טיפים למסלול ה-TMB - טור דו מון בלאן

בתחילת חודש אוגוסט 2011 טיילנו ב-TMB. בנוסף לספר ולמפה שהומלצו פה על ידי ענבר (המכונה IO...), הדפסנו והצמדנו אלינו את סיפור הדרך המצוין שהיא כתבה. לפני הטיול ענבר אף השיבה באריכות ובנדיבות לשאלות שהפניתי אליה דרך האתר, ובכך עזרה לנו רבות.
את המסלול עשינו בעשרה ימים, בלי שהתכוונו (על כך בהמשך), ולכן לא ישנו באותן הבקתות בהן ענבר ישנה, ועליהן חשוב לנו לכתוב, כמו גם טיפים נוספים.
 1. בחודש אוגוסט, התחוור לנו ביום הראשון משיחות עם מטיילים בבקתה בלזוש (Les Houches), הכרחי להזמין מראש את כל הבקתות. מכיוון שלא הזמנו, התחלנו לאלתר תוך כדי תנועה בעזרת הסלולרי ובעלי/מנהלי הבקתות, וזה היה מאוד לא נוח. את הבקתה "אליזבטה", בה מקובל לישון ביום השלישי, יש להזמין חודשים מראש (מי שמתכוון לישון בה באוגוסט), ומכיוון שהתכוונו לישון בה אבל לא הזמנו, ומכיוון שבקרבתה אין הרבה בקתות, התכנון שלנו השתבש ונאלצנו להרחיק עד לבקתה בשםVielle Maison. ביום שאחריו חווינו חוויה דומה: ישנן שלוש בקתות קרובות יחסית, מדרום-מערב לצפון-מזרח: Berton, W. Bonatti, Elena (ברטון הדרומית). אנחנו נאלצנו להרחיק עד לבונאטי, וכך יצא שבסוף היום הרביעי ישנו עם אנשים שזה להם היום החמישי, ובלי שהתכוונו הלכנו הרבה, ו"הרווחנו" יום.
2. תוך כדי שהזמנו, הסתבר לנו שחלק ממספרי הטלפון המופיעים בספר בצמוד לשמות האכסניות והבקתות, אינם מעודכנים.
 3. אוכל במהלך היום: כפרים/עיירות בהם ניתן לרכוש מצרכים יש בכל יומיים-שלושה. בבקתות - מקובל לקחת כמה פרוסות וקופסה-שתיים של ריבה/דבש לאחר ארוחת הבוקר. ראינו מטיילים אירופאים שעשו את זה, והבנו שזו לא תהיה "חוצפה ישראלית" להכין סנדביצ'ים או לקחת את המצרכים הנ"ל.
בכל מקרה, מומלץ להביא מהארץ חטיפי אנרגיה, פירות יבשים וכיו"ב.
4. ווריאנטים ואלטרנטיבות: כאשר ישנה האפשרות ללכת בווריאנט ולא בדרך הראשית - מבחינת מזג האוויר, הזמן העומד לרשותכם, העייפות וכיו"ב, אנחנו ממליצים על כך בחום.
בדרך כלל הדרכים הללו הן גבוהות יותר וקשות יותר, אבל הנוף הנשקף מהן יפה הרבה יותר (למשל -; דרך המטפסת על שלוחה ומשקיפה על העמק והרבה הלאה, במקום הליכה בעמק עצמו). יתרון נוסף הוא שפוגשים על השבילים הללו פחות מטיילים מאשר בדרך הראשית.
 5. בסוף היום הראשון ישנו בבקתה בשם Refuge Nant Borrant. יש לשים לב שהיא נמצאת מחוץ לעיירה Les Contamines-Montjoie, ומסומנת בספר במפה של תחילת היום השני. גם במפה הרגילה היא מופיעה, כ-5 ק"מ מדרום לעיירה, על גבי השביל. הבקתה מומלצת מאוד, ובעלת המקום אף עזרה לנו במאור פנים בהזמנת בקתות ובמספר הסברים לימים הבאים. אתר.
6. בסוף היום השני ישנו ב-Auberge de la Nova (דוא"ל: [email protected]) ישנו בחדר פרטי ללא שירותים וזה היה מוצלח. הבקתה טובה.
7. למחרת בבוקר המשכנו לחוות Ville Des Glaciers, שהדרך אליה היא עלייה בכביש, עליה ענבר כתבה שארכה כשעה וחצי. אנחנו התארגנו בערב עם מספר מטיילים, ובבוקר בעל הבקתה הסיע אותנו לחווה ברכב המסחרי שלו, בעלות של 2 יורו לאדם. אם זה לא מסתדר, בכל חצי שעה עובר במקום אוטובוס.
