חלק ד' ובו יסופר על:
יום 11 - 8.9.18 - Vestdalur, Selfoss ו-Dettifoss
בשלב ההכנות עלו לפתע ממעמקי הרשת תמונות ממסלול Storurd שמשמעו: The Giant Boulders (בולדר - גוש סלע עגול וחלק שנותק והורחק מסלע גדול יותר בידי איתני הטבע) (ויש הקוראים לו Gate to Hell). נשביתי בקסמו. ממש לפני שהמראנו מרינה פירסמה את הבלוג שלה על איסלנד, בו סיפרה גם על מסלול זה (וענתה בסבלנות לכל הקושיות ששלחתי לה במייל. שוב תודה!).
קיוויתי שמזג האויר יאיר לנו פנים. התחזית להיום היתה סבירה. כשפקחנו עיניים קידמו את פנינו שמי תכלת נהדרים. ארוחת בוקר בשירות עצמי (החסרון היחיד בדירה) ויצאנו.
נוסעים בכביש 94 לכיוון Borgarfjordur Estri, עד ל-vatnsskard Pass (כ-80 ק"מ). עוצרים במרכז המידע המסוגנן:
מבנה אחד הוא שירותים (נקיים). על המבנה השני מפה עם המסלולים באזור ואם אני זוכרת טוב, בפנים יש מידע נוסף והסברים. מצלמים את המפה:
אנחנו במקום המסומן ב"בלון" האדום. ממשיכים בנסיעה וחונים במקום החניה הבא המסומן במפה. משמאלנו אגם תכול. התכנון המקורי היה לעשות מסלול מעגלי (להתחיל במסלול המסומן 1 במפה ולחזור במסלול המסומן 3 או במסלול המסומן 2 וממקום החניה שבסוף אותו מסלול לתפוס טרמפ למקום החניה שלנו. לאור "התנועה הערה" באזור (פחות או יותר אפס) עברנו לאופציית ההלוך-חזור.
המסלול, כרגיל, מסומן במוטות עץ (צהובים). מתחילים במגמת עליה. האגם מנצנץ מתחתינו ומתחתיו מנצנץ הים:
מטפסים על Geldingafjall (634 מ'), ממשיכים באחו המכוסה בעשב רך ומשובץ באגמים. ברקע שלוגיות:
ויש גם אחת קרובה שאפשר לחקור מקרוב:
בהמשך פסגת Sulur (768 מ') ניבטת אלינו משמאל:
ולפתע אנחנו מעל עמק נהדר מכוסה במרבדי דשא עם נחל שמתפתל לאורכו. ואם מסתכלים טוב אפשר לראות כבר את "השער לגיהנום":
ירידה מעט תלולה ואנחנו בעמק:
כעת צריך לחצות את הנחל. במקום המסומן ע"י המוטות, המים נראים לנו עמוקים מדי. "הקטן" מקפץ כמו עז והוא כבר בצד השני. השאר פונים שמאלה ומוצאים מקום רדוד יותר. מה שנשאר לנו זה לצלם את "הקטן":
ומה שנשאר לו זה לצלם אותנו:
עוד כמה צעדים ומגיעים ל-Storurd. וואו! אם זה השער לגיהנום, אולי כדאי להכנס?
המראות מהפנטים. זה הזמן לארוחת צהריים ולהתחרדנות. וזאת התפאורה:
עכשיו המסלול מקיף את Storurd. מפעם לפעם צריך לדלג מעל פלג נחל. הכל כ"כ יפה:
גם כאן, כמו ב-Landmannalaugar, יש אחו של cotton grass:
בסוף ההקפה צריך לחזור במסלול ממנו באנו. נראה לנו שאנחנו זוכרים אבל לאור תקדימי העבר, שווה לבדוק. בשלב הזה מסתבר שבשטח כל המסלולים מסומנים במקלות באותו צבע... יש שלטים עם מספרי שבילים, אבל הם לא תואמים את המפה שצילמנו בתחילת היום. לא אלמן ישראל. במקרה הכינותי מראש מפות מכמה אתרים. אם אני זוכרת טוב, אז המספרים במפה הזאת תואמים למספרים שעל השלטים, או אולי אלה שבמפה הזאת.
בסופו של דבר הסתבר שהזכרון שלנו לא הכזיב (קורה...).
