חלק ג' ובו יסופר על:
יום 7 - 4.9.18 -Fjadrargljufur, Systrafoss, ובעיקר גשם
יום 8 - 5.9.18 - לגונות קרחונים
יום 9 - 6.9.18 - עוד לגונת קרחונים ונסיעה לפיורדים המזרחיים
יום 7 - 4.9.18 -Fjadrargljufur, Systrafoss, ובעיקר גשם
בעצם לפי התוכנית המקורית היינו אמורים לבלות אתמול באזור Vik, בקניון Fjadrargljufur ובאזור Kirkjubaejarklaustur, ולהקדיש את היום הזה לשמורת Skaftafell. התוכנית היתה לעשות מסלול רגלי מעגלי של כ-17 ק"מ, המכונה S3 באתר של השמורה ומסומן כנ"ל במפת המסלולים.
אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. בבוקר מוציאים את האף החוצה ומגלים שגשום וערפילי, כפי שהובטח בתחזית אתמול:
אוכלים בבקתה ארוחת בוקר, תואמת לארוחת הערב של אתמול (יש אפשרות לקבל ארוחת בוקר בתשלום, אבל לאור "שביעות הרצון" שלנו מהמקום, אנחנו מוותרים).
לפי התחזית המעודכנת, מזג האויר הצפוי בשמורה ממש לא מבשר טובות. מכיון שיופיו של המסלול הוא בתצפית על הקרחון, אין טעם לעשות אותו ביום בלי ראות. בכיוון ממנו הגענו צפוי מזג אויר קצת יותר טוב. מחליטים להשלים את מה שלא הספקנו אתמול ואם יהיה שיפור במזג האויר לעשות בהמשך מסלול קצר יותר בשמורה (אולי S5 שאורכו כ-6.5 ק"מ).
נוסעים כ-16 ק"מ דרום מערבה ועוצרים ב-Scenic Green Lava Walk - שדה טחב ירוק על סלעי לבה, תוצאת ההתפרצות הגדולה שהחלה ביוני 1783 ונמשכה עד פברואר 1784 (יש שילוט ומגרש חניה קטן):
חוזרים טיפה חזרה על כביש 1 ופונים לקניון Fjadrargljufur (הקניון השחור). לא מעט מכוניות כבר חונות לאורך הכביש, אבל אנחנו ממשיכים עד ל"מגרש החניה" שלפני הגשר (כ-2 ק"מ מכביש 1), מתוך הנחה שאין באיסלנד בעיות חניה. ואכן מחכה לנו מקום דנדש בדיוק ע"י השביל.
הולכים בגדה המזרחית בחלק העליון של הקניון. הקניון מאוד מרשים, אבל בניגוד לתיאורים שקראתי מלפני מס' שנים (וכמו שג'סטין ביבר מדגים בקליפ שלו), כיום ההליכה היא בשביל מסודר תחום ע"י חבל ואי אפשר להתקרב לגדה. מעת לעת יש נק' תצפית קרובה יותר.
בסוף (שהוא די קרוב...) מגיעים לפלטפורמת תצפית על מפל היורד מהגדה המערבית של הקניון:
חוזרים באותה דרך. עכשיו המבט הוא לכיוון העמק:
למרות שקצת התאכזבתי מהפיכת המקום למתוייר יותר ופראי פחות, אל תוותרו!
ממשיכים ל-Kirkjubaejarklaustur (כדי לא לשבור את השיניים, המקומיים אומרים בקיצור: Klaustur) (6 ק"מ, מהקניון), חונים ע"י Systrafoss (מפל האחיות = הנזירות שגרו במנזר במקום), הנמצא בסוף הכפר. יש שולחנות פיקניק, אבל אנחנו שבעים, עם נוף למפל (נחמד אבל לא מרשים). יש גם שלט חביב:
מכאן יש מסלול של 3.5 ק"מ (בכניסה יש מפה גדולה עם המסלולים. זה המסלול האדום), עליו קראתי בסיפור הטיול הנהדר של אורית.
