המסע המטמטם שלנו בטייוואן - חלק א'

פוסט של למטייל בפייסבוק תפס את תשומת ליבי בעודי מחפש את היעד הבא שלנו על הגלובוס עם דגש על המזרח.
מספר תמונות אותנטיות של מקדשים, טבע ויופי שלא יצא לי לפגוש עדיין.
לא הייתי עדיין במזרח וזה בא בול בזמן.
אני חושב שהדבר שמשך אותי לטייוואן מלכתחילה הוא שהיא לא כל כך תיירותית בקרב המטייל הישראלי ובאמת שלא יצא לי להכיר אף אחד שהיה שם מלבד הבוס שלי שנסע לחתונה של חבר בטייפה.
העמקנו את ענייננו בטייוואן ותוך זמן קצר למטייל פירסמו הרצאה באדיבותו של אייל רענן שגר בימים אלו בטייוואן, הכל התלבש כמו כפפה.
אחרי שסחטנו כל טיפת מידע רלוונטית לנו מאייל החלטנו לעוף לשם בכל הכח, אז הזמנו כרטיסים לחודש מאי דרך חברת התעופה קתאי פסיפיק לשהות של כשבועיים וחצי.

בטייוואן יש הכל מהכל: נופים עוצרי נשימה, אנשים מקסימים, תרבות, אטרקציות, אוכל, אוכל, אוכל...ועוד אוכל, חגיגה קולינרית.
טייוואן ידועה בעולם בעיקר ובזכות מגוון האוכל המקומי ושווקי הלילה התוססים.
אני לא אנין טעם גדול, אני מגדיר את עצמי כבעייתי בכל הנוגע לאוכל ובכל זאת אגיד שהיו מנות מעולות וכאלה שפשוט...לא.
 אחרי התאונה שעשינו בטיול האחרון שלנו בשוויץ החלטנו שהפעם לא נשכיר רכב ונלך על טיול קצת אחר שבו נתנייד בתחבורה ציבורית שמאוד מפותחת באי למרות שחשוב לציין שישנם איזורים בעייתיים להתנייד בהם ללא רכב פרטי כגון האי הירוק.
לא מצאנו אפליקציה אידיאלית שסיפקה לנו את המידע הנדרש לגבי התחבורה הציבורית (גוגל לא עשה עבודה טובה בעיניין הזה) ולכן תמיד נעזרנו בעובדי המלון בו לנו או במרכזי המידע ברכבות.
 הדרך האידיאלית להתנייד בתחבורה ציבורית היא באמצעות Easy Card - הרב קו הטייוואני שניתן להטעין בו כסף ולגהץ בסניפי המכולות כגון: 7Eleven , Family Mart.

ברוב העסקים בטייוואן לא מכבדים את כרטיס האשראי הבין לאומי אך ניתן לשלם באיזי קארד או במזומן.
לא כל הכספומטים הם בין לאומיים ומכבדים כרטיסי אשראי בין לאומיים וגם אלה שכן לעיתים מתגלים כבעייתים.
המזג אוויר באי הפכפך מאוד, לנו היו גם ימי גשם, גם ימים חמים נורא ולעיתים מפולות סלעים שינו את מסלולנו.
 סגרנו מראש רק 3 לילות ראשונים במלון בטייפה ואת שאר הימים סגרנו או יום קודם או מספר שעות לפני הצ'אק אין ,ככה הבטחנו לעצמנו מסלול דינאמי שהשתנה בהתאם לצרכינו.

החלטתי הפעם לדרג את כל מקומות הלינה שהיינו בהם באמצעות פניני הטפיוקה המככבות במשקאות הטייוואנים.

השכלול נעשה לפי ממוצע של הקריטריונים הבאים:

נוחות החדר, רמת ניקיון, מיקום, שירותיות ותמורה ביחס למחיר, כאשר הטווח נע בין 0 עד-5 פנינים.

הלו"ז שלנו בצורתו הסופית:

8.5 יום ד' - נחיתה בטייפה > אנרדטת הזיכרון של צ'יאנג קאי שק > מאקונג > שוק לילה נינגשיה.
9.5 יום ה' - טייפה > פארק הלאומי יאנגמינסאן > רובע שילין > שוק לילה שימן.
10.5 יום ו׳ - טייפה > מפל הזהב בJingueshin > ג'יופאן > שוק לילה שימן בטייפה.
11.5 יום ש׳ - טייפה > וולאיי > טייפה > טאיצ׳ונג.
12.5 יום א׳ - טאיצ'ונג > Lugu > פארק Xitou.
13.5 יום ב׳ - Lugu > טייצ'ונג > ג'ה יאי > שוק לילה.
14.5 יום ג׳ - ג'ה יאי > גאושיונג > אגם הפגודות > Fo Guang Shan.
15.5 יום ד׳ - גאושיונג > טאיטונג > שוק לילה.
16.5 יום ה׳ - טאיטונג > האי הירוק > צלילה > ביקור במגדלור.
17.5 יום ו׳ - האי הירוק > Niutoushan < Little great wall.
18.5 יום ש' - האי הירוק > טאיטונג > צ'ישאנג.
19.5 יום א' - טיול אופניים בצ'ישאנג למיסטר בראון > הוואלין > חוף Qixingtan
20.5 יום ב׳ - הוואלין > טארוקו (Shakadang trail) > הוואלין שוק לילה.
21.5 יום ג׳ - הוואלין > טייפה > רובע שימן > מקדש לונגשאן ושוק הלילה.
22.5 יום ד' - טייפה > אגם Shiding > רובע שימן.
23.5 יום ה' - מוזיאון הארמון הלאומי > רובע שילין > רובע שימן.
24.5 יום ו׳ - טייפה 101 > רובע שימן > טיסה חזרה.

 שנצא לדרך?

8.5.2019 – אהלן אהלן טייפה

קתאי פסיפיק היא חברת התעופה המדורגת במקום הרביעי בעולם.
מושבים מרווחים, תפריט ארוחות, מסך מגע, סרטים, סדרות, סנקים חופשי ובנוסף להכל קיבלנו כרטיסי כניסה למוזיאון הארמון הלאומי שבטייפה.
 לאחר 10 שעות טיסה ולילה לבן הרגשנו ששאבו מאיתנו כל טיפת אנרגיה ושעייפנו מלהיות ערים.

בזמן הקונקשן בהונג קונג השקפנו על הנוף היפה ביותר שצפיתי בו איי פעם משדה תעופה.

הרים נישאים חודרים את תקרת העננים, גורדי שחקים גבוהים וצרים באופן ציורי ובכל זאת... זה לא מה שמנע ממני להרדם בכל הזדמנות שהייתה לי.

