
טורון היא עיר בצפון מערב פולין, על גדות נהר הוויסלה, כמאתיים קילומטר מוורשה. היא בנויה סביב המרכז ההיסטורי מימי הביניים, שהוכרז בשנת 1997 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. גם העיר העתיקה וגם מה שמכונה "העיר החדשה", שתיהן מתוארכות למאה ה-13, והן בעצם שתי עיירות שאוחדו לאחת. זו הוקפה בחומה ימי בייניימית, ומבצרים נבנו סביב לה. טורון המודרנית ממשיכה להתפשט סביב, והיא כבר מתקרבת לעיר השכנה בידגושץ', אף היא אטרקציה תיירותית, אם כי פחות נחשבת מאשר טורון. מלכתחילה חשבתי לבקר גם בבידגושץ', אך הזמן לא הספיק לי. בטורון המודרנית נמצאת תחנת השידור "רדיו מאריה" של האב תדיאוש. זוהי תחנת רדיו ימנית שמרנית דתית, שממנה התפתחה אימפריה תקשורתית רבת זרועות, אימפריה שמדאיגה מאד את הליברלים שבין הפולנים.

אטרקציה לא פחות מרשימה מן המרכז ההיסטורי של טורון היא נהר הויסלה. כאן בצפון מערב פולין, הוא כבר נהר רחב ידיים ומרהיב עין בגוון הכחול העמוק שלו, אפילו בסוף ספטמבר, זמן רב לאחר הפשרת השלגים. המרכז ההיסטורי נמצא על גדתו הצפונית של הנהר, תחום בחומה העתיקה ובמגדליה. על גדתו הדרומית, בלב חורש מוריק ולח, יש מרפסת תצפית נהדרת על הנהר ועל המרכז התיירותי. למרבה הצער, השילוט לשם לא כל כך מוצלח. לולא לקח אותי המארח שלי לשם, אני לא יודע אם הייתי מוצא את המקום בעצמי. עוד תצפית נהדרת על העיר והנהר היא מראש מגדל בית העיריה בכיכר העיר העתיקה, במיוחד ביום בהיר. המגדל מתנשא לגובה של 40 מטרים, ובבית העיריה יש מוזיאון אמנות גותית -; כניסה חינם בימי רביעי.

על הויסלה מתוחים שני גשרים, משני צידי המרכז התיירותי של טורון: על האחד נוסעת הרכבת, על השני כלי הרכב הפרטיים. הרכבת מוורשה עוצרת בתחנת הרכבת המרכזית של טורון, בגדה הדרומית של הנהר, חוצה את הגשר לתחנה נוספת בגדה הצפונית שלו, ליד המרכז ההיסטורי, עוצרת בעוד תחנה בפאתי העיר, ואז ממשיכה לבידגושץ'. האוטובוסים יוצאים מתחנת האוטובוס המרכזית, בגדה הצפונית של הנהר. יש בפולין שירות אוטובוסים בינעירוני חדש, Polskibus.com, שמפעיל שירות בין וורשה וטורון. המפעילים מתגאים בכך שלאוטובוסים שלהם יש רשת Wi-Fi ושירותים צמודים, ומחיר הנסיעה בהם הוא שליש ממחיר הנסיעה ברכבת. שאלתי בפורום טורון בקאוצ'סרפינג מה עדיף, וענו לי פה אחד שהאוטובוס עדיף. בסופו של דבר, משיקולים שונים, בחרתי לנסוע לטורון ברכבת ולחזור באוטובוס. מסקנתי היא, שהרכבת עדיפה. בשני המקרים מדובר בנסיעה של שלוש שעות, אבל ברכבת אפשר לקום ולהסתובב, לחלץ קצת את העצמות, להחליף מושב אם יש שמש בעיניים. מצד שני, הרכבת נוסעת בשטח פתוח, בעוד שהאוטובוס נוסע בין כפרים ועיירות. לכן, הנוף מחלון האוטובוס קצת יותר מעניין.

די ביום אחד כדי להתענג על יופיה של טורון, אך כדאי לפרוש את היום הזה על שני חצאי ימים וללון בטורון, כי לעת ערב המרכז ההיסטורי מואר יפה, ומקבל אופי שונה מזה שיש לו בשעות היום. בכניסה המערבית למרכז העיר, ב Plac Rapackiego, יש מזרקה נחמדה שמוארת באורות צבעוניים מתחלפים, נחמד להעביר לידה כמה דקות. גם למרפסת התצפית על הגדה הדרומית כדאי להגיע לעת חשיכה, המרכז התיירותי המואר נראה משם נהדר. המראה קצת הזכיר לי את המראה של ארמון המלך וכנסיית מתיאש הקדוש בבודפשט כשצופים בהם מהצד המזרחי של הדנובה, אבל כמובן, בטורון זה יותר בקטן.

בכל סיפור בעברית על טיול בפולין נבנית ציפיה לדיבור על הנקודה היהודית. אבל, מה לעשות, לא ראיתי בטורון שום נקודה כזו, גם לא בכל האתרים שסרקתי תוך כדי תכנון הטיול. לא חצר חסידית, לא בית כנסת, לא בית עלמין, לא אנדרטת שואה, כלום. כאילו מעולם לא היו כאן יהודים. ואולי באמת לא היו. הרי היו תקופות ארוכות שבהן נשלטה טורון ע"י נסיכים גרמנים פרוטסטנטיים, שלא נזקקו ליהודים באופן שבו נזקקו להם האצילים הפולנים הקתוליים, ולכן לא הרשו ליהודים להקים קהילות בשטח שלטונם. בשובי ארצה בדקתי ומצאתי, שרק במאה ה-19, כשגם בפרוסיה הייתה אמנציפציה של היהודים ובוטלו כמה מהחוקים נגדם, התחילה התיישבות של יהודים בטורון. אבל מדובר במאות ספורות של יהודים, 1200 ערב פרוץ מלחמת העולם השניה, והם לא הותירו את חותמם במקום. אז הנקודה היהודית בטורון ממש זערורית, ובכל זאת מומלץ בהחלט לבקר בעיר הזו.