הדרך אותה דרך, אבל הכל כך יפה שממש לא משעמם. כשמתקרבים לנק' ההתחלה זוכים בעוד ועוד מבטים אל הים ואל העמק שמתחתינו:
בקיצור: מסלול נהדר! מסוג המסלולים בהם אין רגע דל. מומלץ!
הזמן רץ ואנחנו זוכים לשקיעה פוטוגנית בדרך הביתה:
כשמגיעים לא מתלבטים ובוחרים לחזור למסעדה של אתמול.
ואם מישהו חושב שלא נתקפתי אח"כ בחדוות כביסה, בודאי שהוא טועה.
יום 11 - 8.9.18 - Vestdalur, Selfoss ו-Dettifoss
להיום בבוקר מתוכנן מסלול ממש בשכונה. אבל קודם צריך להפרד בצער מהבית שלנו בשני הלילות האחרונים. אנחנו רוצים לצלצל ל"ראש העיר", אבל נזכרים שבסופו של דבר לא קנינו סים מקומי. אמנם יש WiFi אבל זה לא מועיל... קצת חוצפה ישראלית ושיחת הטלפון נעשית מנייד של זוג שבדיוק עובר בשביל שלפני הבית. "ראש העיר" מבקש שניתלה את המפתח על הקולב שבכניסה, נסגור את הדלת אחרינו וזהו... טוב, אחרי שפעם השארנו את הרכב עם חלון פתוח לרווחה ועם כל הציוד שלנו, הבנו שכנראה אף אחד לא מגיע עד איסלנד כדי לגנוב.
נוסעים לצד השני של הפיורד וחונים קצת לפני Langahlid Cottages (מתחם קטן של צימרים. האפליקציה "מכירה" אותו). מכאן עולים בשביל ג'יפים והולכים עד שנתקלים במוטות המסמנים את המסלול הנפרש לאורך נחל Vestdalsa הזורם לכיוון האוקיינוס. אנחנו הולכים במעלה הנחל בגדה השמאלית שלו. המסלול נקרא Vestdalur (dalur אנחנו כבר יודעים, זה עמק) ואפשר להמשיך ולעלות בו עד אגם בשם Vastdalsvatn (vatn זה כזכור אגם). זה כבר מסלול של יום שלם (ואולי בכלל עדיף לעשות אותו בירידה). אנחנו מתכוונים ללכת כמה שיתחשק לנו ולחזור.
אחת התופעות שמאפיינות את הפיורדים המזרחיים, היא ערפילים. ואכן הם כאן. לא ממש רואים רחוק ובטח שלא רואים שקוף, אבל הצמחיה שלצידי השביל כ"כ צבעונית ונהדרת שיש מה לראות:
מימיננו הנחל עם כל מיני מפלונים קטנים. בהמשך גם מפל רציני ובטח עוד, שלא הגענו אליהם. בדרך חזרה, העולם מתבהר. פתאום רואים את העמק ואת שפעת המים הניגרת מההרים שמסביב:
עננים נמוכים מרחפים להם ומוסיפים קסם לאוירה:
ואפילו פיסת פיורד מבליחה לה מרחוק:
כהרגלנו בקודש, מרוב התלהבות אנחנו הולכים יותר מדי במורד הנחל. איפוס קטן בעזרת ה-GPS, עולים קצת חזרה, חוברים לדרך הג'יפים ויורדים בה:
למרגלותינו הפיורד:
אהבנו.
אין ברירה צריך להצטייד. עוצרים בסניף בונוס ב-Egilsstadir.
לפנינו נסיעה של כשעתיים עד למפלי Dettifoss. כמובן שנגיע מהצד המערבי בכביש הסלול (מספרו 862). יש אפשרות להגיע גם מהצד המזרחי ברכב 4x4 היות שבשלב זה הכביש שם במצב גרוע. הדעות ברשת מאיזה צד התצפית יפה יותר, חלוקות.
מתחילים ב-Selfoss, שאמור להיות פחות מרשים. אותנו הוא בהחלט הרשים.
כך גם הקניון שלפניו (בצידו השני, אלו שהגיעו מהכביש המזרחי):
ממשיכים ל-Dettifoss. כמות המים הזורמת כאן לא פחות ממדהימה. ההתבוננות בהם מהפנטת.