לאחר קונקשן יחסית מהיר עלינו לטיסת המשך לטייוואן (כשעתיים טיסה).
נחתנו בטייפה - בירת טייוואן וכל שנותר לנו הוא לקנות כרטיס רב קו טייוואני המכונה איזי קארד, סים קארד ולעמוד בתור מפלצתי לביקורת דרכונים (חצי שעה).
המזג אוויר בחוץ קודר להחריד והתחזית מבשרת על גשם קל.
לקחנו את הרכבת המהירה לתחנה המרכזית והתרשמנו בדרך מנופים חו"ליים וירקרקים במיוחד בתוך העיר.
ירדנו מהרכבת והתחלנו לנוע בעיר הסואנת לכיוון המלון שסגרנו ל3 הלילות הבאים.
 Finders hotel - מלון מגניב באווירת אייל הצפון וממוקם במרכז העיר (קרוב לרובע שימן).

בלובי המלון ניתן היה להנות מכיבוד, משקאות קלים, מעמדת קפה ושולחן כדורגל שרק חיכה שישחקו בו.
 החדר היה קצת קטן לזוג אך נקי ומצוחצח והיחס מעובדי המלון היה מעל לכל ביקורת.

אני מפרגן ל-Finders Hotel שמגיע להם לא פחות מ- 4.5 פניני טפיוקה (מתוך 5).
השעה הייתה עוד מוקדמת, זרקנו את המזוודות במלון האיילים ויצאנו לכיוון אנדרטת הזכרון של צ'יאנג קאי שק - נשיא הרפובליקה הסינית לשעבר.
בדרך לאנדרטה עברנו בפארק יפה עם פגודות , בריכות ,סנאים וציפורים.
כבר בכניסה למתחם האנדרטה נתקלנו בשער שהיה מרשים בפני עצמו.
 האנדרטה הייתה ענקית ומרשימה אבל בעיניי השוס האמיתי היה הגן הסיני שמקיף את האזור עם הסנאים החמודים.

לאחר מכן קפצנו למסעדה המבוקשת והמומלצת ע”י הספר של לונלי פלנט “Yong kang beef noodle”
אחרי המתנה קצרה הושיבו אותנו בשולחן עם זוג נוסף.
הזמנו כופתא חריפה, נודלס חמאת בוטנים ואת מנת הדגל של המסעדה - מרק נודלס עם בקר ורצועות שומן.
 חוץ מהכופתא שהייתה טעימה החוויה הקולינרית הראשונה לא קלעה כל כך לטעם שלנו.

אחד הדברים שהכי ציפיתי לטעום בטיול הוא התה הטייוואני.
טייוואן היא ארץ התה! איזור טרופי מושלם לגידול מטעי התה וידועה במגוון טעמיו.
אז למה שלא נלגום מהתה המובחר והאותנטי הזה אם אנחנו כבר פה? למה אנחנו מחכים בעצם?
 אין מקום מושלם יותר לטעום את התה המקומי מאשר במאקונג שנמצא בהרים שבפאתי העיר.

מאקונג הוא אזור גידול התה שנחשב פעם לגדול בעיר וניתן למצוא בו עשרות בתי תה וטבע פראי וטרופי שמקיף אותו מכל עבר.
לקחנו רכבת לתחנת גן החיות ומשם רכבל במעלה ההרים משהו כמו 25 דקות, מנופפים לשלום לטייפה ה101 (גורד השחקים הגבוה בטייוואן) שדוקר כעת את העננים.
הסתובבנו קצת באזור ובחרנו לשבת בבית תה שמשקיף על כל טייפה.
 לא התעלפנו על השירות ובטח שלא על התה התפל שהגישו לנו.

מה שכן - הפיסטוק היה סוכר! והנוף על העיר מבעד לגבעות היה גם לא פראייר בכלל.

התאכזבנו מהתה וקיווינו שפשוט נפלנו על מקום בינוני או שבחרנו מהתפריט סוג של תה חסר טעם.
ברכבל חזרה לא הצלחתי להחזיק את עצמי...נרדמתי כל מספר רגעים וכך גם ברכבת חזרה, אבל היום עוד לא נגמר, יש עוד שוק לילה להספיק.
 מסתבר ששעות אחר הצהריים/ערב (כשכולם חוזרים מהעבודה) הן אנדרלמוסיה של ממש ברכבת התחתית שנראית כעת כמו קן נמלים.
 בדרך למלון טעמנו לראשונה את הפנקייקים הקטנים במילוי שעועית מתוקה שהיו מאוד מפתיעים וטעימים.

כבר ערב, צ'אק אין במלון ואנחנו יוצאים לראשונה לשוק הלילה נינגשיה.
 השוק התחיל מדוכנים של משחקי ילדים והתחלף לדוכנים עם מגוון אוכל מקומי.

התקדמנו בין דוכן לדוכן ואז זה הכה בנו.
זאת הייתה הצחנה של הסטינקי טופו.
לפני הטיול עקבנו אחרי מספר בלוגרים שמתעדים טעימות בשווקי לילה בטייוואן אבל שום סרטון לא הכין אותנו לדבר האמיתי.
לרוע המזל הריח הוציא לי את התיאבון והסתפקתי רק בלנשנש מטעם מקומי שהם מכנים Sweet potato- כדורי תפוח אדמה משופדים, חלולים וממולאים בקרם מתקתק.
כמו שכתבתי אני מאוד בררן בכל הנוגע לאוכל אבל הבטחתי לעצמי שאהיה יותר אמיץ בשוק הלילה הבא.
לייד המלון עצרנו בכספומט בין לאומי (רובם לא כאלה) והמכונה הפלא ופלא בלעה לרעות את כרטיס האשראי, באמת??? ככה מתחילים את הטיול?
נעזרנו באחת מעובדות המלון שיצאה מגדרה כדי לעזור לנו, שמה הוא לוסי אגב והיא אחת המדהימות.
 באותו הזמן הבנק היה סגור ולכן נאלצנו להמתין לבוקר שלמחרת כדי להשיב את הכרטיס.

.

9.5.2019 – הפארק הלאומי יאנגמינסאן

בוקר ראשון בטייוואן, בודקים את מזג האוויר ותוהים לגבי התוכנית היומית.

