יום הולדת 30 חוגגים פעם בחיים וחוגגים כמו שצריך.
זה התירוץ שסיפרנו לעצמנו כדי לטוס לאחד היעדים היקרים בכדור.
ממדינה למדינה קפצנו והתלבטנו לאיפה נטוס הפעם.
 אלסקה, נפאל, הודו, נורווגיה, מונגוליה אולי פרו?

חיפשנו יעד מתאים לשבועיים בחודש מאי ואחרי עבודת מחקר ארוכת טווח החלטנו ללכת על שוויץ.
למה? כי יפה שם...אז למה לא? נכון, ממש יקר שם אבל חבל לוותר על יעד כזה בגלל המחיר.
כבר מיזה שנים שתמונות של שוויץ קופצות לי בפייסבוק והריר נוזל לי מהחיך...מתי אני אהיה שם?
מתי אסתובב בין בקתות העץ למרגלות הרים מושלגים, נופים מהאגדות ואחנוך חלק משלל מסלולי ההייקינג שיש למדינה להציע.
לאחר לבטים רבים אמרתי לרעות "למה שלא נטוס לשם? אני יכול לארגן לנו טיול דיי בקלות" (בדיעבד הטיול שהיה לי הכי קשה לארגן).
שברנו את הראש האם להשכיר רכב או לעשות טיול רכבות כשעל כף המאזניים נוחות וגמישות נגד טיול רגוע ושליו הרי שבשוויץ מערכת הרכבות היא אולי הטובה והמסודרת בעולם אך מחיר התחבורה הציבורית משחק תפקיד.
בחרנו ברכב מה שבמקום מסוים הקשה על ארגון הטיול כי ישנם המון יעדים בשוויץ שלא ניתן להגיע אליהם עם רכב ואז אולי כדאי לשקול לקנות את כרטיס הswiss pass half fare שמקנה 50 אחוז הנחה על תחבורה ציבורית ורכבלים (תלוי כמה מתכננים להשתמש ברכבלים ורכבות).
לקח לנו הרבה זמן לגבש צורה לטיול, מסלולי הליכה לכל יום, עלויות, איך להגיע לכל פסגה ומאיפה, מתי מסלולים נפתחים למטיילים ומקומות לינה.
בשלב מסויים החלטתי לעצור כי הרגשתי שההתעסקות מתישה אותי ושבא לי להיות קצת יותר ספונטני.
לו"ז גס לאו דווקא בסדר כרונולוגי כבר היה לנו וזה מה שהכי חשוב.
כשטסים לשוויץ אי אפשר לקבוע לאיפה נוסעים בכל יום - המזג אויר מפיל את ההחלטות ולכן בימים נורא מעוננים לא משתלם לעלות לפסגות.
אז כן, השמועות נכונות...שוויץ יקרה וכדי להוזיל עלויות החלטנו שלפחות את הארוחות העיקריות נערוך לרוב בדירה ולא במסעדות.
הזמנו כרטיסים מתל אביב לג'נבה שהייתה יותר זולה באותו הזמן משאר שדות התעופה אך גם הכי רחוקה ממרכז המדינה.
 מקומות לינה סגרנו מראש כאשר 10 לילות מתוכם ב- Swiss lake view שבביטנברג, דירה מדהימה ומומלצת ביותר.


דעה אישית שלי - לא כייף לנהוג בשוויץ.
 נהגתי כבר באיסלנד ובקוסטה ריקה והיה תענוג אבל בשוויץ הרגשתי שהנסיעות ברכב פגמו מעט בחוויה.
אולי זה כי אנחנו לא חובבי נהיגה ואולי זה בגלל שעברנו תאונה קטנה ביום השני לטיול (ספויילר).
הנופים מדהימים בנהיגה אבל צריך להיות מאוד מפוקסים, לא לעבור את המהירות המותרת (הם אלופים בכל הנוגע לדוחות ומצלמות דרך), לשים לב טוב לתמרורים המורים על עבודות בכביש(יש לא מעט כאלה) ולהיות סופר זהירים בכבישים תלולים דו סטריים וללא שדה ראיה(יש המון מהם והמהירות המותרת בהם עומדת על 80 קמ"ש מסיבה לא הגיונית).
אז אם אתם זוג בלי ילדים ולא אוהבים לנהוג אני ממליץ לרכוש swiss pass מלא שמקנה נסיעות חינם בתחבורה ציבורית ותעופו על טיול רכבות.
 אנחנו בורכנו במזג אויר טוב לאורך כל התקופה, תמיד היה חמים מלבד בפסגות הממש גבוהות וכמעט שלא ירד גשם.

