חלק ב' ובו יסופר על:
יום 4 - 1.9.18 - אזור Vik, Skogafoss
יום 5 - 2.9.18 - Kvernufoss, Swimming Pool Seljavallalaug
יום 6 - 3.9.18 -Landmannalaugar
יום 4 - 1.9.18 - אזור Vik, Skogafoss
כשהגענו לארוחת הבוקר, קידמה את פנינו, מי אם לא: הרס"רית. כנראה מדובר באותה בעלות על המלון ועל המסעדה מאמש.
בגלל תחזית מזג אויר לא משהו לשמורות ותחזית טובה יותר לקו החוף, החלטנו לנוע מזרחה ל- Skogafoss. אבל כשהגענו, הגיע גם הגשם... השמים בכיוון Vik נראו בהירים. הפגנו גמישות מחשבתית והמשכנו לשם.
היעד הראשון: צוקי Dyrholaey (פירוש השם: חור בדלת).
בחרנו לחנות במגרש החניה ע"י החוף וממנו לעלות ברגל בשביל לאורך הצוק לכיוון המגדלור. הנוף נהדר: מצוק וחוף שחורים, ים אפרורי, קצף לבן של גלי הים על החוף, עמודי בזלת (טרולים) בתוך האוקיינוס ברקע, ולסיום הצוק עם החור. כשהגענו למעלה היתה רוח מטורפת, אבל ממש. עוד חוויה מנפלאות איסלנד.
חזרה לנקודת המוצא. גם כאן הנוף נפלא. זה הזמן לפיקניק.
חוזרים לכביש 1 ופונים ל-Reynisfjara Beach. הגענו לחוף חול שחור בזלתי. מכאן ניתן לראות את עמודי הבזלת (הטרולים) שבתוך האוקיינוס האטלנטי מצד אחד ואת צוקי Dyrholaey מצד שני. "האטרקציה" היא קיר של עמודי בזלת עם מערה, המחייבים צילום ועוד אחד ועוד... אז זהו, שלא רק אנחנו הצטלמנו שם, אלא גם חתן-כלה (ולמי שתהה, במעיל האדום זה לא החתן):
תקרת המערה וקירותיה מרשימים ביותר (סטייל בריכת המשושים, אבל למתקדמים):
וגם צילומי אופנה היו בשטח:
על הכל שולט הים הגועש המותיר על החוף השחור סימני מים וקצף לבן. לפי הסיפורים הוא סחף אליו לבלי שוב לא תייר אחד ולא שניים. זה מסביר את ההוראות החד משמעיות ששמענו שם מפי מקומית: לעולם לא להפנות את הגב לים. המראות מאוד דרמטיים (ולא, לא צילמנו בשחור-לבן):
אהבנו מאוד מאוד!
דרך אגב, לאחרונה אבריל לאבין צילמה בVik את הקליפ ל-Head Above Water.
מכיון שרצינו להנות מאזור Skogafoss ויתרנו על ביקור בעיירה Vik (מראש קיבלנו החלטה מערכתית שהשנה הטיול יוקדש לטבע ולנפלאותיו ואפילו על ביקור בעיר הבירה ויתרנו).
הגשם מהבוקר חלף הלך לו, והמפל אכן מאוד מרשים (ואחד המצולמים באיסלנד), אבל אנחנו לא מסתפקים ב"טיול תיירים", אלא עולים לתצפית שמעל המפל. מכאן אנחנו ממשיכים, עד כמה שהזמן מאפשר לנו, לחלק ממסלול fimmvorduhals הכולל 26 מפלים ואורכו 8 ק"מ עד הגשר שמעל נהר skoga. את מה שהולכים, צריך כמובן לחזור.
ההרים ירוקים, המים שוצפים, הכל כל כך יפה!
הדרך חזרה הביתה יפה גם היא:
אבל לפני שנגיע, עוצרים לארוחת ערב ב-Strond Resturant (הכתובת: Strond, 7 ק"מ מזרחית ל-Hella. טלפון: 3547722247. התפריט).
המסעדה בקומה השניה ודרך קירות הזכוכית שלה אנחנו משקיפים על מגרשי גולף. היה גם טעים וגם נעים.
בערב אנחנו בודקים את תחזית מזג האויר ומגיעים למסקנה שיום המחרת יוקדש לשמורת Thorsmork.
