אלזס - למטייל ולנהג העצמאי
מאת: עופר בן צבי – דצמבר 2014
טיול עצמאי עם רכב, לאורכה של דרך היין, שווקי חג המולד ועיירות ציוריות
כל הנכתב הינו בגדר המלצה בלבד.
גילוי נאות – בכל המקומות שצוינו או הומלצו התארח הכותב על חשבונו הפרטי
חדש!!! קישור למפת תוכנית, מסעדות. מלונות ועוד
קישור מעולה למפת תכנון שלי
תכנון נסיעה:
עונת הביקור – כל עונה ! (בקיץ הכל ירוק, עונות מעבר נעימות ולחורף יש את הקסם שלו, הטיול תוכנן במיוחד לתקופת שווקי חג המולד – קר ויש לקחת זאת בחשבון).
ביקרנו בתחילת דצמבר 2014 . אתרי האינטרנט הרי מפחידים יותר מהמציאות ומראים טמפרטורות מתחת לאפס. בתכלס – קר אך סביר, חם במקומות סגורים כחנויות ומסעדות. לילה קפוא. בעיירות כיף לטייל באמצ"ש, לחץ תיירים ומקומיים עצום בסופ"ש כולל בעיות חניה אך לא קר.ממטרים ספורים אך מתרגלים אליהם ואם יש מזל – קצת פתיתי שלג.
מטבע – יורו. יוקר מחייה לתייר: זול עד בינוני. תחבורה ציבורית + ארוחות קלות/נשנושים – זול, אם הולכים על רכב שכור + 2 מסעדות ביום זה מתייקר.
טיסות – טיסות איזיג'ט תל אביב-באזל-תל אביב. שעות נוראיות. בהלוך הטיסה יוצאת בצהריים, אבל בול בזמן, ובחזרה הטיסה ממריאה ב 07:20 , כלומר התייצבות שעתיים קודם, 04:00 השכמה במלון ליד שדה התעופה.. ננמנם כבר בטיסה..
נתב"ג דצמבר 2014 –הגעה עם רכבת ישראל המפתיעה אותי תמיד בדיוק המופתי. שימוש במערך ההסעה של נתב"ג כדי להגיע לבידוק וצ'ק-אין בטרמינל 1 (אל דאגה, חוזרים לטרמינל 3). נהג האוטובוס עורך לנו סיור קצר ולא מודרך או מוסבר בנתב"ג ומסיע שתי עובדות וותיקות לאירוע עובדים פנימי באיזה אולם בתוך נתב"ג טרם הסעתנו ליעד המבוקש. בטרמינל 1 עוברים בידוק בטחוני ונותנים מזוודות (נסיעה קודמת לברלין לוותה בתורים ארוכים מאוד), עולים לביקורת דרכונים במדרגות המפורסמות לקומה שנייה, שתי שוטרות קצת משועממות שלא מרימות בכלל ראש (אנו הולכים לביקורת כף יד), בדיקת תיקי יד – תור ארוך אך מתקדם, ירידה לאוטובוס לטרמינל 3 ודיוטי פרי למעוניינים (דרך אגב החנות הגדולה במועד זה בשיפוצים, הוציאו המון סחורות לרחבה המרכזית כולל הרבה טעימות אלכוהול). למסודרים שבעי קניות – ממליץ להימנע מ"טרקלין דן" ההומה תיירים וישראלים קומבינאטורים ולבקש בכניסה לטרקלין שובר לפאב קטן הנמצא בנתב"ג! כן כן, בירה, טפאסים ואוכל של פאב – נסו ותבינו בעצמכם.
כמה מילים על הטיסה – (פרטים מלאים באתר איזיג'ט easyjet.com ואפילו יש דפים בעברית) היא חברת לאוקוסט, כלומר מציעה מחיר טיסה זול מאוד כחצי שנה ויותר לפני הטיסה, מחיר המתייקר ככל שמתקרבים למועד הטיסה. פרט למחיר הטיסה הבסיסי אפשר לשריין מקום ישיבה בתשלום נמוך או מקום עם מרווח רגליים במחיר גבוה קצת יותר. אם לא מזמינים מקום יושבים היכן שנשאר מקום – היכונו להפרדת זוגות ומשפחות, אבל זה לא נורא, הצוות מנסה לסייע ככל הניתן. מטען – תיק עלייה למטוס במימדים איומים ניתן להעלות למטוס – קטנה יותר מהמזוודונת שיש לכם בבית ! ניתן לרכוש זכות להעלות לבטן המטוס מזוודה במשקל 20 ק"ג. בשורה תחתונה – בהזמנה מוקדמת יחסית הטיסה הלוך ושוב עלתה לי 173.5 אירו לאדם כולל מזוודה ומקומות שמורים הלוך ושוב ביציאת חרום (מרווח רגליים גדול מהרגיל). הטיסה עוברת בשלום, הצוות הצעיר הינו רב לשוני – נעים ונח, במיוחד לולה הדיילת הראשית שעושה "שמח", מקשקשת עם הנוסעים ומציעה את מרכולת הדיוטי פרי ברמקול בעליצות רבה – נראה שהיא דגמה קצת ויסקי בנתב"ג בטעימות חינם. אמנם אין ארוחות בטיסה כזו אך ניתן לרכוש המון דברים – קפה 3 אירו או סנדויץ חם וטעים, מגוון מלוחים ומתוקים, שתייה קלה וחריפה במחירים של חו"ל. בטיסה קודמת לברלין קנינו לקטנצ'יק ערכת ילדים שהעסיקה אותו כחצי שעה.
