הכתבה פורסמה באתר וואלה בכתובת:
https://travel.walla.co.il/item/3549197
ובמגזין טבע הדברים גליון מרס 2023
לאלבום הצילומים המלא שלי מויאטנם באתר שלי צילום כדרך הטבע-
https://www.ortaltzabar.com/%D7%95%D7%99%D7%90%D7%98%D7%A0%D7%9D/
למרות שנצרבה בתודעה העולמית - בעיקר בשל מלחמת וייאטנם האכזרית והעקובה מדם שהתחוללה בה בין השנים 1964-1973- בצפון וייאטנם של ימינו - אין כמעט זכר לאותה מלחמה. פגשנו ארץ חקלאית ירוקה יפהפיה, עם המון מקורות מים, אנשים פשוטים וחרוצים שעובדים את האדמה ומתפרנסים מתוצרתה, יופי שאין לתאר אותו, שמשאיר אותך פעור פה, של הרים, נחלים, טרסות אורז המתהדרות בגוונים ירוקים וזהובים, אגמים, פרחים וכפרים ציוריים עם שבטים בלבוש ססגוני.
בטיול צילום שהובלתי בספטמבר האחרון טיילנו בחלק הצפוני של וייאטנם בתקופה הכי מרתקת בשנה: סוף עונת המונסונים ותחילת קציר האורז בכפרים. מזג האויר היה נוח ונשארנו פעורי פה לנוכח המראות עוצרי הנשימה. המפגש עם האוכלוסייה המקומית היה מרגש לא פחות מהנופים ואיפשר לנו הצצה מרגשת על אורח חייהם של שבטיההרים הססגוניים, השונה כל כך מאורחות החיים המערביים המודרניים. היתה לנו תחושה שכאילו נסענו בזמן.
מראות אלו הם חלק מהמציאות היומיומית של המדינה המופלאה הזו אשר לעיתים נדמה שהזמן עמד בה מלכת, שהציויליזיציה טרם קילקלה אותה. החיים הפשוטים והארציים מתקיימים בה ,למעשה, לצד הקידמה שקיימת במרחק נגיעה. לא לחינם וייאטנם היא אחד היעדים הנחשקים והאהובים ביותר על מטיילים צעירים מכל העולם.
אוכלוסיית וייטנאם מורכבת מלמעלה מחמישים קבוצות אתניות שונות? ביניהן שבטי ההמונג ושבטי הטאי. כ-85 אחוז וייטנאמים וכ-2 אחוז סינים. כל אלו מהווים פסיפס תרבותי מרתק ומיוחד במינו.
הנה כמה אתרים שלא כדאי לכם לפספס בביקור שלכם בויאטנם:
Mu Cang Chai
במו צ'אנג צ'אי תמצאו את הטופוגרפיה המעובדת המפוארת ביותר של אסיה.
גילינו שם טרסות אורז המתפתלות כמו סרטים סביב הגבעות לאפקט מרהיב, ביופיו. טרסות שפוסלו במשך מאות בשנים על ידי מגדלים קטנים.
כשהגענו לחבל הארץ המופלא הזה, נדמה היה לנו שנכנסנו לתוך ציור של ואן גוך, כאילו יד אמן ציירה במכחול את הטרסות בגווני ירוק וצהוב בשלמות שאין לתאר.
גידול האורז בטרסות- היא שיטה עתיקת יומין אשר עושה שימוש במבנה ההררי התלול ובמי הגשמים אשר יורדים מטרסה אחת לשנייה על מדרונות ההרים. הטרסות שראינו בויאטנם מוקמו לעיתים בגבהים של 1000 מ יותר. בין הטרסות נוצרות בריכות מים המאפשרות את גידול האורז אשר מתבסס על מים.
כאשר צמחי האורז גדלים לגובה הנדרש מייבשים את הבריכה עד אשר הצמחים יבשים לגמרי. בשלב זה קוצרים החקלאים את האורז כאשר חלק מהגבעול נותר בשדה. לאחר מכן חובטים בגבעולים בעזרת מכונה כדי להפריד מהם את גרגרי האורז בשלב הבא ממיינים את הגרגרים כדי להפריד את הפגומים ואורזים אותם בשקים ולאחר מכן משנעים אותם למחסנים.
