טעימות מוינה וזלצבורגלנד

שלום לכם,

לקראת קיץ 2017 וההתלבטות גדולה. מצד אחד רוצים לשחזר את הטיול המדהים מלפני כשנתיים ליער השחור בגרמניה ולאלפים הברניים בשוויץ (לינק), מצד שני, יש לנו תינוקת בת שבעה חודשים.

האישה לא מתלהבת וטוענת שיהיה קשה מדי, אני דוחף חזק בכל הכוח ואומר יהיה בסדר (טודובום).

לפתע גם החלה התעניינות משפחתית, והטיול החל להתגבש. 10 ימים, מתחילים בוינה (עם המשפחה של אחותי כולל אמא שלי), באמצע מתפצלים וממשיכים לזלצבורגלנד, וחזרה הביתה שוב דרך וינה.

למה אני קורא לטיול הזה טיול טעימות? מפני שההרכב שלנו (תינוקת בת 7 חודשים, בת 7, בן 11, אני ואשתי) הכין אותנו מראש לוותר על הרבה אטרקציות, לעשות הרבה הפסקות, לחזור לחדר כשצריך, וכל זה מבלי להתבאס.

סוף יולי 2017. ממריאים. טיסת אל על של אחה”צ. נוחתים בערב.

יום 1:

המלון שלנו בוינה במיקום הכי טוב שאפשר לבקש, על ה Karntner Strasse, המדרחוב המרכזי.

מתארגנים בחדר המרווח, אני קופץ לסופר מרקט קרוב ומביא כמה דברים וסוגרים את היום.

יום 2:

התכנית: טיול בעיר העתיקה, מוזיאון ההיסטוריה של הטבע, מדרחוב מריה הילפר והגעה לחנות צעצועי הילדים Muller.

טמפ' של 22 מעלות וממטרים פזורים ליוו אותנו בסיור לאורך רחובות העיר העתיקה, עלינו על הרכבת התחתית, ה U-Bahn, בתחנת Stephansplatz הסמוכה לקתדרלת סן סטפן (St. Stephen's Cathedral), אל עבר מוזיאון ההיסטוריה של הטבע (Natural History Museum).

המבנה מרשים, התור סביר, הכניסה לילדים בחינם, בפנים עולם ומלואו למי שבעניין, אבל החום, איזה חום. ספוילר להמשך: באירופה לא חוששים מלהזיע. היעדר החמצן והזיעה הניגרת תרמו גם הם לכך שהילדים החלו לאבד עניין אחרי קומה אחת. במהלך נואש לקחתי טיים אאוט וכינסתי את כולם לקפה ומאפה בתמורה להמשך עניין במקום. לא כל כך עזר. הילדים רצו להגיע ל Muller. אז יצאנו מהמוזיאון, הלכנו לצד ארמון הופבורג, מוזיאון סיסי, מוזיאון אלברטינה, האופרה, פארק בורגארטן (Park Burggarten), ללא התעכבויות מיותרות, רק לתת לעיניים להתרשם מהאתרים עליהם קראתי כל כך הרבה. אבל אני לא לבד כאן, אז קדימה לרחוב Mariahilfer.

הרחוב באמת מגניב, נפלא לשופינג, וידענו שיש שם את החנות המדוברת, אבל היא הייתה ממש רחוקה, הילדים התעייפו, אז החלטנו לשים נקודה, מונית וחזרה למלון.

יום 3:

גוטן מורגן, התכנסות משפחתית לארוחת בוקר ממש טובה במלון. היום ממש סגרירי. הממטרים הפזורים החלו קצת להציק. החלטנו לפתוח היכן שלא סיימנו. רכבת מתחנת Stephansplatz אל עבר Muller, תיק נכנסים, תק יוצאים, וממשיכים לארמון שונברון.

התכנית: לסייר במתחם הארמון ולא להיכנס לתוכו, כי הבנתי שילדים לא ממש מצליחים להתרשם מהסיור. אז הגענו והתרשמנו מהגנים עוצרי הנשימה, וצעדנו לכיוון גן החיות (Tiergarten Schönbrunn).

