מדגסקר, כי אנחנו חיים באפריקה כבר כשנתיים וכמו שהכי באפריקה, המושג 'זמן שאול',
מקבל משמעות נוספת לתחושה שהיום יש ומי יודע מה מחר...
בתכנון יצא לנו שבועיים מינימום, כי רק הטיסות מפה לשם תופסות חצי מהזמן. שבועיים של חופש מהחיים שבחופש, להגשים עוד חלום, לכבוש עוד יעד עלום בעולמנו הקסום.
בשום מקום אחר בעולם. מה, לא נסע לוודא???
את ראש השנה, אמרנו, נחגוג על חופי הטורקיז של האי נוסי ביי, אבל לפני חייבים לעשות גם קצת מדרום האי, לחוות את העיר הקטנה 'פורט דופין' ואת הלמורים של שמורת ברנטי. מהשמורות שבצפון בחרנו את יערות הגשם של הר דאמבר ואת הצ'ינגים של שמורת אנקרנה. ואם כבר חייבים אובר נייט בעיר הבירה אנטננריבו, אז בוא נפיק את המקסימום גם מהמרכז, נלך להסתובב בשווקים ולבלות בערבים...
אנחנו גרים בלובומבשי, שבחבל קטנגה במדינת קונגו DRCהגדולה.
למה? כי לחיים יש את התכנון שלהם, על כל השאר אנחנו אחראים- כמו לתכנן תכניות מה לראות ביבשת
שאנחנו חיים בה, היכן לבקר ואיזה זיכרונות ראויים לאסוף...
מדגסקר נשמעה לנו ראויה להיכנס לאוסף ההרפתקאות והזיכרונות שלנו.
הצליח לנו המלון הראשון, שישב על מצוק הפנינסולה הדרומית ביותר, מוקף במי האוקיינוס ההודי,
(Thailnjoo hotel) ארוחת גורמה במסעדת המלון, מסז' לאור נרות ורעש גלי הים עשו עבורנו את הספתח ההולם...
בדרכים ובמלונות פגשנו אנשים מכל העולם (רק שתדעו שהאיטלקים והצרפתים הם המטיילים מספר 1 במדגסקר) ואז הסתבר מה שידענו... שלכל מקום שאליו הגענו, המליצו לנו על הרבה מקומות אחרים שעליהם בכלל לא שמענו.... אבל זה תלוי בסגנון הטיול, התקציב והזמן שמוקצב.
בבוקר יצאנו לדרך לשמורת ברנטי לראות את הלמורים המפורסמים של מדגסקר. הדרך הקופצנית והנסיעה האיטית אפשרו לנו להנות מהנוף המרתק. שדות אורז בשולי ההרים הצבעוניים, עצים וצמחייה מגוונת שהתחלפה בהמשך בנוף סמי מדברי, עם סוגי קקטוסים מיוחדים. ובעיקר אנשים. תערובת של מראות אנושיים צבעוניים עסוקים למחייתם ולפרנסתם לצידי חנויות ובתי העץ הקטנים שלהם.
פה המקום להביע דעה (שנראית כמובן מאליו, אבל...) שאין טיול שווה בלי מצלמה שווה עם זום משמעותי... יש דברים שהעין שלנו לא מצליחה לקלוט בלי הזום, יש דברים שאי אפשר לצלם כדי להנות מהם כפליים בלי לעשות פוקוס הגון ולהיכנס לדברים לתוך הנשמה....
המדריך הפרטי ששכרנו התברר כצלם חובב מנוסה ובמשך הטיול חלקנו גם חוויות של זויות צילום וקלוזאפים מיוחדים.
זה תלוי בעונה מה זוכים לראות כשמטיילים ביערות שבשמורת. פעם זה יבש ודי ריק ומידי פעם קופץ איזה
למור (Lemur) סיפאק או מאקי, ההוא מהזן החום, ופעם זה רטוב מלא וצפוף ויש אגם או מפל ומלא שרכים וצמחייה מיוחדת.
בלילה ראינו למורים ננסיים יושבים בתוך חורי העצים, בבקרים פגשנו לאמורי מאקי, שבאו לאכול איתנו ארוחות במסעדת השמורה. את הזיקיות המיוחדות קצת יותר קשה לראות ואת הצבים הגדולים גידרו ושימרו.
התרשמנו מעצי ה'דידי הרשי' הגבוהים וחיבקנו עצי באובב מרשימים בגודלם, שהזכירו לי את הנסיך הקטן...
שאמר שיש דברים שסמויים מהעין ושאפשר לראותם בלב בלבד. ואכן, בכמה שמורות בצפון לא היו לא קשרי אינטרנט ולא קווי טלפון, וכשהגנרטור הפסיק לעבוד ישבנו בשקט לאור נרות והקשבנו אחד לשני וללב שפעם בקצב אחר...
