חלק ה' ובו יסופר על:
יום 13 - 10.9.18 - Godafoss, הר Sulur ו-Akureyri
יום 14 - 11.9.18 - Fosslaug, Canyon Kolugljufur ו-Grabrok Crater
יום 15 - 12.9.18 - Deildartunguhver, Hraunfossar, Barnafoss ומפל Glymur
יום 13 - 10.9.18 - Godafoss, הר Sulur ו-Akureyri
כשתכננתי את הטיול, בדקתי את האפשרות לשלב בביקור באזור Myvatn גם בילוי יום ב-Askja. ההגעה כרוכה במעבר נחלים אך אפשר לקחת אוטובוס מיוחד מ-Reykjahlid או לעשות זאת בסופר-ג'יפ.
המקום נראה מדהים (שלג, קלדרה עם אגמים בתכלת ובטורקיז ואחד מהם אפילו חמים), אבל מדובר בבילוי של 11-12 שעות, רובן בנסיעה, שתוארה ע"י חלק מהאנשים כבילוי בבלנדר. ספטמבר זה ממש סוף העונה, היום האחרון בעונה השנה היה 9.9.18 (ועלול להיות מאוד קר). החלטנו לותר. בכל זאת, צריך להשאיר משהו לפעם הבאה.
ממשיכים הלאה. רבע שעה נסיעה ואנחנו ב-Godafoss (שמשמעו מפל האלים), עוד אחד מהמפלים האייקוניים של איסלנד. ההיסטוריה האיסלנדית מספרת שבשנת 1000 כשהאיסלנדים, אשר האמינו עד אז באלים הנורדיים (כדוגמת ת'ור, על שמו Thorsmork), המירו את דתם לנצרות, המחוקק הנבחר השליך את האלים שבמיתולוגיה הנורדית למפל, ומכאן שמו.
אפשר לתצפת על המפל מצד אחד:
ומצד שני:
הנחל עצמו לא רע בכלל (ויש בו גם מפלון קטן):
ממשיכים לכיוון Akureyri. לא חולף זמן רב והפיורד לפנינו. מעונן, אז הוא אפרפר אבל מסביבו שדות ירוקים משובצים ב"מרשמלו". מקסים!
האתגר שלנו היום הוא הר Sulur.
אמנם מזג האויר לא אידיאלי, כי הראות לא הכי, אבל החלטנו "להתחיל ולראות".
דנה, שאת סיפור הטיול הנפלא שלה קראתי בשקיקה, כתבה שכדי להגיע לחניה שבתחילת המסלול, היא ממליצה להוריד אפליקציה בשםwapp , לכתוב mountain sulur ושם ללחוץ על "הוראות הגעה". זה מפעיל אוטומטית את גוגל-מפס ומביא לחניה. צודקת.
המסלול אמנם במגמת עליה בלתי פוסקת, אבל המדרון כולו פורח:
בנוסף פלגי מים, מפלונים ושלוגיות גם:
ככל שעולים, הפריחה נעלמת והשלוגיות מתרבות. העננים גם.
כשמסתכלים למטה, הפיורד מציץ מבין העננים:
מעבר לשלוגית שלנו, פסגות מושלגות, ו... עננים:
באיזה שלב מתארגן מרד. של הבנים כמובן. לטענתם מה שרואים משם בטח רואים גם מכאן, אז לא מוכרחים לכבוש את הפסגה. האמת, הפסגה אמנם נראית קרובה, אבל כל פעם מסתבר שיש איזה שטח מת והיא מתרחקת... ברוב קולות הוחלט - די!
המסלול הוא הלוך - חזור. חוזרים.
אז ככה, אני מניחה שבמזג אויר בהיר, הפיורד הכחול, ההרים המושלגים, הפרחים, הפלגים ובטח המראות מהפסגה המובטחת, מרשימים יותר. הבעיה במסלול היא שהמראות לא ממש משתנים והעליה ארוכה ומתישה. יפה כן, אבל לא נכנס לצמרת המצעד שלנו.