עולים בין עצים ושיחים. יש המון פרחים, פירות ועלים צבעוניים:
מגיעים לאגם המזין את המפל. לא תמיד יש בו מים ולכן יש עונות בהן המפל יבש. עכשיו רטוב. מכיון שהגענו לראש "ההר" אנחנו זוכים בתצפית יפה על העמק:
ממשיכים כשהאגם משמאלנו ומצידינו שדות עשב ירוק וכבשים גם. שוכחים את עצמנו ומכח ההתמדה ממשיכים להקיף את האגם, רק שזה לא ממש המסלול. לוקח לנו כמה זמן להפנים שמזמן לא ראינו מקל אדום, וכשנופל לנו האסימון אנחנו חוזרים חזרה לנקודה בה המסלול פנה ימינה. באיזה שלב יש קיר עמודי בזלת סטייל Vik, אבל "לעניים", והשביל מתחיל לרדת לכיוון העמק. עכשיו נפתחות ארובות השמים ואנחנו בעיקר ממהרים לחזור.
לקראת ההגעה לעיירה, מבעד לטיפות מציצה "רצפת הכנסיה" Kirkjugolf - רצפת משושי בזלת אשר נוצרו מסלעי בזלת משושים שנשחקו ע"י קרחונים ושאר פגעי טבע במשך מיליוני שנים (לא ממש מרשים). מה שנשאר לנו הוא ללכת לצד הכביש חזרה לנקודת המוצא.
סיבוב קצר בסופרמרקט המקומי ומשייטים הלאה. בחוץ סוער. קצת לפני שמורת Skaftafell מימין לכביש: Skeiðará Bridge Monument - "אנדרטת" שרידי הגשר, שנהרס בהתפרצות ב-1996. מכאן אמורה להיות תצפית יפה על שני הקרחונים: Svinafellsjokull ו-Skaftafellsjokull. אנחנו פחות או יותר רואים כלום. גם את שלטי ההסבר על הגשר לא ממש מתחשק לקרוא במזג האויר הזה.
ממשיכים. Skaftafell תחת מעטה גשם ועננים אז אין טעם לעצור. פתאום יש איזה שהיא התבהרות קלה וקרחון מגיח מבין העננים:
ההתבהרות נמשכת ו- Svinafellsjokullזוהר באור שמש. אנחנו מחליטים לפנות שמאלה לדרך עפר המגיעה אליו. לפי ההסברים שבידי, ניתן לטפס על הצוק ולהגיע ממש קרוב לקרחון (דרך אגב, נערכו פה צילומים בעונות 2 ו-3 של "משחקי הכס"). בתחילת הדרך יש תמרור אזהרה, עפ"יו רכב פרטי יכול אמנם לנסוע אך זאת דרך חתחתים. ואכן כך. המהירות שלנו בערך 0 קמ"ש. ה"אמצעי" שההגה בידיו מנווט בין האבנים והמהמורות. ממש לא כיף. עובר נצח ועוד לא צלחנו את מחצית הדרך (שאורכה 2 ק"מ). השמש נעלמת, אבל במין אופטימיות לא ברורה אנחנו מחליטים להמשיך. לאחר משהו שנראה כמו שנות דור אנחנו מגיעים ליעד, אבל בשלב זה כבר יורד גשם שוטף. לא רואים לא קרחון, לא שמש ולא נעליים. דוגרים ברכב רבע שעה ומבינים שאין טעם. פרק ב' של הסיוט מתחיל. אם אני פה כדי לספר, אז אתם מבינים ששרדנו... המסקנה: אם אין לכם רכב 4x4, אל תתקרבו.
בשעה טובה אנחנו בכביש 1 ואפשר להרחיב קצת את ההשכלה בקשר להתפרצות הגעשית הגדולה בשמורת לאקי (שיצרה את שדה הטחב בו פתחנו את היום). ותודה ל"פגסוס" שם מצאתי את הכתבה המעניינת של אילן טלמון - מה גרם להתפרצות געשית באיסלנד ולמהפכה הצרפתית?