סך הכל מתוך שבועיים היו לנו 4 ימים עירוניים ו10 ימים גדושים בטבע ובמסלולי הליכה באיזור האלפים הברניים.

25.5.2018 – נחיתה בג'נבה

יום שישי, 10 בבוקר, יוצאים לכיוון השדה ואני מתבאס במחשבה שהטיסה שלנו יוצאת מטרמינל 1.
מה לא נסתובב לפני הטיסה בדיוטיפרי? לא נבלוס משהו על שפת המזרקה? איזה מין חו"ל זה?
טרמינל 1 לא נעים להגיד אבל אתה פוגם בחוויה, כל כך מיושן ולא חו"לי.
 מעבירים את הזמן בסניף הארומה עם סנדוויצ'ים שלקח להם כרבע שעה להנדס עד לקריאת הטיסה לג'נבה של Easy Jet.

לאחר 4 שעות טיסה חולפים מעל לרכס מדהים של הרים מושלגים.
הנחיתה עברה בהצלחה, אנחנו יוצאים מפתח המטוס ומופתעים ממזג האויר החמים שמקבל את פנינו בקריאות היידד.
קנינו Sim Card מקומי 10 ג'יגה ו-Swiss pass half fare card שמקנה לנו 50 אחוז הנחה על תחבורה ציבורית ורכבלים.
המזג אויר לימים הקרובים נראה סביר לעליה לפסגות אז אולי זה השתלם לנו, זה הימור שלקחנו.
התחנה הבאה בשדה Alamo Rental Car.
לאחר מילוי של מספר טפסים נדחסנו לאוטובוס קטן ועמוס במטיילים שהגיעו זה עתה לשדה ומצפים לקבל את הרכב שהשכירו מראש.
רגל אחת שלי דורכת על הרגל של הבחור שעומד ליידי, רגל שניה על תיק של מישהו אחר, והחמצן דליל עד כי לא קיים.
האוטובוס הוביל אותנו לחניון ענק עם דלפקים של כל חברות השכרת הרכבים בעולם בערך.
בדלפק של Alamo נתקלנו במשפחה ישראלית שחיה בלונדון ובאה לנשום קצת אויר פסגות צלול.
“האלפים הברניים זה איזור מדהים, יש המון מה לעשות וגם אם יורד גשם ממשיכים לטייל” האמא אומרת לי.
קיבלנו שלט לרכב והתחלנו לחפש בין כל המכוניות את ה-Volkswagen Golf שהזמנו.
 כשזיהינו את לוחית הרישוי הבנו שנגמר הגולף במלאי וקיבלנו במקום את הבאטמוביל של לא אחר מאשר איש העטלף.


Reno Scenic גדולה ומרווחת, נפתחת כשאתה בסביבה וננעלת ממרחק מסויים.
מושבים מרופדים הייטב, מצלמת רוורס, צג מהירות נשלף, מערכת הפעלה משוכללת...באמת שרק הלוגו של באטמן היה חסר שם.
"איפה האמברקס? איך מפעילים את המכונה הזאת?"
הקפצנו את הבחור מהדלפק לתדריך קצר.
“מאיפה אתם?” הוא שואל “ידעתי!” אני השכן מערב הסעודית, בחור ממש נחמד.
 יוצאים לסיבוב דאווין מחוץ לשדה ומתקדמים בדרך למקום הלינה שלנו להיום בעיירה Essertes

(15 קילומטר מהעיר לוזאן).
 מצד ימין שלנו אגם ג'נבה, חוצים כפרים פסטורלים עד שנכנסים לעיירה השקטה והשוממת.


תומאס בעל הבית כתב שהוא מגיע בעוד כמה רגעים ובנתיים אשתו הובילה אותנו אל הדירה שסגרנו דרך Airbnb.
מדובר בדירת מרתף קומפקטית במחיר מוזל וזה בעצם כל מה שהיינו צריכים לאותו היום.
תומאס הגיע והמליץ לנו על המסעדה La croix federale שנמצאת במרחק של כ10 דקות הליכה.
הוא אמר שהמחיר שגובים שם לפיצה אישית הוא 18 פרנק (בערך 65 שקל) ושזה המחיר הסטנדרטי לפיצה בשוויץ.
יצאנו לעבר המסעדה בעיירה שהרגישה נטושה לקול פעמון הכנסיה.
 המלצרים במסעדה דיברו רק בצרפתית אז היה קצת קשה לתקשר אבל הפיצה הייתה ממש טעימה.

