הקדמה קלה ההחלטה על בולגריה נפלה אחר התייעצות עם הפורום וחברים. אלונה הצליחה לשכנע אותי. אבל עדיין היו חששות בעיקר: שאנשים לא נחמדים, קשים, מעשנים בכל מקום. בולגריה מלוכלכת, לא מפנקת. לא ממש יפה, כבישים קשים ועוד...
בהמלצת אלונה – לא רצנו, אני יודעת שיש שמספיקים את אותו מסלול ב 7 או 11 יום. מקומות שאהבנו נשארנו עוד לילה. גם לילדים היה יותר נחמד. היו ימים שקמנו מוקדם למסלולים או נקודות עניין לפני שנהיה עמוס מטיילים. והיו ימים שלקחנו את הבוקר לאט לאט. ואף על פי כן יש מקומות שגם הייתי נשארת עוד יום או יומיים.
ניווט: למרות שכבר עברתי לאפליקציות ניווט לפני מספר שנים, תמיד יש איתי גם מפות, אוהבת אותן, נוח לי להסתכל לקבוע נתיב. משהו בידיים. אני מהדור הישן. הפעם לא, (בהמשך קניתי כי אי אפשר בלי) אבל את כל התכנון עשית על מפות גוגול, שבוע לפני הטיסה גיליתי את אפליקציית הניווט OsmAnd , זו תוכנת ניווט ללא אינטרנט הכי טובה שפגשתי. היא משמשת גם לדרכי שטח, אופניים, ולמסלולי הליכה. צריך להקדיש זמן להגדרות במיוחד בבולגריה שבאמת יש כבישים מלאי בורות. נקודות העניין לרוב היו נכונות. גם המפות טיולים להרי פירין רילה ורודופי נשארו לבסוף עמוק בתיק כי גם מסלולי ההליכה מופיעים באפליקציה. העברתי את תכנון הטיול לאפליקציה יצרתי מראש נקודות. מומלץ מאוד במיוחד לארצות כמו בולגריה שהכתב באותיות לא לטיניות.
לינה: רק הלילה הראשון הוזמן מראש, שאר הלילות מה שמצאנו תוך כדי...
שער: 1 יורו = 1.96 לב (1 לב = 2.2 ₪)
אנחנו משפחה אבא אמא ו 3 ילדים הגדול בן 16, בת 12 והקטנה בת 9. שלושה שבועות בולגריה.
25.6.16 יום שבת טיסת לילה לסופיה. טיסה של אל על, מעצבן היחס והצפיפות. מצד שני עלות הכרטיס הייתה כמו טיסת Low cost אז אין מה לצפות ליותר מדי. מזל שהטיסה קצרה.
נחיתה בזמן, ממתינים להסעה למלון IBIS , הם מאחרים קצת, תואם דרך Booking, נסיעה של 5 דקות. בהזמנה הודגש שאנחנו חמש נפשות הוזמנו 2 חדרים אחד ל 2 ואחד ל 3. צמודים. לא מעשנים. למרות שההזמנה בוצעה כמה חודשים מראש שמרו לנו חדרים בקומות שונות, לבסוף התפשרנו על 2 חדרים זוגיים באותה קומה, צמודים. החדרים נחמדים אבל צפופים. מספק אותנו לחצי לילה שנשאר לישון.
יום א - ארוחת בוקר טובה, בופה מגוון אפילו קורנפלקס לקטנה.
יאסן (SiKon Group) מגיע עם הרכב. רק מילים טובות על האיש. כפי שהובטח במייל רכב חדש 2016, 2400 קמ. מסביר בנעימות את כל הפרטים. מה קורה אם... טפסים, תשלום ולדרך.
אבל קודם כל דקטלון – אמא רוצה תרמיל טיולים חדש, הבנים מכנסיים, צידנית (אין מפות) וממשיכים...
כבר ביציאה צפונה מסופיה הכול ירוק ורגוע. הכביש מהיר דו מסלולי שהפך לכביש חד מסלולי. יום ראשון לאורך הדרך דוכני מכירת ריבות, פירות, הרבה מסעדות פתוחות, אווירת חופש.
הינו בדרכנו לגשר Covered Bridge, ב Lovech – גשר עץ בנוי מעל הנהר, קצת לפני הפניה מהכביש הראשי, הילדים נרדמו מאחור, החלטנו להפתיע את הבן הגדול רוכב אופנועי שטח ואופניים ולהמשיך למסלול מוטוקרוס ליד Sevlievo, חשבנו שבגלל שיום א יהיו אימונים במקום ואולי תחרות מקומית. סטייה של חצי שעה בערך לכל כיוון. לצערנו הגדול – כלום. מסלול מדהים, ברמה בינלאומית, עומד בשיממונו, עם שומר חביב ומסביר פנים שמרשה לבנים להיכנס להסתובב ולהתרשם. הצליח להסביר ללא שפה שרק בספטמבר המסלול חוזר לפעילות, באסה. חוזרים לתוואי המקורי וממשיכים.
הגשר ב Lovech –עיר יפה על גדת נהר, הגשר נחמד, הכל מנומנם משהו, חם מאוד ולח. התחלנו להסתובב בעיר העתיקה ליד, במקרה הצטרפנו לסיור לבתי הכפר הישנים (הסבר בבולגרית פה ושם מילה באנגלית), מוסיקה של חתונה. החום מעיק, חזרנו לרכב מבלי לטפס לעתיקות בראש הגבעה.
ממשיכים למערת דבטשקה Devetashka, אוי איזה יופי, שום דבר לא מכין לפני, ליופי הזה, להפך, יורדים מהכביש לדרך אפר, מגיעים למחסום קטן עם בוטקה, קוצים מסביב, גם קצת לכלוך. הרבה בדלי סיגריות (הבולגרים מעשנים המון), תשלום לכניסה, כמה דוכני מזכרות, כלב משוטט, וגם חתול, הליכה ברגל של 7 דקות. חוצים גשר בטון מסיבי מתחיל להיות ירוק. ואז הפתח מתגלה והיופי הזה והקרירות. כמו מערות בית גוברין רק בגדול וירוק, באמצע זורם נחל קטן, מים צלולים, הנביעה מתחילה בעומק המערה. היער פולש לקירות ובתקרה פתחים שרואים את השמים. בחלק הפנימי של המערה יש עטלפים, לא לצלם עם פלש. עיגולי בטון ענקיים שלא ברור למה הם שימשו, אולי לתקופת המלחמה למכלי דלק. מתחילים להתאהב...
כבר מתנצלת מראש על ריבוי שמות התואר, מקסים מרהיב, מדהים ... – בולגריה מאוד הפתיעה אותנו.
וממשיכים לכפר Krushuna מיקום תחילת המסלול למפל Krushunski Vodopadi, בכפר מצאנו לינה פשוטה, ממרכז הכפר לכיוון המפלים. בצד ימין עם מסעדה ביתית. החדר פשוט פשוט, בעזרת גוגל טרנסלייט הבנו גם שאין מפתח כי האורח האחרון לקח אותו בטעות, החדר מרווח מאוד מכיל את כולנו עלות 60 לב. בחוץ יש גם מטבחון קטן לבישול עצמי ומקרר. נשארנו בגלל החצר הנעימה עם עצי הפרי. קפצנו למכולת קטנה בכפר לקנות מצרכים לבוקר, מסבירים בפנטומימה שרוצים ביצים, המוכר מת מצחוק.