היום לא היתה קצפת, אבל בכל אופן יש לנו דובדבן. לקראת השקיעה מגיעים ללגונת הקרחונים Jokulsarlon. הגשם הדק לא מצליח להעיב על יופיו של המקום:
היה די קשה למצוא מקום לינה במחיר וברמה סבירים באזור. הזמנתי, החלפתי, הזמנתי, ולא הייתי מרוצה, עד שלפתע צד את עיני Brunnholl Country Guesthouse (50 ק"מ מהלגונה), שמשום מה לא הבחנתי בו קודם לכן. התרשמתי שמדובר בבית הארחה של משפחה שיש לה גם מחלבה, והתבייתתי על המקום. אבל לפני שנגיע "הביתה" צריך גם לאכול. במקום הלינה יש מסעדה אבל הלכתי אחר המלצות שמצאתי ברשת על מסעדה שקיבלה ביקורות טובות וגם נראתה מדליקה: Jon riki. כ-3 ק"מ לפני בית ההארחה שלנו פנינו מכביש 1 שמאלה ובשעה 21:00 הגענו למסעדה שלפי המידע שבידי פתוחה עד 21:30. אז זהו, שלא. שוב כנראה הסתכלתי על שעות הפתיחה באוגוסט, אבל ספטמבר כבר פה. כזכור, באיסלנד אין שום סיכוי להכניס משהו לבטן במסעדה אם השעה חלפה. זאת שתקתקה על הקופה הודיעה לנו בשמחה שכדאי שנזמין מקומות למחר. הזמנו. מי חשב שכ"כ עסוק בסוף העולם?
אז נסענו "הביתה" רעבים, המסעדה במקום הלינה כבר היתה סגורה גם כן, וכך בערב השני ברציפות זכינו לדגום את התפריט "העשיר" שלנו (טוב שעשינו קניות היום).
לעומת "מפח הנפש" מהסעודה, מקום הלינה הסתמן כהצלחה אדירה. המקום המשפחתי התרחב. שוכנו באגף חדש מעוצב לתפארת, מרווח, מפנק ועם ריח נהדר של חדש ושל עץ.
יום 8 - 5.9.18 - לגונות קרחונים
בשלב התכנון, כשראיתי את התמונות של Jokulsarlon (lon = לגונה) ידעתי שלא נרצה רק לחלוף על פניה. אז "סידרתי" שנעבור בה לקראת שקיעה (מה שעשינו אתמול) ושנלון שני לילות באזור, כך שנוכל באמת לחוות את המקום. יום אחד כששוטטתי ברשת העליתי בחכתי את מסלול שלושת הלגונות. ידעתי שאין מצב, חייבים לעשות אותו.
והיום זה היום. אבל קודם פותחים את הוילון ומגלים את זיו פניו של הקרחון השכונתי, אחת מהלשונות של הקרחון הגדול באירופה Vatnajokull.
מקום הלינה שלנו כולל את האגף החדש בו אנו השתכנו, האגף הישן ואגף הקבלה וחדר האוכל. למרות שאנו חונים מאחורי האגף שלנו והכניסה הראשית לקבלה מהצד השני, אפשר להגיע לשם "מבפנים". בדרך אנחנו מגלים כל מיני פינות ישיבה ומשחק נחמדות. הארוחה מצויינת. הנוף הנשקף נהדר. מזג האויר נפלא, אבל הלגונות מחכות ואנחנו יוצאים לדרך.
נוסעים עד Fjallsarlon, כ-15 ק"מ דרומה ל-Jokulsarlon.
המסלול מתחיל במגרש החניה ומסומן באדום (תחילתו באדום המקווקו) במפה שבאתר הנ"ל (בשטח העמודים צבועים בצהוב):
הליכה קצרה ממגרש החניה ומגיעים לשפת הלגונה. אנחנו פולטים את ה"וואו" הראשון שלנו להיום:
הלגונה הזאת הרבה פחות מתויירת. אפשר לצאת כאן לשיט בזודיאק. ואכן היו על החוף שתי סירות, שבאיזה שלב גלשו למים ונעלמו מעינינו. נשארנו ממש לבד עם כל היופי הזה.
עוד תמונה, ועוד תמונה:
עוד זוית ועוד זוית:
הולכים על שפת הלגונה עד הנקודה בה השביל מתרחק ממנה. כשראיתי את המפה לפני הטיול, חשבתי ברוב טיפשותי שבשלב הזה נראה רק חול וחול. כמובן שטעיתי. מסביבנו תפאורה מדהימה של הרים וקרחונים. אנחנו כ"כ מתלהבים שכהרגלנו שוכחים שצריך ללכת לפי העמודים הצבועים ומגלים שאין שום עמוד בסביבה... קצת טכנולוגיה: ה-GPS אומר איפה אנחנו על המפה, תיקון קל ימינה, והשביל כבר כאן.