26.5.2018 – יום אגמים באושינן ובלאוסי

אז אנחנו בשוויץ, קטע.
המזג אויר להיום אופטימי למדי וזה הזמן להתארגן אל היעד הבא.
החתול של תומאס החליט לפלוש לחדר שלנו ואולי גם להצטרף לנסיעה שלנו להיום.
הוצאנו אותו מהרכב והתחלנו לנסוע לכיוון העיירה Kandersteg.
הנופים מפגרים לגמרי מהרכב, מקללים את השוויצרים על היותם שוויצרים שגרים במקום כה מדהים.
 בקתות העץ מפוזרות על משטחים ירוקים באופן רנדומלי בגבהים שונים, מדי פעם איזה אגם או מפל, הרים מושלגים ברקע ודגל המדינה האדום שמשתלב באופן מושלם בכל היופי הזה...ככה זה בשוויץ.


 עצרנו בתחנת דלק לארוחת בוקר קלה/ קפה והמשכנו הלאה.
הגענו לתחנת הרכבל בקנדרסטג והזמנו נסיעה לכיוון אחד (את הירידה עשינו ברגל).
כשעלינו לרכבל הראשון בטיול הרגשתי קצת כמו ילד שמקבל ביצת קינדר בפעם הראשונה שלו, התרגשתי.
בכל זאת הרכבל היחידי שעליתי עליו היה בסופרלנד.
ברכבל היה חם מוות אבל הנוף הנשקף פיצה על חוסר הנוחות.
הגענו לפסגה, התצפית הורסת את הבריאות ואיך לא - בית קפה שמשקיף על כל העיניין.
 יש נוף מדהים? השוויצרים ינצלו את זה כמו שצריך, הם אלופים בזה.


 מסלול של כ20 דקות בפסגה הוביל אותנו אל האגם המטריף ביופיו ואיך לא גם כאן מסעדה למרגלות האגם.

יושבים לנוח קצת ביער הסמוך ולאחר מכן מתקדמים במסלול קצר.
 תחילה חוצים נהר וצועדים לעבר המפל השוצף והמרענן הנשפך אל אגם אושינן.

בדרך חזרה חיכתה לנו ירידה תלולה שוברת רגליים של כשעה.
מתמרנים עם השילוט ומברכים בחזרה לשלום הולכי רגל המטפסים על ההר.
 מיותר לציין שהנוף עדיין מדהים.


 לקראת סוף המסלול חלפנו על פני עדר פרות המצלצלות בפעמוניהן (מחזה מאוד שכיח בשוויץ) ומשם נותר היה לנו רק לרדת מעט מטה חזרה אל החניון.

נסיעה קצרה מקנדרסטג ואנחנו מחנים בחניון הקרוב לאגם Blause.
פארק אגם המציע מסלולי הליכה, שייט או פיקניק בטבע.
 בפארק ישנה גם מסעדה, אנחנו בחרנו להסתובב קצת והאמת שמיצינו שם דיי מהר.


לאחר כשעה נסיעה עצרנו לקניות באינטרלאקן עיירת התיירים המתוקה ומשם עלינו לכיוון העיירה ביטנברג דרך ביטנברג שטרסה התלול להפחיד.
ביטנברג היא אחת העיירות הארוכות בעולם הנשרכת על הר גבוה מעל לעיירה אינטרלאקן ומשקיפה על אגם תון.
 שם הזמנו את 10 הלילות הבאים שלנו בדירת Swiss lake view.

דירת שלושה חדרים מ-ו-ש-ל-מ-ת.
חניה יש, ווי פיי יש, מעלית יש, נוף מהמרפסת יש, טלויזיות מפלצתיות יש.
צלחת מלאה שוקולדים חיכתה לנו במטבח המאובזר והמרווח, הכל נקי יפה, משופץ, חדש אבל אני פשוט התמגנטתי למרפסת ולנוף הנשקף ממנה על אגם תון וההרים המושלגים.
 לא היה חסר לנו כלום בדירה והיה כל כך כיף להיכנס אליה.


 פרנזיסקה בעלת הדירה לא ערכה לנו קבלת פנים אבל הייתה זמינה 24/7 בוואטסאפ.
ערכנו את השולחן לארוחת ערב אל מול הנוף.
ככה מקבלים את השבת כמו שצריך וסוגרים את היום הראשון למסע.
 אגב אמרתי כבר שיש פלייסטיישן ואקס בוקס בחדר השינה?

27.5.2018 – עמק 72 המפלים

בוקר של אלופים בביטנברג.
 ישבנו על קפה ועוגה במרפסת ובחנו את מזג האויר באתרי האינטרנט.


