רומניה זה השוויץ החדש - טיול סובב קרפטים

משך הטיול 14 יום

מסלול הטיול:

יום 1 – נחיתה בקלוז' ונסיעה לאורדיאה דרך כביש נוף (107P)

יום 2 – קניות באורידאה ונסיעה לקרעסטירר (הונגריה) לשבת

יום 3 – שבת בקרעסטירר

יום 4 – שמורת אפסוני ולינה במקום

יום 5 – אלבא יוליה, סיביו ולינה בטראנספגרשן

יום 6 – נסיעה בטראנספרגשן ולינה בבראן

יום 7 – סיניאה, סיגשוארה

יום 8 – קלוז' נפאקה ורכבת לילה לסוצ'אבה

יום 9 – נסיעה לצ'רנוביץ (אוקראינה)

יום 10 – שבת בצ'רנוביץ

יום 11 - הגעה לירמצ'ה ולינה במקום

יום 12 - עזיבה את ירמצה ונסיעה ללבוב

יום 13 - ליזענסק ולנצ'וט

יום 14 - טיסה לארץ

הרכב הנוסעים: שלושה צעירים בני משפחה אחת שומרים כשרות, שבת ומה שביניהם.

לאחר שנה של לימודים אינטנסיביים שכוללים גם עבודה וגם חיים פרטיים נפל הפור, אני יוצא לטיול ברומניה, מקום יפה, קרוב והכי חשוב זול. את הטיול תיכננתי לתוקפת בין הזמנים (כשלושה שבועות שבין תשעה באב לר”ח אלול שבו יש חופש מהישיבות) היות ושני הנלווים אלי לומדים בישיבה.

את הטיול תכננתי לפי השבתות כך שחיפשתי מקומות עם מניין ואוכל כשר לשבת, לאחר מכן חיפשתי אזורי טבע שבו אוכל לשהות במשך השבוע ולבסוף סגרתי טיסות הכי קרובות ליעדים שאותם אני מחפש. את הטיסות סגרתי דרך סקי סקאנר שהפנה אותי לוויז אייר. בהתחלה סגרתי טיסה לקלוז' במחיר של 350 ש”ח לאדם לצד ולאחר כחודש סגרתי טיסה מוורשה לישראל במחיר של 250 ש”ח לאדם. לכל טיסה הוספתי תיק בשביל האוכל והכלים והדברים שאינם נכנסים לתיקי היד (נוסעים לשבועיים), בהלוך 32 קילו ובחזור 20 קילו (הכי קטן).

התארגנות – בגלל שאת החלק השני של הטיול אנחנו עושים בתחבורה ציבורית העדפנו לקחת תרמיל גדול (90 ליטר) ועוד תרמילים קטנים כתיקי עליה למטוס. העדפתי את זה על טרולים כי יותר קל להיסחב איתם בדרכים מאשר טרולי. הזמנתי לסוף השבוע השני דירה עם מכונת כביסה בשביל כיבוס חלק מהדברים והצטיידות בבגדים נקיים. קניתי סיר, מחבת וסכו”ם פשוטים לצורך בישול והשארת הכלים איפשהו בחו”ל, סכין טובה לצורך פילוט דגים שאותה אחזיר לארץ וגזיה לצורך בישול שדה שעליה עוד נרחיב בהמשך. לאוכל, הצטיידתי בקופסאות שימורים, מציות, מיני מתיקה, עופות לשבת הראשונה, פסטרמות, נקניק סלמי שלא צריך בישול וכמובן קפה שחור לעצירה בדרכים.

יום 1 – נחתנו בקלוז' בשעה 14:00 לאחר עיכוב קטן בטיסה, הטיסה הייתה יחסית לא מלאה והצלחתי לישון על שלושה כסאות בשביל הצטיידות בשעות שינה לקראת הנסיעה. לקחנו רכב מסיקסט שאותו הזמנו מראש, המחיר לשבוע כולל ביטול השתתפות היה 850 ש”ח, שידרגו אותנו בשני רמות מדציה לוגן לדציה דסטר. בדלפק ווידאתי שאני יכול להוציא את האוטו להונגריה, הוא אמר לנו שאת האוטו הספציפי הזה אי אפשר כי יש לו מספר אדום ושהיינו צריכים להודיע על זה מראש. הוא בדק לי שוב פעם והיה לו בחניון השני פורד פוקס עם מספר שחור שאותו אפשר להוציא ובמובן התשלום הוא 35 אירו.

