הטיול התקיים בשנת 2001/2. היעד – ניו זילנד ואוסטרליה למשך 7 שבועות.
עברו אי אלו שנים מאז הטיול לניו זילנד. היינו צעירים יותר ובכל זאת גימלאים.
למה לא כתבתי לבלוג קודם ? משום שאז לא היה לי בלוג, וכשפתחתי את הבלוג התחלתי לכתוב על הטיולים שעשיתי באותו זמן, ואת האחרים דחיתי להזדמנות אחרת. כך יצא שהסיפור על ניו זילנד (ואוסטרליה) המתין במגירה יחד עם טיולים אחרים שטרם מצאתי זמן לכתוב אודותם. עם זאת עלי לציין שהוא כן פורסם באתר למטייל בפורומים הרגילים בתאריכים נכונים לזמן הטיול.
בשונה מטיולים שעשינו קודם, הטיול הזה חרג בשני הבטים מכל מה שעשינו עד עתה:
האחד – משך זמן הטיול היה 7 שבועות, והשני – האיזור הגיאוגרפי שקיבל תפנית מאירופה רחוק רחוק לדרום כדור הארץ, לניו זילנד ואוסטרליה.
מה שדירבן אותנו למהלך כזה היה ששנים מילדינו לקחו יוזמה עצמאית ויצאו למסע ממושך – כל אחד בנפרד – בני היה חמישה חודשים בדרום אמריקה, ובתי הייתה חמישה חודשים בניו-זילנד ואוסטרליה. וכך אחרי הפרישה מהעבודה חשבנו שגם אנחנו יכולים.
ומיד אני מסייגת את דברי שאמנם לא ממש כמותם, לא טרקים ארוכים וחיי נוודים .... אלא הרבה יותר מתון ומתוכנן, מתוכנן בעצם כמעט עד לפרט האחרון, ולפי תאריכים ובלי מריחות זמן. לא השארנו מקום רב מידי לאילתורים כי חשבנו שאין די זמן לבזבז, וגם מתוך מחשבה שבתכנון מדויק עד כמה שניתן, נוכל לראות את המיטב, בזמן הקצוב הנתון מראש. וניחמנו את עצמנו בכך שאף פעם בעצם, אי-אפשר לראות הכל, תמיד חסרה עוד יממה בכל מקום...
ולכן מסלולי ההליכה שבכל זאת עשינו, ועשינו הרבה, היו בהלוך ושוב, למקומות מעניינים ויפים במיוחד.
(בכל מקום יש שילוט האומר כמה זמן לוקח כל מסלול בקצב הליכה סבירה.)
מקורות מידע
וכדי שהכל יזרום כראוי למדנו את מדינות היעד היטב. עיינו בחוברות של טיולים מאורגנים, וראינו לאן הם לוקחים את המטייל הישראלי. קנינו ספרים ולמדנו אילו מקומות ברצוננו לבקר ולראות וכמובן גם התיעצנו עם בתי שכבר הייתה וידעה לספר, ולפי זה בנינו מסלול על המפה והקצבנו ימים בהתאמה.
הלימוד של החומר, הבחירה של האתרים וסימונם על המפה, ובכלל לימוד המפה - יש להם קסם רב בעיני,
זה כמו המנות הראשונות של ארוחה משובחת.
אני יושבת "על" המפה, "ורואה" את הנופים הצפויים להתגלות בפנינו, והחגיגה גדולה. אני זוכרת שישבתי עם בתי על מפת ניו-זילנד לפני שהיא יצאה לשם, ואמרתי לה תראי איזה נוף מדהים יש לך כאן, השטח מישורי והר עגול כמעט מושלם ניצב באמצע, וואדיות ונחלים .... והיא שעוד לא למדה "לראות" את המפה שאלה בתמיהה איפה את רואה את כל זה, ואני אמרתי לה, כאן, הרי הכל פה במפה....היא כמובן נעצה בי עיניים תמהות....
אני יודעת שלא כולם אוהבים לקרא מפה, יש אנשים שבשבילם זו טרחה, ואלו ודאי יעדיפו טיול מאורגן. אבל אצלי למזלי, זה חלק מהעניין המרתק של לראות את העולם.
היום בעזרת גוגל מפות ותוכנת וואיז או כל תוכנת דרכים אחרת הרבה יותר קל לתכנן ולבצע.
תגובת הסביבה
חברים בני גילנו חשבו שאנחנו מאד "אמיצים" או מאד לא נורמאלים, שהעזנו לעשות טיול כזה לבד, בגילנו המופלג ...( גימלאים)
לכן אני מבקשת לעודד דווקא אנשים "מבוגרים" שחולמים על טיול עצמאי,אבל חוששים. אין ממה לחשוש.
צריך להתארגן נכון, ואנחנו אכן עשינו כך.