אפשר לחקור את האזור יותר לעומק ולהגיע גם ל-Asbyrgi. לא "נפלתי" כשראיתי תמונות משם. אז ויתרנו.
מי שמעונין, ימצא כאן מסלולים וגם מפה.
היום הבא יוקדש לאזור אגם Myvatn. בהתחלה חיפשתי וגם הזמנתי מקום לינה בקרבת האגם. כשחיפשתי שם מסעדות, לא העליתי הרבה בחכתי. יום אחד "נפלתי" על Guesthouse Storu-Laugar שב-Laugar (כ-30 ק"מ מהאגם), והוא עשה לי את זה: טיפה רחוק מההמון הסואן ומהיבחושים המובטחים, יש בו הוט-טאב, ואפילו נמצאה מסעדה מומלצת בשכונה. ביטלתי, והזמנתי, ואנחנו בדרך לכאן.
שוכנו באגף הישן המשקיף על השדות (ובו שוכנים גם הקבלה וחדד האוכל). זה הנוף :
החדרים לא מפוארים, אבל מרגישים שהוקדשה תשומת לב להתאמת הצבעים של המצעים, התמונות וכו'. יש בחדר קומקום, קפה, תה. והכי נחמד: חלוקי רחצה שרק מחכים לנו. הבנים מתפדלאים. הבנות נמרצות. כמה מטרים והגענו להוט-טאב, שממוקם ע"י האגף החדש. אורכו כ-6 מ' ורוחבו כ-2 מ'. מגלגלות את הכיסוי העשוי מלוחות עץ, טובלות רגל ועוד אחת. חם! חולף רגע, התרגלנו ואנחנו שרועות במים, מסביב תפאורת ה-countryside. מה עוד צריך? האמת - כלום. נפלא! כרגיל, השעון קורא לנו. לא נצא - לא נאכל. מקלחת זריזה, כמה דקות נסיעה ואנחנו ב-Dalakofinn Resturant שממוקמת לצד כביש 1 ע"י תחנת דלק (כתובת: Dalakofinn Utibu, Route 1, Laugar טלפון: 3544643344. התפריט).
המקום לא מפואר אבל האוכל היה מצויין.
פותחים את היום בחדר האוכל. איזה פתיחה מצוינת! ארוחת הבוקר הכי טובה שהיתה לנו באיסלנד (ולא שהאחרות לא היו טובות). הצוות מדהים. מסדר, מפנה, ממלא (הרבה לפני שמשהו מתרוקן). המבחר אדיר (לא רק שיש פנקייק, לקול מצהלות ה"ילדים" אלא שיש גם את כל סוגי הרטבים), המון פירות (והקיווי בטעם אגדי), חביתות, כמובן סקיר (היוגורט האיסלנדי המשובח), ירקות, מכונה עם כל סוגי הקפה וספלים גדולים גם. ועוד ועוד. שבענו (מאוד) ושבענו נחת. יוצאים לדרך.
היעד הראשון: Krafla
כבעלי נסיון אנחנו יודעים כבר שמה שרואים הוא קלדרה – לוע התמוטטות שקוע ועגול של הר געש שנוצר לאחר קריסתו של תא המאגמה המצוי מתחת להר געש.
מתחילים בהקפת הלוע. במקרה הזה, כמו במקרים רבים אחרים, לאחר הפסקת הפעילות הגעשית, נוצר אגם לוע מהצטברות מי גשמים, שאינם יכולים לזרום החוצה מאחר ששקע הלוע סגור ואינו מאפשר ניקוז. האגם שנוצר כאן נקרא Viti (שפירושו: גיהנום. אחרי Storurd אנחנו יודעים שהגיהנום באיסלנד לא כ"כ גרוע...) והצבע שלו לא פחות ממרהיב:
המראות הפסטורליים עלולים להטעות. ההר הזה לא כ"כ תמים וההתפרצויות האחרונות שלו אירעו ב-1975 וב-1984.
