באמצע יוני יצאנו, זוג בשנות ה-50, ל – 9 ימים לפירינאים הצרפתיים, מחוף הים התיכון ועד לחוף האטלנטי. הפירינאים מחולקים לקטעים בעלי שמות רבים – החל בפירינאים המזרחיים, הפירניאים הקטלוניים, הארגוניים, הפירינאים הגבוהים, חבל הבסקים – כאשר באמת לכל אזור יש מאפיינים מיוחדים משלו. בסוף הטיול חזרנו לספרד וביקרנו שוב בפארק אורדסה, כי בפעם שעברה שהיינו שם ירד גשם שוטף ולא הצלחנו לטייל כראוי.
קצת פרטים טכניים: הטיסות הוזמנו כחודשיים מראש, בנקודות באל על. מקומות הלינה הוזמנו בערך באותו הזמן. במשך הטיול התרשמנו שזה עדיין טרום-עונה ואפשר היה, למי שרוצה, למצוא מקומות לינה גם ללא הזמנה מראש.
יום ראשון של הטיול
המראנו מתל אביב בזמן, 9.00 בבוקר. בטיסה שודרגנו שלא באשמתנו למקומות מועדפים, והטיסה הייתה סבירה לגמרי, נחתנו בזמן בברצלונה. לקחנו רכב שהוזמן מראש ב – אוויס (כמעט תמיד אני מזמינה דרכם, בדר"כ בנציגות בישראל, לעתים באינטרנט). המחיר היה טוב לדעתי (310 דולר ל-9 ימים) וכלל – בלי תוספת – ביטול השתתפות עצמית, נהג נוסף, ביטוח שמשות צמיגים ומרכב תחתון. קיבלנו גולף חדשה כמעט ויצאנו לדרך.
אנחנו נוסעים לכיוון Colliour שבצרפת, שבה נלון הלילה, לחופי הים התיכון, וכיוון שצהריים, החלטנו מראש שנעצור ב – Olot שבספרד, עיירה נחמדה שהיינו בה פעם, שעה וחצי משדה התעופה של ברצלונה.
הגענו ל- Olot ב- 15.00, ישר למסעדה שתכננו להגיע אליה בעקבות ביקורות מעולות שזכתה לה - Restaurant La Bota. כיוון שהיה יום ראשון, ידענו שיהיה פתוח גם בשעה 15.00, ואכן כך היה. ברחוב רואים חזית פשוטה לגמרי, נכנסים לבר עם כמה כסאות, ושלט קטן מכוון למטה במדרגות, אל המסעדה שנמצאת במרתף.
מסעדה מעולה, בעלת המקום מבשלת, 8 שולחנות בערך, אין תפריט אלא מה שהיא מגישה באותו יום. כמובן שמדברים שם רק ספרדית, אתגר לא פשוט, אבל עם מעט הספרדית שלי, הרבה רצון טוב ועזרה מאחד האורחים הכול הסתדר נהדר. האוכל מעולה, נהנינו מאוד.
משם המשכנו ל- Colliour, שעה וחצי נוספות. הגענו לשם לקראת 18.00 בערב, עדיין אור מלא בחוץ (התאריך הוא 17.6 כמעט היום הארוך ביותר בשנה). המלון ממוקם בערך 2 ק"מ מן העיר, בין Colliour ל – Argeles Sur Mer על צוק שמשקיף לים מצד אחד כאשר מן הצד השני רואים את פסגות הפירינאים. מלון טוב מאוד ומומלץ, ראינו שאנשים באים לשם לחופשה ארוכה, יש בריכה במלון, הוא נקרא Les Mouettes ונמצא ב- Route de Collioure, Argeles Sur Mer.
אותו ערב בילינו ב- Colliour וכאמור, היה אור עד שעה מאוד מאוחרת. זו עיירה יפה במיוחד, שהייתה פעם כפר דייגים קטן, ואיכשהו הצליחה להיות מקום נופש לא ממוסחר מדי. היא הייתה מקום הנופש האהוב על ציירים מפורסמים – מאטיס, מארטן, בראק ופיקאסו, ובעיר כולה יש איזכורים רבים למורשת האומנותית שלה. הרבה מדרחובים יפים ומלאי חיים, נמל ומצודה על הים, הכול פרחוני ומטופח ביותר.
סמטה בעיירה
אפשר לטייל לעת ערב על הטיילת לאורך החוף, מאוד מאוד נעים. מזג האוויר היה מושלם, בהיר ונעים וסיימנו את היום שם עם ארוחה קלה (אחרי ארוחת הצהריים הגדולה) ויין טוב.
הנמל של Colliour
היום השני לטיול
זה המסלול שלנו היום, מהבוקר עד מקום הלינה, כמובן שהוא כולל עצירות רבות כפי שאפרט בהמשך.
אחרי ארוחת בוקר מצוינת במלון, על שפת הבריכה המשקיפה לים התיכון (כאשר בבוקר ראינו זריחה בים...) יצאנו מוקדם למדי אל הדרך. מכאן והלאה הכיוון שלנו הוא מערבה, אל האטלנטי, אבל כמובן שבדרך יהיו הרבה פניות צפונה ודרומה, לפי הצורך.
היעד הראשון שלנו לאותו יום – מנזר סראבון, בערך שעה נסיעה מ- Colliour, בכיוון מערב.
Prieure de Serrabone
כיום זהו אתר ביקור בלבד, אין שם מנזר פעיל, והדרך אליו מטפסת במעלה ההר, עד שמגיעים אל המנזר והגנים המקיפים אותו. זה אומר, שהנוף משם יפה מאוד. הגענו מוקדם, כ- 10 דקות לפני הפתיחה (10 בבוקר) ומגרש החנייה היה ריק. המגרש גדול מאוד ולא נראה לי שיש שם בעיית חניה גם בעונה. הכניסה בתשלום.
זהו מנזר רומאנסקי, המבנה החיצוני אפרורי ופשוט. נכנסים דרך גלריית עמודים שפתוחה לכיוון דרום, ששימשה מחסה לנזירים שהגיעו לשם, והיא מן המאה ה-12, אל אולם הכנסייה שהוא מן המאה ה-11. על העמודים בגלריה ובכנסייה עושר מדהים של גילופים ופיסולים עדינים של מלאכים, אריות, נשרים, גריפונים, צמחים ופרחים, בני כמעט 1000(!) שנים. הכול השתמר היטב, ושווה להגיע אל המנזר. מדובר בסטייה של כ-20 דקות לכיוון מן הכביש הראשי.