תגובת המשפחה
היו שהרימו גבה, אבל הילדים שלנו שכבר למדו לספר לחבריהם שמאז שאמא פרשה לגימלאות אי אפשר למצוא אותה בבית, הם דווקא נתמלאו גאווה על ההורים הגזעיים שלהם, שאורזים תרמיל (נו, טוב, במקרה שלנו שתי מזוודות) ויוצאים להרפתקאות של צעירים... חתני אפילו אמר לנו שזה מעודד מאד, שבכל זמן בחיים אפשר לממש חלומות, ולא חייבים לעשות הכל דווקא בגילאים הצעירים, כשהילדים קטנים, והתקציב, מה לעשות, הוא מחובר כמו באינפוזיה למשכנתא....
הטיול היה אמנם קצת יותר ארוך מהמקובל, וגם יקר(לא יקר כמו הטיול המאורגן), וגם רואים יותר, ובעיקר עצמאיים לעשות ככל העולה על רוחכם.
אז שלושה שבועות מתוך הזמן שהקצבנו היינו בניו-זילנד,( בדיעבד חבל שלא ארבעה או יותר.)
ובאוסטרליה כארבעה שבועות.וזה בהחלט לא מספיק.
שתי הארצות ידידותיות להפליא , דוברות אנגלית, כבישים מעולים, מוטלים (מלוניות)בכל מקום בתנאים נפלאים ברובם, יש רשתות מוטלים שאוכל להמליץ עליהן, והן נמצאות באתרי הנוף הנפלאים ביותר, והלחם שלהם.....תשכחו מהדיאטה.
אגב מזון,מידע חשוב ביותר לניו-זילנד אסור להכניס שום מוצרי חלב ובשר בשום צורה, לא נקניק ולא גבינה או חלב בשפורפרות למי שלוקח. ולא כדאי להתחכם. כבר במטוס אתה ממלא שאלון ,מעין הצהרה שאין לך מוצרי מזון אסורים. ואוי למי שנתפס, הוא מיד מוצא עצמו בדרך חזרה.
אנחנו שלא ידענו מראש על קפדנותם והיה לנו קצת גבינות צהובות (באריזות המשולשות) וחלב בשפורפרת, החלטנו שאנחנו לא מתחכמים, אלא שואלים, וטוב שכך עשינו. מיד ברדתנו מהמטוס, עם המזוודות, פניתי לאחת הדיילות ואמרתי לה שיש איתי מצרכי מזון, וכי איני יודעת מה מותר ומה אסור, והיא הפנתה אותי באדיבות רבה לחדר סמוך, שם יגידו לך מה אסור ומה מותר, היא אמרה. חשבתי שאני אהיה שם לבדי, התברר שהיו שם יותר מעשרה שולחנות בדיקה, והמוכסים או הבודקים חיטטו לכולם במזוודות. בקיצור, נפרדתי מהמצרכים "האסורים" בכניסה לניו-זילנד.
הסיבה כך הסבירו לי היא לצורך מניעת מחלות לצאן ולבקר, שזו פרנסתם העיקרית אחרי אולי ענף התיירות.
באוסטרליה אסור דווקא להכניס פירות טריים ומוצרי עץ מארצות זרות.....מוזרים החוקים כאן,חשבתי, אבל אולי הם צודקים ואנחנו טועים. מכל מקום ברומא תתנהג כרומאי....אבל כל זה הערת אגב לגבי אוכל.
ועוד הערת אגב חשובה, הם מסתובבים שם עם כלבים שמריחים סם באולם הנוסעים הנכנסים, כך שמוטב שלא יעלה שום רעיון רע בלבו של אף אחד.
דבר נוסף שחשוב מאד לציין למטייל העצמאי בארצות אלה, שהנהיגה היא בצד שמאל , ויש להתרגל לאט לאט, כדי שלא לעשות טעויות בכביש.
הטעויות שלנו היו די מצחיקות, כי לא פעם התישב בעלי במקום ההפוך, מתוך הרגל, ומה שהוא לא קלט, זה לאן "נעלם" החור של המפתח .....מבלי לשים לב שההגה בכלל בצד השני...
או שבמקום להפעיל את אורות האיתות הוא הפעיל את הווישרים. זה היה מצחיק, אבל זה היה גם מעצבן, ואני חושבת שמאז יש לו סריטה קלה בהבחנה בין ימין לשמאל...
ועכשיו לטיול עצמו:
ניו זילנד
המפה הצבעונית מגלה את מראה התת מימי שמקיף את ניו זילנד.למעשה רק החלקים הלבנים על פני השטח הכתום הם הם שני האיים המהווים את שטחה של המדינה. כל מה שמתחתיו שקוע במים. לא פעם חשבתי כמה גדולה יכולה להיות המדינה אילו….
אבל זה מה יש.
ניו זילנד על שני האיים עיקריים ועוד הרבה איים קטנטנים, נמצאת דרומית מזרחית לאוסטרליה בים הדרומי או למעשה באוקינוס השקט בחלקו הדרומי.
הארץ כולה היא פנינת חן, ירוקה רעננה ומרהיבה..
מסבירת פנים לתייר בכלל ונוחה למטיילים בכלל ולמבוגרים בפרט.