קפלי הקרקע בלוע נראים כמו מסך תיאטרון:
השביל מוביל אותנו לאזור גאותרמי. יש גם cotton grass ותמרות עשן ברקע:
מסתבר שיש לוע נוסף:
ההקפה מסתיימת, כמצופה, בחזרה ללוע הראשון:
כמה דקות נסיעה ואנחנו ב-Leirhhjukur
זהו אזור של פעילות גאותרמית עם בריכות מבעבעות בצבע תכלת, עשן מיתמר, קרקע במגוון צבעים וריח גם:
מקומם של שדות הלבה לא נפקד:
לעתים רואים ממש איפה זרם "נהר" הלבה:
ואיפה אפי (וליתר דיוק שלושת הכבשים)?
תראו את האדים העולים מן הקרקע:
עצירה במרכז המבקרים שבתחנת הכח (בה מופק חשמל מלחץ אדי הקיטור). אפשר לראות סרטים ולערוך סיור. בחוץ כ"כ יפה שרק ניצלנו את השירותים (מצוחצחים, כרגיל). הרעב הציק אז עשינו פיקניק על שולחן העץ בדשא בחוץ.
האתר הבא: Hverir (או Hverarond) - אזור גאותרמי נוסף עם בריכות בוץ מבעבעות, אדי קיטור וריחות קשים, למרגלות הר הגעש Namafjall. הצבעים נהדרים:
מכיון שיש הר בסביבה, Namafjall, אנחנו מחליטים לכבוש אותו. העליה בשביל משופע ותלול:
לא היה קל... אבל כן היה שווה.
מבט על האזור ממנו באנו:
ומבטים לצד שני אל עבר Myvatn:
כשעלינו בשביל המחליק, חשבנו שלא יהיה כיף גדול לרדת בו. נזכרנו שלפי המפה שצילמנו בפתח האתר, אפשר לעשות מסלול מעגלי:
אנשים שהגיעו מהצד השני דיווחו שהשביל שם מאוד נוח. אז בחרנו בו ושמנו פעמינו לעבר Namaskard. מתי שהוא חשבנו שבחרנו בשביל שמאלי מדי וחתכנו ימינה במקום בו ראינו טביעות נעליים (האמת, נראה שלא אמורים לעשות זאת). ההרגשה היתה כמו ללכת בתוך עוגת חומיות.
אין ספק, האתר מאוד מרשים.
ועכשיו ל-Grjotagja
בריכה חמה (מדי) בתוך מערה. לא מאוד התלהבתי כשראיתי את התמונות, אבל סברתי שבמקום צולמה הסצנה במשחקי הכס (עונה שלישית) בה Jon Snow איבד את בתוליו (לטובת Ygritte), אז איך נחמיץ? (בדיעבד, יש מצב שהצילומים נעשו במערה לא רחוקה מכאן בשם Storagja).התחלנו בנסיעה והדרך היתה כ"כ יפה. רק בגלל זה היה שווה לבוא. תודה Jon Snow.
וגם Hverfjall (הר געש עם חרוט במרכז הלוע) נגלה לעינינו (על הטיפוס עליו ויתרנו. נכתב שהדרך אליו לא משהו. אחרי חוויית הנהיגה לקרחון, הוטל וטו על דרכי חתחתים):
המערה מבפנים:
היעד הבא: Dimmuborgir
אזור של סלעי לבה בצורת שונות (תרגום השם: המצודות השחורות). יש מסלולים שונים, מ-10 דקות עד 3 שעות. הסתפקנו במסלול הצהוב (20-30 דקות) וצילמנו את החלק הרלבנטי בשלט שבמקום:
מסתבר שהתרחשה כאן תופעה ייחודית: התפרצות הר געש (לפני 2000 שנה) יצרה אגם לבה גדול, שהתקרר והתרוקן במהירות והשאיר אחריו עמודי לבה גדולים. ומשחקי הכס? לא פספסו גם את המקום הזה. כאן צולמה בעונה השלישית סצנה בה הפראיים מקימים את המחנה שלהם צפונית לחומה.
השילוב של עמודי הלבה, הצמחיה והשלכת, נפלא:
ומכאן ל-Hofdi
חצי אי עם נוף פנורמי של האגם, עמודי לבה וצמחיה עשירה. חצי האי אמנם פתוח לקהל, אבל הוא בבעלות פרטית של זוג שבמשך שנים נטעו בו עצים. לכן אינו צחיח בניגוד למקומות רבים אחרים. אנחנו התלהבנו דוקא מהצחיחות ולכן החלטנו להגיע רק לתצפית (לוקחים ימינה בשביל הראשון שיוצא משביל הכניסה ועולים במדרגות).