המסעדה של המקום - חוויה ראשונה להזמין אוכל ללא תפריט באנגלית עם מלצר לא ממש דובר אנגלית. עברנו במטבח, וראינו מנות בשולחנות ליד, והנה הסתדר הכל. סלט שופסקה – עגבניות מלפפונים פלפל ירוק גבינה בולגרית מגורדת. הכל טרי וטעים. אותו סלט בתוספת של גבינה צהובה מגורדת ביצה קשה נקניק וזיתים – נקרא שפרד סלט. בשר על האש מעולה. מרק עוף. ציפס ביתי מגיע עם גבינה בולגרית מגורדת מעל. (הגבינה הבולגרית בכל מקום). לאט לאט גם המסעדה מתמלאת ואנחנו מופתעים מאיפה הגיעו כל האנשים. בולגריה טובה לנו…
יום ב - השכמה מוקדמת, ארוחת בוקר נפלאה של אבא בחצר, משאירים את הרכב ליד הצימר הליכה של 2 דקות לתחילת המסלול, תשלום סימלי בכניסה. תבקשו מפה למסלול. עוברים את בריכת השחייה (אם רוצים בתשלום נוסף), עולים במעלה הכביש 5 דקות, יש מרכז מידע (שלא עבד), פארק חבלים קטן (שלא עבד). יש פיצול ל 2 מסלולים קצרים, תתחילו בכחול שעולה למפלים ולמערות, עליה חדה ביער ואז הליכה נעימה בראש המפלים וירידה קצרה למפל מקלחת קטן חייבים להתרחץ. חוזרים באותה דרך שוב למרכז מידע ועוברים למסלול האדום מעגלי וקצר יותר. המים תכלת טורקיז, הכל ירוק מסביב, השמורה נקיה ויש תאורה סולרית לכל אורכה. בעל הצימר אומר שניתן לבוא גם בלילה.
שוב חם ולח... מזג אוויר כזה קצת מבאס, עד שיוצאים מהכבשן שלנו בארץ, בא לי קרירות אירופאית, אבל הינו מוכנים לזה מראש וקיוויתי שבהמשך בהרים יהיה יותר טוב...
לא נורא חוזרים לרכב ויוצאים לכיוון וליקו טרנובו, Veliko Tarnovo. עוברים דרך עיירות מנומנמות, לא הבנתי למה הניווט מתעקש לנסוע בדרך הארוכה, לא הקשבתי לו ונסענו במסלול שגוגל מפות המליץ, בדיעבד קצר ב ק"מ ארוך בזמן, הדרך משובשת מלאת בורות. לא הפסקנו לצחוק. בהמשך לא התווכחנו יותר עם הניווט.
עצרנו בעיירה שנראתה קצת יותר ערנית קנינו סים גלישה ל G3 מחברת Telenor, ב 10 לב. שאפשר להמשיך ולהטעין. בהמשך הרחוב ראינו תור של מקומיים לחנות קטנה עם חלון קטן - הפתעה פיצרייה, משולש ב 1 לב. בצק דק וטעים.
בולגריה ממשיכה לנפץ את החששות שלי.
החלטנו לישון באברנסי, Arbanasi. מעדיפים להיות מחוץ לערים. וגם היא גבוהה יותר ויש הרגשה שקצת יותר קריר. בעיקר בהרגשה. הרבה מקומות לינה היו סגורים, מוזר, לבסוף על כביש הגישה ממש בסיבוב, ראיתי מסעדה קצת שונה, ריהוט מעץ אבל בעבודת יד מושקעת. סבא חביב בכניסה לא דובר אנגלית (בעל ידי זהב, עשה הכל לבד), גם הבת לא יודעת אגלית, עזר לנו אחד האורחים. והיא מובילה אותי לחצר האחורית והפתעה חצר נעימה, שקטה, בריכת שחיה קטנה, חדר גדול מתאים לכולנו. נעזרתי בגוגל טרנסלייט להסביר שאנחנו נשארים ל 2 לילות. יש מקום נפלא.
(המלון לא מופיע בבוקינג או גוגל, תוכלו לזהות אותו נמצא ממש לפני Hotel Pri Chakara)
יצאנו לאכול ארוחת ערב במסעדת izvora. המסעדה הומלצה באתר, ממוקמת בחצר עם פינת חי קטנה, הקטנה מאושרת יש גורי חתלתולים. התפריט באנגלית, אז יש גם אבא מאושר, אנחנו מתחילים להבין מזה מה. האוכל טעים, קצת יותר יקר מהמסעדה הביתית של אתמול אבל במונחים שלנו ממש זול. קינוח מומלץ kazandibi. לא פגשנו אותו בהמשך... לצערנו.
יום ג - לפני החום הגדול יצאנו למצודה ולסיבוב בעיר העתיקה. רצינו לחנות בסמטאות ליד הכניסה. שאלתי בחור מקומי שישב במסעדה אך משלמים (כי לא הגיע האיש עם הווסט הצהוב של החניות- בכל מקום משלמים בבולגריה על חנייה, בדר"כ יש איש עם ווסט צהוב מוציא לכם קבלה ושמים בחלון הקדמי). יש שלטים שצריך לשלוח SMS אבל זה למקומיים בלבד. הוא יצא מהמסעדה בא לאוטו ורצה לשלוח עבורנו SMS שנוכל לחנות.
די, עכשיו אני ממש מאוהבת קשות (מי אמר שאנשים בבולגריה לא נחמדים).
כמובן שלא הסכמתי ובהמשך הרחוב פגשנו את "איש החנייה". שהסביר ארוכות יש פתק לשעה - נו פרובלם (אין בעיה), עברה השעה - פרובלם גדול. אז שילמנו על 3 שעות 3 לב, נו פרובלם בכלל...
הסיבוב במצודה בנוני, הרוב הרוס, ומה שקצת בנוי זה שחזור. אבל נחמד לנו. הנופים יפים וניתן לדמיין עם הילדים מה זה אומר לגור במצודה... גם הרחקנו לכת עד למגדל של בולדווין.
הסיבוב בעיר העתיקה התקצר, מתחיל להיות חם ולח. מצאנו גם בנק להחלפת כסף. אכלנו צהריים בסניף של EGO – לא התלהבנו, נכון תפריט באנגלית ועם תמונות והמנות גדולות ונדיבות, אבל מרגישים את ההבדל מהמסעדות הקטנות והמשפחתיות, משהו סינטטי כמו סלט ארומה.
