באחת משיחות הלילה שלנו סיפרתי לרעות שבתור ילד תמיד הסתקרנתי לגבי לוויתנים וחלמתי לצפות בהם.
היא השיבה לי מייד ״אולי נטוס לאיסלנד??? אפשר לצפות שם בזוהר הצפוני... אני מייד בודקת אם יש שם שייט לוויתנים״.
מסתבר שאיסלנד היא היעד הפופולרי ביותר בעולם לשייט מהסוג הזה.
אחרי 3 שנים של רעש וצלצולי סרק על איסלנד החלטנו לשים קץ לדיבורים ושהגיע הזמן.
התחלתי לקרוא כתבות באינטרנט וככל שקראתי יותר הרגשתי שאיסלנד הופכת יותר ויותר לחלום עבורי.
הכתבות ריתקו אותי, התמונות סינוורו אותי והרגשתי שאני לא יכול כבר לחכות.
הזמנו כרטיסים דרך איסתא לחודש ספטמבר והתחלנו לתכנן את הטיול בהתרגשות רבה.
16.9.2015 - המפרץ המעשן
כעבור חצי שנה מצאנו את עצמנו על Icelandair אחרי טיסה של 6 שעות וקונקשן במינכן מתקרבים אל אי מעורפל שנראה לי כמו כוכב לכת אחר ואני מרגיש שבטח עוד מעט אתעורר ואבין ששוב אני חולם על איסלנד.
נחתנו בשדה התעופה ב-keflavik ופנינו לחברת Reykjavik Excursions שמוציאה הסעות להמון יעדים באיסלנד.
רעות ניסתה לשאול את הפקידה אם יש להם טיול ל-Landmannalaugar (שמורת ההרים הצבעוניים) שלא זכרנו את שמה, אך הפקידה לא הבינה לאיזה מקום אנחנו מתכוונים, גם כשהשתמשנו בצמד המילים ההרים הצבעוניים.
לבסוף פשוט לקחתי ממנה מפה של איסלנד והצבעתי לה על היעד שמאוד קשה להגות את שמו והפקידה השיבה לנו ב"Landmannalaugar".
מה לעזאזל? איך היא הצליחה להגות את השם… מסתכלים אחד על השני בהלם והיא השיבה לנו שאין להם הסעות לשם.
יצאנו מהשדה והרגשתי שהקור בחוץ חובט לי בעצמות ושהרוח עוד שניה מעיפה אותי בחזרה לישראל. רצנו מהר לאוטובוס עם התיקים, מתיישבים ומתנשפים כאילו רצנו מרתון.
הדרך הייתה מצויירת בסביבה של אבני בזלת בגוונים של ירוק ואפור ותוך 40 דקות הגענו לעיר בירה הצפונית ביותר בעולם Reykjavík (המפרץ המעשן) שבה חיים 64 אחוז מהתושבים באיסלנד.
האוטובוס הוריד אותנו ב-Guesthouse Pavi שהזמנו בו מקום מראש.
התחממנו בכניסה עד שבעל הבית הגיע ובנתיים רעות פותחת את הדלת לתיירים שהגיעו ממש אחרינו לבית הארחה ואמרה להם שבעל הבית מגיע כל רגע.
באופן מפתיע מאוד התיירים הראשונים שבאנו איתם באינטרקציה בטיול היו ישראלים...מה העיניינים וזה.
החדר שקיבלנו אסריח מטחב ומהר מאוד שידרגו אותנו לחדר משפחתי, החלפנו לבגדים חמים יותר ואמרתי לרעות "אנחנו בפאקינג איסלנד! בואי נצא לנשום קצת אוויר איסלנדי".
טיילנו מעט בעיר והגענו לכנסיית הדלגרים Hallgrímskirkja, המבנה המדליק והבולט ביותר בעיר שנראה כמו חץ המופנה כלפיי השמים.
בשקיעה נוכחנו למראה יוצא דופן, האופק נצבע בטורקיז ובשמיים הגוונים חגגו כאילו אין מחר.