אחרי הקציר מכינים את השדה למחזור הזריעה הבא. החקלאים מציפים את השדה במים ובעזרת התאו המשפחתי שאליו מחוברת מחרשה בצורת שן גדולה הופכים את האדמה כאשר הגבעולים שנותרו בשדה משמשים כדשן טבעי וכך מכינים אותה לזריעה שתגיע כמה חודשים לאחר מכן.
כשהגענו למו צ'אנג צ'אי טיפסנו אל פיסגת הטרסה היפה והגדולה מכולן - MAM XOI ממנה נשקף נוף מדהים אל הטרסות. אם אתם מתקשים לטפס, חבורה של רוכבי אופנועים ממתינה לכם להסיע אתכם אל הפיסגה תמורת סכום סמלי (נסיעה קצרה של פחות מק"מ). בפיסגה באו לקראתנו בנות שבט המונג החייכניות בלבוש המסורתי שלהם, והציעו לנו צמידים, בגדים מסורתיים ואריגים מעשה ידיהם. כשראו את המצלמות הציעו לי להצטלם עם הלבוש המסורתי. לא עברו כמה דקות וכבר הייתי לבושה כמו בת השבט לאחר ששתי נשים מקומיות הלבישו אותי במהירות מסחררת לפני שהספקתי להבין מה קורה . גם הילדים היפים המסתובבים שם יחפים משמשים גם הם מלכודות תיירים המבקשים להצטלם איתם ונדרשים לשלם בתמורה להוריהם..
האזור מאוכלס בעיקר על ידי בני שבט ההמונג השחור, תת-קבוצה של שבט המונג- אחת הקבוצות האתניות הגדולות ביותר של וייטנאם אשר כפריה פזורים ברחבי המחוז, כל אחד מהם מציע הצצה לתרבות עשירה.
בשבילים ובגבעות הנפלאות האלו הסתובבו בני המונג במשך מאות שנים ויצרו רשת שבילים במעלה העמקים ואל ההרים המחברים בין הכפרים השונים.
המקום אידיאלי לטיולי אופנועים, לטרקים וטיולים רגליים, בהם ניתן לספוג את הנוף המופלא של טרסות אורז בשכבות שכבות, מטעי תירס ותה ואף יער גשם טרופי.
ממו צ'אנג צאי המשכנו מרחק שלוש שעות לסאפה הנמצאת בצפון מערב ויאטנם לאורך הגבול עם סין.
סאפה ממוקמת בראש עמק עמוק של טרסות אורז מרהיבות שעדיין מעובדות היום כפי שהיו במשך מאות שנים. תפאורה מרהיבה ביופיה. הכבישים מתפתלים אל קרקעית העמק כאשר נהרות מים לבנים זורמים בין שדות אורז, והרים ירוקים שופעים משתרעים למרחוק .
סאפה של היום היא עיירה תיירותית לכל דבר ועניין שיש בה הרבה בתי מלון, חנויות מסעדות ועוד שירותים לתיירים כאשר למרגלותיה משתרעים הכפרים המסורתיים עם הטרסות היפהפהיות.
Fansipan
מעל העיירה סאפה נישא הר הפנסיפן לגובה של 3,143 מ'. בראשו ניצב פסל מרשים של בודהה ונוף מרשים משתקף ממנו. בשנים האחרונות הקימו שם רכבל שלוקח את המבקרים כמעט עד לפיסגה. וממנו יש עוד מדרגות ורכבת המגיעה אל הפיסגה.
כדאי להגיע ביום בו אין ערפל המסתיר את הנוף היפהפה הנשקף ממנו של הכפרים וטרסות האורז שבהם.
למרגלות העיירה סאפה התגלו לנו כפרים חקלאיים מדהימים, בהם מטפחים את טרסות האורז היפות וגם שדות תירס ותה. ביקרנו ב 4 כפרים שונים מרתקים שכל אחד מהם שונה מקודמו: Lao Chai -Ta Van;Ta Phin , ו Cat Cat
שלושת הראשונים הם יותר אותנטיים בהם השתמרו כל סממני החיים המסורתיים של בני הכפר. Cat Cat הוא כפר תיירותי- מוזיאון חי- שכולל אטרקציות תיירותיו ושחזור חיי הכפר הצופה לנוף עוצר נשימה.