מבט מן הגלריה הדרומית אל הנוף
בתוך הכנסייה
הגילופים במרפסת
הגילופים בתוך המנזר
גריפונים (כנראה...)
כ-30 ק"מ מן המנזר (45 דקות נסיעה) נמצא מנזר נוסף, גדול יותר, מרשים יותר וגם הוא שווה ביקור.
Abbey of Saint Michel de Cuxa
גם המנזר הרומנאסקי הזה ממוקם במעלה ההר, והוא מתויר הרבה יותר. הוא משמש כמרכז תרבות ונערכים בו מופעים. בניגוד למנזר הקודם המבנה החיצוני שלו מרשים ביותר, מגדל הפעמונים שלו בן 4 קומות, וגם הוא נבנה במאות ה- 11 וה- 12 מלבנים אדמדמות.
הכניסה בתשלום, ובפנים יש חדר שבו מסופרים תולדותיו של המנזר, שעבר גלגולים רבים במשך 1000 שנים. רבים מן העמודים המגולפים היפים שלו הועברו בתחילת המאה ה-20 לארה”ב והם נמצאים כיום במוזיאון המטרופוליטן. גם המנזר הזה שווה הגעה, והוא אף נמצא על הדרך לכפר הבא שנבקר בו.
כנסייה בת 1000 שנים
מגדל הפעמונים
חצר המנזר
הקלויסטר
קצת על מזג האוויר:
לפי כל מה שקראנו ושמענו, ומהניסיון בפירינאים הספרדים – ציפינו לגשם. עד כדי כך היה ברור לנו שיהיה גשם, שהבאנו מהארץ מעיל גשם דק, במחשבה שניזקק לו.
ובכן – הפתעה – אף לא טיפת גשם אחת במשך כל הטיול!
הטמפרטורות היו נהדרות, בערך 14 בלילה עד 24 ביום, למעט יום אחד – היום הבא שאספר עליו – שבו התעוררנו לבוקר צונן מעט של 5 מעלות. כאשר דיברנו עם אנשים, התברר לנו שהאביב שלהם היה פשוט נוראי – אפריל, מאי והשבוע הראשון של יוני היו גשומים ללא הפסקה, מה שגרם לעיכוב רציני בפתיחת עונת התיירות. התמזל מזלנו להגיע ב 17.6, כשבוע לאחר שנפסקו הגשמים. הכול היה ירוק בוהק ממש, פרחים בכל פינה, זרימה נהדרת בכל הנחלים והמפלים, וכאמור – אף לא טיפת גשם בכל 9 הימים שהיינו שם.
המשך המסלול ביום השני
סיימנו את פרק המנזרים בטיול (כמעט) ועכשיו אנחנו בדרכנו לכפר Vernet-les-Bains, שמרוחק מאיתנו כ 25 דקות (15 ק"מ). הדרך אליו מאוד יפה, כולה עוברת בתוך יער ירוק, ממש מקסים. תענוג של נסיעה, כביש D-27. התכנון היה לאכול שם צהריים ולהסתובב קצת בכפר, אבל כשהגענו מעט אחרי 14.00, הכול היה סגור. צרפת כל כך שונה מספרד בעניין זה, אבל קיווינו שבאזור קרוב לגבול זה יהיה פחות "צרפתי" ויותר “ספרדי”. אז לא. הם שומרים באדיקות על שעות פתיחת המסעדות והעסקים.
נאלצנו לקושש מעט מזון בסניף קרפור הקרוב. דגמנו יוגורט כבשים מעולה (מי שמכיר, בעיקר בספרד, את יוגורט ה"ברבי" הסמיך שלהם, ממש כאן קרוב מעבר לגבול, יודע על מה אני מדברת), גבינות (טוב, לא צריך להסביר), באגט טרי, פירות יער מתוקים – הכול באיכות נהדרת וטעים מאוד. ישבו לפיקניק מאולתר, על ספסל בשדרת העצים לאורך הנהר שחוצה את הכפר. בעיקרון זהו כפר חמוד מאוד, מטופח ופרחוני אשר נהר עובר במרכזו. אני חושבת שבשעות הפעילות הוא מקום נהדר לשוטט בו, לשבת לנוח וליהנות. יש בו לשכת תיירות (שהייתה כמובן סגורה).
סיימנו לאכול צהריים, לנוח בצל העצים, ויצאנו אל היעד הבא – והאחרון שלנו להיום - במרחק 10 דקות נסיעה. היעד הזה, למרות שקראתי עליו מראש, היה הפתעה גדולה.
ההפתעה היפה שחיכתה לנו נקראת Villefranche-de-Conflent.
זו עיירה קטנטונת שנוסדה לפני 1000 שנה. היא עצמה מוקפת חומה, ומעל העיירה הקטנה נבנה במאה ה-11 מבצר, שנקרא Liberia , שהוא חלק חשוב מן הביקור במקום.
כשמגיעים לעיירה הקטנה הזו, פנינה אמיתית, יש בחוץ מגרש חנייה ענקי, בתשלום, נכנסים דרך “שער צרפת”, לתוך החומה, ומיד מצד ימין נמצאת לשכת התיירות. העיירה חמודה להפליא, 2 מדרחובים ראשיים מקבילים, וביניהם עוד רחובות קטנים, הכול מוקף חומר ושמור להפליא. ממש תפאורה של סרט. הבתים הם מן המאה ה-13 וה-14, מטופחים מאוד, ויש בהם בתי קפה, מסעדות, חנויות וכו'.
האטרקציה העיקרית בעיר המבוצרת היא סיור על החומה המקיפה אותה, שהוא למעשה סיור בתוך החומה. יש שני מעגלים של חומה – תחתונה ועליונה – וכך יוצא שהמערכת התחתונה מקורה לגמרי וסגורה, רק מעט חרכים, והמערכת העליונה פתוחה וגם היא מקורה. מצוין גם ליום חם – כל הסיור תחת גג. הכניסה לסיור היא מלשכת התיירות שנמצאת כאמור מיד ליד הכניסה לעיר. חוויה אמיתית לטייל על/בתוך החומות.
