הימים הם ימי סתיו מעיקים. שלהי ספטמבר, הקיץ שכח שהוא אמור להישכח, ובזמן שהחום המעיק בעיקר, ובכן, מעיק, גם האווירה הכללית ב-State of Israel, בין חקירות לנחקרים ובין התראות לאיומים, לא עשתה חסד עם יושביה. במילים אחרות - זמן נהדר לקפיצה קלה של כמה ימים לחו"ל קרוב (אבל רק "קלה". שלא נתגעגע יותר מדי לאקשן...). מינכן נבחרה כיעד, והאוקטוברפסט כתעסוקה העיקרית.
יש היסטוריה לאוקטוברפסט, אפילו היסטוריה מכובדת. ניתן למוצאה בכל מדריך סטנדרטי. אציין בקצרה, לפני שאגש לת'כלס, מס' עובדות לגבי הפסטיבל: רובו מתרחש בכלל בספטמבר, והוא נמשך במשך שבועיים וקצת. מתחם האוקטוברפסט מוקם ומפורק בכל שנה מחדש, והוא למעשה סוג של יריד שעשועים ענק (כזה שמבקרים בו כמה מאות אלפי אנשים. ביום) שמכיל מתקנים, דוכנים ואוהלי בירה. אם נגעתי באוהלים - יש 13 אוהלי בירה במתחם, ששייכים ל-6 מבשלות - אותן המבשלות שיצרו את הבירה לחגיגות החתונה של נסיך בוואריה בזמנו, אי שם במאה ה-19 (מי הוא היה - לכו לוויקיפדיה). הבירה עצמה מיוצרת במיוחד בשביל הפסטיבל, היא מכילה % אחד יותר של אלכוהול ביחס לבירה הסטנדרטית והיא נמכרת במחיר קבוע בכל האוהלים (ולא, היא לא בדיוק דומה לבירת החיטה הגרמנית סטייל ויינשטפן בואך אדלוייס).
כמיטב המסורת - כמה (וכמה) מילים על מה עשינו וכמה עצות טובות לדרך.
למינכן הגענו ביום חמישי בלילה - רכבת למלון ברובע Nymphenburg וקדימה לישון.
יום שישי הוקדש לעיר ולבירה. את הבוקר התחלנו בסיבוב בגנים של ארמון Nymphenburg הארמון עצמו מוגזם (לא נכנסנו), והגנים עצמם נחמדים ומוקפים בחורשה. מקום נחמד להתנתק מהעיר או לצאת לריצה. המשכנו משם למרכז העיר - Marienplatz. אם היה לנו קצת יותר זמן, היינו לוקחים סיור מודרך של 3 שעות. בצר לנו, הסתובבנו רגלית בין נקודות העניין. עלינו לתצפית על העיר (St. Peter's church, מעלית, עולה סביב 2.5€), עברנו בשוק (אל תצפו למשהו גדול ואף להפך) ובסה"כ ספגנו את האווירה. לא אפרט מעבר. משם לא נותר לנו אלא להמשיך למתחם האוקטוברפסט. איך שלא נהפוך את זה, ביקור באוקטוברפסט הוא מינימום 3 שעות (ו-2 ליטר בירה...). מסתובבים קצת בחוץ, סופגים אווירה באחד מהאוהלים, יוצאים קצת החוצה, עוד קצת אווירה באוהל אחר ומשם ניתן להתפנות החוצה. המתחם עצמו היה עמוס לעייפה במבקרים, שלא לדבר על האוהלים. דוכני האוכל הרבים מציעים ברובם אוכל בווארי מסורתי, אך ניתן למצוא קצת גיוון עם ממש מחפשים (לא, אין הכוונה לסושי או פיצה, אבל כן לדג צלוי, למשל). התפריט מורכב ברובו מנקניקיות ועוף/חזיר בשלל וריאציות. אם חובבי מתקני שעשועים הנכם, הרי שהמקום מציע לא מעט מתקנים - מקרוסלות לילדים ועד לרכבת הרים. בין לבין יש לא מעט דוכנים שישמחו לקחת את כספכם עת תפספסו את הפחיות שניסיתם לפגוע בהם עם כדורים או את המטרות שלא פגעתם בהם עם רובה האוויר. באשר לאוהלים עצמם - מניסיוננו, ככל שיותר עמוס = אווירה טובה יותר. אמנם מחיר הבירה אחיד, אבל החוקים מעט משתנים בין האוהלים (באוהל אחד רוקדים על השולחנות, בעוד שבאחר מי שנעמד על ספסל מוצא אחר כבוד ע"י המאבטחים). לחלק מהאוהלים יש גם מפלס עליון - בד"כ מאוכלס ע"י חתך גיל מבוגר יותר ומשפחות. הישיבה עצמה היא על ספסלים משותפים. הדרך הטובה להשיג מקום מזכירה חיפוש חניה בת"א - מסתובבים בין הרחובות (שורות ספסלים) ומחפשים את הכחול-לבן (שולחן לא-שמור) הפנוי. חיפוש יכול לקחת כמה וכמה דקות, אבל ישנה תחלופה של אנשים. והאווירה. אוי, האווירה... מלא אנשים, שתויים בחלקם הגדול ולבושים תלבושת בווארית מסורתית, כאשר מדי פעם פוצחת בנגינה ברקע תזמורת עם שירי עם מקומיים (שמענו גם שירים באנגלית) אליה מצטרפים כל הנוכחים (כלומר, כל אלו שדוברים את השפה). בקיצור, אין טוב ממראה עיניים (ולא, זה לא דומה ליומיים אוקטוברפסט שהפאב-ליד-הבית שלכם אולי מציין כדי למשוך לקוחות). את הערב סיימנו במשחק של באיירן מינכן (את הכרטיסים הזמנו באינטרנט בערב שלפני). הרמה הייתה בינונית, המשחק נגמר ב-2-2, אבל 70 ומשהו אלף אוהדים בהחלט עשו אווירה טובה ב-Allianz Arena.
