הטיול הקודם שלנו בסלובקיה היה ב 2009, מצויידים בשני ילדים קטנים (3 ו 4.5). רבים מהדברים שמשכו אותנו בפעם הקודמת, כמו "גן העדן הסלובקי" התבררו כלא מתאימים לגיל הצעיר של הילדים ולכן, השארנו את החזרה לסלובקיה כתוכנית מגירה לעתיד. עכשיו, רגע לפני שהבורה שהיתה בת ה 4.5 מתגייסת, ניצלנו את העובדה שהילדים טוענים שהם לא זוכרים שום דבר מהטיול וחזרנו שוב, הפעם מצוידים בשלושה ילדים בוגרים (13, 17 ו 18.5).
את הביקור הקודם בסלובקיה תיארתי בכתבה שנדחקה בינתיים לירכתי שרתי "למטייל" https://www.lametayel.co.il/articles/8xk7y. לשאלה למה סלובקיה, עניתי בזמנו – כי היא יפה, הטיסה קצרה ולמרות המעבר ליורו עדיין זולה יחסית.
זמן הטיסה לא השתנה, המדינה נותרה יפהפייה אבל המחירים עלו משמעותית.
יום 1
טיסת ערב של LOT לקרקוב. בשל שעת ההגעה המאוחרת, החלטנו ללון בשדה התעופה ולשכור את הרכב רק למחרת בבוקר. הזמנו שני חדרים עם דלת מקשרת במלון Hampton by Hilton שנמצא בתוך שדה התעופה ומרוחק כ 7 דקות הליכה ברגל מהטרמינל. יש גם אפשרות להזמין הסעה מהמלון בתשלום קטן. למרות הקשר להילטון, נראה שיש עדיין מקום לשיפור במערכת ההזמנות ובשירות. דלת מקשרת בין החדרים לא הייתה, גם לא חדרים צמודים ואפילו לא באותה הקומה. בקשה לשמיכה נוספת או אפילו סדין נוסף למניעת סכסוכים במיטה הזוגית לא נענתה. כיוון שהזמנו לילה נוסף באותו המלון גם לפני הטיסה חזרה, דאגנו להכניס הערות בכתב במערכת ההזמנות לגבי כל הבקשות שלנו והן אכן נענו.
בצד החיובי, המיקום של המלון נהדר ובמחיר החדר כלולה ארוחת בוקר נחמדה מאוד.
יום 2
אחרי בירורים רבים לגבי שכירת רכב (כולל מעבר לסלובקיה) החלטנו לשכור רכב בחברה פולנית מקומית בשם Odkryj-Auto. מגרש החניה והמשרד שלהם נמצא ממש מול המלון ונציג שלהם הגיע עם טויוטה קורולה סטיישן (בת שנתיים) למלון.
בדרכנו לסלובקיה החלטנו לעצור בזקופנה, עיירת הסקי הפולנית הפופולרית. בדיעבד, טעות. הדרך לקחה לנו יותר זמן מהצפוי והגענו לעיירה רק בשעות הצהריים.
עלינו ברכבל Gubalowka כדי לגלות תור איטי וארוך כאורך הגלות של ממתינים (ברובם מארצות המזרח התיכון השונות) לגלוש במגלשת ההרים Gravitational Slide. השמש קפחה על ראשנו (עלינו מצויידים בסוויטשירטים מחשש לטמפרטורות נמוכות בפיסגה) והעברנו את זמן ההמתנה באכילת צ'יפס על מקל, מתובל במלח ופפריקה. המגלשות עצמן קצרות ולדעתי לא שוות זמן ההמתנה. הנוף שנשקף מהפיסגה לעומת זאת, מרשים מאוד.
המלשב"ית התחילה לא להרגיש טוב וקינחה בהקאה מרשימה אל מול הנוף היפה.
דבר נוסף שהיה בתכנון הוא לשכור סקוטרים ולרדת איתם מההר. הסתבר לנו שלשם כך צריך לשכור את הסקוטרים למטה (כמה מאות מטרים מתחנת הרכבל) ולשלם שוב על עלייה ברכבל. בהתחשב בנסיבות ויתרנו על הרעיון הזה והמשכנו בנסיעה לסלובקיה. שילמנו אונליין את אגרת הכבישים המהירים בסלובקיה https://eznamka.sk/en/ וחצינו את הגבול בסמוך לאגם Morskie Oko. קילומטרים רבים לפני הדרך בת שמונת הקילומטרים שמוליכה אל האגם (אל האגם עצמו ניתן להגיע רק ברגל או בכרכרות רתומות לסוסים), חונות שיירות של מכוניות בצידי הדרך ומאות מבקרים נמצאים בדרכם אל או מהאגם.
דרך אגב, אטרקציה קלאסית בנסיעה מפולין לסלובקיה שהחלטנו לוותר עליה, היא ביקור בשמורת Pieniny שעל גבול פולין ושיט (רפסודות או רפטינג) בנהר ה Dunajec. עשינו את שיט הרפסודות בביקור הקודם. הנוף זכור לי כיפה אבל השיט שנמשך בין שעה לשעה וחצי מאוד איטי והילדים מיצו אותו אז, כבר לאחר כרבע שעה.
המשכנו בדרך לעבר הבית ששכרנו בעיירה Stara Lesna. בדרך נתקלנו במה שילווה אותנו לאורך כל הטיול, עבודות בכביש. בכל כמה קילומטרים הכביש צומצם לנתיב אחד שהתנועה בו נותבה או על ידי רמזור אוטומטי או בהכוונה ידנית של העובדים בכביש. יכול להיות שהעובדה שמדובר היה ביום שבת הוסיפה לעומס אבל הנסיעה התארכה מאוד ובכיוון ההפוך, לכיוון פולין, ראינו פקקים של קילומטרים רבים. האמת שהעומס הזה גרם לנו לוותר על תכנון שהיה לנו, לנסוע באחד הימים לפולין ולבקר באגם Morskie Oko שנחשב לאגם יפהפה.
