היער השחור. אוגוסט 2015.
לאחר חודשים רבים של תכנונים וקריאה בלתי פוסקת של אתר למטייל ואתרים נוספים, מלאי התרגשות, המראנו (אני, אשתי ושני ילדינו, בן בגיל 9 ובת בגיל 6) לז'נבה.
הטיול: 10 ימים שחולקו שווה בשווה בין היער השחור ולבין אזור האלפים הברניים בשוויץ, עם טעימה קטנה מאלזס שבצרפת.
הפוסט הזה, והחלק השני שיבוא אחריו הם תמצית דברים לטיול מושקע ומאוד מתוכנן. מי שיחפוץ במידע המורחב, אשר נמצא בחוברת שלנו, יוכל לשלוח לי הודעה בפרטי ואשמח לחלוק אותה עימו.
הטעם שלנו בטיולים הוא סגנון נופים וטבע לא מאתגר מדי, לא פיזי מדי, אבל אוהבים מאוד את הז'אנר. אוהבים גם לשלב עם הז'אנר העירוני, כך שאם מצליח להתקיים איזון קוסמי ביניהם תזכו לחיוכים גם ממני וגם מאשתי :-). מן הסתם בטיול עם ילדים הדגש הוא לגרום גם להם להנות תוך כדי האיזון הקוסמי שתואר לעיל.
היום הראשון – הגעה והתמקמות:
לאחר המתנה מתישה לצ'ק אין בדלפקי אל על, לגמנו כוס קפה והמשכנו ל Gate. הילדים היו בהתרגשות שיא (טיסה ראשונה שלהם). עולים למטוס, מהדקים חגורות וממריאים לז'נבה.
למה ז'נבה? שאלה טובה. רצינו אל על, ורצינו לשלב את שוויץ. אז האפשרויות שלנו היו: ציריך וז'נבה. לז'נבה יש יתרון על ציריך בכך שיש לה צד צרפתי, והרכב זול בהפרש ניכר. התכנון היה לנחות בז'נבה ולנסוע ישירות ליער השחור (כ 3-4 שעות), וכך עשינו. לכאורה, היינו יכולים לבצע תכנית הפוכה ולנחות במינכן או פרנקפורט, אבל אז נכנסו כל מיני שיקולי תאריכים ושיקולי מחיר של כרטיסי הטיסה. מה גם שכעת, לאחר הטיול, אני ממליץ (אם משלבים את שני האזורים) בחום להתחיל בגרמניה ולהשאיר את שוויץ לקינוח מכיוון שהיופי שלה עוצר נשימה, ולכן עדיף להתחיל עם הנוף הגרמני (גם מדהים, אבל פחות עוצר את הנשימה, אפשר לנשום שם).
הטיסה עברה בצורה טובה, הילדים התלהבו, קיבלו ערכות ילדים נחמדות, עם חוברת ומשחק, קיבלו גם אוכל, שמעו מוזיקה ויחסית הזמן עבר די מהר.
נחתנו בז'נבה, ביקורת דרכונים, מזוודות ועברנו לצד הצרפתי (קומה למעלה). שם שכרנו רכב (חברת סיקסט). קיבלנו בהתחלה רכב גדול מדי עם 9 מקומות, ולכן חזרנו וביקשנו לקבל את מה שהזמנו, ולבסוף קיבלנו אופל זפירה נפלאה, ידנית, בעלת מנוע דיזל עם GPS מובנה ומצויין, ואפילו פינקו אותנו עם מדבקת הכבישים המהירים של שוויץ בחינם (הייתה מודבקת וחסכה לנו 40 פרנק).
יצאנו לדרך ונסענו לכיוון היער השחור. הנופים השוויצרים מסביב לכביש A1 לא הצליחו להרשים אותנו בשלב זה, ורק כאשר חצינו את נהר הריין כאשר עברנו את הגבול לגרמניה, התחילו אט אט להתגלות בפנינו, נופי היער השחור עם יערות העצים הצפופים, וכמות גווני הירוק המרשימה.
הדירה שלנו הייתה ממוקמת באזור פלדברג פלקאו, כ – 10 דקות מעל אגם טיטיזי. הגענו לבית שמכיל מספר דירות (כן, כולם ישראלים). הדירה שלנו הייתה ממוקמת בקומה האחרונה (קומה 2). הדירה הייתה גדולה ומרווחת, וכללה 3 חדרי שינה, 2 שירותים, מקלחת, סלון ומטבח מאובזר ברמה גבוהה.