גן מהמם, עם פינגווינים, דובי פנדה ועוד המון חיות מעניינות. הספקנו בקושי חצי ממנו וחזרנו למלון.

יום 4:

היום וינה מחייכת אלינו עם 27 מעלות ושמיים די נקיים.

התכנית: פארק פראטר.

U-Bahn לתחנה הקרובה והילדים מתחילים לחוש התרגשות.

הפארק עצמו מקסים, סוג של לונה פארק תל אביב משודרג מאוד, לכל מתקן יש את המחיר שלו. משהו בין 1.5 יורו ל 5 יורו.

עלינו על הרכבת (Liliputbahn) שעושה דרך מרשימה בתוך מרחבי הפארק הירוק הצמוד. משהו כמו 15-20 דקות. נחמד. אחר כך המשכנו אל מספר מתקנים לא מאיימים. הילדים מאוד אהבו.

בהמשך, תיכננתי ארוחת סופרמרקט ב Donau Park. לקחנו עוד רכבת, מצאנו סופרמרקט וגם את הפארק, ונישנשנו כל מיני מאכלים. משם, רצינו לשוט על הדנובה, אבל היה חם, והרגליים כאבו, ובעיקר לא מצאנו מהיכן הספינות יוצאות. חזרנו למלון. אין תכנית בלי באגים, תשאלו כל מתכנת.

יום 5:

יום שבת. יום ההתפצלות. אני, אשתי וילדיי ממשיכים לזלצבורלנד, Altenmarkt im Pongau.

שלוש וחצי שעות של נסיעה ברכב השכור והגענו ליעד. העיירה מקסימה, גדולה באופן יחסי, עם רחוב ראשי מלא בתי קפה וחנויות. הדירה נראית טוב כמו בתמונות והבעלים צעיר, תקשורתי, חייכן ודובר אנגלית טובה.

התמקמנו וטסנו לסופר לפני שייסגר. מילאנו את המקרר בכל מה שצריך וסגרנו את היום.

יום 6:

התכנית: טיול, באזור האגמים.

בוקר יום ראשון ופנינו לכיוון האלשטאט, העיירה הציורית, בכל פוסט כמעט יש איזו עיירה ציורית, אז הנה גם פה יש. הנסיעה לשם הייתה בדרך יפיפייה אבל, מאוד מתישה. חנינו בחניון P1, ועלינו לשייט בספינה ממש שווה לאורך כ 50 דקות. ראינו את הפוניקולר, אך לא הילדים לא ממש התלהבו. בדיעבד היה יכול להיות מגניב. האלשטאט יפה, אבל היא יעד תיירותי מדי, לפחות עבורי. למרות זאת, לא הייתי מוותר על ביקור בה. התחנה הבאה, St Wolfgang. עיירה ציורית נוספת, השוכנת על אגם, כ 20 דקות נסיעה מהאלשטאט. מאוד יפה, אבל, גם מאוד חם, אז פיצה ופסטה וחזרה לדירה. בדיעבד, היה יותר מעניין, ככל הנראה, להתחיל מ St Gilgen שבצידו השני של האגם, לעלות לרכבל המומלץ, ומשם לשוט ל Wolfgang. אבל לא עשינו כך, ולכן סגרנו את היום.

יום 7:

זלצבורג.

תרמוס תה, תרמוס קפה, צידנית מלאה בסנדוויצ'ים, והפולקסווגן עם אישה, ילדים ואחד נהג, שועטת אל זלצבורג. החנייה ברחוב hildmannplatz 1, בחניון P1, הוכיחה עצמה כנוחה מאוד.

מספר דקות הליכה ואנחנו כבר צועדים במדרחוב getreidegasse המרשים. המדרחוב עמוס תיירים, אבל גם אווירה מגניבה, וחנויות מיוחדות. ממש כיף שם. עצרנו לאתנחתא נעימה ב Cafe Latini. אחר כך קצת חזרנו לכיוון נהר ה Salzach, ועשינו תמונה על גשר המנעולים.