מתחם האוקטוברפסט
ביום שבת בחרנו לצאת מהעיר. גילוי נאות - ביקרתי פעמיים במינכן בעבר (באוקטוברפסט של 2009 ואי שם בתחילת שנות ה-2000), לכן רציתי שנצא מהעיר. הכיוון שנבחר היה דרומה, אל עבר הטירות של שושלת ויטלסבאך והמלך לודוויג, כמפורסם שבה. אם על האוקטוברפסט כתבתי שניתן למצוא פירוט על ההיסטוריה ברחבי האינטרנט, הרי שבמקרה של לודוויג וחבורתו התוצאות תהיינה רבות אף יותר. בקצרה, אנחנו ביקרנו בשתי טירות, שתיהן קשורות למלך לודוויג השני (המכונה גם "המשוגע"). האחת - Hohenschwangau - נבנתה לפני כמה מאות שנים טובות אך שופצה לפני פחות מ-200 שנה, ושם לודוויג העביר את רוב ימיו. השנייה, והמרשימה יותר, עונה לשם Neuschwanstein ונבנתה לפני 150 שנה. זוהי טירה הרבה יותר "טירתית". מכירים את הטירה של "היפהפייה הנרדמת" של דיסני? זו הטירה ששימשה כהשראה שלה. אז איך הלך היום? ובכן... אספנו רכב שכור ממרכז העיר ונסענו שעתיים דרומה, אל עבר Fussen. מרכז המבקרים של שתי הטירות שוכן ליד העיירה, והכרטיס הוא משולב לשתיהן. הכניסה לטירות היא כחלק מסיור עם מדריך בלבד (יש גם באנגלית). שימו לב (!), ניתן ואף כדאי להזמין את הכרטיס באינטרנט. אמנם נדרש להתחייב על שעה כלשהי, אבל התורים מתקצרים בהרבה, עד כדי לא קיימים (מכניסים שעה רצויה ומקווים לקבל כרטיס לזמן ביקור סמוך למה שהכנסת. מקבלים זמן מוגדר לביקור בכל אחת מהטירות. לאישור, עם זמן הביקור, לוקח יום-יומיים להגיע באינטרנט). עלייה לטירת Hohenschwangau לוקחת 10 דקות, בעוד לטירת Neuschwanstein הטיפוס הוא של 15-20 דקות (יש גם כרכרות עם סוסים עייפים...). סיור בכל טירה לוקח סביב 30-40 דקות, ככה שכל החוויה אורכת כשעתיים וחצי נטו. ומה החוויה? המדריכים די מעיינים ותכליתיים, החדרים השתמרו היטב ומשקפים את מה שהיה פעם, והמראה של טירת Neuschwanstein הוא חד פעמי. ממליץ? חד משמעית! לקראת צהריים סיימנו את פרק הטירות, וירדנו לסיבוב קצר ב-Fussen (מדרחוב נחמד, ויתרנו על ביקור באתרים נוספים שיש שם). מאחר שדרום בוואריה עשירה באגמים, בחרנו לסיים את היום באגם Alatsee (שכנו הקטן מדרום של אגם Weissensee). על אף העננים, ההשתקפות על המים הייתה נהדרות, וההליכה סביב האגם לקחה פחות מחצי שעה (לא כולל זמן צילום...). משם התחלנו לחזור למינכן, בדרכים צדדיות שאפשרו לחזות בסביבה הבווארית הכפרית. עצרנו בדרך בקצה הצפוני של אגם Ammersee הקרוב למינכן (לא משהו ששווה אזכור) ומשם - להחזיר את הרכב בעיר. את הערב סיימנו בארוחה מסורתית ובירה בגן הבירה של Augustiner-Keller (לפצות על יום בלי אוקטוברפסט).
