בכל שנה אלפי אוהבי טבע וטיפוס מבקרים באולימפוס, מטיילים במדרונות ההר וכובשים את פסגותיו שהגבוהה בהן מגיעה ל 2917 מ'

סביבתו של ההר היא שמורת טבע יפהפיה בה ניתן לראות מאות מינים מיוחדים של צמחים ועופות נדירים. סובבים אותו צוקים משוננים ודרמטים והוא אפוף שקט טבעי ונוף ירוק עוצר נשימה ולמרגלותיו יש מפל מים יפהפה בשם פירוניה.

אולם הערפל שהצטלם יפה כל כך באולימפוס הפך למסך כבד ומעיק כשהגענו למטאורה ו 60 הצוקים המתנשאים לגובה של 400 מ' מעל פני הים, היו מכוסים כמעט לחלוטין בענן לבן.

הדרך התפתלה לה במעלה ההר ובאחד הסיבובים ציפתה לנו הפתעה - מטע גפנים מרהיב ביופיו , שצוייר ביד אמן, והתגלה במלוא יופיו למרגלות הצוקים העטופים בערפל.

ככל שהמיניבוס שלנו טיפס במעלה הכביש, הפך מסך הערפל כבד יותר ויותר והצוקים נעלמו מעיננו כמעט לחלוטין. למזלנו הגענו למנזר הנשים אין סטפנו ממש לפני הסגירה וזה היה פיצוי זמני שסיפק לנו חומר צילומי למכביר.

טיפסנו 200 מדרגות טרם הגענו לכניסה שם היו תלויות בסדר מופתי חצאיות בצבעים שונים. הנשים שבחבורה בחרו להן חצאית טרם נכנסו למנזר, והחלנו בשיטוט בין חדריו ובמוזיאון היפה והתרשמנו מיופיו ומהחצר שטיפחו הנזירות.

צילום: מיקי שיינפלד

מנזרי נשים- במטאורה פועלים שני מנזרי נשים: מנזר איה ברברה או רוסאנו ,אשר נבנה באמצע המאה ה־16 על חורבותיו של מנזר אחר. כיום חיות בו כ 10 נזירות. מנזר הנשים השני שבו ביקרנו הוא איו סטפנו שמציע בנוסף למוזיאון וממכר מזכרות גם תצפית נהדרת על מישורי תסאליה ועל העיירה .

התעוררנו בחשש למחרת בבוקר מפני מזג האוויר הסגרירי. אולם חששותינו התבדו : הגשם פסק והערפילים הכבדים התפוגגו. אותו מטע גפנים שצילמנו אתמול עטוף בערפל נגלה לנו עתה במלא יופיו והדרו.

המשכנו לטפס מעלה לנקודת התצפית העליונה אז ראינו אותם במלא הדרם- והמצלמות שלנו התחילו לעבוד…

יש משהו בתופעות טבע כמו המטאורה שגורמות לך לעצור ולהרהר על נפלאות הבריאה, על הקסם הנפלא הזה שנקרא כדור הארץ, שאנחנו חיים בו. אתה עומד משתאה מול העוצמה הזו של צוקי הענק המדהימים האלו, מתקשה לתפוס את התופעה, ומרגיש עד כמה אתה בורג קטן במשחק החיים, עד כמה אתה בן חלוף מול התופעות הכמעט נצחיות האלו. וזה מכניס אותך לפרופורציות..

מצוקי המטאורה נוצרו לפני עשרות מליוני שנים ועוצבו במשך השנים על ידי תהליכי בלייה ורעידות אדמה שהעניקו להם את צורתם הנוכחית.

נזירים מתבודדים היו באזור מטאורה כבר במאה ה־11 והם השתכנו במערות, בחלקם התחתון של הצוקים. לקח להם כ־300 שנה לטפס מעלה ־מעלה ולהקים מנזרים בתוך הסלעים. בתקופה זו של ימי שקיעת האימפריה הביזנטית, האזור לא היה נגיש כמו בימינו והוא הפך למקלט אידיאלי מפני הרדיפות של כובשים כאלה ואחרים. במאה ה 14 הגיעה למקום קבוצת נזירים, מהר אתוס, שהקימה את המנזר הראשון.

24 מנזרים נבנו במקום עד המאה ה 16 כאשר רק סולמות חבלים וסלים תלויים מוליכים אליהם. לא אחת קרה שהחבלים נקרעו ולקחו עמם את המטפס.