במהלך היום זכינו להפגש מעת לעת עם יבחושי הסביבה על שמם נקרא האגם (my = יבחוש. Vatn, כבר למדנו, זה אגם). לא הכנו כילות כי סברנו לתומנו שכשנגיע בספטמבר לא יהיה חם ולכן גם לא יהיו יבחושים. טעינו. היו גם וגם. משום מה דוקא לכאן היבחושים כבר נהרו. הבנים הודיעו שאין להם כוונה להוציא את קצה חוטמם מהרכב. הבנות לא מוותרות. צעדנו לתצפית תוך נפנופי ידיים. הנוף אכן יפה, אבל מרוב התרגשות כל אמצעי הצילום נשארו עם הבנים. הם יצטרכו להאמין.
ועוד מקום אחרון (חביב) להיום: Skutustadagigar - הלועות המדומים
בחרנו לחנות במגרש החניה האמצעי מבין השלושה ולעשות את המסלול המתחיל בו ומסתיים במגרש החניה הבא.
זאת מפת המסלולים בשלט במקום, ועל ה-P של מגרש החניה "שלנו" יש סימון "הננו כאן":
זה מה שרואים:
מה זה הלועות האלה? מהשם אנחנו כבר יודעים שהם "מדומים". מסתבר שנוצרו כשלבה רותחת זרמה באזור, שהיה באותו זמן ביצתי ולח. החום גרם להתפרצויות של קיטור, שיצרו את הלועות, הנראים כמו לועות של הר געש.
מה שנשאר לנו זה לנסוע הביתה. הדרך ממש יפה, ומכיון שלא הזדרזנו, זכינו בעוד שקיעה ממש לפני שהגענו:
וגם בזיו פניהם של הסוסים המקומיים:
היינו מרוצים אתמול. כמובן שחזרנו לאותה מסעדה (לא שיש מבחר...). ערב ראש השנה היום, אז המתקנו בקינוחים.
במהלך הטיול, כל ערב ארזתי את תרמיל המזון (ששקל טון, וה"אמצעי" סחב בגבורה מדי יום ביומו) ליום שלמחרת. מכיון שבחדרים חם, ה"מקרר" שלנו היה הרכב.
יצאתי כמדי ערב ל"מקרר" ואופס, כל האורות שמחוץ לחדרים כבו. גיששתי את דרכי בעזרת אפליקציית הפנס, אבל לא זאת הפואנטה. הענין הוא שבשמים לא היו עננים וכזכור, א' בתשרי, ז"א סהר קטנטן. תנאים אידיאליים לזוהר הצפוני. גם האפליקציה AURORA היתה אופטימית ובנוסף אנחנו ממש בטבע ואין אורות רקע. כשהתקרבתי לדלת החדר, בקע מתוך החשיכה אור קטנטן - הנייד של השכן (אנגלי), שכבר תפס עמדה בדֶק שמקיף את החדרים ועדכן אותי שאחד מעובדי המלון הוריד את השאלטר כי סבר שיש מצב הלילה. ברור שהצטרפתי (לאחר הוספת אי אילו שכבות לבוש). חיכינו, חיכינו... הופיעה בשמים איזה התחלה. ל"שותף" היתה מצלמה רצינית ומעת לעת הוא פתח אותה בחשיפה ארוכה. וראה זה פלא: ממסך המצלמה ניבט אלינו הזוהר הצפוני, אולי לא במלוא הדרו, אבל בכל זאת. הבעיה שבשמים לא חל כל שינוי. חיכינו, חיכינו, בכינו ובכינו, ומי לא בא? אז נפרדנו לשלום בהבטחה שאם מישהו ימצא את הזוהר הוא יעיר את השני. ישנתי מצוין…
מוזמנים להמשיך איתנו לחלק ה' של הבלוג ובו יסופר על:
יום 13 - 10.9.18 - Godafoss, הר Sulur ו-Akureyri
יום 14 - 11.9.18 - Fosslaug, Canyon Kolugljufur ו-Grabrok Crater
יום 15 - 12.9.18 - Deildartunguhver, Hraunfossar, Barnafoss ומפל Glymur
חזרה לחלק ג'
