לובלין 2012
העיר לובלין במזרח פולין בנויה על שבע גבעות. שלוש מהן בולטות במיוחד לעין התייר: הגבעה שעליה ניצבת העיר העתיקה, הגבעה שעליה ניצבת הטירה, וגבעת הצ'ווארטק. שלוש הגבעות מסודרות בכמעין משולש, שהעיר העתיקה בקדקדו הדרומי, הטירה בקדקדו המזרחי, והצ'ווארטק בקדקדו הצפוני. השער המערבי של העיר העתיקה הוא שער קרקוב, והוא פונה אל מדרחוב קרקופסקייה פשדמיישצ'ה, המוביל אל כיכר ליטאבסקי, מרכז העיר המודרנית, ואל הגנים הסקסוניים הנהדרים. שש נקודות ציון אלה נמצאות במרחק הליכה אלה מאלה. בארבע מתוכן מיקמו פרנסי לובלין מצלמות וידאו, וניתן לצפות בהן לייב באתר המצויין שכתובתו: http://www.lublin.eu/Lublin_na_zywo-1-111.html
סביב חמש נקודות הציון הללו פזורות שכונות המגורים הנאות והירוקות, וכן חמש האוניברסיטאות של לובלין, מוסדות שמזרימים לעיר אוכלוסיה צעירה, אבל לא מצליחים להשאיר אותה בעיר לאורך זמן. בפינה הצפון מערבית של לובלין נמצאים הגנים הבוטניים משובבי הלב, ומוזיאון הכפר Skansen, בו מוצגים דגמים בגודל טבעי של בתי חווה ובתי אחוזה כפריים שהיו נפוצים במחוז לובלין ובסביבתו. בפינה הדרום מזרחית מתפתל הביסטז'יצה, שפעם היה נהר גדול ועכשיו הוא בקושי תעלה. מעבר לו, המוזיאון של מחנה המוות מיידאנק, תחנה בלתי נמנעת בדרכו של התייר הישראלי. אל שלושת המקומות הללו ניתן להגיע בקלות ובנוחות באמצעות רשת התחבורה הציבורית המשוכללת של לובלין, ויש גם אתר שמאפשר לך לראות באילו קווי אוטובוס אפשר להשתמש כדי לעבור מנקודה לנקודה: http://lublin.iplaner.pl . הלוואי שגם לתל אביב ולירושלים יהיה אתר כזה.
העיר לובלין היא בירתו של מחוז לובלין, שבו אטרקציות תיירותיות נוספות במרחק של שעה נסיעה או פחות: העיר הימי ביינימית זאמושץ' (Zamość), עיירת האמנים קז'ימייז' דולני (Kazimierz Dolny) על גדת הויסלה, הפארק של נאוונצ'וב (Nałęczów), ארמונות האצילים בקוז'יובקה(Kozłówka) , בפואווי (Puławy), וביאנובייץ (Janowiec).
הקדשתי יום לביקור בזאמושץ', וחצי יום לביקור בקז'ימייז' דולני. לשתי העיירות הללו אפשר לנסוע במיניבוסים פרטיים שיוצאים מרחוב רוסקה. את לוח הזמנים שלהם אפשר למצוא בכתובת: http://www.lublin.rozkladyjazdy.pl/busy. אבל, מצאתי שהעיר העתיקה של לובלין נחמדה יותר משתיהן. אמנם גם היא, כמובן, אינה אלא מלכודת תיירים מובהקת, אבל אחת שעשויה יותר בטוב טעם, יותר בשילוב עם חיי העיר בת ימינו.
פרנסי העיר לובלין עשו עבודה יפה, וסידרו את האטרקציות התיירותיות של עירם לאורך חמישה מסלולי הליכה: המסלול הצהוב, בעקבות מבנים וארכיטקטורה, המסלול הירוק, המדגים את הרב תרבותיות של העיר, המסלול האדום, המאזכר את הסכם האיחוד של פולין וליטא שנחתם בלובלין, המסלול השחור, בעקבות לובלינאים ידועי שם, והמסלול הכחול, בעקבות מורשת היהודית של לובלין. האתר המוצלח של לשכת התיירות של לובלין www.loitik.eu מפרט את חמשת המסלולים, וכן גם מסלולי טיול ודיווש נוספים בשמורות הטבע שמסביב לעיר.