המשכנו למפלי hotnitsa או בשמם הבולגרי- kaya bunar, שוב אפליקציית הניווט לא מאכזבת – בול לנקודה. הכניסה ללא תשלום, ואולי זו הסיבה שכל כך מלוכלך ומלא זבל בתחילת המסלול, גם לאורכו בכל מקום זרקו משהו. אבל אם מתעלמים מכל זה המקום יפיפה. בתחילה מגיעים ישר לבריכה גדולה המים קפואים, מניסיון לא הצלחתי להגיע למפל. מהגדה השמאלית עולים במדרגות עץ בשיפוע של סולם ולא ממש בטיחותיות. ממש ממש מעל המפל יש חורים באדמה שרואים דרכם את המפל – מקסים, אבל ממש ממש מסוכן. התחלנו להבין שבטחות לא הצד החזק של הבולגרים. המשכנו עד המפל השני וכפי שהומלץ ברגע שהשביל עלה למעלה והשמש קדחה בראש חזרנו על עקבותינו. בסה"כ כולם מרוצים, חוזרים לבריכה בצימר המים שם יותר חמים. ומתחיל לטפטף ונהיה קצת קריר – כיף גדול.
יום ד - נפרדנו מהסבא המקסים והחביב ויצאנו ל למנזר דרייאנובו Dryanovo, ולמערת בצ'ו קירו. טפטוף קל מלווה אותנו כבר חגיגה בשבילי. חנייה בתשלום ליד המנזר. בכניסה דוכני מזכרות. (קניות – קנו, אל תשאירו את הקניות לסופיה יקרה הרבה יותר ולא נחמדים בכלל).
בכנסיית המנזר ראינו טקס טבילה של ילד בן 6 או 7 מאוד מרגש. והמשכנו עד קצה חצר המנזר- שלט מכוון למערה, יורדים במדרגות, חוצים גשר, פארק חבלים קטן (לא עבד). אם תפנו מיד אחרי הגשר שמאלה תגיעו בהליכה קצרה של 10 דקות למפל אשדות נחמד. חוזרים לפארק החבלים. וההמשך למערה לכיוון המסעדה. עולים בדרך נוחה. תשלום בכניסה, סיבוב חביב במערה הקרירה. הילדים מתלבטים אך הם הצליחו לנעוץ מטבעות כל כך גבוה בקירות.
נסיעה לא ארוכה מגיעים לכפר אטר Etara, למרות שאלונה אמרה שבאמצע שבוע לא כדאי, אבל מה לעשות זה מה יש. להפתעתנו, הגענו ביום מיוחד (לא הבנו מה מיוחד בו), הכניסה חופשית, הכול עובד, מלא אנשים. בולגריה מאירה לנו פנים ומחזירה אהבה. ממש נחמד, בכפר בקתות של בעלי מלאכה שונים שבעזרת כוח המים הניעו את הכלים והמכונות. לא ניתן לפספס את האופה (שטרודל פאי כזה טעים לצערנו לא פגשנו שוב) וחנות הממתקים טעמנו כמעט מכל הסוגים, אי אפשר שלא, טעים וגם כל כך יפה. לא נשאר מקום לנקניקיות העגולות בכניסה.
מעבר שיפקה Shipka היה פתוח למרות הגשם. באמצע העלייה התחיל גם ערפל ובפסגה לא רואים כלום. עצרנו בחנייה לאנדרטה ולא ראינו את המדרגות שהיו לפנינו. אף אחד לא הסכים לעלות איתי בערפל הכבד אז המשכנו בנסיעה איטית לא רואים מטר קדימה, המון פיתולים. קצת מפחיד. אבל יש לנו אבא נהג מעולה.
עד שהגענו לכפר שיפקה הערפל נמוג, מצאנו לינה ב House Perenika. 2 חדרים גדולים. המקום נקי, נעים, בעל בית איש חביב, מאוד משתדל לעזור, ממליץ על מסעדות, דובר אנגלית. 80 לב 2 חדרים עם בוקר של פנקייק, פירות, יוגורט וסופגניות.
וזה המקום לדבר על בוקר של בולגריים –
מאפה בורקס במילוי בולגרית (בניצה) החביבה עלינו,
או פנקייק שבעצם נראה יותר כמו בלינצ'ס- החביבה על הילדים, לגיוון עם ריבה, שוקולד או דבש.
או סופגניות (מקיצי) עם דבש, ריבה וגבינה בולגרית בצד, או לחם מטוגן.
או סנדוויץ' – מזה סנדוויץ': פרוסת לחם רגילה עם: גבינה לבנה (זו בעצם הכוונה לגבינה בולגרית) וצהובה. או נקניק וגבינה בולגרית או נקניק וגבינה צהובה. בתנור.
כפי שניתן להבין חזרנו לארוחות בוקר שלנו עם הירקות מהר מאוד.
הכנסייה הרוסית ממוקמת בחצר מטופחת וריחנית, זכינו לשמוע את ניגון הפעמונים יצירה של 10 דקות. נעים לשבת עם קפה וסתם להקשיב.
יום ה - השכמנו מוקדם כדי להגיע למסלול בקלופר – (White River Eco Trail (Byala Reka - מסלול הנהר הלבן.
עם אפליקציית הניווט הגענו עד נקודת תחילת המסלול ללא בעיה, וגם המסלול הרגלי מופיע בה. (צריך רק בכפר עצמו לאפשר נסיעה בדרכים לא סלולות. לא לשכוח ביציאה חזרה לבטל את האופציה הזו). הדרך מהכפר קצת משובשת, ממש לא נורא, ושווה את הנסיעה. מסלול מעגלי של מפלים גשרים סולמות עץ ובריכות. ממש לפני שמתחיל המסלול חזרה, בערוץ הנחל יש גזיבו נעים לפיקניק. על העץ ליד יש ערכת עזרה ראשונה למי שזקוק (אפילו נסיוב לנחשים אבל לא היה מזרק). מהגזיבו יש עלייה תלולה וקצרה לתצפית וחוזרים דרך יער ירוק וקסום. חיפשנו אחר הפיות והגמדים. כולנו נשבים בשלווה של הנחל. חשבנו להישאר לישון, יש צימרים חביבים ליד הקמפינג שראינו בדרך. אבל התחיל החום והלחות הכריעה אותנו.
הנסיעה לפלובדיב Plovdiv היא הכי מבאסת שיש בטיול, סתם כביש, סתם נופים ומאוד חם. אבל ממש. עצרנו בפונדק דרכים לאכול, אין מזגן, אין תפריט. לא מבינים אנגלית. אז עברנו בין השולחנות עם בעלת המקום - ויצא שלקחנו איזו פשטידה, מרק לא ברור, סלט. הילדים אכלו שווארמה מהחלון ליד. הפשטידה לא רעה- אורז וכבד עוף ופטריות, משהו כזה. מרק שעועית, טוב. ואוי לנו הסלט הגבינה הבולגרית ממש הסריחה. לא נורא, דוכן פירות ליד עם בננות טובות, דובדבנים מהסבתא, אפרסקים וממשיכים...