הגענו ל Vila Snezienka בשעות אחר הצהריים. הבעלים שאיתם עמדנו בקשר רצוף, לא גרים באיזור. המפתח חיכה לנו בכספת קטנה שצמודה לדלת. בית יפהפה, מרווח ומעוצב שנטוע יחד עם חבריו לשכונה (כולם נראים בתים חדשים יחסית שנבנו לתיירות) בנוף פסטורלי של מרחבים ירוקים, כאשר הרי הטטרה משקיפים מלמעלה.
התארגנות קצרה ואנחנו יוצאים להכיר את הסביבה ולהצטייד בסופרמרקט. שם נתקלנו בפעם הראשונה באתגר השני שילווה אותנו לאורך כל הטיול, מים מינרליים. בדרך כלל אנחנו שותים את מי הברז המקומיים אבל הפעם החבר'ה טענו שהמים לא טעימים להם. חיפשנו מים מינרליים, לא מוגזים. התברר שהמשימה לא פשוטה בכלל. עשרות ואפשרויות של מים בטעמים שונים וברמות הגזה שונות ניצבות על המדפים. הכול חוץ מהאפשרות הבסיסית ביותר. שאלנו מקומיים, התייעצנו עם עובדי הסופר ובסוף באורח פלא, אחרי כל הבירורים, הסתבר כמובן, שרכשנו שישייה של מים מוגזים.
יום 3
הימים שלפני שהגענו לסלובקיה היו מאוד גשומים, עד כדי הצפות, שטפונות, קריסת עצים וניתוק זרם החשמל באיזור הלינה שלנו. מסלולי טיול רבים נסגרו או היו בוציים וכללו סכנת החלקה.
לאחר התייעצות עם בעלת הבית, בחרנו כמסלול ראשון את איזור Tatranska Lomnica. שרשרת של שלושה רכבלים מוליכה לפיסגה, Lomnický štít. לאחר שנרשמנו וקיבלנו כרטיס GoPass דיגיטלי, רכשנו אונליין כרטיס משולב בשם Magistrála שמאפשר לעלות ברכבל ב Tatranska Lomnica ולרדת ברכבל (או ליתר דיוק קרונית על מסילה) מ Hrebienok. מי שיכול לתכנן את הטיול מראש, קנייה אונליין של הכרטיסים לרכבל לפחות 3 ימים מראש, מקנה הנחה.
הרכבל הראשון מגיע לתחנת Stanika Yanovki Start. מתחנה זו יש אפשרות להתגלגל למטה באמצעות Mountain Carts. החלפנו לרכבל אחר שעולה עד לתחנת הביניים Skalnate Pleso. מחלונות הרכבל אנחנו צופים בעשרות מטפסים שעושים את דרכם ברגל, במעלה התלול. תחנת Skalnate Pleso היא התחנה הסופית שלנו להיום. יש בה אגמון קטן שאותו הקפנו ברגל בביקור הקודם שלנו במקום. הפעם אנחנו בוחרים במסלול של כ 7 ק"מ ל Hrebienok. תחילת המסלול בסימון אדום לכיוון דרום. השביל על צלע ההר במגמת ירידה. הוא זרוע באבנים וסלעים וההליכה בו, גם אם לא קשה, לא מאוד נוחה. הנוף שנפרש למטה ומראה הפסגות הגבוהות מלמעלה, מפצים על אי נוחות.
אחרי כ 3 ק"מ מגיעים אל בקתת Zamkovského Chata, מקום נחמד להפסקה. שם נתקלנו לראשונה בשילוב שהסלובקים כל כך אוהבים, בין טיול בטבע לשתיית בירה, גם אם השעה רק 10 בבוקר. המסלול האדום ממשיך עד למפל Obrovsky.
פנינו שמאלה לשביל ירוק ואז שוב שמאלה בשביל כחול, איתו המשכנו עד למפלי Studeného potoka.
לכל אורך הדרך פריחה, זרימה של מים ויערות ירוקים. יותר מזה באמת שלא צריך.
הפתיעה אותנו העובדה שזרם המטיילים העיקרי עשה את המסלול בכיוון ההפוך, כלומר בעלייה. עם כל הקושי שיש בירידה וכאבי הברכיים, העלייה נראית לי קשוחה בהרבה.
פנינו ימינה לשביל מסומן בצהוב וירוק עד לפיצול בו השביל הצהוב ממשיך שמאלה. פנינו בשביל הצהוב עד למפלי Dlhý.
חזרנו לפיצול עם השביל ירוק ופנינו שמאלה, למטה. המשכנו איתו עד עד ל Tatranska Magistrala ותחנת הרכבל של Hrebienok.
ירדנו למטה ברכבל ל Starý Smokovec והמשכנו בהליכה קצרה לתחנת הרכבת, שם עלינו על הרכבת החשמלית האיזורית שמחברת בין העיירות השונות (האתר הרשמי: http://www.kometa.vkz.sk/english).
נסיעה של 5 תחנות עד ל Tatranska Lomnica, שם התחלנו את היום והשארנו את הרכב.
הערה לגבי החניה. אפשר לרכוש כרטיסי חניה או במדחנים או אצל מפעילי החניונים. בדרך כלל אפשר לקנות ב 10 אירו כרטיס חניה לכל היום שתקף בכל האיזור.