הלכתי את כל המסלול בעקבות ארכיטקטורה, וחלק מהמסלול בעקבות המורשת היהודית. לנתי אצל קאוצ'סרפרים, ואחת מהן לקחה אותי בשבת לטיול אופניים מוצלח ביותר ביער דמברובה וסביב אגם זמבוז'יצקי (את השמות בכתיב פולני נכון אפשר למצוא באתר שלעיל). טיילתי בגנים הבוטניים היפים במערב העיר, ביקרתי במוזיאון הפתוח סקאנסן, וכמובן, ביקרתי במוזיאון מחנה המוות מיידאנק.
קאוצ'סרפר אחר המליץ לי על המסעדה העממית Piotrus Pan בשולי העיר העתיקה. בדקתי אותה, ואין לי אלא לאשר את ההמלצה, למי שמטבח מזרח אירופי עושה לו את זה, ושכמוני, אוהב לאכול את מה שהמקומיים אוכלים. הכתובת היא Ul. Kowalska 11.
המסלול בעקבות ארכיטקטורה יוצא משער קרקוב, השער המערבי של העיר העתיקה, עובר דרך מדרחוב קרקופסקייה פשדמיישצ'ה ודרך כיכר ליטבסקי, חוזר לעיר העתיקה, לכיכר השוק, ומסיים בטירת לובלין. המסלול מתעכב בשש עשרה תחנות, מרביתן כנסיות וקאפלות כאלה ואחרות. אי אפשר להתכחש ליופיין של הכנסיות, כשם שאי אפשר להתכחש לתחושה שהכל כאן משוחזר, הכל בנוי מחדש לפי תמונות מלפני המלחמה, מטוייח בשכבות טיח ומקושט בעיטורי גבס, כמו בוורשה וכמו בתל אביב. אני כותב "תחושה" משום שאיני יודע בוודאות מה כאן נהרס לחלוטין ומה רק הוזנח בשנות המשטר הקומוניסטי. מתי כבר ימציאו טכניקת שיחזור שאינה מעלה לי בזיכרוני עוגות חתונה מרוחות במרגרינה ובצבעי מאכל?
זאת ועוד, מבחוץ לכל כנסיה יש חן וייחוד, אבל מבפנים רובן די דומות זו לזו. אולי מי שבקי בעקרונות הקישוט הנוצריים יכול למצוא מגוון גדול של הבדלים בין כנסייה לכנסייה, אני לא מצאתי. אחרי הכנסיה החמישית כבר התחלתי להשתעמם. אבל נהניתי מאד לטפס למגדל הפעמונים של הקתדרלה, ולהתענג על הנוף הנשקף ממנה. יצא שהגעתי לשם בשעת צהריים, כשהשמש תלויה באמצע השמיים ואינה מסנוורת משום צד שלהם. הראות הייתה מושלמת, ואני צילמתי כמו משוגע.
המסלול בעקבות מורשת יהודית, לעומת זאת, היה סיפור עגום הרבה יותר. הוא יוצא משלט זיכרון בכיכר זמקובי, מתחת לכיכר הטירה, עובר בכמה שלטי זיכרון נוספים, כולם קבועים בקירות בתים חסרי כל תאר והדר, נמשך בכמה אנדרטאות שנראה כי נוצרו בחופזה ובתקציב מהודק, חולף דרך שני בתי העלמין היהודיים של לובלין, מתעכב בבניין המשוחזר של ישיבת חכמי לובלין, שאף הוא נראה כמו עוגת מרגרינה צהבהבה, ומסיים בשער גרודצקה, השער המזרחי של העיר העתיקה.
לפי השיח שמנסים לקדם פרנסי העיר, שער גרודצקה הוא השער שחיבר בין העיר הפולנית לבין העיר היהודית. שיח זה נוכח במיוחד במוזיאון NN Theatre שממוקם בשער גרודצקה: זהו ארכיון שמתחזקים פולנים שוחרי טוב, ובו הם שומרים קלסר על כל בית יהודי שעמד ברחובות שלמרגלות הטירה, רחובות שהגרמנים גילחו כדי ליצור את כיכר זמקובי הנאה שנמצאת שם עכשיו. בקלסר הם שומרים כל פריט מידע שאפשר להשיג על דיירי הבית, איך חיו ואיך מתו. המסר שעבר לי במקום הזה הוא, שבעיר הזו שררה הרמוניה בין פולנים ויהודים, הרמוניה שהגרמנים החריבו. התרשמתי שהם באמת מאמינים בזה, שזה לא משהו שהם אומרים כדי להתחנף לתייר היהודי ולמצוא את הדרך אל כיסו העמוק.