 8. בסוף היום השלישי ישנו בבקתת Vielle Maison (אתר), שהיתה אחת מהיותר טובות בכל הטיול, אם לא הטובה שבהן. בקבלה נאמר לנו שבארוחת הערב יוגש בשר חזיר, ונשאלנו האם יש לנו בעיה עם העניין, מכיוון שאנחנו מישראל. גם המלצר ווידא איתנו שנית, בעת הארוחה, שאנחנו יודעים מה יוגש לנו. שנינו לא שומרים על כשרות ואנחנו לא יודעים מה היינו מקבלים לו היינו מסרבים לאכול את הבשר, אבל זה היה מחמם לב ויפה מאוד מצידם. במקום ישנם מספר כיורים גדולים וגיגיות לכביסה, הרבה חבלי כביסה, ובעל בית אחד מקסים שעזר לנו בהזמנת בקתות להמשך, ובמספר סיפורים בגינה בחוץ, עד שכבר היה ממש קר...
9. ביום הרביעי: בין בקתת Berton לבקתת W. Bonatti -; יש לבחור האם ללכת במסלול הרגיל או בווריאנט. קיים בלבול מסוים, ואם הבנו נכון -; החל משנת 2006 או 2008 הראשי הוא הווריאנט, ולהפך, אבל השלטים בשטח לא עודכנו. אנחנו הלכנו על גבי מה שמסומן במפה כראשי, אבל בטוח שהוא הווריאנט, ובכל מקרה הוא הארוך והקשה יותר. זהו שביל שמטפס על גבי שלוחה ארוכה מאוד, מגיע לכיפות Tete Bernada ו-Tete de la Tronche (2,534 ו-2,584 מ' בהתאמה), ובעינינו הוא אחד מהקטעים היותר קשים בטיול (בעיקר אחרי החלק הראשון של היום - הירידה מבקתתVielle Maison ועלייה של שעתיים מ-Courmayeur לבקתת (Berton, אבל גם אחד מהיותר יפים שבהם. אחרי הירידה מהכיפה השניה ביצענו שינוי קטן: ויתרנו על הפס האחרון, פנינו שמאלה (צפון-מערבה) לכיוון עמק פרט (Val Ferret), וממנו עלינו לבקתת W. Bonatti.
הווריאנט (או, בעצם, הראשי) של כל הקטע הזה (מבקתת ברטון לבקתת בונאטי) הוא ירידה לעמק פרט, והליכה בו עד לבקתה.
 10. הבקתה עצמה - W. Bonatti (אתר) - נחמדה מאוד, מרווחת, ארוחת הערב היתה מצוינת, ובמקום ישנו "חדר יבש" -; חדר מחומם לייבוש בגדים שכובסו/נרטבו מזיעה - רעיון מבורך.
המקלחת היא באמצעות מטבע שמספק עשרים ליטר, שאמורים להספיק.
11. שוויץ: אנחנו רכשנו מראש פרנקים שוויצריים, ובדיעבד מצאנו את העניין מיותר. בכל האכסניות בשווייץ ניתן לשלם ביורו או בכרטיס אשראי, וכך גם בחנויות ובבתי הקפה שבדרך. גם אם מפסידים קצת בתשלום ביורו, או משלמים עמלה על גיהוץ הכרטיס, עדיין זה שווה (לטעמנו) על פני רכישה ואחר כך מכירה של הפרנקים. זאת בהנחה שכמונו, לרובכם לא יהיה שימוש בכסף הזה רגע אחרי שתמריאו בחזרה מג'נבה.
12. בלילה הראשון בשוויץ, בעיירה La Fouly, ישנו במלון Hotel des Glaciers (דוא"ל: [email protected]). הדורמיטורי היה קצת צפוף, לא היה לובי או מקום לשבת בו לאחר ארוחת הערב, ובארוחה עצמה חייבו אותה בשלושה פרנק שערורייתיים עבור קנקן מים. מלבד זאת המלון הוא בסדר, ארוחת הבוקר היתה אחת מהטובות, אבל ייתכן שזה שענבר ישנה בו -; EdelWeiss -; עדיף.
