בשעת ערב מגיעים לדרמסאלה. כשאומרים דרמסאלה מתכוונים בעצם לשלושת הכפרים הממוקמים מעל לעיר דרמסאלה – מקלוד גאנג', דרמקוט ובאגסו. מקלוד גאנג' הוא המקום הגדול והמרכזי מבין השלושה, מקום מושבו של הדלאי למה. בעיירה מתגוררת אוכלוסיה גדולה של טיבטים שיוצרת אווירה מיוחדת ואחרת. מרבית התיירים במקום הם אירופאים.
הישראלים מתרכזים בעיקר בדרמקוט ובאגסו. בטיולנו הקודם שהינו במקלוד, ומאד אהבנו את המקום. אך הפעם מחליטים לישון בבאגסו, לפחות בימים הראשונים, כדי להיות קרובים בחג ל'לב היהודי'.
באגסו, הינו כפר קטן, בעל רחוב ראשי אחד, עמוס בחנויות ובתיירים, בעיקר ישראלים, השפה השולטת פה היא עברית. אנחנו משתכנים ב'סקיי פאי' בחדרים שהזמנו יום קודם. המלון גדול, עם חצר גדולה ונוף יפה, אך משום מה לא מתחברים לאוויר ולאווירה… אולי זה מזג האויר הקר והסגרירי שמעיק כבר כמה ימים ברציפות.
ארוחת בוקר בחצר הסקיי פאי. תופסים רגע של שמש...
בבוקר הולכים ל'לב היהודי' להרשם לסדר. בהמשך מגיעים בהמוננו לעזור בהכנות לחג. מכינים חרוסת, קניידלך, המון מאכלי ירקות ומגלים שאין בשר… מסתבר שהולך להיות ליל סדר צמחוני...
מכינים קניידלך לליל הסדר עם מישל המדהימה
את הבית מפעילים מישל ונתי המקסימים, זוג ירושלמים, שבאו להודו לשבועיים וחצי, לתפעל את הבית במשך החג, עד שיגיע הרב רונסקי שיפעיל אותו לשאר העונה. למישל ונתי 4 ילדים, שלושת הגדולים נשארו בבית, ולהודו הם הגיעו עם הקטן בלבד.
ליל הסדר היה חוויתי במיוחד, נכחו כ100 איש, כולם ישובים כמיטב המסורת ההודית על מזרונים וכריות, הרבה צחוקים, ערבוב מנהגים ואוכל טעים ובשפע. קיבלנו הזמנה להשתמש בשירותי המטבח הכשר מתי שרק נרצה, ואכן ניצלנו את ההזמנה ובאנו מידי יום לבשל ולאכול.
למחרת החג נסענו כשעה וחצי למקדשי מסרור. אתר מקסים של מקדשים החצובים בסלע. מזג האויר האיר פנים והיה בהיר וחם. איזה כיף לחזור סוף סוף לחולצות קצרות.
מקדשי מסרור
משם ממשיכים עוד חצי שעת נסיעה לעבר המעיינות החמים בטטפאני. מגיעים למקום, ואיך לומר…? זה לא בדיוק מה שציפינו… רחבת עפר גדולה מקבלת את פנינו, חולצים נעליים בכניסה, נכנסים ורואים בריכונת מנייטורית, מחופה במבנה בטון. מראה המים ממש לא מזמין טבילה. הכניסה לגברים בלבד. לנשים ישנה כניסה נפרדת למעיין מלוכלך יותר, בתוך מבנה סגור ואפלולי לגמרי. כמה אמיצים החליטו לקחת סיכון ולהכנס… בכל זאת הגענו עד הלום.
טוב, לפחות יצאה תמונה מדליקה
אחרי רבע שעה הם יוצאים מהמים, בכל זאת, יש בחוץ עוד איזה 30 הודים שממתינים לתורם בבריכה.
יושבים על הדשא ו… מה עושים עכשיו? צהריים, שמש נעימה, מרחבים, נוף יפה מסביב, מוקדם מידי בשביל לחזור לדרמסאלה. יאללה, משחקים דג מלוח! וכך רצים, צועקים וצוחקים, מגדול ועד קטן בדשא הפתוח לעיניהם המשתאות, שלא לומר ההמומות, של המקומיים שמצלמים אותנו בניידים שלהם. בכל זאת, מחזה כזה לא רואים בכל יום.
