23.9.2015 - הפיורדים המזרחיים

עוד בוקר נפתח בעוגיות קינמון איסלנדיות, אורזים את החפצים ויוצאים במטרה לאתר מסלול הליכה שמגיע לנקודת תצפית על כפר הדייגים הציורי Seyðisfjörður.
 הגענו ליעד, רק שלא היה ברור מאיפה מתחיל המסלול ולמה האיזור כה שומם מתיירים.

הדרך הייתה מאוד תלולה ורבויה בסלעים לכן נאלצנו לפרסס ולחפש מסלול אחר.
 מצאנו אנדרטה עם שביל הליכה ונוף מרהיב שמתצפת על Seyðisfjörður מבין ההרים הכבירים.

היה ממש קר בחוץ והמסלול היה בוצי וטובעני במיוחד לכן נאלצנו להסתפק בנקודת התצפית.
 תוכנית ב' שלנו הייתה להתקדם לאורך הפיורדים ולעצור בנקודות תצפית כדי להמשיך ולהתרשם מהיופי המחוספס של המזרח.


אבל אז הטויוטה שלנו התחילה להרעיש כמעט בכל ירידה והרגשנו שאנחנו חייבים לבדוק את העניין.
 חזרנו ל-Egilsstaðir והסתובבנו קצת בתקווה למצוא מוסך עד שמצאנו אחד דיי גדול.

למרבה הצער היה להם עומס רב והפנו אותנו למוסך קטן בסמוך אליהם.
במוסך הקטן אמרו לנו שהם גם עמוסים ונאלץ להשאיר את הרכב עד מחר....הווו שיט.... מה נעשה? קישרנו אותם עם חברת הרכב שלנו ולבסוף הם השתכנעו לבצע בדיקה.
הם הצליחו לשלוף אבן מאחד הגלגלים ולאחר מכן רעות יצאה עם אחד המוסכניקים לטסט קצר בשטח.
תוך רגע מצאתי את עצמי מנהל דו שיח עם המוסכניק השני על אורות הזוהר.
הוא אראה לי את האתר שאנחנו משתמשים בו וציין שאוקטובר דצמבר הם החודשים הטובים ביותר לצפות בזוהר ושבכל זאת יהיו היום שמיים בהירים אז שווה להציץ, אחלה גבר הוא היה.
רעות חזרה עם המוסכניק ולפני שהם הספיקו להגיד שהכל בסדר שוב מוצא את עצמי בסיטואציה הזויה, אחד מהם החליט לעבור איתנו על חשבון הפייסבוק שלו ולהראות לנו תמונות של האי ובאחת מהן הוא תיעד את הזוהר הצפוני.
 משם יצאנו לנסיעה דרך הפיורדים המזרחיים, הנופים אולי המרהיבים ביותר באיסלנד כשכל רגע נתון בנסיעה הוא Wallpaper בפני עצמו.

המשכנו לנסוע על הפיורדים ועצרנו בעיירה קטנה לקפה ועוגה כדי לשמור על הערנות בנסיעה הארוכה ולאחר מכן בנקודת תצפית נוספת.

רעות צילמה משהו שנראה כמו צמד הרים סיאמיים וקן להמון ציפורים ואני? אני חיפשתי לוויתנים מהצוק...ניסיתי לפחות.


 הגענו לכפר דייגים בשם Djúpivogur שהיה דיי שומם והבחנו בשלט שמכוון לנקודת ציון בתוך הכפר.
נסענו אחרי השילוט והגענו לכביש חד סטרי הסלול על לצד הים ולכל אורכו קיים מייצג עם המון דגמים של ביצי ציפורים, לא כזה מרשים אם לומר את האמת.
 לאחר מכן הגענו ל-Guest House Hammersminni ובדיוק הגיע בעל הבית עם הנכד הקטן שלו.
סגרנו איתו את ענייני הלינה והוא המליץ לנו ללכת לראות את מייצג הביצים שראינו קודם, זה הכי מרשים שלכם? אני מעדיף לבהות מהחלון בנוף הנמל.
 התארגנו על עצמנו עם עוד ארוחת ערב וכיוון של השעון המעורר בשביל הזוהר ששוב איכזב וחשב רק על עצמו.