קודם עברנו דרך מלון Kompleks Rachich, נמצא מחוץ לעיר עם בריכה. הסביבה קצת מוזנחת מסביב. אבל הדירה המשפחתית פנויה, גדולה. עם מזגן (חשוב מאוד). יש לינה ממשיכים לסיבוב בעיר, פארק המים – לא ברור אם עובד ונראה מבחוץ מאוד מאכזב לא נכנסנו. קרטינג (משוויצה: הבנים השיגו תוצאות מרשימות בראש הטבלה היומית), וליד יש גם באולינג. סיבוב קצר בדקטלון – לקנות מקלות הליכה לקטנה – שלא ת'קטר בטיולים – הבטיחה!!!
השארתי את העיר העתיקה למחרת בבוקר כי היה ממש חם ולח. חזרנו מאוחר למלון אחרי ארוחת ערב, הדלת לא ננעלת מבפנים, רק מבחוץ, פקיד הקבלה אין לו מושג. מזל שיש לדרמן ואבא מגייבר, מפרקים את המנעול הופכים את הכיוון ונועלים מבפנים. (יש משהו עם דלתות ומפתחות בטיול הזה).
יום שישי - קמים מוקדם לסיבוב בעיר העתיקה, בהחלט מרשימה ומיוחדת עוברים בין נקודות העניין, מזל שלא לקחנו מלון במרכז העיר העתיקה כי יש הרבה עבודות ריצוף מחדש של אבני הכבישים, במרכז מידע, קניתי מפות טיולים להרי רודופי, פירין ורילה (3 לב לאחת). חייבים גם איזו בניצה על הבוקר מוצאים חלון מאפייה וקונים אחד מכל סוג, חייבים לטעום, נכון. מה ז'אומרת חלון: יש למשל חנות, קיוסק, מאפייה, אבל קונים דרך חלון קטן. לפעמיים המוצרים מוצגים בחלון ראווה גדול אבל לא נכנסים לחנות, קונים דרך חלון קטן. יש גם מכולות כמו פעם שהמוצרים מאחורי החנווני, ללקוח אין גישה למוצרים וצריך לבקש מה שרוצים. קצת קשה לכמותנו שלא יודעים בולגרית הרבה להצביע ופנטומימה. למשל יוגורט מחלב פרות. יוגורט ברור, אבל פרות. מו לא מה. נסו לבקש ביצים – משאירה לכם לדמיין...
העיר פלובדיב נעימה והתעוררה מאוחר ואנחנו כבר המשכנו למצודת אסן = מבצר אסנובגראד (Asenovgrad). מיקום מרשים ונוף יפה אבל עומס החום פשוט בלתי נסבל, אחרי הטיפוס במצודה, פשוט טבלנו את עצמנו בשוקת מים באחד הסיבובים.
במנזר Bachkovo כבר היה קצת פחות חם. הכנסייה פתוחה אבל בשיפוצים. נראה שהמקום נשרף. המנזר עצמו לא ממש מטופח. המון אנשים ורחוב שלם של חנויות מזכרות. גם גלידה טובה.
המשך הכביש בתוך ערוץ לאורך נחל ובמגמת עלייה. בדרך התחיל גשם חזק והחלטנו להמשיך ישירות למלון בצ'פרלה ומחר לחזור לגשרים המופלאים. המלון Eco House Family Hotel הוזמן ערב קודם ל 2 לילות דרך Booking קיבל גם המלצות טובות ב tripadvisor. בתחילה קצת התאכזבנו צפרלה נראית עיר מנומנמת עם בניני מגורים מכוערים ממש במרכזה. אבל מהר מאוד גם בה הצלחנו להתאהב, במיוחד בבעלת המלון שלנו. ממושקה אמתית לא ממש מדברת אנגלית אבל מתקשרת, הבן מדבר אנגלית טובה. פינקה את הבנות חיבוקים ושוקולדים ואותי ביין מקומי טעים וחזק במיוחד J. דאגה לכביסה קיבלנו חזרה מקופלת וריחנית. ויש גם את מאיה – כלבה חביבה שהילדים לא הפסיקו לפנק. כמעט כמו בית.
המלון יותר כמו גאסטאהוס. בקומה התחתונה יש מטבח קטן לשירות עצמי, פינת אוכל, בקומה האמצעית ממושקה והבן גרים ובקומה מעל החדרים. קיבלנו דירה גדולה של 3 חדרי שינה. המלון בשולי העיר אבל נמצא 4 דקות הליכה מהמרכז. המכולת, המאפייה והירקן – נגיש ומאוד נח.
יום שבת - הבטחנו לילדים שיקומו מאוחר. אחרי הקפה השני וארוחת בוקר מוכנה לא עמדנו בפיתוי, נכון, רק תשע אבל כל כך יפה בחוץ, נוסעים לגשרים המופלאים Wonderful Bridges/The Marvelous Bridges- חזרה בדרך הירוקה והמפותלת ושוב מתחיל גשם קל. לאחר הפנייה מהכביש הראשי, הגשם מתגבר, ממשיכים עוד קצת וגם מתחיל ברד. ועוצרים בצד הדרך אי אפשר לנסוע הכביש הצר הפך לנהר. איזה כיף. ממתינים 10 דקות מתחיל להירגע וממשיכים. הכביש עולה, הגענו לאזור הגשרים והכל יבש, פה לא ירדה טיפה. תצפית מעל מרשימה ויורדים לערוץ, ליד המסעדה - עמדה של האומגה, לוקחים ציוד ועולים מעל הגשר הקטן, צריך ללכת לאורך הצוק, לרדת למדף עץ קטן ומשם מתחילה האומגה, הלב שלי אי שם במרכז כדור הארץ, הילדים מאושרים. האומגה עוברת דרך הגשר הגדול ליער ממול. 10 לב לאחד.
חוזרים לערוץ וגם פה מתחיל גשם. מצאנו מחסה תחת הגשר הגדול. בהפוגה עולים למסעדה הדליקו את האח. נהנינו ממרק עוף ושעועית מעולים. ונותר רק להתענג על הרגעים הקטנים הפשוטים והמופלאים שהזדמנו לנו.
בדרך חזרה באחד הפיתולים ראינו שנסלל כביש חדש, סתם פנינו והגענו לכפר קטן וקסוםZabarado , בתים ישנים בשילוב עץ ואבן. מכולת מסעדה גן משחקים קטן חדש באדיבות האיחוד האירופי. מאמינה שהכפר יהפוך לפנינה תיירותית במהלך השנים, מקום שלו ללון בו.
בצפרלה בערב התחילה חגיגה מקומית במרכז העיר, הקימו במה כבר יום קודם, כסאות, מערכת הגברה רצינית, עמדת צלמים. חשבנו שתהיה מסיבה רצינית עם ריקודים לבסוף הגיע זמר, כנראה חשוב, לבוש כמו בשנות ה 70, שר עם פלייבק, הופעה קצרה והכל נגמר מוקדם. הזוי משהו.