חוזרים לגסט האוס עייפים ומרוצים. אחרי 4 לילות בבאגסו מחליטים לשנות אוירה ולעבור למקלוד גאנג'. מזמינים דרך האינטרנט מקומות ל 8 Auspicious Him View . מרחק 7 דק' נסיעת ריקשה מאיתנו.
נכנסים לסוכנות טיולים מקומית לברר את תחזית מזג האויר ליום המחרת. אנחנו מספרים בסוכנות על כוונתנו לצאת לטרק ה'טריונד' ועל החשש שמא יתפסו אותנו גשמים במהלך המסלול. בסוכנות אומרים שיהיה בהיר וגשם לא צפוי, אך המסלול קשה ולא מתאים לילדים קטנים, בטח לא בעונה זו של השנה שבה חלק מן המסלול עדיין מושלג וקשה לצעידה. רכס הטריונד נמצא 8 ק”מ ממקלוד גאנג', הטיפוס קשה אך מהפסגה רואים מראה בלתי נשכח של הרי ההימלאיה. מיכל ודגנית עשו את המסלול הזה לפני 3 שנים, וזה נראה להן ראלי ואפשרי. מחליטים לקחת את הסיכון, מקסימום נרד בחזרה.
7 בבוקר לוקחים ריקשות לתחילת המסלול. המסלול מחולק ל3 מקטעים, בכל סוף קטע מגיעים ל'דאבה' (חנות/ קיוסק דרכים מאולתר באמצע שומקום). אחרי שעה ורבע של צעידה מגיעים ל'דאבה' הראשונה. שולפים מצות, טונה, ביצים קשות ושוקולד ומאלתרים ארוחת בוקר כשרה למהדרין.
ארוחת בוקר מול הנוף המרהיב
בשלב זה שלושה חברים מחליטים לפרוש ויורדים בחזרה למטה. ממשיכים לטפס, בשלב מסויים מתחילים לצעוד בשלג וההליכה נעשית איטית ומסורבלת אך עם זאת חוויתית ומאתגרת. הנוף סביב מרהיב ועוצמתי.
20 דק' אחרונות של הטיפוס הן הקשות ביותר, העליה תלולה מאד, ולפעמים יש צורך להעזר עם הידיים על מנת לא להחליק. סה”כ כל העליה לקחה לנו 4 שעות. כשמגיעים לפסגה מבינים שהמאמץ היה משתלם.
אז מי אמר שאי אפשר להגיע לפסגה עם ילדים… ??
אחרי מנוחה הכוללת צ'אי ושאר נשנושים בדאבה שבפסגה, מתחילים בירידה. 3 שעות צעידה ואנחנו למטה. מתלבטים אם לחזור לגסט האוס במקלוד, או ללב היהודי בבאגסו, או בכלל לבית חב”ד בדמקוט, שם טרם ביקרנו אך השמועות מספרות שיש שם שניצל וצ'יפס. הבטן המקרקרת פסקה לטובת בית חב”ד.
20 דקות נוספות של צעידה ואנחנו שם. מותשים מהטיול המפרך מתיישבים ומזמינים את השניצל הנכסף. לאחר כמה דקות, בעודנו יושבים וממתינים לאוכל, נכנס בחור הודי כשעל כתפו קופסת קרטון גדולה. לפתע אני מזהה את כתב ידי על הקופסה!!! כן!! זו הקופסא השניה ששלחנו לעצמנו מישראל. טוב, זה כבר מטורף! איך יתכן? החבילה נשלחה לפני שבועות, והגיעה לבית חב”ד 10 דקות אחרינו. השגחה פרטיתתת…..
המומים ומאושרים מאספקת המזון שהגיעה מהארץ.
עם השליח ההודי (משמאל) שמעולם לא ראה שמחה כזו בעקבות חבילה…
בימים הבאים ממשיכים לטייל באיזור, נוסעים למפעל לייצור תה, למגרש הקריקט בדרמסאלה העיר, לנאדי, ושאר טיולים באיזור.
במפעל התה של דרמסאלה
במקלוד גאנג'
מסתבר שיש גם כנסיות בהודו. מזכרת מהשלטון הבריטי.