בדרך חזרה לבית הארחה שמנו לב שבכל הבתים בעיר יש חלונות ענקיים שתמיד פונים אל הכביש ואפשר לראות ממש מה מתרחש בכל בית, האיסלנדים כנראה מאוד אוהבים את הפרטיות שלהם.
הבטנו כל הזמן לשמיים וקיווינו לראות את האורות הירוקים אבל אז הגענו כבר ל-Pavi ונפלנו לישון.
17.9.2015 - היער של תור
בבוקר למחרת הזמנו הסעה דרך Reykjavik Excursions ל-Þórsmörk “היער של תור” אל הרעם ובו נמצא Eyjafjallajökull קרחון שבמרכזו הר געש פעיל ואחד מהמרשימים בעולם.
אל היעד הזה אפשר להגיע רק ב-Super Jeep או ב-Super Bus בגלל הנהרות שצריך לחצות בדרך.
הגענו לתחנה המרכזית משם יוצאת ההסעה, לבנתיים הזמנתי קפה ומישהוא מאחורי ממלמל ״סליחה אחי״...עוד ישראלי באמצע הדרך.
יצאנו החוצה, אוטובוס הקסמים הגיע לאסוף אותנו ויצאנו לדרך.
דרך החלון צפינו בשדות לבה ירקרקים, כמה הרי געש וכמובן המון שדות של כבשים וסוסים איסלנדים.
היו לנו מספר עצירות בדרך כשאחת מהן הייתה במפל האהוב על רעות Seljalandsfoss מפל ציורי שניזון מקרחון Eyjafjallajökull ומה שמבדיל אותו הוא שביל ההליכה הקצר שסלול מאחורי המפל.
״זה המפל שלי!״ רעות מתלהבת, רק שלצערינו העצירה הייתה אך ורק ל5 דקות, אבל המפל היה מדהים ביופיו וסיכמנו שעוד נחזור אליו.
אוטובוס הקסמים ממשיך לנסוע ואנחנו מגיעים לשמורה מלאה נהרות שזורמים על משטח עפר אפלולי וברקע הרים מכוסים קרח.
חוצים כל נהר לאט ובזהירות בזמן שהנוף מחייך אלינו ולאחר מכן מגיעים אל מרכז השמורה.
היו לנו 4 שעות בלבד לטייל בשמורה ולחזור לאוטובוס ולכן התייעצנו עם הנהג שהמליץ לנו על כל המסלולים בשמורה אבל בעיקר על טיפוס הגבעה גדולת המימדים שהייתה שם.
הוא אמר שיש נוף פנורמי מרהיב מהגבעה ובסך הכל הוא נשמע בן אדם אמין, לקחנו מפה מהמודיעין והלכנו על זה.
הנה בתים קטנים של הוביטים מתחילת הדרך.
מתחילים לטפס ועוצרים מידי פעם לצלם המון ואני רק חושב לעצמי אם הנוף מפה כל כך יפה מה ממתין לנו בפסגה?
הטיפוס ממשיך ו-Eyjafjallajökull מתחיל לבצבץ מבעד לרכס, הוא היה עצום ומאוד דומיננטי בסביבה.
הטיפוס היה מאתגר אך מתגמל והנוף מהפסגה היה המראה המרהיב ביותר שראיתי בחיי.
הר געש במשיכות מכחול של ירוקים ואפורים עם קרחון מעליו, באופק ניצב רקע הררי ובתחתית המון נהרות אשר חוצות את משטח העפר.
הרגשתי בשיא הטיול אפילו שזה היה רק היום השני שלו.
היינו היחידים שהיו על הפסגה מלבד עוד קבוצה של תיירים שמייד עזבו והשאירה אותנו לבד ברגע המיוחד הזה.
ישבנו לפיקניק קטן על פסגת העולם וכשסיימנו רעות התארגנה ואני רק חשבתי אני לא מאמין שזה קורה עכשיו…
שלפתי טבעת מהתיק וכשהיא הרימה את הראש והבינה מה קורה התחלנו לבכות כמו ילדות קטנות.