אמרתי לרעות שזה זמן טוב לעשות היום את אחד המסלולים המומלצים והמצופים ביותר בטיול שלנו מהתצפית ב-Mannlichen מסלול 33 לכיוון Kleine Scheidegg.
שמעתי שהנופים שם הם לא מהעולם הזה.
הבאטמוביל נפתחת לצעדינו ואנחנו מכוונים את הWaze לעיירה Lauterbrunnen.
לאוטרברונן נמצאת בעמק 72 המפלים והייתה השראה לסופר טולקין ביצירת ריבנדל - כפר בני הלילית בספרי שר הטבעות.
אני מדמיין אותו משוטט בעיירה יושב, על כוס תה אל מול מפל Staubbach וחושב לעצמו "ממממ יודע מה....יאללה ריבנדל"
עיירה מדהימה, כבר מהכניסה ניתן לראות את המפל והמדרחוב הקצת זכרון יעקבי המשקיף על כל העמק.
אחרי מספר סיבובים והתברברויות מצאנו את החניון של תחנת הרכבת הנמצא ממש בכניסה לעיירה (פספסנו את השלט).
נכנסים למרכז המידע ברכבת ומשתפים את הבחור ברצון שלנו לטייל ממנלישן לקליינה שיידנג.
"המסלול סגור כרגע בגלל השלג, זה מסוכן מידי" הבחור בקבלה אומר.
"אמיתי????" טוב, מזל שיש תוכנית ב'.
אז היום נעלה ברכבל ורכבת לעיירה מורן, נתקדם לעיירה גימלוואלד, נרד לשכטלברג ונחזור משם ללאוטרברונן איך זה נשמע לך?"
"אתה המדריך" רעות עונה.
עולים על הרכבל הסמוך לתחנת הרכבת ושם נדחסים עם משהו כמו 40 תיירים, פחות חביב מהרכבל מאתמול.
ירדנו בגרוטשלאפ ולקחנו רכבת למורן, כל התיירים עם המצלמות בתוך השמשות לכיוון הנוף.
 Murren עיירה יפיפייה בגובה רב, משקיפה להרים ואין בה גישה לכלי רכב.


עוצרים בנקודת תצפית ומתחילים את המסלול ל-Gimmelwald.
 מסלול נחמד מאוד של כ50 דקות לאורך נוף ההרים הכבירים.


הגענו לגימלוואלד וניסינו להבין איך לקנות כרטיס ירידה ברכבל לשכטלברג מה שמסתבר כבלתי אפשרי כי הירידה היא בחינם.
למטה חיכה לנו מפלון חביב ושלטים המורים על הדרך חזרה ללאוטרברונן - הליכה של כשעה ורבע.
 הולכים לאורך נהר בדרך מישורית, הנה מפל ועוד מפל, רוכבי אופניים חותכים אותנו מדי פעם והשמיים מלאים במצנחי רחיפה.


מסתבר שזה מאוד פופולרי בשוויץ ובצדק (נזכר שעוד 3 שבועות יש לי אחד כזה בשפיים ומתבאס).
שבנו ללאוטרברונן ועצרנו לתדלק בבית קפה.
חזרנו לרכב עייפים ומרוצים מהמסלול ועכשיו זמן לחזור לדירה בביטנברג.
עצרנו לקניות בתחנת דלק בכניסה לאינטרלאקן ושוב עולים על ביטנברג שטראסה הבלתי נשכח.
הכביש מאוד צר בהתחלה, דו סטרי וללא שדה ראיה.
רעות נוהגת הפעם ובאחד העיקולים של הכביש היא הבחינה באוטובוס המגיע מהכיוון הנגדי.
היא עצרה את הרכב בשולי הכביש כדי לתת לו לעבור בבטחה.
האוטובוס מתחיל לחלוף על פנינו, בהילוך איטי אני רואה אותו מתקדם וככל שהוא מתקדם הוא יותר צמוד אלינו.
היה שלב שבו כבר ידעתי שאין מצב שאנחנו יוצאים מיזה ללא פגע.
צליל החריקה מתנגן ברקע, רעות מכווצת ומתגוננת בתוך עצמה ואנחנו בשוק מוחלט.
עצרנו את הרכב במפרצון ויצאתי החוצה, מנסה לעכל.
רעות כבר הייתה בדרך למטה, היא רצה ברבאק לכיוון נהג האוטובוס "הוא נסע"
לא מאמינים למראה עינינו.
אחרי דקה זוג שוויצרים עוצרים את הרכב מאחורינו.
 "ראינו מה קרה, נסענו מאחורי האוטובוס, אתם הייתם בסדר.