לינה – שלא כטיולי כוכב, טיול זה היה כרוך בנסיעה לאורכה של אלזס, דרך היין ודרכים כפריות ובינות לכרמים, ולכן הוזמנו מראש מקומות לינה במעיין צימרים או B&B, החברים ברשת Ges de France, כאשר עפ"י האתר הרשמי יש מספר רמות המסומנות בסמל שיבולת. 1-עממי, 5-מהודר מאוד. לרוב מדובר בדירה מעל דירת הבעלים וכלולה ארוחת בוקר מעבר לארוחה של בית מלון. אפרט בהמשך כמובן. הבחירה הייתה עפ"י רמה 4-5 ולאורך המסלול המתוכנן. בכלם יש ארוחת בוקר, אינטרנט אלחוטי WiFi ופינוקים. לילה ראשון תוכנן במרחק נסיעה קצרה יחסית מהשדה כדי להתאפס על הרכב לנוח ולאכול במסעדה, לינה דו-יומית בשני מקומות נוספים ולילה אחרון במלון ליד שדה התעופה, כדי להימנע מנסיעה ארוכה לפנות בוקר. הרעיון הוא גם לא "להיסחב" עם המזוודות יותר מדי אלא להשאירן בצימר במקום בתא המטען ברכב – במיוחד בערים הראשיות בהן מזהירים מפריצה לרכב ומכייסים.
שדה התעופה באזל – קטן וחכם, המשרת את שלוש המדינות הסמוכות - שוויץ, גרמניה וצרפת. ההגעה היא למקום אחד אך "היציאה" היא עפ"י מדינת היעד שלך, וזה חשוב כי תחנת השכרת הרכב שלנו הייתה בצד הצרפתי של השדה. איסוף מזוודות ויציאה תוך כמה דקות.
רכב - הזמנתי בממסי המעולים בת"א רכב לזוג, גולף ידני, ממוזג עם מערכת ניווט בילד-אין ברכב, ללא הגבלת ק"מ, מונע בדלק ולא סולר. לקחתי ליתר ביטחון עוד GPS מהארץ ומפה מפורטת של מישלן, שלא היו להם צורך. יידעו אותי מראש שייתכן שאקבל רכב אחר באותה רמה או שידרוג.
בשדה התעופה, עפ"י המלאי הקיים, הציעו לנו סקודה ידני עם GPS או, וזו בחירתי, רנו קפצ'ור אוטומטי, ג'יפון חכם עם לוח שעונים ומתגים של בואינג 747 – הכל כמעט מופעל ממסך מגע ענק (כמו טאבלט) – רדיו, אודיו, ניווט, דיווחי מזג אוויר ואינטרנט. העברנו לאנגלית וזהו, יצאנו לדרך. רכב נח, מדהים ברמת תגובתו, חימום מהיר של חלל תא הנוסעים ועוד כמה מתגים שטרם הבנתי עד היום מה תפקידם.. נדרשים גלגלי שלג ליוצאים לשוויץ או לאזורים עם פוטנציאל לשלג ויש לבקש זאת מראש. אנו עשינו גיחה קצה לבאדן באדן ולא חויבנו להתקין.
לילה ראשון וארוחת ערב נפלאה
משדה התעופה אנו מנווטים בחשיכה גמורה (חוסכים בצרפת, אין תאורת כבישים אלא באזורים עירוניים). ה – GPS לוקח אותנו בדרך הקצרה ביותר, והמשמעות היא נסיעה בכבישים צרים דרך כפרים, עיירות ויערות אלזס – שני רכבים חייבים להאט כדי לחלוף זה מול זה. עיירות קטנות מקושטות באלפי נורות ושרשראות נורות ברחובות, עצי חג מולד מקושטים אבל שממה ברחובות. נכנסים לעיירה ותוך דקה יוצאים ממנה בנסיעה קצרה לאחרת. צבי צעיר נראה באורות הרכב מדלג וחוצה את הכביש ונעלם ביער החשוך.
הגענו לעיירה דיי חשוכה, לביתם של זוג מבוגר שהמתין לנו. רחוב צר מאוד כשמצד אחד הבית ומצד שני ערוץ נחל זורם בעצלתיים (בבוקר האכיל בעל המקום את הפורלים השוחים בו). הצימר הוא אחד משלשה חדרים (השניים האחרים ריקים אך מוזמנים לתקופת קריסמס), חדר מושקע ביותר, מחומם, מתלה מגבות מחומם, הרבה מגבות נקיות ומיטה נוחה והמון כריות נוי. על המיטה המתינה לנו מתנה צנצנת ריבת יין אדום ביתית.
אקדים את המאוחר ואספר כי למחרת קמתי מאוד מוקדם מתוך הרגל, ויצאתי בחשיכה של שש בבוקר לסיור בסביבה הקרובה, עפ"י המלצת בעלי הבית – לאורך הנחל ובמעלה גבעה – היכן שבעלי הדירה נוהגים לעשות הליכות (בטח לא בשעה ובקור כאלו). בתי מגורים חמודים ומרווחים צמודים לגינות גדולות, לחלקן ערוגות ירקות ופרחים ולמרביתם מדשאות מכוסות שלג קל. בשיחה קולחת אח"כ בין זוגתי לבעל הצימר, מאחר והאנגלית שלו דומה ברמתה לשבדית שלי, מתברר כי אשתו מזכירת רופא מקומי ואילו הוא פנסיונר של חברת הרכבות, הגיע במקור מחבל לוריין וכעת הוא מפעיל את הצימר. שניהם מוכשרים בבישול ואפייה, על שולחן ארוחת הבוקר הנמצא בחדר הבנוי כמרתף יין יש עוגות, ריבות ולפתנים – חלקן מהערוגות ועצי הפרי מאחורי הבית. הם מוכרים ריבות יין טעימות לאכילה או להוספה לתבשילים. גם אנו השארנו להם מתנה – חפיסת מלח צבעוני מים המלח וגלויית "תודה" המחולקת בנתב"ג במגוון שפות.
מאחר והגענו ביום שני, מרבית המסעדות שסימנתי לי על המפה היו סגורות לארוחת ערב. הוא אישר שתי מסעדות שסימנתי והחלטנו לנסוע לרחוקה יותר – 10 דקות (10 דקות בחשיכה מוחלטת אחרי קצת יין זה רחוק..)