לפני החזרה לרכב, פנינו למגלשות ההרים Tatra Bob שנמצאות ממש בסמוך לתחנת הרכבת ב Tatransca Lomnica. מסלול מגלשות לא ארוך, כחצי ק"מ, אבל ממש חמוד. הבונוס, לא היו תורים ואין צורך לעלות ברכבל אלא רכבל ייעודי גורר אותך ביחד עם המגלשה למעלה.
יום 4
המלש"בית כבר חזרה לתיפקוד מלא אבל הווירוס שתקף אותה המשיך בדרכו. על צוות המנהלה ועל אלון עבר לילה לא קל של שילשולים והקאות. כיוון שההצגה חייבת להימשך ולא הגענו לכאן בשביל לשכב במיטה, בחרנו במסלול הקל ביותר שיכולנו לחשוב עליו, אגם סטריבסקה (Stribske).
כיוון שהתעכבנו קצת בבוקר עם מסדר החולים, הגענו כשהחניות הקרובות כבר מלאות וכיוונו אותנו לחניות שמרוחקות כקילומטר מהאגם. התחלנו ללכת ואחרי כ 50 מ', אלון הקיא את נשמתו. היה ברור שהוא לא יוכל ליהנות מהטיול אבל הוא החליט שעדיף שינוח ליד האגם ולא יישאר באוטו. המשכנו עד לאגם שם השתרע על הדשא ונרדם לשעתיים הקרובות. גלית, שגם היא לא היתה במיטבה נשארה עם אלון ויעל, יובל ואני יצאנו להקיף ברגל את האגם היפהפה, שביל קליל של כ 2.5 ק"מ.
כשחזרנו, מצאנו את אלון וגלית "מונחים" באותו המקום בו השארנו אותם ואלון קודח מחום. החלטנו שהדבר הכי חכם יהיה לחזור הביתה למנוחה.
אחרי שנ"צ קצר החלטנו שגלית ואלון יישארו לנוח והכוח שכשיר לתנועה יסע ל Starý Smokovec לביקור ב Tricklandia, מוזיאון האשליות המקומי. מקום חמוד להעביר בו שעה. יש צורך לקנות כרטיסים אונליין לשעה מסויימת.
אחרי ארוחת ערב מינימליסטית, גלית ואלון התחילו לגלות סימני התאוששות. יעל לעומת זאת, קינאה ככל הנראה בתשומת הלב שמוענקת לחולים והקיאה את נשמתה ואת ארוחת הערב.
יום 5
חלון ההזדמנויות לבקר בגן העדן הסלובקי הלך ונסגר והיה צורך לקבל החלטות כואבות. אלון היה עדיין נטול אנרגיה ועם חום נמוך, אבל לא הסכים לוותר. יעל הייתה אחרי לילה קשה של הקאות וגלית התנדבה להישאר איתה.
יצאנו מעט באיחור והגענו לכניסה לפארק ב Podlesok בשעה 9:00. יש שם שני מגרשי חניה. הראשון, גדול יותר ובו משלמים למפעיל החניון ואפשר לרכוש בו גם כרטיסי כניסה לפארק. במרחק של כ 300 מ' יש מגרש חניה נוסף, אוטומטי עם תשלום במכונות.
התכוונו לעשות את המסלול המפורסם ביותר באיזור, הסוחה בלה (Sucha Bela). נכנסתי למרכז המידע כדי לוודא שהמסלול פתוח והכל תקין. הבחור שם הראה לי מסך ועליו תמונה חיה של המטיילים שנמצאים ליד הסולמות הגבוהים במסלול. הוא אמר שכרגע, זמן ההמתנה בסולמות יכול להגיע ליותר משעה. הוא ממליץ להגיע או לפני 8:00 בבוקר או בשעות אחר הצהריים. כרגע, עדיף לנו לעשות מסלול אחר, פריאלום הורנאדו (Prielom Hornadu), שניתן לשלב אותו עם קטע שמאוד דומה לסוחה בלה.
קיבלנו את העצה ויצאנו לדרך. התחלה רגועה במסלול שמסומן בכחול.
לאחר כשני ק"מ מגיעים לגשר שחוצה את נהר ה Hornad, שם גם מבקשים לראות את הכרטיסים לפארק.
מכאן מתחילים ללכת לאורך הנהר כאשר השביל משלב מעין מדרגות או דרגשי ברזל שמקובעים לצלע ההר מעל הנהר, שרשראות ברזל לאחיזה, גשרי עץ ועוד.
ההליכה רגועה, הנוף מהמם וברובו מוצל והקניון הולך ונעשה צר יותר.
לאחר הליכה של 3 ק"מ לאורך הנהר מגיעים לצומת שבילים. השביל הכחול ממשיך לאורך הנהר והשביל הירוק פונה ימינה, על גבי גשר שחוצה את הנהר.
המסלול הירוק שנקרא גם Klastorska roklina הוא קטע קניוני במגמת עלייה, באורך של כ 1.5 ק"מ. אופי הקטע הזה, דומה לסוחה בלה והוא עתיר במפלים גבוהים, סולמות מתכת גבוהים, גשרי עץ ועוד עזרים שכולם נועדו להנגיש את הטבע המדהים הזה.
הקטע הזה קצת יותר קשה פיזית אבל יפה ברמות שקשה לתאר.
באחת המנוחות שמענו אמא ובת שדוברות אנגלית. החלטתי לשאול אותן לגבי המים המינרליים המוגזים. האמא צחקה, אמרה שנתקלו בדיוק באותה הבעיה עד שפיצחו את הקוד. היא הראתה לי מה בדיוק צריך להיות רשום על הבקבוק.