נוסעים למקום הלינה ב-Akureyri. בדרך ניבט אלינו סניף של סופרמרקט נטו. עצרנו והצטיידנו.
היום ישנים ב-Town Square Apartments. "מקבלים" דירה בשירות עצמי: נשלחו אלינו מייל ובו קוד לפתיחת תיבה בפתח הבנין (בתוכה מחכה המפתח) וכן הסבר, עפ"יו ניתן לחנות בסביבה בהתאם לשילוט. בד"כ מדובר בחניה לטווח קצר אך בין 16:00 ל-10:00 ניתן לחנות חופשי. כבר הרבה אחרי 16:00 ונעזוב לפני 10:00 אז רק צריך למצוא מקום פנוי. המשימה לא מסובכת והפיקאסו מאופסן ברחוב סמוך. על הקיר השכן מפה חמודה:
אני יוצאת לדירה לוודא שהמפתח מחכה. אכן כך. צריך גם לבדוק שהוא פותח, אז אני מטפסת שלוש קומות (ידענו שאין מעלית). המדרגות ממש לא נחמדות, אולי בגלל שהן תלולות ואולי בגלל שחלקן טרפזיות. המסקנה: אין מצב להעלות לדירה את כל הפקלאות. מדובר בלילה בודד ולכן מוחלט לקחת רק מה שניזקק לו. וכך ברוב פאר והדר אנחנו פותחים על המדרכה את התיקים והמזוודות ומתחילים לדוג תחתונים מפה ומברשת שיניים משם. הדירה מרווחת אבל לא כיפית. כשהולכים להתקלח מתברר שבכל הדירה יש רק מגבת גדולה אחת ומגבת ידיים אחת... בקיצור, לא מומלץ. לזכותה יאמר שהיא ממוקמת ממש על יד המדרחוב.
יוצאים לסעוד את ליבנו, המסעדה האופציונלית במרחק 2 דקות הליכה, סגורה "רק היום". פוסעים לעבר הבאה בתור, גם היא בסביבה, אבל בדרך רואים מסעדה ממש עמוסה ומחליטים להצטרף לעדר. אנחנו ב-Akureyri fish and chips (כתובת: Skipagata 12 טלפון:3544146050. התפריט).
זאת מסעדת fast food. המנות גדולות, הדגים מצופים בבלילה ומטוגנים. לא בדיוק שיא הבריאות. אבל טעים. הצוות מאוד נחמד ואפילו ממליץ לנטוש את הניידים לטובת התרועעות עם בני אנוש.
סיבוב במדרחוב על חנויותיו ובתי העץ היפים. פיפי ולישון.
יום 14 - 11.9.18 - Fosslaug, CanyonKolugljufur ו-Grabrok Crater
שעון החול של הטיול הולך ואוזל והיום עלינו לצלוח כברת דרך לא קצרה, שמשמעותה 4-4.5 שעות נהיגה במצטבר. כמובן שנשבץ אותה בפנינים.
את הפנינה הראשונה Fosslaug שליתי ממעמקי הרשת.
בטח שמתם לב שבאלגנטיות פסחנו הן על הלגונה הכחולה בחצי האי Reykjanes והן על המרחצאות ב-Myvatn. משום מה מרחצאות המוניים הם לא כוס התה שלנו (הרוב מאוד אוהבים, אז אולי זה באג שלנו), אבל לבריכה חמה (והדגש על חמה) בטבע אנחנו נמשכים כמו פרפר לאש (ולא, אין לנו כוונה להשרף). כשגיליתי את Fosslaug - בריכה חמה מבודדת לצד הנחל, היה לי רק דבר אחד לומר: יש!
נסיעה של כשעה מ-Akureyri הביאה אותנו לכפר Varmahlid, ממנו פנינו שמאלה לכביש 752. מכאן ההסבר שהיה לנו לא הצטיין. פעלנו על פיו וכמו חמורים נכנסנו לדרך שבדיעבד הסתבר שמיועדת לסוסים ולנו אין אפילו 4x4 (מזל שהתעשתנו במועד ובמקום הראשון האפשרי הסתובבנו וחזרנו). כמה ניחושים מושכלים ובסוף הגענו.