את הטיול לאיסלנד תיכננו בערך מתחילת הקשר שלנו והיום אחרי 3 וחצי שנים יחד אני חושב ששמורת Þórsmörk הייתה היעד המושלם לסגור פינות.
ירדנו במורד הגבעה, היינו חייבים להספיק להגיע לאוטובוס כאשר לא היה ברור לנו אם הרגליים שלנו רועדות מהמאמץ הפיזי שהפעלנו כדי לטפס או מהתרגשות יתר.
הגענו בחזרה לנקודת האיסוף מאורסים והורסים את הבריאות, אך עדיין לא מעכלים.
אוטובוס הקסמים הגיע ואיתו גם הנהג החביב, חוזרים מסופקים ועייפים אל Reykjavík.
לפני החזרה לעוד לילה ב-Guesthouse Pavi עברנו בטיילת לראות את הפסל המפורסם בעיר של ספינת הוויקינגים ופגשנו שם אמריקאי מדליק שידע כמה משפטים בעברית.
רעות הכינה לנו מרק עדשים, עברנו קצת על התמונות וכמובן שאין כמו מקלחת בניחוח גופרית איסלנדית לפני השינה.
18.9.2015 - מעגל הזהב
בחניה של הבית הארחה שלנו המתינה לנו Toyota Yaris חתיכה שהשכרנו מראש דרך חברת
Blue Car Rental, מתרגשים ...עכשיו המסע מתחיל באמת, אבל לפני הכל נסענו להחליף כרטיס Sim פגום בחנות של חברת Nova.
עצרנו גם בתחנת דלק לקנות מפה גדולה של איסלנד ומשם יצאנו לכביש 1 לכיוון מעגל הזהב.
מעגל הזהב (Golden Circle) זה הוא מסלול הטיולים הפופולרי ביותר באיסלנד והוא כולל בתוכו מספר נקודות ציון ביניהן הפארק הלאומי Geysir ,Þingvellir ועוד...
הדרך הייתה מעורפלת אך אחרי 40 דקות של נסיעה הגענו לתמרור שמציין נקודת ציון ועליה רשום Þingvellir.
יששש, הגענו ליעד הראשון שלנו בדיוק כשהערפל החליט להתפזר והשמש יצאה לסדר לנו מזג אוויר מושלם.
Þingvellir הוא פארק לאומי הכולל את הפרלמנט העתיק של איסלנד ונחשב לראשון בעולם.
הפארק נבחר לאתר מורשת עולמית מפני שהוא המקום היחיד על פני כדור הארץ שמאפשר לצפות בלוחות הטקטוניים כאשר הם מורמים מעל פני הקרקע.
בכניסה הייתה נקודת תצפית יפיפייה המשקיפה על נוף ששייך ליבשת אמריקה.
הלכנו לאורך השביל בין הלוחות של אמריקה ואירופה עד שהגענו למפלון קטנטן, אך הבטיחו לנו בהמשך מפל גדול יותר אז לא התעכבנו יותר מידי והמשכנו הלאה.
מתקרבים לשיא המסלול ושומעים את צלילי המפל הגדול מתחזקים.
עצרנו לאכול את הסנדוויצ'ים שלנו מול המפל היפייפה ולאחר מכן ביקשנו מצלם מקצועי שהיה שם לצלם אותנו.
שאלתי אותו אם יש לו מושג איך לצלם תמונות מקצועיות של מפלים בחשיפה ארוכה.
הוא הסביר לנו קצת על ההגדרות של המצלמה, נעזרנו בחצובה שלו ובעוד כמה פילטרים לעדשה והתמונה יצאה פנטסטית כמו שרציתי.
יורדים לכיוון הכנסייה ונהנים מנוף הבריכות הצלולות והגשרונים מעליהן ובדרך חזרה נוכחנו למראה מאוד שכיח באיסלנד של עננים שממש נחים על פסגות ההרים.
התחנה הבאה: Geysir
גייזר הוא פארק לאומי של מעיינות חמים שניתן להבחין בו בתופעה הנדירה והיוצאת דופן כאשר מים רותחים וקיטור מתפרצים מבטן האדמה.