מבט על טירת neuschwanstein מכיוון טירת Hohenschwangau
ההשתקפות באגם Alatsee
את יום ראשון ניצלנו למעט תרבות והיסטוריה, והתחלנו אותו בדכאו. מדובר על רכבת + אוטובוס (לא מספיק כרטיס נסיעה למרכז העיר, אלא נדרש כרטיס לאחת הטבעות החיצוניות), 40 דקות בערך של נסיעה. באתר עצמו ניתן להסתובב בין השרידים שנותרו ממחנה הריכוז, כאשר במבנה המרכזי יש מוזיאון עם סקירה די מקיפה על תקופת מלה"ע ה-II והרקע שקדם לה. הכניסה בחינם, ניתן להסתובב עם מדריך אודיו (אנחנו הסתפקנו בשלטים) ואחרי שעתיים חזרנו למרכז העיר, אך בהחלט ניתן להקצות יותר זמן לביקור. בדרך חזרה עצרנו בכפר האולימפי. עברנו ליד הבניין בו שהתה המשלחת הישראלית (אולימפיאדת 72') ואליו נכנסו הטרוריסטים, והלכנו למתחם שנפתח ממש כמה שבועות לפני הגעתנו, המנציח את אירועי אותו יום בספטמבר 1972. במתחם הפתוח (כמה מטרים רבועים, אלא תצפו למקום גדול) יש סרט המתאר את השתלשלות האירועים ולוח לזכר כל אחד מהנרצחים. בהחלט שווה את ה-15-20 דקות של ביקור נטו. אגב, לא הצלחנו למצוא את המיקום המדויק של המתחם באינטרנט לכן אם עדיין אין שילוט - קו ישר מהמבנה של המשלחת הישראלית בכפר האולימפי (שגם אותו צריך למצוא) אל עבר הפארק האולימפי, וממש כשנכנסים לשטחו, מעבר לגבעונת דשא, נמצא המתחם. משם המשכנו - איך לא - לביקור המסכם באוקטוברפסט. בקצרה - אותה גברת באותה אדרת מיום שישי. אציין שיום ראשון הוא עמוס יותר במבקרים, ולקראת היציאה שלנו מהמתחם תפס אותנו מבול רציני. חוויה... משם המשכנו אל עבר המלון, שדה התעופה וחזרה ארצה.
עוד תמונה אופיינית...
רגע לפני סיום - המלצות לדרך:
- תחבורה - נהדרת, כצפוי. ניתן לקנות כרטיסים משולבים לכלל התחבורה (רכבות, אוטובוסים, חשמליות) - ליום או לכמה ימים, לאדם או לקבוצה. שימו לב, שהמחירים הם לפי אזורים. יש 4 אזורים (טבעות), שבעוד שכמעט כל מה שמעניין נמצא באזור הפנימי, הרי ששדה התעופה נמצא בטבעת החיצונית וגם דכאו, למשל, שוכנת מחוץ לאזור המרכזי. אם אתם שלושה אנשים ומעלה - כרטיס קבוצתי ישתלם לכם יותר. שימו לב שלא לשכוח שהדרך מהשדה דורשת כרטיס יקר יותר (שמכיל את כל האזורים. לחלופין, ניתן לקנות גם כרטיס לנסיעה חד פעמית). את הכרטיסים עצמם קנינו במכונות שעל הרציפים בתחנות רכבת.
- באיזה שעה ביום להגיע לפסטיבל? יש טבלאות שמציינות את העומס בפסטיבל לפי ימים ושעות (בוקר-צהריים-ערב). סוף השבוע (שבת-ראשון) הוא הזמן העמוס ביותר.
- האם צריך להזמין מקום באוקטוברפסט? לא, אין צורך (ניתן להזמין באינטרנט מקום, להבנתי זה מיועד לקבוצות או למינימום הזמנה לראש). בכל אוהל, כמה עשרות אחוזים מהספסלים מוגדרים כמקומות חופשיים (שלא ניתן לשמור אותם).
- לינה - את הנסיעה קיבלתי כמתנה בהפתעה ליומולדת 30. עם זאת, הבנתי שלמצוא מלון חודשיים מראש היה עסק לא פשוט - תפוסה מלאה ומחירים גבוהים מאוד. הזמינו מוקדם, דאגו שהמלון יהיה בקרבת U-Bahn.
- החנויות לא פתוחות בימי ראשון ברחבי מינכן (מסעדות כן). אל תבנו על שופינג...
עד כאן. לרוויה!