בדרכנו לכיוון אורדיאה (שם נישן לילה) נכנסנו לעיר לצורך קניית בלוני גז לאמגזית וקניית מים ופירות לדרך. על פי פרסומים בפורומים השונים, נכנסתי לדקלטון ושם לא היה להשיג את בלוני הלחיצה כמו הנפוצים בארץ. יצאנו מקלוז' לכיוון אורדיאה, אחרי היציאה מהעיר פנינו שמאלה לכביש נוף (כביש 107P) כביש מדהים ביופיו ובדרך עוצרים בסכר מאד יפה, שווה נסיעה. הגענו לאורדיאה לפנסיון Pensiunea Casa Alba בשעות הערב המוקדמות, מקום מטופח ויפה, בעל הבית נחמד ומרצה והמחיר זול, ארוחת ערב אכלנו כריכים מהבית.

יום 2 – בבוקר קמנו ואכלנו ארוחת בוקר שכללה קורנפלקס וחלב שהוקפא מהארץ. יצאנו לכיוון דקלטון בעיר אורדיאה בשביל לבדוק האם אולי שם יש בלון שמתאים לארץ (נעיצה) אך התברר שיש להם רק מה שהם משווקים שכנראה בארץ אין מה לעשות עם זה. החלטתי לקנות את האמגזית עם בלון מתאים, רק הבלון עולה כ30 ש”ח. המשכתי לרשת קרפור בשביל לקנות דגים לשבת ושם מצאתי בלונים מתאימים לאמגזית, החזרתי את מה שקניתי וקיבלתי מזומן. משם יצאנו לכיוון עיירת קרעסטירר והתאכסנו בAnna Vendégház, מקום נקי ויפה, מיטות מאד נוחות והכי חשוב שהוא מכיר את הצרכים של מטיילים שומרי שבת (אור במקרר, להדליק ולכבות חשמל).

בשעה 15:00 העמדנו ארוחת ליל שבת, ציפינו את החצובות בנייר כסף, את השולחן עבודה בניילון והוצאנו את הסירים שקנינו במיוחד מהארץ. הארוחה כללה מטבוחה טרייה, דגים שהכנתי במחבת, טחינה, עוף שהבאתי מהארץ ובישלתי בסיר ופיתות מהארץ.

יום 3 – האווירה בשבת הייתה מדהימה, התפילות, הסעודות שהוזמנו אליהם והאנשים הנחמדים מכל העולם. שפע של גשמיות וכמובן גם רוחניות.

יום 4 – יצאנו מבית הארחה בשעה 6:45 לכיוון הגבול בחזרה והגענו אליו שעתיים אחרי + שעה נוספת של ההבדל בין רומניה להונגריה (בשעה 9:45). לאחר שעיכבו אותנו בגבול כעשרים דקות המשכנו למערת הדובים. הדרך עליה מדהימה, היא עוברת בכפרים ציוריים, נופים מדהימים וכבישים יחסית ריקים. בחניה ביקשו מאיתנו 5 ליי אבל הבנתי שזה פירטי ואפשר למצוא גם חניות בחינם. המערה עצמה היא מערת נטיפים עם כמה עצמות של דובים, הכניסה היא רק בסיור מודרך חבל שאין באנגלית. הסיור לוקח 45 דקות אבל לנו זה היה נראה נצח כי לא הבנו כלום. לסיכום, מערה נחמדה ויפה חבל שאין אפשרות לסייר שם בקצרה אבל שווה ולו רק בגלל הדרך.