הכבישים טובים, אפילו שברובם, הם כבישים של מסלול אחד לכל כיוון(אוטוסטרדה תלת מסלולית כמו אצלנו, יש מעט,בעיקר בכבישים בקרבת העיר הגדולה, לעומת זאת המהירות המומלצת שם היא 100 קמ"ש לפחות, כן כן בכבישים הצרים ההם !!)
אתרי הלינה הרחבי המדינה ברובם הם סוג של מוטלים המכילים לרוב גם מטבחון. בשבת ישנו בעיר כרייסטצ'רץ' במלון . מלונות יש בערים אבל מי רוצה לישון בעיר כשהאיזורים הפתוחים יפים כל כך, ובעיירות שברחבי המדינה, או סתם על אם-הדרך, המוטלים מספקים חדרים מכל הסוגים, מתנאים אופטימאלים ויקרים יחסית,כמו חדר שינה שכולל מצעים ומגבות+מקלחת ושירותים+מטבחון מאובזר במכשירים חשמליים וכלי אוכל+ פינת אוכל + פינת טלויזיה+מרפסת קטנה לקפה של בוקר....והנוף - חינם !!!, ועד השכרת קראוואן או אוהל על הדשא, והשירותים לאורח כלולים במחיר כמו השימוש במטבח הראשי ובחדר האוכל, ובמקלחות ובמכונות הכביסה המצויות בכל מוטל.בקיצור - מעולה.
הרכב להשכרה - כמעט חדש.
סופרמרקט נמצא בכל מה שעשוי להיקרא עיירה, ויש הכל.
נוח מאד למטייל העצמאי.
המסלול שעשינו היה צמוד רכב לכל התקופה.
באי הראשון טיילנו במשך שבוע, עם הרכב הראשון. ובאי השני קבלנו רכב שני לשבועיים.
למי שאינו מעוניין לקרוא פרטים רבים מידי, אני יכולה לומר בקצרה, שניו-זילנד היא ארץ של תופעות טבע מגוונות, גם ייחודיות ולא שגרתיות.
יש בה יערות גשם שהצמחייה בהם כל כך שונה ממה שאנחנו רגילים לראות באזורנו.
מפלים נפלאים, החבויים בתוך היערות.
יש קרחונים קפואים ויש גייזרים לוהטים, והרי געש פעילים.
נהרות זורמים בתוך קניונים עמוקים ואנשים מקייקים בהם, ומים רבים זולגים מן ההרים הגבוהים.
איזור של פיורדים שבחלקם אי אפשר כלל להגיע אלא דרך הים.
מערות עם תופעה לא מוכרת של תולעים זוהרות, ומגוון בעלי חיים ימיים –, כלבי ים, לוויתנים, דולפינים וציפורים מיוחדות ביניהם פינגווינים מסוגים שונים. הקונדור
ואציין נקודות נחמדות שהיינו בהם, למי שבכל זאת מעוניין בפרטים:
האי הצפוני, הקטן מבין השניים והפחות אטרקטיבי למטייל, הוא דווקא יותר מיושב. בעיר אוקלנד בלבד יש כמיליון תושבים, כשבכל ניו-זילנד יש ארבעה מליון. אוקלנד היא כרך גדול ותוסס על כל המשתמע מכך, ויש בו גם קהילה יהודית פעילה עם בתי ספר,ובתי כנסת ומזון כשר לכל המעוניין, וכמה ישראלים לרפואה....
נסענו מאקולנד צפונה למפרץ האיים bay of islands הדרך יפה-פיה, אבל ככה כל ניו-זילנד. מראש הזמנו לינה במוטל בעיירה רוסל שנמצאת במפרץ.כדי להגיע לרוסל בדרך הקצרה יש לעלות על מעבורת. יש גם כביש אבל הוא היקפי מאד וגוזל זמן. מרוסל Russel לקחנו שייט של חצי יום בין האיים. היה מעולה.
הבקתה ברוסל שנראתה כמו מכולה שהוסבה לדירונת והיה בה כל מה שצריך
מרפסת הכניסה לבקתה
המטבח. וממול המטבח נמצאת פינת ישיבה וטלויזיה
יצאנו לסיבוב בעיירה הקטנה והיפה. פגשנו וילות יפהפיות להשכרה לתיירים, הנה דוגמה. אני מניחה שהמחיר היה גבוה בהרבה ממה ששילמנו אנחנו לבקתת העץ שלנו.
שמענו על גבעת פלאגסטאף שיש ממנה תצפית יפה לים ולאיים הפזורים שם. אחרי שמחנים את הרכב, יש לעלות בשביל בתוך יער גשם עד לפסגת הגבעה.
מכאן הנוף מדבר. כך לכל כיוון. ב360 מעלות זה הנוף.
בבוקר למחרת ירדנו לרציף הנמל ועלינו על ספינת טיול
הנופים בדרך היו יפהפיים
החור שבסלע, מרחוק החור נראה קטן.