נזיר ברכבל מאולתר במטאורה . צילום פרד בוסיונס

כיום, רק 6 מנזרים מאוכלסים ושמורים. נסלל כביש מעל הרמה שמעליהם נבנו גשרים ונחצבו מדרגות בסלע. אלפי התיירים שהגיעו בעקבות כך הבריחו את הנזירים. אם אתם מגיעים למקום כדאי לבדוק מהם ימי הפתיחה ושעות הפתיחה בכל מנזר ומנזר.

למחרת ביקרנו במנזר השני בגודלו בין מנזרי המטאורה –מנזר ורלאם, הקרוי על שמו של הנזיר שהתבודד במקום טרם הקמת המנזר במאה ה 15. החצאיות בכניסה היו פחות מסודרות מאלו שבמנזר הנשים, אולם המנזר התגלה כפוטוגני במיוחד עם מבנים יפהפהיים ולו חצר מטופחת ויפה וכנסיה מרשימה עם ציורי קיר עתיקים.

כשיצאנו מהמנזר הוביל אותנו ניקוס הנהג לשביל צדדי ולפתע התגלו לנו המצוקים מזוית מדהימה. המצוקים נראו כמו לקוחים מתוך סרט מדע בדיוני. ואכן, צוקי מטאורה ומנזר איאס טריאדוס בפרט, היו חלק מהתפאורה למאבקו של ג'יימס בונד ב"רעים" בסרט לעיניך בלבד. כיום אין אפשרות לצלם סרטים במטאורה כי המקום הפך לאחד מאתרי מורשת עולמית. כל צילום דורש אישורים מורכבים והנזירים והנזירות המתגוררים במקום לא ששים לאשר זאת.

לקראת ערב כשיצאנו לסעוד את לבנו במסעדה מקומית בכפר קלמבקה גילינו להפתעתנו שצוקי המטאורה הוארו באור זרקורים וקיבלו מראה יפהפה בלילה.

זגוריה

חבל זגוריה, zagury, אליו נסענו למחרת, הוא אחד היפים במחוז אפירוס הנמצא שעתיים וחצי נסיעה ממטאורה.

איזור כפרי זגוריה בחבל אפירוס, הקרוב לגבול עם אלבניה בצפון מערב יוון, מתאפיין בטבע מרהיב ביופיו ובנופיו עוצרי הנשימה.. בזגוריה נמצא קניון הסלע העמוק הצר ביותר בעולם- קניון ויקוס. מעיינות ונהרות צלולים ושוצפים ו45 כפרים נפלאים וציוריים שנשתמרו מהתקופה העותמנית. כמו כן קשה להתעלם מעשרות גשרים מרהיבים ומקושתים, העוברים על ערוצי הנחלים והקיונים ובמיוחד באזור הכפר קיפי. 

מקור השם זאגורי – מאחרי ההרים. בתקופת השלטון העותמני שגשג המקום לכלית אך אחרי מותו של עלי פאשה – המנהיג הגדול- איבד המקום את מעמדו. צעירים רבים עזבו לערים הגדולות ובחלק גדול מהכפרים נותר מספר מועט של קשישים. לאחרונה הוזרם דם חדש לאזור כשצעירים החלו לבנות כאן מלונות בוטיק שמושכים תיירות. 

כפרי האזור שמרו על צביונם העתיק ובנויים מאבנים לא מסותתות, הגגות בנויים מאבני צפחה, ואת הנחלים חוצים גשרי אבן מקושתים מהתקופה הטורקית. כיום חלים במקום חוקי שימור קפדניים שמאלצים את כל מי שבונה ומשפץ לשמור על הכללים שנקבעו במטרה לשמר את אופיים המיוחד של הכפרים.

דרום זגוריה היא מעין שמורת טבע ביוספרית שחלים עליה חוקי שימור מאד קפדניים וזו הסיבה ליופיו הטבעי של המקום. בין היתר יש איסור על זיהום אור ולכן הלילות חשוכים ואין פנסי רחוב או אפילו מחזירי אור ברחובות. זאת במטרה לשמר את הטבע כמות שהוא ולאפשר לבעלי החיים לחיות ללא הפרעה עד כמה שניתן. על הבתים בכפרים העתיקים חלים חוקי שימור קפדניים ביותר. הם מחוייבים לשקמם בדיוק כפי שהיו בעבר. עובי הקירות, סוגי החומרים שמהם עשויים החלונות וכל שינוי נבחן בקפידה טרם מקבל אישורים.