השבטים הראשונים שאכלסו את הגבעות של סאפה, הגיעו לאזור מסין בסביבות 500 לפני הספירה. עיסוקם העיקרי הוא חקלאות בדגש על גידול אורז. אנו פגשנו את בני שבט התאי, המונג, המונג השחור ושבט הזאו האדום. נדהמנו לראות כיצד בני השבטים שמרו על מנהגיהם ותרבותם ולא איפשרו לתרבות המערבית לחדור אליהם ולהשפיע על אורחות חייהם, זאת תודות למרחק ולבידוד שלהם בצפון ויאטנם. במרבית הכפרים מתגוררים בני שבט אחד. השבטים נבדלים זה מזה בסגנון הלבוש שלהם, באורח חייהם ובמנהגיהם.
כשהגענו ל Lao Chaiהופתענו לראות כיצד התגייס כל הכפר לעבודת קציר האורז ואיסופו: בינות לטרסות עבדו בני ובנות הכפר בקציר, אחרים שינעו עם אופנועים את הגבעולים למקום בו פעלה מכונה ישנה שהפרידה את האורז מהגבעולים , ובאיסופו לתוך שקים.
הבוקר היה קצת גשום כששמנו פעמינו ביום השלישי לכפר ta phin בו מתגורר שבט הred tai. . שתי מאמות חביבות נושאות סלים על גבן עם דברי רקמה מעשי ידיהן התלוו אלי והלכנו ביחד לביתה של מאמא שלישית . נכנסנו לביתה החשוך של הקשישה (שהתברר שהיתה רק בת 60) הבית היה אפוף עשן ונראה כלקוח מסצנה של סרט: תרנגולות וכלבים הסתובבו חופשי הבן ישן במיטה בפינת החדר הגדול ועוני רב ניכר בכל פינה. הקשישה שסיפרה לנו את סיפור חייה הציעה לנו לרכוש מעבודות הרקמה היפות שלה וכך גם השתיים האחרות.
לאחר מכן הן ליוו אותנו בחזרה בדרכי הכפר הבוציות והעניקו לנו שי צנוע לפרידה
תנאי החיים הקשים של שבטי ההרים חייבו אותם לשמור על מסורת קשוחה. פגשנו ילדים שעזרו להוריהם בחקלאות ובעבודות השדה ובשמירה על אחיהם הקטנים. הנשים בחלקן חסרות השכלה בסיסית וחלק לא מועט מהן מאורסות כבר מגיל 14 ויכולות למצא את עצמן מגיל צעיר בבית המשפחה של בן הזוג כאשר הן נחשבות לרכוש המשפחה אשר שילמה נדוניה עבורן.
Halong bay
עוד לוקשיין מטורף שאסור להחמיץ הוא מפרץ ההאלונג - Halong bay
הנמצא בצפון מזרח ויאטנם כ 160 ק"מ מהאנוי והוכרז בשנת 1994 כאתר מורשת עולמי. אורכו של חוף המפרץ 120 ק"מ ויש בו 1969 איי גיר מדהימים, תצורות סלע ומערות נטיפים אשר עוצבו במשך מאות שנים על ידי רוח ומים, והם עוצרי נשימה. מגיעים למקום בהפלגה בסירות יומיות וניתן ללון על אחת הספינות המפנקות לילה או שניים ולשוט בין האיים השונים. באזור המפרץ תמצאו גם מערות נטיפים קטנות שמגיעים אליהן בסירות משוטים שמשיטות נשים מקומיות החותרות בידים וברגלים. מזג האויר במפרץ הוא טרופי ויש שתי עונות עיקריות : בקיץ חם וגשום ובחורף קר ויבש יחסית. כמויות הגשם שיורדות בשנה הן קרוב ל 2000 מ"מ. כשאנחנו הגענו לשם היה מעונן וקריר ואף ירד מעט גשם אולם זכינו לשקיעה מדהימה.