צילמנו את לוחית הרישוי שלו והזמנו את המשטרה"
"הצלתם אותנו" נאנחים לרווחה.
העברנו איתם את הזמן עד שהמשטרה הגיעה.
מסתבר שהם באו לצנוח היום בביטנברג.
הרכב נשרט והפח קצת התעקם בחלקו הצדדי האחורי של הרכב, לא משהו שמגביל אותנו מלהמשיך לנהוג.
המשטרה הגיע יחד עם נהג האוטובוס שמסתבר שאחרי שהוריד את כל הנוסעים דיווח על התאונה.
רעות הוסיפה את הפרטים שלה לדו"ח "זה הדו"ח הכי טוב שיכלתם לקבל" אומר השוטר.
נסענו אחריהם לתחנה כדי שנהג האוטובוס ימלא את פרטיו בטופס ולאחר מכן חזרנו לדירה.
התקשרנו ודיווחנו על התאונה ל-Alamo.
 יום לא שגרתי במיוחד עבר עלינו, באסה לעבור תאונה בזמן החופשה בחו"ל ועוד ביום השלישי אבל למזלנו אנחנו בריאים ושלמים, יש דו"ח מפורט, יש ביטוח, אז אין כל סיבה שהטיול לא ימשיך כרגיל.

28.5.2018 – לונגרן ולוצרן

רעות ביקשה ממני היום לארגן יום שהוא יותר רגוע ולתת קצת מנוחה לכפות רגליה הנסיכיות.
בוחן את הלו"ז "הכי רגוע שיש לי פה זה יום עירוני בלוצרן עם עצירה לפני בעיירה לונגרן".
אחרי שעה ורבע נסיעה הכוללת דרך חסומה בעבודות כביש וטעות קלה בדרך הגענו ללונגרן.
נסיעה לא הכי סימפטית, במיוחד כשעיניין התאונה עוד טרי.
בדרך ללונגרן יש כביש כמו ביטנברג שטראסה רק יותר ארוך ומייגע.
 תושב העיירה מסמן לנו לאיפה לרדת כדי להגיע לשפת האגם.


הסתובבנו קצת בעיירה הירוקה, היפה והשקטה לאורך האגם הצבוע טורקיז ומשם המשכנו לנסוע ללוצרן עיר האורות.
 חנינו בחניון תת קרקעי והסתובבנו באיזור מגדל המים המפורסם של העיר ומסביב לנהר.

מבחר בתי קפה ומסעדות, רק לבחור איפה לשבת.
מתרעננים עם קפה קר בסטארבאקס ותוהים שוב אם אנחנו רוצים להשאר עם הרכב כי אנחנו מתחילים להרגיש שהוא פוגם קצת בחוויה.
אין ספק שהתאונה השפיע עלינו לרעה ושנינו יותר לחוצים כעת במהלך הנהיגה.
החלטנו בכל זאת להשאיר אותו ולצמצם בנסיעות ארוכות איפה שניתן.
הסתובבנו במדרחוב ונכנסנו לחנות שכתוב עליה בגדול "עולם השוקולד" הו!.
עולם ומלואו, מגוון סוגי שוקולדים, גלידות ומפל שוקולד על הקיר.
 רק מלהסתובב בחנות קיבלתי הרעלת סוכר קלה.


 את ארוחת הצהריים רצינו לאכול במסעדה הודית שהייתה סגורה ונאלצנו להסתפק בכריכים מהSubway במקום.


בדרך חזרה לרכב לא הצלחנו למצוא את החניון ונעזרנו בהולך רגל מבוגר שבדיוק עבר ליידנו.
"הייתי פעם בישראל... לפני המון שנים ואכלתי באילת את הפילה הטוב ביותר בחיי".
הוא היה כל כך אדיב שהוא ליווה אותנו 5 דקות אל מעלית החניון, לחץ על הקומה הנכונה ושיגר אותנו לדרכינו.
 לסיכום לוצרן עיר כייפית ותוססת באוירה תיירותית, אירופה הקלאסית מה שנקרא ושווה ביקור.

29.5.2018 – קניון רוזנלאווי

בוקר טוב.
קמתי מהמיטה ובקושי הצלחתי לפקוח את עיניי.
הדבר הראשון שאני רוצה לראות היום זה את הנוף מהדירה.
פתחתי את תריסי הווטרינה וקיבלתי מסך לבן לפנים.
 "על מה בדיוק אני מסתכל עכשיו?" אנחנו בתוך ענן מסתבר.


היום אנחנו נוסעים אל- Gletscherschlucht Rosenlaui - קניון שהוכרז כאתר מורשת עולמי של אונסקו.
עוברים את העיירה מרינגן ושואלים עוברי אורך איך מגיעים ליעד המדוייק.
שילמנו דמי כניסה לפארק והתחלנו לעלות עם הרכב למעלה בחיפוש אחר הקניון.
 עברנו מספר חניונים בדרך וניסינו להבין אם אנחנו במקום הנכון.