ולא להאמין, אבל הספינה עברה דרכו ללא קושי
אם מתמזל המזל פוגשים בדרך להקות של דולפינים וכלבי ים…
הספינה נעצרה במפרץ של אחד האיים וכל המטיילים ירדו לשעתיים לטייל באופן עצמאי באי . הנוף סביב היה מרשים וכלל איים בגדלים שונים, חלקם מיושבים
הגבעות הירוקות של האי עליו טיילנו היו זרועות כבשים לבנבנות בתוך מכלאות שטח מגודרות
למטה במפרץ ממתינה לנו הספינה וכבר מתכוננים לחזור
המשכנו את המסע דרומה לכיוון וולינגטון – עיר הבירה, ובדרך עצרנו בעיר המאורים רוטורואה.
העיר רוטורואה ( ו' שלישית מנוקדת בשורוק), זכתה לכינוי עיר הגופרית על שום שהיא יושבת על איזור תרמי פעיל. יש בה מרחצאות חמים,ומעיינות חמים פתוחים, בהם אנשים יכולים לטבול חופשי.
הגייזר שמרים סילון רחב של מים לאורך זמן.
ובריכת בוץ מבעבע
בכפר המאורי המצוי בקרבת האתר הפעיל אפשר להתהלך ברחובות כשמתוך החצרות ובשטחים הפתוחים עולים אדים מן האדמה, והמים הרותחים מבעבעים בתוך פתחי האדמה ברעש גדול, כאילו יש כבשן אש מתחתם....וגם בריכות הבוץ בהן האדמה מבעבעת בק בק בק. בועות בועות בוקעות שם בקול לחש של בעבעוע ביצתי.מרשים ביותר.
במתחם אחר, סגור, בקרבת מקום אפשר לצפות מקרוב ממש בגייזרים אדירים המזניקים עמודי מים רותחים .
הילידים התושבים המאורים גרים שם בריכוז ניכר. הם מפיקים גם מופעי פולקלור במרכז שלהם. שירה וריקודים מיוחדים . מעניין.
רקדנית ובנה אחרי ההופעה
מפלי הוקה – צפונית לאגם טאופו (יפהפה) אינם גבוהים במיוחד, אבל עוצמת המים הזורמת שם מדהימה.יש לסטות מעט מדרך המלך ויש שם חנייה מסודרת. לרוב החניות היו חינם. והשילוט כאמור מסביר היטב. ויש כמה נקודות תצפית
והדרך דרומה עוברת במדבר טונגרירו - מה שהם קוראים מדבר. הצמחיה יבשושית ונמוכה. אבל אנחנו עברנו אותו בגשם סוחף. גם כן מדבר !
הכל יחסי, אצלם זה נחשב למדבר כי הצמחייה שם דלה ונמוכה מאד, שיחים בלבד ללא הירוק המאפיין את ניו-זילנד כולה. וסביב, כל הדרך כשלש שעות - שממה. ואם זה לא ירוק אז כנראה זה מדבר.…
עצרנו ללינת לילה בעיירה בשם טורנגי TURANGI ולמחרת המשכנו ללא עצירות עד וולינגטון.
בוולינגטון – שזו עיר הבירה, וגם עיר נמל, רק חלפנו בה לקראת השייט לאי הדרומי. זו עיר יפה אבל קטנה יחסית לאוקלנד,גם בשטח וגם במספר אוכלוסין. ויש גם כאן קהילה יהודית.
היומיים האלה היו קצת לחוצים אבל זה הזמן שהיה לנו.
בוולינגטון עלינו על מעבורת לאי הדרומי. מסוף ההמתנה מזכיר אולם בשדה התעופה. גם את המזוודות הכבדות מסרנו כמו בשדה תעופה, ועברנו בידוק בטחוני, דבר שהיה אז חדש, וזאת משום שארועי 11 בספטמבר התרחשו רק כמה חודשים לפני כן.
יצאתי לסייר על הספינה ולצלם את הנוף המתרחק של וולינגטון
השייט נמשך שלש שעות, וסנטה קלאוס חביב החל לחלק סוכריות
טיפ – חשוב לציין שצריך להצטייד בכרטיסים למעבורת מראש.
המעבורות - שתיים (או שלש) ביום לכל כיוון- והן לרוב מלאות, ואם לא הזמנתם בזמן תצטרכו להיעזר במזל הטוב שיאיר לכם פנים. מכל מקום אנחנו לא לקחנו סיכון. את הרכב הראשון השארנו באי הצפוני בנמל ובדרומי קבלנו רכב אחר, וזאת כדי לחסוך את דמי המעבורת לרכב.
אפשר לרכוש כרטיסים דרך האינטרנט עוד מהארץ, אפשר לרכוש בשדה התעופה ביום שמגיעים.
האי הדרומי
האי הדרומי הוא כבר אופרה אחרת. כל הזמן מדהים. הפתעות נוף בכל סיבוב כביש. יערות גשם צפופים ועשירים בצמחיה .