יום 5 - 2.9.18 - Kvernufoss, Swimming PoolSeljavallalaug
כשהכנתי את הטיול כתבתי לי שהאוטובוס לשמורה יוצא ממגרש החניה ע"י מפל Seljalandfoss, שיש לשים לב לקחת את האוטובוס שעוצר ב- Husaladur(ולא ב-Basar או משהו אחר). האוטובוס יוצא בדיוק ב-10:45 ומגיע לשמורה ב-12:00-12:15. האוטובוס חונה בחניה כבר ב-10:20. יש בחניה דוכן בו מוכרים כרטיסים (לא צריך להזמין מראש כי אם יש ביקוש מוציאים עוד אוטובוס). אוטובוס כנ"ל חזרה יוצא מבקתת Husaladur ב-16:00 ומגיע חזרה למפל ב-17:15 (סד זמנים קצת לחוץ מדי לטעמי, אבל זה מה שהרוב עושים, אז זרמתי).
אכלנו בנחת ארוחת בוקר, ערכנו קניות בסופרמרקט שנמצא ממש על יד המלון ויצאנו טובי לב לדרך. הגענו כרבע שעה לפני מועד יציאת האוטובוס והתחלנו לחפש אותו, או את מקום מכירת הכרטיסים. הסתבר שעל קיר השרותים מודבקים דפים ובהם זמני היציאה של האוטובוסים השונים. אנחנו קוראים מההתחלה לסוף, מהסוף להתחלה, וכלום... האדמה בלעה את האוטובוס המיועד. היה אוטובוס אבל הוא נסע ב-10:00 או משהו דומה. אחרי שהתדפקנו (לשוא) על דלתות כל אוטובוס שחנה באזור, נפל לי האסימון. הנסיעה שלנו לשמורה היתה מתוכננת ל-31.8. אנחנו בספטמבר ומועדי הנסיעה שונו... אוטובוס היה ואחר לא יהיה היום. מסלול Thorsmork Panorama, הכולל טיפוס לפסגת Valahnukur יאלץ לחכות להזדמנות אחרת.
לא אלמן ישראל, יש לי תוכנית מגירה. מתעשתים ונוסעים מזרחה. הנוף מצידי הדרך מקסים:
חונים במגרש החניה שע"י Skogar Museum. אנחנו לא במוּד למוזיאונים ולכן רק בודקים את השירותים ויוצאים לסיבוב קצר בחלק הפתוח של המוזיאון, שכולל גם בתי דשא:
היעד הוא מפל Kvernufoss. הולכים מזרחה, עוברים האנגר ומגיעים לגדר, מעליה מוצב סולם (באחד כזה כבר נתקלנו בתחילת המסלול ל-Bruarfoss):
ממשיכים בשביל. משמאלנו גבעה ירוקה עם כמה כבשים. ה"קטן" חייב לפגוש אותן פנים אל פנים:
הן לעומת זאת, לא ממש מתלהבות מהמפגש ויורדות בזריזות לכיוון הנחל, אבל כאן אני מחכה:
הולכים בשביל שלאורך ערוץ נחל Kverna. הכל יפה. אחרי הליכה של כ-20 דקות מגיעים למפל וקשת לתפארת מעטרת אותו:
גם כאן אפשר ללכת מאחורי המפל:
אני לא יודעת אם בגלל מזג האויר המושלם או בגלל הירוק שמסביב או בגלל הקשת או בגלל שזכינו בבלעדיות על כל היופי הזה, התאהבתי דוקא בו. ויסלח לי אחיו המתוייר וה"נחשב" Seljalandfoss.
חזרה לצד הנחל:
וקצת לפני שעוברים את הגדר, "מפלצת" ברזל שדוקא מעלה אצלנו אסוציאציה של חיה:
לאור ההתלהבות מהרחצה בעמק המעשן, החלטנו להמשיך אל הבריכה העתיקה ביותר באיסלנד (בחיק הטבע) שעדיין בשימוש (נבנתה ב-1923) - Swimming Pool Seljavallalaug.