משם נסענו כשעתיים לקניון הצבעים (נקודה G במפה). חונים על הכביש בכניסה למסלול ועולים במסלול “לבן, צהוב, לבן”. העליה היא כארבעים דקות בקצב ממוצע, עליה יחסית תלולה אבל מתמתנת עם הזמן, כל הדרך עוברים מתחת לעצים והולכים בצד הנחל הזורם עד שמגיעים לקרחת קטנה מימין. פונים ימינה הולכים כמעט עד הקצה (זהירות דרדרת) והנוף שנפרס קשה לתיאור ולצילום. הירידה מאותו המסלול רק שהיא יותר איטית. לסיכום, שווה, שווה, שווה!!!

לאחר שירדנו החלטנו לנסוע ישירות למקום האירוח בשביל שנוכל לעמוד בסיכום שכל יום מגיעים למקום האירו עד 19:00. התאכסנו בCabana Ghetari לדעתי המקום מושלם, בגלל הנוף ובגלל המקום עצמו. הוא ממוקם צמוד לחניון של מערת הקרח שאליה בסוך לא נכנסנו כי קמנו מאוחר. בישלנו ארוחת ערב שכלה את הדגים שנשארו, ירקות מוקפצים ומרק ירקות מזין. כשבעלי המקום הבין שאנחנו ישראלים הוא התלהב ולא הפסיק לשאול שאלות ולהגיד עד כמה שהוא אוהב אותנו.

יום 5 – את היום הזה תיכננו לנסיעה לכיוון כביש הטרנספארגשן ובדרך נעצור במספר מקומות יפים כמו אלבא יוליה וסיביו. כמו שכבר הבנתם קמנו מאוחר ולכן פיספסנו את מערת הקרח אז יצאנו ישירות לאלבא יוליה. את הדרך עשינו דרך כבישים המפותלים דל אשמורה והנוף עוצר נשימה, עצרנו באיזה מערה בשם Ordâncușa Ravine וסיירנו בפנים. במערה זו יש מעיין שכל מספר ימים עולה על גדותיו ונשפך החוצה, הסיור לא מעניין אבל כל המסביב מקום יפה ומושלם לעצירה לארוחת בוקר.

הגענו לאלבא יוליה, בשבילי זה פעם שנייה. המקום יפה ונחמד ואם לא עושים שם אטרקציה של אופניים או משהו כזה הוא ניהיה משעמם תוך חצי שעה. את רעיון מבינים זריז ומשם הוא לא מתפתח.

המשכנו בנסיעה ועצרנו בסיביו. עיר יפה ונחמדה, הגענו ביום שני כך שהמוזאונים סגורים או סוגרים מוקדם. סיירנו בעיר ועלינו על מגדל העירייה. כחובב מגדלים נהנתי אבל האויר חנוק שם ואת הירידה עשינו מבין הסדקים ברצפה (נזלנו למטה). העיר עצמה יפה, נחמדה וצריך להקדיש לה כחצי יום. בית הכנסת פתוח רק בין השעות 9-12.

משם נסענו לתחילת כביש הטרספארגשן לעיירת סרטישוארה והתאכסנו בBujor Mountain House. מקום מאד מטופח ויפה עם מארחים מדהימים. עשינו קניות של ירקות, ביצים, בירות ושתיה במכולת הקרובה והתיישבנו לארוחת ערב שכללה סלט טונה, סלט ירקות גדול ומנה חמה נודלס.

יום 6 – יצאנו מאירוח בשעה 8:30 ישר לכביש הטרנספאגשן, את הארוחת בוקר עשינו בכניסה לרכבל. פתחנו גזיה, עשינו קפה ואכלנו וופלים וחטיפי בריאות. הדרך לרכבל מעניינת ויפה, כול הדרך עוברים בין העצים ולאט לאט עוברים את צמרותיהם. ברכבל עשינו עצירה אבל העדפנו לעשות את הדרך ברכב ולא ברכבל. אחרי ארוחת בוקר ושוטטות באזור המשכנו את דרכינו לכיון למעלה אבל הראות הייתה גרועה. ככל שעלינו הענן התקדם והנוף התבהר. הדרך מדהימה ומזמינה עצירות כל הזמן, זהירות לא להיסחף.