יום א - עוזבים בעצב את ממושקה החביבה. הכלבה מאיה והחתול הג'ינג'י. והדרמנו נסיעה קצרה של 15 דקות לפאמפורובו Pamporovo, המטרה למצוא את הדאון היל. עיירת סקי מפוזרת, מלונות ענקיים, עלינו עד למגדל הגבוה בראש ההר ואפילו במעלית לראש המגדל. מפתיע לאור פחד הגבהים של אבא שלנו. מלמעלה צפינו ברוכבי אופניים עולים ברכבל צדדי, ראינו לאן הוא מגיע ולפי זה הגענו עם הרכב לתחתית הרכבל לחנות האופניים. היה עדיין בוקר אבל כל אופני הדאון היל נלקחו וקבענו לשוב למחרת.
המשכנו לכיוון אגמי סמוליאן smolyan. הקפנו את כולם, היה שקט ושלו. היו גם דייגים וצפרדעים והרבה חשופיות וביער פטריות. אבל רואים שחסר מים והאגמים בעצם יותר שלוליות גדולות. מי שמוגבל בזמן וימי טיול ובמיוחד אחרי אגמי רילה ופירין – יכול לדעתי בהחלט לוותר.
אז המשכנו למסלול המפלים – ואז התחיל הגשם - מבול. יצאנו חזרה מסמוליאן אחרי ארוחת צהריים למצוא לינה מחוץ לעיר. למרות שהיא עיר נחמדה עדיין עיר בשבילנו. בכפר קטן Ezerovo, בכביש שעולה לאגמים. מלון חביב וחדש Smilen, 2 לילות, דירת שני חדרים וארוחת בוקר בולגרית 100 לב ללילה. חדרים מפנקים מיטת ענקית, חצר נחמדה שולחן פינג פונג, כדור נוצה ועוד משחקים לילדים. מיד הבנות התחברו לבת של בעל המקום וכולם משחקים יחד. לארוחת ערב יצאנו למסעדה שפגשנו בבוקר ליד האגמים. Hotel tavern Orpheus rocks, לא היו להם חדרים פנויים אבל חזרנו לאוכל. סבתאלה מבשלת מצוין אכלנו לביבת תפ"א מקומית, ממולאים מעולים. מרק עוף ואטריות. טעים חם וטרי.
יום ב - יצאנו מוקדם חזרה לרכבל Student2 בפאמפורובו לחנות האופניים, הבנים התארגנו על אופניים וציוד ורכשו כרטיס לחצי יום ברכבל. (סה"כ 62 לב לאחד). הבנות עלינו עם הרכבל לפסגה טילנו קצת, קפה ושוקו חם. הדאון היל הוכרז כטוב+. הרבה מסלולים חלקם ברמה בינלאומית (שבוע קודם התקיימה תחרות חשובה).
בדרך חזרה לסמוליאן הפתעה – באחד הסיבובים יש שמורה קטנה, עצרנו במטרה לצאת למסלול הליכה. וממש בכניסה על הכביש יש קיר טיפוס ופארק חבלים קטנטן. לא הספקנו להחליט אם כן או לא, והילדים כבר עם ציוד. סכום מגוחך של 6 לב לאחד, כל אחד בתורו מטפס, המדריך מסביר בסבלנות כולם מגיעים למעלה לפעמון. לאור האומץ של הילדים הם המליצו גם על האומגה בסוף מסלול ההליכה למצוק. כמובן שרוצים צעדנו בהליכה מהירה כ 20 דקות, מגיעים לאומגה באורך 100 מטר אבל בשיפוע של 40 מטר גובה. מתארגנים הם מוסיפים הבטחה וכבל שניתן לשלוט בקצב הירידה של האומגה. עוצרים אותנו באמצע להסתכל על הנוף המדהים של סמוליאן והכפרים מסביב. הקטנה ממש פורסת כנפיים. הפעם גם אני מצטרפת, מומלץ, לא מפחיד כמו שנראה מהצד. חזרה בשביל לנקודת ההתחלה. וכרגיל מתחיל הגשם.
יום ג - נסיעה למערת אוחלוביצה Uhlovica, הכביש עולה מסמוליאן Smolyan ויורד בצד השני של הרכס ל סמילין Smilyan, כפר גדול וחביב מספר חנויות ומסעדות ומספר בתי מלון. למערה מהכפר נסיעה של 15 דקות. חנייה מסודרת, הפעם ללא תשלום, ועולים בשביל כ 30-35 דקות. בפתח המערה משלמים ויוצא סיבוב כל שעה עגולה. הפתעה - מדריך חביב דובר אנגלית טובה, שהסביר וענה על השאלות. יורדים במדרגות/סולם לעומק המערה, חלקה עדיין פעילה ולא פגועה, תצורות נטיפים של אלמוגים, מפל אבן לבן בקצה. מאוד התרשמנו. ועולים שוב לנקודת ההתחלה. המשכנו עוד קצת דרומה עוברים מספר כפרים, לא מוצאים מקום שממש נחמד לנו לישון, וחוזרים לסמילין.
מצאנו מקום לינה ב Guest house Rodopski Rai עם בריכת שחייה ומסעדה מומלצת. אבל הלינה לא כל כך גם החדרים צפופים וגם המוסיקה מהמסעדה ממשיכה עד שעה מאוחרת. הילדים כמובן מאוד נהנו מהבריכה.
מסעדה נוספת מעולה "מחאנה" בסמטה מול תחנת הדלק.
באופן כללי אפשר ללון בסמוליאן ולצאת למערה ולחזור.
יום ד – חוזרים באותה דרך שהגענו לסמוליאן וממשיכים לשירוקה לקה Shiroka Laka, רחוב אחד עם סמטאות צרות, הרבה חנויות מזכרות (הקרמיקה זולה), אווירה טובה.
וממשיכים לאקו טרייל (Ekopateka Struilitsa) בדוין Devin, עיירה חביבה יש בה הרבה מלונות ספא. ממשיכים עד קצה העיר עוברים את מפעל המים מינרלים וחונים בחנייה ללא תשלום. ממשיכים בכביש עוברים את בריכת השחייה (בתשלום) ואז מתחיל המסלול, השביל עולה בניחותא לאחר קילומטר וחצי יש התפצלות ימינה בעלייה קצת יותר קשה לאחר 500 מ מגיעים למפל גבוה בתחתית בריכה קטנה, מים קרים להתרעננות. חוזרים חזרה לשביל וממשיכים בעליה עוד כקילומטר וחצי לגשרוני העץ מעל המים. הנחל הופך לנקיק. מגיעים לגשר האחרון וחוזרים חזרה. לכל אורך הדרך פריחה מלבלבת כאילו רק התחיל האביב. – מומלץ מאוד.
מסיימים רעבים מחפשים מקום לאכול, ממש בכניסה הראשית לעיר ריכוז חנויות יש מסעדה. דוכן שווארמה. חנות קפה. המסעדה – מסעדת פועלים של תחנת האוטובוס – כמו בשנות ה 70 עם הפורמייקה הכתומה והדודות שמבשלות. האוכל במזנון הגשה – רק מצביעים על מה שרוצים. כולן באות לראות מה בחרנו. צוחקות. האוכל טעים פשוט וזול בטירוף. ממולאים. פשטידה עם יוגורט, מרק שעועית מעולה. עוף עם תפ"א בגריל.