הסתבר שהן מבלגיה, הילדה בת 8 אבל כבר ביקרה ב 12 מדינות והאבא התקדם לסיום המסלול כדי לחזור עם הכלב שהשאירו בקרוואן שאיתו הם מטיילים. כרגע הם בחופשונת קטנה של חודש. התפתחה שיחה נחמדה ואיכשהו עלה גם עניין השירות בצבא. הילדה בת ה 8 התקשתה להאמין ולהבין למה הנערה שיושבת לידה בנוף המדהים הזה, תתגייס לצבא בעוד חודש (האמת שגם אנחנו מתקשים להאמין).
הקטע הקניוני מסתיים בחורבות המנזר שנתן למסלול את שמו Kláštorisko, שסביבו כרי דשא נרחבים ומסעדה.
משם יש כמה שבילים (למשל ירוק עד לשביל הכחול בו התחלנו או ירוק ואז לפנות שמאלה לשביל צהוב וממנו ימינה לשביל אדום עד לכניסה) שירדים לנקודת ההתחלה. אנחנו בחרנו לשכור אופניים ולרדת (לפחות זה מה שחשבנו) איתם למטה. השביל מסומן כשביל אופניים צהוב אבל חופף ברובו לשבילי ההליכה הירוק, הצהוב והאדום.
השביל התגלה כקשוח למדי לרכיבה, זרוע באבנים, ירידות תלולות וגם עליות בהן נאלצנו להוליך את האופניים. לא בדיוק החוויה הקלילה שציפינו לה אבל עדיין חסכה לנו זמן רב בירידה. טיפ קטן: אם כבר שכחתם את התיק ליד נקודת השכרת האופניים, תשתדלו לגלות את זה בתחילת הדרך למטה...
סה"כ, מסלול מהמם באורך של כ 12 ק"מ.
שימו לב שלפני טיול בגן העדן הסלובקי, מומלץ תמיד להתעדכן במצב המסלולים ומזג האוויר הצפוי:
https://www.npsr.sk/en/destination/weather
https://www.npslovenskyraj.sk/en/home/
אחרי גשם המסלולים עלולים להיות בוציים, חלקים ולא נעימים עד כדי מסוכנים לטיול.
חזרנו הביתה לגלות שגלית ויעל מתחילות להתאושש. לטובת מי שפספסו את הקניון בבוקר, יצאנו לסיור בקניון ב Proprad. בשעת אחה"צ בה הגענו, במדרחוב הנחמד שררה אווירה רגועה עד עצלה והוא היה שומם למדי.
יום 6
כל החולים בשלבי החלמה מתקדמים ואנחנו פותחים את היום בנסיעה צפונה ל Bachledka Ski & Sun Resort, לא רחוק מהכפר זדיאר.
עלינו ברכבל לפיסגה, שם בנוסף למתקני שעשועים שונים יש מסלול צמרות עצים.
מסלול באורך של כקילומטר ובגובה של כ 24 מטרים מעל פני הקרקע, שמאפשר ללכת בגובה ומעל צמרות העצים, להסתכל להן בלבן של העיניים וליהנות מתצפית על הנוף המרהיב שמסביב.
לקינוח מגיעים למגדל תצפית בגובה של 32 מטרים. בקומה העליונה, ריצפה עשויה מרשת חבלים שאפשר ללכת עליה ולחוות את חווית הגובה.
מי שמתעקש, יכול בתשלום של 3 אירו להתגלש למטה במגלשה מפותלת באורך של 67 מ'.
ליד הכניסה למסלול צמרות העצים, התחילו ההכנות למופע של ציפורים דורסות. לצערנו, זה לא כל כך הסתדר עם הלו"ז שלנו אבל מנסיון עבר, בדרך כלל מדובר בחוויה מרשימה.
נחנו קצת על כסאות הנוח שפזורים בפיסגה ופנינו לרדת למטה ב Mountain Carts. המסלול באורך של כ 2.5 ק"מ היה בדרך עפר, לא אטרקטיבית במיוחד. אפשר לוותר במידה ויש מקום אחר בו תחוו את החוויה של נסיעה ב Mountain Carts.
משם חזרנו דרומה לכיוון נקודת התצפית Tomasovsky, שנחשבת לתצפית היפה ביותר בגן העדן הסלובקי. למרות שקראתי על אפשרויות שונות להגיע לנקודה לא הייתי בטוח מהי האפשרות הטובה ביותר והחלטתי לעבור קודם במרכז המידע ב Spišská Nová Ves. העיר בהחלט נעימה אבל הביקור במרכז המידע לא תרם לנו כלום.
החלטתי לבחור באפשרות שנראתה לי הקצרה והנוחה ביותר ונסענו אל Durkovec. ליד מתחם לינה שנמצא בשיפוצים, יש מגרש חניה חופשי ורחב.
מכאן פונים לשביל צהוב שנכנס אל תוך היער (לנקודה הזו מגיעים גם מי שהחליטו להתחיל את ההליכה מ Cingov, כ 700 מ' משם).
ההליכה ביער ברובה המוחלט בצל אבל מה שמשום מה חשבתי (והבטחתי...) שיהיה הליכה קלילה במישור, התגלה כעלייה די מעייפת. כעבור כ 1.8 ק"מ, הגענו אל משטח הסלע של התצפית. אולי בגלל השעה, אולי בגלל החום ואולי זה פשוט ככה, לא נרשמה התפעלות ואצבעות מאשימות הופנו כלפי הוגה הרעיון ומבטיח ההבטחות חסרות הכיסוי.