אבל עוד קודם לכן, כשהתקרבנו ל-Skogafoss החלטנו לבדוק, לאור היום השמשי, האם גם הוא מעוטר בקשת. ואכן:
אבל לא רק הקשת חיכתה לנו, אלא גם חתן-כלה, מוקפים בשושבינים, כולם במיטב המחלצות (עד שמורמות מעט השמלות ומתגלות הנעליים...) ועל כל הצרמוניה מפקדות שתי צלמות קשוחות. ראיון קצר שערכנו לפמליה העלה שמדובר בזוג אמריקאים, שהחליטו להזמין את אורחיהם לחגוג את שמחתם אי אילו ימים על אדמת איסלנד. מכיוון שהזוג המאושר היה מלוכסן וטיול לאיסלנד בהרכב כזה מורחב הוא לא דבר של מה בכך מההיבט הפיננסי, זכתה הכלה לכינוי שלנו "הגיסה של מרק צוקרברג"…
עכשיו אפשר להמשיך לבריכה. קצת אחרי Skogafoss (לכיוון Hella), פונים מכביש 1 לכביש 242 (בפניה השמאלית-המערבית שבשלט המוצב שם):
נוסעים עד סוף הכביש, שם יש מגרש חניה. מכאן הולכים בעמק שבין ההרים 15-20 דקות. בדרך חוצים פלג רדוד. כרגיל, על ידנו נחל, מצידנו הרים ירוקים ומהם זורמים אין סוף פלגי מים. מקסים!
את הבריכה רואים רק ממש כשמגיעים אליה. על יד הבריכה בוטקה עם כמה חדרים שקצת קשה לכנותם מלתחות. אמנם על הקיר יש קולבים עליהם אפשר לתלות את התיקים/בגדים ואמנם יש קירות, גג ודלת, אבל כן, "אבל" גדול מתקרב, כי המקום מטונף ולא ממש מלבב. טוב, מה לא עושים בשביל חווית הרחצה. התפשטנו, לבשו בגדי ים, הכנסו רגל למים ו... אופס... מישהו שכח להדליק את הבויילר! בעוד שבעמק המעשן המים היו בטמפרטורה המדהימה של 40+, כאן הם היו פושרים בהחלט, והי, אנחנו באיסלנד, ובחוץ במקרה הטוב יש 10 מעלות. 10 דקות רחצה, בעיקר בפינה ע"י הצינור שמזרים את המים מהמעיין החם לבריכה (ושם מרגישים שהם מגיעים חמים, אבל לא מספיק כדי לתחזק את הבריכה כולה בחום סביר), הספיקו לנו בהחלט. ומאז יקרא שמה באיסלנד (לפחות על ידנו): "הבריכה הקרה".
המשימה שנותרה - להצליח להתלבש חזרה בתוך הסחי שבבוטקה.
ההמלצה שלי: למרות הנוף היפה, לוותר! דרך אגב, היו כאלה שחלפו על פנינו והמשיכו הלאה. יתכן שיש כאן מסלול טיול מעניין. אני לא נתקלתי בו בעת הכנת הטיול.
בדרכנו חזרה לכביש 1 השמים התקדרו וקשת מדהימה נמתחה מצד לצד:
אנחנו כבר מכירים את הדרך הביתה, אבל נפעמים כל פעם מחדש מנפלאותיה:
בשעה טובה יש תחזית מזג אויר מצויינת לשמורת Landmannalaugar ליום הבא ואנחנו מתחילים בהזמנת כרטיסי אוטובוס באתר של חב' Trex (תחנת האיסוף שלהם ממש במרחק יריקה מהמלון). הכל טוב, אנחנו מכניסים את פרטי כרטיס האשראי, אבל איכשהו לא נוצר חיוב. עוד נסיון ועוד נסיון ונאדה. שאלנו את פקיד הקבלה במלון אם יש לו רעיון והוא יעץ לנו לפנות למרכז המידע הנמצא באתר הקמפינג מעבר לכביש ולרכוש שם את הכרטיסים. חצינו את הכביש, אבל הבחורה האדיבה במקום הסבירה לנו שתוכנת חב' האוטובוסים שהיא מקושרת אליה אינה מעודכנת ואם משתמשים בה נדרשים לשלם מחיר גבוה יותר. עשינו חשבון שמדובר בתוספת של כ-180 ש"ח על חמישה כרטיסים (שעלותם "הנכונה" היתה כ-2,200 ש"ח) והחלטנו לא להמר (מחר בערב אנחנו ממשיכים מזרחה ולא תהיה אפשרות נוספת לבקר בשמורה). הבחורה הרימה גבה אבל הצלחנו לשכנע אותה שבמחירי איסלנד 180 ש"ח ממש לא יעשו את ההבדל, ויצאנו מצויידים בכרטיסים המיוחלים. כשחזרנו לארץ גילינו מייל מחב' האשראי בו אנחנו מתבקשים ליצור עמם קשר בשל "נסיון הונאה" בכרטיס האשראי שלנו בנוגע לרכישת כרטיסי האוטובוס. ענינו להם שלא היה נסיון ולא היתה הונאה וברגישות יתר הם חסמו לנו את האפשרות לבצע את העסקה, ולכן הם מתבקשים לפצות אותנו בעלות הנוספת. נענינו בחיוב (ולא, אין כאן תרתי משמע).