ושוב נסענו לנו בדרכים טובות אך מאוד חשוכות, בין שדות כרמים ויערות, עד לעיירה קטנה אחרת (Hausgauen). מראה סוריאליסטי של בתים הצצים מתוך אפילה וערפל עם הילה זהובה של פנסי הרחוב. שילוט מפנה אותנו לחצר של בית כפרי – כאמור הכל חשוך וערפילי באווירת מסתורין של סרט מפחיד. חניון הרכבים במרחק כ-80 מטר מהכניסה לבית המגורים המסתמן כמסעדה ונמצאים בו חמישה רכבים, למרות שבמסעדה היה רק זוג אחד לפנינו. הלכנו בשביל מרוצף, עלים על הקרקע וחריקות נעליים על חצץ דק, ערפל עוטף הכל ואת הדרך מנחות כמה נורות הזוהרות בהילה צהובה חלשה. הגענו לבית חווה מדהים ביופיו הפנימי – תקרה גבוהה מאוד וקורות עץ חומות בפנים. בדיעבד מסעדה המומלצת ע"י מדריך מישלן. ביקשנו בעדינות לראות תפריט כדי שלא ניפול: לא הרבה מנות ולא יקר מאוד: 5-6 מנות ראשונות, שתי מנות דגים, 2-3 מנות בשר ותפריט יין בעובי דפי זהב אזור השרון. יש להם שף מניו התבשרנו. אתה קובע רמת מחיר מבין כמה רמות ללא יין או גבינות ונשאל מה אתה לא אוכל (פירות ים או בשר ציד או כל הגבלה אחרת), והשף מוציא שלוש מנות, בעצם 5-6 מנות כולל קערית מרק ע"ח הבית ומבחר גבינות (כ 30 במספר, המגיעות על עגלת קינוחים כזו המוצמדת לשולחן, וממנה מורידה המלצרית כמה פרוסות לצלחת אישית). הכל היה מאוד מאוד טעים ומעוצב כמו במסעדת פאר, למעט אולי דג מטוגן "רגיל", הכל מקושט עם ציור של "טיפות" רטבים מיוחדים ופרחי מאכל קטנים. בגלל ההפניה של בעל הצימר מפנקים בטעימות נוספות מהמטבח ולא לוקחים דמי שירות, השארנו כמה שרצינו. לאט לאט הגיעו עוד כמה זוגות וחבורה שכנראה עובדים יחד ובאו לחגוג את סוף השנה.
מנות מיוחדות – מרק קרם גבינות עיזים עם שמן אבוקדו, נתחי בשר צייד וקונפי דלעת ספגטי והכל מלווה ביין אלזסי לבן וקר, במחיר של בקבוקון מים מינרלים של זוגתי.
פרטי המסעדה:
Au Petit Paradis 3 Rue de la Vall, 68130 Hausgauen
היום השני
הבוקר החל, לאחר ארוחת בוקר וקיפול, בהורדת שכבת קרח דקיקה מחלונות הרכב ונסיעה לאקו מוזיאון Ecomusee שלצערנו היה סגור למרות שגם האתר שלהם לא ציין זאת. כתבו על המקום (בתרגום חופשי) שהוא "היה יכול שלא להתקיים כלל ואף אחד לא היה מרגיש בחסרונו, כי מי אוסף בתים ישנים הנמצאים בסכנת הריסה ? ". המוזיאון הוא פרי יוזמה של סטודנטים מאוניברסיטת מולוז שאיתרו בתי עץ עתיקים המיועדים להריסה, פירקו אותם תוך שהם ממספרים כל רכיב ורכיב, השיגו שטח והקדישו מספר שנים להרכבת הבתים מחדש. המוזיאון נראה ככפר של כשמונים בתים מסורתיים. כמובן כשפתוח שומעים את הסיפורים שמעבר לאבן ולעץ ולתבן. אנחנו רק הקפנו את המתחם והשתמשנו בחדר השירותים של המסעדה במקום.
היום המשיך בעיירות איגושהיים Eguisheim וקייזרברג Kayserberg בשווקי חג מולד. בכניסה לכל עיירה כמעט נמצאת לשכת תיירות קטנה המשולטת באות "i " (אינפורמיישן) ובה ניתן לקבל את מפת העיירה ומסלול מומלץ בין נקודות העניין המרכזיות בעיירה. האמת, העיירות מאוד דומות בעיצובן ובתכנים אם כי יש בחלקן התמחויות ארטיזנית – יין, שוקולדטייר מפורסם , מאפים, קצביות, מתמחים בגידול ושיווק פטריות מיוחדות טריות ומיובשות (רכשתי מלח עם כמהין האמור להוסיף ארומה מדהימה לתבשילים), או עיירה שעברנו בה וכלם עוסקים בקרמיקה – מעציצים, קישוטים, כלי מטבח ותבניות אפייה במידות שונות וצבעים ססגוניים.
לרוב היינו צועדים שלובי יד ברחוב הראשי של העיירה (רומנטיקה וכפור) , שרק בסופ"ש הוא מדרחוב לכל דבר, מביטים על הבנייה האופיינית למקום (בתים ציוריים וצבעוניים עם גגות רעפים משופעים, קורות עץ חומות עבות מעטרות את המבנים) וכמובן ברוח החג הכל מקושט בהפרזה יתרה בקישוטים, עצי חג, בובות ושרשראות של נורות. צילמנו אין סוף תמונות לילדים. בסיוע מפה מאוירת מלשכת התיירות של איגושהיים, ביצענו את הסיור העצמאי המומלץ, כולל 10 תחנות לקריאת הלוח הקבוע בקירות הבניינים. עיירה מהממת הבנויה כשבלול עגול מוקף חומות.