הליכה בתוך החומה המקיפה את העיירה
כאשר סיימנו להסתובב בעיירה, החלטנו שאנחנו רוצים לעלות למבצר העליון – Liberia - שרואים אותו היטב מלמטה. הטיפוס במעלה הגבעה אל המבצר הוא מייגע ביותר – אפשר לעלות ב – 734 מדרגות או ללכת בדרך עפר. ויש עוד אפשרות: החלטנו לסוע למעלה בג'יפ – בלשכת התיירות אמרו לנו היכן קונים כרטיסי נסיעה (במזומן בלבד). עלינו למבצר בג'יפ, נסיעה בשביל עפר במשך כ-20 דקות. המבצר למעלה מקסים, גדול, מטופח, נשקף ממנו נוף נפלא של כל הסביבה ואפשר להבין מדוע נחשב לנקודה אסטרטגית חשובה כל כך. למעלה יש בית קפה נחמד ואפשר לסייר גם על החומות שלו.
התלבטנו אם לרדת למטה בג'יפ או במדרגות, בסוף היינו אמיצים והחלטנו לרדת במדרגות שנבנו במאה ה-17. זו בעצם מנהרה מקורה לגמרי, ארוכה מאוד, תלולה, 734 מדרגות. זה כמו חדר מדרגות ענקי שלא נגמר, מדי פעם יש חלון/חרך שמכניס אור יום ואוויר, סך הכול אין תחושת מחנק או חשיכה אבל משהו בכל זאת הטריד אותי בירידה האינסופית הזו: מה יקרה אם נגיע למטה ודלת היציאה תהיה סגורה??? היה לי ברור שאני לא עולה בחזרה. 
בסופו של דבר הירידה הייתה מהירה למדי, והדלת ביציאה הייתה פתוחה... זו חוויה מיוחדת ואני חושבת שתתאים מאוד לילדים – הם יאהבו את ההליכה בחומה בעיירה הקטנה, את המבצר המשוחזר ואת הירידה במדרגות האינסופיות.
תחילת הירידה ב-734 המדרגות
העיירה הקטנה מוקפת החומה במבט מן המבצר
הנוף מן המבצר העליון
טיול על החומה במבצר העליון
המשך היום השני
אחרי שהגענו בשלום אל העיירה המבוצרת, המשכנו לאורך כביש N-116 עד מקום הלינה שלנו. הכביש עובר בדרך מקסימה, בין כפרים עתיקים וציוריים, בנוף מיוער, עולה ויורד ומאחורי כל עיקול מתגלה נוף נהדר. הנסיעה איטית – 50 ק"מ עד מקום הלינה לקחו לנו שעה, אבל זה בהחלט היה שווה.
בדרך...
הגענו ללינה בעיירה Angoustrine, במלון הקטנטן הזה. מלון מקסים, שבו 5 חדרים במבנה עתיק מחודש לגמרי מבפנים.
קיבלנו המלצה מבעל המקום, שדיבר אגב ספרדית בלבד, על מקום לארוחת ערב ונסענו לעיירה הקרובה, Puigcerda, מרחק של רבע שעה נסיעה, שהיא בכלל בספרד...
אכלנו במסעדה טובה ושוטטנו קצת בעיר שנראית שווה וחמודה ביותר, במרכזה אגם מלאכותי בתוך פארק יפה וכמובן עיר עתיקה ושמורה. אגב, בקושי היה לנו מושג שאנחנו בכלל בספרד, לא היה שום סימן בדרך של מעבר ממדינה אחת לשנייה.
החשיך מאוחר וחזרנו לישון בצרפת. מזג האוויר היה צלול, קרירות נעימה מאוד בחוץ, סגרנו את החלון כמעט עד הסוף מאפשרים לאוויר קריר להיכנס לחדר ובחוץ מדי פעם פעיות של כבשים, צלצול פעמון ושקט מוחלט. מחר מחכה לנו יום מעניין ובו אטרקציה ייחודית עולמית, שהזמנו זמן רב מראש.
אלו כבשי הברבי המפורסמות, שרועות להן בשלווה בכל פינה
היום השלישי לטיול
כאשר קמנו בבוקר בחוץ היו 5 מעלות. היה לנו זמן עד לארוחת הבוקר (08.00) ויצאנו לטייל קצת בעיירה, שיושבת על נחל נחמד, מסביב כרי מרעה והפירינאים משקיפים מעליה. טיול בוקר מרענן ביותר, ללא ספק. זה היה הבוקר הקר ביותר שלנו בטיול, והתגעגענו אליו.
הנחל הנחמד בטיול הבוקר הצונן ב-Angoustrine
היעד החשוב של היום הוא “מערת ניו” Grotte de Niaux.
זו המערה הפרה-היסטורית המצוירת היפה ביותר באירופה, וכיום (לאחר סגירת מערה אחרת בספרד) היא למעשה היחידה הפתוחה למבקרים (מערת לסקו אינה המערה המקורית, אלא “מערה מועתקת”). כדי לבקר בה צריך להזמין כרטיסים זמן רב מראש, בוודאי לעונת הקיץ. אני הזמנתי רק כ-חודשיים וחצי מראש, אבל ביקרתי במערה לפני העונה. ניתן להזמין כרטיסים רק באינטרנט, יש מעט סיורים ביום, ובכל קבוצה מעט אנשים. יש 2 סיורים באנגלית ביום. זה האתר הרשמי להזמנת כרטיסים.
אל המערה נגיע בהמשך היום ובינתיים יצאנו אל Ax-les thermes, עיירה גדולה למדי שמפורסמת כאתר מרחצאות ופעילה במיוחד בחורף. יש ממנה גישה טובה לאתרי סקי. בעיירה יש מדרחוב נחמד – קונדיטוריות, חנויות מזון, דוכני פירות – ולידו שוק חביב, אפשר לקנות בו מוצרים טריים וטעימים, פירות, מאפים טריים, גבינות, מאוד נעים להסתובב. העיירה עצמה יפה מאוד ומטופחת, ובכיכר ליד השוק יש 2 בריכות רדודות מוארכות, על שפת הבריכות ניתן לשבת על משטחי עץ ולטבול את הרגליים במי מעיינות חמים, שלמרבית הפלא אין להם ריח מגעיל בכלל. המים חמים מאוד, נובעים ככה מן האדמה. הכול נקי ומסודר.
ראינו תושבים ותיירים משכשכים רגלים במים – יכול להיות הפסקה חביבה.