נחזור לאיסלנד. לארוחת ערב אנחנו מחליטים לבדוק את המסעדה האחרונה ברשימה Stracta Bistro (הכתובת: Rangarflatir 4. טלפון: 3545318010. התפריט).
מגיעים למסעדה אבל מתברר שהיא די עסוקה וצריך היה להזמין מקום מראש. לוקחים מאיתנו הזמנה לעוד כשעה ואנחנו פונים לנוח במלון שלנו (מרחק של דקות ספורות). הציפיה השתלמה. יצאנו שבעים ומרוצים. כשהרמנו מבט, ראינו בשמים "התחלות בניה" של אורות הצפון, אבל זה לא התפתח לשום מקום. חזרנו למלון. הצצה מהחלון לא הניבה שום פירות ושום אורות, אז הלכנו לישון.
יום 6 - 3.9.18 -Landmannalaugar
בתוכנית המקורית היום הזה היה אמור להיות מוקדש לאזור ויק ומזרחה, אבל ממש לא רצינו להגיע לשמורת Landmannalaugar ביום גשום ולכן הבילוי בה נדחה להיום (ואכן זכינו במזג אויר נפלא).
העדפנו את האוטובוס של Trex על אוטובוסים של חב' אחרות כי הוא יצא ב-7:50 מ-Hella ואיפשר בילוי לא קצר בשמורה, שהצטיירה כבר בשלב ההכנות כאחד המקומות המדהימים. האוטובוס יוצא מ-Reykjavik. Hella היא התחנה האחרונה שלו לפני שהוא נכנס ל-highland (וזאת גם היתה אחת הסיבות שבחרתי בה כבסיס שלנו למשך 4 לילות).
קיימות חב' נוספות, לכל אחת לוח זמנים שונה ומחירים שונים. כדאי להשוות לפני שמזמינים:
Reykjavik Excursions Bus (החב' הפופולרית הנוספת).
ועוד שתי אופציות שמצאתי: הראשונה והשניה.
אנחנו יורדים לחדר האוכל של המלון, עוד לפני שעת הפתיחה הרשמית, אבל מתקבלים במאור פנים. בכלל, הצוות במלון היה ידידותי להפליא. המלון אינו מפואר, אבל האורח נמצא במרכז. בחדר האוכל יש פינת קפה/תה הפועלת 24/7, אנשים ערכו ארוחות ערב על שולחנות חדר האוכל ומבחינת המלון זה היה בסדר גמור, והמיקום מצוין לטיולים בדרום איסלנד. אבל אנחנו נפרדים ויוצאים לדרך.
הנסיעה באוטובוס היא חוויה בפני עצמה. הנופים כאילו נלקחו מהירח. משיחה שהתנהלה בין שני נוסעים זרים זה לזה, בקולי קולות, הסתבר לנו שהוא נסע ברכבו בליל אמש ולפתע למשך 5 דקות הגיחו מהרקיע אורות הצפון. היא לא יכלה לשאת את ההחמצה... אנחנו סברנו באותו שלב שהטיול שלנו עדיין בחיתוליו ושהאורות עוד יזהרו לפנינו. כדי לא ליצור מתח, אגלה כבר עכשיו, שזה לא ממש קרה.
"הקטן" פוגש על האוטובוס חבר, שיוצא לטרק הידוע Laugareur מ-Landmannalaugar ל-Thorsmork. בדרך אנחנו רואים את הר הגעש Hekla, אחד הפעילים ביותר באלפי השנים האחרונות, שהתפרץ במשך כשבוע בשנת 2000 ובמשך כשלושה חודשים בשנת 1991. כמובן שאנחנו חוצים כמה נחלים והנהג החברמן שלנו עושה זאת באלגנטיות מרובה. בשעה 10:00 מגיעים.
