(צר לי אם הטעתי אתכם בבלוג הקודם אבל חשוב לציין שמג'אנגה היא עיר ולא שמורה והשמורה שאני בדרך אליה שנמצאת בסמוך יחסית למג'אנגה קוראים שמורת קרפנצקה)
הנסיעה למאג'אנגה הייתה סיוט, הבחור שישב ביני לין הנהג לא הפסיק לקשקש ומכיבן שהוא ידע רק מילים בודדות באנגלית זאת לא הייתה משימה קלה, שאלתי אותו כמה זמן הנסיעה והוא ענה 12 שעות אז קיוויתי שהוא פשוט לא הבין את השאלה אבל בדיעבד הוא דווקא כן הבין
ואז הוא אמר שיש לנו עוד 445 ק"מ שזה נשמע לי הגיוני יותר וקיוויתי שזה יקח לנו 8 שעות במקרה הגרוע... אז איך עושים 445 ק"מ ב12 שעות? דבר ראשון עוצרים כל כמה דקות להוריד או להעלות נוסעים ובכל פעם כזאת מתירים או קושרים את הציוד שלהם לגג, כשכבר נוסעים עושים את זה לאט מעוד בגלל שהכבישים מלאים בעדרי זיבו, אנשים וכלבים וגם אם הכביש פנוי לגמרי ובירידה תלולה הטקסי ברוס בקושי מגיע ל80 קמ"ש ואז אחרי כמה שעות הנהג פתאום עצר איפה שהו וכולם ירדו והבחור שישב לידי הסביר לי שעוצרים לאכול וכולם נכנסו לאיזו מסעדה מקומית שנראית כמו חדר אוכל קיבוצי נותנים לך תפריט עם 2 או 3 אפשרויות לבחירה (בדיעבד כל האפשרויות גרועות) אני הזמנתי דג כי זה הדבר היחיד שהבחור שנסעתי איתו הצליח לתרגם לי והגיע צלוחית של אורז לבן, קשה וחסר טעם ומרק דלוח עם ראש של דג והרבה עצמות וקצת בשר ויתרתי על המרק וראיתי שיש על השולחן רוטב אז שאלתי את הבחור שנסע איתי אם זה הולך טוב עם האורז והוא אמר שכן (ראיתי שגם הוא הוסיף קצת לאורז שלו) והוא אמר שכן אז שמתי 5 כפות גדושות רוטב כי האורז היה יבש וקשה ואז התברר לי שהרוטב הוא בעצם סחוג אקסטרה, אקסטרה, אקסטרה חריף מייד אין אפריקה ולמרות שאני אוכל חריף עליתי בלהבות ושתיתי קנקן שלם של מים שאלוהים יודע מאיזה נהר הביאו אותם ואחר כך המשכנו בדרך עדיין עוצרים פו ושם להורדת והעלאת נוסעים ואז בשעה 11 וחצי בלילה באחת העצירות בכפר חשוך לגמרי בלי חשמל פרט לגנרטור אחד שהפעיל זוג רמקולים רבי עוצמה שניגנו מוזיקה מקומית הנהג פשוט נרדם על ההגה וכולנו יצאנו מהטקסי ברוס וצפינו ב40 אנשים שרוקדים בהשתוללות מטורפת בנתיים צפינו בדיסקו המקומי וחיכינו שהנהג שלנו יתעורר נשארנו שם עד 12 וחצי בלילה מידי פעם מצטרפים לריקוד המטורף (מחוץ למסיבה בקבוצה קטנה משלנו) ואז הנהג התעורר והמשכנו לנסוע.
מאוחר יותר הייתה עצירה נוספת של חצי שעה בגלל שהנהג רצה לשתות קפה ובסופו של דבר הגענו למג'אנגה ב3 לפנות בוקר מיד בנוהל הרגיל של תחנות מרכזיות התרכזו סביבנו נהגי פוספוס (ריקשה) ונהגי מוניות והציעו להסיע אותנו.
התיעצתי עם הבחור שישב לידי כל הנסיעה ושאלתי אותו איפה יש פה מלונות והוא הסביר לי על 2 מקומות שניהם במרחק הליכה, אבל התברר לי שב3 לפנות בוקר אין עם מי לדבר, המלונות נעולים ואין פעמון בחוץ וגם אם יש אף אחד לא בא לדלת.