לא חולף זמן רב ומגיעים ל-Breidarlon. לשם שינוי קרחונים לא צפים בלגונה. עדיין, ממש יפה:
אחרי שמתרחקים מעט מהלגונה מתווספים גם אגמים קטנים:
עוד לא דיברנו על הצמחים והאבנים הצבעוניות שמכסים את הקרקע:
ומי תכלת שמגיעים מ-Jokulsarlon:
והקרחון שיצר את הלגונה:
וכמובן הלגונה עצמה עם מי התכלת, שמי התכלת והקרחונים הצפים:
ובנוסף כלבי ים ששוחים וצוללים להם (במציאות זה הרבה יותר מרשים מהנקודות השחורות הקטנות שרואים בתמונה):
בסופו של דבר אנחנו מבקרים גם בצד הלגונה בו היינו אתמול. השלטים האיסלנדיים ממשיכים לשעשע אותנו:
כדי שלא רק נהנה ממראה עיניים אלא גם נבין מה אנחנו רואים, חיפשתי מראש תשובות לכמה שאלות, ומצאתי אותם בספר של מט"ח (לכיתה ח'):
למה שלג הופך לקרחון? השלג רך כי בין הפתיתים שלו יש אויר. במקומות בהם קר מאוד לאורך כל השנה, השלג לא מפשיר בקיץ אלא נערם. משקל השלג העליון לוחץ על השלג שמתחת וכתוצאה מכך הפתיתים נדחסים וכמעט כל האויר נפלט החוצה. שלג שיורד שוב ממשיך לדחוס את ערימת השלג הדחוס שמתחתיו, עד שהיא הופכת לגוש קרח. גוש הקרח (הקרחון) לא נשאר במקום, בגלל כח הכבידה הוא נע באיטיות (ועל הדרך מעצב את הנוף).
למה חלק מהקרחונים לבנים וחלק כחולים? קרני האור מורכבות מספקטרום של כל צבעי הקשת. כשהן מגיעות לקרחון טרי, בו יש עדיין חללי אויר, האויר מאפשר לכל הצבעים לחזור. את כל הצבעים ביחד אנחנו קולטים כצבע לבן. לעומת זאת קרחון ותיק הוא דחוס, אין בו כמעט אויר, ולכן הוא בולע את כל הצבעים פרט לצבע הכחול (שאורך הגל שלו קצר) וצבע זה מוחזר אלינו. אותה תופעה קורית בים. המים בולעים את גלי האור הארוכים. הגלים הקצרים (הכחולים) נשברים ומוחזרים (צריך מסה גדולה של מולקולות מים כדי שנראה זאת. לכן הים כחול אבל המים בכוס שקופים. כדברי שלום חנוך: "מה שיותר עמוק יותר כחול").
למה חלק מהקרחונים שחורים? טוב, בשביל זה לא צריך לחזור לכתה ח'. זה בגלל האפר הגעשי שלכלך אותם.
איך נוצרת הלגונה הקרחונית? כשהקרחון מפשיר ואין למים אפשרות להתנקז, השקע בו נמצא הקרחון מתמלא במים ונוצרת הלגונה.
למה שברי הקרחונים צפים ולא שוקעים? הצפיפות של הקרח נמוכה מצפיפות המים ולכן הקרח צף. אבל הי, האם חומרים שמתכווצים והופכים מנוזל למוצק לא אמורים להיות צפופים יותר? בגדול כן, אבל למים יש מבנה מיוחד שגורם להם להתרחב כשהם קופאים, ולכן הם נעשים אז צפופים פחות. יש לזה גם שם: "האנומליה של המים". כתוצאה מכך גם קרחונים ענקיים וכבדים צפים ולא שוקעים (אם כי מה שאנחנו רואים מעל המים הוא רק קצה הקרחון).
אז מה היה לנו היום? טיול מופלא שכולו וואו! אורך המסלול כ-15 ק"מ, אבל ההליכה ממש קלה. לא ברור למה, אבל כל הטוב הזה חיכה רק לנו. לא פגשנו אף אחד עד שהגענו ללגונה האחרונה. בסיום מצאנו שלט הזהה לדפי אתר האינטרנט של המסלול. תמצאו יום עם מזג אויר טוב ובשום פנים אל תחמיצו!