הלכנו קצת בין שלוליות גאותרמיות שמגיעות ל-100 מעלות צלסיוס כשלפתע אני שומע משהו מתפרץ מבטן האדמה.
זה היה Strokkur הגייזר הפעיל ביותר בפארק שמתפרץ בממוצע כל 10 דקות.
בפארק היו עוד מספר גייזרים שהיו פחות בקטע של להיות פעילים אך עדיין היה תענוג להביט, להקשיב להם ולהתענג על ניחוח הביצים הסרוחות.
בסוף השביל היו הרים צבעוניים שניתן לטפס עליהם ולהשקיף על כל הפארק.
ישבנו על ספסל מול Strokkur והשתעשנו לצפות בתיירים שממתינים כל 10 דקות עם חיוך ומוט סלפי שלוף אבל נהנתי בעיקר לצפות בגייזר, במיוחד כשהוא התפרץ פעמיים ברצף.
היה לי קשה להפרד מהפארק כי זו לא תופעה שרואים כל יום ורציתי לנצור את המחזה הנפלא הזה אבל לא הייתה ברירה, יש עוד להספיק היום.
הצצנו בחנות מזכרות נחמדה שהייתה שם והמשכנו אל היעד הבא מפל Gulfoss.
Gulfoss שפירושו "מפל הזהב" הוא כנראה המפל המפורסם ביותר באיסלנד מבין עשרות אלפים.
המפל מחולק לשני שלבים ולאחר מכן פונה הצידה בחדות לתוך קניון.
כבר ברגע שיצאנו מהרכב היה ניתן לשמוע את עוצמתו.
ירדנו במסלול של 5 דקות בזמן שקשת בענן מקשטת את המפל לכבודנו.
המפל היה עוצמתי ומרשים ביותר וככל שהתקרבנו כך הרגשנו יותר את רסיסי המים.
חוזרם אל הרכב במטרה להשלים את 2 התחנות הנותרות שלנו ליום זה.
על מפל Faxi אין יותר מידי מה להגיד... מפל רחב, חביב ולא רחוק מ-Gulfoss.
במקום היו רק 2 מטיילים בלבד וה-Drone שלהם, נראה שרוב המטיילים מוותרים על האתר הזה.
היעד האחרון שלנו במעגל וליום זה היה Kerið – מכתש וולקני אשר בראשו אגם.
עומק המכתש הוא 55 מטרים וגילו 3000 שנה, חצי מגיל שאר הרי הגעש הניצבים בסביבה.
התאכזבנו לדעת שגובים דמי כניסה לאתר בניגוד לכל האתרים האחרים שהיינו בהם עד עכשיו.
טיפסנו על המכתש שהיה רבוי בצבעי אדום, שחור וירוק אשר משתלבים באופן מושלם עם הנוף.
אחרי שהקפנו את כל המכתש התחיל להחשיך והגיע הזמן לסיים את היום.
רעות הזמינה יום לפני לילה ב-Tjaldanes Guesthouse קרוב יחסית ל-Reykjavik.
היו לנו 2 דרכים להגיע אל בית הארחה וכמובן שבחרנו בדרך השגויה והארוכה.
מצאנו את עצמנו בכביש עפר רעוע על 30 קמ”ש במקסימום כי פחדתי שההרכב יינזק.
חשבתי שאנחנו הולכים לאיבוד, היה חשוך לגמרי, שום רכב או בן אנוש באופק... אפילו כבשים לא ראינו ואנחנו רעבים ומותשים.
באמצע בדרך הופיע משמאלנו מעיין גאותרמי בחושך המוחלט שאזכיר לנו שאנחנו באי היפה בעולם.
המשכנו בדרכינו לפי הניווט של גוגל כשתאורה היחידה הגיעה מהרכב שלנו ולפתע הבחנו ב-3 זוגות עיניים בוהקות באמצע הכביש מסתכלות לכיוונינו.
לרגע נלחצנו כי במבט ראשון זה נראה כמו מפגש בין דובים, אבל מסתבר שאלה היו 3 כבשים חמודות שהחליטו לפתוח שולחן באמצע הכביש.