ייתכן שיירד קצת גשם, לא ביג דיל ובטוח לא משהו שמעילי הגשם לא יצליחו להתמודד מולו.
מפה לשם נפלה ההחלטה לנסוע היום לפארק הלאומי Yangmingshan.
פארק יאנגמינסאן הוא פארק לאומי מאוד פופולרי בעקבות הקרבה לטייפה ויש בו יערות, נופים וולקניים, מעיינות חמים ושבילי הליכה בדרגות שונות.
לפני הכל קפצנו לסניף הבנק מול המלון כדי להשיב את האשראי של רעות, מה שהלך דיי חלק הודות ללוסי.
ישבנו בקונדיטוריה הצמודה למלון על קפה ומאפים זרים כשלהם ולאחר מכן ירדנו אל הרכבת התחתית.
 רכבת ואוטובוס הוציאו אותנו מטייפה והורידו אותנו בכניסה לפארק.

 זוג מהונג קונג שהגיע לטייל בפארק עזר לנו להבין איך להגיע למרכז המבקרים (מיניבוס או עליה רגלית של כרבע שעה).

"זאת פעם השלישית שלי בטייוואן" הוא סיפר לנו ומייד לאחר מכן עלינו על המיניבוס.

כשבאתי לבקש מהנהג שיעדכן אותנו כשאנחנו מגיעים למרכז המבקרים הבחור מהונג קונג עצר אותי "אמרתי לו כבר"
אתה נסיך! אמרו לך את זה פעם???
העובדים במרכז המבקרים הנחו אותנו איך להגיע לתחנת Xiaoyoukeng שם נמצא הלוע הגעשי (להמשיך בנסיעה במיניבוס העובר כל כמה דקות או לעלות בהייקינג של שעתיים במעלה ההר).
הם המליצו לנו להגיע לאזור בפארק שיש בו מעיינות חמים שמסתבר שכולם מתרחצים בו בעירום, לפחות כך נאמר לנו.
 הגיע גל של גשם, עלינו למיניבוס נוסף שהכניס אותנו לתוך ענן וזה בערך כל מה שראינו בפארק באותו היום.

לא לוע געשי ולא נעליים, רק ריח של ביצים סרוחות.

החלטנו שלהמשיך לטייל בפארק שנמצא בתוך ענן זה כנראה לא אחד הדברים המהנים שנעשה בטיול ושעדיף לשמור את יאנגמינסאן אולי לפעם אחרת.
אוטובוס לקח אותנו ישירות לרובע שילין שם בילינו את המשך היום.
מצאנו חנות קטנה של הלו קיטי שמוכרים בה Bubble tea - המשקה הלאומי של טייוואן עם פניני הטפיוקה (אנחנו קוראים לזה שלוקלוקים).
אני אקדיש רגע כדי לציין שהבאבל טי הוא אחד מהגורמים שמשכו אותנו להגיע לטייוואן מלכתחילה ואני אסביר למה:
 כשאני ורעות הכרנו גילינו בארץ את סניפי השלוקלוקים (קראו לזה אז BoboQ) ועפנו על טעם ספציפי שלאחר זמן מה הורידו מטעמי כשרות - באבל טי על בסיס חלב Taro עם פניני טפיוקה (טארו - ירק שורש טרופי דומה לבטטה).
כששמענו שמדובר בהמצאה טייוואנית ושיש כאן באבל טי כמו זבל נדרנו שאין יום בטיול שלא נלגום מהמשקה הנפלא הזה.
 וכך היה, לראשונה בטיול והטעם לא איכזב, לא ולא.

שוטטנו קצת באזור והתפעלנו מסצינת המכונות בעיר.
 מסתבר שהטייוואנים ממש ממש בקטע של מנופי בובות.

ברובע שילין הבחנו בעשרות משחקיות אחת אחרי השניה.

נכנסנו לראשונה למקדש קרוב לשוק וערכנו בו סיור קצר.

דוכני האוכל התחילו להיפתח זה אחר זה ולהציף את הרחובות בניחוחות, הגיע הזמן לאכול קצת אוכל רחוב.
 טעמנו מרק אטריות מוזר, Paper bread וגיוזות קטנות וטעימות.

בערב הסתובבנו ברובע שימן הססגוני והתוסס, שילוט צבעוני פוסטרים וטריילרים בוקעים מהבניינים, ימבה אנשים, אוכל רחוב, חנויות, מותגים, ואווירה מגניבה.
 ישבנו במקום שמגיש את אחד הקינוחים הפופולרים בטייוואן שנקרא Shaved ice - הר של שבבי קרח עם גלידה וקוביות מנגו, עמד בציפיות והיה טעים להפליא.

.

10.5.2019 – ג'יופאן

התכנון להיום הוא לנסוע צפונה מטייפה לכיוון עיירת האומנים Jiufen.
 ג'יופאן הייתה בעברה עיירת כורי זהב וכיום היא מוקד משיכה לתיירים בעיקר בזכות הרחוב הישן והתצפית המרהיבה על האוקיינוס השקט.

התקדמנו רגלית לכיוון תחנת האוטובוס ברובע שימן ומשם עלינו על קו ישיר אל ג'יופאן.
 הנופים הנשקפים בנסיעה שטפו לנו את העיניים והעבירו לנו את הזמן עד הגעתנו לתחנה האחרונה - מוזיאון הזהב בעיירה Jingueshin (מספר תחנות אחרי ג'יופאן).

ממוזיאון הזהב ניסינו לחפש דרך להגיע אל המפל המפורסם בעיירה מפל הזהב.
אחת העובדות במוזיאון נרתמה למשימה וקישרה אותנו עם נהג מיניבוס שהיה בדיוק בהפסקה.
 הוא לקח על עצמו את תפקיד המדריך ועצר לנו במספר נקודות תצפית.

"תצלמו, תצלמו" אני חושב שזה מה שהוא אמר בכל פעם שהוא עצר את המיניבוס וסימן לנו עם האצבע לכיוון הנוף.
 ירדנו במפל הזהב המיוחד אשר מקבל את צבעו מהנחושת והברזל שבתוך המים.

לאחר זמן איכות קצר עם המפל התחלנו לרדת מטה עם הכביש לכיוון החוף במטרה לאתר תחנת אוטובוס שחוזרת לכיוון העיירה ג'יופאן שבה אנחנו מתכננים לבלות את שאר היום.
 אוטובוס בעיצוב ילדותי לקח אותנו כעבור מספר דקות והנחית אותנו סמוך לOld street של ג'יופאן שם התרשמנו מנקודת תצפית מרהיבה על האוקיינוס.