אגב, מציאת דירות. דבר לא הכי מובן באזור זה. בוקינג.קום ושאר האתרים לא באמת תורמים בנושא, בעלי הדירות ביער השחור מעדיפים לנקוט בשיטת שיווק פאסיבית ולא ברורה, עם אתרים גרמניים (תודה ל Google Translate) ותקשורת בעייתית עם לקוחות דוברי אנגלית. בסופו של דבר, הדרך הכי טובה למצוא מקום ללון בו היא:
- להיכנס לאתר של היער השחור: אתר היער השחור, שהוא בעצם מקור מידע גדול מאוד כל מה שקורה שם. הוא מוכוון אטרקציות של הכרטיס האדום, ומפרט את מקומות הלינה אשר מעניקים אותו לשוהים אצלם (בונוס אדיר).
- הדרך השניה היא לשוטט באתר של המטייל, ולקבל טיפים בצורת כתובות דואר אלקטרוני או מספרי טלפון או כל דבר שיכול להתניע תקשורת מול מארח כלשהו.
עם הרבה סבלנות, ובאזור 7-8 חודשים מראש, זאת משימה אפשרית ביותר. אני התחלתי לחפש 5 חודשים מראש ומצאתי עצמי במצב לא נעים בו כ- 70 אחוז מהמקומות היו תפוסים בתאריכים שבחרתי.
אבל בסוף מצאתי, קצת יקר ביחס לאחרים (760 יורו לחמישה לילות כולל הכרטיס האדום), אבל המיקום היה ממש טוב, והדירה הייתה נהדרת (חוץ מזה שהיה חם מאוד וכל העניין של מזגנים עדיין לא תפס שם).
זהו, ביום הראשון לא תכננו כלום, חוץ מהתארגנות, שכללה העלאת 4 מזוודות, טרולי ו 2 תיקי גב במעלה הקומות ופירוקן. הילדים בחרו חדר והתמקמו, ירדו קצת לקפוץ בטרמפולינה. מיד לאחר מכן נסענו לסופר הקרוב ב titisee neustadt ב schmidts markt הנהדר והזול.
הכל פה כל כך זול שזה מעצבן. בכל אופן, המבחר שם עצום וממש כיף להסתובב שם ולערוך קניות. יש בסופר אזור של ירקות ופירות בו אתם צריכים להכניס לשקית ולשקול ואפילו להזין קוד מתאים כדי לקבל מדבקת מחיר. סומכים עליכם שם. זהו, העמסנו מצרכים בינהם שישיית סודה בטעות כי פשוט בלתי אפשרי כמעט למצוא שם מים מינרליים רגילים, לקח לנו זמן להבין את זה, שרוב המים המינרליים שם הם מוגזים. לאחר כיומיים כבר התפקסתי על חברה מסויימת שכמחווה של רצון טוב החליטה לפנק את החבר'ה מציון במהדורת מים מוגבלת ונטולת גזים (הם פשוט שותים שם מים מהברז, זה כל הסוד). אגב, יש גם מאפייה נחמדה מול ה schmidt's markt, ממש באותו המתחם.
זהו, היום הראשון מתחיל להסתיים לו, ואני מסתבר, שופע זכרונות. אז אשתדל להיות יותר תמציתי בימים הבאים.
היום השני – פרייבורג ופארק שטיינוואסן:
המטרות להיום: בחצי היום הראשון לטייל בפרייבורג, ובחצי השני לבלות בפארק שטיינוואסן.
בפרייבורג חנינו בחניון התת קרקעי של הקניון ברחוב הראשי קייזר יוסף. מיקום מצויין לסיור בעיר.
הזינו ב GPS את הקואורדינטה הבאה על מנת להגיע לחניון:
47.997318, 7.850446
לאחר שהתפעלנו מה GPS על ההכוונה המדויקת לחניון, עלינו דרכו לקניון ומשם יצאנו החוצה לרחוב קייזר יוסף מלא האווירה. במרחק של שתי דקות הליכה נמצאת הקתדרלה המרשימה שמסביבה התקיים באותו היום (רביעי) שוק חביב של פירות, ירקות ועוד פיצ'פקעס. קנינו לילדים סירת עץ (4.5 יורו) על מנת שיוכלו להשיטה בתעלות המים, ואכן, שעות של הנאה! מומלץ.