בריכת מי המעיינות החמים
Ax-les thermes
בדרך למערה עצרנו גם בעיר שנקראת Tarascon sur Ariege. היא נמצאת בעמק, כאשר מסביבה נופי פירינאים נהדרים. עלינו על גבעה קטנה לכנסייה שנמצאת בראשה, רחבת תצפית יפה וירדנו בחזרה דרך סמטאות יפות. הסיור שלנו במערה היה מוזמן לשעה 13.30, כאשר צריכים להגיע רבע שעה קודם לכן.
ללא כותרת...
Tarascon sur Ariege
סמטה תלולה בעלייה לראש הגבעה ב- Tarascon sur Ariege
הנוף מראש הגבעה
היה שווה לעלות למעלה
Grotte de Niaux
החנייה היא ממש בפתח המערה, כיוון שבמילא יש מעט אנשים בכל פעם, אין בעיית חניה. נכנסים למשרד, מחליפים את הכרטיס האינטרנטי בכרטיס רגיל – שוב, כמעט ואין אנשים – מקבלים פנסים (הסיור בחושך מוחלט) וממתינים למדריכה.
הסיור יצא בשעה 13.30, בתוך המערה 12 מעלות, יש מעט טפטופים ולכן חלק מן השבילים רטובים. הסיור לא מומלץ לילדים מתחת לגיל 5 ולאנשים שמתקשים בהליכה, יש בפנים מעט עליות די תלולות. אסור להיכנס למערה עם שום חפץ – לא תיק, טלפון, מצלמה או כל דבר שהוא. יש תאים לשמירת חפצים, אנחנו השארנו הכול במכונית (שחונה כאמור ממש מול המשרד), ושמתי בכיס רק ארנק וכמובן את הדרכון (יש גבול למה שאני מוכנה להשאיר במכונית...).
הסיור לוקח שעה וחצי, כל אחד מחזיק פנס ומאיר את הדרך לפניו כי במערה אין שום תאורה. ההליכה היא בקצב די מהיר וכמעט אין עצירות, למעט 2 עצירות ליד ציורים. שיאו של הסיור הוא החדר האחרון במערה “החדר השחור” שבו מצוירים בצבעים – אדום ושחור – סוסים, ביזונים, צבאים ועזי בר. הציורים מפתיעים בפרספקטיבה שלהם ותיאור המדויק של מתווה הגוף של החיות. כולם השתמרו להפליא, ולעמוד מול הציורים ולחשוב שבן אדם, שכנראה לא היה נראה בדיוק כמונו, צייר אותם לפני 13,000 שנים בהחלט נותן לך פרופורציה על מושג הזמן. מובן מאליו שאין שום אפשרות לצלם. אני מצרפת תמונות “רשמיות” של חלק מן הציורים. ממליצה בחום רב לנסות להגיע לשם, צריך לקחת בחשבון שיש אפשרות שגם המערה הזו תיסגר לביקורים.
הציורים האלה צוירו לפני 13,000 שנים…
אחרי הסיור במערה המשכנו ליעד האחרון שלנו להיום, לפני מקום הלינה, Saint-Bertrand-de-Comminges, שנחשב לאחד הכפרים היפים ביותר בפירינאים.
נסענו אליו בכביש יפה מאוד, D-117 אבל למי שיש זמן, עדיף לו לסוע ב D-17, שנקרא "הכביש הירוק", ואחריו D-18, ואחריו D-618 לכיוון סן-ז'ירון. לפי מה שקראתי זה אמור להיות דרך יפהפיה שעוברת בשני Col (מעברי הרים), נקודות תצפית ומצפורים. אנחנו ידעתי שבהמשך יהיו לנו כבישים יפים אחרים, והחלטנו כאמור לסוע ב- D-117 שגם הוא נהדר, כי רצינו להספיק ולהגיע לקתדרלה לפני הסגירה.
Saint-Bertrand-de-Comminges, הוא כפר קטן שבנוי על גבעה מבודדת, ובו נמצאת "הקתדרלה של הפירינאים" (שעות פתיחה: שני-שבת, 9-19). זו קתדרלה ענקית, בוודאי יחסית לממדי הכפר הצנוע. הקתדרלה עצמה מורכבת משני סגנונות – הכנסייה המקורית בסגנון רומאנסקי מן המאה ה -12, כאשר במאה ה -15 התווסף חלק גדול יותר, גותי כמובן. היא גבוהה מאוד ומקושטת בפאר רב. מרכז הכנסייה, אזור המקהלה, הוא מופת של גילופי עץ נהדרים של דמויות וחיות שונות ומשונות (מן המאה ה-16), אורגן ענקי ובחצר אכסדרות עמודים מגולפים, מן הסוג שכבר פגשנו בתחילת הטיול. בכניסה מקבלים מפה עם הסברים באנגלית, מקום מאוד מרשים ושווה ביקור.
הדרך לקתדרלה עוברת בסמטאות הצרות והעתיקות. בבתים הקטנים שהשתמרו חלקם מימי הביניים, רואים בבירור את קורות העץ שבקירות, ועבודות עץ אחרות בחוץ. שווה לשוטט בכפר, יש מסעדות ובתי קפה, מעט חנויות ודוכנים.
משם נסענו ללינה אל Bagnères-de-Luchon. עיירה מפורסמת הן כאתר מרחצאות, הן כאתר סקי וגם – ואולי בעיקר – בעקבות ה"טור-דה-פרנס". וכאן באמת מתחיל החלק בטיול שלנו שבו נסענו במסלולים הנהדרים שבהם רוכבים בטור-דה-פרנס, וראינו עד כמה תרבות האופניים משמעותית ופורחת כאן.
בית בעיירה
בתוך הקתדרלה
תראו את הגובה המרשים
הגילופים המוכרים
אכסדרות העמודים
בדרך לקתדרלה
היום הרביעי לטיול
זה המסלול שלנו היום. כמו שאפשר לראות, זה “רק” פחות מ-3 שעות נהיגה, אבל אילו כבישים… כאן מתחילים הכבישים המפורסמים ומעברי ההרים הידועים כמו “טורמלה”, “אוביסק” – שמות שנאמרים בחרדת קודש ממש על ידי אוהבי הטור-דה-פרנס. עברנו היום ב – 3 מעברי הרים, כמו שאפשר לראות במפה.
