טיול זוגי של שבוע ביולי 2022, קופצים מצימר לצימר ומנסים לחוות איטליה מקסימלית.
אנחנו חובבי טבע ונוף מושבעים, ולכן אנחנו מחפשים בעקשנות פינות קסומות עם נוף מיוחד, ובפרט תכלת-ירוק-טורקיז (שמים-צמחיה-אגם). חפרנו זמן רב בגוגל-מפות ובבוקינג, ואם אתם חובבי טבע שקט ומופרע, אז עשינו עבורכם את העבודה.
אה, וגם חובבי צילום, כמו שתיראו.
אז אחרי עצירת ביניים באתונה וטיסת המשך שברחה לנו ולכל הנוסעים - מה ש'הכריח אותנו' לשכשך בחופי יוון התכולים - נחתנו במילאנו בשקיעה, הוצאנו את הרכב השכור מהשדה, ושמנו פעמינו אל הצימר שבחרנו בעיירה הקסומה Mezzolago על גדול אגם לא גדול ולא מפורסם: לדרו, הסמוך לאגם גארדה.
מגיעים בחצות הלילה לדממה מקפיאה, מוקפים בצללים של הרים שמרגישים כמו טרולים אימתניים, מוצאים איכשהו את הצימר, ולמחרת מתעוררים לנוף משוגע.
אחרי ההלם הראשוני, תפילה וארוחה, יוצאים לחקור את האזור. שוכרים אופניים חשמליות ויוצאים למסע סביב האגם. מתחיל בכיף, מתחמם, בריזה טובה, וכשעוד יותר מתחמם - קופצים לשחיה קלה באגם הטורקיז הטהור, וחוזרים לאופניים. הסיבוב לקח לנו כשלוש שעות, כולל קפיצה לאגם ומנוחות על ספסלים וכרי דשא הסמוכים לאגם.
אין כמו רכיבה על אופנים כדי לגעת באמת בטבע, להנות מ-20 ק"מ של יער, מים, דשא, עיירות נופש, ואויר הרים, בתוך שלוש שעות.
אחרי שנ"צון, מתלבשים קליל ויורדים עם הרכב לאגם גארדה - לעיירה המתויירת והיפהפייה לימונה דל-גאדרה. איכשהו מוצאים חנייה בסמוך לנחל, ויורדים איתו עד לאגם.
טיול רגלי נעים של אחה"צ צמוד לאגם, משכשכים, חוזרים לטיילת, מתיישבים למיץ טבעי וקררר (לימון, איך לא. הכל כאן עם לימון למרות שאין קשר לשם המקורי של העיירה), ונשבעים שפעם הבאה עולים לאחת הפסגות להשקיף מלמעלה על גן העדן הזה.
לפנות ערב קופצים לעיר גארדה, משהו שהיה אפשר לוותר עליו בדיעבד, עיר די רגילה ומשעממת ביחס ללימונה השכנה, אבל היחידה באזור עם סופר, קניון, וכו'.
לקראת השקיעה חוזרים לצימר, ולא מבינים איך המים של אגם לדרו נצבעו בצבע המטורף הזה:
בבוקר ממשיכים צפונה - אל הדולומיטים.
נסיעה ארוכה אבל ממש לא משעממת, מלאת הוד הרים, נחלים ואגמים, כמו זה:
עצירה לתמונת נוף, עצירה לקפה במלון דרכים, עצירה על גשר מעל עוד נחל, ומגיעים לואדי המרשים ששם נהיה ביומיים הקרובים - ואל די פאסה, המאגף את רכס המרמולדה (הגבוה בדולומיטים) ממערב ומצפון.
מגיעים לעיירה בעלת השם המפציץ: פוצה די פאסה, חונים בסמוך לרכבל Cabinovia Pozza-Buffaure הנמצא בקצה העליון (המזרחי) של העיירה, ועולים ברכבל הראשון לפסגות הדולומיטים. היינו בטוחים שזה השיא.