אז לטובת הדורות הבאים, אלה הוראות ההגעה: ב-Varmahlid פונים שמאלה (כשמגיעים מכיוון Akureyri) לכביש 752. אחרי נסיעה של כ-5 ק"מ פונים שמאלה במקום בו יש שלט: Vindheimar. עוברים שני גשרים מעל נחל ונוסעים כמה דקות, עד שרואים שלט כחול עם ציור של סוס וחץ ימינה. פונים ונוסעים עד החניה.
שניים מחליטים להשתפן ולהשאר לקרוא ספרים. שלושת הנמרצים (הגדולה, הקטן ואני) יוצאים לדרך. עוברים דרך שער בגדר, המיועדת לכבשים או לבקר. מכאן הליכה של כ-15 דקות, אפילו פחות, לבריכה.
כדי שלא יהיה משעמם Reykjafoss ממתין מימין לשביל (הבריכה, שלא נראית מכאן, נמצאת משמאל לפיתול הנחל):
עוברים על גשרון, עליו כבר יש שלט המבשר על הבריכה המתקרבת:
הליכה קצרה ולפנינו, הבריכה החמה, הנחל, העשב הירוק, וזהו. הטבע במיטבו! זוג שהשתכשך במים בדיוק יוצא ומשאיר לנו את כל הזירה. בגדי הים כבר עלינו. משילים את השכבות וקופצים למים. חם! תענוג אמיתי!
מאחור נראה מבנה קטן ולבן, שנראה גם בתמונה הקודמת של המפל, אם מישהו יזקק לו כדי להתמצא.
כרגיל, מתחשק לרבוץ שעות. ממש היה צריך לגרד אותנו עם שפכטל.
מומלץ, מומלץ!
ולמי שחשקה נפשו (ובמקרה הזה גם חשק גופו) בעוד מעיינות חמים, הנה האתר ובו מפה והסבר קצר לגבי כל המעיינות החמים באיסלנד.
עכשיו מצפה לנו נסיעה של כשעה +, לפנינה הבאה: Canyon Kolugljufur
התוכנית היתה לפנות מכביש 1 דרומה, לכביש 715 Víðidalsvegur, בכניסה השניה לכביש הנ"ל ולא בראשונה (כי אז נוסעים יותר על דרך המלך ופחות בדרך הצדדית). אבל למע"צ האיסלנדי היו תוכניות אחרות. מיד לאחר שפנינו המתין לנו שומר סף, שדיווח כי עקב עבודות תשתית הכביש סגור. חזרנו אחר כבוד לפניה הראשונה, התגלגלנו ממנה לדרך שמובילה לחוות Kolugil וחנינו מיד אחרי הגשר. מהגשר ניבט אלינו מפל די מרשים:
יש מין דֶק קטן מצד אחד של הקניון ואפשר ללכת לאורך הקניון מהצד השני ("קח תרמיל קח מקל" לא ממש רלבנטי. ה"מסלול" קצרצר). אמנם פחות מרשים מ-Fjadrargljufur אבל עדיין בהחלט שווה וגם אין חבלים לתיחום השביל.
יש עוד מפלון:
ועוד אחד שמגיח מהצד:
שעת הצהריים עברה חלפה לה. אין מנוס: פיקניק כאן ועכשיו.
עד הפנינה הבאה יש לנו כשעה וחצי. מזמן לא השכלנו. זה הזמן לכתבה נהדרת (אמנם ארוכה, אבל כך גם הדרך) על המשבר הכלכלי שפקד את איסלנד בשנת 2008 (הכתבה נכתבה ב-2009. בדיעבד מסתבר שכמה מהתחזיות שהועלו בה לא התממשו). ותודה לכלכליסט שפירסם אותה.
ואיך איסלנד יצאה מהמשבר? התשובות באדיבות TheMarker (כתבה מ-2015).