24.9.2015 - לגונת הקרחונים

היעד הבא שלנו הוא אחד מהיעדים שיותר הסתקרנתי לראות באיסלנד וגם אחד מפלאי הטבע באי.

Jökulsárlón היא לגונת קרחונים שנמצאת דרומית ל-Vatnajökull הקרחון הגדול ביותר באירופה אשר מכסה 8% משטח האי.

הלגונה גדלה בהתמדה כתוצאה מגושי קרח שמתנתקים מקרחון Vatnajökull וצפים על פני הלגונה.
 לפני הכל עצרנו באמצע הדרך בנקודת פיקניק מול הים כדי לשתות קצת מרק.


המשכנו להדרים עד ש-Vatnajökull התגלה בפנינו ורמז לנו על קרבתינו ליעד.
הלגונה הייתה מעוטרת בשלל קרחונים הצפים על פני המים, מראה שקשה להישאר אדיש אליו.
 במקום היה בית קפה/מזכרות ודלפק להזמנת שייט, מיהרנו לאסוף את כרטיסי השייט שהזמנו מראש ועלינו על הסירה.
לסירה היו צמיגים אשר הניעו אותה עד כניסתה אל הלגונה ולפנינו עוד מספר סירות שמפלסות את את הדרך כדי להבטיח שייט בטוח.
 איזה כייף שיש המון קרחונים המון קרחונים בכל מיני צבעים וחלקם אפילו צבועים עפר מה שהעניק מראה מאוד מיוחד.

המדריך של השייט סיפר לנו שעומק הלגונה הוא 400 מטר ושבשל קירבתה לים וחדירת מים מלוחים קיים חשש שהיא תהפוך למפרץ.
לאחר מכן הוא נתן לנו טעימה ממנת הגורמה היומית שהחזיק במשך כל השייט – גוש קרח.
 ירדנו מהשייט והסתובבנו קצת על שפת הלגונה ולפתע פלאי פלאים, 3 כלבי ים חמודים שוחים לפנינו.


 הכל היה מעולה מלבד זה שאיבדנו את מצלמת הוידאו שלנו אך בנס מצאנו אותה משתזפת קרוב לשפת הלגונה.

בחוף הים הסמוך היו המון צלמים עם חצובות שתיעדו את מראה הקרחונים הנסחפים לעבר החוף, זה היה מראה פנטסטי.


 משם התחלנו לנוע לכיוון הפארק הלאומי Skaftafell שנמצא בין מדבר סחף לקרחון Vatnajökull שם ממתין לנו מסלול הליכה אל מפל Svartifoss.
הגענו לחניון הגדול של הפארק והזמנו מקום בטיול הליכה על קרחון דרך חברת Icelandic mountain guides , אבל זה יקרה מחר אז נניח את זה בצד לבנתיים ונתמקד בהווה.
 בחרנו מתוך כמה מסלולים את המסלול של מפל Svartifoss.
 המסלול לא היה מיוחד אפילו נאמר קצת משעמם מלבד הקרחונים שלקחו חלק מהנוף, למרות זאת המפל בהחלט היה יפייפה וייחודי בעיקר בגלל עמודי הבזלת המקשטים אותו.


 הזמנו יום לפני מקום בבית הארחה Hrollaugsstadir  לייד Jökulsárlón לכן נאלצנו לחזור קצת לאחור ובזמן שהשמש התחילה לשקוע חשבתי שזה יהיה מדליק לצפות שוב בלגונה בזמן השקיעה.
 ובכן צדקתי והיא הייתה הרבה יותר מרשימה ואווירתית בשעה הזאת של היום.


חיפשנו את בית הארחה שלנו באמצע חור, מבולבלים וגם המזכירה בטלפון לא ידעה לכוון אותנו.
 חשוב לציין שכל מקומות הלינה באיזור הזה מאוד יקרות עקב הכמות השופעת של האטרקציות ו-Hrollaugsstadir היה המקום הזול ביותר שמצאנו.
כשהגענו אליו הבנו את הקאצ׳ חייב להיות קאצ׳ למחיר כזה באיזור.
עושה רושם שה״בית הארחה״ הזה הוא פנימייה בקומבינה.
 נכנסנו לתוך אולם שנראה כמו חדר אוכל של קיבוץ, בחוץ הייתה כניסה נפרדת לבית המגורים, המון חדרי שינה והפרט הכי חשוב אין wifi למרות שמצויין באתר שלהם שיש.