לפי מה שאנשים רושמים באינטרנט עולים למעלה עד שנתקלים במסעדה עם ראש של תרנגולת מעליה, עד היום לא מצאנו את ראש התרנגולת.
מסתבר שחלפנו על פני הקניון ולא ידענו כי לא היינו סגורים על השם המדוייק של המקום אבל דיי בבירור ניתן לראות באחד החניונים בדרך שלט כחול עם הכיתוב " Gletscherschlucht".
לאחר חצי שעה נסיעה במעלה ההר לגובה לא נורמלי של 2928 מטר הגענו לתחנת Schwartzhorn שם נעזרנו בעובדי המסעדה לגבי מציאת מסלול הליכה אל קניון רוזנלאווי.
שוב מתברברים כחצי שעה כי לקחנו פניה שגויה והגענו למבוי סתום.
 מסתבר שלא בכל מקום בשוויץ השילוט כה ברור.


מסלול מאוד יפה ביער, כשעה הליכה, חלקו סלול לאורך נהר ומשקיף על מספר הרים עצומים התמויים ברקע.
הנה השלט הכחול ממיקודם שחלפנו על פניו עם הרכב "רגע, זה כאן??
איך פספסנו?" לא נורא, לפחות יצא לנו לטייל באיזור ולטעום נופים אחרים.
 נכנסנו למערה שהובילה אותנו אל הקניון שם עלינו במעלה המדרגות לאורך הנהר החצוב בסלע ויוצר שרשרת של מפלים.


לסיכום המסלול בקניון אורך כ40 דקות ואני אישית לא התלהבתי כל כך, זה אומנם תופעת טבע נדירה אבל אולי אני יותר טיפוס של נופים פתוחים.
 חוזרים את כל המסלול חזרה לרכב, היידה ביטנברג! וסוגרים את היום עם ארוחת ערב מפנקת במרפסת שלנו.

30.5.2018 – הטופ של יורופ

היום מזג האויר מצווה עלינו לעלות לפסגה הגבוהה בשוויץ פסגת הJungfrau.
המון לבטים היו לי אם לבקר שם או לא, מחירי הכרטיסים לנסיעה לשם עולים ביוקר וידוע שהאתר עמוס בתיירים.
באינטרנט ההמלצות עפות ויש הטוענים שזה אחד משיאי הטיול שלהם בשוויץ, הגיע הזמן לבדוק.
מתלבשים חם ויוצאים בשנית לכיוון תחנת הרכבת בלאוטרברונן שם קנינו כרטיסים לרכבת לקליינה שיידנג ומשם רכבת ליונגפראו.
רכבת ממתינה על הרציף ואנחנו שואלים את עובדי הרכבת אם זו הרכבת לקליינה שיידינג.
"את מברזיל נכון?" אחד מהם שואל את רעות ומספר לנו שהתערב עם חברו ברגע שראה אותנו עולים על הרכבת.
כל אסיה פה, התיירים ההודים והאסייאתים ממלאים את הרכבת שעוצרת במספר תחנות בדרך.
 ירדנו בקליינה שיידינג והחלפנו רכבת שלאחר מספר דקות עצרה לזמן מוגבל בתחנה עם נקודת תצפית.

ירדנו מהרכבת וניסינו לתפוס תמונה טובה אך זה כמעט ובלתי אפשרי עם כל התיירים שמסתערים על חלון הראווה...ממש ישראלי מצידם.


הסתכלנו על מפת האטרקציות ביונגפראו וחשבנו שזה יהיה רעיון טוב להגיע קודם כל לנקודת התצפית על המגדל המשקיפה על כל הנוף מסביב, עוד מוקדם ובטח לא סופר עמוס שם.
עמדנו בתור למעלית ולא הצלחנו לעלות על הנגלה הראשונה, בקטנה נחכה דקה לשניה.
הנה המעלית חוזרת חלילה וכולם דוחפים ומסתערים פנימה כאילו חייהם תלויים בזה, כמו סרדינים בקופסת שימורים נדחסנו פנימה.
המעלית הביאה אותנו ללובי עם ווטרינות גדולות שניתן לראות מהם את כל הנוף המושלג.
יצאנו לנקודת התצפית על פסגת ההר, קור כלבים אבל הנוף פגז, הכל לבן מסביבינו והגדר עטופה בקרח.
 לא מעט תיירים כיסו את שוליי התצפית ולרגעים הצלחנו לצלם.


משפחה הודית ביקשה מאיתנו לצלם אותם ולאחר מכן ביקשו ממני להעביר את המצלמה שלהם למישהו אחר, לא הבנתי כל כך לאיזו מטרה.
מסתבר שהם רצו תמונה ביחד איתנו, משעשע.
חזרנו פנימה והתקדמנו למערה שעשויה כולה קרח.
 החלקנו קצת בין המייצגים השונים שפוסלו בקרח ויצאנו החוצה בהליכת ירח.