מפת המסלול מפיקטון עד אינברקרגייל https://is.gd/VatR8k
המעבורת הורידה אותנו בעיר נמל קטנה בשם פיקטון ומכאן אין הרבה ברירות מסלול.או שפונים לכיוון מזרח או לכיוון מערב. משבחרת כיוון אין הרבה אפשרויות חרחגה ממנו.
לקחנו את הרכב שהזמנו מראש,( 50 ק”מ הוא עשה על הכביש,) ובנוסף קיבלנו המלצה מאחת העובדות במשרד הנמל שכדאי לרדת לכביש הנופי במקום לעלות על אוטוסטרדה, וכך עשינו. בנוסף אמרה לנו הגברת וגם צדקה שהדרך הנופית איטית יותר בגלל הפיתולים בדרך ובגלל שבודאי נעצור לראות פינות חמד בדרך, ולכן כדאי שנחשוב על לינה בדרך.
היא המליצה על ריצ'מונד ואפילו טלפנה לברר אם יש מקום. נשאר להם חדר אחד, וסיכמנו שנתקשר כשנהיה קרובים.הכל הלך כמתוכנן.
יצאנו לדרך כשכבר אמצע היום. הפנייה אל הדרך הנופית ( כביש 6) כבר לימדה אותנו איזו דרך אנחנו עומדים לחוות. אדם חביב על אופניים עצר לרגע לצלם אותנו על רקע המפרץ והנמל בו עגנה הספינה בפיקטון
אתה נוסע על כביש סלול אבל אילו לא היה שם כביש אז בעצם אתה רואה את עצמך נוסע בתוך סבך של ג'ונגל. ובין לבין תצפיות על קו חוף מפורץ הנגלה מבעד לסבך העצים ואגמים כחולים חבויים להם שם בצידו השני של הכביש. זו היתה פגישתנו הראשונה עם יערות הגשם הניו זילנדים כשהאלמנט הבולט הם עצי השרך בעלי גזע מיתמר כפי שרואים בתמונה
בתוכנית היה להגיע בו ביום אל העיר ווסטפורט Westport, ומשם להתחיל את המסע דרומה לאורך החופים עד כמה שהכביש מאפשר, אבל כאמור עצרנו בריצ'מונד RICHMOND ללינה וביטלנו את הלינה בווסטפורט
עם בוקר המשכנו בדרכנו. בכביש 6 כשלאורך כל הדרך מלווה אותנו נהר בולר Buller. בנקודה מסויימת זנחנו את כביש 6 שכיוונו היה לווסטפורט והמשכנו עם כביש 69 ישר אל קו החוף המעניין. מה שמשך את תשומת לבי היתה גבעה עגולה שנראתה כגבשושית ענקית עטורה בצמחים . ירדנו לצלם.
כל קו החוף היה מוזר, היתה שעת שפל בים ויכולנו לראות את הגבשושית מצד המים.
מנקודת תצפית גבוהה יכולנו לראות את המפרציות של החוף
מכאן הדרך שלנו נוסעת לאורך החוף, עם עצירות בנקודות ענין. חשוב לציין שאין הרבה כבישי רוחב שחוצים את האי הדרומי לרוחבו מצד אל צד. ואנחנו מגיעים לנקודת מפגש של כביש 69 עם כביש 7 שהוא כביש רוחב החוצה את האי ממזרח למערב וממשיכים בו עד פונאקייקי – עיירה שבסמוך אליה ישנה תופעת טבע של בליית סלעים על ידי המים והרוחות כשהתוצאה היא תצורות בסלע המזכירות ערמת פנקייק בשכבות .
והנקיקים דרכם חודרים המים בעוצמה
במרכז המבקרים זכינו לפגוש את הציפור הלאומית – הקיווי
את הלילה הזה עשינו במוטל בגרימוס Greymouth ולמחרת נכנסנו לאתר סמוך של מחפשי זהב בעבר. שם האתר שאנטיטאון Shantytown כל המבנים אוטנטיים, מעניין.
העיירה פראנץ יוזף והקרחון שלה, או מצדו האחר של הרכס קרחון קוק המפורסם. פרנץ יוזף, עיירה של תיירות בגודל 4מ' על 4מ' , ונותנת שירותי תיירות טובים מאד, עם לינה מכל הסוגים.רצוי להזמין לינה מראש במקום זה למי שלא מעוניין לישון באוהל על הדשא.
הרחוב הראשי בעיירה, אחד מארבעה רחובות כאן.
אין ספק העיירה הקטנטונת שוקקת חיים
יש נקודת תצפית טובה וצריך לטפס קצת במעלה הגבעה הצופה אל הקרחון, לא נורא קשה, ועלינו.
הצעירים גם מטפסים אל הקרחון עצמו ברגל עם מדריך וציוד מתאים בהשאלה.
בעצם גם מבוגרים עושים זאת, אבל פחות.