התחנה הראשונה שלנו בזגוריה היה נהר הוידאומטיס . videomatis river. נהר זה נחשב לאחד הנהרות הנקיים ביותר באירופה, היות ואיננו מתמודד עם בעיות סביבתיות. הוא מתחיל ממעיינות הוידומאטיס באפיק של קניון ויקוס ונמשך עד אלבניה, החלק היווני של הוידומאטיס מאפשר ראפטינג של כשעתיים וחצי שמתחיל מגשר פפיגו או במקרים מסויימים מגשר קידוניה. כשהגענו לגשר פפיגו נעצרה נשימתנו מול יופיו המהממם: הגשר והנהר מוקפים בצבעי שלכת יפהפהיים שהעניקו לו תפאורה נהדרת. עמדנו שם שעה ארוכה לצלם את הזרימה של נהר הוידאומטיס בגווני הטורקיז המדהימים שלו . עלי שלכת נפלו לאיטם מהעצים וכיסו את הרצפה בשטיח צהבהב ואדמדם כהשלמה לתפאורה ממעל. בשעת השקיעה השתקפו ההרים והעצים במים ויצרו מראה מרהיב.

בצאתנו מהוידאומטיס עצרנו בנקודת תצפית יפה של "הקולנוע" , שם הוצבו להם 4 מושבים מתקפלים מעץ מול הנוף עוצר הנשימה.

השמש כבר החלה לשקוע אך אנחנו לא ויתרנו על היעד האחרון שלנו ליום זה : גבי רוגובו - Rogovo pools.

גבי רוגובו הן בריכות מים טבעיות הכלואות בין סלעים מרשימים מפוסלים ומחורצים בתצורות נפלאות. הגבים מלאי מים, במיוחד בתקופת הקיץ חודשי יוני - אוגוסט . בסתיו יש במקום שלכת עוצרת נשימה. ניתן ללכת במסלול קצר יפהפה ורטוב בתוך בריכות המים . בסוף השביל יש מפל ובריכת מים. הבריכה ניתנת לטבילה וניתן לבלות במקום כמה שעות, בתקופת הקיץ, כי המקום ניזון ממי מעניינות. בסתיו יש אמנם פחות מים בגבים אך המקום מרשים ביותר ושווה ביקור, במיוחד שתצורות הסלע משתלבות עם צבעי הסתיו הנפלאים ויוצרות תמונה נפלאה.

משם המשכנו למלון שלנו בכפר פפיגו שבזגוריה.

בכפר פפיגו Papino שבצפון חבל אפירוס הוא מתגוררים כ 360 איש המתפרנסים רובם מתיירות או מחקלאות ומרעה צאן, הכפר פפינגו הפך בשנים האחרונות להיות אחר הכפרים הפופולרים ביותר לביקור מבין כפרי זגוריה ונמצאים בו גם כמה מבתי המלון המומלצים ביותר באיזור וגם כמה מהטברנות הטובות ביותר, בנוסף מיקומו בתוך פארק ויקוס וצמוד להר גאמילה הופכים אותו לאחד הספוטים היפים ביותר בכפרי זגוריה.

הכפר מחולק לשני חלקים פפיגו ומיקרו פפינגו המצוי בנקודה הצפונית ביותר של האיזור מרחק נסיעה של כ 3 דקות מהכפר פפינגו עצמו.

בכפר פפיגו היפהפה שהינו שני לילות במלון בוטיק קטן ומדהים Villa Zaguri  

בארוחת הבוקר ציפתה לנו הפתעה. לבוש סינר המתין לנו מנהל המלון, בחדר האוכל המקסים המעוצב בצורת מערה. על שולחן עץ גדול נפרשה מפה ועליה הוגשה ארוחת בוקר כפרית ומעוררת תיאבון שכללה לחם קלוי שהוגש הישר מהתנור, ועליו גבינה מותכת, עגבניה וביצת עין, מיץ טבעי, לחם כפרי, גבינות, ירקות טריים יוגורט דבש ריבות ועוגה ביתית טעימה שנאפתה בבוקר.

משם המשכנו בכביש הנחש המתפתל והיפהפה מוקף בצבעי שלכת לכפר ויקוס לתצפית על קניון ויקוס vikos. שהוא תופעת טבע ייחודית ביוון. בשנת 1997 הוא הוכר ונכלל בספר השיאים של גינס כקניון העמוק הצר ביותר בעולם שעומקו 1480 מ'.