המכונית מחכה לנו בלגונה הראשונה. אבל אל דאגה, קראתי שאין שום בעיה לתפוס טרמפים באיסלנד. אז ה"אמצעי" ואני נעמדים בשולי כביש 1 (לא שיש שוליים לכביש הזה), מעט מערבה לגשר שמעל הנהר שבין הלגונה והים, ומרימים יד. אחרי 10 דקות עוצרות לנו זוג בחורות מצרפת, שעושות "מסביב לאי ב-7 ימים". התקציב המוגבל שלהן, מאפשר ארוחה אחת במסעדה במשך כל הטיול, והן טרודות בסוגיה איך ליפול על מסעדה טובה. כשאנחנו מתקרבים לפניה ללגונה "שלנו" אנחנו מבקשים שיעצרו, אבל הן מודיעות שהזמן אמנם קצר, אבל ביקור בלגונה (על יופיה ובדידותה סיפרנו להן) צריך לעשות. וכך אנחנו נוחתים במהירות הבזק ע"י הפיקאסו שלנו.
תודה ועוד תודה ואנחנו יוצאים לדרך. עדיין לא ביקרנו בחוף הים שבצד השני של הגשר. אוספים את אלה שהשארנו להמשיך ולהנות מהלגונה, ופונים ימינה לחוף הים. כביש 1 בבלגן די רציני. מע"צ האיסלנדי בעבודה (היות שלנבחרת הנוער שלי, לא היה מושג מה זה מע"צ, אז לטובת הצעירים, אלה ראשי תיבות של מחלקת עבודות ציבוריות, שפעם היתה אחראית על פיתוח התשתיות בישראל. לפני כ-15 שנים הפכה לחברה הלאומית לדרכים בישראל), יש שופלים ומשאיות ותנועת המכוניות נדרשת להעצר מעת לעת. אנחנו בכל מקרה פונים לפני הגשר ימינה.
החוף שחור, כרגיל, אבל לשם שינוי מפוזרים עליו שברי קרחונים וקרחונים קטנים גם צפים במים:
צד את עינינו קרחון קטן בצורת גונדולה שנפלט לחוף ואנחנו מחליטים לעשות עליו סשן צילומים. כדי לא להכנס למים, צריך למהר ולעלות עליו כשהים נסוג. אבל רגע, פעם ראשונה שיש תור ואנחנו מחכים שהמלוכסנים (החלטנו שהם יפנים כי צילמו וצילמו) יפנו את האובייקט:
המבט לכיוון הגשר יפה גם הוא:
בדיוק כשאנחנו רוצים לחזור לכביש 1, ג'יפ מהודר של תיירים נופל מהעליה המאולתרת, שנוצרה כנראה היום כתוצאה מהעבודות בכביש. לא קורה להם דבר, אבל הג'יפ תקוע על הצד. אנחנו צולחים את המשימה ועוצרים להעיף מבט אחרון על הלגונה:
הזמן רץ כשנהנים וחייבים לשעוט לעבר המסעדה שמחכה לנו מאתמול. בדרך זכינו לשקיעה נהדרת:
לשם שינוי הגענו בזמן. חבל! האוכל היה זוועה. הכל היה מלוח ברמות. לחשוב שרצנו לכאן אתמול והזמנו מקום להיום... יש במסעדה מאחורי זכוכית איזה שהם כלי עבודה ושקים. לא היה לנו מושג מה יש בשקים, אבל לכולנו היה אותו ניחוש: מלח!
חזרנו למקום הלינה הנהדר שלנו והמתקנו את הגלולה המרה (וליתר דיוק המלוחה) בגלידה תוצרת בית. לא רק טעימה אלא גם מצחיקה:
יום 9 - 6.9.18 - עוד לגונת קרחונים ונסיעה לפיורדים המזרחיים
ספורט מוטורי לא ממש עושה לנו את זה. לכן ויתרנו מראש על אופנועי שלג, זודיאקים, שייט בסירת מנוע ושאר ירקות. אבל פטור בלא כלום אי אפשר. קיאקים, קאנו וכאלה מין, אנחנו (חוץ מהחצי השני שלי) ממש אוהבים. כשנתקלתי באתר של iceguide, המציעים שייט קיאקים ב-Jokulsarlon או שייט קיאקים משולב בהליכה קצרה על קרחון בלגונה אחרת ובלתי מתויירת, לא היה קץ לשמחתי.