לכל עיירה רצינית יש גם שוק חג מולד Marche de Noel (בערים קולמר ושטרסבורג יש מספר שווקים כמובן במרכז העיר) המאופיינים בעיקר במתנות לחג - בעבודות יד, עבודות עץ וקרמיקה, מגוון אין סופי של קישוטים לבית ולעץ חג המולד, סריגים, כובעים ותחפושות לקטנים. כמובן שיש דוכנים רבים למאכלים, החל בממתקים עוגות ועוגיות (התאהבתי בעוגיות שפריץ קוקוס כמו אצלנו בפסח, מפוצצות חמאה בטעם תפוז), עוגות קוגלהוף המסורתיות במגוון טעמים וגדלים, ריבות ומעדנים מתוצרת מקומית כגבינות מיוחדות ונקניקים, יינות מקומיים – בעיקר יין לבן (יש פירוט מיוחד בהמשך לגבי יינות למעוניינים), דוכני סופגניות, פרעצל, פיצה מעולה על בסיס שמנת/בצל/בקר נמוך הנקראת כאן "טארט פלמבה" , ומשקאות חמים – יין מתובל חם, מיץ תפוחים חם שוקו חם ועוד ועוד. רוכשים משקה חם בשלושה אירו וכשמחזירים את הכוס – זכוכית או קרמיקה מקושטת, מקבלים אירו בחזרה. הרבה שומרים את הכוס למזכרת. (משקה עולה בעצם 2.2 אירו, 20 סנט לשירותים. הם כל כך מודעים לנושא שאפילו לשכת התיירות של קולמר מפרסמת באתר מפת שירותים ציבוריים) טיפ חם – הבאתי מהארץ כוס תרמית - חום המשקה נשמר יחסית זמן רב ולא חייבים להחזיר את הכוס לדוכן.
ברקע מושמעים שירי חג, מקהלות רחוב וצלצולי פעמון הכנסייה משלימים את האווירה הקסומה. בעיירות הקטנות יותר ואולי הפחות מתוירות יש שוק מקומי קטן בצורת נגררים של רכב או "רכבי גלידה" כאלו שמוכרים ירקות, בשרים ומאפים.
עצרנו ביקב פפנהיים לטעימות (טועמים, לא בולעים, כי יש הרבה סוגי יין לטעום. את היין יורקים למעיין דלי פלסטיק, זה בסדר, כלם עושים זאת). הם מאוד לבביים, ניתן לטעום מספר יינות, משנתונים שונים ואין כל התחייבות לרכוש. יש המון יצרני יין, רובם על "דרך היין", רבים מפורסמים בעולם ועוד הרבה יותר לא מפורסמים כי אינם משווקים אלא רק באזור או בצרפת, והמחיר – שליש מחנות יין בארץ – בדוק 1:1 על יינות שסימנתי כבר מהארץ. קנינו בקבוק יין טוב. המשכנו לחנות סמוכה של שוקולד של ארטיזן ("יצרן מוצרים מקומי איכותי") וגם שם טועמים המון דברים. הם מייצרים המון בובות וקישוטים לחג, גמדים ודמויות נוספות – הכל זמין לטעימה עם חיוך רחב. Chocolaterie Ritter
כעשרים דקות מפרידות בין העיירות איגושהיים וקייזרברג, ואנו בפתח עמק קייזרברג, כשהעיירה הציורית נמצאת על שיפולי הרי הווז התוחמים את חבל אלזס ממערב. כאן כבר לוקחים כסף עבור חנייה (לא נורא - 2 אירו לכל היום). צעדנו לכיוון שוק חג המולד ולבתים המצוירים ומקושטים. טיפטוף קל של פתיתי שלג זוכה להתעלמות מלאה לאחר כוס יין חם... דוכנים מוארים ושפע של סחורה מקומית ומטעמים ריחניים וצבעוניים. העיירה אופיינית מאוד לעיירות דרך היין האלזסית ויושבת על פלגי מים ומעליה טירה ציורית הרוסה המשקיפה על העיירה ומציצה בכל עיקול במדרחוב. בעיירה ניתן לבקר במוזיאון ד"ר אלברט שוויצר, חתן פרס נובל, יליד העיירה.
לארוחת צהריים נכנסנו, יותר נכון ירדנו, ל"מרתף יין". אמנם הרבה תיירים אך גם מקומיים הבאים לסעוד באווירה לא פורמלית, אוכל מקומי זול וטוב ושונה קצת מתפריט מסעדת תיירים. כמובן המוטיב הוא יין – בו מבושלים מרבית המטעמים וניתן להזמין סוגי יין שונים לשולחן – בכוס, בקראפט או בבקבוק. פרוסה עבה של קיש לוריין הייתה כוכבת הצהריים.
ערב – העיירה ריקוויר Riquewihr
נסיעה בחשיכה דרך שדות ושורות רבות של גפנים, ה GPS אומר 2 דקות ולא רואים כלום, חושך מוחלט ורק פנסי הרכב מאירים כביש צר. לפתע ירידה במורד גבעה ומתגלית העיירה במלוא הדרה, הילה של אור צהבהב חיוור, עם מגדל כנסייה כמתבקש, סמטאות צרות מאוד למעבר, מרוצפת אבנים קטנות שקשה לנסוע עליהן ובוודאי ללכת עליהן. העיירה ריקוויר בה בחרנו ללון שני לילות מוקפת חומה כפולה, ורק לדייריה ואורחיהם מותר להיכנס עם רכב. הרחוב המרכזי שלה הוא אחד מהיפים שראינו, בעל אווירה קסומה ורומנטית, סמטאות היוצאות ממנו מחביאות מסעדות קטנות וחנויות מזכרות, דוכני יין חם וטארט פלמבה, וכמובן שוק חג מולד קטן ליד בית העיריה. זהו ללא ספק הכפר היפה ביותר בדרך היין. הכפר דומה למוזיאון פתוח, עם סמטאות מרוצפות אבן, מרפסות עמוסות פרחי גרניום (לקנא !) גלריות בכל מקום, עיירה המוקפת סוללות מגן כפולות ומגדלי שמירה רומנטיים, ("כמו פליימוביל" אמר בני הקטן). מבית העירייה "הוטל דה ויל" עולה בעלייה מתונה הרחוב המרכזי רו דה ז'נראל דה גול עם בתים מימי הביניים ותקופת הרנסאנס.
