מלדיבים - גן עדן לשנירקול.

שנה משונה 2021. ניצלנו את ההפוגות שבין הסגרים ויצאנו "בפעם האחרונה" לחופשה. באפריל לשבוע בסיישל, אחר כך במאי לשבוע באל שייטן בסיני, ביולי שבוע באילת, באוקטובר 4 ימים ביאכטה של חברים באילת, בסופו של דבר לא יכולנו לשאת עוד את הבידוד ושאר הגזרות וטסנו בדצמבר לשבוע באיים המלדיבים(שיא העונה).

הסיפור להלן יסופר על שבוע במלדיבים, או בנוסח אחר, איך למדנו משגיאות ביקורנו הראשון במלדיבים לפני 13 שנים. לא כל הלקחים יופיעו כאן, אבל, כפי שאמר מרשל מקלוהן, לפני שאתה מנסה לפענח את המסר תבדוק מיהו המשדר.

2008 מלדיבים פרק אלף, חמישה ימים באי קטן במלון "פול מון" , ווילה על המים, שרידי שונית מולבנת, פה ושם לפעמים דגים

אז הנה אנחנו: במלדיבים פרק אלף היינו אוהבי ים, שהקסם לגור בווילה במים ולרדת ממנה הישר לים ולשנרקל, שלוש או ארבע פעמים ביום, שבו את ליבנו. במלדיבים פרק בית, שנירקלנו חמושים במצלמות כשבאקווריום שלנו בענן בגוגל כבר שוחים ומדגמנים אלפי דגים, אלמוגים ויצורי ים אחרים מכל קצוות תבל. מבליז, קוסטה ריקה ופלורידה במערב ועד תאילנד, זנזיבר, מאוריציוס וסיישל במזרח, וגם מה שביניהם.

מה התחביב שלך?

אני צד דגים במצלמה.

לחופשה טובה יש תמיד שלושה חלקים נפלאים.

מיון התמונות וכתיבת הבלוג כאן ועכשיו הם החלק השלישי. קדמו לו החופשה לכשעצמה וההכנה שלפניה. לשלב ההכנה, שהוא הארוך מכולם, אקדיש כמה מילים. הפעם, אמרתי לחיותה, אנחנו מחפשים אטול* שהוא אי ובו מלון על שונית חיה ושופעת דגים. ופה חשוב לציין שבאטול האלמוגים רק בצד החיצוני של האי.

*אָטוֹל (באנגלית: Atoll) הוא סוג של אי בעל מבנה טבעתי המצוי באוקיינוסים טרופיים. מבנהו הטבעתי יכול להיות פתוח או סגור והוא למעשה שונית אלמוגים המַקיפה לגונה רדודה. הלגונה נוצרה בשל שקיעת הר געש, לעיתים שרידיו עדיין בולטים מעל המים. (ויקופדיה, ממליץ לקרוא את כל הערך)

במלדיבים 26 אטולים, 1,192 איים, רק 192 מהם מיושבים. אנחנו הקדשנו שעות רבות משך כחודש ימים למצוא את המלון המתאים ובסופו של חיפוש מצאנו את המלון הכי טוב לשנירקולים. ממש לרדת מהחדר הישר לתוך השונית - Grand Park Kodhipparu. בעברית זה כנראה נשמע קודיהיפארו, אבל אנחנו אף פעם לא קראנו לו בשמו, כי באטול שלנו לא היה מלון אחר ואי אפשר ללכת לאיבוד באי זעיר כל כך. המלון התגאה בשונית חייה, ולא לבנה. רק חלק מ- 120 מווילות המיים שלו פונות לכיוון האוקיינוס, כלומר יושבות על כלוסנאות ליד או מעל לאלמוגים, הווילה שלנו פנתה לאוקיינוס ומספרה 65 . אבל אני מקדים את המאוחר.