הזמנתי (הרבה זמן) מראש 2 קיאקים זוגיים ל"בלתי מתויירת" להיום ב-9:00 (ניתן לבטל ללא חיוב עד 48 שעות קודם לכן). לא לגמרי היה ברור לי איפה נק' המפגש וכששלחתי מייל בנדון, נעניתי כי יש לכתוב במפות גוגל iceguide basecamp ולנסוע בהתאם להנחיות. בדקתי וגיליתי שמקום הלינה שלנו ממוקם 8 ק"מ משם! אפשר לקום בנחת ולהנות מארוחת הבוקר המצוינת. מקום הלינה הזה קיבל אצלנו ציון 10. הצוות נהדר. ביקשנו להשאיר חדר (לזה שנשאר לקרוא ספרים) עד שנחזור מהלגונה, ומיד נענינו בחיוב. החדרים מדהימים. ברור שיש פינת קפה-תה 24/7.
זה השלט בדרך הגישה למקום הלינה:
אנחנו "נוחתים" בנק' המפגש. שני מדריכים מחכים לנו ול-14 חברי הקבוצה האחרים. מקבלים אוברולים מגומי, אטומים לגמרי למים, אותם לובשים על הבגדים שלנו, נעלי גומי שנועלים במקום הנעליים שלנו ושק קטן (אכן, אטום למים) למי שרוצה לקחת עמו איזה שהוא משהו. המדריכים מוודאים שהריצ'רצ'ים של האוברולים סגורים כהלכה ואנחנו יוצאים בשני ואנים אל עבר Heinabergsjokull, השוכנת למרגלות קרחון ולוע של הר געש. זה מה שרואים כשמגיעים:
המדריכים מסבירים כיצד לחתור וגם - שאם נופלים למים, אחרי כמה דקות "מחזירים ציוד" (את זה אנחנו כבר יודעים בזכות השלט המשעשע שפגשנו אתמול בלגונה). אל דאגה. הקיאקים מאוד יציבים ונראה שצריך להיות מאוד מוכשרים כדי ליפול. יוצאים לדרך. לוע הר הגעש המושלג מזדקר למולנו:
באיזה שלב המדריכים יוצאים לביצוע עבודות תשתית (כנראה כדי ליצור עבורנו מקום עגינה), אבל בסופו של דבר, התנאים אינם מתאימים והם נוטשים את מלאכתם:
ממשיכים בשייט ופוגשים מערונת קרח:
שילוב הצבעים של מי הלגונה, הקרחון, ההרים והשמים נהדר (מסתבר שרק הצבע של Jokulsarlon כחול בעוד שצבען של שאר הלגונות חום - אפור. למה? המדריכים הסבירו שבגלל שהיא היחידה שמתחברת לים. האמת, לא ממש הבנו ומשום מה לא חפרנו להם בנדון).
הם הסבירו גם שבלגונות המחוברות לים רואים קרחונים כחולים, כי מי הים החמים (יחסית) ממיסים במהירות קרחון הצף בלגונה, מה שגורם לשינוי במרכז כובדו וכתוצאה מכך להתהפכותו. כך, משטחים פנימיים וותיקים יותר של הקרחון עולים מעל פני המים ונחשפים.
בחלק מהמקומות לקרחון מתווספים גווני שחור:
מוצאים מקום מעגן, מקבלים שרשרות ברזל עם דוקרנים, המתלבשות על הנעליים, וגרזנים בשביל הרושם, ויוצאים לסיבוב קצר על הקרחון.
לפני פרידה משתעשעים גם בפוזות:
וחזרה לקיאקים:
שטים לנק' המוצא. סיימנו 3 שעות של תענוג צרוף.
