טיילתי באי פאיאל (Faial) יומיים וחצי. התוכנית שלי לאי פאיאל כללה יום טיול באי ברכב עם מסלולי הליכה קצרים, ועוד יום של שיט במעבורת לאי פיקו (Pico) וטיפוס ברגל על הר הגעש באי.
רכב לא הצלחתי להזמין מראש באינטרנט- לא מצאתי שום סוכנות עם אתר אינטרנט.
המציאות היתה שונה מהתכנון, כפי שמתואר כאן בהמשך.
ערב 1
לפאיאל הגעתי בטיסה של SATA מפונטה דלגדה. החוויה יותר דומה לנסיעה באוטובוס- אין מקומות שמורים ואין שירות, אבל הנוף של האיים והאוקיינוס יפה, והטיסה נמשכה כ-35 דקות בלבד.
הגעתי לאי אחה"צ ונסעתי במונית (15 אירו) למלון שהזמנתי בהורטה (Horta) הבירה כמה ימים מראש ב-booking. פקיד הקבלה במלון היה נחמד ונתן לי מידע שימושי על העיר, כולל על המסעדות המומלצות.
יצאתי לסיבוב רגלי בעיר, ואז הכל התחיל- מזג האויר השתנה. גשם קל, האוקיינוס אפור וסוער (מרשים). העיר עצמה היתה די מנומנמת ומיושנת. האטרקציה הכי גדולה מבחינתי היתה המרינה: עשרות מטרים של ציורים וחתימות של אנשים מכל העולם. אפשר לראות שכבות-שכבות של גרפיטי בסגנונות שונים. אותי זה ריתק וביליתי במוזיאון הפתוח הזה זמן רב. אם הבנתי נכון, המרינה בהורטה היא המרינה הרביעית בעולם בפופולריות שלה לעגינה של יאכטות. הצוות של כל יאכטה שעוגנת במרינה, מצייר את חתימתו כדי לבקש מהרוחות שיאפשרו להם להמשיך את מסען בשלום. וברור שחיפשתי חתימה או שם בעברית. מצאתי אחד.
אכלתי ארוחת ערב באחת המסעדות שהומלצו לי במלון, העקרון הוא קבלת אבן לוהטת לשולחן וצליית האוכל בעצמך על הפלטה. חוויה נחמדה וטעימה שכוללת הרבה עשן.
האיזור התיירותי/עתיק של הורטה בירת האי הוא קטן וניתן להסתובב בו ברגל. אין צורך ברכב.
יום 2
התחלתי את הבוקר בביקור בלשכת התיירות כדי לאסוף מידע עדכני. הפקיד היה מאוד נחמד והסביר שמזג האויר הצפוי להיום הוא לא טוב, ומחר יהיה עוד יותר גרוע. כלומר, שייט לפיקו וטיפוס על הר הגעש אינם אפשריים. למי שמעוניין- יש לצאת השכם בבוקר מהורטה למדלנה, לשכור שם מדריך מקומי (הם מחכים במרינה) ולטפס על ההר עם הדרכה. זה נחשב לטיפוס די קשה ואינו מומלץ לכל אחד. הטיפוס להר והירידה אורכים כמעט כל היום.
הפקיד בלשכת התיירות נתן לי את כתובות 4 סוכנויות השכרת הרכב בהורטה, הנמצאות כולן על אותו הרחוב, שהוא הרחוב בו נמצאת לשכת התיירות, ועוד ברושורים על מסלולים מומלצים באי.
כמובן שלפי מרפי רק בסוכנות הרכב הרביעית מצאתי את מבוקשי- רכב שניתן להחזיר בשדה התעופה. שכרתי רכב קטן ליומיים שנותרו לי באי. הרכב עם גיר ידני כמובן וקצת מצ'וקמק.
יצאתי לדרך במטרה לעשות מסלול קצר מומלץ סביב לוע הר הגעש קלדרה (Caldeira) הנמצא במרכז האי, ובתוכו יש אגם קטן.
למי שלא בדק במפה, האי פאיאל הוא קטנטן, כדי להאריך את הנסיעה ולהנות מהדרך סטיתי לכל כביש אפשרי במטרה לראות כמה שיותר.
הגעתי אל תחילת המסלול, אך כל האיזור היה עטוף בעננים כבדים. הגשם היה קל בשלב הזה, אך ממילא לא ניתן היה לראות כלום מהנוף, לכן ויתרתי בצער על המסלול.
המשכתי לסוע ולהקיף את האי והגעתי אל קפלינוס (Capelinhos) – כפר דייגים על שפת האוקיינוס שנהרס בעת התפרצות געשית ב-1957. האתר די מדהים- הכל שחור מהלבה, וכמעט ללא צמחיה. נראה קצת כמו הירח. יש במקום מגדלור ומוזיאון קטן (היה סגור) וגם מסלול הליכה מעגלי. האתר נמצא בקצה המערבי של האי.
עוד קצת נסיעה וסיבובים וחזרתי למלון.
בערב הלכתי למסעדה השייכת לימאי מקומי. מומלץ. ההמלצה בטיפ נפרד.
יום 3
ההבטחה למזג אויר גרוע אכן התממשה- אפור, גשום והמון עננים שלא מאפשרים לראות כלום.
הסתובבתי קצת בהורטה ויצאתי לדרך- המטרה: גן בוטאני ובית ספר למלאכות יד.
את הגן הבוטאני לא הצלחתי למצוא, ואת בית הספר למלאכות יד מצאתי מאוחר יותר. זו היתה חנות שמוכרת מוצרים מקומיים, לא מרשים במיוחד.
עצרתי בכל נקודת תצפית שמצאתי. ברב המקרים לא ניתן היה לראות נוף, אך היה משהו קסום בהתבוננות בעננים הכבדים ובתזוזה שלהם.
נסעתי אל חוף Varadouro (בחוף המערבי, כיוון דרום) בו יש בריכות המתמלאות ממי האוקינוס. כנראה שהבריכות במקור היו טבעיות, אך בני האדם קצת הוסיפו ושכללו. מאוד נחמד. כמובן שמזג האויר איפשר רק סיור באיזור ולא רחצה.
בשל מחסור באתרים, ביקרתי שוב בקפלינוס וחזרתי להורטה.
בקצה של הורטה יש צ'ופצי'ק קטן הבולט לתוך הים עם הר לא גבוה, ממנו יש תצפית מאוד יפה על האיזור ועל כמה לגונות סביב לו. מומלץ. העליה להר בכביש מתפתל וצר, אך אינה ארוכה והנוף בהחלט שווה את העליה.
ארוחת ערב אכלתי במקום נוסף שהמליצו עליו במלון – מסעדה ותיקה מסורתית בשם מדלנס. לא מומלץ.
מקום נוסף שהמליצו לי עליו אך לא ביקרתי בו הוא Peter Cafe, בר ספורט מפורסם בו מבקרים כל אנשי היאכטות ובכלל. נמצא על הרחוב הראשי.
את הר הגעש של פיקו, שנמצא ממש מול הורטה, כמעט ולא הצלחתי לראות במהלך שהותי באי בשל העננות הכבדה. ההצצה שלי אל ההר היתה רק למחרת בבוקר, תוך כדי הטיסה חזרה לליסבון, כאשר המטוס טיפס מעל העננים.