עוד כמה פניות בסמטאות צרות מאוד, עליה קלה במעלה רחוב צר, חשוך ותחום בבניינים עתיקים, והגענו. לאן הגענו? חושך ודממה. אין כיתוב ואין מספר בית. זוגתי חייגה לבעלת המקום שאמרה שתוך כמה דקות היא מגיעה. ואכן הגיעה הגברת (43) הקולנית מאוד בטנדר פתוח, לבושה בהידור, ופתחה דלת של בית עתיק שאקרא לו "בית התחנה". לרשותנו עמד בית כמעט פרטי (בקומה העליונה שהו לילה זוג תיירות מבלגיה) – 50 מ"ר מחולק לשלשה חדרים – מבואה/סלון עם פינת TV ושמיכות רכות, החדר מחומם ומכיל שולחן קפה עם מכונה של נספרסו וקומקום לתה, חדר שינה גדול עם מיטה זוגית ענקית, חדר ארונות ומזוודות וחדר אמבטיה גדול ומצויד עם בידה ומקלחון ג'ט שניתן לכוון בו את הטמפרטורה – המגיעה ל 50 או 60 מעלות !
אכלנו משהו קל בעיירה וסימנו מסעדות לערב למחרת. המון מסעדות ברחוב המרכזי, דוכנים רבים לתיירים אבל גם כמה דברים נחמדים כמו דוכן גבינות מדהים עם מוכר ידידותי מאוד מפורטוגל (גבינות בטעם עגבניות ופסטו, כמהין ועוד), מוכרים יין חם בכל פינה, פראצל עם או בלי מרשם לעודף כולסטרול, טארט פלמבה – זוכרים מה זה?, ב"רחוב היהודים" הומלצה לנו מסעדה כפולה – מסעדת שף שבמרתף יש סושי בר אחד הטובים באלזס (מקום ראשון בטריפאדוויזור) אבל השף היפני היה בחופשה לפני החג אז ויתרנו. בעיירה גם מסעדה עם כוכב מישלן בה עבדה המארחת שלנו ועוד ועוד.
היום השלישי
ארוחת הבוקר הייתה פשוטה,יחסית (קרואסון טרי, באגט, גבינות, נקניקים, יוגורט, ריבות וחמאה צרפתית צהובה) והשיחה קלחה לה. הכניסה הראשית לוילה (לפי הברושור - משנת 1800 ומשהו) היא מעין סלון רחב מימדים, כשבמרכזו מתקן עץ מלבני ענקי וישן לסחיטת ענבים ומתקני דחיסה למיניהם במרחב הנוסף של הסלון, כולל המון קורות עץ חום וגלגלי שיניים ענקיים – לא סלון ישראלי טיפוסי. את המקום היא רכשה מיינן גרמני ושיפצה להשקעה. במרחב מפוזרים פינות ישיבה והמון מגזינים, כלי חרסינה בארונות עץ עתיקים, כורסאות ושמיכות מפנקות – נחמד מאוד.
על הפרק היום – העיירה ריבּובילֶה Ribeauville, העיירה ברגהיים, העיירה Neuf Brisach המתומנת המוקפת חומות כפולות ולקינוח העיר קולמר. ביציאה מריקוויר רק רואים איזה יפה המקום ומדוע הוא מושך כשלושה מיליוני תיירים בשנה – שורות על גבי שורות של גפנים מטפסות מהסמטאות בתלילות על צלע הגבעה – מאוד מרשים. שמתי לי תמונה כזו במשרד – רגיעון.
ריבּובילֶה היא עיירה ציורית, בצילן של שלוש טירות חרבות, מיופייפת בהפרזה ומפורסמת בעיקר בטיב היינות ובדירוגם הגבוה (גראן קרו). רחוב מרכזי אחד המתפתל בינות בתים רנסאנסיים יפיפיים , מזרקות רחוב וחנויות של ייננים ואומנים שונים. העיירה מפורסמת במוטיב ימי הביניים שהיא נושאת, ובסופי שבוע אנשי העיירה והמוכרים בדוכנים מחופשים במגוון תלבושות בהתאם, יש דוכני "משחקים" ישנים של פעם, תהלוכות ותזמורות ודוכנים של בעלי מלאכה "של פעם" כיוצקי ברזל, אפייה בתנורים, זמרים ועוד.
נף בריסאש הייתה אכזבה. בחוברות ובאתרים היא מתוארת כמצודה מתומנת סמוך לגבול גרמניה שנבנתה בסביבות 1698. עיירה בצורת כוכב, עם מגדלים סימטריים וכיכר מרכזית גדולה. בפועל – ניתן לוותר. שומם למדיי.
לברגהיים נסענו לצהריים, לאכול צהריים במרתף יין מומלץ (שהיה סגור) ולייקב מרסל דיסה המפורסם . סעדנו לבסוף במקום סמוך.
התחנה הבאה – קולמר, העיר השמורה ביותר באלזס עם רובע התעלה הידוע בשם ונציה הקטנה. כמו בכל עיר – בעיות חניה, אך לזכות פרנסי העיר יש גם חניונים חינם לבעלי המזל, ועוד בקרבת מרכז העיר. בסופי שבוע מרכז העיר סגור לחלוטין והאפשרות להגיע היא רק ע"י חניה ונסיעה בתחבורה ציבורית. בעיר חמישה שווקי חג מולד גדולים סביב נושא שונה, מדרחובים עמוסים, שוק אוכל מקורה ועצום (הנסגר ב 19:00 !).
דרך פופולרית לסיור בקולמאר היא באמצעות רכבות התיירים(כמו רכבת לילדים בפארקים בארץ), המבצעות סיור מקיף ונעים (כשלא קפוא) ברחבי העיר עם הסברים גם בעברית. הרכבת הלבנה נוסעת לאורך 7 ק"מ, כולל יציאה לכרמים מחוץ לעיירה ונסיעתה אורכת 45 דקות. היא פעילה בעונת התיירות בשעות 09:00-18:00 . הרכבת הירוקה יוצאת בעונת התיירות בשעות 09:00-18:30 כמעט כל חצי שעה, הנסיעה נמשכת 35 דקות. נקודת היציאה של הרכבות היא ליד מוזיאון Unterlinden וגשר Quai de la Sinn הנמצא בקצה רחוב Rue des Clefs.