לאגם בלאה הגענו בשעה 11:15 והקצבנו זמן עד 13:00 (טעויות של מתחילים), לא עמדנו בזה. המראה של האגם מפעים יותר ויותר ככל שעולים יותר גבוה. החברה שאיתי רצו ללכת ולעשות מסלול אז התחלנו לעלות במסלול האדום שעולה בהר עד לאגם העליון. המסלול מסודר ונוח ויוצא מליד המסעדה שעל האגם. בשילוט כתוב שעה אבל זה קרוב לשעתיים של טיפוס יחסית קשוח. באמצע הדרך עשינו חושבים והחלטנו שאם אנחנו רוצים להספיק להגיע למקום הלינה נצטרך להסתובב. בדרך חזור טפס אותנו גשם שהכניס אותנו למסעדה שם ישבנו על בירה למרגלות האגם, אין כיף גדול מזה!!! לסיכום, מקום מדהים חבל שלא ישנו לילה באזור.

משם לכיוון הסכר הדרך יחסית משעממת, היא עוברת בין עצים ירוקים גבוהים כמו נוף טרופי. הסכר עצמו מאד עוצמתי ומחסיר פעימה, היה שווה לעצור, לצלם ולהנות. אחרי הסכר הכביש כבר לא מעניין בכלל. לסיכום, הבנתי מה שכולם ממליצים לעשות אותו מסיביו לבוקרשט ולא הפוך. הנוף הולך והיה מעניין יותר עד שמגיעים לפסגה. אסור להפסיד את הכביש הזה.

משם נסענו לכיוון בראן ללינת לילה, את הדרך עשיתי דרך כביש נוף (730) סיים לנו את היום כמו שצריך. התאכסנו בPensiunea Tanita, הפנסיון יושב על נחל שוצף, ברכה קטנה לילדים, שולחן סנוקר, חדרים מטופחים ומטבח מאובזר. ארוחת ערב הכנו אורז עם ירקות וסלט ירקות טרי עם נקניק סלמי שאותו לא צריך לשמור בקירור.

יום 7 – התכנון היה להכנס יחסית מוקדם לדירה בסיגישוארה בשביל לעשות כביסות ולהתארגן לעוד שבוע שאותו נעשה ללא אוטו. רצינו ללכת למסלול שבעת הסולמות אבל התעררנו מאוחר בשביל זה כתחליף נסענו לסינאיה לעלות על הרכבל ולרדת ברגל. בכביש המוביל מברשוב לסינאיה היה פקק של כשעה עד לעיירה בושטני. עלינו עם הרכב עד לגובה 1400 ומשם לקחנו רכבל לגובה 2000 וירדנו במסלול האדום עד לרכב. די בתחילת המסלול טפס אותנו גשם זלעפות שהרטיב אותנו עד לשד עצמותינו. אם במקרה גם אתם פגשתם שלושה ישראלים ששרים ורוקדים בגשם (מה עוד נשאר לעשות) תדעו שזה אנחנו, עד שהגענו לרכב התייבשנו יחסית אבל בעשרים מטר האחרונים הוא חזר ובגדול. המסלול עצמו מסומן כל הדרך ולוקח כשעה +.

יש שם שני חברות של רכבלים המתחרות ביניהם, הרכבל החדש הוא של העירייה והישן יותר שקיים 35 שנים, שייך לחברה פרטית. יש ביניהם שלושה הבדלים, הישן גדול יותר ונכנסים אליו יותר אנשים בפעם אחת, הישן עולה 15 ליי והחדש עולה 20 ליי לאדם (מגובה 1400 ל2000 כיוון אחד) והישן יוצא בשעות קבועות (כל עשרים דקות או רבע שעה) והחדש עובד כל הזמן.

לארוחת ביניים הוצאנו את האמגזית המדוברת, חיממנו עליה מים ואכלנו מנה חמה ועשינו קפה כי לנהג יש יותר משלוש שעות נהיגה. התיישבנו בקיוסק התחתון, קנינו ממנו בירות וכך נתן לנו לאכול שם. בנסיעה לכיוון סיגישוארה נתקלנו בפקק מהיציאה של סינאיה עד בושטני, נסיעה איטית של כשעה.