“הגעתם ליעד” מכריז גוגל, לוקחים פניה ליישוב שכוח אל בשם Tjaldanes.
היו בו משהו כמו שני בקתות עץ וכלב שנתן לי מבט של בוא נראה אותך יוצא מהאוטו.
רעות נכנסה לבית הארחה לעשות צ'אק אין בזמן שאני מחכה שהכלב יפסיק לדגור על פתח הבית כדי שאני אוכל לעזור אומץ ולצאת מהרכב וכך באמת היה בסופו של דבר.
התחלתי לאסוף את התיקים ורעות חוזרת אליי ומעדכנת אותי שאין עוד מבקרים היום בבית הארחה ושכולו עומד רק לרשותנו, ואז אני שומע מישהו מתקרב אליי מתוך החשיכה… 2 עיזות מתקרבות ומנסות להיכנס לרכב.
ניסיתי לעדוף אותן ואם לא דיי בכך סגרתי עליהן את דלת הבקתה שהן כנראה בנו להעביר בה את הלילה.
זו הייתה בקתת עץ מסרט אימה מעוטרת בעיצוב של פעם והרגישה כמו בית של ציידים.
ישבנו על המפה ותכננו מה עושים למחרת עד שרעות נרדמה והשאירה אותי לבד.
גיליתי שאין אפשרות לנעול את הדלת של הבקתה או את חדר השינה, בחוץ רוחות עזות ואין לי באמת מושג איפה אני נמצא, רק קיוויתי שארדם מהר ולא אתעורר עד הבוקר.
19.9.2015 - חצי האי וטסנס
20.9.2015 - הפיורדים הצפוניים
התעוררתי באמצע הלילה לבדוק אם הזוהר הצפוני מאיר את שמיי Blönduós...זוהר לא היה וגם רעות לא טרחה לקום מהמיטה.
הבוקר הפציע ועכשיו באמת הגיע הזמן להתעורר ולנשנש את עוגיות הקינמון האיסלנדיות האהובות עליי עם הקפה בעודנו מנסים לגבש תוכניות להיום.
רעות החליטה שהיא רוצה בריכה חמה ובאמת אין מתאים מיזה ביום גשום שכזה, מה גם שבעלת הבית המליצה לנו על בריכה באיזור, מה לא נלך?
בריכות שחייה גיאותרמיות הם אחד מעמודי התווך של התרבות המקומית וקיימות היום כ-200 בריכות מהסוג הזה באיסלנד.
התקרבנו לעוד עיירה קטנה ושוממת בשם Hofsós ששם נמצאת הבריכה המדוברת ואנחנו רק חושבים איך אנחנו אמורים להתפשט בקור הזה לפני הכניסה למים.
לפני שנכנסים לבריכה צריך להתקלח ולהסתבן טוב במקומות שהיו מסומנים, הם מאוד מקפידים לשמור על בריכות סטריליות נטולות זוהמה.
אני יוצא מהמלתחות כולי רטוב, קור איימים בחוץ ויש לי 2 אופציות:
להצטרף אל רעות שמשתכשכת בבריכה הפושרת או להיכנס אל הבריכה השניה שעומדת על 38 מעלות...רצתי אל האופציה השניה כמובן.
התחושה הקונטרסטית המיסה אותי ושלא נדבר על הנוף הנשקף...
הבריכות עמדו על צוק מעל הים עם תצפית על הרים מכוסים בקרח מה שהפך את החוויה לכל כך מיוחדת.
בבריכה היו עוד 3 תושבים מקומיים והשילוב של השקט הזה עם הנוף המרהיב והמים הלוהטים היא חוויה מרגיעה שאין שני לה וגם לא שלישי.
ממשיכים לנסוע לאורך הפיורד מזרחה ועוצרים בנקודת תצפית שווה.
הגענו לעיירת דייג ציורית העונה לשם Siglufjördur.
עיירה יפייפיה, המון מבנים צבעוניים, טונות של עננים כיסו את רקע ההרים ולבנתיים עצרנו לאכול במסעדה נחמדה בשם Kaffi Rauðka.