העיר מאוד ציורית וקסומה ובמיוחד מרכז העיר מימי הביניים המשלב בתי עץ, רחובות ציוריים ותעלות מים, שהקנו לה את הכינוי "ונציה הקטנה". היא נחשבת לעיר הכי "אלזסית" בחבל אלזס וייחודה בעושר ובמגוון של המורשת הארכיטקטונית וההיסטורית שלה. אומרים עליה שאין בה שני בתים דומים ולכל אחד יש סגנון ייחודי לו. שכונת ונציה הקטנה נחצית על ידי תעלות רבות וגשרוני עץ קסומים ומשני הצדדים בתים ומסעדות בצבעי פסטל, הנראים כאילו צוירו ביד אמן. אל חלק מהמסעדות ניתן להגיע רק בסירות. נקודת התצפית היפה ביותר בשכונה נמצאת ברחוב Turenne על הגשר.
סמוך לעיר יש מרכזי קניות גדולים – אאוטלט, לחובבי שופינג. סעדנו ליבנו במסעדה בלגית מחוץ לעיר – רשת ליאון בריסל, המתמחה בפירות ים, מולים וצ'יפס בלגי מעולה.
היום הרביעי
התקפלנו אחרי ארוחת בוקר והחלפנו מתנות קטנות – קיבלנו בקבוק יין מיקב מקומי, השלישי במספר במזוודה שלי. היום הוקדש לנסיעה לצפונה של אלזס, עם הרבה עצירות ביניים ועד לנקודת האירוח הבאה.
נסענו לכיוון אחד האתרים הפופולאריים באלזס, הטירה העתיקה הוט-קניגסברג (Haut-Koenigsbourg), אחת הטירות הגדולות ביותר באזור, שמעבר להצצה לאופן בו חיו תושבי האזור בזמן המלחמות של ימי הביניים, מהווה גם נקודת תצפית מדהימה לעמק הריין שמשתפל למרגלותיה ולהרי הווז', בנוף פנורמי עוצר נשימה. הטירה היפה הבנויה מאבן אדומה, יש בה מסעדה (ושירותים) וחנות קטנה עם מזכרות ימי-ביניים כאלו. למקום מגיעים המון מבקרים ותלמידים. הגענו אליה בהמלצת ה GPS בדרך המתפתלת ביער ולא בדרך התיירותית הרגילה.
על פי המלצה באתר למטייל, המשכנו לכפר איטרסווילר Itterswiller. וכפי שכבר נאמר: בצרפת יש דרוג יופי לנקודות יישוב ובקטגוריה של הכפרים, איטרסווילר מקבל ארבעה פרחים, שהם הדרוג הגבוה ביותר. רק לעצור את הרכב ולסייר קצת בכפר הציורי, אולי לשתות שוקו חם בבית קפה קטנטן..
המשכנו משם לאוברני Obernai המקסימה. אוברני היא עיירה קלאסית לתפישת הלך הרוח האלזסי ובימי חמישי מתקיים בעיר העתיקה שוק שלא כדאי להחמיץ – בעיקר מאכלים מקומיים נפלאים – החל מפרעצל ועד הפוּאה גרה היוקרתי, ירקות הכפריים, מבחר גבינות ונקניקים, וריח מופלא שיוצא מחנויות הפטיסרי ששזורות בדרך. הדרכים לעיירה יפיפיות וירוקות והחנייה סביב המרכז קלה ובחינם. ביקור בעיר העתיקה מגלה מבנים היסטוריים, ובהם בית כנסת בעל מראה מפואר ויוצא דופן, ששימש את הקהילה בימים עברו - לעיירה שורשים יהודיים עמוקים. חבל אלזס שפע קהילות יהודיות משך מאות שנים, ובאוברני ניתן למצוא שרידים לאחת מהן. במרכז העיירה ישנה סמטה היוצאת מהכיכר המרכזית הנקראת Ruelle des Juifs (סמטת היהודים) סמוך למשרד התיירות , ובה ניתן למצוא כתובת בעברית מהמאה ה 15.
אחרי ארוחת צהריים דשנה (La Halle Aux Bles) וטיול רגלי בשוק כדי להוריד את האוכל ולא לרכוש שטויות על בטן ריקה, המשכנו לעיר הגדולה שטרסבורג לביקור לילה (ולמחרת ביקור יום). לא לשווא ממליצים להחנות מחוץ לעיר ולהיכנס עם התחבורה הציבורית המצוינת (מחנים באחד מחניוני P+R (פארק אנד רייד-חנה וסע) והכרטיס שישולם אח"כ משמש כרטיס משפחתי לחשמלית מודרנית העוברת בכל העיר). אבל אנחנו ישראלים עקשנים – מצאתי חנייה ליד מלון במרכז העיר, תשלום גבוה במדחן לשלוש שעות (מקסימום) והתחלנו לנווט דרכנו בעיר המוארת המדהימה הזו.
שטרסבורג היא בירת חבל אלזס ומקום מושבם של הפרלמנט ובית המשפט האירופי. העיר מנהלת חיי תרבות שוקקים עם בית אופרה משלה ותיאטרון לאומי – היחידי בצרפת מחוץ לפריז. אונסקו הכריזה על המתחם ההיסטורי של העיר כנכס מורשת עולמית כבר בשנת 1988, מתחם המהווה דוגמא נפלאה לרובע המשמר את ניחוח ימי הביניים. כל הרובע נמצא על אי במרכז הנהר איל (נכתב – ןןן). המון מידע זמין באינטרנט למעוניינים.
בעיר העתיקה של שטרסבורג ניתן למצוא, לצד רחובות מרוצפים ופיאצות מקסימות, גם את אחת הקתדראלות הנודעות בעולם הנוצרי. קתדראלת נוטר-דם דה שטרסבורג (Cathrale Notre-Dame de Strasbourg) שנבנתה בימי הביניים, המתהדרת בארכיטקטורה גותית לצד רומנסקית, והייתה המבנה הגבוה בעולם עד למאה ה-19, ואף כיום, על 142 המטרים שלה, היא השישית בגובהה. המבנה מרשים לא רק בגלל גובהו – הויטראז'ים הייחודיים, ובעיקר הפסאדה המרהיבה שבצדו המערבי הם מקור אטרקציה לא קטן, ובשערי הכניסה ניתן למצוא כמה מהפסלים המפורסמים בתולדות האמנות הנוצרית. גם כאן ניתן לטייל בין מספר שווקי חג המולד, וכל אחד יפה מקודמו. המון אנשים ועוד באמצ"ש. הכל מואר, הכל "בגדול", חנויות עמוסות כל טוב, אנשים עם שקיות שופינג ומתנות ארוזות כל כך יפה.