ממשיכים לכפר יאגודינה Yagodina, הדרך עוברת בבתרון צר (Buynovskoto zhdrelo - בתרון בוינובו), נהר, כביש צר – מדהים מדהים מדהים. בהמשך יש את המערה נחזור מחר. היום עולים לכפר לחפש מקום לינה. כפר שכוח אל. מכולת קטנה שאין בה כלום, החלב ישר מהפרה והיוגורט תוצרת בית. מסעדה שאומרים שהיא טובה. הינו בדרכנו ל Milka Guesthouse, אבל בטעות עצרנו ב Guesthouse Kamenik - הקומה העליונה בעליית הגג כישפה אותי, חדר רחב ידיים, עם חלון גדול לנוף, מעוצב בנעימות. מיטה זוגית ו שתי מיטות יחיד, הוסיפה לנו מזרון - נשארנו ל 2 לילות (בדיעבד חבל שלא נשארנו עוד). 80 לב ללילה. עבור כביסה 5 לב למכונה, לחדר אין מפתח. בחצר מטבח מרכזי ומקום לשבת בפנים ובחוץ, הרגשתי כמו בנפאל.
בעלת המקום אישה חמה במקור מסופיה נגנית צלו, עברה לפני 8 שנים ליאגודינה. דוברת אנגלית טובה. גם הבן שטייל בעולם. בישלנו ארוחת ערב וגם הספקנו לטייל בכפר.
יום ה – מערת יאגודינה – לדעתי מיותרת, דלה בנטיפים, נכון ארוכה ואין כמעט מדרגות, אבל אפילו לא טרחו להסביר באנגלית. יוצאים קילומטר במעלה הכביש, וחוזרים לרכב.
וממשיכים למערת גרון השטן Devil's Throat – בתרון מקביל (קניון טריגראדסקו) המוביל לכפר Trigrad, כביש מפותל וצר עולה עם הנהר. המערה היא המעבר שהנהר חתר במהלך השנים, נכנס כמפל, זורם במערה וממשיך ליציאה. למערה בעצם נכנסים מהצד, יש הסבר ארוך בהתחלה (אף לא מילה באנגלית גם לא על הסכנות) יורדים לעומק חלל ענק עוברים מעל הנהר, ויוצאים במעלה המפל ב 300 מדרגות בטון עם מעקה בטון חלוד בשיפוע של סולם (לא חזקים בבטיחות, אמרנו). יציאה במעלה הכביש וחוזרים לחנייה. – לדעתי לא לפספס. הסיור יחסית קצר אבל בהחלט מרשים. ביציאה חזרה מהערוץ עצרנו במסעדה חביבה על המים עם בית על העץ, פורל טרי, אוכל טעים.
לאורך בתרון בוינובו, ליד המערה, וגם בכפר יאגודינה – ימתינו לכם ג'יפים לנסיעה לעין הנשר. נקודת תצפית מעל הקניון ממתקן ברזל שנבנה מעל המצוק.
סוגי הרכבים מגוון - טויוטה, מיצובישי ... אבל אנחנו כמובן צריכים לעלות עם הכי מיוחד - וואז – ג'יפ רוסי ישן. נהג מבוגר לא יודע מילה באנגלית אבל הוא מתוק אמיתי, מאוד משתדל, קודם לוקח אותנו לכנסיה קטנה ומטופחת מעל הכפר. וממשיכים בעלייה שלא נגמרת עד לעין הנשר. הנהג שלנו מפליא בכישורי הנהיגה. נקודת התצפית בשעות אחה"צ המאוחרות, מזג אויר בהיר והראות טובה. מסביר לנו פירין, רילה, הרי יוון וגם רואים למטה את הכניסה למערה. נותן לילדים משקפת ירידה קצרה ברגל לעין הנשר. בטיחות אמרנו. מתקן ברזל רעוע למדי. תצפית עד לקרקעית הבתרון. בדרך חזרה הנהג עוצר ביער לקטיף תותי בר. קן נמלים ענק שאם נוגעים בו יוצא גז עם ריח מוזר. שבים אל הכפר יחד עם עדרי הפרות, ממש נהנו, בחור קסם.
יום שישי – קמים מאוחר, ארוחת בוקר לתפארת של אבא. נפרדים בצער מהמקום הקסום הזה. לבנסקו. הדרך עוברת דרך אגם דופסט. הדרך ארוכה אבל במצב טוב, הנוף משתנה ונפתח. עצרנו בכפר Ognyanovski mineralni bani בהמלצת הבן, למצוא בריכות בטבע ממעיינות חמים - לא מצאנו, בכפר עצמו יש הרבה מלונות ספא. בכל מקרה חם. אז המשכנו עד בנסקו, צהרים מאוחרים מחפשים מקום לאכול – העיר שוממת, הכל סגור. מלונות ענק. העיר העתיקה נראית נטושה. חם. אכזבה מרה. אכלנו במסעדה איטלקית פלצנית. והגענו למלון קסטל שהומלץ באתר – גם הוא ריק. אנחנו לא אוהבים את בנסקו יצאנו בעקבות המלצה שמצאתי באתר בולגרי לכפר בניה הסמוך. כפר חביב, ממש בתחילת הכפר מלון - SPA Hotel rimska bania. מלון ספא מפנק עם כל מיני סאונות (רומית, תורכית, יבשה, מלוחה, קפואה, יפנית) 2 בריכות שחיה וגקוזי. עם ארוחת בוקר וערב, 2 לילות, בסופ"ש. דירה גדולה לכולנו יחד – 200 לב ללילה. הכי יקר בטיול אבל שווה.
כמובן ישר לבגדי ים סיבוב בכל הסאונות והבריכות, המלון מלא אבל לא עמוס. ארוחת ערב נהדרת בופה עם מגוון מנות עיקריות ואחרונות מעולות. סיבוב ערב בכפר מגלים שיש עוד בתי מלון וגסט אוסים והרבה קני חסידות על ראשי עמודי החשמל, לכל זוג חסידות גוזל.
יום שבת – קמים מוקדם לצאת למסלול לאגם פופרוב. ארוחת בוקר בופה מרשים, ירקות, פירות...
הגעה לרכבל – 45 לב לכולנו. רכבל של 2 כסאות. באמצע מחליפים לרכבל שני סה"כ עליה של חצי שעה. בקצה בקתת/מלון הרים ואגם קטן עם מסעדונת חמודה. השביל יוצא מצד ימין לאגם בסופו עליה חדה לאוכף ואז הליכה ארוכה בירידה מתונה, עוברים כמה יובלים קטנים שחוצים את השביל, קצת מבוצבץ עליה קלה ומגיעים לאגם. הקרינה חזקה ולמרות שקר, בעצם חם. אף אחד לא נכנס למים אז גם אנחנו לא, למרות שהמים הצלולים והקרים - קורצים לי... שקט ושלו מסביב. וחזרה... הירידה המתונה הפכה לעליה מתונה וארוכה שלא נגמרת, מקלות ההליכה כבר לא עוזרים לדרבן את הקטנה, הפסדנו במשא ומתן והובטח לקנות לה לגו בסופיה. חוזרים לאגם הקטן כבר מרחוק נשמעת מוסיקה בולגרית/יוונית מהמסעדה הקטנה, סביב לה קישטו בשרשרות ציפורים לבנות מקיפולי נייר, האורחים רוקדים, שתיה, אוכל. – יותר מדהים מזה אין. התיישבנו לנו בצד לצפות בקסם הזה, והסבתא באה לכבד אותנו בעוגיות, מתברר שמדובר במסיבה לכבוד טבילת הנכד. עוד צעד ואני כמעט מצטרפת לרוקדים, הילדים נבהלים מהבושות שלי ומושכים בכוח לנתק אותי. בצער עוזבים חזרה ברכבל. הליכה בסביבות 12 ק"מ.