בקצה התארחו העשירים והייתה להם ברכת שחיה אישית בים, קרוב לחוף גרו החכמים ואנחנו באמצע, בכדי שנדע לאן לשחות בחזרה תלינו בלון אדום על מעקה המרפסת

תכננו את המסלול לפרטיו, כולל טיסה דרך אבו דאבי ואז גילינו שבסוכנות הנסיעות ספיריט נוכל לקנות את אותה עיסקה בשמונה מאות דולר פחות, כולל העברות בסירה מהירה לאי, חצי פנסיון, טיסה ישירה והעיקר לוח זמנים שאיפשר לנו לשנרקל אחר הצהריים ביום ההגעה וגם עוד שנירקול בבוקר יום העזיבה. שילמנו כ-26.000 שקל. לא כולל כ- 500 דולר, טיפים ומשקאות באי.  סך הכל כ- 1.200 דולר ליום.

במלדיבים חיים חצי מליון איש, והיא מדינה מוסלמית הכי קטנה בעולם, וגם הכי נמוכה בעולם, אני מבקש לציין כי ההר הכי גבוה באיים מתנשא לגובה של שני מטר ושלושים סנטימטר מעל פני הים, אנחנו לא טיפסנו עליו, לא ראינו אותו  ומכירים אותו רק מפי השמועה. האי שלנו היה כמעט בגובה פני הים.

ארוחת בוקר לכריש רעב(סליחה נא לפתוח הוודיאו התחתון)

משעה שעלינו למטוס באחת בלילה, תם ונשלם סיפור שלב ההכנה ואנחנו עוברים לסיפור החופשה. טסנו במטוס איירבוס נחמד של אייר סיישל. המושבים היו כמו כסאות מתקפלים ששומרים בבית במרפסת והרווחים התחרו באלה של אל על, שלפי זיכרוננו, הם אלופי העולם בהפעלת מטוסי קופסאות סרדינים.

אבו דאבי לפני הזריחה

בלילה  נחתנו  באבו דאבי לתדלוק קצר, כי אין אפשרות תדלוק מטוסים גדולים באיים המלדיבים.  כשהגענו לבירת המלדיבים, בשלוש אחר הצהריים בערך, זכינו בחוויה נדירה, היה תור של מטוסים לנחיתה במאלה, חיכנו לתורנו והמטוס חג מעל אטולים ואיים בים כחול/ טורקיז .

מאלה מצד שמאל

נחתנו במאלה שהתפתחה מאוד מאז 2008 – שדה תעופה מודרני מרווח ובעיר בנייה צפופה ואפילו שכונות קטנות של בתי קומות! מכאן הכל התנהל בקצב מהיר כמו לפני 13 שנים: נערה עם שלט ונער שלוקח לנו את המזוודות, תוך פחות מחמש דקות, אנחנו בסירה מהירה, מישהו מהצוות נותן לנו שקית בד ובתוכה ברכה מודפסת, מסכה, ג'ל חיטוי וכפפות ואחרי עשרים דקות אנחנו נכנסים למעגן הכניסה הנרחב של האטול.

מעגן יחיד באי. אסור לשחות בו כי הוא משמש תינוקיה( Nursery) ללהקות דגים ומעגן לסירות מנוע. שני עובדים במדים עומדים ליד התופים ומחכים להרכב המתופפים המקדם וגם נפרד מכל אורח

תינוקיה לכרישים

ארבעה מעובדי המלון במדים עומדים בשורה ומתופפים לכבוד שנינו בתופי פח, מישהו מגיש לנו משקה קר. עוד בחור במדים שנראה תאילנדי מציג את עצמו בתור המלווה שלנו, "את הקבלה שלכם נעשה בווילה שלכם" הוא, אנחנו והמזוודות עולים על עגלת גולף חשמלית וחוצים בשביל המיוער בצמחייה טרופית עבותה לקצה השני של האי ושם עולים על גשר עץ שנמתח לתוך הים ומשני צדדיו ווילות שפונות חציין פנימה וחציין החוצה. אנחנו בווילה 65, ( תזמינו ווילה 27 כי היא הרבה יותר קרובה לאי). המלווה מתחיל לבאר את פרטי הנכס שיהיה שלנו לשמונת הימים הבאים

אני בודק מה רואים הדגים כשהם מסתכלים לתוך החדר שלנו

ואני ממהר לבדוק אם יש חלון זכוכית ברצפה, מקלחת חיצונית, מדרגות למים וערסל זוגי מעל הים. והמלווה מסביר לנו על אורח החיים שלנו בגן העדן. " בשפל לא נכנסים לים כי אי אפשר לשחות ואתם עלולים להתקע בין הסלעים." (הביולוגית תגיד שהסיבה היא הגנה על השונית לא עלינו, בשפל אנחנו עלולים לדרוך על האלמוגים).