לסיגישוארה הגענו בשעה 18:00 ושם התברר לי שאנחנו ישנים בתוך העיר העתיקה. את הסיור בעיר הזה לא תיכננתי רק ידעתי שהיא יפה וכדי לעבור בה, זה היה על הדרך שלי לקלוז' ולכן לא התנגדתי. שכרנו דירה בבוקינג בדגש על מכונת כביסה הבעיה שלה שאין אפשרות להחנות את הרכב לידה אלא נותנים לך אישור לרבע שעה ולצאת וכך גם בבוקר. נכנסו לסופר הגדול באזור ועשינו קניה של סלמון נורבגי מעושן (מהרשימת כשרות) ביצים, שתיה, פירות וירקות. בסופר הזה פגשתי מספר ישראלים מדהימים שנעזרתי בהם לאחר שהבנתי שהאשראי שלי נשאר בדירה ואין לי ליי רק אירו. משפחה אחת פרטה לי והשניה שילמה לי עם האשראי שלה והחזרתי בדולרים (מי אמר שהישראלים מכוערים?). לאחר הקניה הסתבבנו קצת בעיר וחזרנו לארוחת ערב שנבנתה מסלט ירקות, מרק וחביתות מביצים שחצי מהם זרקתי לפח בגלל הדם.

יום 8 – בבוקר עשינו סיבוב בעיר, עיר מאד יפה ומספיק לה שעתיים בשביל להתרשם מכל מה שמציעה (אני לא נכנס לכנסיות). היעד הבא היה בית הכנסת של סיגישוארה, שם פגשנו את כל המטיילים הישראלים ובשבילי היה שווה להגיע לכאן רק בשביל לבקר בבית כנסת ולהגיד בו כמה פרקי תהילים.

הנסיעה לקלוז' עברה בנעימים, לא מיהרתי לשום מקום ועשינו מספר עצירות בדרך. החזרתי את האוטו בשדה התעופה, כל הפרוצדורה לקחה כחמש דקות. את כל התיקים שלנו שסידרנו לקראת השבוע הקרוב העברנו לגב שלנו והנה מתחיל לו שבוע חדש של טיול תרמילאים בתחבורה ציבורית.

את השבוע הקרוב תכננתי רק עד שבת, איפה אני יהיה בשבת ומשם נזרום לאן שבדיוק באותו רגע יבוא לנו.

ימים 8,9,10 – לאחר החזרת האוטו התיישבנו בשדה התעופה על הרצפה ולתכנן מה אנחנו עושים עד השעה 22:30 שאז יש לנו רכבת לילה לסצ'אבה (השעה הייתה 15:00). הלכנו למסעדה הכשרה שם קנינו פיתות ובעל הבית הסכים שנשאיר את התיקים אצלו עד השעה 20:00. קנינו חופשי יומי שמתאים ל24 שעות והסתבבנו בעיר לראות מה יש לה להציע, פגשנו יהודי בדרך שסיפר לנו בית הכנסת שהוא היום אולפני טלוויזיה ועל בתי קברות שנמצאים בעיר. שמנו פעמינו לבית הקברות החדש, על קברי הצדיקים הקבורים שם ואח”כ יצאנו לבית הכנסת. חזרנו לקחת את התיקים, את הפיתות ואת החומוס שהחליט לתת לנו סתם כך. נסענו לתחנת הרכבת שם פתחנו שולחן עם הפיתות והחומוס עד שהגיעה הרכבת.

את הכרטיסים אליה קנינו שבוע מראש בשביל להבטיח את מקומינו בה. קנינו כרטיסים לחדר עם שני מיטת שעלה 350 ליי ועוד חדר עם מיטה אחת שעלה 250 ליי, קיבלנו שני חדרים צמודים וכך יכלנו לפתוח את הדלת המפרידה בין שני החדרים. הנסיעה ברכבת היא כ7 שעות ומגיעה לסוצ'אבה בשעה 6 בבוקר.