בשיטוט שלנו מצאנו חנות נהדרת לצעצועי ילדים בשם muller, בעצם זוהי רשת חנויות שדומה למשביר שלנו. היא די קרובה לחנות של H & M, רדו ישירות לקומה התחתונה ותרגישו כמה זול להם שם.
זהו, נפרדנו לשלום מפרייבורג (ספוילר, לא באמת), והמשכנו לפארק שטיינוואסן, כ 20 דקות נסיעה.
הפארק חביב ביותר ומומלץ לבלות בו לפני פארק אירופה על מנת ליצור הדרגתיות מסויימת במפלס הריגוש. הכרטיס האדום החל לעבוד ונכנסו באמצעותו ללא תשלום. בפארק יש מתקן חביב ביותר של אבוב משפחתי גדול שמתגלש במגלשת מים מהירה, וגם 2 סוגים של מגלשות הרים ועוד. היינו כשעתיים וחצי והתקפלנו לדירה.
לאחר שהגענו החלטנו לנסות את באד פרדייס (פארק מים) שממוקם כ 15 דקות מאיתנו. בגדול, הייתה לי חוויה לא טובה שם, רמת העומס הייתה בלתי אפשרית. ילדים כנראה יהנו בכל מצב, אבל אני לא הצלחתי. הלחץ שם היה גדול עליי. אבל אולי זה אני. אחרי כשעתיים חזרנו לדירה.
היום השלישי – טודנאו, פלדברג ואגם טיטיזי:
מזג האויר מאז שהגענו ממש הזכיר את הארץ. חםםם.
המטרות להיום: מגלשות ההרים בטודנאו, מפלי טודנאו, הרכבל בהר פלדברג (בסוף נותר זמן גם לאגם טיטיזי).
מגלשות טודנאו – לא פחות ממדהים. אחרי פארק אירופה, זה האתר שהכי אהבתי. אבל עד שהגענו להנאה עברנו מסלול המתנה לא פשוט בכלל. הגענו יחסית מוקדם, בסביבות 9:30, והיו כבר לפנינו מלא אנשים, כולל קבוצה גדולה מישראל, רעשנית במיוחד בצורה חריגה. בילינו עם הקבוצה הזאת כ 45 דקות בהמתנה לעלייה לרכבל הפתוח ועוד פינוק נפלא עם אותה קבוצה מובחרת, כ 45 דקות נוספות, הפעם גם ללא אפשרות רבה להסתתר מהשמש, בהמתנה למגלשות לקראת הירידה.
למרות הרעש והבאלגן ששררו שם, ברגע שעלינו על המגלשות, הצלחנו להתנתק ולתת לאדרנלין להוביל אותנו. כמעט 3 ק”מ של כיף גדול! כמובן עם הכרטיס האדום ניתן להגיע מדי יום. אנחנו הסתפקנו בפעם אחת (חששנו מהתורים). בסיום יש מכונה שמציעה לכם להדפיס את תמונותיכם.
המשכנו למפלי טודנאו. כ – 15 דקות נסיעה משם, ועוד פחות מקילומטר הליכה יביאו אתכם למפלי מים יפים מאוד. שווה לבקר. לא התעכבנו יותר מדי.
הלאה, הר פלדברג. שוב הכרטיס האדום, כל הזמן לפנק, לפנק. עלינו ברכבל, בפסגת ההר ישנה תצפית נחמדה, וגם מגדלור שטיפסנו עליו. בסך הכל נחמד, לא יותר מזה. כנראה שבחורף כשההר הופך מושלג, המראות מרגשים יותר.
באופן כללי, אל תצפו לאטרקציות היסטריות (חוץ מטודנאו). ככל הנראה תמצאו את הכיף הגדול באווירה, באדיבות של הגרמנים, במשפחתיות, בקניות בסופר, בארוחות ביחד, בתורים עם הישראלים :-) ובירוק המדהים מסביב. כל כך יפה פה!
למרגלות ההר ראיתי שיש פארק חבלים (לא נכנסנו), והיה גם אזור חביב לילדים בו היו טרמפולינות מגניבות בו כן ביקרנו (5 יורו לילד).