העליות אל מעברי ההרים האלה הן רצחניות ממש, בצדי הדרך – עוד מעט תראו בתמונות – יש שלטים שמדווחים כל קילומטר(!) על שיפוע העלייה ועל המרחק לנקודת השיא – ה”קול”. ראינו המון רוכבי אופניים בדרך, מסודרים, מדוגמים, עם מכוניות, הרגשנו ממש חלק מן החוויה.
באחת העיירות שהגענו אליהן בהמשך, ראינו כבר אז – כחודש(!) לפני המועד שבו אמור היה לעבור שם הטור, את הככר שבה ייערך הטקס, הכול מוכן ומקושט. אין ספק שהם יודעים לעשות דברים כמו שצריך.
התעוררנו לבוקר נהדר, ויצאנו לשוק העירוני. בכלל, Bagneres-de-Luchon היא עיירה נהדרת, שיושבת ממש מתחת להרים, רק מרימים את הראש ורואים את הפסגות המושלגות. כן, כשהיינו היה עדיין הרבה שלג. קנינו פירות טעימים בשוק ועוד כמה מצרכים לדרך, ויצאנו אל היעד הראשון שלנו להיום – אגם או.
השוק של Bagneres-de-Luchon
השוק המקורה
העיירה המקושטת
התחלנו לראות הרבה רוכבי אופניים
כפר פירינאי טיפוסי, גגות אפורים
בדרך עברנו בעיירה חמודה St. Aventin שיש בה כנסייה רומאנסקית מפוארת מן המאה ה-12, שהשתמרה כמו שהיא בלי שינויים, לקחנו את המפתח בעירייה המקומית (קרוב למדי לכנסייה, כל הכפר נראה לי 200 אנשים בערך...), נכנסנו לביקור, קראנו על תולדות המקום, החזרנו את המפתח לראש העיר והמשכנו אל האגם.
מיטב ציורי הקיר של המאה ה-12
גם החלון מצויר
הכול מצויר בפנים
ישו נאיבי בן המאה ה- 12
פתחנו וסגרנו לבד את הכנסייה, מפתח ענקי!
Lac d'Oô
מגיעים אל כפר, הנושא את השם Oô ושם יש שלטי הכוונה אל האגם. החנייה היא פשוט בסוף הדרך, מגרשים די גדולים, הרבה מאוד צל, מקום לפיקניק על שפת הנחל. אפשר לדוג שם ויש גם מסעדות. מאוד נחמד. שם מתחיל המסלול אל האגם.
והאגם? בדיעבד, אני מרוצה שהגעתי לשם, אבל חייבת לומר שזו דרך קשה ומאתגרת. מדובר במסלול של שעה ורבע-שעה וחצי לכל כיוון, אבל הבעיה היא שכל הדרך, למעט רבע השעה הראשונה (והאחרונה) הוא בעלייה די תלולה, רצופה, שביל שבערך עד החצי הוא די סלול אבל אחר כך זה כבר מלא אבנים ומהמורות. היתרון היחיד – רוב השביל מוצל, בוודאי בשעה שעלינו (על הבוקר) אבל גם כאשר ירדנו עדיין היה לא מעט צל כי השביל עובר בתוך יער. בקיצור – לא היה לי מושג לאן אני הולכת ומשלב מסוים כבר לא הייתה ברירה אלא להמשיך למעלה…
כשמגיעים למעלה בבת אחת מתגלה מראה קסום – אגם צלול, מוקף בהרים שפסגותיהם מושלגות, אפשר לעשות טיול ולהקיף כמעט את כל האגם, או לנוח על כיסאות נוח(!) ששייכים לבעל המסעדה המקומית, בית אבן קטן שבנוי על גדת האגם. אין לי מושג איך הוא מביא לשם את המצרכים…
ישבנו ושתינו פאנאש צונן – הרגשנו שהרווחנו את זה ביושר אחרי העלייה הזו. איתנו עלו מעט מאוד אנשים, ובכלל – למעלה גם היו מעט אנשים. תכל'ס, יפה כמעט כמו אגם גוב, רק הרבה הרבה פחות מתויר.
ועכשיו התמונות ידברו בעד עצמן:
אגם או
אגם או
אגם או
אגם או
אחרי שסיימנו לעלות אל האגם ולרדת ממנו, וכמובן מנוחה באמצע, אנחנו ממשיכים אל Arreau, דרך מעברי ההרים של הפירינאים. בכל מעבר הרים יש משטח גדול לעצירה וכמובן לצילום, כי מכיוון שזו נקודה גבוהה במיוחד – הנופים משם משגעים, אבל גם העליה לשם והירידה נהדרות.
הכבישים האלה מצוינים - הרי רוכבי האופניים אמורים לעבור כאן בעוד פחות מחודש. יחד עם זאת – לעתים הדרכים צרות מאוד, תהום עמוקה מצד אחד והר מן הצד השני, במילא אי אפשר לסוע מהר והאמת היא שרוצים שהדרך תימשך עוד ועוד.
בכל פינה – כבשים משוטטות חופשי, לפעמים סוסים, לפעמים פרות, הכול ירוק בוהק, שמים כחולים עם עננים קטנים לבנים – נראה שרק צייר מוכשר במיוחד יכול לצייר ככה.
אז בבקשה – דרך ה”קול”ים:
דרך הקולים, הכול ממותג
כבשים לבנות על רקע ירוק ושמים כחולים. הצבעים שם היו נהדרים.
תחילת דרך הקולים
שיירת פורשה
שימו לב לשיפוע
זו הרחבה בפסגת ה"קול". כולם יוצאים לצלם
החוטים הלבנים הדקים אלו הכבישים
בלי מילים
זה אחד הקולים הנמוכים דווקא
הגענו ל- Arreau. עיירה אלפינית חמודה ביותר, כפי שתראו בתמונות, שווה יותר מאשר עצירה למנוחה. בכיכר השוק המקורה יש שוק כל יום חמישי.
נהר באמצע העיירה
השוק המקורה
ועכשיו אנחנו עוברים במעבר ההרים אספן ובמעבר ההרים טורמלה.
אנשים רבים עומדים ומצלמים בנקודת השיא – נופים, רוכבי אופניים וגם פותחים שולחן, עורכים פיקניק מאולתר או מסודר… כמעט בכל מקום כזה יש מסעדה או לפחות מעין מזנון, ויש בדר”כ גם שירותים.