הביולוגית הימית, צעירה, תואר שני, חוקרת מתיאלנד, מסבירה מה קורה בים ויוצאת אתנו לסיור שנירקול. תפקידה השני הוא שיקום השונית, שותלים אלמוגים, לפעמים בעזרת האורחים. זו דוגמא להצלחה שלה

"אם אתם רוצים הסעה תתקשרו בטלפון וישלחו לכם בגי, לפעמים זה יקח כמה דקות."(כשירד גשם שוטף או כשמגיעה קבוצה חדשה של אורחים   כמה דקות הפכו עשרים פלוס). "המרחקים פה קצרים מאוד, חמש דקות הליכה למזנון, או לחוף שממול, לספא, למרכז הצלילה ובשמונה דקות אתם מקיפים את כל האי."(בעבורי,  בגלל הצמחיה הטרופית הגבוהה והעבותה, השבילים המתפתלים, ואי היכולת לראות את מלוא השמים ולתת בהם סימנים, רוב הזמן צעדתי במבוך, מזל שלחיותה לא היו בעיות ניווט).

בין הצמחים, שאגב מושקים בצינור גם בגשם שוטף, מתרוצץ יצור מוזר שאינו שש להצטלם, הוא מהיר כמו חרדון, ססגוני כמו איגואנה, ורזה כמו זיקית

"בדיקת קורונה יום לפני שאתם חוזרים."  "לא תספיקו לשחות ביום האחרון כי למרות שהטיסה בשעה שתיים אתם תצאו מהמלון בעשר ובבוקר המים קרים לשנירקול." (שחיתי משש וחצי עד שבע וחצי, היה נפלא).

שבוע שלם חיפשתי את הצב השכונתי ונפגשנו רק ביום האחרון בשעה שש וחצי

"יש לכם מסעדת מזנון לשתי ארוחות ביום, בתוספת תשלום תוכלו לאכול את ארוחת הערב באחת משתי מסעדות גורמה שלנו." (תוספת של מאות דולרים, ומאידך השף המרוקאי של המזנון עלה על כל הציפיות ונחזור לעניין זה). בזמן שהוא ממלא את את הטפסים, מחתים אותנו ומסרב לקחת תשר, אני כבר בבגד ים, עם שנורקל, מסכה ומצלמה, אבל בלי חליפה, בלי טבליה אנטי היסטמינית, מזנק למים, מצלם דגים ותוך רבע שעה או מעט יותר, אני נעקץ בגב שתי כפות הידיים ומעל לשתי הברכים וחוזר, עולה במדרגות מהים אל המקלחת החיצונית.

על השטות הזו אני לא חוזר יותר, בגלל הרגישות הפרטית שלי, כל בוקר נפתח בטבליה אנטי היסטמינית, ובכל שנירקול אני לבוש בחליפה מלאה.

אפשר גם לקבל ציוד במקום ללא עלות

ערב ירד, הזמנו בגי ונסענו למזנון שנמצא מעברו השני של האי, על שפת המים, ונקרא, איך לא? The Edge. אני לא מרבה בתאורי אוכל, אבל לחוויה הגסטרונומית הזו לא פיללנו, על אף שקראנו הרבה חוות דעת בטריפ אדוויזר שהיללו את המזנון היחיד והמיוחד הזה, המבחר, היצירתיות, השפע, הגיוון, הטעם והשירות הממו אותנו. הערב הראשון היה המוקדש לפירות ים: מולים ברוטב או בגריל, קלמרי רך ברוטב קוקוס או על הפאלאנצה, שרימפס בחמש או שש מנות שונות ומעל לכולן חסילונים גדולים מטוגנים במעטפת עבה של סומסום שחור, ערמה גדולה של לובסטרים בגריל ועוד כל מיני שאני לא זוכר.