בנאדי
חג שני של פסח מגיע. מתלבטים אם לעבור לדרמקוט ע”מ להיות בבית חב”ד במהלך החג, או לחזור לבאגסו ולחגוג ב'לב היהודי'. עושים סיבוב בגסט האוסים בדרמקוט ולא ממש אוהבים את ההיצע. מה שמתאים לגיל 20 לא ממש מתאים בגיל 40. מלבד זאת, ב'לב היהודי' אנחנו מרגישים כבר ממש בבית. עושים סיבוב בבאגסו, מוצאים גסט האוס חמוד על הכביש המרכזי של הכפר, עוזבים בצער את המלון הטיבטי הקסום ומלא האווירה, שארח אותנו בשלושה לילות האחרונים, נפרדים ממקלוד גאנג' ויאללה חוזרים לבאגסו.
מוצאי חג שני, חגיגות המימונה בעיצומן…. כבר 10 ימים אנחנו בדרמסאלה, מכירים את כולם וכולם מכירים אותנו, יש פה גרעין נפלא של טיילים ישראלים שהעבירו איתנו את כל הפסח. מבשלים יחד, אוכלים יחד, מעבירים סיפורים וחוויות, מרגישים כבר כמו משפחה גדולה. את רובם הכרנו עוד ברישיקש. זהו, החג נגמר, מחר כולם מתפזרים, כל אחד ממשיך במסע שלו. גם אנחנו עוזבים לכיוון אמריצר. חגיגות המימונה שהן גם חגיגות פרידה...
וכמובן החגיגות אינן חגיגות בלי מופלטה…
ראשון בבוקר עולים על שלוש מוניות בדרכנו לאמריצר. הנסיעה אורכת 5 שעות.
עוזבים את נופי ההימלאיה המופלאים
אמריצר, עולם אחר ושונה, רעש, בלאגן, חום, צפירות, פיח, שווקים, צבעוניות מדהימה, חזרנו אל הודו האמיתית! שמים את הציוד במלון ותופסים ריקשות אל מקדש הזהב. הכניסה למקדש מחייבת כיסוי הראש וחליצת נעליים.
ביציאה מהמקדש סוגרים עם איזה הודי, על הסעה לחילופי המשמרות בגבול. מחכים ומחכים והוא לא מגיע. אחרי שעה הוא מגיע, אך רק עם רכב אחד, מנסים בכל הכאוס למצא מוניות שיקחו אותנו אבל אף אחד לא עוצר. בשלב מסויים מבינים שפספסנו וכבר לא נספיק להגיע בזמן. בצער רב נאלצים לוותר על ריקודים במעבר הגבול. במקום זה יוצאים לטייל בשווקים וברחובות העיר.
מנוחת המוכר. חנות בדים באמריצר
הום סנטר, סניף אמריצר
כי כבר יום וחצי לא קנינו צמידים...
בערב חוזרים למלון, חלקנו רוצים לחזור למקדש בלילה, אך הרוב עייפים ומעדיפים להשאר במלון. בסוף הוחלט על ערב בנות במקדש הזהב. מומלץ מאד לראות את המקדש גם באור יום וגם בלילה.
למחרת קמים לפני הזריחה, ולוקחים את רכבת השטבדי המצויינת לדלהי. בצהריים מגיעים לדלהי, שמים את כל הציוד בבית חב”ד ואחרי ארוחה מפנקת של שניצל וציפס, יוצאים לקניות ברחבי העיר. מזכרות, מתנות וכמובן ציורי חינה על הידיים. אחרת איך ידעו שחזרנו מהודו?? (:
חוזרים לארץ ומתחילים לעכל את המסע עמוס החוויות שעברנו, טיול כזה רב גוני, מהחום המדברי של רג'סטאן, לכפור והשלג במנאלי, אנשים מעניינים שפגשנו במהלך הדרך, נסיעות קשות, ארוכות ומתישות. ריקשות, פילים, טבע, מקדשים, שווקים, צבע, נהרות, טקסי דת, הימאליה, תרבות מרתקת ו18 איש 24/7….
ואם תהיתם אם עמדנו בתקציב של חודש טיול משפחתי ב40 אלף ש”ח, נספר רק שאת העודף אנחנו שומרים בצד לטיול הבא… ללא ספק היה אחלה הודו שבעולם!