יצאנו אחרי פקק של יותר משעה לכביש היקפי והמשכנו לנקודת הלינה. ה GPS הביא אותנו לקצה שכונת וילות חמודה מוקפת יער הנקראת Marienthal סמוך לעיר הצפונית Hagueuau . כל הקומה העליונה של הוילה עמדה לרשותנו (חדרה של הבת הגדולה שכבר יש לה ילדים משלה) והכל מעוצב מאוד בטוב טעם, נח וחמים. למארחת יש מתחם ספא צמוד וחדרי טיפולים אם רוצים (אבל לנו היו תוכניות ספא אחרות למחרת).
בירור קצר עימה ונשלחנו למסעדה חמודה ומדהימה ליד הכנסייה של הישוב Notre Dame, 6 place de la Basilique
היום החמישי
אחרי ארוחת בוקר החלטנו להתחיל את היום שוב בשטרסבורג. נסענו לחניון כמו ילדים טובים ולקחנו טראם חינם למרכז העיר. המראה ביום שונה מהלילה אך עדיין מדהים. אם ממשיכים לאורך הנהר לכיוון רובע "פטיט פראנס" היפהפה, ניתן למצוא עוד מהבניה האלזסית הטיפוסית, ולהיתקל בנרקיסים ופרחי גרניום שמעטרים את הגשרים שחוצים את הנהר. ברובע זה נמצאת גם אחת המסעדות המצוינות בעיר, מסעדת "La Cambuse", בעלת כוכב מישלן היוקרתית. הרובע העתיק נשתמר בשלמותו והבתים שלו יפים בכל השנה, אבל מקושטים עוד יותר לפני חג המולד. כמובן שגם שם מתקיים שוק חג מולד נוסף.
ללא ספק העיר היא בירת חג המולד, לפחות כך היא מכנה את עצמה. כיאה לבירה, כולם עולים אליה לרגל בתקופה שלפני חג המולד לעשרה שווקים שונים . עם הטראם ירדנו בתחנת Homme de Fer, הנושקת לכיכר קלבר (Place Kleber) שבמרכז העיר בה מוצב עץ חג המולד המקושט הגבוה ביותר באירופה, וזו הייתה התחלה נהדרת למסלול בין שווקי חג המולד בעיר. מכיכר קלבר צעדנו לכיכר גוטנברג, הקרויה על שמו של יוהאן גוטנברג, שחי בעיר שטרסבורג ובה פיתח את מכבש הדפוס המפורסם שלו. בכיכר גוטנברג פעל השנה הכפר הבלגי, מחווה של העיר שטרסבורג כל פעם למדינה אירופית אחרת (הייתי פשוט חייב מנת צ'יפס בלגי קריספי עמוס רוטב חריף). במרחק הליכה קצרה מכיכר גוטנברג נמצאת הקתדרלה הגדולה. למיטב זכרוננו, העיר שקקה חיים בלילה אפילו יותר מאשר בשעות היום.
צהריים אכלנו במסעדת שה איוון Chez Yvonne בהמלצת מבקר המסעדות המיתולוגי אביטל ענבר – אוכל מסורתי טעים מאוד. כפי שכבר ראינו בטיול במסעדות אחרות, רצוי לתת למלצרים המקצועיים והוותיקים להמליץ: ההבדל בין מנה טובה אך רגילה למנת דגל מעולה הוא כמה אירו בודדים. Chez Yvonne 10 rue du Sanglier 67000 Strasbourg
קוריוז קטן – נכנסנו לחנות של יצרן גבינות צעיר ומזוקן. בחנות גלילים עצומים מהם הוא חותך לפי משקל. לקחתי משהו בגודל 300 גרם ועוד הוא ארז לנו לטיסה בוואקום. אבל לא היה לו עודף משטר של 50 אירו והוא התעצל ללכת להביא. אז פשפשנו בארנק הכסף קטן והוא לקח מספר מטבעות סימלי כזה. מאפיין מאוד את הצרפתים העצלים..
גרמניה
אחרי הצהריים שמנו פעמינו לכיוון גרמניה, לפינוק ספא אולטימטיבי בבאדן באדן. הנסיעה היא על אוטוסטראדות מהירות, כאשר אני עוד מתלהב ממהירות שיוט של 130 קמ"ש וקשישה עם שיער סגול נפוח עוברת אותי עם ה BMW המפואר שלה ב 150 לפחות ונעלמת באופק. מעבר גבול הרי לא קיים מאז האיחוד האירופי, רק חצייה של הנהר ושינוי בשפת השילוט. הGPS מביא אותנו בשוגג לחניית העובדים אך מייד עשינו תיקון והגענו לחניון התת קרקעי של המתחם. מדובר בארמון עצום ומפואר עם כמה מתחמי ספא שונים, כאשר אנו נכנסים לפרידריכסבאד. מדובר בבית מרחץ בסגנון רומי בשילוב מרחצאות מים חמים הנשאבים מעומק האדמה, בריכות ענק בחדרים עצומים וגבוהים בנויים בסגנון רומאי . זהו מעין "מסע" בן 17 תחנות ושלוש וחצי שעות של עונג רצוף, כאשר הרעיון הוא תחילה להעלות את טמפרטורת הגוף במקלחות לחץ רותחות, שכיבה בחדרים שונים מחוממים יותר ויותר, קבלת קירצוף של מברשות וסבון, טבילה בבריכות חמות וחדרי סאונה המחוממים ממי תהום רותחים, קירור הדרגתי של הגוף בבריכות עם טמפרטורות הולכות ויורדות ועד לבריכת מי קרח (18 מעלות), התמרחות בקרמים ריחניים ומנוחה מתחת לשכבות סדינים ושמיכות.