ואז שמחים לחזור למלון המפנק להרפות את השרירים בסאונות והג'קוזי.
יום א – נסיעה לפארק הדובים המרקדים. להפתעתנו רוב הדרך סלולה, נותרו 3 ק"מ אחרונים לא סלולים. נסיעה של חצי שעה. במקום פוגשת אותנו מדריכה נחמדה דוברת אנגלית (עם קעקוע בעברית שכתוב "שמש"). כל שעה עגולה יוצא סיור, עושים סיבוב בין המתחמים – אזורים גדולים של יער בניסיון לתת את התנאים הכי קרובים לטבע. בתחילת המסלול או בסופו יש הקרנת סרט המסביר את התופעה של הדובים הרוקדים ותהליך הקמת המיזם. שווה את הנסיעה. לילדים היה קשה בקטעים המתארים את התעללות, הבינו את חשיבות המקום והחליטו לתרום.
המשך היום עבר מאכזבה לאכזבה (יש גם ימים כאלו): הרפטינג בסטרומה אין כמעט מים, הסבב הבא יוצא מאוחר מדי בשבילנו. פארק המים ב Blagoevgrad המגלשות לא פעילות רק בריכת השחייה עמוסה באנשים.
אבל הפתעה קטנה התגלתה במקרה ביציאה מכפר Kocherinovo לכיוון מנזר רילה – יש חצר של זקן קשוח - מלאת מכוניות ישנות, אופנועים, טלוויזיות, רדיו ממש שוק פשפשים. הזקן מבסוט מההתלהבות שלנו ועושה לנו סיבוב בכל המחסנים שלו. לינה מצאנו על הדרך למנזר (יש הרבה מלונות משפחתים נחמדים) Family Hotel Gorski Kut החדרים היו מרווחים יותר. והמסעדה מעולה. בעל המלון נחמד. הבן שלו – לא.
יום ב – הגענו מוקדם בבוקר למנזר רילה עוד לא הגיעו אנשים. המנזר עבר שיפוץ לאחרונה, מאוד יפה, בציורים גילנו דמויות מסיפורי התנ"ך – אדם וחוה, שמשון ודלילה... בדיוק גם מתחו את הקפיץ של השעון במגדל. הכניסה חינם אבל שאר המקומות בפנים בתשלום, המגדל, המוזיאון... וכמובן החנייה.
ממשיכים במעלה הכביש יש קמפינגים נחמדים ובסופו האחו של קיריל - הרי רילה מרשימים מסביב. מזג אוויר נעים. הכביש לכל אורך הדרך מהכפר רילה עד למנזר עובר הרחבה ושיפוץ הנסיעה איטית, יורדים חזרה ומהר מאוד נהיה חם ואפילו מאוד לאף אחד לא היה חשק לעצור ב Stobskite piramidi שמורת הפרמידות.
בדרכנו ל Sapareva Banya עצרנו ב בעירDupnica - החלפת כסף, צהריים במרכז העיר, מדרחוב חביב, מצאנו שאוורמה טעימה, ופלאפל עם טחינה גולמית – כן, אחד העובדים מסוריה. כיבד אותנו בצהרים שלו במיה עם בשר. מעולה, לא בטוחה שהוא היה נלהב כל כך אם היה יודע שאנחנו מישראל.
בספרבה בנייה חם ולח. הגייזר הפך למזרקה. ריח של גופרית, שומם וסתם. החלטנו לעלות למעלה בתקווה שיהיה פחות חם. ומקום לינה יותר קרוב לרכבל. הדרך מפותלת, נוף יפה ואט אט גם נהיה קצת יותר נעים. בדרך לרכבל כפרPanichishte שהוא יותר ריכוז של מלונות מאשר כפר, סיבוב קצר ומצאנו Villa Ema מלון משפחתי קטן. של זוג חמוד. הבעל יודע כמה מילים בעברית (אבא שלו עבד בישראל), מקום חדש ומטופח, חדרים קצת קטנים אבל מאוד מפנקים. המיטה הכי נוחה בעולם. ארוחות ערב טעימה. ארוחת בוקר מעולה ונדיבה. תודעת שירות גבוהה. אפילו עבור הכביסה לא הסכימה לקחת תשלום. 2 חדרים עם מרפסת מקשרת. 100 לב ללילה - לשני החדרים כולל ארוחת בוקר. מאחורי המלון יש חנות עם קצת מצרכים, אז אם אתם צריכים קניות תעשו לפני בספרבה בנייה. אה שכחתי יש אפילו ג'קוזי וסאונה קטנה.
יום ג – קמים מוקדם, לרכבל שבעת האגמים של רילה. מתחיל להיות עמוס בחנייה (כדאי להגיע מוקדם), שוב רכבל כסאות ארוך. בקצהו בקתת/מלון הרים. המסלול מעגלי אנחנו העדפנו קודם לעלות ימינה מהרכבל, בהתחלה יש עליה תלולה אבל קצרה, והליכה נינוחה על הרכס מעל האגמים, מלחמת שלג, וממשיכים עד לאגם הכליה. ממנו יוצאת עליה חזקה ל 2 אגמים נוספים הלוך ושוב. או להמשך המסלול מגמת ירידה, מפלים, אגמים, נוף מדהים, ההליכה קלה, מזג אוויר נעים. לא צריך יותר מזה... אנקדוטה קטנה: למסלולי טיול אנחנו יוצאים מאורגנים תרמילים, נעלי הליכה, כובעים... הבולגרים לעומת זאת עם כפכפים, שקית ניילון, בסוף העלייה עוצרים לבירה וסיגריה, קלי קלות.
יום ד – כולנו קצת איטיים הבוקר. נסיעה ל סמוקוב samokov, בשולי העיר מסלול מוטוקרוס, מנסים את מזלנו אולי הפעם. ואכן סשן אימונים של רוכבי אופנועים. המסלול פשוט יותר מהמסלול שליד Sevlievo. נשארים קצת וממשיכים ל Beli Iskar לאקו טרייל. ממשיכים בכביש אחרי הכפר. המסלול הליכה לאורך הנהר, חוצים בגשרי עץ. היער מסביב דליל, הנהר זורם אבל לא חזק אפשר גם לחצות במים. הרבה יציאות לכביש ומתחמי פיקניק. הבולגרים עושים על האש. ההרגשה והאווירה של יער בן שמן חם ולח, קצת מאכזב.