(אבל איך שהגענו למקום הראשון שבו התחבר לנו האיפון לעולם החיצון, מיד, כמו מכורים קשים... שלחנו וואטסאפ ופייסבוק לכל העולם ואשתו... :-)
אין ספק, נהננו ממדגסקר בגדול! אבל עיקר ההנאה באה מהמפגש עם התרבות השונה. אנחנו שבאים משנת מגורים בזמביה ועוד אחת בקונגו, כבר יש לנו מקור להשוואה של אפריקה אחת לאחרת, השונה.
האנשים במדגסקר הם תערובת של אפריקאים ואסיאתיים למיניהם (אינדונזים, מלזים, הודים, סינים).
בכפרים הם ידידותיים, ביישנים וצנועים (בלשון המעטה...) והתמונות ידברו בעד עצמן.
בעיר הזהירו אותנו מגנבים, כייסים ואלימות של אנשים במצוקה.(למזלנו אין לנו סיפורי זוועה...)
התרשמנו שבניגוד למקומות אחרים בהם ביקרנו, האנשים עמלים למחייתם ומתפרנסים בכבוד.
המדריכים שיתפו אותנו בכאב שלהם על ממשלה שלא עושה מספיק בשביל עמה ושעדיין נגועה בשחיתות, אבל בשטח שומרים על החוק והמשטרה לא מציקה.
אכלנו מלא אורז.
כי הם מגדלים אורז, כי זה בא עם הכל (זה ה'שימה' /'פופו'/'מייז' של האפריקאים ביבשת), עם מרק בשר ועלים מכל הסוגים. דגים ופירות ים, עוף בתערובת עגבניות וירק, יש גם באגט וקוראסון שאריות מההשפעה הצרפתית, ובגלל שאנחנו 'מוזונגו' אז בכל מקום הציעו לנו גם סטייקים וציפס...
הנשים והילדים עובדים בשדות האורז, הגברים מגדלים את פרות ה'זיבו'. אם יש לגבר בין 5-10 זיבו הוא יכול להתחיל במשא ומתן לקניית אישה חדשה...
למדנו כמה מילים במלגשית וביחד עם ה'אום פה' צרפתית שלמדנו בקונגו,
היינו גאים בעצמנו שהצלחנו לתקשר כשנקלענו למצבים של 'נוו אינגליש'...
'אין וו וו'? -; זה מה נשמע? והתשובה המתבקשת- 'סימישי וו וו' -; אין חדש!
תודה -;זה 'מיסאוצ'ה' וסליחה -;זה 'אז'פדי'.
'מורה מורה' (Mora Mora)- לאט לאט, אפילו כתובה על החולצות שמוכרים לנו, התיירים.
'מילאקי מלקאי' -; זה מהר מהר.
כמה? -; הוצ'ינונה? או קומביאה? בצרפתית
איפה?- אייזה?
אפשר לטוס רק לNosy Be-
אי קטן בצידו המערבי של מדגסקר. קטן זה יחסי, כי יש קטנים ממנו מסביבו (11 אני חושבת..)
בכל אחד מהאיים אפשר לבקר, לכמה שעות. הסירות יוצאות מכל מקום, דרך המלונות או סוכנויות טיולים מקומיות. חופים יפים, אתרי צלילה, אוכל מקומי ושקט ושלווה.
לקחנו טרקטורונים והסתובבנו באי, טיפסנו בשבילי נוסי קומבה התיירותית והצטלמנו עם הלמור השחור שטיפס על כל מקום שבו מצא בננה. אחר כך קנינו מזכרות (מפות מעשה יד המקומיות, דברי עץ וסלים צבעוניים בכל הגדלים).
צללנו למעמקי האוקיינוס לחפש דגים מיוחדים ואחר כך אכלנו אותם ביחד עם הלובסטרים.
אנחנו לא מהמשתזפים אבל זה עדיין קטע חזק אצל התיירים האירופאים, בטן גב וכמה שיותר אדום/בורדו,
חום אם יש גנים טובים... :)
אם בוחרים מלון מפנק, כמו שבחרנו.... (Ravintsara) כי מגיע לנו!
אז בכלל הכל מתערבב ביחד- הנופש, חופש, אקסטרים, פינוק לגוף ולנשמה.
הזמנו דרך האינטרנט את כל המלונות, כולל סידורי הסעות, מדריכים וסיורים. כי ככה אנחנו אוהבים שהכל מתוכנן וסגור מראש (אני עדיין שוקלת לצרף את טבלת תכנון הטיול שלנו שתראו איך האיש המדהים שלי, סגר לנו את כל הפרטים, כדי שיצליח לנו טיול החלומות שלנו).
וכמה שהצליח !!!
וילומה.