הרחוב הישן הוא סוג של שוק/סמטה צרה עם אינספור מסעדות, חנויות, דוכנים ובתי תה.
השהייה ברחוב הישן יכולה בכייף להעביר כמה שעות.
עצרנו בחנות תה וטעמנו תה דבש, תה ג'ינג'ר חריף ותה Wintermelon צונן.
כל כך אהבנו את כל הטעמים שהחלטנו לרכוש את כולם.
בהמשך הרחוב טעמנו עוד חטיפים מקומיים כמו נקניקיה בתיבול קינמון, פטריות מטוגנות, וטורטיה עם כדורי גלידה, בוטנים וכוסברה שהייתה הרבה פחות מוצלחת מהמצופה.
 לא מעט אנשים בילו את זמנם ברחוב הישן, אני לא רוצה לדעת מה הולך פה בסופי שבוע.

הג'ט לג ממשיך לשחק תפקיד ואנחנו נופלים בנסיעה חזור לקרשים.
ירדנו לרכבת התחתית בשימן "יש מסעדה שנקראת Din thai fung, יש להם דאמפלינג שכולם מדברים עליו ואנחנו חייבים לאכול שם" רעות אומרת לי.
 חשבנו שהגענו למקום הנכון, אך טעינו ומצאנו את עצמנו מנשנשים באנים צמחוניים וטעימים מהמקבילה של פלאפל מזרחי בנס ציונה.

יש לנו עוד מקום בבטן אפשר להמשיך לחפש את המסעדה.
צעד צעד גוגל מלווה אותנו עד הכניסה לתוך קניון שבו נמצאת המסעדה.
נכנסנו לרשימת המתנה וישבנו מחוץ למסעדה עם התפריטים, תוהים מה נזמין.
זמן קצר לאחר מכן הכניסו אותנו פנימה ומזגו לנו תה תפל וסביר.
ברגע שסיימנו להתעמק בתפריט החלטנו להזמין דאמפלינג במילוי מרק ועוף מדהים.
 בנוסף הזמנו מרק נודלס שהוכתר כמנה האהובה עלי בטיול עד כה...לא ברור לי מה הם שמים בפנים אבל מדובר במנה ממכרת.

לקינוח הזמנו דאמפלינג במילוי שוקולד מריר שהיה טעים ומרענן ביותר.
 מחוץ למסעדה ניתן לצפות בתהליך ההכנה של הדאמפלינג ע"י הטבחים שעושים זאת בזריזות ובדיוק רב.

הגיע הערב וזה זמן מעולה להסתובב ברחובות הראשיים ברובע שימן הצבעוני.
קפצנו למקום מגניב שראינו יום לפני שמספק חווית משחק מגוף ראשון עם כלי נשק ומשקפי VR.
סוף העולם הגיע! מגיפת הזומבים ממשיכה להתפשט בעולם וכל שנותר לנו הוא לשרוד באמצעות כלי הנשק החמים שבהישג ידינו.
אני ורעות מול הזומבים האימתניים.
 היה נורא קצר ויקר ביחס לתמורה, אבל היה שווה רק בשביל לשמוע את רעות לצידי, משתוללת וצורחת מפחד.

לפני שנגמר היום טעמנו את הבאבל טי הקלאסי "Brown sugar" המסתכם בחלב, סוכר חום ופניני טפיוקה, לא היה מלהיב במיוחד.

.
11.5.2019 – וולאי ללא מעיינות חמים

היום אנחנו נפרדים מטייפה.
התכנון שלנו הוא לנסוע לעיירה הציורית וולאי, לבלות שם את עיקר היום, משם לחזור לטייפה ולהתקדם לכיוון טאיצ'ונג דרך הרכבת המהירה.
את הבוקר פתחנו כמו נסיכות בבית הקפה הצמוד למלון כהרגלנו ומיד לאחר מכן קפצנו לFamly Mart הקרוב כדי לסגור כרטיסים לרכבת המהירה אל טאיצ'ונג.
הרכבת התחתית הורידה אותנו סמוך לתחנה שבה המתנו בתור ארוך אך מסודר לאוטובוס לוולאי.
כן כן, תור מסודר, לא משולש של אנשים שמסתערים ברגע שהאוטובוס מגיע.
וולאי היא עיירה ציורית אבוריג'ינית, מרהיבה ביופיה וניתן להנות בה מאוכל מקומי, שבילי הליכה ושפע של מעיינות חמים.
 היום יום שבת, כולם בחופש ולכן האוטובוס היה מלא עד 0 מקום.

לאחר כ40 דקות של נסיעה מקבילה לנהר הגענו לעיירה היפיפייה.
קפצנו אל הגשר הסמוך לתחנה אוטובוס והשקפנו על הנוף הפנורמי הציורי.
 גבעות ירוקות, בתים מוזנחים על שפת הנהר, מדובר פה ביופי המחוספס של המזרח.

ברחוב הראשי הדוכנים כבר עומדים וכל מספר צעדים חדרים להשכרה עם בריכות חמות.
יש לציין שדוכני האוכל בכפר האבוריג'יני הזה שונים מעט ומציעים מאכלים מקומיים שלא פגשנו עד כה בטייוואן.
לא עבר הרבה זמן עד שהבחנו בתור שהשתרך למעשה עבור ארוחה מקומית חינם.
אפשר להגיד שהיינו במקום הנכון בזמן הנכון.
לא כל כך הבנתי מה היה האינטרס לחלק אוכל חינם, מין הסתם ברור שלא נסרב.
פתחנו את שקיות ההפתעה שקיבלנו ומצאנו במבוק ממולא באורז ומרק ירקות.
יצאנו מהרחוב הראשי דרך סמטה קטנה והתקרבנו אל הנהר שם גם מקומי נהנה מהמנה שלו והסביר לנו שיש לחצות את הבמבוק ל2 ולא לדוג את האורז מתוכו.
 לאורז לאו דווקא היה טעם אבל המרק היה נחמד מאוד.

בשלב הזה כבר התחלתי להרגיש בנוח עם הצ'ופ סטיקס וזה טוב, כי סכין ומזלג הן מילים שכמעט ולא קיימות על האי.
 חצינו את הרחוב ועשינו הייק קטן במקביל לנהר עד למפל המבצבץ מין הגבעות.

 לפני החזרה לטייפה הסתובבנו שוב בין הדוכנים ומצאנו אחד שמוכר מלבי מחלב שקדים.

את המלבי הם מתבלים עם סירופ סומסום שחור מלמעלה והתוצאה טעימה ביותר.

לפני שחתכנו מוולאי טעמנו גם את הממתק המקומי מוצ'י - עוגיות מבצק אורז ממולאת במגוון טעמים כמו שוקולד, חמאת בוטנים, טארו וסומסום- לא רע.
 חזרנו לטייפה, נפרדנו מה Finders hotel והודנו ללוסי שעזרה לנו עם הבנק ביום הראשון.