רעות הזמינה שניצל בציפוי קוקוס וצ'יפס ,אני עזרתי אומץ והזמנתי את המרק הבית האיסלנדי, מרק כבש שאגב הוחלף מהר מאוד למנה של רעות.
במסעדה ישבה גם משפחה ישראלית אך לשם שינוי החלטנו להיות סנובים הפעם ולא לבוא איתם באינטרקציה.
המסעדות באיסלנד קצת יותר יקרות מבארץ, אבל לא נהוג לשלם טיפ ככה שבסופו של דבר המחירים זהים.
אחר הצהריים הגענו לעיירה Ólafsfjörður שבה נמצא ה-Brimnes Bungalows שהזמנו בו מקום שבוע לפני הטיסה כי ממש רצינו ללון בו.
דמיינו לכם שיירה של בקתות עץ על שפת האגם עם נוף חלומי... זה מה שזה!
התענגנו על בהוט טאב הלוהט שהמתין לנו במרפסת על שפת האגם, הכנו ארוחת ערב והתקשרנו בסקייפ להורים של הארוסה הטרייה שלי לבשר להם דברים טובים.
השיחה הייתה משעשעת במיוחד כי הם חשבו שאנחנו מותחים אותם בנוגע לטבעת.
השתדלנו לבדוק יום יום באתר הרשמי של הזוהר הצפוני באיסלנד אם המזל יאיר לנו פנים.
נוהל ישיבת חתך עם רעות על תוכניות למחר, ומכבים את האורות.
התעוררתי בלילה וקיוויתי לראות את ההשתקפות של האורות הצפוניים מרקדים על האגם...לא נורא, לפחות אני יודע שהיום בבוקר אצפה בלוויתנים.
21.9.2015 - שייט צפייה בלוויתנים
פיספסנו את ארוחת הבוקר של Brimnes Bungalows לטובת השייט שהזמנו דרך חברת
Arctic Sea Tours שנמצאת בעיירת הדייגים Dalvík.
למרות ש-Húsavík היא העיירה שנחשבת למרכז העולמי לצפייה בלוויתנים החלטנו להזמין את השייט דווקא ב-Dalvík גם כי המחיר יותר מוזל וגם כי הוא כולל חווית דייג.
אחרי נסיעה של 20 דקות הגענו ל-Dalvík, התלבשנו היטב ויצאנו לכיוון המבנה של החברה שהמקושט בתמונות של לוויתנים.
הלבישו אותנו בסרבלים מיוחדים נגד קור האיימים ומשם התחלנו לצעוד לעבר הספינה, בקרוב מאוד נהיה עדים לנוכחות של היונקים העצומים.
ברגע שהסירה יצאה אל הים הפתוח המדריך פירט לנו על סוגי הלוויתנים שאנחנו עלולים לראות וחזר על הפזמון “Try our luck” פה כבר ממש התחלתי להתרגש.
הוא סיפר לנו שאתמול הם צפו ב-Humpback whale (גדול סנפיר, הלוויתן האהוב עליי) מזנק מן המים.
בנוסף הוא נתן לנו הוראות בטיחות וציין שחלק מהאנשים מאוד מתרגשים כשמופיע לוויתן והם נוטים לרוץ מצד לצד של הספינה ושכדאי להיזהר.
המדריך טיפס לעמדה שלו ולפני שהספקתי להגיד הוקוס פוקוס הוא הכריז:
״Humpback whale on ten o clock״
לרגע כל התיירים נעלמו מהספינה, לא עיניין אותנו כלום מלבד המטרה אשר לשמה הגענו.
העיניים שלי סרקו בזריזות את השטח, “איפה? אני לא רואה כלום” “הנה” רעות אומרת לי ומצביעה לעבר אופק ההרים.
פתאום מתפרץ לו סילון מהמים ואחריו הופיע סנפיר לרגע קט.
התקרבנו לשם במהרה עם הספינה כדי לצפות מקרוב אבל הוא כבר חזר למים ולא שב.
אמרתי לרעות מראש שאני לא מתכנן לצלם בשייט, יש רגעים שאתה כל כל נהנה מהם שהמצלמה רק תפריע.