ככלל, במזנון היו טריטוריות שונות: הודית (בשבילי רק דאל), תאילנדית, מזרח תיכונית, מאכלי ים (בשבילי כל ערב שרימפס בסומסום שחור) , יפנית (בשבילי כל ערב מרק מיסו בהרכב שונה), צמחונית, טבעונית, אמריקאית (כל בוקר סלמון מעושן וגבינת פילדלפיה, כל ערב גלידה מנגו קוקוס) לא גיוונתי.

חיותה חגגה על כל מה שהיא לא הכירה ועוד יותר על הקינוחים המתוקים. כל המשקאות היו בתשלום, שתינו לפעמים בירה, אי אפשר להכנס למתחם או לגשת למזנון ללא מסכה, בבקרים לקחנו ארבע בננות קטנות וקנקן חלב לחדר. אני חושב שבזה גמרתי את עניין האוכל.

הגשר מבפנים. שימו לב לכדי החרס המלאים במים והמצקות לשטיפת כפות הרגלים שנועדו למי שמבקש להכנס לווילה מצד היבשה

אם לא ברור עד כאן, אז אחזור – אנחנו באנו למלון Grand Park Kodhipparu בגלל השונית ולכבוד אפשרויות השנירקול.

כל שאר הפרטים היו מעניינים פחות. למשל – המסגד. לא מצאנו מסגד באיים אחרים שבדקנו. אך מכיוון שמקומות פולחן כמו מקדשים, בתי כנסת, כנסיות ומסגדים מעניינים אותנו באותה מידה אפסית, לא שמנו ליבנו לדבר. לכן הופתענו ביום הראשון כשראינו באי צעירות בחיג'אב שחור כולל רעלה וזוג עיניים שחורות נוצצות מציצות. הן אף פעם לא היו לבד, לצידן פסע, או ישב בחור לבוש בגדים מערביים, מכנסים קצרים או ארוכים ונראה כמו ישראלי מצוי, כלומר מזרח-תיכוני לחלוטין. כעבור יום או יומיים הבנו שרוב האורחים במלון הם זוגות מוסלמים כאלה וכל הצוות שמדבר אנגלית שוטפת גם מדבר ערבית שוטפת, כולל העובדים התאילנדים, ההודים, הפקיסטנים, המלזים, הסינים והמקומיים .

השירות כמו האוכל והמיקום היו מהאגדות, כל אחד מהצוות, מהנהגים עד אוספי האשפה הקפיד להקדים ולברך אותנו לשלום בהנחת יד ימין על הלב וברכנת ראש. כיוון שאני מזרע פולני-גרמני היה עלי להקדים להם ברכת שלום, אך מרוב חיפזון  כאיטר יד ימין, הנחתי את יד שמאל על הצד הימני של החזה. מה שיכול להחשב כעלבון כי ידוע שיד שמאל שמורה אך ורק לקינוח האחוריים.

ביום השני יצאנו לשייט חינמי לקראת שקיעת השמש. בסירה הגדולה היה צוות ושני זוגות. אנחנו וזוג מוסלמי כמתואר לעייל. עלינו לסיפון העליון של הסירה והסתכלנו וצילמנו בקפידה את השמים והמים. העיקר, שלא לפגוע בפרטיות של הזוג האחר. מסך המבוכה שחצץ ביננו נבקע ברגע שהזוג המוסלמי ניסה להצטלם סלפי. חיותה זינקה ממקומה והציעה לצלם אותם, הגבר נענה ומכיוון שחיותה לא ידעה או עשתה את עצמה לא יודעת,  נאלץ הבחור להסביר לה באנגלית קלוקלת איך מצלמים. זה הספיק. הוא שאל מהיכן אנחנו, חיותה אמרה מישראל. הוא לא התעלף.