הגענו לתחנה המרכזית בטייפה והמתנו לרכבת המהירה לטאיצ'ונג, מה, לא נכרסם בנתיים איזה באן עם כרוב? נכרסם.
 רכבת בעיצוב עתידני נכנסה לרציף, המושבים היו נוחים ומרווחים באופן קיצוני אבל מי אני שאתלונן?

תוך שעה הרכבת המהירה הנחיתה אותנו בפרברי טאיצ'ונג ומשם החלפנו לרכבת נוספת שהעבירה אותנו אל התחנה המרכזית הקרובה למלון שסגרנו יום לפני.
בדבר אחד דגלנו כל הטיול - בגלל שאנחנו מתניידים בתחבורה ציבורית בלבד העדפנו לסגור מקומות לינה כמה שיותר קרובים לתחנות המרכזיות כדי שלא נצטרך לתזז יותר מדי עם המזוודות ונוכל לנוע מהר ממקום למקום.
בטאיצ'ונג שהיא אחת הערים הגדולות בטייוואן לא איבדנו שום דבר, בסך הכל מדובר בתחנת עגינה לפני ההגעה שלנו לכפר Lugo שעליו אכתוב בהמשך.
2 דקות הליכה מהתחנה המרכזית והגענו למלון Twinstar hotel.
החדר היה מרווח אבל לא כל כך נקי, ולא אטום מספיק (לפנות בוקר היה המון רעש מהתחנה המרכזית הסמוכה). המיקום היה סביר וצוות המלון היה אדיב מאוד, אולי אפילו באופן פלצני ומעצבן קצת.
באופן קבוע עמד אחד מעובדי המלון צמוד למעלית שחס וחלילה לא נזמין אותה לעצמנו ובכניסה עמדו 2 עובדים נוספים שקיבלו את פנינו או נפרדו מאיתנו לשלום פעם אחר פעם.
מבחינתי אני הפעם נותן רק 3 פניני טפיוקה למלון.
 השעה הייתה כבר מאוחרת, אחרי שהבנו שהשוק לילה יחסית רחוק נכנסנו לקניון הקרוב לחטוף את ארוחות הערב שלנו.

.

12.5.2019 – לוגו כפר הגחליליות

הרעש מבחוץ שימש לנו כשעון מעורר והרים אותנו מוקדם על הרגליים.
קפצנו לארוחת הבוקר הכלולה הראשונה שלנו בטיול ועל פניו נראה שאין הבדל משמעותי בין ארוחות הבוקר לארוחות האחרות בשאר היום בטייוואן.
אורז, נודלס, חזיר, מאכלי ים ועוד... בעצם אין ירקות לא מבושלים וכמובן שרק אפשר לשכוח מסכין ומזלג.
היום אנחנו נוסעים לכפר Lugo שנמצא במרכז האי בין יערות ופארקים לאומיים ביניהם נמנה פארק Xitou שאליו פנינו מועדות.
עובדי המלון ועוברי אורח סייעו לנו באתגר האיתור של תחנת האוטבוס ללוגו בחום החריף עם תיקי הגב והמזוודות.
קל זה לא היה אבל הצלחנו בסוף.
בתחנת האוטובוס היה תלוי פוסטר שהזמין אותנו להגיע לSun moon lake האגם המפורסם בטייוואן ומבשר שזאת עונת הגחליליות.
אנחנו בחרנו לוותר על היעד עקב ההמלצות שקיבלנו בקבוצת טיוואן למטיילים בפייסבוק.
"אנחנו נראה גחליליות בלוגו, מה אכפת לנו בכלל".
 לאחר כשעה וחצי נסיעה בנופים הטייוואנים ירדנו ב King taiwan hotel שהיה יותר בית הארחה מאשר בית מלון בעיני.

בדלפק הקבלה הייתה בחורה צעירה שלא כל כך ידעה אנגלית, אך לא משהו שGoogle translate לא יכל לפתור.
אמרנו לה שאנחנו מתכננים לבלות את היום ביער Xitou שנמצא במרחק 5 דקות נסיעה מהמלון.
"אנחנו נסיע אתכם לשם, כשתסיימו תתקשרו למלון ונבוא לאסוף אתכם" יש את זה ביותר מעולה?.
 החדר במלון היה נקי, מיקום טוב וקרוב לפארק שיטו, השירות מעולה, מרפסת עם נוף.

מנגד הייתה לנו הצפה בחדר המקלחת ובאופן כללי היה חוסר רציני בשקעי חשמל בחדר - סך הכל 3.5 פניני טפיוקה.

אספו אותנו לשיטו, מחוץ לפארק היה איזור של דוכנים, מסעדות וחנויות.
ניתרנו לשם כדי לחטוף באנים לפני שיוצאים לדרך.
 שיטו הוא פארק יער יפייפה המכיל מגוון שבילי הליכה ומשמש כביתם של מעל ל-70 מיני ציפורים.

ממש בתחילת המסלול עלינו על גשר ונתקלנו לראשונה בטייוואן בקוף המקוק הנאה הזה.

בטייוואן באופן כללי יש מעט מאוד מערביים ובפארק שיטו הדבר ניכר בכך שעצרו אותנו מספר פעמים להצטלם יחד או שהניחו שאנחנו מבולבלים ושאיבדנו את הדרך.

עצרנו באגם יפייפה עם גשרון ולאחר מכן המשכנו במסלול לשביל קטן הסלול בגובה העצים.
 סוף סוף אנחנו באמת נהנים מהטבע בטייוואן, מתרשמים מהנופים ומברכים לשלום סנאים וציפורים שאנחנו פוגשים בהם מפעם לפעם.

 התחיל להחשיך, החלטנו לסיים ביער הבמבוקים הקרוב לכניסה לפארק אבל לא לפני שנלך לאיבוד קצת.

 גשם התחיל לרדת בעיתוי מעולה בדיוק כשיצאנו מהפארק, תפסנו מחסה וארוחת ערב במסעדה יפנית שהייתה באיזור הדוכנים.

התקדמנו לכיוון תחנת הדלק - תחנת האיסוף שתיאמנו עם צוות המלון.
אחת מעובדות תחנת הדלק הרימה טלפון עבורנו אל המלון וזמן קצר לאחר מכן הגיעו לאסוף אותנו חזרה.
מאוחר יותר בחדר הבחנתי בגחלילית מעופפת מעבר לחלון "הגיע הזמן לצאת החוצה ולצפות בגחליליות".
הבחורה מדלפק הקבלה יצאה איתנו החוצה וכיוונה אותנו אל שביל קטן מעבר לכביש שבו נוכל להבחין בלהקה של גחליליות.
יצאנו בעקבות השביל ונוכחנו למראה של המוני גחלילות חגות מעל הסבך שהיה שם.
באמת שניסינו לתפוס תמונות נורמליות של הגחלילות אך לא הייתה לנו את הלוגיסטיקה המתאימה בשביל זה.
 זה היה כל כך יפה שגם הקרפדות באו להתרשם מהמופע.