ביקור קצר בלשכת המידע כדי לרכוש את המפה (שכבר נתקלתי בה באינטרנט) ולודא שהמסלול המעגלי שבחרתי לפסגת ה-Brennisteinsalda (התחלה במסלול האדום, המשך בלבן, ממנו לירוק, ממנו לאדום וממנו בלבן חזרה לנק' המוצא) מתאים ללוחות הזמנים. האישור מתקבל. יוצאים לדרך.
בחלק הראשון - הליכה בשדות לבה - Laugahraun lava fields, סלעי לבה ענקיים בצורות שונות. ההרים מסביב צבעוניים ומטולאים בשלג. מתחילים לספוג את היופי של המקום המיוחד הזה. השביל מסומן בעמודים הצבועים באדום בקצה.
בחלק הבא נגלה לפנינו עמק רחב ידיים מוקף בהרים הצבעוניים. אפילו האבנים הקטנות שמרצפות את אדמתו יפות. בתחתית העמק מתפתל נחל קטן. יש גם אחו של cotton grass. השביל בקטע זה מסומן בעמודים הצבועים בלבן.
באיזה שלב משמאלנו מופיע עמוד הצבוע בירוק. זה הזמן להתחיל בכיבוש ההר. העליה לא קלה אבל המראות מהממים. מבט אחורה אל העמק ממנו באנו:
עוד ועוד מבטים אל קניון Vondugil שנפתח מימיננו:
עוד נשימה ועוד נשימה והגענו לפסגת ה-Brennisteinsalda (משמעות השם: גל גופרית).אנחנו לא היחידים שמגיעים. בשביל בו נרד שועטת חבורה נמרצת של רוכבי אופניים. הראשון מצליח לדווש עד הפסגה, זוכה למחיאות הכפיים שלנו, וקד קידה. הבאים אחריו כבר הגיעו בהליכה...:
הנוף עוצר נשימה. הצייר הטוב בעולם לא היה מוציא תחת ידיו תמונה יפה יותר:
אי אפשר לשבוע מהמראות, אבל בסופו של דבר מגיע הזמן לרדת. עושים זאת בשביל ממנו הגיעו רוכבי האופניים, היורד עד לשביל המסומן בעמודים הצבועים באדום, ובו פונים שמאלה.
השמורה מספקת גם קצת פירוטכניקה בתצורת תמרות עשן וריח:
לאחר זמן קצר מגיעים לנק' מפגש עם השביל המסומן בעמודים הצבועים בלבן. זהו הקטע האחרון של המסלול העובר בקניון Graenagil, למרגלות הר Blahnukur (משמעות השם: פסגה כחולה). מסתבר שמתחת למעטה השחור מסתתר קצה קרחון:
מתקדמים בקניון ומגיעים לעמק בו חונה האוטובוס שלנו. עוד כמה דקות ואנחנו בחזרה בנקודת המוצא. כ"כ התלהבנו ששכחנו לאכול, אז עושים פיקניק ב"חדר האוכל" (מן אוהל גדול עם שולחנות לרווחת המטיילים, בודאי כשיורד גשם), למרות שמזג האויר בחוץ מצוין.
הבנות הנמרצות מחליטות לנסות להספיק גם טבילה בנחל (החם) ורצות למלתחות להתלבש. הבנים בסיאסטה. אחרי שהשלנו את כל השכבות והתלבשנו, יצאנו לדֶק המוביל לנחל, אבל כשהצצנו בשעון גילינו שיש לנו פחות מ-25 דקות, בהן צריך להספיק לרוץ עד הנחל, לקפוץ למים, לצאת, לרוץ חזרה, להתפשט, להתלבש ולרוץ לאוטובוס... אם היה לנו את השעון של הרמיוני לא היינו מוותרות, אבל אין. אחר כבוד אנחנו חוזרות למלתחה, משילות את בגדי הים ועוטות את בגדינו, שכבה אחר שכבה.