בדרך ל Bareges
בכל פינה, אוכלות רק עשב ירוק טרי. לא פלא שהחלב שם כל כך טעים.
בגובה היה מעט ערפל
הרכבלים של הסקי
גם על הכביש מלא כבשים
מעבר טורמלה, היה שם ממש קר
היו מלא פרות בקול ד'טורמלה. רגועות להפליא.
הגענו אל מקום הלינה שלנו – Bareges, עיירת סקי השוכנת בגובה 1250 ק”מ. כאן נישן בשלושת הלילות הקרובים. בחרתי לישון כאן כי היא מאוד קרובה לקרקס גברני, ולפארק הלאומי הפירינאי שבו גשר אספנייה ואגם גוב.
העיירה עצמה מקסימה, ישנו במלון סקי קטן ונהדר, ומחלון החדר שלנו נשקף נחל שוצף. ממליצה בחום לישון שם, גם מחוץ לעונה, כמו שאנחנו היינו.
זה המלון. אגב, ארוחת הערב בו נפלאה.
היום החמישי לטיול
Bareges נמצאת 30 ק”מ מ- Cirque de Gavarnie, בערך חצי שעה נסיעה.
יצאנו לשם על הבוקר, לא היה עמוס כלל במגרש החנייה (זה היה יום חמישי) וחנינו ממש מול הכניסה לכפר, ליד משרד המידע.
נכנסנו אל הכפר והתחלנו ללכת בשביל. סך הכול הליכה נוחה מאוד, בערך שעה וחצי לכל לכיוון, עד המפלים. כשהגענו לנקודת התצפית הראשונה – ליד המלון – הבנו למה אנשים אומרים שאי אפשר לצפות למה שרואים. זה באמת מיוחד מאוד.
משם המשכנו הלאה, לכיוון המפלים והקרחון הקטן שעוד נשאר קפוא.
הסתובבנו שם לא מעט, ישבנו להפסקה רגועה ומאוד נהנינו. היינו שם כל הבוקר, לא היו הרבה אנשים וזה בהחלט היה אחת מנקודות השיא של הטיול.
ועכשיו התמונות שלא משקפות כראוי את היופי האמיתי
בדרך לסירק-דה-גווארני לאורך הנחל
המפל הגדול – מפל גווארני, 422 מטר, המפל הגבוה באירופה.
הסירק ממרחק
ומזווית אחרת...
ועוד אחת:
ותמונה פנורמית אחת לסיום
רואים שאהבתי את המקום הזה 
.
זו המפה של יום הטיול לגווארני.
בדרך חזרה למלון, עברנו גם ב- col de tentes, אחד המעברים הגבוהים בפירינאים, 2200 מטר. מסביב הכל היה מושלג, ואי אפשר היה לרדת למטה, לצד השני, כי הכביש היה חסום.
ראינו שם הליקופטר מנחית אנשים וחוזר לקחת אותם (סוג של תיירים עשירים?), וראינו שיש שם מסלול הליכה לאגם tentes אבל הבנו שזה מסלול ארוך, חלקו בשלג. גם שם אנשים פותחים שולחנות ועושים פיקניק, שלווה מוחלטת ומזג אוויר נהדר. על הרצפה היו עדיין הרבה שלוגיות.
רחבת החנייה, כמו בכל "קול"
הכול מושלג מסביב
מטיילים בסטייל...
חזרנו למלון והעברנו ערב רגוע בעיירה המקסימה הזו. אנחנו באמצע הטיול ואוגרים כוחות להמשך.
היום השישי לטיול
מ-Bareges היפה 30 ק”מ ל-Cauterets, שזה למעשה שער הכניסה לפארק הלאומי הפירינאי. היום נטייל ב – Pont de Espan ונעלה לאגם גוב.
הגענו למגרש החנייה העליון – הכניסה לאגם גוב, המשרד הראשי שבו קונים כרטיסים לרכבלים. החלטנו שאת העלייה נעשה ברכבלים, ונרד למטה ברגל. זו התבררה כהחלטה נכונה בשבילנו – היה יום בהיר ויפה, עלינו בהתחלה ברכבל קרוניות עד לאזור גשר ספרד, ומשם מייד המשכנו לעלות ברכבל הכיסאות הפתוחים – היה כיף גדול לעלות ככה באוויר הצלול. את אזור גשר ספרד והמפלים נראה בירידה חזרה.
כשמגיעים למעלה יש עוד הליכה של 20 דקות בערך עד לאגם, אבל זהו שביל מישורי נוח מאוד. האגם באמת משגע, אפשר להקיף אותו בטיול נוח, אפשר לשבת שם על שפת האגם או בקפה, פסטורלי ומשגע. המים צלולים כמו ראי, ואכן הפסגות המושלגות משתקפות בהם. מראה משגע, היה לנו קשה להיפרד ממנו.
ברכבל הפתוח בדרך למעלה
לא יכולתי להפסיק לצלם את ההשתקפויות באגם. אני מביאה כאן רק חלק מן התמונות...
ממש כאשר עמדנו לעזוב, הגיע ערפל וכיסה מעט את האגם, כך שכל ההשתקפויות הנהדרות נעלמו. צריך קצת מזל להגיע לשם כאשר יש שמש.
הירידה למטה ארוכה ולא קלה – חלקה שביל, חלקה אבנים.
לקראת הסוף מגיעים לאזור Pont de Espan – אזור שופע מפלים נהדרים, הולכים ביניהם בשבילים מסודרים, חלקם תלויים מעל המפלים, חוויה נהדרת. משם הדרך קצרה למגרש החנייה.
זה גשר ספרד
אחר הצהריים נסענו לעיר Pau, ועברנו ב- Lourdes שנמצאת ממש על הדרך.
לא נכנסנו ל- Lourdes, היה נראה לי לא לעניין ללכת להסתכל על אנשים חולים/נכים שבאים לחפש רפואה מכוח אמונתם. אני אפילו לא בטוחה שזו הייתה עונת הצליינות, יכול להיות שבכלל לא היה אף אחד… כאמור – לא בדקתי.