הפעם יציאה אל השלג לנקודת תצפית נוספת הנושאת את דגל שוויץ.
תור לא קטן היה מתחת לדגל המדינה המתנופף למרגלות השלג.
 זיהיתי זוג חמוד שהצטלם בצד עם דגל קטן של שוויץ, כמובן שקפצתי על ההזדמנות לבקש מהם תמונה עם הדגל.


אתר האטרקציות מקבל אור ירוק ואנחנו תייכף ומיד שם.
 הכל לבן, מדהים, הסרתי לרגע את משקפי השמש ולא הצלחתי לראות דבר, השלג סינוור לי את הבריאות.


מעלינו אומגה ומתחתינו מתחם החלקה הכולל סנואובורדינג, אבובים ועוד...
רעות וויתרה על התענוג ואני קניתי כרטיס חופשי למסלול עם בימבות, קורקינטים ומזחלות.
פעם פעמיים ומיציתי, קצת החזיר אותי 20 שנה אחורה לפעם האחרונה שהייתי בחרמון.
 מלבד האבובים האומגות והסנואובורדינג הכל הרגיש לי דיי ילדותי האמת.

התיישבנו בחוץ לאתנחתא קלה של שוקו חם, הערפל מתחיל לכסות את ההר ושלג מתחיל לרדת.
אחרי שמיצינו את הקור נכנסנו פנימה לחפש ארוחת צהריים.
מזנון נודלסים, בופה הודי ומזללה סטנדרטית היו במתחם האוכל ההומה אדם.
 המחיר לארוחה יקר ביותר אבל התחשק לנו הודי, מה לא נשב?


בחוץ השלג מתחזק ואנחנו מחליטים שהגיע הזמן להתקדם.
בתחנת הרכבת ממתינים כמאה איש לבואה של הרכבת חזרה לקליינה שיידינג.
להפתעתינו הגיעה עוד רכבת ועלינו יחסית דיי מהר.
הסדרן עולה על הרכבת ובודק את הכרטיסים שלנו, ביד אחת הוא מחזיר לנו אותם וביד השניה מעניק לנו שוקולדים כדי להמתיק את הנסיעה המעייפת חזרה ללאוטרברונן.
לסיכום:
חוויה נחמדה סך הכל, הנוף מאוד יפה מהפסגה, ימבה שלג אבל האם זה שווה את הכסף? אני לא בטוח.
 מה שכן היונגפראו ממש לא נכנס לשיאי הטיול ואני מאמין שחלק נכבד מיזה הוא עומס התיירים שפוגם בחוויה.

31.5.2018 – הייקינג בנידרהורן

אתמול בערב החלטנו לערוך מעט שינויים בלו"ז והכנסנו יעד חדש לרשימה.
היום אנחנו נותנים לרכב שלנו לנוח ואנחנו עולים לנקודת התצפית ב-Niederhorn שנמצאת מעל לביטנברג.
7 דקות הליכה בעיירה לניחוחות צואת הפרות אל תחנת האוטובוס הקרובה.
מנצלים סוף סוף את הכרטיסייה שקיבלנו מפרנזיסקה שמקנה לנו נסיעות חינם באוטובוסים באיזור ביטנברג-אינטרלאקן ונוסעים אל תחנת הרכבל.
 קונים כרטיסים ועולים ברכבל המשקיף על אגם תון הכובש.


איזה כייף, בניגוד לאתמול כמות התיירים מאוד דלילה.
עלינו לנקודת תצפית עם נוף מהמם על ההרים וביקשנו מאחד המטיילים שיצלם אותנו.
"מאיפה אתם?
ברכות על הניצחון באירוויזיון.
אני מפה, חשבתי שזה יכול להיות יום נפלא בשביל לטייל"
 זה שמקומי בחר ביום החופשי שלו לטייל בנידרהורן אומר שכנראה בחרנו נכון.



התקדמנו בשביל לאורך הצוק לכיוון Gemmenalphorn במשך כשעה ולאחר מכן פירססנו בחזרה.
מדובר במסלול פתוח ומרשים עם נופים מהממים, קצת מושלג ויותר פראי מכל המסלולים עד כה.
בדרך נתקלנו באגם קטן עם סלמנדרות ובמספר יעלים על קצה הצוק.
 מסלול מישורי יחסית, קל ונוח, היה כייף.