והכל בעירום מלא, כבר אמרתי זאת?! – אז לא להיבהל, ארבעה ימים בשבוע הם מעורבים ובשלשה ימים המסלול מופרד גברים נשים. שני המינים, כל הגילים, מכל הלאומים. יש קצת חיוכי מבוכה בהתחלה כי הכל משותף כולל חדרי הלבשה ומקלחות אבל אחרי שהטמפרטורה עולה ואת ה"מסלול" עושים ללא מגבת כלל, כבר מחליפים הנהוני ברכה עם אחרים ואחרות. לפרטים נוספים - http://www.carasana.de/en/friedrichsbad/home
בחזרה לכיוון צרפת יש כמה קניוני מותגים, אחד בגרמניה ואחד בצרפת.
היום השישי
נפרדנו מהמארחת שלנו לשלום אחרי ארוחת בוקר עשירה בפירות חתוכים וטריים מעבר ל"רגיל", ועוגות לקראת חג הקריסמס הקרב.
מאחר וזה יום שבת וידענו שהערים תהיינה מפוצצות באנשים ופקקי תנועה, החלטנו לנסוע לכמה עיירות בדרך, ביניהן Soufflenheim עיירת הקדרים, ו Betschdorf ולבסוף לעיירה שמאוד אהבנו – ריבּובילֶה לנשפי ימי הביניים שנערכים בסופ"שים בלבד. הדרך ארוכה היא ולקראת ערב, אחרי עוד כמה עצירות, הגענו ל Blotzheim ולמלון הקרוב 5 דקות לשדה התעופה, בו היינו אמורים להתייצב למחר בחמש והוזמן מראש כמובן. בדיעבד לא הייתי משתכן בו למרות יתרון הקרבה לשדה התעופה והייתי משקיע במלון/צימר אחר – חדרים קטנים ומעושנים מסיגריות – הנפילה היחידה בטיול (ארוחת בוקר ב – 4 בבוקר מצילה אולי את הכבוד האבוד). הצוות צעיר ולא ידע להמליץ היכן לאכול ארוחת ערב (פיצה אולי?) וידידנו גוגל סייע ומצא בעיירה הסמוכה שתי מסעדות, אחת יקרה מאוד Au Boeuf Noir ואחת משפחתית מעולה Auberge au Cheval Blanc – הסוס הלבן, שכל בני המשפחה עובדים בה ואני שמח לפרסמם.
טיסה לארץ, נחיתה, מחיאות כפיים.
להתראות ביעד הבא !
נספח מיוחד - מסלול דרך היין של אלזס
מסלול דרך היין הציורי של אלזס מתפתל לאורך 180 ק"מ ולאורכו עיירות עתיקות עם בתי אבן מימי הביניים. במרתפי היין, הוינשטוב, ניתן ליהנות ממאכלים אלזסיים המבושלים ביין, כגון השוקרוט גארני המסורתי. אוהבי היין יכולים לנסוע מעיירה לעיירה ובין כפרים, ובכלם יקבים קטנים (וגדולים). המסלול משולט וביציאה מעיירה אחת יש כבר שילוט בולט לכיוון העיירה הבאה. יינות אלזס קרויים ע"ש העינב ולא עפ"י האזור ממנו נבצרו.
יינות האזור – שבעה זנים של ענבים מגדלים באלזס לפי החוק – ריזלינג, גוורצטרמינר, פינו גריי, פינו בלאן, פינו נואר (האדום היחידי) מוסקט וסילבנר. מגדלים ענבים באלזס כבר כ – 2000 שנה, מה שהביא לשגשוג האזור עוד מימי הביניים. אדלג על סיפורי ההיסטוריה ואספר רק שבסוף מלחמת העולם הראשונה מספר כורמים ובעלי יקבים ביקשו להציל את עסקיהם, שהתדרדרו הן בגלל המלחמות באזור והן בשל מתקפת מזיקים ומחלות שכמעט הרגו את הענף, והקדישו את חייהם לשיפור המצב וגידול זנים מקומיים. ביניהם היה אמיל פרדריק הוגל שתרם רבות לעולם היין המקומי ומשפחתו ממשיכה עד היום את העשייה המעולה של יינות לבנים ושימור הקיים. כלל הזהב של המשפחה, החרוט גם על קיר הכניסה לייקב הראשון שאציג הוא "היין נמצא כבר בענבים".
יקבים מומלצים בעיירות
ריקוויר – יקב Hugel & Fils. ייצור של 1.2 מיליון בקבוקים בשנה. יקב יפהיפה ששומר על חבית היין העתיקה בעולם משנת 1715. 80% מהיין מיוצא ליותר מ-100 מדינות בעולם
ריבּובילֶה – יקב Trimbach. ייצור יין משנת 1626 כבר 12 דורות ונחשב לאחד מיצרני היין המוערכים באלזס. (המלצה לגביו קיבלתי בחנות יינות בת"א !).ממוקם בבית יפה בעיירה וחדר טעימות נחמד, אם כי הסומלייה החמיצה קצת פנים כי רציתי בקבוק ולא משטח.
טורקהיים - יקב Domain zind Humbrecht. חובה לתאם ביקור.
פפנהיים – יקב Pfaffenheim שהוזכר קודם לכן.קואופרטיב של כ 200 כורמים הוא הבעלים ב-40 שנה בו הוא פועל. יצור של כשני מיליון בקבוקים בשנה ולמרות שהוא סופר מודרני, הבציר ידני וכנ"ל גם המיון הקפדני.ייצור של 42 מותגים (!). מאוד נהנה מהיין שרכשתי שם, זמין גם בארץ.
כמעט בכל יקב או חדר טעימות יש המון חומר ומפות, במגוון שפות, עם הסברים מקיפים על אופן היצור, מיקום יקבים, הטעמים שניתן למצוא בכל יין – כיפי ונגיש גם ללא מבינים. במיוחד אהבתי את חוברות המתכונים לאוכל המקומי, ואיזה יין מומלץ עם איזו מנה. בכל לשכת תיירות ניתן להשיג את מדריך היינות ליקבי אלזס הכולל מידע מאוד מפורט על כל כרמי אלזס, למעלה ממאתיים, היכן ניתן לטעום יין, האם הטעימה בתשלום, מתי שעות פתיחה וכיו"ב.
להתראות ביעד הבא !