היא בכל זאת השאירה את מצלמת הוידאו שלה דולקת כדי שלא תצטרך להתעסק בה יותר מידי.
המדריך מכריז על עוד גדול סנפיר שחזר מהר למעמקים.
התקרבנו אליו, ממתינים ולפתע הדבר האגדי והעצום הזה הופיע ממש קרוב לסירה שלנו״ וואו וואו וואו״ רעות אומרת ואני רק רוצה שהזמן יעצור.
כעבור כמה דקות הבטתי על המים קרוב לספינה והיה ניתן להבחין ב2 כתמים לבנים מתחת למים שגדלו בכל שניה שעברה עד שהוא בקע מהמים והשוויץ בסנפירים הלבנים שלו.
לאחר מכן נפרד מאיתנו לשלום, מנופף בזנב לעברנו ומסיים את ההצגה.
בהמשך השייט צפינו בעוד להקת לוויתנים קטנים ששחו במרחק של בערך 100 מטר מהספינה ועברנו באיזור עם מלא דגים קופצניים.
כיבדו אותנו בשוקו ועוגיות ולאחר מכן חילקו לנו חכות כדי לנסות את מזלינו בדייג.
אני הייתי ראשון וכעבור כמה דקות הרגשתי שאני ממש נלחם במשהו מתחת למים.
הרמתי דג באורך 30 ס”מ כולי מבסוט מהחיים והתיירים מסביב התלהבו כאילו דגתי אותו בשבילהם.
רעות גם ניסתה קצת את מזלה עד שנגמר לנו הזמן.
היו עוד כמה תיירים שהצליחו ואפילו מישהי הצליחה לדוג כוכב ים.
המדריך מתחיל לפרוס את הדגים ולהוציא להם מהקיבה דברים מעוררי תאבון שהם אכלו לפני.
מבט אחרון לעבר האופק וזכיתי לראות סילון מים אחרון מרחוק, נפרדים מידידינו הלוויתנים וחוזרים ל-Dalvík.
המדריך זרק את הדגים על האש והגישו לנו טעימות.
לאחר מכן פגשנו שם מישהו שרעות הכירה בניו זילנד שגם הגיע לשייט ואני בנתיים מזמזם לעצמי את השיר “זה עולם קטן מאוד”.
התנעתי את הרכב והוא החליט שהוא מדליק לנו נורת אזהרה על חוסר בנוזל הקירור למרות שנראה שיש מספיק נוזלים.
מוצאים את עצמנו במוסך באמצע איסלנד ומסתבר שקיימת בעיה בחיישנים של הקירור אבל נאמר לנו שאנחנו יכולים לפסוח על זה, אז פסחנו על Dalvík ונסענו לאכול בבירת הצפון Akureyri היישוב הגדול ביותר באיסלנד מחוץ לאזור Reykjavík.
Akureyri מאוד יפה אבל הגענו בשביל האוכל, ה-TripAdvisor המליץ לנו על מספר מסעדות שהיו סגורות באותו הזמן ומפה לשם מצאנו את עצמנו מרביצים סנדוויץ עוף ב-Subway ומחליפים חוויות על השייט.
משם נסענו מזרחה למפל Godafoss (מפל האלים) שנחשב גם לאתר היסטורי.
המפל הכמור והמרהיב הזה יושב על סביבת סלעים ירוקה הכוללת שביל הליכה מסביב למפל.
ישבנו לפיקניקון קטן מעל המפל ומשם נסענו ל-Laugar Guesthouse שבנמצא במושב Laugar קרוב לאיזור Mývatn.
בעלי הבית היו מאוד נדיבים והביאו לנו כרטיס כניסה חינם לבריכה במושב, בכל זאת החלטנו לוותר עקב העייפות.
22.9.2015 - אגם מיוואטן והסביבה
בעלי הבית סידרו לנו אחלה ארוחת בוקר שפתחה לנו את היום כמו שצריך ועכשיו פנינו מועדות ל-Mývatn ומעבר לו.