כשהגענו חזרה לתחנה ישבנו במסעדה הסמוכה לתצפית על שוקו חם.
ירדנו בחזרה לביטנברג וקנינו כרטיסים לרכבת אלכסונית שיורדת אל אגם תון.
משם אוטובוס לתחנה הבאה St. Beatus Caves.
האגדה מספרת על דרקון שברח מנזיר שרדף אותו אל תוך מערה ושם התחבא.
אני דיי בטוח שטולקין הסופר של שר הטבעות שאב גם מפה את ההשראה לעיירת האלפים ריבנדל, ממש אחד לאחד.
מסלול קצר של עלייה למרגלות הגן, למעלה יש מסעדה וניתן להיכנס פעם בשעה עם מדריך לתוך המערה.
 לנו הספיק רק להתפער מהיופי של המקום.


אוטובוס חזרה לאינטרלאקן, קצת סיבובים בעיירה ומתיישבים לארוחת ערב במסעדה מקסיקנית בשם El Azteca.
 יצא לנו ממש יקר אבל ללקק את האצבעות.


מסקנות:
היום היה היום המוצלח והמהנה ביותר בטיול מבחינתי.
 המסלול היה האהוב עליי ביותר עד עכשיו והיי... לא נהגנו לשום מקום מה ששיחרר קצת לחצים, השרה אוירה טובה ושידרג את היום.

1.6.2018 – פירסט הר האטרקציות

היום התוכנית שלנו הייתה לעלות לאגם Bachalap הנמצא על הר First שבגרינדלוולד.
האגם עדיין סגור בגלל תנאי שלג אבל החלטנו בכל זאת להגיע לגרינדלוולד ולמצוא את עצמנו כבר שם.
נסיעה של 50 דקות הובילה אותנו לעיירת הנופש הפסטורלית בין כל הערים.
החננו בחניון מסודר במרכז העיירה ויצאנו אל מרכז התיירים כדיי להתייעץ לגבי המסלול היומי.
בסופו של דבר החלטנו לעלות ברכבל אל התחנה הראשונה על הר הפירסט - Bort משם לטפס רגלית לתחנה השניה Schreckfeld ומשם נראה כבר איך ממשיכים.
הרכבל לוקח אותנו במעלה הר האטרקציות הנוף הנשקף משוגע לגמרי.
למטה ראינו תיירים יורדים את הדרך לגרינדלוולד בקורקינטים מיוחדים שניתן להשכיר בבורט ולרדת איתם אל גרינדלוולד.
אני: "סה"כ נראה ממש כייף"
רעות: "אתה מוזמן"
אני: "סבבה אבל אני לא יורד לבד".
רעות: "אז תשכח מיזה, אני את זה לא עושה".
ירדנו בבורט לייד מסעדה ומגרש משחקים שם חיכו כל הקורקינטים, אבל לא במשחקי ילדים עסקינן ואנחנו תייכף ומייד פונים אל Schreckfeld.
הדרך למעלה לקחה לנו שעה וחצי בערך, היה קשה.
 הנוף הנשקף מהשביל מדהים וגם ראינו במבי באמצע הדרך.


מפעם לפעם נתקלנו בתיירים העושים את דרכם מטה ומברכים לשלום.
בגלל הקושי שבעלייה השתמשתי במינימום אנרגיה כדי לענות להם ובכל פעם יצא לי רחש מוזר שאמור איכשהו לברך אותם בחזרה.
בדרך למעלה חתכו אותנו תיירים שירדו את ההר עם מיני קארטינג - אטרקציה נוספת על ההר.
זה גרם לי לחשוב שוב אם אני רוצה להמשיך לעוד מסלול לכיוון Grosse Scheidegg או לעוף עם הקארטינג חזרה לבורט, עוד יש לי סיכוי לשכנע את אשתי הפחדנית.
 העפלנו לפסגה שם עצרנו לתדלק במסעדה עם שייק גלידה שהיה פחות מסביר מול הנוף המטריף את הדעת.


התלבטנו שוב אם להמשיך ללכת או לחתוך בחזרה עם הקארטינג.
רציתי להמשיך אבל הקארטינג יותר קרץ לי.
"נו מה את אומרת?"
רעות: "אני מפחדת פחד מוות"
"ממה יש לך פחד? ילדים קטנים עולים על זה"
 מילאנו טופס ביטוח ויצאנו לדרך, 10 דקות והיינו למטה.


"מה כבר נגמר? רק התחלתי להנות"...היה מגניב לגמרי.
"יאללה, קורקינט?"
רעות:....
 ירדנו חזרה לגרינדלוולד ברכבל ועשינו קניות באחד מסניפי הסופרים הזולים coop/ migros.
 עוד יום מוצלח מסתיים לו, סוגרים את הערב עם שקשוקה בטטות כמו שאנחנו אוהבים, אין כמו האוכל בארץ.

להמשך הבלוג לחלק ב' לחצו כאן!