הקרחון פרנץ יוזף מעמדת התצפית
אנחנו לקחנו גם טיסה בהליקופטר אל פסגת הקרחון, תמורת סכום די גבוה של דולרים ניוזילנדים
( כמחצית מדולר אמריקאי).והטייס הטיס אותנו מעל הקרחונים הסיור נמשך כחצי שעה, והיה מרהיב.
על הקרחון עם הטייס
קצת אחרי פרנץ יוזף עצרנו בנקודת תצפית הנושאת את השם המכובד Knights Point Lookout, מכאן אפשר לצפות פעם אחרונה על הים מהצד המערבי של האי.והכביש זונח את קו החוף ונכנס לשטחי פנים הארץ ועובר בדרך יפהפיה מחופה ביערות גשם.
היעד הבא הוא העיר קווינסטאון Qweenstown והמרחק אליה עוד גדול. לא נורא הדרך הארוכה מפתיעה כל הזמן בתמונות נוף יפהפיות,
נהר הזורם בסמוך לכביש, זו לא תופעה חריגה במדינה המופלאה הזו, אבל כאן הנהר משמיע את דברו ואנחנו נעצרים בצד הדרך לצפות בקניון של הנהר Roaring Meg רורינג מג שמשמעו מג הרועמת. הקניון מרשים וזרימת המים מתוגברת ע”י הוספת מים מתחנת כח הנמצא מעבר לכביש. ולהפתעתנו קבוצת אנשים על גבי אבובים או מצופים מתנהלת לאיטה על הנהר הגועש. חולפת לה בנחת ונעלמת מעבר לפיתול של המצוק.
קווינסטאון הקסומה נראית כמו עיר, מתנהלת כמו עיר אבל גרים בה רק כ7000- תושבים. זה נראה הרבה יותר כי העיר שורצת מטיילים. החנויות במרכז העיירה לא מביישות את עצמן אפילו לעומת חנויות במנהטן, בקיצור מקסים כאן.
המלון שלנו צופה אל האגם, ולשון יבשה עושה פיתול יפה לתוך האגם ממש מול החלון שלנו איזה בונוס מיוחד לשבת.
שביל ליד האגם
יש רכבל שעולה להר ואפשר לקפוץ שם באנג'י. למעלה אפשר לשכור אופניים ולרכב בשבילים שבהר. ועוד לא אמרתי דבר על המראה המדהים של הנוף הנפרש ככל שעולים ברכבל למעלה.
אנחנו ממשיכים אל העיירה טה אנאו Te anau היושבת ממש על אגם וכל יעודה הוא להיות תחנת איסוף לשייט במילפורד סאונד. אבל יש גם תולעים זוהרות במערות שמעבר לאגם ולכן יש לקנות כרטיס לשייט וכניסה למערות על גבי סירות. מעניין מאד.
והאטרקציה המדהימה שמצפה לכם כאן היא השייט במילפורד סאונד.יש הסעות מאורגנות לשייט, וצריך להירשם מראש לשייט ולהסעה. חשוב לברר שיש מקום בספינה. אבל אפשר גם להגיע ברכב הפרטי שלכם. בעיני זה אפילו עדיף כי יש מקומות יפים בדרך שבאופן טבעי רצינו לעצור ולהינות מהן. כמו אגמי המראה
ועמק אגלינטון Eglinton Valley למראה שדה שיבולים צהוב וכמה מרגניות לבנות. העמק הזה היה בעבר הרחוק קרחון ענק, שהפשיר מתי שהוא.
הנסיעה אל הפיורד ארכה כשעתיים, עם עצירות במקומות המעניינים.
מילפורד סאונד הינו פיורד ארוך – כשעתיים שייט באוניה עד למפתח המוליך לים. השייט מלווה בהסברים כל הדרך פשוט אגדה.
כבר מהחנייה עיני תופסת פיסת נוף מדהימה, ואני נעמדת לצלם, זו גם תמונת הכותרת של הכתבה
וכשאני משנה נקודת תצפית זה משתפר אפילו
ועולים על האוניה והשייט מתחיל
מידי פעם מפל גולש מראש ההר
מ-טה אנאו אנחנו ממשיכים דרומה אל העיר הדרומית אינברקרגייל המונה כ50,000 איש. והיא ממש עיר.כאן סידרנו לנו מראש חדר במוטל נחמד.
טיילנו בעיירה והגענו לגן מטופח
מהמקום הזה המסלול תופש תפנית לכיוול צפון– מזרח.
מפת המסלול מאינברקרגייל עד קאיקורה וסיום המסלול.
קראנו על איזור בדרום האי הדרומי שנקרא ה”קטליינז” והוא מציע הרבה נקודות עניין לביקור ותצפית. אנחנו בחרנו רק שלושה אתרים מפאת קוצר זמן.
שמורת עצי הטוטרה, המערות הקתדראליות ועצים מאובנים
חלק מהדרך בקטליינס הוא כביש משובש דרך רצופה בחצץ, מה שנקרא gravel road נתיב לא נוח וממש מאט את את הנסיעה אבל לא נורא. ואמנם נסענו ממש לאט.