בקיצור לא מומלץ.

25.9.2015 - הליכה על קרחון

יום חדש בפתח ופארק Skaftafell ממתין לנו במתח.
שתינו קפה בקפיטריה של הפארק לנוף הקרחונים והתחלנו להתארגן לקראת הטיול על הקרחון.
 התאימו לכל אחד מאיתנו דוקרנים מיוחדים לרגליים להליכה יציבה על הקרחון.

משם יצאה הסעה לכיוון הקרחון שלנו Svínafellsjökull, קיבלנו Axes מיוחדים להליכה והנחיה מהמדריך איך לחבר את הדוקרנים לנעליים.


המסלול ארך כשעה וחצי וכלל עצירות בדרך בין היתר באחד האתרי צילום של הסרט “בין כוכבים”.
קיבלנו מהמדריך קצת רקע על קרחון Vatnajökull כשהוא משווה אותו באופן מעניין לחטיפי השוקולד מרס וסניקרס.
 לטפס על הקרחון הייתה חוויה מרעננת, שוטפת עיניים ובלי ספק אחד מהמראות היפים שראינו באיסלנד.


בדרך חזרה לפארק עצרנו בקפיטריה להנות בפעם אחרונה מהנוף של Vatnajökull ולנשנש גלידה.
 הלינה הבאה שלנו נמצאת בכפר Kirkjubæjarklaustur, עצרנו לאכול במסעדה Systrakaffi, הזמנו מרק אספרגוס חמים עם Refill חופשי ולאחר מכן חיפשנו את בית הארחה הבא שלנו

Thykkvibær Guesthouse.

הגענו לביתה של בעלת הבית והיא כיוונה אותנו איך להגיע לבית הארחה.

לפני שזזנו זכיתי למפגש צמוד עם סוס איסלנדי ששהה אצלה בחצר ובנוסף תיעדתי מחסן מגניב בחצר שנראה ממש כמו בית הוביטים קטנטן.


 הגענו לבית הארחה, הנוף היה פסטורלי, מוקף שדות עם כבשים בשפע.

הבית גרם לי להתאהב בתחושה שאתה נמצא בשום מקום ומוקף בטבע, מקום ששווה ביותר ללון בו.
 טילפנו למשפחה שלי בסקייפ במטרה להפתיע אותם ולבשר להם על אירוסיינו.

הם כבר התכוננו עם מצלמת הוידאו כאילו שסיפרתי להם לפני הטיסה שאני מתכנן להציע, אבל היה מאוד מרגש.
 החשיכה ירדה, העננים כיסו את שמיי איסלנד, מה שלא משאיר לנו שום אפשרות לראות את הזוהר שזה אומר - אין שעון מעורר באמצע הלילה.

26.9.2015 - יום גשום

עד כה המזג אוויר באיסלנד היה מצוין וממש בא לקראתינו...אבל לא עוד, הגשם החזק טרח להעיר אותנו ולא רצה להפסיק.
 נסענו בגשם לכיוון אחד היעדים שהכי בניתי לראות בטיול ואחד הקניונים היפים באיסלנד Fjaðrárgljúfur.
 במשך רוב הדרך ליוו אותנו שדות לבה יפיפיים והבטחנו לעצמנו לעצור באחד מהם יותר מאוחר.

עלינו על דרך עפר שהובילה אותנו אל בית קפה שהיה באיזור ועצרנו כדי לשאול ולהיות בטוחים שאנחנו בדרך הנכונה .
הגענו ליעד אבל איך יוצאים מהרכב או בכלל מטיילים בגשם הזה? התשובה המדוייקת היא לא מטיילים.
ניסינו לתת לזה צ'אנס וכל זאת לצאת מהרכב עם מעילי הגשם שלנו אבל זה הרגיש חסר טעם או הנאה.
 התבאסתי מאוד, אבל סיכמנו שננסה לחזור מחר אם יחול שיפור במזג האוויר, לבנתיים חשבנו איך להתמודד עם היום הגשום והוחלט לדחות את התוכניות למחר, להמשיך לעבר העיירה Vík ובכך להתקרב למקום הלינה שלנו.
הדרך הייתה מכוסה ערפל ובאופק הבחנו בשלושת עמודי הבזלת של Dyrhólaey מבצבצים מתוכו והבנו שאנחנו נכנסים ל-Vík.
 עצרנו שם במסעדת Suour Vik והמבול ממשיך להכות בנו בעודנו יוצאים מהרכב.
הייתה שם אווירה חמימה, הזמנתי תבשיל עוף בקארי טעים להפליא והחלטנו להעביר את הזמן במסעדה בתקווה שהגשם יירגע קצת...יש wifi אז אנחנו מסודרים.
 ניצלתי את הזמן הזה כדי להודיע לחברים הקרובים שלי על החדשות הטריות ולאחר מכן המשכנו לתכנן את המשך הטיול מחדש על ספל קפה.