.
13.5.2019 – ג'ה יאי עיר האופנועים

עוד יום נפתח בארוחת בוקר, התחנה הבאה שלנו היא העיר Chiayi (ג'ה ייאי) שתהיה תחנת ביניים לפני ההגעה לאחד היעדים הפופולרים והמצופים ביותר בטיול- הפארק הלאומי אלישן.

Google Maps מטעה כהרגלו ומבשר לנו שיש אוטובוס שמגיע לטאיצ'ונג לאחר נסיעה של 4 שעות.
לעומת זאת החבר'ה במלון אומרים שיש אוטובוס תיירים שעובר מחוץ למלון ולוקח לו שעה וחצי להגיע לטאיצ'ונג שזה נשמע כבר הרבה יותר הגיוני.
אוטובוס צבעוני זהה לזה שהביא אותנו ללוגו הגיע והעמיס אותנו עם התיקים והמזוודות.
נאלצנו להגיע ראשית כל לטאיצ'ונג ומשם להחליף לרכבת לג'ה ייאי.
במרחק יריקה מתחנת הרכבת בג'ה ייאי נמצא המלון שסגרנו ללילה הקרוב Hotel discover.
המיקום היה טוב, צוות המלון היה אינפומטיבי והחדר היה נקי, מרווח ומסודר היטב.
Hotel discover אתה מקבל 4 פניני טפיוקה.
בג'ה ייאי כמעט ואין מדרכות אך יש המון אופנועים וקטנועים שחולפים על פנינו לעיתים קרובות
ולכן החלטנו לקרוא לה "עיר האופנועים".
החום היה מזוויע ביותר, להסתובב בעיר לא היה תענוג גדול ולכן לא עשינו יותר מדי.
 ביקרנו במקדש ומשם בהמלצת המלון המשכנו לHinoki Village – מתחם כפרי יפני עם מספר חנויות.

את הדרך חזרה עשינו במונית כי באמת שהחום היה כבר בלתי נסבל.
חזרנו למלון וניסינו להתייעץ עם עובדי הקבלה לגבי מקום לינה למחר שיהיה נגיש לפארק באלישן.
החלטנו לסגור מלון שלא מדורג ברמה גבוהה אך נמצא בתוך הפארק והופך את הטיול זריחה שאנחנו מתכננים להרבה יותר נגיש.
הבחורה מהקבלה הרימה את הטלפון וסגרה לנו את הפינה, עכשיו נשאר לנו רק לקפוץ לFamly mart הקרוב ולרכוש כרטיסים לרכבת לאלישן.
אחד המוכרים במכולת סייע לנו וציין שמהרגע שאנחנו רוכשים את הכרטיסים אין שום אפשרות להחזר כספי.
מבחינתנו זה היה מקובל... למה שנרצה לבטל?
 השמש צנחה מטה והטמפרטורות התאזנו, יצאנו להסתובב בעיר האופנועים ולחפש מקום לשבת ולאכול כמו שצריך.

מנגינה של אוטו גלידה מתקרבת אלינו, כל הדיירים באזור רצים מטה בזריזות עם שקיות אשפה, מבלים זמן איכות עם שכניהם וממתינים למשאית הזבל שנוסעת על 5 קמ"ש.
 התיישבנו במסעדה קוריאנית שמצאנו על הדרך (韓國館) והזמנו תבשיל עוף עם קימצ'י.

קימצ'י הוא מאכל קוריאני מותסס עשוי ירקות כבושים בתיבולים שונים והוא משמש כתוספת המקובלת ביותר במטבח הקוריאני.
הניחו לנו על השולחן קיריים עם מחבת המכיל את המצרכים המתובלים, הגישו לנו אורז ותה פחות טעים מהממוצע.
"אוקיייי! מגניב...מה עכשיו?" אני שואל את רעות.
המלצר הגיע והדליק לנו את הגז "עכשיו אתם צריכים לערבב את התבשיל".
 המנה הייתה באמת מוצלחת ביותר, ליקקנו את האצבעות והמשכנו לכיוון שוק הלילה התוסס.

השוק התפרס על רחוב ראשי בעיר, בדיוק איפה שנמצאת הכיכר הפופולרית עם הפסל של שחקן הבייסבול.
לאחר שסרקנו את השוק החלטנו לטעום מעדן מקומי – פודינג סויה עם חלב סויה ובוטנים.
המעדן לא התגלה ככוס התה שלנו, מה שכן הזוג שישב ליידנו חיסל את זה כמו כלום.
 חזרנו למלון, הגיע הזמן לנוח כי מחר מחכה לנו יום ארוך בפארק המצופה אלישן.

.