Mývatn הוא אגם רדוד הממקום באיזור פעילות געשית בצפון האי וכולל מסביבו מכתשי ענק, מעיינות גופרית מבעבעים ובריכות בוץ.
בתרגום לעברית הוא אגם היבחושים עקב הכמות האדירה של הברחשים השורצים באיזור.
נסענו מסביב לאגם והגענו ליעד הראשון שלנו הר Hverfjall הר געש אפל עם חרוט במרכזו.
נסענו בדרך עפר בתוך שמורה צבעונית וההר ברקע ממתין להגעתנו.
לא עברה שניה מהרגע שיצאנו מהדלת וכבר היבחושים התנפלו עלינו.
המכתש הזכיר לי סצנות מסרטי חלל בידיוניים והנוף מהפסגה יוצא מהכלל, באופק אגם Mývatn עם המכתשים הירוקים שלו, הרים וצבעים אפלים שנותנים את אותה התחושה שאנחנו נמצאים על פלנטה אחרת.
ירדנו מההר והמשכנו לנסוע מסביב לאגם ולפתע התקרבנו אל איזור שנראה כמו ביצה גאותרמית.
הרגשנו את ריח הגופרית מתגבר ופולש לנו לרכב ורעות תוהה איך היא תחזיק מעמד מחוץ לרכב. Hverarond – אתר מבעבע המוקף בריכות בוץ, גייזרים קטנים, קיטור ועשן הנשמעים בכל עבר.
Hverarond הוא ללא ספק האתר השווה ביותר באיזור Mývatn, קרקע בגווני כתום אפור, עשן בכל מקום, פשוט תערוכה של הטבע ומראה שכל אחד חייב לראות באיסלנד.
עשינו סיבוב בכל השמורה והתקרבנו לקיטור שבוקע מהאדמה כדי להתחמם מעט מהאדים.
היעד הבא שלנו הוא Krafla הר געש עם אגם במרכזו בשם Viti (גהינום), נחשב לפעיל מאוד מבחינה גאולוגית ועד היום התפרץ כ29 פעמים.
באיזור היה עוד אגם צמוד ל-Viti ותחנת כוח גיאותרמית הנקראת גם היא "קרפלה" המספקת חשמל לכל האיזור.
הלכנו מסביב למכתש המרשים והמשכנו בשביל תלול אשר סלול בין אדמה צבעונית ולוהטת.
בסוף המסלול הגענו לנקודת תצפית מהצד היפה של Viti וישבנו לטחון עוגיות לפני שיוצאים לכיוון מזרח.
החלק המבאס של היום היה לוותר על המפל שהכי רציתי לראות באיסלנד, מפל Dettifoss הכביר ביותר באירופה.
המפל לא רחוק מכביש 1 אבל כדי להגיע אליו צריך לנסוע שעתיים הלוך ואחר כך שעתיים חזור בדרך עפר רעועה ולא הכי סימפטית, כבר היה מאוחר לכן נאלצנו בצער רב לדלג עליו.
הדרך הייתה חגיגה לעיניים ובמיוחד כשהגענו למזרח.
מזרח איסלנד הוא אחד היעדים בעולם שבו האדם מרגיש אפסי מול הטבע הכביר העומד מולו.
ראינו נקודת פיקניק כמו עוד הרבה נקודות באיסלנד רק שבנקודה הזאת היה מפלון נחמד שנופל לתוך קניון יפייפה, אחלה דרך למתוח את השרירים.
הגענו ל-Egilsstaðir העיר המרכזית במזרח איסלנד ועצרנו לאכול במסעדה נחמדה בשם Salt, הרבצתי המבורגר לא רע בכלל , רעות הזמינה פיצה, הכל היה מאוד טעים ומשם נסענו ל-Lyngás Guesthouse.
קיבלנו חדר ענק, נקי, עם חלונות עצומים כמו שאנחנו אוהבים מיטה זוגית ומיטת קומותיים.
טיפסנו על המיטה לקומה השניה לישיבת חתך נוספת לסגור פינות ליום למחרת וכך בעצם הסתיים לו עוד יום.