כשהבנו שהגשם אינו מתכנן להירגע נשברנו ונסענו אל Skammidalur Guesthouse שנמצא קרוב ל-Vík.
הגענו לשם בצהריים ולקחנו סוג של אתנחתא מהמסע.
יותר מאוחר כשהתיישבנו לארוחת הערב במטבח הגיע לבית הארחה זוג תיירים אסייאתים ואחד מביניהם תיחקר אותנו לאן מועדות פנינו.
 מסתבר שהם רק ביום השלישי של הטיול, נוסעים נגד כיוון השעון ולפתע הבנו שאנחנו מתקרבים לאט לאט לסוף המסע שלנו.

27.9.2015 - קניון פיאדרה וצוק דירהוליי

התעוררנו למזג אוויר קצת יותר סימפטי והחלטנו לחזור קצת אחורה לטובת קניון Fjaðrárgljúfur רק שהפעם נוכל גם לטייל בו.
מתפלאים מיופיו של אחד היעדים המרהיבים באיסלנד, הקניון הבוהק בירוק וטיפטופי הגשם הקלים ציירו עליו בכל כמה דקות קשת בענן.
 המסלול קצר ומומלץ, כרבע שעה הליכה וחובה לכל תייר.


 בדרכינו חזרה ל-Vík עצרנו בשטח מרובה עמודי בזלת ויצאנו להתאוורר קצת ולשתות מרק.


החלטתי שב-Vík אני התנהג כויקינג ומיד חבשתי את כובע הויקינג שרעות הזמינה לי לפני הטיול.
 ירדנו אל החוף השחור של Vík שהיא הנקודה הדרומית ביותר באיסלנד ונחשבת לאחד החופים היפים באירופה.

החוף משקיף על צוק Dyrhólaey ועל שלושת עמודי הבזלת המוכרים, אך לא הסתפקנו רק בלהשקיף. שאלנו גולש צעיר שהיה בחוף איך מגיעים אל עמודי הבזלת Reynisdrangar ויצאנו לדרכנו.

Reynisdrangar ע”פ האגדה נוצרו כאשר 2 טרולים המתנשאים לגובה 66 מטר ניסו לגרור ספינה אל היבשה וקפאו לאור קרני השמש.

ירדנו אל החוף וכובע הוויקינג שלי משך את את תשומת הלב של התיירים, שמעתי מישהו ממלמל בחיוך ״תראי איזה כובע מגניב יש לו״.
 מלבד הטרולים מנפצי הגלים במקום הייתה מערת משושים מעניינת.

בצד השני של החוף היה ניתן להבחין בצוק הקשת של Dyrhólaey המתנשא לגובה 120 מטר.

המשכנו לנסוע על כביש 1 לכיוון מערב והתחנה הבאה שלנו היא Solheimasandur.

מדובר במטוס שהתרסק לפני מספר שנים באיזור מדברי קרוב לחוף והפך לאתר פופולרי עבור התיירים באיסלנד.
 ירדנו מהכביש הראשי והמשכנו לנסוע לאורך השביל בדרך עפר תלולה, אך לא היה ברור לנו איפה נמצא המטוס ואם לרכב שלנו יש את היכולת להגיע אליו, לא לקחנו את הסיכון ופירססנו אל יעדנו הבא.