Pau עיר גדולה 150,000 איש, הגדולה ביותר שהיינו בה עד כה. אהבנו יותר את הכפרים הקטנים, למען האמת. יש מה לראות – ארמון וטירה, כיכר עיר יפה ושוקקת ורחובות קטנים בעיר העתיקה. “טיילת הפירינאים” שווה אזכור – ביום יפה רואים ממנה את הפסגות הגבוהות, היו עננים – אנחנו לא ראינו. טיילת ארוכה למדי ורחבה. הסתובבנו, התרשמנו. להגיע לעיר במיוחד? לא חושבת.
טיילת הפירינאים
הקתדרלה
היום השביעי לטיול
הבוקר אנחנו עוזבים את Bareges היפה ואת המלון הנהדר שלנו וממשיכים מערבה, אל האטלנטי. אנחנו נוסעים קודם כל אל Col d'Aubisque, בדרך הזו
וממנו ממשיכים אל האטרקציה היומית – “הרכבת הקטנה של ארטוס”. זו הדרך מה"קול" אל הרכבת, כביש פירינאי במיטבו. נוף פנורמי הררי. בטור-דה -פרנס האחרון נסעו בכביש הזה.
העלייה אל הקול נחשבת לקשה מאוד, וצריך לנהוג ממש בזהירות.
בכביש אל הקול
קול ד'אוביסק. יש מסעדה קטנה במקום וגם סוסים
האופניים בקול ד'אוביסק ענקיות. לפחות 10 מטרים
הצבעים פשוט משגעים
אלו הנופים שמלווים אותנו היום
הגענו ל- petit Train d'Artoust, אטרקציה חמודה להפליא, מתאימה מאוד לילדים.
אחרי נסיעה בכביש נופי שמקיף את אגם פברג'ה, מגיעים למגרש חנייה גדול מאוד, ושם קונים כרטיס לרכבל. בעת הקנייה קובעים גם את שעת החזרה. שימו לב לשעות הפתיחה – בשעה 15.00 יוצא הרכבל האחרון למעלה. הנסיעה ברכבל היא בערך 15 דקות, הרכבל עולה לגובה רב מאוד. בירידה מן הרכבל יש תחנה שבה עולים על הרכבת הקטנה.
זו הרכבת הגבוהה ביותר באירופה (כך הם אומרים), גובה 2000 מטר, קרונות פתוחים שנוסעים על צלע ההר, לפעמים קרוב מאוד למדרון. הנסיעה ברכבת ארוכה למדי – 45 דקות לכיוון, והנופים בדרך משגעים.
התחנה האחרונה היא ממש באמצע שומקום, ומשם יש שבילים שונים: שביל אחד אל האגם העליון (קצת עלייה) ושבילים נוספים של כמה שעות הליכה, טרקים שעוברים בבקתות שאפשר לישון בהם. יצאנו בשביל המוביל אל האגם, והתגלה לנו מראה מקסים.
הרכבת שנסעה לפנינו
הנוף בתחנה העליונה
האגם בתחנה הסופית, אגם ארטוס
ועכשיו עוד תמונות של הרכבת הקטנה והאגם המופלא שלמעלה. אגב, ראינו אנשים שעלו לאגם עם ציוד לפיקניק ובילו שם יום שלם. בנסיעה חזרה, בערך בשעה 17.30 היה ממש קררר….
הסכר של אגם ארטוס
הרכבת הקטנה בתחנה הסופית
השבילים המתפצלים מהאגם
הרכבת הקטנה במבט מלמעלה
כשהמשכנו בדרכנו למקום הלינה שלנו, ליד Oloron-Sainte-Marie, בעיירה קטנה שנקראת Estialescq, עברנו בעיר Laruns, שהייתה נקודת הסיום בקטע הכי מותח של הטור-דה-פרנס השנה, הקטע שעבר ב”קולים” שצילמתי כאן, שנקרא Lourdes-Laruns.
ובכיכר בעיר, ראינו שמתכוננים כבר לתחרות.
מתכוננים לטור דה פרנס
הגענו למקום הלינה ב- Estialescq, שמנו את הדברים שלנו ויצאנו אל העיר הקרובה לאכול. בעלת הצימר שישנו בו שלחה אותנו למסעדה בעיר העתיקה, ליד הקתדרלה. לא הייתה בעיית חנייה, מצאנו מקום וישבנו, ופתאום יצאו מן הקתדרלה אנשים רבים, שרו שירים (זה שבת בערב), נשאו כל מיני דרשות/תפילות, רקדו ושמחו.
זה היה נחמד מאוד, ואז פתאום הופיעו מעיקול הרחוב אנשים בלבוש מסורתי, מובילים כבשים פועות בקול רם, עם פעמונים, ממש תהלוכה מפוארת. הם עברו אותנו בשירים וריקודים והמשיכו לדרכם. בהמשך התברר לנו שחוגגים את עליית הכבשים למרעה בהרים.
Oloron-Sainte-Marie
החגיגה לקראת סיום
היום השמיני לטיול
אחרי ארוחת בוקר במרפסת הצימר מול הנוף הנהדר של הפירינאים, המשכנו בדרכנו מערבה.
מרפסת ארוחת הבוקר
יום ראשון בבוקר, עברנו שוב ב – Oloron-Ste-Marie המנומנמת שעושה רושם שידעה ימים טובים יותר. שמנו לב שבעיר בעתיקה המטופחת יש הרבה חנויות ריקות וחנויות להשכרה, אבל בכל מקרה זו הייתה שעת בוקר ולא התעכבנו שם יותר מדי.
בעיר העתיקה המטופחת
בית ברובע העתיק של אולרון-סן-מארי
אנחנו בחבל הבאסקים, ואחרי נסיעה בנופים יפים , לא דרמטיים כמו הפירינאים אבל בהחלט מעניינים וירוקים, הגענו אל St-Jean -Pied-de-Port.
זו עיירה מאד מאד מתוירת, וזה יום ראשון בבוקר, מה שאומר שקשה מאוד למצוא חנייה. העיר העתיקה שאליה אנחנו הולכים סגורה בחומה בחלקה הגדול והחנייה מחוץ לחומה אפשרית רק בכמה מגרשים לא גדולים.
ארבנו לחניה כמה דקות, וכיוון שיש לנו חושי חניה מאוד מחודדים (גרים בתל-אביב...) הצלחנו די מהר למצוא מקום מצוין. יום ראשון זה אפילו היה ללא תשלום.