טיפ קטן: כדי לקלוט בתמונה את עוצמתו וגובהו של משטח הסלע מעל הערוץ, כדאי לצלם אותו מנקודה שנמצאת קצת לפניו.
פנינו לנסוע בחזרה הביתה אבל הבחנו פתאום בצד הדרך בשדה ובו גלילי חציר ענקיים. החלטנו לשחזר את סשן התמונות שערכנו ברומניה לפני כמה שנים, והפכנו את השדה לזירת צילומים.
יום 7
היום בחרנו לטייל בחלק הדרומי של גן העדן הסלובקי בקניון Zejmarska Roklina הידוע גם בשם קניון Geravy, והוא הקניון הקטן ביותר בשמורה. המסלול מתחיל ממלון דדינקי (Dedinky) שנמצא על שפתו של אגם בעל אותו שם. ניתן גם להתחיל את המסלול בכפר Biele Vody. כיוון שהמסלול מסתיים באגם דדינקי, מי שבוחר באפשרות הזו יצטרך ללכת להביא את הרכב. אנחנו בחרנו באפשרות השנייה ולא הצטערנו. הגענו לכפר ומצאנו חניה ליד תחילת המסלול הכחול. במקום בוטקה קטנה שמוכרת כרטיסי כניסה. היתרון של ההתחלה ב Biele Vody היא שאתה נכנס מייד לעניינים.
השביל מתפתל בתוך היער לצד פלגי מים זורמים ומהר מאוד מגיעים למפלים, סולמות ודרגשי מתכת שמאפשרים לטפס במעלה הקניון.
ניתן ללכת רק במעלה הקניון ואין אפשרות לחזור באותה הדרך. העלייה לא מאוד ארוכה (כ 1.2 ק"מ) בנוף יפהפה. בסוף העלייה מגיעים לקרחת יער מקסימה ובה מלון / מסעדה, כמה מתקני שעשועים ופינת חי.
משם יורדים בשביל ירוק באורך של 2.3 ק"מ אל אגם דדינקי. השביל חוצה את המסלול של רכבל כסאות בודדים שניצב נטוש. בביקור הקודם שלנו הוא פעל, ואז עלינו לפיסגה ברכבל וירדנו באותו השביל ברגל. השביל מתפתל ביער ומביא אותנו ישירות לאגם.
אחרי בילוי באגם (המים היו קפואים אבל לא ויתרנו על רחצה) והאכלת הברווזים, פניתי להביא את האוטו. שביל אדום של כחצי ק"מ לאורך האגם הביא אותי למלון דדינקי ומשם טיפוס של כ 1.4 ק"מ עד לנקודה בה התחלנו את המסלול.
המסלול קיבל ציון מצויין בין היתר משום ש"חסכנו" לרוב המטיילים את הקטע הפחות מעניין.
יום 8
אנחנו נפרדים מאיזור הרי הטטרה הגבוהים ועוברים למקום לינה חדש באיזור אגם Liptovska. לאחר נסיעה קצרה באוטוסטרדה, אנחנו פונים דרומה בכביש 584. השמיים מעוננים ואנחנו במירוץ נגד הגשם. התחנה הראשונה שלנו היא מגלשות הרים ליד Pavcina Lehota, בתוך מתחם שעשועים שנקרא Fun Parc Ziarce. אנחנו בין הראשונים ונהנים ממגלשות ארוכות ונחמדות. למי שמעוניין יש במקום אטרקציות נוספות כמו נהיגה בטרקטורונים ועוד.
בהמשך הכביש שני אתרי תיירות ידועים, מערת הקרח Demanovska Ladova Jaskyna ומערת הנטיפים Demänovská Cave of Liberty. במערת הקרח ביקרנו בפעם הקודמת והתאכזבנו מאוד. במערות נטיפים אנחנו בדרך כלל מתאכזבים וגם חסרי סבלנות להסברים שמנסים לשדך שמות ודמויות לכל תצורות הנטיפים. לכן ויתרנו על שתי המערות והמשכנו לפארק החבלים Tarazania Jasna. גשם התחיל לרדת אבל בין העצים הוא היה פחות מורגש והפארק המשיך לפעול. הפארק הוא חלק מרשת של פארקי חבלים ולדברי מי שניסה אותו בפועל (אני פרשתי מהתחום), הוא חביב. שימו לב שלכל אורך הכביש, מגרשי החנייה הם פרטיים, כלומר כל אחד גובה 10 אירו על חניה יומית (כמו באיזורים אחרים) אבל אין קשר בין החניונים ובכל אחד תידרש לשלם מחדש.
המשכנו בכביש אל אגם Vrbické, סמוך לאתר הסקי הגדול בסלובקיה, Jasna. אגם קטן ויפה בלב ההרים ולפי מה שקראנו הוא האגם הטבעי הגדול ביותר בהרי הטטרה הנמוכים.
אפשר להקיף את האגם בהליכה קצרה וקלילה. הגשם שהתחזק הבריח אותנו למסעדה שבאתר הסקי לשוקו חם, קפה ועוגה.
חזרנו צפונה בכביש 584 ופנינו לעבר מקום הלינה החדש שלנו. בדרך, לא יכולנו שלא לעצור ליד מראה שכאילו נלקח מגלויה, של עשרות כבשים פזורות על פני מדרונות ירוקים ורחוצים מגשם.
הבית החדש שלנו לימים הקרובים, Villapark Vlašky, הוא מתחם של בתי נופש סמוך לאגם / מאגר המים Besenova שבעצמו משמש לניקוז עודפי המים מאגם Liptovska, אגם מלאכותי שנוצר מסכר שהוקם על נהר ה Vah, כדי למנוע שטפונות.