14.5.2019 – פגודות והוט פוט בקאושיונג

היום אנחנו נוסעים לפארק הלאומי אלישן שדובר עליו רבות בהרצאה של אייל רענן, כייף חיים.
מה לא נאמר עליו? יער קסום, מטמטם, כמו באגדות והדובדבן שבקצפת- טיול זריחה ותצפית המשקיפה על נוף לא אמיתי בעליל.
כן, כן, לשם אנחנו נוסעים היום...לפחות כך חשבנו.
בדרך לחדר האוכל העובדת בדלפק הקבלה שעזרה לנו אתמול תפסה את תשומת ליבנו "אני מתנצלת אבל המלון שהזמנתם באלישן ביטל את ההזמנה. נפל סלע ענק בדרך לאלישן ואין אפשרות להגיע לשם עד להודעה חדשה".
הפארק הקסום מהאגדות בסימן שאלה גדול, מה עושים? הרי קנינו כבר כרטיסים לרכבת, נזכר במשפט של המוכר אתמול "אין אפשרות לביטולים מהרגע שרכשתם את הכרטיסים".
חישבנו מסלול מחדש בארוחת הבוקר - החלטנו להמשיך הלאה בטיול ולהניח את אלישן בצד כרגע עם אופציה שאולי עוד נחזור אליה בסוף הטיול למרות שבתוכי ידעתי שזה לא באמת יקרה.
כמו בכל טיול - תמיד יש הפתעות ואי אפשר אף פעם לעשות את כל מה שתכננו, זה משהו שנלקח בחשבון מלכתחילה.
רצנו לסניף הFamly mart הקרוב למלון בניסיון לקבל החזר על הכרטיסים שקנינו אתמול לרכבת.
בחנות נאמר לנו מה שכבר נאמר לפני - אין החזרות.
ניסינו להתעקש ולומר להם שאנחנו רוצים לנסוע לאלישן ושפשוט אין לשם רכבות כרגע, אבל לא הייתה להם שום דרך להחזיר לנו את כספינו.
לבסוף איכשהו הצלחנו להסתדר עם המלון לגבי ההחזר הכספי שאמרו שכבר יקמבנו משהו בעניין.
ארזנו את המזוודות ויצאנו לכיוון תחנת הרכבת.
התוכנית שלנו הייתה ללון היום בעיר קאושיונג, לטייל באגם הפגודות ולאחר מכן להגיע אל - Fo Guang Shan מרכז ההנצחה של בודהה.
במשך הנסיעה כבר שיריינו לנו חדר במלון מגניב שכולו מעוצב בקונספט של טיסה - Airline inn hotel שמקבל ממני לא פחות מ4.5 פנינים.
החדר היה אמנם קטן אך הניקיון והאסתטיקה שיחקו תפקיד, המיקום היה טוב וקרוב מאוד לתחנה המרכזית, השירות במלון היה מעולה.
ירדנו מהרכבת בקאושיונג ולפני שקפצנו למלון נעזרנו בתחנת המודיעין לגבי ההתניידות בעיר מיעד ליעד.
השעה הייתה עוד מוקדמת אבל מסתבר שהחדר שלנו היה מוכן מוקדם מהרגיל.
זרקנו את התיקים בחדר ויצאנו בציפייה לחקור את קאושיונג.
מהתחנה המרכזית עלינו על רכבת לאגם הפגודות- אגם גדול ויפייפה עם מספר פגודות הצפות מעליו וביניהן נמנת פגודת הנמר דרקון המפורסמת.
גברת סימפטית יצרה איתנו אינטרקציה ברכבת כשהבינה שאנחנו לא סגורים על תחנת הירידה.
היא מאוד הופתעה לגלות שאת הפעם הראשונה שלי במזרח בחרתי לבלות דווקא בטייוואן.
"אני ממליצה לכם להגיע למזרח טייוואן, זה האזור היפה ביותר באי"
ירדנו מהרכבת ותפסנו אוטובוס לאגם.
 קוף המקוק הסתובב בפארק הסמוך והוביל אותנו אל האגם הנדיר ביופיו.

החום בשלב זה של היום היה מאתגר אך לא הייתה לנו ברירה אלה להתעלם ממנו.
לפני שהתחלנו לשוטט סביב האגם נכנסנו למאפיה סמוכה שם היה מבחר גדול של עוגיות ומאפים שלא ראינו מעולם.
 בחרנו לנסות עוגיות במילוי אננס שמיצו מיד לאחר הביס השני.

פגודת הנמר דרקון ניצבת מולנו, התקדמנו בזיגזג על הדק שהוביל אותנו אל בטן הפגודה.
תייר שהיה שם עצר אותנו ואמר שצריך להיכנס דרך פגודת הדרקון ולצאת מפגודת הנמר, כך גם כתוב בספר של לונלי פלנט, שיהיה.
 טיפסנו מעלה והתרשמנו מהתצפית על האגם.

בתור מישהו שמתעסק באומנות ביום יום ומאוד מתחבר לאומנות סינית אני חייב לומר שהשיטוט סביב האגם היה מהנה במיוחד ומעורר השראה.
 פגודות מעוטרות, ציורים, מקדשים, ופסלים מסוגננים ויפים במיוחד (בעיקר על הגשר בדרך לפסל הגדול של ג'ינגיס חאן).

אחרי שהעברנו משהו כמו שעתיים באזור סביב האגם התחלנו לחזור חזרה, אבל לא לפני שנקנה מאחד הדוכנים שבדרך שייק מצנן של פרי מקומי שאנחנו לא מכירים.
הזמן היום קצוב ואנחנו רוצים עוד להספיק להגיע לבודהה הענק ב- Fo Guang Shan.
פוגואנגשאן הוא מתחם ההנצחה לבודהה הכולל מוזיאון, 12 פגודות שמסודרות באופן סימטרי וכמובן פסל של בודהה עצום.
אוטובוס ורכבת החזירו אותנו לתחנת הביניים שם החלפנו לאוטובוס נוסף.
בדרך עברנו לייד פארק שעשועים גדול עם דמויות מצויירות וגדולות שכנראה פופולריות בטייוואן.
השעה נעשת מאוחרת ואנחנו בספק כבר שנספיק לנצל את הזמן כראוי.
 אחרי כשעה נסיעה הגענו לאתר ונכנסנו למרכז המבקרים כדי לברר מתי נסגר המתחם ומתי האוטובוס האחרון.

הגברת בנקודת המידע:
"אתם יכולים להסתובב בפנים אבל חוץ מהרחבה עצמה הכל כבר סגור והאוטובוס האחרון יוצא בעוד רבע שעה"
הגברת המשיכה לשתף אותנו במידע נוסף שכבר לא נחוץ לנו, ניסיתי למשוך את רעות בחולצה כדי שבכל זאת נצליח לראות משהו בכלום זמן שיש לנו.
פצחנו בריצה אולימפית, לרגע הרגשתי שאנחנו במשימת הגמר של מירוץ למיליון.
 הגענו למתחם הגדול, 12 הפגודות מכוונות אותנו אל נקודת המגוז - הבודהה הכביר שעומד מולנו והשמש שוקעת ממש בגבו.

אני עוצר לרגע, מתפער מהיופי של המחזה הזה וברגע משהו קוטע אותי.
 "יאללה, נהננו? צריך עוד להספיק לחזור לאוטובוס".