בדרך חזרה, הגדולה מראיינת את המדריך (שהוא גם הנהג של הואן) והוא מספר שעבר ל-Hofn (העיירה הסמוכה) מ-Reykjavik כי העדיף לגדל כאן את ילדיו. הוא סיפר גם על גידול הכבשים באיסלנד, כולל כל מיני פרטים על מחזור חייהן הקצר עד לרגע השחיטה, שהעדפנו לשכוח.
מתפשטים מהאוברולים, חולצים נעליים. נשארנו יבשים לגמרי, חוץ מהכפפות שנרטבו כתוצאה מהספלשים של המים, כשחתרנו. חוזרים אל מקום הלינה ואל קורא הספרים הנאמן. נפרדים מהמקום בצער ויוצאים לדרך.
מזג האויר שהאיר לנו פנים עד עתה הופך לקצת קדורני. נו מילא, נעביר אותו בכברת הדרך הלא ממש קצרה שעלינו לגמוא.
דרך אגב, לא רחוק מכאן ב-Hoffell, יש מרחצאות חמים של המקומיים - בריכות קטנות בכל אחת טמפ' מים שונה, ל-4-6 אנשים כל אחת. אבל ממה שראיתי בתמונות זה נראה יותר כמו גיגיות. אנחנו נחכה למעיינות חמים בטבע.
הגיע הזמן להצטיידות בסופרמרקט אז נכנסים ל-Hofn. יש כאן סופרמרקט גדול של נטו (ההבדל בין בונוס לנטו, מבחינתנו, היה שהחומוס של בונוס הרבה יותר טוב...). האיסלנדים כ"כ אדיבים וסבלניים. כשהגיע רגע התשלום, הקופאי הודיע לנו שחלק מקופסאות השרי שלקחנו יקרות הרבה יותר מהאחרות (כנראה מגדל אחר), שלח אותנו להחליף אותן בזולות, ולמרות שתקענו את הקופה, כולם המתינו בסבלנות ולא התלוננו.
בסוף העיירה עצרנו בנק' תצפית יפה. הים היה אפור וקודר, אז השתעשנו בצילום:
ביציאה מ-Hofn לכביש 1. מיד לאחר שעברנו במנהרה פנינו שמאלה לפי השלט עם כיתוב אדום ל-Almannaskaro. נוסעים בכביש עפר עד לחניה ממנה יש תצפית על האזור. מה לעשות, גם כאן היה אפרורי.
באיזה שלב מגיעים לפיורדים. יפים אבל... אפורים. לפחות נבין -
איך פיורד נוצר? זה קורה כשקרחון, שהטמפרטורה בו נמוכה מ-0 מעלות, מעצב את צורת ה-U הטיפוסית של העמק, פוגש במי הים ומפשיר. התוצאה היא עמק בעל שוליים תלולים המוצף על ידי מי הים. ההצפה יוצרת אגם צר ועמוק המחובר לים. קיימים פיורדים שבהם האגם מגיע לעומק של 1,300 מטר. מורנת הקצה, שהיא סחופת קרחונים הנדחפת מטה לתוך העמק על ידי הקרחון, נמצאת מתחת לפני המים בכניסה לפיורד וגורמת לצואר פיורד רדוד בהשוואה למרכז הפיורד.
עוברים את Djupivogur (למי שרוצה לעצור, יש שם איזה תערוכה של ביצים, מישהי שיש לה אוסף של אבנים וגם היתה המלצה על בית קפה. לא התרשמתי כשקראתי. לא עצרנו).
כ-15 ק"מ אחרי Djupivogur פנינו שמאלה לדרך עפר עם שלט בו כתוב: Fossardalur. נוסעים עד מקום חניה אחרי עיקול. בצד השני של הדרך ממתינה תצפית על מפל Fossarfoss שנקרא גם Sveinstekksfoss. כזכור, "עכשיו מעונן" והמפל שהרשים אותי בתמונות לא מרשים אותנו במציאות. גם קצת קריר. גנזנו את תוכניות הפיקניק וסעדנו בפיקאסו החמים...
ממשיכים בכביש 1 (דרך Breiðdalsvík, Fáskrúðsfjörður, Reyðarfjörður כולל נסיעה במנהרה בין 2 הנק' האחרונות). היעד: Seydisfjordur. יש לנו עוד כמה וכמה ק"מ, אז אפשר להנות מכמה אנקדוטות:
למה שמות המשפחה של האיסלנדים כ"כ דומים? ראו התשובה באדיבות Mako.