מצאתי לי פנס רחוב וישבתי מתחתיו לקרוא ספר ולהעביר את הזמן ואז התישב לידי מישהו וניסה לשכנע אותי שאני יבוא עליו הביתה אבל לא הייתה לי שום כוונה כזאת ובסוף הוא הלך והגיע נודניק אחר במקומו ורצה גם כן שאני יבוא איתו לאנשהו כי לדבריו ישדדו אותי אם אני ישאר שם מתחת לפנס, הרגעתי אותו והסברתי לו שזה בסדר ושאני לא מפחד שישדדו אותי. שני האנשים ידעו רק מילים בודדות באנגלית ולכן כל ניסיון שכנוע כזה לקח הרבה מאוד זמן, מסביבי הרחוב באמת היה מלא בזונות והומלסים והבנתי שאם אני ימשיך לשבת שם הם לא יתנו לי לקרוא בשקט אז חזרתי לתחנה של הטקסי ברוס וכבר ניצלתי את ההזדמנות לשאול באילו שעות יוצא טקסי ברוס לפארק הלאומי קרפנצקה והעובדים שם כבר העמיסו לי את התיק על אחד הטקסי ברוס אז החלטתי שאני יסע איתו ולא יחקה עד שיפתח אחד המלונות במג'אנגה.
נהג הטקסי ברוס החליט איפה יושב כל אחד מהנוסעים וסידר אותנו איך שהתחשק לו (אולי לפי מי שיורד ראשון) וכך מצאתי את עצמי דחוס באמצע המושב מאחורה בין אמא עם תינוקת לבחור מבוגר ועוד אמא עם תינוקת שהתחלפה אחר כך עם בחור זקן וכן אלאה אבל בסך הכל לא היה נורא הנסיעה ערכה כ3 שעות עד שהנהג הוריד אותי בכניסה לקרפנצקה ותוך 10 דקות כבר התארגנתי על מדריכה ליומיים בניתי אוהל ויצאנו למסלול ראשון וקצר לראות עצי באובב שהיו דווקא גבוהים ומרשימים אם כי בתמונות זה לא יצא מרשים במיוחד.
אחרי המסלול ניצלתי את הזמן למקלחת וגילוח שכבר הייתי חייב ולארוחת צהריים מפנקת במסעדה של הפארק, שכבתי קצת לנוח באוהל אחרי הנסיעות המתישות ולאחר מכן יצאנו לסיור לילה, ראינו כמה למורי לילה נחמדים כמה וכמה זיקיות וציפור אחת מוזרה מאוד בסוף הטיול אנחנו מחליטים ש7 בבוקר זו שעה טובה לראות בה ציפורים ובשעה זו אנחנו קובעים להתחיל מחר בבוקר את המסלול השני שבחרתי לעשות וחזרתי שוב למסעדה של הפארק לארוחת ערב בסוף הארוחה אני מבקש חשבון והמלצרית אומרת לי באנגלית 23,000 אז אני משאיר לה25,000 (בערך50 שקל) ורק מאוחר יותר באוהל כשאני חושב על זה אני מבין שהיא התכוונה ל13,000 ולא ל23,000 אבל לא היה לי חשק להתווכח איתה אז נשארתי באוהל לעבור שוב על התמונות ולישון.
בבוקר למחרת אני קם ב5 וחצי בבוקר עדיין חושך מוחלט ובמגושמות של 5 וחצי בבוקר אני נתקל באוהל ופוער בו חור גדול בחזית, מצחצח שיניים וב6 כבר אור יום, כבר התעוררתי לגמרי ויש לי עוד שעה עד שהמדריכה תגיע אז אני יוצא לסיבוב בקמפינג ומגלה על העצים להקה של ציפורים משונות די גדולות בעלות מקור ארוך ומעוקל וכשהן מבחינות בי הן עפות בצווחות מחרישות אוזניים.
אחר כך בקצה היער שצמוד למסעדה של הפארק אני מגלה משפחה די גדולה של למורים חומים, אני מעמיק לתוך היער בעקבותיהם ומגלה עוד ועוד למורים וגם למורים לבנים וכולם מתקרבים עד למרחק של מטרים בודדים ממני ולא פוחדים ואז אני מגלה שאני בתוך קן של ברחשים מציקים במיוחד שתוקפים אותי מכל עבר ואני נמלט מהיער ישר למקלחת (קרה אבל הכרחית) ואז אני חוזר לאוהל ומתחיל לתקן את החור עד שהמדריכה תגיע.