בסוצ'אבה ביקרנו בבית הכנסת ובבתי הקברות ובשעה 13:00 עלינו על אוטובוס שיצאנו מהתחנה המרכזית לכיוון צ'רנוביץ שבאוקראינה. היות ואני דובר רוסית דיברתי עם הנהג של האוטובוס כבר ב8 בבוקר והוא הסכים שנשים את התיקים באוטובוס שמחכה שם עד ליציאה שלו. הנסיעה עולה 30 ליי/200 גריבנה באוטובוס אוקראיני טיפוסי. הנסיעה היא כשעתיים וחצי עד שלוש כולל מעבר הגבול הזריז.

בצ'רנוביץ התאכסנו בדירה שקרובה לבית הכנסת של חב”ד בו התפללנו בשבת ואירח אותנו שם השליח הרב מנדל גליצשטיין יהודי שמאיר פנים לכל אחד ולא משנה מה הוא. יש שם גם מסעדה טעימה וזולה. הדירה (Apartment on Golovna street - center) עצמה עלתה לנו 50 אירו לשלושה אנשים שני לילות.

יום 11 – קמנו בבוקר ועדיין לא החלטנו לאן ממשיכים משם. שלושת האופציות שהיו לנו הן כאלה, או לנסוע לכיוון מזבוז אומן ואז לנסוע לוורשה, או לנסוע לליזענסק לובלין ואז לוורשה, או לנסוע לקרפתים האוקראינים ומשם נמשיך. הזמנו במסעדה הכשרה ארוחת בוקר, המחיר ברצפה והאוכל טעים +. החלטנו שיוצאים לכיוון הקרפתים עם שלושה יהודים שפגשנו בשבת במקום. הזמנו מונית לששה והגיעה מונית לארבעה אבל עם מקום לתיקים, כך הצטופפנו במשך שעתיים עד שהגענו לעיירה בשם בוקבול. בעיירה זאת יש מסעדה כשרה כל השנה ולקראת יולי אוגוסט פותחים שם גם מלון כשר.

הגענו למלון וביקשתי מנהג המונית לחכות שתי דקות עם הדברים שלנו ברכב עד שאסגור עם המלון. בעל המלון רצה 20 דולר לאדם ללילה ללא ארוחה, כשהראה לי את החדר התברר שזה חדר זוגי + מזרן על הרצפה לנוסע השלישי. אמרתי לו תודה רבה אבל חדר ללא ארוחה אני אוכל לקבל באזור פה בחצי מחיר בחדר מרווח יותר וכך היה. פתחתי בוקינג ושני קילומטר משם מצאתי מקום ב100 לשלושתנו בחדר של חמשה, אמרתי תודה ונסעתי עם המונית לשם.

הגעתי לKrym (שם הפנסיון) ומצאתי בנין שתי קומות בנוי עץ עם פינת פיקניק וחדר סאונה. החדר בנוי משני קומות, צפוף לחמשה אנשים אבל מרווח לשלושה. התמקמנו במלון והלכנו לתור את האזור, התמקדנו בירמצ'ה (שם העיירה הקרובה) ובגלל שזה פעם ראשונה שם ללא הכנה עשיתי סיור רגלי בעיירה. מונית מהמלון לעיר עולה 100 גריבנה – פחות מארבע דולר, אבל אנחנו הלכנו ברגל (2 קילומטר).

ממש ליד תחנת הרכבת יש את כל האטרקציות, סוסים, טרקטרונים וג'יפים. כולם לוקחים אותך לסיבוב בהרי הקרפתים, עולים לפסגה מצטלמים ויורדים. החלטנו לעשות סוסים, המחיר הוא 40 ש”ח לשעה אבל צריך שעתיים בשביל להגיע לראש ההר. העליה לפסגה מאד יפה והנוף שמגיע אח”כ מעלף.

לקראת הערב הלכנו לתחנת הרכבת לבדוק את אפשרויות הנסיעה שלנו לכיוון לבוב. בקופה אמרו לנו שאין שלושה מקומות ביחד (לכל כרטיס יש מקום ולא כמו בארץ שעולים ומתיישבים) ברכבת מירמצ'ה ללבוב. מאחר שהתחנה המרכזית הייתה סגורה החלטתי לקנות כרטיס לעיר המחוז, איוונה פרנקוב ומשם נחליט איך להתקדם. קניתי כרטיסים לעיר המחוז ואז האם יש כרטיסים משם ללבוב, היא אמרה שיש ולהפתעתי, באותו הרכבת שלא היה לנו מקום כל מה שהיינו צריכים זה לעבור קרון בעיר המחוז.