קונכיה יפיפיה, כמעט חרגתי ממנהגי ושקלתי לקחת אותה הביתה, אבל אז יצא הסרטן ואמר - הייתי פה לפניך

מנקודה זו ואילך התחילה חיותה לעשות את מה שהיא אוהבת ויודעת – לשאול שאלות. וזה מה שיצא. שמו סעיד ושם אשתו פטימה, הם סעודים  בני 23 בירח דבש. היא הייתה מורה והוא פאראמדיק או מתכוון להיות. אכן, הוא מעריך שכל הזוגות האחרים הם מסעודיה. אין ולא יכול היות קשר בין הזוגות. אי אפשר שאשתו תדבר עם זרים, גברים בעיקר אבל גם נשים וזה כולל אותנו, אלא דרכו. נשאל אותו, הוא ימסור לה מה שאלנו, היא תענה לו והוא יגיד לנו. וכך היה. הוא בן של אשתו השניה של אביו, אשר לו ארבע נשים. לאבא של פטימה יש רק אשה אחת. הנישואין נקבעים על ידי שתי המשפחות, לזוג הצעיר אין מעמד בהחלטה הזו. אם חושבים על החסידים החרדים שלנו - יש לנו הרבה תכונות משותפות.

פעם ראשונה בחיים שפגשתי לובסטר לא בצלחת

אחרי השייט, פגשנו אותם כמה פעמים, סעיד ענה לברכת השלום שלנו, פעם פעמים ולא יסף. אגב, סעיד צילם אותנו בשייט.

מכאן ואילך, התעוררה סקרנותנו ועקבנו אחרי התנהלותם של הזוגות בעיקר בחדר האוכל. היו נשים שהחליפו  בערב את החיג'אב השחור לחיג'אב כחול, או ירוק או ורוד. היו צעירות אחרות שסירו את החיג'אב אחרי כמה ימים ולבשו בגדי ספורט קצרים, חלוקי בית או חליפת פיג'מה, כנראה לפי מה שמצאו במזוודה. מכיוון שאי אפשר לאכול עטורים ברעלות, ישבו כמה זוגות בפינת חדר האוכל ופניהם אל הקיר.

חלק מהנשים קמו  מכוסות לאסוף מנות אוכל במזנון וחלק נשארו יושבות בפנים אל הקיר ובני הזוג הביאו להן את המנות שבקשו. בשולחן אחד ראינו גברת צעירה בלי חיג'אב אוספת את האוכל באצבעותיה כמנהג הבדואים. בים ראינו זוגות נכנסים למים: הגבר בבגד ים רגיל והאשה עם חיג'אב שחור מלא גם הוא רגיל. פה ושם כשנחשף קרסול או קטע קטן של הזרוע אצל המכוסות בחיג'אב, יכולנו להבחין בערבסקות בצבע חינה. קעקוע או קישוט לחתונה?לא הצלחנו לברר.

בבנין המיוחד לפעילויות הספורט והבידור שיחקנו ביליארד ולידינו זוג בירח דבש ישב ליד שולחן וניסה כל אחד בתורו להעיף בעזרת דיסקית, דיסקית אחרת לחור במרכז השולחן. התעניינו איך משחקים. הגבר הסביר, הגברת המכוסה הקשיבה. מהיכן אתם? מישראל - ענתה חיותה בלי להסס כמו בכל פעם שנשאלה. היו, נדמה לי, עוד שני זוגות ישראלים, אבל היתה גם משפחה הודית, כמה זוגות שחורים מאמריקה, זוג מפתחי גוף ועוד כמה זוגות מאנגליה, שתי לסביות מגרמניה, וכמה משפחות שבאו מסעודיה עם הילדים, או גרוע מכך – כמה זוגות בירח דבש שבאו עם האימא. בהנתן שהמלון על חמשת כוכביו היה רחוק הלהיות זול, אפשר להניח שהזוגות הרבים שבאו לחוג כאן ירח דבש אינם מדלת העם בסעודיה.

להקת ענק של דגיגים או מזנון חופשי לארוחת בוקר

"היו שלום ותודה על הדגים" אמרו הדולפינים לדוגלס אדמס.

דגים טורפים- ענן של דגיגים- ושחפים

אחת החוויות היותר גדולות התרחשו כל יום , כמעט כל היום, לפני הווילה שלנו. כשלא ישבנו במרפסת או שכבנו בערסל מעל למים , היינו מזנקים ברגע שהרעש מתחיל. לפעמים צווחת השחפים ולרוב חמרמרו המים בקול גדול.  עננה גדולה של דגיגים מכסה את כל השונית, מזמנת את הדגים הטורפים והם באים בקבוצות או לבד: כרישים, דולפינים, ברקודות, בקלה, טונה ואולי שכחתי מישהו.