אנו צפינו בו מנקודת תצפית בתוך הכפר ויקוס. גדר עץ חצתה ביננו לבין הקניון העצום ווהמרשים המעוטר בצבעי הסתיו הנפלאים.

פינת חמד מדהימה, עם פופים צבעוניים, מימין לנקודת התצפית, צדה את עיני ותהיתי מי הציב אותה שם. היא הייתה מגודרת ושביל אבנים בצד הגדר הוביל אל בית קטן, שבו גיליתי זוג קשישים המנהלים חנות מזכרות קטנה מגדלים עשבי תה, ומטפחים את החצר המופלאה הזו. ביקשתי מהיווניה הקשישה רשות להיכנס לחצר והיא ניאותה בשמחה לפתוח לי את השער לגן העדן ממנו זכיתי לקבל זוויות נפלאות על הקניון המרשים.

עוד הפתעות ציפו לנו בהמשך היום- גשרי האבן המרשימים של קיפוי.

הראשון שבהם גשר קיקלדיס שהוא הגדול בין הגשרים של קיפי הנמתחים מעל ערוץ הוידאומטיס . הגשר גדול והמרשים, מעוטר בשלל צבעי השלכת הצטלם נפלא המצלמות שלנו לא פסקו לתקתק. הגשר הנו בעל קשת גדולה ונמתח בין שני צוקים לצד הכביש המוביל אל הכפר קיפוי kipoi . ערוץ הנחל התייבש לאחרונה והסיבה לכך היתה שככל הנראה מי הנהר הזורמים, נכנסים בשלב מסוים מתחת לאדמה.

גשם דק החל לרדת לפתע והתחזק יותר ויותר כשהיינו בדרכנו לגשר שלושת הקשתות. האמיצים שבחבורה עטו גלימות גשם וחמושים במטריות ירדו לנחל לצלם את הגשר מלמטה בעוד שיתר הצלמים עמדו וצילמו אותם מלמעלה.

משם המשכנו לכפר מונודנדרי , למסעדה הידועה של אקיס קיקיצה. בחוץ ירד גשם ובפנים היה חמים ונעים ואקיס , שפגשתי אותו לראשונה בקיץ האחרון , שמח לראות אותי שוב והגיש לנו המאפה המופלא שלו המוכר בכל יוון כפיתה קיקיצה שהוא מעין פיתה אפויה בתנור ובעל מרקם קרנצי ומוגשת עם רוטב פטריות ותרד. מומלץ בחום.

לעת ערב הגענו לכפר קיפוי. גשם קל ירד ומרבית החברים נכנסו להתחמם בבית הקפה בכניסה לכפר ולשתות שוקו חם. אני שוטטתי בין רחובות הכפר הנטוש שבו מספר בתי מלון מקומיים. הלכתי לכנסיה לחפש את קלואי אחת הקשישות האחרונות שנותרו בכפר, אשר פגשתי אותה לפני מספר חודשים, אולם לא מצאתי אותה. צילמתי את סמטאות הכפר בגשם ואת עלי השלכת בכיכר עם עץ הדולב, לפני שחזרתי להתחמם בבית הקפה, עם תה מקומי עשוי מעשבים.

המדריך שלנו סיפר לנו שבית הקפה החדש קלקל את הנוף האותנטי של הכפר בכך שמנהל הקפה שם שמשיה שמסתירה את יופיים של בתי הכפר לנכנסים אליו וגם מפעיל תאורה חזקה באמצעות פרוז'קטור, מקלקלת את האווירה במקום והצילומים של הכניסה לכפר לא נראים כמו פעם.עם הגיענו ביקש המדריך רשות לנתק את הפרוז'קטור כדי שנוכל לצלם בתאורה טבעית.

שוב נוכחתי עד כמה הרגישות הרבה של התושבים לשימור המקום כל כך גבוהה שכל שינוי מהאותנטיות של המקום מתקבל אצלם בהסתייגות גדולה. הלואי ובמקומותינו ידעו להעריך ולשמר את הטבע ואת האוצרות ההיסטוריים כפי שעושים כאן בזגוריה.

ביום החמישי לטיול נסענו לעיר יואנינה ,בירת מחוז אפירוס. לאחרונה נבחר שם ראש עיר יהודי (פרופ' משה אליאסף) הראשון בהיסטוריה של יוון. הגשם הדק המשיך לרדת ואנחנו יצאנו לסיור בעיר חמושים במטריות. תחילה הגענו לבית הכנסת היהודי היחיד בעיר. פתח לנו נציג קהילה צעיר שהסביר לנו כי בית הכנסת פתוח רק ביום כיפור לתפילות ובמשך ימות השנה נפתח אך ורק בתיאום מראש.