הנוף שמשלב אגם עם גבעות, שדות והרים ירוקים, יפהפה.
במתחם כמה מתקני ספורט כמו סל, טרמפולינה, שערי כדורגל קטנים, פטנק, בדמינגטון ועוד.
אנחנו מתארגים, קצת קניות בעיירה Besenova הסמוכה ויוצאים לסיבוב הליכה על הסוללה שמקיפה את מאגר המים. עשרות ברבורים וברווזים משייטים להם בשלווה במים ומעניקים שפע של השתקפויות לחובבי הצילום. לא מעט מעופפים עוקצניים, מעיבים קצת על הפסטורליה.
יום 9
תחזית לגשם, יום לפארק מים. התלבטנו בין Tatralandia ל Besenova ולבסוף בחרנו בפארק הסמוך Besenova (יכולנו לראות אותו ממרפסת הבית, מעבר למאגר המים הצמוד).
מי מהם עדיף לא נדע להגיד אבל זה שהיה כיף גדול, זה ברור. שפע של בריכות, מגלשות ושעשועי מים מקורים ופתוחים, בריכות מחוממות וכמובן גם איזורי ספא (בתשלום נפרד).בילינו בפארק עד הצהריים מתחת לשמיים תכולים, רק כדי לגלות שתחזית הגשם אכן התממשה, אבל רק משעות הצהריים. החלטנו להמר ונסענו בכל זאת ל Hrabovo. בצמוד לתחנת הרכבל התחתונה של אתר הסקי ופארק האופניים Malino Brdo, יש פארק חבלים של רשת Tarazania. המטרה הפעם לא היתה פארק החבלים עצמו שהיה מאוד דומה לפארק שביקרנו בו ב Jasna, אלא אומגה באורך 300 מ' שנמתחת מעל אגם קטן שנמצא מעבר לכביש.
כשהגענו עדיין ירד קצת גשם. היתרון במזג אוויר כזה הוא שלא היו אנשים באטרקציה שנחשבת מאוד מבוקשת. החסרון היה שהיא לא פעלה בגלל הגשם. לאחר המתנה לא ארוכה הגשם פסק והאומגה נפתחה. יעל ואלון הקריבו את עצמם ושרדו כדי לדווח שהיה כיף.
קצת צילומים ליד האגם היפה שהיה ברור שצריך לחזור אליו במזג אוויר טוב יותר ואז גם לטבול בו, שוקו, קפה, פנקייקים ועוגת בבית הקפה הסמוך, וחזרנו הביתה למשחק פטנאק סוער.
יום 10
כבר למחרת בבוקר קיימנו את ההבטחה וחזרנו ל Hrabovo. מזג האוויר היה מצויין והחלטנו לעלות ברכבל ולרדת בסקוטרים (קורקינטים). את הסקוטרים שוכרים למטה, ועולים איתם ברכבל. כיוון שרצינו לטייל קצת בפיסגה לפני כן, נאמר לנו שנוכל לשכור את הסקוטרים גם למעלה, במחיר מעט גבוה יותר. בביקור הקודם שלנו עלינו ברכבל נטולי ציפיות של ממש והוקסמנו מכרי דשא ענקיים, נוף ירוק ושפע של שלווה. ישבנו על ספסל, נהנים מרוגע טובל בירוק בזמן שהילדים מתרוצצים בכרי הדשא ומלקטים פרחים. נאמר לנו שבמרחק של כחצי קילומטר יש גם חוות כבשים שניתן לחוות שם הכנת גבינות.
כרי הדשא היו במקומם, והפעם והחלטנו ללכת לביקור בחווה שמכינה גבינות.
הליכה במורד הכביש של כקילומטר הביאה אותנו לחווה, רק כדי לגלות שהיא סגורה.
להגנתי אומר שהנוף מסביב היה מאוד יפה ושראינו הרבה פטריות בין העצים.
כל זה לא עזר להרגיע את הזעם (הכבוש) ואצבעות מאשימות הופנו אלי כל הדרך בחזרה למעלה (בעלייה, בשמש...) אל תחנת הרכבל העליונה. שם הסתבר לנו שהשכרת הסקוטרים מתבצעת במתחם שעשועים קטן לילדים, שנמצא במורד המדרון. הפעם אמרתי לכולם לא לזוז עד שאני יורד ומוודא שהכל בסדר. את המקום תיפעלו שתי נערות כבנות 18, שלמרות המוזיקה באנגלית שהתנגנה ברקע, לא דוברות מילה בשפה. למרבה המזל היו בדיוק 5 סקוטרים ואחרי עוד כמה התקשקשויות, הצלחנו להשיג אפילו קסדות.
הירידה בכביש אספלט של כ 4 ק"מ שיכולות לנסוע בו גם מכוניות. הנוף יפה ומדובר בחוויה כיפית.
בדרך, עוברים כמובן ליד החווה להכנת גבינות, כך שבדיעבד יכולנו לשכור את הסקוטרים למטה ולחסוך את כל הבלאגן.
כשירדנו למטה נכנסנו לשחייה באגמון שליד החנייה (זה שהאומגה עוברת מעליו). היה קפוא וכיף.
בדרך הביתה עצרנו במפלי Lučanský שנמצאים בכפר קטן בשם Lúčky. חונים בלב הכפר ליד מלון ומשם שביל סלול קצר מוביל למפלים יפהפיים בגובה של כ 12 מטר, ממש בלב הכפר ומול מה שנראה כבית הספר המקומי. תחשבו על פארק עירוני קטן שבמרכזו מפלים טבעיים. אפשר גם להתרחץ בבריכות שלמרגלות המפלים.