האוטובוס מחכה. הדרך כ"כ יפה ש"הגדולה" מתישבת בכסא שמימין הנהג כדי לצלם קצת מבעד לזכוכית הקדמית, ויש מה לצלם:
באיזה שלב צריך לחצות נחל. שלושה נהגי ג'יפים אובדי עצות עומדים לפניו ואין להם שמץ של מושג מה לעשות (דרך אגב, לאמיצים פחות: דוידי קליר מסביר באתר שלו איך ניתן להגיע בדרך אחרת בלי לחצות נחלים עד למגרש חניה, ממנו יש הליכה לא ארוכה (וחציית נחל על גשר להולכי רגל), עד למרכז המידע של השמורה). הנהג מספר ל"גדולה" שתיירת נתקעה עם הרכב באמצע הנחל, פתחה את הדלת, החליקה ונהרגה. לכן נדר שדבר כזה לא יקרה במשמרת שלו. אז הוא עוצר את האוטובוס, יורד אל החבר'ה, מסביר להם בדיוק איך ומאיפה לחצות ואחרי שהוא בטוח שהבינו, חוזר לאוטובוס, מדגים להם זאת בנסיעה וממתין לראות שצלחו את המשימה, וכן, הם עשו זאת. בהמשך הם עוקפים אותנו וזוקרים אגודלים לאות תודה.
הנהג שלנו שני משמאל.
השעה כבר מאוחרת ואנחנו בחזרה ב-Hella. יש תובנה אחת ברורה: זאת איסלנד במיטבה! אל תחמיצו את הביקור בשמורה!
למי שזמנו בידו ולא חושש מלינה בקמפינג, אפשר (וכדאי. מאוד!) לבלות שם כמה ימים (וכמובן שאפשר גם לצאת לטרק וללון בדרך בבקתות). בנבירותי מצאתי באינטרנט ברושור ישן של השמורה ובו מפות ומסלולים מוצעים (הוא מ-2005, מאז חלו כמה שינויים. בכל מקרה יש לפנות למרכז המידע במקום ולקבל אינפורמציה מעודכנת); אתר ובו המלצות למסלולים בשמורה; ואתר לגבי הטרק הנודע Laugavegur.
כזכור, עפ"י התכנון המקורי היינו אמורים להתקדם ביום זה מזרחה. אנחנו עוברים לפיקאסו שמחכה לנו ומתחילים בנסיעה. היעד: מקום הלינה שלנו, קצת אחרי Kirkjubaejarklaustur (ז"א כשעתיים נסיעה). פתאום עפים ממש נמוך מעלינו 3 אווזי בר. חזרתי אי אלו שנים אחורה לתוכנית "לאם ולילד" (ולא הייתי אז בתפקיד האם...), בה שמעתי את התסכית הנפלא "מסע הפלאים של נילס הולגרסון עם אווזי הבר".
יופיה של הדרך, שכבר מוכרת לנו, לא עומעם. אבל קצת השכלה לא תזיק, ומכיון שכבר נוכחנו שעצים הם מצרך נדיר באיסלנד, זה הזמן למאמר שמצאתי באתר "חבלי ארץ": איפה הם היערות של איסלנד?
כשאנחנו מגיעים ל- Kirkjubaejarklaustur מסתבר שהעיירה נכנסה לתרדמת הלילה. המסעדות הבודדות כבר סגרו את שעריהן. אנחנו ממשיכים למקום הלינה: Horgsland Cottages, פונים שמאלה מוקדם מדי ומגלים שפה דוקא אמצע היום. כל מיני מכונות חקלאיות עובדות בשיא המרץ למרות החשכה המוחלטת. חוזרים לכביש 1, פונים בפניה הנכונה ומגיעים לבקתת הקבלה, בה אנחנו מקבלים את מפתחות בקתת העץ שלנו.
הבטן מקרקרת, כך שדבר ראשון מכינים ארוחת ערב, מהמצרכים מהם מורכבות ארוחות הצהריים שלנו (ירקות, לחם, ממרחים, ומרק נמס בכוס, שבסטוק שלו הצטיידנו עוד בארץ. לא גורמה, אך זה מה יש). הבקתה צפופה וקצת עבשה. ה-highlights הם כל מיני הוראות מודפסות המפוזרות בה: אל תשאיר לכלוך כי תקנס, אל תשתמש ביותר מדי מים חמים כי הם יגמרו (לא למדנו כבר ביום הראשון שהמים החמים מגיעים מבטן האדמה ואין בהם מחסור?). בקיצור, לא אהבנו ולא מומלץ. אבל איך ישנו? ברור שמצויין. עייפות לא חסרה לנו.
מוזמנים להמשיך איתנו לחלק ג' של הבלוג ובו יסופר על:
יום 7 - 4.9.18 -Fjadrargljufur, Systrafoss, ובעיקר גשם
יום 8 - 5.9.18 - לגונות קרחונים
יום 9 - 6.9.18 - עוד לגונת קרחונים ונסיעה לפיורדים המזרחיים
חזרה לחלק א'