בשלב מסוים עזבנו את דרך המלך המשובשת ונכנסנו לכביש המוליך אל שמורת הטוטרה, דרך דומה באיכותה הגרועה שנמשכה לאורך 16 ק”מ וזה לקח לנו יותר מחצי שעה צד אחד. מאחר ואני אוהבת עצים בין שאר הדברים שאני אוהבת בעולמנו היפה, והמיוחד בעצים אלה שהם בני כ-1000 שנים עפ”י הכתובים, וגזעם עבה מאד וגובהם מדגדג את העננים...
המערות הקתדראליות ממוקמות על חוף הים ממש, אבל הרבה יותר נמוך מהכביש, מה שאומר שצריך לרדת לשם. משאירים את הרכב בחנייה הנמצאת על יד הכביש, ופונים אל השביל היורד בפיתול בתוך יער גשם יפה. הירידה די חדה מה שמקשה על העלייה בחזרה. כשמגיעים לחוף יש עוד הליכה של כחצי ק”מ על החול עד לפתחי המערות הקתדראליות, ואיך זה ללכת על החול כל אחד יודע. לכן המלצה לרדת עם סנדלים שאפשר להסיר בקלות כשפוסעים על בחול.
כאן חשוב לציין שתופעת גיאות ושפל משחקת כאן תפקיד חשוב, בזמן הגיאות אי אפשר לרדת אל החוף. אנחנו הגענו בשעות הצהרים, שזו שעה קצת מאוחרת לביקור זה משום שהגיאות קרובה. הזהירו אותנו בזמן רכישת הכרטיסים שיש למהר, ובשום אופן לא להשאר שם כשהגיאות מתחילה. קו המים לא היה רחוק מאד מפתחי המערות, ובמקום מסוים אפילו פסענו בתוך המים. מה שלימד אותנו שהגיאות אכן קרובה. מיהרנו להיכנס למערות להתפעל ולצאת ולברוח לפני שהגיאות תציף את השטח. הבנתי מההסברים שמי הים מגיעים עד לגובה של כמעט מטר בשיא הגיאות, וזה ממש לא היה בתוכנית שלנו להיקלע לתוך הגיאות. בתוך המערות מטפטפים מים מהתיקרה כל הזמן כמעט כמו גשם והחול רטוב, עוד סיבה ללכת בסנדלים או להיכנס יחפים למערות.
המערות הקתדרליות קיבלו את שמן המעניין משום שהפתחים גבוהים מאד בצורת מלבן גבוה או משולש וזה מזכיר מבנה של קתדרלה.
עצים מאובנים בקוריו ביי CURIO BAY
המשכנו בנסיעה אל היעד הבא ושילוט על הכביש לימד אותנו שבמרחק של שתי דקות הליכה בלבד, לכיוון הים, אנחנו עומדים לראות תופעת טבע שאין שנייה לה בעולם, ואשר טרם ראינו כמותה - יער גשם מאובן !
וואהוו ! היתה תגובתי הראשונה. התלהבתי. יער גשם מאובן ! נשמע כמו "ארכיאולוגיה" של הטבע.
האמת, הייתי חשדנית ותהיתי, אם אכן יש דבר כזה, יער גשם מאובן, והאם מה שאנחנו הולכים לראות הוא דבר אמיתי ?
ולומר את האמת, זה לא נראה לי סביר, אלא מי אני שאגיד ? והרי יש שילוט המורה על כך...
ובכלל הסקרנות הוליכה אותנו לתוך האתר.
עמדנו על קו חוף גבוה, נקודת תצפית נוחה לעבר הריף הנמוך שהיה עכשיו בשעת שפל. הריף החשוף היה מונח לנגד עיניינו כפרוש על כף היד ויער המאובנים אמור היה להיות כאן לפנינו ממש, והוא לא היה.
שלטי הסבר מאירי עיניים סיפקו את המידע ה"מדעי" למימצאים שעמדנו לראות.
יער העצים המאובנים - כך למדנו מהכתוב - הוא שריד וזכר ליער הגשם האדיר שכיסה את מרחבי ניו-זילנד בימים קדומים, בטרם הצטמצם שטחה לשני האיים הנוכחיים.
פעם- כך מספרים שלטי ההסבר- ניו-זילנד היתה גדולה מאד.
ההסבר המלווה בציור הדמייה, מראה שהריף הענק שעליו "יושבים" האיים הניו-זילנדים, היה בעבר גבוה ממפלס פני הים. למעשה היתה זו מיני יבשת שהכילה את שני האיים ועוד הרבה יותר. כל האיזור היה מכוסה ביערות גשם עבותים.
ברבות השנים שקע הריף הגדול ומי הים גברו על היבשה. רובו של הריף הוצף במי הים, והיבשת - המיני יבשת - הצטמצמה לכדי שני איים הקיימים כיום, והעצים בשולי היבשה קרסו והתאבנו על הריף.
ההסבר נשמע טוב והעלה את רף הסקרנות.
התחלנו לרדת.