בדרך לארוחת הערב, החלטנו לעצור באגם Liptovska בחוף קטן ולא מוכרז שהומלץ לנו על ידי בעל הצימר. החוף נמצא מעט אחרי המרינה וליד המגדל של Church of St. Mary. ה"חוף" עצמו קטנטן ומשמש בעיקר מקומיים אבל שווה להגיע בשביל הנוף, כשמגדל הכנסייה מהמאה ה 13, מוסיף לציוריות של הנוף.
משם המשכנו לארוחת ערב ב Route 66, מסעדת בשרים בסגנון אמריקאי שהסתבר לנו שמאוד פופולרית בקרב ישראלים. האוכל היה מצוין.
יום 11
היום הזה מוקדש למסלול הטיול הממשי האחרון בטבע, קניון יאנוסיקובי JÁNOŠÍKOVE DIERY, שנמצא בברכס ה- Mala Fatra. נוסעים לכיוון Terchova, וממש לפני הכניסה לישוב בצד שמאל נמצא מלון Diary. משלמים וחונים בחניית המלון, או באחד ממגרשי החניה שמצידו השני של הכביש. בביקור הקודם שלנו בסלובקיה עשינו קטע קטן מאחד ממסלולי הטיול שמתחילים כאן והוא הוכתר כמסלול היפה ביותר.
ממש מאחורי המלון מתחילים מספר מסלולי טיול. באתר המלון יש תיאור של המסלולים. מומלץ להדפיס את מפת המסלול
https://www.hotel-diery.sk/media/2016/11/0/2/Mapa-Janosikove-Diery-2016.jpg
או לצלם את השלט בכניסה. ההתחלה שלווה בשביל שמסומן בצבע כחול. מהר מאוד מתחילים ללכת לצידם של פלגי מים זורמים בקניון.
כעבור כ 1.2 ק"מ, מגיעים לפיצול שבילים. השביל הכחול (מומלץ לילדים צעירים וזה שהלכנו בו בפעם הקודמת) ממשיך עוד כקילומטר עד לנקודה בשם Podziar. למסלול המאתגר יותר שמשלב סולמות ומפלי מים, פונים שמאלה בשביל ירוק / צהוב ובפיצול השבילים הבא פונים שוב ימינה וממשיכים בשביל הצהוב עד ל Podziar. המסלול לא מאוד קשה אבל דורש זהירות בטיפוס על הסולמות ומעבר על פני גשרים וסלעים חלקים ממים. הנוף מהמם.
ב Podziar קיוסק / מסעדה ומקומות לשבת ולנוח בתוך הנוף הירוק והמהפנט.
ל Podziar אפשר להגיע גם ישירות בשביל צהוב (המשכו של אותו שביל צהוב שהלכנו בו), מ Stefanova.
במקום לחזור מ Podziar בשביל הכחול ממנו התפצלנו בתחילת הדרך, החלטנו להמשיך בו לכיוון Pod Tanečnicou. מדובר בקטע יפהפה של כקילומטר, משופע במפלים וסולמות בתוך יער מהמם. ללא ספק הקטע הכי מרשים בטיול שחבל לפספס.
מ Pod Tanečnicou ניתן להמשיך עוד כ 1.5 ק"מ עד ל Pod Palenicou ומשם אפשר לחזור באותה הדרך או בשביל ירוק שיהפוך את הטיול למעגלי, עד ל Pod Tanečnicou. אנחנו החלטנו שלא להמשיך ומ Pod Tanečnicou חזרנו בשביל ירוק שהתפתל ביער עד שפנינו ימינה בקטע קצר בשביל הצהוב שהביא אותנו בחזרה ל Podziar.
משם חזרנו חזרה בשביל הכחול, עד חניית המלון.
מדובר במסלול מאוד פופולרי (בעיקר חלקו הראשון, עד Podziar) ולמרות שהתחלנו אותו בשעה סבירה (סביבות 9:00), העומס היה ניכר. כשחזרנו בשעות הצהריים, היו ממש "פקקי תנועה" בעיקר במקומות שדורשים הליכה זהירה.
הפעם אני לא יודע אם המסלול יוכתר כיפה ביותר שעשינו אבל ללא ספק מסלול שאסור לוותר עליו.
יום 12
הקדשנו את היום לאגם ליפטובסקי וסביבתו. בבוקר נסענו לחוף מסודר בתשלום, שצמוד לאתר הקמפינג Mara Camping. חוף מטופח, בחלקו עם דשא ועצים שמעניקים צל, שמציע מגוון של פעילויות מים כגון סירות פדלים, קיאקים, סאפ, אופנועי ים, ריחוף בעזרת לחץ מים, בננות ועוד.
משלל האפשרויות שמחנו לגלות כמה כיף אפשר לעשות עם סירת פדלים שמצוידת במגלשה ואח"כ גם חלקנו סאפ. יש בחוף גם קיוסקים ומסעדה, בהחלט מקום שווה לבילוי של כמה שעות.
משם המשכנו לבית ההפוך (Dom Hore Nohami) שנמצא בסמוך לפארק המים Tatralandia. זהו פשוט בית הפוך.
הגג מונח על הקרקע והריהוט בחדרי הבית צמוד לתיקרה או ליתר דיוק לריצפה שמעל לראשכם. משטחים משופעים מוסיפים לתחושת הסחרחורת שאופפת אותך עם הכניסה. בגדול הביקור מיותר אבל באופן מפתיע נרשמה התפעלות דווקא משתי אטרקציות לא ממש קשורות שניצבות בחצר. האחת, מטוס נוסעים קטן והשנייה מסוק שניתן לשבת במושב הטייס ולשחק בשלל המתגים, הידיות והכפתורים שיש לו להציע.