מפל Skógafoss הוא אחד המפלים המפורסמים באיסלנד והחביבים בעיניי התיירים אשר נפעמים מעוצמתו.
גשם עצבני שטף את שמי איסלנד ובנתיים העברנו את הזמן במזללה קרובה למפל ובלסנו המבורגר.
הגשם לא הפסיק והיינו מאוד קרובים לבית הארחה שלנו, ביקשנו מהמפל שיחכה לנו ושנחזור מחר עם עלות השחר.
 הגענו ל-North Star Cottage שם המתינו 2 בקתות עץ באיזור מבודד המשקיף על הר הגעש Eyjafjallajökull.


אין כמו להיזכר בימים הראשונים של המסע וברגע המרגש של הטיול ואם כבר בלהיזכר עסקינן, חיברנו את מצלמת הוידאו שלנו לטלוויזיה וצפינו בכל הוידאויים שצילמנו עד כה בטיול.
 הבקתה הייתה ממש חמודה וכללה עליית גג, חבל שהיא לא הייתה כל כך נקייה וגם לא היה wifi אבל אולי יהיה זוהר מעל קרחון Eyjafjallajökull? ובכן לא…

28.9.2015 - מפלים ולווייתנים

מפל Skógafoss שוב על הפרק והגשם יחד איתו, רצינו להתחיל את היום עם קפה אבל כל המסעדות באיזור המפל היו סגורות ולכן ניסינו את מזלינו בבית מלון שהיה שם.
פקידת הקבלה הייתה נחמדה ואפשרה לנו לשבת בחדר האוכל של המלון ולהזמין קפה.
 הגשם בחוץ נרגע קצת, לא יותר מידי אבל מספיק בשביל שלפחות נתקרב קצת ונחוש את עוצמתו של המפל כביר.
היה שביל מדורג לאורך צלע ההר הנותן נקודת תצפית מעל המפל אך למרבה הצער נאלצנו להסתפק רק בלהתרשם מעוצמתו ולהמשיך אל היעד הבא שלנו מפל Seljalandsfoss.

מהמפל הזה הייתה לנו אך ורק טעימה ממש קטנה ביום השני של הטיול.
 הלכנו לאורך שביל קצר הסלול מאחורי המפל ממש כמו בסצינה מסרט רומנטי, טוב לא בדיוק, בכל זאת לא היינו שם לבד.


יצאנו עם מעילי הגשם מהשביל רטובים לגמרי, נפרדים מהמפל ועוזבים לעבר היעד הבא שלנו בחזרה לעיר הבירה Reykjavik.
 התנועה על הכביש ב-Reykjavik מאוד סוענת ביחס לשאר העיירות באיסלנד.

ישבנו לארוחת צהריים באחד מסניפי ה-KFC בעיר ולאחר מכן נסענו למוזיאון הלוויתנים הממוקם בנמל העיר.
אפילו שהיינו בשייט לוויתנים היה לי חשוב להגיע למוזיאון כדי לקבל קצת יותר קנה מידה על הלוויתנים.
בכניסה עמד דגם בגודל המקורי של הלוויתן הקטלן מהסרט “לשחרר את ווילי”.
 הוא היה גדול הרבה יותר ממה שחשבתי והגיע לאורך של בערך 10 מטרים.


 בכניסה למוזיאון מוצגים הרבה דגמים של לוויתנים "קטנים״ וכשהסתובבתי נדהמתי מנוכחותו האדירה של הראשתן המוכר ממובי דיק.


 ברחבה הגדולה של המוזיאון הוצגו דגמים של לוויתני הענק (הכל בגודל מקורי כמובן) כשביניהם היצור הגדול ביותר שקיים היום על פני כדור הארץ, הלוויתן הכחול המגיע לאורך של 30 מטר ומשקלו יכול לעלות על 170 טון.


במוזיאון מפוזרים מסכי הסברה על סוגי הלוויתנים, הייתה קפיטריה, חנות מזכרות ומשקפי “אוקולוס” עם סרטון תלת מימד מאוד לא איכותי.
הכרטיס למוזיאון כלל גם קפה חינם מהקפיטריה שנמצאת בסמוך ללוויתני הענק.
 הסיור אמנם מומלץ בעיקר למשפחות עם ילדים, אך בכל זאת עבורי זו הייתה חוויה לעמוד לייד הדגמים ולהתפעם מגודלם של יצוריי הענק האגדיים.