בסופו של דבר המדריכה איחרה והגיעה רק בשעה 8 וזאת כבר לא שעה טובה כידי לראות ציפורים ומכיוון שכל הרעיון במסלול שבחרתי לבוקר הוא שהוא מסלול טוב לראות ציפורים מיוחדות החלטתי לוותר עליו ובמקום יצאנו ישר לקניון, בדרך ראינו כמה למורי לילה שעדיין לא הלכו לישון וכמה ציפורים יפות ומעניינות, בדרך יוצאים מהיער ועוברים לתוך נוף סוואנה שאופייני לאפריקה אבל לא ממש למדגסקר (שגם היא נחשבת חלק מאפריקה) ובסוף מגיעים לקניון היפיפה בו הסתובבתי הרבה זמן למורת רוחה של המדריכה שכבר רגילה למקום וקצת השתעממה שם וחיכתה לי בכניסה עד שאני יחזור.
בדרך חזרה בחלק של היער המדריכה מוצאת זיקית מדליקה עם אף ארוך ואחר כך היא מראה לי גם חרקים שעומדים על ענף והם נראים ממש כמו פרחים קטנים ועד שהיא כמעט נגעה בהם והם זזו לא הבנתי על מה היא מצביעה וזה היה מדליק.
כשהגענו חזרה לקמפינג הייתי כבר רעב מאוד ובעיקר מת מצמא כי לא לקחתי איתי שתיה לדרך אז הלכתי לאכול ארוחת בוקר במסעדה של הפארק וכשביקשתי חשבון המלצרית החזירה לי 12,000 אריארי מאתמול והתנצלה על הבלבול וזה הספיק בשביל לשלם על ארוחת הבוקר לתת לה טיפ וגם נשאר קצת לעצמי וזה היה נחמד ומפתיע, אחר כך חזרתי לנוח באוהל אבל בדרך גיליתי כמה משפחות של למורים לבנים ואחר כך גם חומים מקפצים על העצים באזור הקמפינג והם העסיקו אותי כמה שעות עד ארוחת צהריים ובה שרות מלגסי אופייני (תודעת שרות נמוכה מאוד) אבל אוכל טעים מאוד למרות שבשלוש ארוחות בוקר שונות הזמנתי אומלט ובפעם הראשונה היה בה בצל עגבניות ועוד דברים, בפעם השניה היה בה רק בצל ובפעם השלישית כלום (מכיוון שלא רציתי לקבל צלחת ריקה לא הזמנתי פעם רביעית) אחר כך קיפלתי את הציוד והמתנתי לטקסי ברוס שהוזמנה עבורי מבעוד מועד, הפעם ישבתי מקדימה ליד החלון וביני לבין הנהג ישבה ילדה נחמדה שמידי פעם תקשרה קצת באנגלית בסיסית הנוף היה נהדר והנסיעה עברה מהר מאוד (חזרה לטנא) כשהגענו לטנא הנהג עצר באיזה חניון פתוח וישר נעלו אחרינו את השערים והנהג אמר לי שהוא יזמין לי מונית אבל הוא הוריד את התיקים שלי ראשונים אז החלטתי לצאת לרחוב ולתפוס מונית בעצמי אבל כשיצאתי הייתה שם בחורה מהחניון שסימנה לי לחזור פנימה והילדה שישבה לידי בנסיעה רצה אלי ואמרה לי לחזור וכולם נראו מאוד מודאגים והם הסבירו לי שזה אזור מאוד מסוכן וכשהנהג סיים לפרוק לכולם את התיקים הוא אמר לי לחזור לטקסי ברוס ואני הוא והילדה נסענו עד שהוא עצר באיזה מקום ומצא עבורי מונית וגם אמר לי מה המחיר שאני צריך לשלם לנהג מונית ונשארו לי יומיים להתפנק בטנא על מסעדות טובות סיבוב בשוק זומא, גלידות, פיצות וכל מה שעיר כמו טנא יודעת להציע בניגוד לשאר מדגסקר