כבודה של ההשכלה במקומה מונח, אבל לא זנחנו גם את הנוף:
כשנהנים הזמן טס, ואנחנו כבר בGrabrok Crater.
הפעם התברכה הקלדרה בקרקע שחורה וטחב אפור:
לא פחות יפה ממנה, העמק ממול עם הנחל המתחתר במעגלים:
במרחק כמה דקות נסיעה נמצא מפל Glanni. היתה תמונה לא מרשימה שלו בשלטים שבמגרש החניה כאן. החלטנו שלא חייבים, והמשכנו בדרכנו למקום הלינה Fossatun Country Hotel.
התמסרנו לאפליקציה שלקחה אותנו בדרכים צדדיות ומקסימות. באחד המקומות נסענו לצד נהר מאוד רחב כשלפתע הדרך פנתה ימינה ב-90 מעלות והנה אנחנו על גשר צר (מאוד) וארוך, חוצים את הנהר ומרגישים כמו ברכבת הרים. מרוב התלהבות שכחנו לצלם.
זה מקום הלינה שלנו:
וזה הנוף הנשקף מהדשא שלפני החדר וגם מהחלון (אחד החדרים שהזמנו היה עם נוף למפלים. השני טיפה הצידה משם):
המקום נהדר והאוירה בו נפלאה. הבעלים חובב מוסיקה, אז יש אין ספור תקליטי ויניל וכלי נגינה. הוא גם חובב וכותב ספרי טרולים. המפל "בחצר" נקרא מפל הטרול ויש מסלול טרולים "בשכונה". יש גם הוט-טאב, אבל אחרי Fosslaug נעשינו בררניים.
לארוחת הערב בנינו על מסעדת המקום. חלק ממקומות הישיבה בחממת זכוכית הצופה על המפלים וחלק בחדר פנימי, בו נראה לנו שנערכים גם ערבים מוסיקליים. האוכל (כולל לחם הנאפה במקום) והשירות היו מצויינים. הנה התפריט.
זה הלילה הלפני אחרון שלנו, המקום מבודד ומעולה לצפיה באורות הצפון, אבל... מעונן. ליל מנוחה!
יום 15 - 12.9.18 - Deildartunguhver, Hraunfossar, Barnafoss ומפל Glymur
ארוחת הבוקר מצוינת. הסקיר פשוט מדהים. הלחם הזכור לטוב מאמש, מוגש גם כאן. אנחנו מרוצים (מאוד).
אמנם מסלול הטרולים מיועד לילדים, אבל החלטנו לגלות חוסר בגרות ולפתוח בו את היום. עולים בשביל מעל הבתים. גם נפרש לפנינו נוף נהדר וגם יש תורמוסים שאיחרו לפרוח:
גם בתי דשא ממוזערים:
וגם יורה רותחת:
בדרך חזרה גילינו מבנה עץ מתומן. פתחנו את הדלת ומסתבר שזהו מטבח / חדר אוכל בשירות עצמי מאובזר, מצוחצח ומדהים ביופיו, לרווחת אלה שלא לקחו ארוחת בוקר. כל הכבוד!
כרגיל, נפרדים בצער...
כשתכננתי, החלטתי לוותר על הביקור ב-Deildartunguhver כי לא נראה לי מלהיב. עכשיו הסתבר שהמים החמים במקום הלינה מגיעים ישר משם. זה גם ממש בדרך שלנו. נכנסנו. האמת: לא התלהבנו. אמנם זה מעין חם (וליתר דיוק רותח. 97 מעלות) עם ספיקת מים עצומה, אבל רואים בעיקר אדים. הלאה.
הגענו ל-Hraunfossar. ייחודם של המפלים בכך שהמים יוצאים מתוך סלעי הלבה. הצבעים עושים שמחה בלב. כ"כ יפה!
ובנוסף - שניים במחיר אחד. גם Barnafoss (שפירושו: מפל הילדים) כאן. הסיפור שמאחריו קצת מעכיר את האוירה: פעם היתה קשת אבן מעל הנהר. שני ילדים מחווה סמוכה נפלו ממנה וטבעו. האם מוכת היגון הרסה את הקשת (יש גירסה, עפ"יה זה בכלל היה גשר, ויש גירסה עפ"יה האם גם הטילה איזה קללה על המפל או הנהר).