למה קוראים לאיסלנד איסלנד (Iceland)?
כשמביטים במפת איסלנד מגלים שאמנם יש באיסלנד קרחונים רבים, אבל הם מהווים רק 11% משטח האי (כזכור, אחד מהם Vatnajokull - הקרחון הגדול באירופה). לעומת זאת, דווקא גרינלנד השכנה נראית כקרחון אחד עצום ממדים.
אז מה קורה פה? ההיסטוריה מלמדת שלפני שנים רבות השמות היו הפוכים - איסלנד של היום אכן הייתה גרינלנד, ולהפך. הויקינגים ששלטו באזור רצו לבלבל את האויב, להכניס אותו לתוך מלכודת קרחונים ולמנוע ממנו לכבוש את האי הירוק והנוח יותר. לכן החליטו להחליף בין השמות, וזו המזכרת שנותרה לנו עד היום.
ההסבר מהאתר של Bartravel.
חולפים על פני Egilsstadir , יורדים לפיורד והופ, הגענו לכתובת של Lónsleira Apartments, מקום הלינה שלנו. לפנינו בית עץ צבוע בצהוב. אנחנו פותחים את הדלת ונכנסים. אפילו לא שואלים אם יש מישהו בבית. אופס! נפלנו על תיירים אחרים. מסתבר שלבעלים יש שני בתי עץ בכל אחד מהם שתי דירות אירוח. זאת לא הדירה שלנו. איפה הבעלים? אין לנו מושג. פתאום אני רואה גבר שנראה לי תועה בשטח, כמונו. אני שואלת אותו: "גם אתה מחפש את הבעלים?". תשובתו: "אני הבעלים"... הסתבר שלפי ההנחיות היינו אמורים לטלפן אליו ולהודיע שהגענו. במקרה קיבל הודעה מדיירים נוספים שבדיוק נחתו ולכן הוא פה. אנחנו משוכנים בבית הסמוך, הכחול:
הבעלים פותח לנו את הדלת ומבקש שנחכה עד שיסיים עם הדיירים האחרים. לאחר כמה דקות הוא מגיע מלא סיפורים ועצות כרימון. הוא מספר שהיה פעם ראש עיר של איזה עיר/עיירה באיסלנד (וכמובן שמכאן והלאה יקרא על ידנו: "ראש העיר"), שאחת מנשותיו היתה סופרת, שבתי העץ בעיירה יובאו מנורבגיה, אי אז כשהעיירה נוסדה, שמכיון שאין פשע במקום, תחנת המשטרה הפכה לבית יין ועוד ועוד. הוא גם מציע מסלולים שונים ומשונים אבל כשאני שולפת את הקלסר גדוש התוכניות שלי, הוא מאשר בהתלהבות את מה שתוכנן ומוסיף פרטים על המסעדות השכונתיות. בסופו של דבר אנחנו נפרדים לשלום. הדירה נהדרת! חדישה, מצוחצחת, מאובזרת, מרווחת. זה הנוף מהסלון:
כרגיל, אם רוצים לסיים את היום על בטן מלאה, צריך להתקדם. כמה דקות הליכה ואנחנו ב-Skaftfell Bistro (הכתובת: Austurvegur 42. טלפון: 3544721633).
יש כאן גם מסעדה וגם גלריה (הגלריה היתה סגורה לרגל שיפוצים). הצוות מאוד קואופרטיבי ואפשר לנו לקמבן בין חלקים שונים של מנות שונות. יש במקום כל מיני משחקי קופסה חמודים וספרים. אהבנו את העיצוב ואת האוירה וגם היה טעים.
ה"מתחם" שלנו כולל לא רק בית כחול ובית צהוב, אלא גם בית צהוב קטנטן ובו ממלכת הכביסה: מכונת כביסה ומיבש חדישים ואבקת כביסה. לא נכבס? כיבסנו.
מוזמנים להמשיך איתנו לחלק ד' של הבלוג ובו יסופר על:
יום 10 - 7.9.18 - Storurd
יום 11 - 8.9.18 - Vestdalur, Selfoss ו-Dettifoss
יום 12 - 9.9.18 - אזור Myvatn
חזרה לחלק ב'