עושה רושם שבכייף היינו יכולים לבלות שם מספר שעות אם היינו מגיעים מוקדם יותר.
השקיעה בדרך חזרה למלון הייתה מדהימה.
אנחנו מתים כבר מרעב, חייבים להכניס משהו לבטן ועכשיו.
הסתובבנו באחד מהרחובות הראשיים בקאושיונג וחיפשנו מה לאכול.
"מה דעתך על הוט פוט, בא לך?" אני שואל את רעות כמו בכל יום אחר.
"יאללה, בוא ננסה".
הוט פוט זוהי צורת בישול מאוד פופולרית בטייוואן ובסין ואם יורשה לי להגיד זו גם דרך חיים.
מסעדות ההוט פוט פזורות בכל טייוואן והחוויה מובטחת.
הוט פוט - הוא ציר המתבשל בקדרת מתכת אשר מונחת במרכז השולחן.
סביב המרק מונחים מצרכים שונים כגון בשר, ירקות ופירות ים אותם הסועדים מבשלים בציר.
לקח לנו קצת זמן להבין איך זה עובד, למזלינו זכינו במלצר סבלני וחביב אך עם מסכת פנים (לא הבנתי מילה ממה שהוא אמר).
הזמנו הוט פוט צמחוני וקיבלנו לא בדיוק מה שציפינו, אי הבנה בינינו למלצר.
לפני שהוא החליף לנו את המנה רעות זכתה לטעום מטעם ספוגי מהמטבח הטייוואני שהתגלה כדם ברווז.
מעבר לשולחן שלנו היה בר חופשי עם אורז ועוד תוספות ורטבים מובחרים.
המרק הגיע על הכיריים עם מגוון ירקות ביניהן כרוב,חסה, פטריות, טארו, תירס ועוד...
המלצר הדליק עבורנו את האש ואמר שיש ירקות שצריך לתת להן יותר זמן עד שהן יהיו מוכנות כמו התירס והפטריות הלבנות.
כערת האורז שימשה לנו כבסיס למנה ועליה הוספנו כל פעם חופן ירקות מהמרק.
 החוויה הייתה קצת מסורבלת לפעם ראשונה אבל טעימה מאוד ומשביעה.

לקראת סוף הארוחה אפשר היה ממש להרגיש שהמרק ספג את הטעמים של כל הירקות וזה היה פשוט להתענג על כל שלוק.
 יצאנו החוצה להסתובב קצת בשוק הלילה לפני השינה ובזה סגרנו את היום.

.

15.5.2019 – טאיטונג

היום התוכנית שלנו היא לעבור לצד המזרחי של האי.
קנטינג הלו היא האילת של טייוואן סומנה בכוכבית עוד לפני שהמסע התחיל ובשלב זה קיבלנו החלטה לוותר עליה לטובת האי הירוק שנשמע פשוט יותר מגניב.
ההגעה לאי הירוק היא אך ורק מהעיר טאיטונג שתשמש לנו היום כתחנת ביניים לפני ההפלגה לאי.
כשכירטסנו בתחנת הרכבת בקאושיונג הבנו שיש לנו שעה שלמה להעביר עד הרכבת הבאה לטאיטונג.
השארנו את המזוודות בשמירת החפצים ויצאנו חזרה לרחובות בתקווה למצוא שלוקלוקים בכדי להמתיק את הבוקר.
גשם התחיל לרדת ומצאנו מחסה ב7Eleven הקרוב שם קנינו מספר שטויות לדרך.
לפני העליה להרכבת אספנו 2 כוסות באבל טי כהרגלנו ויצאנו לדרך.
פה הזמן להגיד שהנוף מהרכבת ממש לא איכזב, לא לא.
 מהרגע שעברנו לצד המזרחי של האי ליוו אותנו נופים מדהימים מאגדות סיניות שכל כך ציפיתי לראות בטיול.

טאיטונג לא הייתה מסבירת פנים וקיבלה את פנינו בגשם ויתושים שעקצו אותנו מכל עבר.
תפסנו מחסה בתחנת המידע הסמוכה לתחנת הרכבת שם נאמר לנו שכל הטיסות לאי הירוק כבר Sold out והדרך היחידה להגיע לאי מחר היא באמצעות מעבורת.
למזלי עוד מהבית דאגתי להסתדר על כדורים נגד בחילה שעוד תשמעו על הניסים והנפלאות שהם עשו בהמשך.
סגרנו כרטיסים דרך תחנת המידע ויצאנו לתפוס מיניבוס למרכז כי מסתבר שתחנת הרכבת יותר מרוחקת מהעיר הפעם.
איכשהו הצלחנו להידחס למיניבוס עם המזוודות ועם עוד מספר תיירים, מגהצים את האיזי קארד ומתחילים בנסיעה.
"מצאתי מלון נחמד להלילה, מה את אומרת? שנסגור?"
"אולי נסגור כבר במקום, גם ככה תייכף אנחנו מגיעים לאזור" וכך היה.
מתחת למלון הייתה מסעדת סטינקי טופו שהציפה באוויר את הריח שאנחנו כל כך אוהבים.
Traveler inn hotel - עיצוב המסדרונות נחמד, על הקירות מצויירים אתרים שונים בטייוואן כשבקומה שלנו כיכב מיסטר בראון שעוד נגיע אליו בהמשך.
החדר היה מוזנח קצת מבחינת רמת הניקיון, קטן ולא אטום מספיק לרעש.
 מנגד המיקום היה מרכזי, וקיבלנו מהמלון כרטיסי נסיעה חינם לנמל מחר.

בתור אחד שרכושני מאוד כלפי פניני הטפיוקה שלו ה- Traveler inn hotel מקבל ממני רק 3 פנינים.
יצאנו החוצה לחפש את השוק ובדרך עברנו במדרחוב המקביל למדרחוב בראשון לציון.
ליוו אותנו לאורכו דוכני מעצבים ובחור צעיר ששר וניגן קאברים של שירי פופ פופולרים.
התחלנו לראות ניצנים של משהו שאמור להיות שוק, אולי זה לא היום, אולי זה לא המקום, בכל זאת היו מספר דוכנים כשאחד הראשונים מהם לכד אותנו.
המוכר לא דיבר אנגלית אך הלקוחות שעמדו לפנינו עזרו לנו לתקשר.
 הוא הכין משהו מאוד דומה למלאווח ממולא קימצ'י ולמען האמת - דיי טעים.

המשכנו להסתובב ועצרנו במסעדה נודלס אותנטית בשם 王子麵店.
בעל הבית שהסתובב במסעדה הוציא אותנו לסיור במטבח והציג לנו את כל המנות במסעדה (בחלק מהמסעדות בטייוואן המטבח נמצא בחוץ בסמוך לכניסה למסעדה).
 בחרנו להזמין מרק נודלס בציר ירקות כלשהן, היה טעים.

לאחר מכן מצאנו בית קפה קטן שנקרא Donutes שם ישבנו על קפה ודונאטס כמובן וסיכמנו עד כה את החוויה הקסומה הזאת שנקראת טייוואן.
 עוד יום מסתיים לו, מחר אנחנו נוסעים לאי הירוק שהתגלה כאחד הפיקים הגדולים ביותר של הטיול.

להמשך הבלוג לחלק ב' לחצו כאן!