אגב, האיטלקים/שוויצרים (כן, זה אזור שיש המון שוויצרים) לא מוותרים על הפסקת צהריים עסיסית, כך שיש לנו שעה וחצי להמתין לרכבל השני (הפתוח) שיקח אותנו לתחנה הבאה העליונה יותר, שלפי מה שנראה מפה זה רק הירח או המאדים. הנוף מטורף. לא המילים ולא התמונות מתקרבות למה שרואים בעין.
הרכבל השני - הפתוח - מגיע, ומטפסים איתו עוד, ועוד, ועוד, עד לפסגה הירוקה.
משם אנו צועדים במסלול נדיר של שביל פסגות, ירוק מכאן ומכאן, הרים אדירים מכל עבר 360 מעלות, נעים, מעונן חלקית. פרות רועות במעלה ההר. יודעים מה? אם כבר אתה פרה, זה המקום להיוולד בו.
מגיעים לנקודה הגבוהה במסלול, מחכה לנו שם ספסל וזוג תיירים מבוגרים (80! אין על התיירים האירופיים)אנגליים. מצטלמים, וחוזרים לנקודת ההתחלה, לשתות קפה במסעדה El Zedron שבפסגה, וחוזרים למלון בעיירה שבה חנינו - פוצה די פאסה.
בערב מטיילים רגלית בעיירה ובעיירות הנופש הסמוכות, המון מים, המון ירוק, והשקיעות, אוי השקיעות.
בבוקר מטיילים רגלית באזור, רצים כמו ילדים בתוך ים של דשא, ולא מפסיקים להשתגע מהנוף שמקיף אותנו.
קשה להחליט מה לעשות כשאתה בגן עדן, אבל בכל זאת התנענו ויצאנו למעבר הרים 'סלה', נקודה לחנייה ומסעדה: Hotel Passo Sella Dolomiti Mountain Resort.
גם שם הליכה רגלית לחקירת האזור המרשים.
בצהרי היום מקשקשים עם אטרקציה נחמדה של מגלשת הרים, ועוד רכבל שמטיס אותנו לעוד פסגה חלומית מעל הואדי האלמותי.
אחה"צ חוזרים ל'פוצה', שוכרים אופניים, וחורשים את הואדי לאורך כמה עיירות קסומות שעל גדול הנהר. באזור הזה של איטליה מקפידים מאוד על שבילי אופניים שטובלים בנוף.
אחרי יום שימשי באמצע הקיץ אתה לא מצפה לגשם. אין סוודר, אין מטריה, אבל הגשם לא שואל. הוא פתאום בא, אבל בנחת.
דבר מדהים שפגשנו: אנחנו רוכבים על אופניים כבר שעה לאורך הנהר התכלת והנקי. אבל פתאום מגיע גל אדיר שמעלה את מפלס הנהר, והגל - עכור, חום, עם ענפים ובוץ. מתברר שהגשם התחיל לפני כמה שעות בהרים הגבוהים שמהם מגיעים המים לנהר שלנו, ורק עכשיו מגיע הגל שאוסף איתו בדרך המון פסולת וחול.
בבוקר אנחנו אורזים ויוצאים לעבר התחנה האחרונה שלנו: ונציה.
בדרך עושים סיבוב סביב כל רכס המרמולדה (לא טיפסנו לפסגה שלו, להשאיר משהו לפעם הבאה), עצירה קטנה בסכר Diga Maria al Lago שלמרגלותיו:
הדרך לונציה ארוכה, אבל מדהימה.
הנה דוגמא לעצירה קטנה על הנחל:
מגיעים לונציה, משאירים את הרכב והחפצים בתוכו (=טיפ של אלופים. במקום לשכור ארון להפקדה. עוד 4 שעות של רכב שכור עדיף על כאב ראש או גרירת מזוודות בוונציה) בחנייה ע"י השדה תעופה.
סירת-אוטובוס עד לוונציה, עצירה בתחנה הראשונה, הליכה רגלית בפאנן לאורך העיר עד לכיכר סאן מארינו. חייב לומר שוונציה איכזבה, לא נראה שנחזור לשם. אין הרבה מה לראות מעבר לתמונות, צפוף מאוד, חם, ובדיעבד היינו מעדיפים עוד יום של טבע מטורף כמו שאיטליה יודעת להציע.
אבל היה נחמד...
סירה חזרה, טיסה, והביתה בשמחה.