 משם נסענו לסגור את היום ב-Alba Guesthouse.
 אין בבית הארחה הזה מטבח אבל יש בעל בית נחמד שחימם לנו מים למרק והבטיח לנו ארוחת בוקר מפנקת.

29.9.2015 - חצי האי רייקאנס

אין כמו להתעורר ולשמוע שמעבר לדלת כבר מוגשת ארוחת הבוקר שלנו.
 את היום לפני האחרון של הטיול אנו מקדישים לחצי האי Reykjanes חצי אי המאופיין שפעילות געשית רבה מתחת לפני האדמה.
יש לציין שזה היה היום הקר ביותר שהיה לנו בזמן הטיול וכל אחד מאיתנו לבש 4 שכבות.
 לאחר 40 דקות נסיעה מעיר הבירה עצרנו בנקודת תצפית עם נוף בזלתי המשקיף אל הים.


 המשכנו בנסיעה אל היעד הראשון שלנו ליום זה Krýsuvík וממש לפני שהגענו הבחנו בשלט המסמל נקודת ציון, אנחנו כבר פה מה לא נעצור להעיף מבט?

יצאנו מהרכב ובחוץ המתין לנו מעיין גופרית קטן ולוהט ונוף שהרס לנו את הבריאות.


 מייד לאחר מכן הגענו ל-Krýsuvík אחד האיזורים הלוהטים ביותר באיסלנד בהם ניתן לטייל על מסלולי עץ בין מעיינות גופרית מבעבעות, אותו עקרון כמו ב-Hverarond שב-Mývatn רק בפחות מרשים.

משם המשכנו בנסיעה לכיוון גשר Leif the Lucky's המגשר בין הלוחות הטקטונים האירואסיאתי והלוח הצפון האמריקאי אשר מתרחקים זה מזה בכל שנה ועל ידי כך מרחיבים את שטחה של איסלנד במספר סנטימטרים בכל שנה.

בנתיים נטשתי את רעות ועברתי מאירופה ליבשת צפון אמריקה, למזלה מיציתי מהר מאוד את הצד ההוא מפני שמזג האוויר הקפיא אותי ורק רציתי לחזור אל הרכב.

המשכנו לנסוע לא רחוק משם לכיוון המגדלור של Reykjanes העתיק ביותר באיסלנד.
 נסענו בדרך עפר וכשהחלטנו שהתקרבנו מספיק עצרנו רק כדי להביט ולצלם מעט.


 חזרנו קצת אחורה ועצרנו בעיירת דייג שוממת שחלפנו על פניה מוקדם יותר באותו היום, עיירה העונה לשם Grindavík.
 נכנסנו למסעדת Papa's Restaurant טעמנו פיצה נהדרת ואז הגיע הזמן לדובדבן שבקצפת.
במרחק של 15 דקות נסיעה מהעיירה נמצאת הלגונה הכחולה - ספא גאותרמי מהמפורסמים בעולם.

הלגונה נשאבת דרך חורים מעומק של 2000 מטרים מתחת לאדמה והטמפרטורה שלה עומדת 40 מעלות בממוצע.
זיהינו את האדים של הלגונה באופק והתפנקנו מהמחשבה שבקרוב נמיס את כל שכבות הקרח (הדימיוניות) מהגוף.
 הלגונה יושבת בין שדות לבה ובכניסה קיים שביל קצר המאפשר לטייל בין סלעי הבזלת ובריכות הגופרית.


אחרי מקלחת קצרה יצאתי מחוץ למבנה אל הקור חודר העצמות עם בגד ים בלבד, גשם מטפטף עלי בעודי נטבל בלגונה הלוהטת והנעימה, ממתין לפרטנרית שלי.
רק לאחר שהתחממתי ממי הלגונה הבחנתי שיש גן עדן והוא נמצא ממש פה, באיסלנד.
 המקום הזה פשוט נפלא, המים היו לוהטים, מסביבנו צלליות של מתרחצים מבצבצות מבעד לאדים, ושדות הלבה תוחמות את הלגונה.