בית הכנסת אינו מפואר אך נעים למראה ומהתקרה משתלשלת לה מנורת בדולח.

לבקשתנו פתחו את ארון הקודש ושם ראינו ספרי תורה בתוך מעילים יפהפיים מעץ המעוטרים ומקושטים בכתרים יפים למראה והתעוררה בנו תחושת קודש והתרגשות, תחושה של משהו מוכר וחם תחושה של בית!

הצעיר המקומי סיפר לנו על הקהילה המקומית הקטנה ממנה נותרו רק 52 יהודים. בקומה השניה של בית הכנסת מצאתי טבלה ובה נתונים מספריים על היקף יהודי יוון לפי קהילות, לפני השואה ואחריה. מהנתונים בטבלה עולה נתון מזעזע לפיו כ 87 אחוז מיהדות יוון הושמדה בשואה- נתון בלתי נתפס!

לאחר סיבוב קצר בעיר העתיקה וביקור בבית קפה מגניב שאסור לכם להחמיץ בשם BOTANA שבו מגישים שלל סוגים של תה עשבים ומרק שוקולד, המשכנו בדרכנו לצומרקה.

צומרקה Tzoumerka

צומרקה היא הפנינה של חבל אפירוס. חבל ארץ פראי ולא מתוייר השוכנת בין ארטה ליואנינה בצפון יוון, דרומית לכפרי זגוריה. הדרך לצומרקה היא ארוכה ומפותלת אך עוצרת נשימה ביופייה.

תחנתנו הראשונה בצומרקה היתה בגשר פלאקה על נהר הארכטוס.

הגשר שגובהו כ 17 מטר, נמצא בשיפוצים מאז 2015 לאחר שהתמוטט לפני מספר שנים. הגשר שגילו מעל 150 שנה הנו אחד הגשרים המפורסמים ביוון ונחשב לגשר הקשתות הגדול ביותר בכל אזור הבלקן , שבנייתו ( תחת פיקוחו של האדריכל Kostas Bekas) היתה מורכבת ביותר. הגשר הזה שימש למעבר תושבים מעל נהר האראכטוס שזרימתו החזקה ביותר ביוון , בשל התנקזות של מי גשמים מהרי הפינדוס ומאזור מקדוניה. הגשר הופצץ על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה אך בשל מבנהו האיתן נגרם לו נזק קטן יחסית. בשנת 2015 הוא התמוטט בשל עוצמת הזרימה של הנהר ומאז הוא נמצא בשיפוצים מתוך כוונה לסיימם עד לקיץ 2020. עמדנו על שפת הנהר וצילמנו את הגשר את ההרים שמסביב לו וזרימת הנהר אראכטוס שמהווה יעד מרכזי לרפטינג למטיילים רבים בתקופת בקיץ.

מגשר פלקה המשכנו בדרכנו למפלי הקטרקטיס. השילוב הנפלא של ההרים הגבוהים המאפיינים את חבל צומרקה, עם העצים בצבעי השלכת על רקע השקיעה יצרו תמונה נפלאה. הדרך למפלי הקטרקטיס נעה בכביש מתפתל שבחלקו כבישים הדורשים נהיגה מיומנת.

הגענו למפלי הקטרקטיס וזכינו לקבלת פנים מרשימה של שני המפלים עצומים שזרמו בשצף קצף. גובהו של המפל הגבוה כ80 מ'. המפלים פעילים בעיקר בתקופת הגשמים והפשרת השלגים. חודשי הקיץ יולי-אוקטובר המפלים יבשים יחסית.

במגרש החניה היה בית קפה חמוד שבתקופת החורף סגור אך מאד פעיל בקיץ. הדרך מהרכב למפלים הייתה כרוכה בירידה של כ 300 מ' במדרגות רחבות וכשהגענו למפלים גילינו את עוצמת זרימתם עד כי היה קשה לעמוד לידם מבלי להירטב. מראה המפלים מול צבעי השקיעה היה מרהיב ביופיו.

כשסובבנו מבטנו מהמפל נגלה לנו מראה מדהים של גלישת עננים על רקע השקיעה מעל אפיק הנחל ונותרנו ללא מילים סיום מושלם ליום עמוס וגדוש חוויות.