הטונות ממהרות בצייד,לא היה להן זמן לעשות פוזה ולכן איכות התמונה ככה

חלק מהדגיגים בורחים לפני המים וחלק מהם אפילו מרחפים בעננים כסופים קטנים מעל פני המים. או אז נאספים ומצטרפים לסעודה בקריאות צווחה השחפים ועופות המים האחרים.

עופות נחים לאחר הסעודה

לפעמים הזבח מתחיל רחוק מימין או משמאל והדגיגים בורחים לכיוון שלנו לפעמים החגיגה מתחילה ממש מולנו ואנחנו זוכים לראות טורף אחד גדול בסעודתו.

שיפודניים כלומר דגי מחט מצטרפים לצייד בקצה הרחוק של השונית

והיה גם חיזיון יוצא דופן שאני מבקש להקדים לו דבר.

 בסיפור האהבה שלי לים אני שש לכל פגישה עם דולפינים, ככל שהם רבים השמחה גדולה יותר. לפני כעשרים שנה שטתי עם אלי שמש ביכטה המפרשית שלו בחופי תל אביב כשבאה קבוצה של 16 דולפינים לשחק אתנו  כעשרים דקות. בקצה פיורד באי הדרומי של ניו זילנד, יצאנו, רן בני ואני,לשייט בספינה גדולה ללב הים ושם פגשנו בלהקה של כמה עשרות דולפינים. זהו. יום אחד, אחר הצהרים עמדנו כאן, במרפסת והסתכלנו על השונית שרוחבה עד הים הגדול הוא כעשרים שלושים מטר. ולפתע מהפינה הימנית של האופק לפינה השמאלית של האופק געש הים , ברחש הים שבקצה השונית נמתחה לאורך של כמה קילומטרים להקת ענק של  מאות רבות של דולפינים.  מהתדהמה לא הספקנו להפעיל את המצלמה, גם לו היינו מפעילים אותה - מפתח הזוית היה בלתי אפשרי.

גשם יורד וחיותה מזנקת למים על מנת שלא להרטב

מה שמהצלמה אינה יכולה לקלוט הוא גם הצייד שמתרחש מתחת לריצפה השקופה בלילה. לאור יום כמעט לא באים יצורי הים לבקר אצלינו בווילה. הדגים בשונית, גם הטורפים וגם הנטרפים. בלילה אלומת האור המכוונת לריצפה מביאה כרישים וטורפים אחרים אחוזי תזזית והאור החזק שמביא אותם נשבר בזכוכית העבה ואינו מאפשר לצלם אותם למרות הנסיונות הנואשים שלי.

מקום נפלא לפירסומת לשתי מסעדות השף של המלון.

מכיוון שמניתי צילומים שלא עלו יפה, אולי כאן המקום למנות עוד כמה פגמים קטנים בגן העדן הנפלא: הגשם לא הפריע לשחות אבל הפריע לצלם. השפל לא איפשר לשחות בשונית, אבל הגיאות הביאה לפעמים זרמים חזקים, פעם מימין ופעם משמאל והיה צריך, כמו עליסה, לשחות במרץ בכדי להשאר במקום. עניין זה כמעט יצא משליטה כשחיותה שמטה סנפיר למים ואני לבשתי את שלי ושחיתי במהירות מטורפת לשלוף אותו מהזרם. באי יש כמה חופי רחצה עם חול לבן שהוא בעצם אלמוגים שנגרסו. בוקר, בוקר יוצאים כמה עובדים ומגרפים ומסלקים מן החוף חלקי אלמוגים, בכדי שישאר לבן ורך.

גשם, אי אפשר לשכב בערסל שמעל למים
אפילו אנפה, נטשה את הלהקה והחליטה לקבוע את ביתה באי ובמקרה זה ממש מעלינו

כאן נפרד, ולסיום, אין לך מראה מלבב יותר משונית יפה עם תינוקיה של סוגים שונים של דגים ומורנה אחת כעסנית (תרשמו מתחת לווילה 71)