זה באמת מקום מיוחד, עיירה באסקית מקסימה שהשתמרה בתוך החומות והייתה בעבר תחנה חשובה לצליינים בדרך לסנטיאגו-דה-קומפוסטולה שבצפון ספרד. גם היום יש בה אכסניות צליינים, ואת סמל הצדפה – קוקי-סן-ז'אק – סימון המסלול על שמו של יעקב הקדוש (הוא הוא סנטיאגו) רואים על הרבה בתים.
תאריכי הבתים, בני המאה ה 16-18 רשומים עליהם, ויש בה המון חנויות, מאפיות, מסעדות, בתי קפה וכל מה שתרצו. מעל העיירה מבצר מרשים שאפשר לעלות אליו דרך העיירה ולרדת למטה דרך חורשה מקסימה בגבעה שהוא ממוקם עליה. יעד נהדר לבילוי של כמה שעות.
מחזיק מעמד כבר כמעט 500 שנה
הרחוב הראשי של העיירה
תמונה מן המבצר שמעל העיירה
הדרך לסנטיאגו-דה-קומפוסטולה
הנהר Niv חוצה את העיירה
אני מצרפת כאן קטע מברושור שקיבלנו באחת מלשכות התיירות המצוינות באזור:
רשימת אגמים לטיול באזור
המשך היום השמיני לטיול
יצאנו מ- St-Jean -Pied-de-Port אל היעד האחרון שלנו, אל העיירה הבאסקית המקסימה לחופי האטלנטי, St.-Jean-de-Luz.
St.-Jean-de-Luz.
עיירת חוף באסקית נהדרת, לבנה, שוכנת על חוף עם חול זהוב (לא אבנים!), וים נהדר במפרץ שמוגן מרוחות. לאורך החוף טיילת יפה, מקורה(!) בחלקה, בתי מלון לא גדולים, בטעם של פעם, והכול משדר אוירת חופש נפלאה וכיפית.
העיר העתיקה הגדולה למדי צמודה לחוף, רחובות קטנים ומטופחים ובהם מסעדות, בתי קפה, חנויות פטיסרי משגעות, חנויות שונות, דוכני מאכל ושתייה, היינו שם ביום ראשון מהצהריים עד לפנות ערב והמקום פשוט שקק חיים. היה איזה חג באסקי (לא יודעת לכבוד מה) כל המקומיים לבשו שחור-אדום עם מטפחת אדומה לצווארם, והשמחה ברחובות הייתה גדולה.
שולחנות ארוכים ארוכים ומסביבם אנשים אוכלים ושותים, נגנים, הרכבי מוזיקה, זמרים – כולם בפינות שונות בעיר העתיקה, וכל האנשים אחרי בירה או שתיים או יותר, שמחים ורוקדים. ואולי הם שמחים באופן טבעי שם? היה פשוט כיף לא נורמלי להסתובב בעיר.
התמונות לא יצליחו להמחיש את השמחה והאווירה של המקום. זה נראה לי מקום נופש מושלם.
זהו, הגענו מן הים התיכון אל האוקינוס האלטנטי לאורך הפירינאים הצרפתיים.
בדרך חזרה לברצלונה עברנו בעוד 3 יעדים יפים, ועל כך עוד מעט.
החוף המושלם
מלון כמו פעם
מזכיר קצת את סן פרנסיסקו?
ועוד קצת מהעיר השמחה הזו:
בעיר העתיקה
וגם זה טעים...
וזה גם טעים...
הרכב מוזיקה מאולתר, סתם באמצע הסמטה
ועוד קצת חוף. וזהו.
סיימנו את היום ב – St.-Jean-de-Luz המקסימה, נפרדנו מצרפת ונסענו לישון בספרד, ב – Jaca. זו הייתה נסיעה לא קצרה, והגענו בערב למלון שהוזמן מראש.
שמנו את הדברים ויצאנו לעיר העתיקה. וכרגיל, בספרד, העניינים רק מתחילים להתחמם ב – 21.00 בערב. מסתבר שגם שם הייתה איזו חגיגה מיוחדת, או שאולי בקיץ יש בכל יום ראשון חגיגה, אין לנו מושג.
מצאנו את עצמנו בתוך קהל אנשים גדול, מופעי רחוב בעיר, יין טאפאסים – בקיצור, סוף נהדר ליום נהדר.
מחר היום האחרון לטיול, ויש לנו חוב קטן להשלים, מן הטיול לפירינאים הספרדיים לפני שנתיים.
השקיעה מעל Jaca
היום התשיעי לטיול
יצאנו מוקדם על הבוקר – אחרי ארוחת בוקר מצוינת – לאורדסה, זה קרוב למדי. כאשר היינו באורדסה בפעם שעברה היה מבול רציני ולא יכולנו לטייל.
אני לא ארחיב על אורדסה, יש המון טיפים כאן, ואין לי באמת מה לחדש. כיוון שבאנו מוקדם תפסנו חנייה בצל העצים – בונוס רציני. המסלול היה נהדר וכיפי, בילינו שם כמה שעות, והתמונות מדברות בעד עצמן.
המפלונים בדרך
על הטבעת החיצונית כתוב 2018 ועל הפנימית - 1920
אורדסה
אורדסה
אורדסה
ואחרונות מאורדסה, הפעם במזג אוויר מושלם
אורדסה
קשת מעל המפלון
אחרי יום נהדר באורדסה, נסענו ל Cardona, שנמצאת חצי שעה בערך מנמל התעופה של ברצלונה, לישון את הלילה האחרון ב- Parador de Cardona.
הפאראדור לא אכזב – הוא שכן בתוך מבצר עתיק, על ראש ההר, מעל Cardona. הנופים מלמעלה, והאוויר הנהדר שם (היה כבר חם בחלק הזה של ספרד) היו מושלמים בסוף היום. ארוחת ערב בפאראדור, וטיול במבצר בשקיעה.
למחרת אחרי ארוחת הבוקר המעולה יצאנו אל נמל התעופה, הטיסה לישראל הייתה בסדר, וחזרנו אל מזג האוויר הישראלי.
לפני כמה ימים, בטור-דה-פרנס, ראינו הרבה מקומות שהיינו בהם, ונזכרנו ביופי המופלא של המקום הזה.
בטוח שנתגעגע לפירינאים.
הנוף מהפאראדור
במבצר העתיק, שהיום הוא הפאראדור, יש קירות מצוירים
חדר במבצר שהפך לאולם הכניסה לפאראדור
הנוף מהמבצר