Ninh Bin- Tam Coc
-Ninh Binh מכונה בשם "הא לונג ביי של היבשה" : הוא נראה כמו מפרץ הא לונג אבל ביבשה במקום בים.. ישנם מאות מונוליטים מאבן גיר שבראשם ירק צפוף שבוקעים מהאדמה, פזורים ברחבי המפרץ כשנהרות זורמים בהם ונוצרו בהם מערות. בעוד שההרים נמצאים במערב ובצפון מערב, במזרח ובדרום יש חלקי חוף.
אנחנו הגענו לכפר TAM COC שם לקחנו שיט בסירת משוטים שהמשיט שלה חתר עם הרגלים , לאורך הנהרות המשקיפים על ההרים המרשימים . אם חשקה נפשכם לצפות ממעוף הציפור של נין בין בהאנג מואה, תטפסו 500 מדרגות שנחצבו בהר ולנקודת תצפית המציעה נוף סוריאליסטי של הנהר המתפתל ם בין שדות ומחשופי אבן גיר. ללא ספק אחד המקומות עוצרי הנשימה בויאטנם שאסור להחמיץ.
האנוי
באותו סופשבוע שבו הגענו להאנוי, חגגה המדינה את יום העצמאות שלה. מרכז העיר נסגר לתנועת כלי רכב והיה גדוש בהמוני צעירים וצעירות שבאו מרחבי וייאטנם לחגוג בעיר הבירה עם מוסיקה, שתיה ואוכל. על שפת אגם החרב היפהפה במרכז העיר ישבה על המדרכה קבוצת נגנים שניגנה מוסיקה קצבית נעימה והאגם קושט במנורות צבעוניות שתרמו לאוירה החגיגית ששררה בעיר.
האנוי בירת ויאטנם -אחת הערים הלחות ביותר שפגשתי מעודי – מעל 80 אחוזי לחות. אולם זה לא מפחית מקסמה וכח משיכתה של העיר אשר שימרה את הרובע העתיק, המונומנטים והארכיטקטורה הקולוניאלית, תוך מתן מקום לפיתוחים מודרניים לצדה. העיר לא שכחה את עברה, כפי שמעידים אתרים כמו המאוזוליאום של הו צ'י מין וכלא הוא לו. אגמים, פארקים, שדרות מוצלות ויותר מ-600 מקדשים ופגודות מוסיפים למשיכה של העיר הזו.
האוכל הוא חלק בלתי נפרד מקסמה של העיר ותמצאו בכל קרן רחוב דוכני אוכל המגישים מאכלים שונים ומשונים ושלל מסעדות. יש גם סיורי אוכל ששווה לעשות
כל מי שמגיע להאנוי יודע כי הדו גלגליים הם חלק בלתי נפרד מהזהות של האנוי.
.
מחוץ למרכז נתקלנו בטרפת הדו גלגליים: אופנועים, קטנועים, אופניים, וספות, וריקשות – כולם בתנועה מתמדת וכמעט ללא הפסקה, שאיכשהו זרמה לה בסוג של הרמוניה לא ברורה- כמעט ללא צפירות חריקות או תאונות.
הידעתם כי בהאנוי לבדה ישנן 8 מליון דו גלגליים על 9 מליון תושבים? נסו לחצות פה את הכביש..משימה לא פשוטה
בבוקר כשיצאנו מהמלון שלנו פגשנו נשים יושבות על המדרכה ופותחות "באסטה" קטנה – מוכרות ממרכולתן לעוברים ושבים- ירקות, פירות, בשר, תבלינים ועוד מוצרים שונים ומשונים שאת רובם לא זיהינו.
הכלכלה של הויאטנמים מבוססת ברובה על ירקות ואורז אותם הם מבשלים בשלל דרכים: איטריות, דייסת אורז, אורז מאודה ועוד, וכל אלו בשילוב עם בשר, עוף ודגים הופכים את המטבח הויאטנמי לעשיר מעניין וטעים .
ביום האחרון עוד הספקנו לסוע לכפר קטן הסמוך להאנוי לראות איך אורזים מקלות קטורת אדומים.
יש עוד המון חוויות מויאטנם שהיריעה קצרה מלתאר. שווה להקדיש לה לפחות שלושה שבועות כדי לחוות אותה מצפון לדרום. אולם גם 11 יום גדושים בחוויות בצפון ממלא אותך בחוויות שלא תישכחנה לעולם.