משם למצודת/טירת זלצבורג. מגיעים ועולים לפוניקולר החביב אל עבר המצודה. הנוף מהמם, יש גם בית קפה, וגם אפשרות לסייר בתוך המצודה.

חוזרים לדירה.

יום 8:

יום אחרון. מסתבר שנקיק ליכטנשטיין נסגר לעונה זו. אז בתמורה רצינו משהו רגוע ונחמד עבור היום האחרון באזור. בחרנו לטייל קצת ב St Johann im pongau, חביב, ואחר כך המשכנו ל Grafenberg Wagrain, שזה מתחם חביב לילדים שנמצא על הר בגובה של כ 1700 מטרים. יש שם אגם ומתקנים מסביבו. בעלייה ברכבל סגור לארבעה אנשים. חביב, לא יותר.

בדרך חזרה לדירה, סיבוב קצר בפלכאו, שכלל התלבטות האם לעלות ללאקי פליצר. למרות השם הגאוני, הילדים לא היו בעניין, סבלו מספיק ברכבל של Grafenberg. חזרה לדירה.

יום 9:

השיבה לוינה.

נסיעה לא פשוטה של כשלוש וחצי שעות, והנה שוב, וינה, חזרנו לאותו המלון.
 הפעם ההרגשה שלי פחות נעימה, כי הזכרונות שלי במלון הזה מלפני מספר ימים היו עם המשפחה המורחבת שלי, וכעת הכל יותר רגוע. איזה רגשן אני, הא?

ניצלנו את אחר הצהריים והערב לסיורים נוספים ברחובות העיר העתיקה, והתארגנו לסיום הטיול.

יום 10:

גוטן מורגן.

זורקים משהו קטן לפה בארוחת הבוקר, ומיד אחר כך מגיע הרכב מהוואלט פארקינג. מעמיסים ונוסעים לכיוון שדה התעופה של וינה.

מחזירים את הרכב ל Sixt, שהיו ממש אחלה, ועשו את מה שביקשנו. הרכב היה ממש מוצלח (פולקסווגן שרן 7 מקומות עם פחות מ 5000 ק”מ). בוסטרים, GPS, בקיצור מומלץ.

מילה אחת על שדה התעופה. זוועה. האזור שאחרי הבידוק, מה שנקרא דיוטי פרי, הוא כל כך קטן, וקשה למצוא סביר לשבת בו. איזה הבדל מנתב”ג. הימור שלי שזה ספציפית באזור ה Gate של אל על שהוא די צדדי, ולא משקף את המצב בשאר האזורים. אבל שטויות, מה שחשוב שהמראנו ונחתנו בשלום.

אז לסיכום, הטיול שלנו היה ממש בהילוך נמוך, זאת מפני שהיינו עם תינוקת בת 7 חודשים, ולקחנו את זה בחשבון. האם זאת הייתה טעות? לדעתי לא. אין ספק שזהו מאמץ קשה יותר, ולוגיסטית זה מורכב יותר, אבל העיניים בסופו של דבר נהנות. יש מצב שאשתי תחלוק עליי :-)

קצת התבאסתי שלא עלינו לתצפת מגבוה על האלשטאט, יותר נכון חבר מהעבודה ביאס אותי לאחר שחזרתי וסיפרתי לו שלא עלינו.

זהו, לא יודע אם תוכלו לקחת הרבה מהפוסט הזה, אבל לפחות אולי תהנו מתמונות.

אה כן, עוד 2 טיפים:

1. בוינה אפשר לקנות סים מקומי בקלות. כתובת: Kärntner Str. 32. ארבעה ג'יגה ב 10 יורו. תביאו איתכם לטיול את הצ'ופצ'יק שמוציא את הסים מהארץ.
2. מים מינרלים. בטח חלקכם מכירים את העניין. אם תבקשו מים מינרלים, כמעט בטוח תקבלו מים מינרלים מוגזים, זה הסטנדרט בהרבה מקומות באירופה. פשוט תמיד תבקשו Still mineral water.

אז, ביי, עד הפעם הבאה.