התחנה הבאה היתה אמורה להיות קארטינג מקורה, Monaco Grand Prix. כשהגענו גילינו שהם אכן מתכוונים לאותיות הקטנות באתר ושניתן לנסוע במכוניות רק מגיל 15 (נדרש להציג תעודה מזהה). נאלצנו לוותר וחזרנו לבלות את הזמן שנותר במתקנים שבבית (קליעה למטרה (Darts), בדמינגטון, פטנאק, כדורסל). זה היה הערב האחרון שלנו במקום ולמען המלש"בית חובבת השקיעות חיפשנו מקום טוב לצפייה. בעלי המקום המליצו על מרפסת הבית או על הסכר הסמוך על האגם, שמשמש תחנה לייצור חשמל. בחרנו בסכר.
כביש צר שמשמש גם כשביל אופניים ובהחלט ברוחב שמתאים לאופניים, מוליך עד לשער נעול בראש הסכר. אנחנו העדפנו להשאיר את הרכב במחצית הדרך ולעלות לסכר בגרם מדרגות שהזכיר לי את הסרט "רוקי".
ראש הסכר משמש כטיילת ושביל הליכה וריצה לתושבי האיזור ולתיירים מזדמנים כמונו. הופתענו לגלות שהמגדל של Church of St. Mary בו ביקרנו לפני כמה ימים נמצא ממש מעבר לסכר.
הנוף של האגם מצד אחד ומאגר המים מן הצד השני מאוד יפה ובשקיעה נצבעו השמיים בשלל גוונים. Mission completed.
את הערב סיימנו במסעדת Route 66 שחציה לפחות היה מלא במשפחות ישראליות.
יום 13
זהו, הגיע הזמן להתחיל את הדרך חזרה. נסענו בחזרה אל קרקוב. עצרנו בקניון גדול,Factory Cracow שנמצא מחוץ לעיר שבנוסף לשלל חנויות האופנה וההנעלה יש בו גם סניף של סופר פארם. לא התרשמנו לטובה מהמחירים והמשכנו לשדה התעופה למלון Hampton by Hilton בו הזמנו לינה ללילה האחרון לפני הטיסה.
החזרנו את הרכב השכור ולקחנו רכבת משדה התעופה למרכז העיר. קניון Galeria Krakowska שממש צמוד לתחנת הרכבת שימש כתחנת רענון נוחה עם אוכל מוכר (ג'אנק פוד מערבי וסושי).
מראש החלטנו לוותר על הרובע היהודי (בין היתר כי מבקרים בו במסגרת המסע לפולין) ולהתמקד בשיטוט במרכז התיירותי של העיר. שמחנו לגלות דוכן של קיורטוש, אותו חיפשנו ללא הצלחה בסלובקיה.
על בטן מלאה, התפנינו להסתובב בעיר.
נכנסנו אל העיר העתיקה דרך שער שער סנט פלוריאן הישר אל הברביקן של קרקוב (Barbakan Krakowski), שריד לביצורים שהקיפו את העיר בימי הביניים.
משם המשכנו ברחוב פלוריאנסקה (Floriańska) לעבר כיכר העיר העתיקה, Rynek Główn.
הכיכר עצומה המימדיה ומוקפת מבנים מרשימים מכל עבר. המבנה הבולט ביותר תרתי משמע הוא בזיליקת מריה הקדושה ולה שני מגדלים בגובה של עשרות מטרים.
הכיכר והרחובות המולכים אליה עמוסים בתיירים, בחנויות מזכרות, מסעדות, דוכני גלידה ועוד מכל טוב.
למי שמעוניין, אפשר לחוות את מרכז העיר גם על גבי כרכרות רתומות לסוסים.
המשכנו בשוטטות חסרת מטרה מוגדרת עד למרגלות טירת וואול (Wawel), ומשם פנינו וחזרנו אל תחנת הרכבת ומשם למלון. טיפ קטן, אם לא הספקתם אפשר לקנות כרטיסים גם על הרכבת עצמה מידי הכרטיסנים / פקחים שעוברים בין הקרונות.
יום 14
הפתעה נעימה, המלון מגיש ארוחת בוקר קלה למשכימי הקום, החל מהשעה 3 לפנות בוקר. הפעם החלטנו להיעזר בשירות ההסעות של המלון ובתוך כ 2 דקות היינו בטרמינל.
טיסת בוקר שעברה ללא אירועים מיוחדים חתמה את ביקורנו השני בסלובקיה.
יש לי הרגשה שהעובדה שלא עשינו בסופו של דבר את מסלול ה Sucha Bela, השאירה פתח / תירוץ לביקור נוסף.
טיפים כלליים
השכרת רכב
את הרכב שכרנו בפולין בחברה מקומית בשם ODKRYJ-AUTO.
מסעדות
מסעדות שאהבנו:
Famosa
https://lesana.sk/restaurant-famosa/
Hotel Lesana
Stará Lesná 152, 059 52 Stará Lesná
Pizzeria Marcello
Tatranská Lomnica 94 05960, 062 01 Vysoké
Tatry-Tatranská Lomnica
Penzion Za Mlynom
https://www.penzionzamlynom.sk/en/Food
Mlynská 389
034 83 Liptovská Teplá
GPS: 49.10586, 19.40716
Route 66
Garbiarska 627, 031 01 Liptovský Mikuláš