נותר לנו זמן וחיפשנו מקום מעניין. החלטנו לנסוע לאגם טיטיזי. נסענו לאזור של הטיילת ואכלנו באיזו מסעדה איטלקית נחמדה. היה שם גלגל ענק, שהבת שלי נורא רצתה לעלות עליו, אבל לא מצאה שותף. הכרטיס האדום מקנה שייט בסירות פדלים או בספינת תיירים. העדפנו לשכור (15 יורו לחצי שעה) סירה חשמלית קטנה. ממש נחמד. הילדים התלהבו בלי הפסקה.
היום הרביעי – פארק אירופה:
איזו התרגשות. כולם חיכו ליום הזה. יום שישי. למרות כל האזהרות והטיפים, שעדיף לא להתקרב לפארק בסופ”ש, לקחנו את הסיכון, ושמרנו לנו את הפארק ליום הלפני אחרון.
הדרך כבר מוכרת לנו, כביש 31, לכיוון פרייבורג, התרמוס מלא בקפה והצידנית גדושה בכל טוב, אנו משייטים לנו בהנאה בין הנופים היפים של היער השחור שלאט לאט מתחילים להיעלם והופכים להיות נופים.. רגילים. מתקרבים ל Rust והשילוט לפארק כבר מבצבץ. מחנים. מזג האויר השתנה. 35 מעלות הפכו ל 15 מעלות ביום אחד. לקחנו לילדים מעילים דקים והתקדמנו אל עבר הכניסה. הסילבר סטאר בירכה אותנו לשלום כאשר קרונית מלאה צווחנים חלפה מעלינו במהירות עצומה.
בכניסה אין תור! איזה כיף. נכנסים תוך חצי דקה ולוקחים את הרכבת לספרד (בכל זאת ישראלים). מתחילים מהסוף אבל אז קולטים שהמתקנים שם דווקא משלבים מים. לקח לנו קצת זמן לגלות שבכל מתקן שמשלב מים מוכרים שכמיות נחמדות תמורת 6 יורו למבוגר ו 4 יורו לילד (מומלץ מאוד!). השכמיות האלה שימשו אותנו גם בשוויץ. מהרגע שקנינו את השכמיות עלינו למתקן של סירת קאנו במעין מסלול של רכבת הרים וגם למתקן של הראפטינג. לפני זה עלינו לרכבת הרים ממש נחמדה לילדים באזור מדינת ספרד. אחר כך הילדים עלו על כל מיני מתקנים לגילם (דווקא הכוסות המסתובבות ממש נחמדות). ואז הלכנו לכיוון מדינת אוסטריה שם נמצא המתקן הנפלא של ארתור ואת זה שנמצא לידו אשר נקרא Poppy Tower. לארתור המתנו כשעה וחצי, אבל זה מתקן מדהים, שווה את ההמתנה. קרונית המתקן פתוחה כאשר הגוף שלך מופנה קדימה והחוצה. הקרונית לוקחת אותך אל תוך העולם המרהיב של ארתור והמומינים. אהבנו מאוד. ואחר כך, לקינוח, הבת שלי (בת 6) שכנעה את כולנו לעלות איתה ל Poppy Tower התמים, מעלית שעולה גבוה גבוה ופשוט בודקת את התגובות שלך בסיטואציות שונות של נפילה חופשית, דבר המקשה עליך להישאר אדיש (גם לי). אני ממליץ להוריד את האפליקציה הרשמית של הפארק, ואז ניתן לסנן ביעילות את המתקנים ע”פ כל מיני מאפיינים (נניח, גובה או רמת פחד), וגם לראות את המפה של הפארק. הניווט מאזור לאזור לא עבד לי טוב.
לקראת השעה 17:00 התחלנו להתעייף (אני ואשתי), וביקשנו מהילדים בצורה יפה שאנחנו רוצים לחזור. התפשרנו על עוד מתקן אחד וחזרנו אל הדירה ביער השחור. הפארק ממש מרתק. ברמה מאוד גבוהה. תביאו שכמיות, או שתקנו. אנחנו הסתפקנו בעלייה למתקנים עם רמת פחד ממוצעת. לחובבי הז'אנר, ממתינות לכם שם לפחות 5 רכבות מטורפות, כאשר הסילבר סטאר היא המנצחת הברורה (לדעתי).
אגב, בקופה, כאשר קנינו כרטיסי כניסה, שילמנו גם על החנייה. כך היה לנו כבר כרטיס מוכן ליציאה.