מי רוצה לעשות כביסה היום? שאל אותנו פאריס המדריך בבוקר המחרת, בדרכנו לכפר פרמאנטה. טחנת המים- windmill היא ה"מכבסה" של הישוב אליה מגיעים תושבי הכפר לכבס שטיחים ועוד אריגים בשיטה המסורתית ב"מכבסה של קוסטס"

העקרון לפיו עובדת ה"מכבסה" הוא סירקולציה של מים הניתזים בלחץ לתוך גיגית גדולה בה הם נעים בתנועה סיבובית ומנקים את הכביסה, ללא צורך בכימיקלים. המים מגיעים מהנחל בשיפוע ומוזרמים בשני צינורות לתוך בריכה שם נוצרת תנועה סיבובית חזקה שפותחת את סיבי הבד ומנקה את הלכלוך. בשלב הבא מועברת הכביסה למתקן יבוש.

מפעיל המכבסה – קוסטס-התגלה גם כצלם מוכשר וכבעל בית קפה מקומי שהמכבסה היא תחביב שלו שנועד לשמר את המסורת בכפר. הוא הזמין אותנו אליו לקפה ושם הקרין לנו על מסך טלויזיה גדול כמה מצילומיו המרשימים והאותנטים .

באחד הצילומים שלו השתקפה דמותו של נזיר יווני וקוסטס סיפר לנו את סיפורו המדהים.

צילום : קוסטס מברופנוס

שם הנזיר הוא Spyros Mokas ובשנות התשעים הוא היה זמר יווני ששר במועדון הפשפש ביפו עם זמרת ישראלית בשם גליה. זה הסרטון המתעד זאת ביו טיוב.

https://www.youtube.com/watch?v=TiHY6h-5IgU

כעבור כמה שנים חזר הבחור ליוון והפך לנזיר שהתגורר בהרים. קוסטס שפגש אותו וצילם אותו שמע את קורותיו וביקש להקליט אותו שר. את השיר הוא פירסם ביו טיוב וגליה הזמרת ששרה איתו לפני 30 שנה , נתקלה בסרטון ביו טיוב, באה לחפשו מצאה אותו וביחד שרו את אחד משירם.שתועד ופורסם גם הוא ביו טיוב.

https://www.youtube.com/watch?v=3tbtGTMTad0&t=8s

בדרכנו למעיינות קויאסה koyasa springs ועצרנו במנזר קיפינה kipina יפהפה המוסתר בצלע ההר מוקף בצבעי השלכת.

שער מעץ הוביל לגשרון מתקפל מעץ המוליך אל הכניסה למנזר. המנזר שנבנה ב1212 על ידי הנזיר גריגורי שמש כמקום מקלט ומסתור לנזירים. במנזר 2 מפלסים אולם קטן ובו ציורי קיר מרשימים ביופיים המתוארכים לסוף המאה ה 17 וחדרים של נזירים שהתגוררו בו.

אחרי ביקור במנזר ירדנו למעיינות קויאסה הנפלאים שם צילמנו זרימות של מי הנחל בתוך חורשה נפלאה שם קיים גם בית קפה קטן שהיה סגור באותה עת. המקום פעיל בקיץ ומוכרים בו שתיה חמה וקרה ריבות מקומיות ועוד מטעמים מיוחדים למקום.

המשכנו בשביל וטיפסנו מעלה בשביל צר המוביל אל המפל הנסתר והנפלא. שבעיני הוא גן העדן האבוד.

המים בעונה זו קפואים ולא היה מה לדבר על שכשוך הרגלים במים, כל שכן שחייה, אבל המראה היה נפלא ופסטורלי כל כך שלא רצינו להתנתק מהמקום שהיה אחד השיאים הנפלאים של הטיול בן ששת הימים בצפון מערב יוון.

בדרכנו לשדה התעופה באתונה, ביום למחרת,, עשינו מספר עצירות בדרך שהיפה שבהן היתה הפלגה במעבורת מול גשר המיתרים המופלא של ריו אנטריו. זהו גשר המיתרים הארוך בעולם שאורכו כ 2.2 ק"מ והוא מקשר בין הפלופונס ליבשת ומקצר את הדרך בצורה משמעותית.

השמש שקעה לאטה והאירה את מיתריו של הגשר באור נגוהות מראה נפלא שהיה סיום מושלם לטיול שלנו.

כתבה וצילמה: אורטל צבר

מוזמנים לאתר הצילומים שלי

https://www.ortaltzabar.com/