הזמן שנותר מאפשר לנו עוד מסלול קצר. האתר הנבחר: מפל Glymur.
פחות משעה נסיעה ואנחנו במגרש החניה. הפעם אין מקלות לאורך המסלול. מעת לעת יש חץ:
לאחר כקילומטר מגיעים למערה קטנה בעלת 2 קשתות:
מכאן יורדים לנחל. עכשיו הקטע המגניב: צריך לחצות את הנחל אבל גשר אין. בחלק הראשון דורכים על אבנים שבולטות מעל פני המים, ובחלק השני, הארוך יותר, חוצים על גבי קורת עץ. לכל האורך יש כבל פלדה לאחוז בו. את הקטע הראשון חוצים עם הפנים לכיוון אחד ואז צריך להסתובב מתחת לכבל כדי להמשיך על הקורה עם הפנים לכיוון שני. מרוב התרגשות, שכחנו לצלם בהלוך. הנה תמונות מה"חזור":
כ ו ל ם נהנו ואהבו מאוד.
עכשיו מתחיל הטיפוס במעלה הקניון. בחלקים התלולים יש חבלים לעזרה:
מסתובבים לאחור ולשון פיורד מציצה אלינו מרחוק:
בהמשך יש ירידה לצורך עליה וחציה של פלג מים, אליו גם נופל מפל קטן.
ממשיכים עד שהמפל נגלה לפנינו, ועוד קצת, כל זמן שהתצפית עליו הולכת ונעשית טובה יותר. זהו המפל השני בגובהו באיסלנד (168 מ'):
אפשר להמשיך גם הלאה אך התצפית לא תשתפר. באיסלנד, כמו באיסלנד, פתאום התחשרו עננים ונפתחו ארובות השמים. ממילא זה הזמן לחזור. כמה דקות והגשם פסק. השמים שוב כחולים:
כדרכנו בקודש, לאחר שעלינו מהמערה, לא שמנו לב לחץ והלכנו שמאלה מדי... כשעלינו על הטעות, הוכנס ה-GPS לפעולה. הסתבר שהפעם לא צריך לחשב מסלול מחדש. גם השביל שלנו (ה"שייך" למסלול אחר) מוביל למגרש החניה. סה"כ אורך המסלול הלוך-חזור כ-5 ק"מ. אמנם זה לא המפל הכי מרשים וגם לא הנחל הכי מרשים, אבל חוויית ה"סולמות ונחשים" פשוט נהדרת. מומלץ!
לפנינו נסיעה של כשעה ו-40 דקות ל-Keflavik. כרגיל, תענוג לעיניים. זה מה שרואים בנסיעה לאורך Foraging - Hvalfjordur:
ויש גם שדות של "מרשמלו", הפעם לבן, על גדת הפיורד:
מתקרבים למקום הלינה שלנו ב-B&B Keflavik Airport Hotel. לאף אחד אין כח למסעדה ומוחלט לסיים את שאריות המזון שלנו בִּמְקום.
המלון הוא מלון שדה תעופה. אל תצפו לנוף. אבל הוא בסדר גמור.
ההמראה מחר ב-6:15. עדיף להחזיר את הרכב היום. במלון יש שירות שאטלים לשדה וממנו. בודקים מתי יוצא השאטל הבא מהשדה למלון, ומתברר שממש בקרוב. פקידת הקבלה מעודדת אותנו שנספיק. הנמרצים (הגדולה, הקטן ואני) נענים לאתגר וטסים עם הרכב לשדה. מתגברים על כמה קשיים (חסרי נסיון. היות שעד היום זה היה תפקידם של השניים שנותרו מאחור) ומצליחים לתדלק. באמת, שכחתי לכתוב על נפלאות התדלוק באיסלנד, אבל מוטב מאוחר... בשלב ההכנות קראתי אזהרה לא לבחור אף פעם באופציה של מיכל מלא, כי אם עושים זאת נגבה פקדון שלא ברור מתי מוחזר. מה כן? מכניסים את הכרטיס. מקלידים קוד אישי ואז נשאלים בכמה כסף רוצים למלא? כותבים כמה שנראה שצריך + כי בכל מקרה נגבה תשלום רק עבור מה שתודלק בפועל.