בורובץ Borovets, אכזבה גדולה – הדאון היל פעיל רק בסופי שבוע. העיירה מנומנמת, בעלי המסעדות כבר מדברים עברית. המוכרות לא נחמדות, הכל קצת יותר יקר. אבל יש פארק חבלים חביב ביער. למרות זאת העדפנו להישאר לישון בגלל שלמטה בבלי יסקר ובסמוקוב חם. לינה קצת מחוץ לעיר מתחם בקתות עץ - Malina Villas בין עצי היער בצורת משולש. המקום חביב יש מטבח מאובזר אבל הבקתות ישנות היה נקי והמצעים נעימים אבל התחזוקה לקויה. האווירה של המקום שלווה, משפחות, ילדים, כלבים = נשארנו.
יום ה – בורובץ - עולים ברכבל – הפעם קרונית סגורה – גונדולה. הנסיעה מהירה וארוכה כמעט חצי שעה, מתפקעים מצחוק, באמצע יש תחנת ביניים, הדלתות נפתחות, לא יורדים, הדלתות נסגרות וממשיכים למעלה. יש מסלול עד לפסגת המוסלה, אנחנו יוצאים להליכה פשוטה עד לאגם, בלי עליות או ירידות דרמטיות משהו כמו 20-30 דקות לכל כיוון.
כבר מרגישים שמתחיל הסוף. למרות שטסים רק ביום שבת. עצוב לנו.
ויצאנו לסופיה, נסיעה דרך אגם יסקר, הדרך יפה. אותי היה מספק לבלות את היומיים האחרונים על שפת האגם. אבל החבורה רוצה קצת עיר.
סופיה – לא הזמנו מקום מראש, לא רצינו במרכז אז התמקדנו בשוליים, Hotel Diana, 2 לילות, מלון משפחתי נעים, דירה גדולה 3 חדר שינה, מזגן, מטבחון. חיסרון קומה שלישית ללא מעלית. 100 לב ללילה.
יום שישי – אז קודם כל חייבים לעבור בחנות אופנועים, לא שקונים משהו אבל חייבים. הציוד לא יקר אבל גם לא זול.
קניון הרינג – סתם יקר, אבל יש בו את קרטינגSofia Karting Ring -שווה.
גן חיות סופיה – נראה בתחילה קצת מוזנח אבל יש בו משהו נעים ומוזר הוא בנוי כך שלכל כלוב יש חצר וגם תא הפונה פנימה לתוך מבנה סגור, כך שבחורף ניתן לשהות בתוך המבנה שהוא מחומם ואז עומדים ממש קרוב – מטר – מהאריה או הטיגריס. הפיל או הקרנף. גלידה טעימה. וממשיכים ...
זוכרים הבטחנו לקטנה לגו – במסלול של אגם פופובו. אז מצאתי חנות רק ללגו במרכז חנויות קטן. אי שם בסופיה – הופ הפתעה! לרגע חשבנו שאנחנו בתאילנד. מרכז חנויות מלבני פתוח, באמצע מסעדה עם בריכות דגים. מסביב שוק ירקות מדהים. מסעדה של אוכל מקומי. חלון בניצות, חנות גבינות. חנות רק של חמוצים, חנות בקלאות ועוגיות. חנות לגו כמובן וגם חנות של מודלים להרכבה (מטוסים מכוניות), תוסיפו לזה גשם מבול. ואוו... תודה לאלוהי הדברים הקטנים. קונים לגו לקטנה, דגם מכונית להרכבה לגדול. פירות בשוק (אפרסק בגודל תפוז, ומישמש בגודל תפוח מתוק דבש)
אז אם יורד גשם, יש לי כתובת לקיר טיפוס. מנווטים עם מפת גוגל ומגיעים לאוניברסיטה, השומר גם נותן לנו להיכנס עם האוטו, מוזר. ממשיכים פנימה אנגר ענק, בתוכו קירות טיפוס. משהו מטורף, אבל מבינים שמדובר בפעילות סגורה של המקום.
יום שבת – הוקדש למרכז העיר ונקודות העניין, התחיל עם גשם קל, חנייה במרכז בשפע, בתשלום עד 14:00. מרכז העיר ממש לא עמוס, כמעט אין תנועה. לצערנו חשבנו שבית הכנסת דווקא יהיה פתוח, אבל לא. לידו Tsentralni hali השוק הסגור בסגנון ארופאי, נקי ונעים. שוק הנשים קצת מאכזב, ארמון הנשיא (חילופי משמרות כל שעה עגולה) נחמד. שוק הפשפשים (מאוד מאכזב) וכנסיית Cathedral Saint Alexandar Nevski - מאוד יפה, גן העיר, חתונה ולימוזינה ענקית שלא הצליחה להסתובב ברחוב הצר. המדרחוב ב Graf Ignatiev ... וכמובן ארוחת סיכום טיול במסעדה טובה. חזרה למלון קצת לנוח – אפשרו לנו להישאר עד הטיסה.
טיסה – קבענו עם יאסן בשדה התעופה, להחזיר את הרכב, הבחור קצת מאחר, גשם מבול, לא נורא אין הרבה תנועה בשדה אז השוטרים נותנים לנו לחנות בחזית. נראה לי שפתחו את הדיוט פרי רק בשביל הישראלים כולם קונים והרבה. אלכוהול וסיגריות מאוד זול. במטוס הילדים נרדמים עוד לפני הכריך. אני סתם עייפה ועצובה כי נגמר, ושסיימנו בעיר ולא בטבע.
ישראל – 4:00 לפנות בוקר, נתב"ג עמוס, בחוץ חם ולח, ותור ארוך למוניות.... חזרנו למציאות וזה היה רק חלום!!!
קישורים:
סופיה -
מלון לי שדהת שHotel Ibis - http://www.accorhotels.com/gb/hotel-9671-ibis-sofia-airport/index.shtml
מלון דיאנה - http://www.hotel-diana-sofia.com/
חנות לגו - http://shop.bohobby.com/
קרטינג קניון - http://sofiakarting.com/
גשר Covered Bridge, ב Lovech - http://bulgariatravel.org/en/object/114/pokritiya_most_lovech
מערת דבטשקה Devetashka - http://devetakiplateau.org/
מפלי Krushunski Vodopadi - http://krushuna.com/
מפלי hotnitsa /- kaya bunar http://www.en.baret-bg.org/ecotrail_e/Hotnitsa_e/enHotnitsa.html
מערת אוחלוביצה Uhlovica, - http://bulgariatravel.org/en/object/100/Uhlovica_Peshtera
דאון היל pamporovo - http://www.veloparkpamporovo.com/en/
קיר טיפוס ואומגה https://www.facebook.com/EkoptekaNevastataEcotrailNevyastata/
אקו טרייל (Ekopateka Struilitsa) בדוין Devin http://rodopi-map.org/turisticheski-marshruti/ekopateka-struilitsa-lukata/
http://bulgariatravel.org/he/יעד/31/Dyavolsko_gyrlo מערת גרון השטן