היו שם כמה אנשים שכבר ירדו לריף ודלגו בין השלוליות. אבל לא היה סימן לשום עץ מאובן.
התחלנו לשוטט בתקווה שאולי נגלה ממצאים שיפיגו את הספקות.
ואכן - אף כי קשה להודות בכך- הבלתי יאומן קרה !
תוך כדי שוטטות על הריף הבחנתי בסלע המאובן משהו שנראה כמו גזע עץ ארוך, מקובע בתוך הריף הסלעי מלא אורכו. זה נראה כמו גזע ויש לו אפילו מה שנראה כמו ענפים דקים יותר היוצאים ממנו.ברגע שהבנו מה אנחנו צריכים לחפש המשכנו בחיפושים.
ממרחק מה זיהינו צורת גזע עץ נוספת מקובעת בסלע הריף. ניגשנו לראות מקרוב. הגזע השני היה משכנע אף יותר מקודמו, אפילו שכבת הציפוי נראתה כמו קשקשי עץ חי. מצאנו עוד כמה גזעים דומים.
מה שמצחיק בכל הסיפור הזה שקיבלתי תגובה של גיאולוג, שגיחך למשמע הסיפור, העמיד אותנו על טעותנו וטען ש” עבדו עליכם “ עובדים על כולם לא היה ולא נברא, הכל טריק תיירותי. לא עצים ולא מאובנים, רק סלעים, סתם סלעים שמי הים חרצו בהם חריצים דמויי גזע, ואין בינם לבין עצים מאובנים, מאומה. קשה לקבל שראשויות המידע של ניו זילנד מטעות את הציבור במידע בדיוני. ואני, קטונתי מלקבוע מי צודק.
אגב, אם מישהו מוסמך יודע עובדות בדוקות ומדויקות על האתר, אשמח ללמוד עליהן.
בהמשך חלפנו על פני שמורות פינגווינים וחופים בהם שוחים דולפינים קטנים בשם הקטור בסמוך לאנשים, וכמובן מפלים סמויים שצריך ללכת לפעמים אל מעבה היער כדי לראותם.
בחוף אחד עצרנו לראות את דולפיני הקטור הקטנים, וראינו אותם מקפצים ממש על החוף מולנו.
אבל היו שם יותר מקומות משיכולנו לגשת ולראות , מפאת קוצר הזמן....
בעיירה מוארקי מצאנו על חוף הים סלעים עגולים ככדורים, גדולים ממש חלקם היו מפוצחים ויכולתי להתישב בהם, והם תעלומה בעיני.
בחצי האי אותאגו שסמוכה לעיר דוניידין יש שמורה סגורה ומיוחדת לגידול וטיפוח ה"פינגווין-צהוב-העין" שהוא הסוג המוכר לרוב, גדול ועורו שחור עם סינר לבן, הסיור שם מודרך ומעניין.
עוד ניתן לצפות שם בעונה הנכונה בעוף הענק – הקונדור – שמוטת כנפיו הפתוחות היא כ-2 מ'.
לצערנו לא היינו ביום הנכון או בעונה המתאימה ולא הצלחנו לראות את הקונדור.
בעיר הסקוטית לשעבר – אומרו נמצאת שמורת הפינגווין הכחול שהוא קטן וחמוד.
הזמנו מראש בקתה נחמדה ברשת טופ 10 המעולה ונשארנו ללון שם. הכוונה היתה לצפות במשט הפינגווינים הכחולם בשובם לקן בשעה 10 בערב. אור היום עוד היה חזק כשהגענו , רכשנו כרטיסים והתמקמנו על הספסלים המדורגים שהכינו שם עבור הקהל, המנחה היסתה אותנו כל הזמן שלא לדבר כדי לא להבהיל את הפינגוונים בשובם ובעת מפגשם עם הצאצאים הממתינים להם בבית.
ממש בשעה 22.00 ראינו שורות שורות של פינגווינים שוחים ומתקדמים במרץ. ובהגיעם לחוף המסולע הם דילגו וקיפצו והחליקו ושוב קיפצו ללא ליאות עד שעלו אל המישור שבו קיננו. צבעם כחול עמוק וגופם הקטנטן בוהק מהמים. כולם צווחו. הבאים צווחו לקרא לצאצאיהם, הצאצאים צווחו להוריהם שיזהו אותם. רעש והמולה, רק אנחנו שותקים מתפלאים איך הם מזהים אלה את אלה הורים וילדיהם. הסבירו לנו שהם באמת מזהים את בני זוגם וילדיהם עפ”י הקול שהם משמיעים. מדהים ממש. לאוזני הלא מאומנות הקקופוניה נשמעה אחידה לגמרי.
לקראת סיום
שבת בקריסטצ'רץ
ולוויתנים ניתן לראות בקאיאקורה שהיא עיירה צפונית יחסית.
איני רוצה לעייף את הקורא בפרטים רבים מידי. אוכל רק לסכם את הטיול בניוזילנד כחוויה נפלאה המתמשכת
לכל אורך השהות בה, וכל המרבה הרי זה משובח.