חזרנו לפנסיון והחלטנו שמחר קמים הכי מאוחר שיש, הרכבת יוצאת ב14:30 וצריך לעזוב את הפנסיון ב12:00. אכלנו ארוחת ערב שכללה מנות חמות ומים חמים (משביע לגמרי) וסיימנו את היום.

יום 12 – יצאנו לכיוון תחנת הרכבת ובמקום לשלם על שמירת החפצים שילמנו לג'יפ שיקח אותנו סיבוב של שעתיים בהרים. המחיר הוא כ150 שקלים אבל המסלול שהוא לוקח שווה כל שקל. בדרך הוא עצר לנו במסעדה על צוק ההר ואם לא היה לנו רכבת עדיין הייתי שם.

קיבלנו קרון מיטות אבל ציבורי, לאחר שעברנו קרון שילמנו על מצעים וכך נמנמנו להנאתנו כשעתיים וחצי עקב החום הכבד ששרר ברכבת עד שהגענו ללבוב. תחנת הרכבת שם מרשימה כמו רוב העיר העתיקה שם. מחוץ לתחנת הרכבת קיימת התחנה המרכזית שם ביררנו על נסיעות לכיוון פולין.

מעבר הגבול בין אוקראינה לפולין הוא מסורבל מאד, יש מספר דרכים לעבור אותו, רכבת, ברגל, אוטובוס ורכב. 

האופציה הנוחה ביותר, רכבת – שלוש או ארבע פעמים ביום מלבוב לפשמשיל. הנסיעה עצמה שלוש שעות אבל אין עיכובים והזמנים ידועים מראש.

האופציה השנייה, ברגל – יש אוטובוסים שיוצאים כל עשרים דקות מתחנה מרכזית של לבוב לגבול, את הגבול עצמו עושים ברגל (כשעה) ומשם יש שרות לפרשמשיל. הנסיעה באוטובוסים האלו היא חוויה (זאת המילה הכי יפה שמצאתי) אבל המעבר לוקח הכי פחות זמן. 

ברכב – זה נוח מבחינת הרכב הפרטי אבל אי אפשר ברכב השכרה והמעבר עצמו לא ידוע כמה זמן יקח.

באוטובוס – בערך כל שעתיים יוצא אוטובוס לפולין, לוורשה, קרקוב, לובלין וכו'. בשונה מהארץ, אין שם חברה אחת שאחראית על כל האוטובוסים אלא עשרות חברות של אוטובוסים שכל אחד מתלבש על קו מעיר X לעיר Y, כך שרוב האוטובוסים מגיעים מערים אחרות באוקראינה ולא יוצאת מלבוב. המחירים נעים סביב 20 דולר לכרטיס ואף אחד לא יודע כמה זמן עיכוב בגבול. 

בחזרה אלינו, בגלל שלא הספקנו את הרכבת האחרונה החלטנו לקחת אוטובוס שנוסע לריישא שיוצא ב12:00 בלילה וכך נספיק לטייל כשלוש שעות בעיר. עיר מקסימה, המוני תיירים, שילוט באנגלית וחיי לילה תוססים. חזרנו לתחנה המרכזית, הטענו פלאפונים ומחשב ועלינו לאוטובוס.

המעבר בגבול היה סיוט. עד שעברנו את הגבול עצמו, החתימות, בדיקות המזוודות (בשני הצידי הגבול) כשלוש שעות + שעתיים של בדיקת האוטובוס בצורה יסודית (זה בדיקה מדגמית ואנחנו נפלנו) בשש וחצי בבוקר יצאנו מהגבול. לאחר נסיעה של כשעה, רבע שעה מהיעד המיוחל, האוטובוס נעמד בצד – תקלה בגלגל. לא אאריך בסיפור אבל הגענו לריישא בשעה 10:30 (9:30 שעון פולין) 10 וחצי שעות מאז שיצאנו מלבוב במקום ארבע/חמש שעות.