אין לי טענה אל פרנסי לובלין על כך שאתרי המורשת היהודית כה חסרי חן ומדכדכים. לא אשמתם שהדת היהודית כה עוינת לכל גילוי של אסתטיקה, כה מקפידה על הציווי "לא תתורו אחר לבבכם ואחרי עיניכם". לא אשמתם שאורח החיים היהודי המסורתי מאמץ אל חיקו את העוני ואת הצימצום, שבעטיים גם בני ברק שלנו נראית כמו שהיא נראית. לא אשמתם שהגרמנים בחרו לבצע דווקא על אדמתם את פרוייקט רצח העם היהודי שלהם. אדרבא, הגרמנים בחרו כפי שבחרו משום שרוב יהודי אירופה ישבו בפולין, ועל כך יש להכיר תודה לאצילים הפולנים, שאיפשרו לאבותינו ולאימותינו לחיות בשטחי שלטונם. לא לחיות טוב, אבל לחיות.
אין לי טענה אל פרנסי לובלין על כך שבכל הפרסומים שהם מפיקים לתיירים הם מציגים את הפולנים ואת היהודים כשתי קבוצות נפרדות ונבדלות. כציוני, אף אני איני מאמין שאדם יכול להיות גם יהודי וגם פולני, כשם שאינו יכול להיות גם יהודי וגם אמריקני, לא משנה כמה ירצה לאחוז את המקל בשני קצותיו, את המקף בשני צדדיו. רק צר לי על כל אותם יהודים הרוגים, שכל כך כמהו להשתייך למדינה הנוצרית הזו, שהציעה להם מדה רבה של נוחות, אבל מעולם לא הציעה להם שייכות של ממש. אלמלא נספו, אילו חיו עדיין בפולין, וודאי היו מתרגזים על פרנסי לובלין בגין החלוקה החדה שעשו בין "פולני" ל"יהודי". אבל אני, איני מתרגז בשמם.
אבל, שתי טענות בהחלט יש לי כלפי פרנסי לובלין והשיח שהם נוקטים.
טענה ראשונה היא על הזיהוי שהם עושים ליהודים שחיו בעירם כיהודים חרדיים. המהלך באתרי המורשת היהודית בלובלין יראה רק תמונות של יהודים חרדיים, בדרך כלל עניים מאד. מתוך מאה ועשרים אלף תושבי לובלין לפני המלחמה, ארבעים אלף היו יהודים. רבים מהם היו חילוניים ומסורתיים, שלא היו שונים במראיהם ובאורח חייהם מן הפולנים. אין להם שום ייצוג בפרוייקט ההנצחה הגדול של יהדות לובלין. גם לא במוזיאון NN Theatre, השפיץ של פרוייקט ההנצחה הזה. אין להתפלא, אם כן, שפולנים בני זמננו, שפוגשים לראשונה ישראלי מציינים בפליאה את העובדה שהוא נראה כמוהם ולבוש כמוהם.
טענה שניה, נוקבת יותר, היא ביחס לתמונה האידילית שמבקשים הלובלינאים לצייר ביחס ליחסי הפולנים והיהודים לפני שבאו הגרמנים. "השער שמפריד בין העיר הפולנית והעיר היהודית", עלק. הרי השער הזה הפריד בין העיר העתיקה, הבנויה על הגבעה והמוקפת חומה, שרק נוצרים הורשו לגור בה, לבין העמק שבין חומת העיר לבין הטירה, שרק שם הורשו היהודים לגור, חשופים לפשיטות הטטארים והקוזאקים, כמו גם להתנכלויות מזדמנות של בני המקום. נכון, זה יותר ממה שנתנו ליהודים בשאר מדינות אירופה הנוצריות, אבל זו לא אידיליה, וזו לא הרמוניה, והגיע הזמן שתכירו בחלק שהיה לכם בהיסטוריה האיומה של היהודים בפולין. הגיע הזמן שתפסיקו לזרוק את כל התיק על הגרמנים. יעשה לכם טוב, תאמינו לי.
![מיידאנק]()