משרדי חברת ההשכרה במרחק יריקה מתחנת הדלק. עובד החברה מיד ניגש "לטפל" בנו. מעיף מבט, רואה שהכל בסדר ומשחרר אותנו. לשאלתנו עונה שאין בעיה להגיע לטרמינל ברגל ולכן אין צורך לחכות לאוטובוס "היעודי", שמי יודע מתי יגיע. שעת יציאת השאטל של המלון מתקרבת ואנחנו פוצחים בריצה. עוד נשימה ועוד נשיפה. קצת הליכה כי אין כח, ושוב ריצה... והגענו. לא שאטל ולא נעליים. היינו בטוחים שאיחרנו אבל לאחר כמה בירורים הסתבר שדוקא השאטל הוא זה שמאחר. בינתיים מגיעים כמה שרק נחתו ו... גם השאטל. כמה דקות ואנחנו חזרה במלון.
עכשיו צריך לפזר את הסחורות בין התיקים והמזוודות כך שלא יהיה משקל עודף. האמצעי אומר שבטח יש במלון משקל תליה, אץ רץ, וחוזר עם אחד כזה. מעבירים מפה לשם ואנחנו מוכנים למחר.
משימה אחת טרם הושלמה ומכיון שעוד היתה לנו תקוה בלב, החלטנו לצאת ולצוד את אורות הצפון. הלילה היה בהיר והירח קטנטן. חסרי המנוח (הגדולה, הקטן ואני) יוצאים להרפתקה האחרונה באיסלנד (לפחות להפעם). השאר נשארים בקן החמים. מתברר שהתנאים בכל זאת לא אידיאליים. פה יש בנין מואר ושם פנס ושם עוד אחד. מתחילים להתרחק מהמלון, חוצים כל מיני שדות שאין לנו מושג מהם ותרים אחר החשיכה. שעה ועוד שעה. נו, מתי הם יבליחו? אז זהו, שלא. בלית ברירה חזרנו להפשיר במלון. ישבנו לנוח באזור הקבלה, העיניים החלו להעצם והיה כ"כ חמים ונעים. הבנו שגם עם כף נעליים לא ישלפו אותנו החוצה. הזדחלנו חזרה לחדרים ונפלנו לתרדמה (קצרה מאוד).
חדר האוכל נפתח למיטב זכרוני ב-4:00, אך זאת גם שעת יציאת השאטל. המלון מאוד קואופרטיבי וכבר אתמול הודיעו לנו שאפשר להגיע מוקדם יותר. ואכן הכל ערוך ומוכן. אחרי ההרפתקה הלילית אפילו תאבון יש.
שאטל - שדה (צ'ק אין זריז בשירות עצמי) - מטוס, ואנחנו באויר. לפחות לשלושה מאיתנו הטיסה חלפה ביעף בשינה מתוקה.
והנה אנחנו בארץ. היה כיף גדול אבל לא פחות כיף לחזור.
ואי אפשר לסיים בלי כמה מילות תודה.
אז קודם כל תודה לכל מי שכתב לפָנַי ותרם המון לתכנון הטיול שלנו.
תודה למי שלא התייאש מהחפירות שלי, קרא את הבלוג והגיע עד לכאן.
תודה ענקית למשפחתי האהובה, שעדיין ממשיכה להנות מטיולי הביחד'נס שלנו. תודה מיוחדת לנהגים, לנווט, למי שהעמיס הכל על הגב, לצלמים, לעורכי הקניות ולעושי שאר המשימות. בזכותכם הטיול הזה היה נפלא כל כך!
חזרה לחלק ד'