היום החמישי – היום האחרון ביער השחור:
היום יום שבת. החבר'ה התעייפו מהימים האחרונים. מפקד טוב יודע להרגיש את החיילים שלו ובייחוד את אשתו שרוצה קצת שופינג לנשמה לפני שנכנסים לטבע הפראי של שוויץ.
הילדים רוצים שוב את חנות הצעצועים של muller. בקיצור, הבנתם כבר: נוסעים שוב לפרייבורג. הפעם הרבה יותר נעים וקריר ולא צריך לברוח מהשמש. חנינו בחניון התת קרקעי (לא לשכוח לשלם לפני שיוצאים במכונות לתשלום בקניון). שוב רחוב קייזר יוסף ושוב לקחנו איתנו את סירת העץ והילדים נהנו להשיטה בתעלות המים. האישה עשתה שופינג ונרשמו חיוכים. הילדים קיבלו מתנות נוספות (muller) וכך עלתה רמת המוטיבציה לקראת ההמשך. מקצוען או לא? בכל אופן, רציתי לציין שפרייבורג בשבת היא מקסימה כפליים, ואסור לפספס את האווירה שמתרחשת שם. כולם בחוץ, וכולם אוכלים ושותים ונהנים ורק הישראלים לחוצים ולהגיע ליעד הבא (-;. תרשמו לעצמכם, שבת בפרייבורג.
בחלק השני של היום נסענו אל עבר כביש 500 – דרך השעונים, לכיוון מוזיאון שעוני הקוקיה שממוקם בעיירה Furtwangen. הנופים נפלאים, עצרתי מספר פעמים כדי לקחת תמונות יפות. העיירה Furtwangen הייתה מפתיעה ושונה מאוד מהנוף הכפרי שהתרגלנו אליו בימים האחרונים, ונראתה לי כעיירה חסרת חן לעומת הכפרים המקסימים אשר הופיעו בדרך. בכל אופן, המוזיאון נחמד, סיירנו בו כשעה וחזרנו אל הדירה דרך הנופים שמסביב לכביש 500, לא לפני שעצרנו להצטיידות אחרונה בהחלט ב schmidts markt לקראת שוויץ.
היום השישי – קולמאר:
זהו. עוזבים את היער השחור ואת הדירה לנוסעים לכיוון קולמאר שבצרפת. המטרה היא לטייל ב Colmar וב Riquewihr ולצאת לדרך לכיוון ברינץ, שוויץ.
היום יום ראשון, זמן נהדר בשביל מעבר בין נקודות לינה ונסיעות ארוכות מכיוון שגם כך די הכל סגור. שוב חלפנו על פני פרייבורג הנפלאה והפעם עם הפנים לכיוון מעבר הגבול עם צרפת ממש במפגש עם נהר הריין. שוב הנופים התחלפו והנה אנו חוצים את הגבול ונפרדים מגרמניה.
Danke schon גרמניה והיער השחור, Bonjour צרפת וחבל אלזס.
הגענו לקולמאר וחנינו בחניון ציבורי גדול, מספר דקות הליכה מנקודת היציאה של הרכבת הירוקה הקטנה שמסיעה תיירים לסיור חביב של כשעה (אולי פחות) בין כל האתרים המרכזיים של העיירה.
קולמאר היא עיירה גדולה ורצינית. לא כפר נידח. בהתחלה היא לא משדרת קסם מיוחד, אבל לאחר שנכנסים אל תוך העיר העתיקה מתגלה יהלום אמיתי. הכל כל כך ציורי, לא הפסקתי לצלם. כיף לסייר בה רגלית. ממש ונציה הקטנה.
קצת בצקים באחד הבולנז'רים באזור וממשיכים הלאה אל Riquewihr. הדרך אל העיירה הקטנה שזורה בכרמים מרהיבים. זוהי בעצם דרך היין של חבל אלזס. יפה מאוד, אבל אם להשוות לפרא הירוק של היער השחור...אני כנראה כבר די משוחד.
חנינו מחוץ לחומות Riquewihr וסיירנו בה כשעה. שוב, מאוד יפה ומאוד ציורי עד שקצת קשה כבר לעכל זאת ולכן העדפנו להתחיל את הפרק השוויצרי. זו הייתה טעימה קטנה וחביבה מאלזס. לא יותר.
המשך בחלק השני.