עם קניית הכרטיסים קיבלנו 2 משקאות במתנה מהבר הנמצא בתוך הלגונה ולאחר מכן התקדמנו לעבר מיכלי הבוץ הלבן שהיו בדפנות הלגונה כדי להימרח מעט.
כעבור שעתיים של חוויה מפנקת הגיע החלק המבאס של היום - לצאת מהלגונה, קל זה לא היה.
 הסתובבנו קצת בשביל הסלול בכניסה מסביב ללגונה ומשם נסענו בחזרה ל-Grindavík.

הגענו ל-Steinar Guesthouse שב-Grindavík, דפקנו על הדלת ולא היה כל עונה. טלפנו לאיש הקשר, נכנסנו לבית, התמקמנו בחדר ורק אחרי שעה הגיעה חברה של בעלת הבית עם כלב קטן לסגור איתנו את ענייני הצ'אק אין.
בזמן שרעות מסיחה את דעתה אני נכנס למקלחת ה38 מעלות היומית שלי.
לשמחתנו היינו היחידים שהזמינו חדר באותו הלילה ולכן כל הבית עמד לרשותנו.
 היה המון אוכל במטבח ועל השיש עמדה קופסא של טחינה גולמית עם פתק שהשאירו חבר'ה ישראלים שכנראה שהו שם לילה לפני.

בפתק היה רשום ״טחינה ישראלית – תערבבו עם מעט מים ושיהיה בתאבון״ נחמד מצידם.
 מזמינים ב-Booking בפעם האחרונה לפני הטיסה לינה בעיר הבירה ומכבים את האורות.

30.9.2015 - יום אחרון באיסלנד

זהו זה, יום אחרון למסע, התעוררנו ליום מעט גשום והגיע הזמן לחפש קצת מזכרות.
נאמר לנו שיש חנות גדולה בעיר Keflavik, נסענו לשם לבדוק את העניין והאמת שלא מצאנו שום דבר מעניין יותר מידי.
החלטנו לחזור ל-Reykjavik לעשות סיבוב בקניון אך גם שם לא מצאנו מזכרת לשביעות רצוננו.
 הרעב התחיל לתקוף אותנו והתיישבנו באיזור המזנונים בקניון.

רעות הזמינה בוריטו ואני הזמנתי נודלס שהצליח להפתיע אותי לרעה.
הרגשתי שאני חייב חוויה מתקנת והבטחתי לרעות שאני לוקח אותה עכשיו לגלידריה הכי טובה ב-Reykjavik.
 מפה לשם הגענו לגלידרייה בשם Valdís הממוקמת קרוב לנמל.
רעות הזמינה גלידה בטעם ליקריץ שהייתה מאוד מוזרה לטעמי ואני נשארתי בנאלי עם כדורי שוקולד.
 סיימנו להתרענן ונסענו לכיוון Igdlo Guesthouse כדי לטפל בכל העיניינים האחרונים לפני הטיסה.
רעות לא חשה בטוב ונרדמה, ובחוץ היה יום מאוד גשום כך שלא הייתה אפשרות להתסובב.
 הערב ירד על שמיי Reykjavik ואיתו הגיעה הסטירה הראשונה, נאלצנו להפרד מחבר שבילה איתנו לאורך כל הטיול והיה ממש חלק ממנו.
Blue Car Rental הגיעו לבית הארחה שלנו והפשיטו אותנו מהטויוטה האהובה עלינו.
ב3 לפנות בוקר השעון המעורר צילצל והפעם לא בשביל לחזות בזוהר הצפוני.
השמיים בכו איתנו ובדרך לשדה פצחנו בנאום פרידה מאי המדהים הזה.
מהנופים עוצרי הנשימה, מהשקט והשלווה של האי, מהמפלים העוצמתיים,
מהבריכות החמות, מהגייזרים המבעבעים, מניחוח הגופרית, משממת הדרכים, עיירות הדייג הציוריות, מהקרחונים המרהיבים, מהרי הגעש המרשימים, מהלוויתנים הקסומים ומהאי שהטבע בו עדיין לא סיים את מלאכתו.
אמנם לא זכינו בסוף לראות את הזוהר הצפוני אבל זכינו להגשים חלום משותף שלנו יחד ולצאת אל המסע המרתק הזה בארץ הקרח והאש.
 אני מרגיש שהתאהבתי באיסלנד ובאיזשהו מקום חלק ממני נשאר שם... מה שבטוח הוא שחלק ממנה נשאר גם בי.