 13. למחרת -; בכפר קטן בשם Praz de Fort, בדרך לעיירה Champex, מצאנו בית קפה נחמד מאוד, בו עצרנו לקפה ומאפה. הבנו מבעלת המקום שיש לה מספר חדרים, ובקרוב תפתח מספר נוספים, ושווה לבדוק את העניין (אתר בצרפתית). טלפון: +41-27-565-26-46 או +41-79-509-14-24.
 14. ב-Champex ישנו באכסניה בשם Pension En Plein Air, שכללה חדרים מרווחים, לובי/סלון מרווח שכלל ספרים וספות לישיבה. בהחלט מומלץ. ענבר כתבה דברים טובים על הבקתה בהמשך השביל בה ישנה, וייתכן שהיא לא פחות טובה, למרות שצריך לקחת בחשבון שבניגוד לזו שבה ישנו, היא נמצאת מחוץ לעיירה. דוא"ל: [email protected].
15. מ- Champex ל- Col de la Forclazהלכנו דרך הווריאנט הגבוה (הדרומי יותר), שעולה ל-Fenetre d'Arpette. מזג האוויר לא היה אידיאלי, ירד גשם ובחלק מהזמן ברד רך מלווה ברוח קרה, אבל היה שווה כל רגע. ראשית, כי מזג אוויר כזה הוא עדיין סביר; שנית, הנוף -; הן בעלייה והן בירידה היה יפה מאוד; שלישית -; היום היה קצר יחסית.
 16. בלילה השלישי והאחרון בשוויץ ישנו באכסניה בשם Hotel du Col de la Forclaz (כנראה שזו הכתובת שלהם). הבקתה נמצאת ב-col (פס, אוכף) שנושא את אותו שם. היינו מאחרוני המזמינים, ולכן החדר בו ישנו היה בקומה העליונה, מעט צפוף והשינה לוותה ברעשים שהגיעו מהגג. בסך הכול האכסניה טובה, אבל כדאי מאוד לבקש לישון בקומה נמוכה ככל האפשר.
17. למחרת -; בעלייה ל-Col de Balme -; שמפריד בין שוויץ לצרפת, עברנו בבקתה של איגוד המטפסים האיטלקיים. ערכנו שם הפסקה קצרה ודיברנו עם אחד המטפסים. בעיקרון, הם לא בקתה "מסחרית", והשהיה שם נועדה לחברי הארגון, אבל אם מזמינים מראש, ויש להם מקום, אפשר לישון אצלם. טלפון: +41-26-660-65-04.

הימים האחרונים שלנו היו די דומים לאלו של ענבר, ואין צורך לחזור על הפרטים.

כמה טיפים נוספים:
18. כפי שענבר ציינה, באתרים ובפורומים דרגת הקושי של הטיול מוגדרת "בינונית". מהחוויה שלנו, "בינונית פלוס" תהיה הגדרה מדויקת יותר. יש לקחת בחשבון שהעליות הן ארוכות, הרבה יותר ממה שאנחנו מכירים מהארץ, הירידות לא תמיד נוחות, ורובו המכריע של הטיול מתקיים בעליה או בירידה...
מלבד היום הראשון שהיה קשה מאוד, (ויחד עם הרביעי -; מבקתת מייסון לבקתת בונאטי -; הקשה ביותר), לא סיימנו את הימים עם הלשון בחוץ, אבל כל יום בפני עצמו הוא בינוני, והרצף גורם לקושי שמצטבר בשרירים ובעצמות עם כל יום על השביל.
19. לא הזמנו מראש מקום בשאטל משדה התעופה בג'נבה ללזוש. מימין לעמדת המידע ביציאה מהשדה ישנן חברות רבות שמציעות את השירות הזה, ולא חיכינו יותר מדיי זמן עד שהתפנה לנו מקום בהסעה של אחת מהחברות. מסרנו לנהג את הכתובת, והוא הביא אותנו לפתח האכסניה של מרטין.
20. בלילה שלפני הטיול ישנו אצל מרטין, בבקתה בה ענבר ישנה. השארנו אצלה דברים והיא לא חייבה אותנו על כך.
21. כשחוזרים אליה בסוף הטיול יש לעקוב אחרי השלטים של ה-TMB, ופשוט להמשיך ישר ברחוב הראשי של לזוש. כעשר דקות אחרי שעוברים את תחנת האוטובוס נתקלים בשילוט שמפנה שמאלה, ואחרי עלייה קצרה מגיעים לכביש, בו פונים ימינה ואחרי כחמישים מטר הבקתה תהיה משמאלכם.
22. אחרי שלקחנו את הדברים שהשארנו אצל מרטין חזרנו למטה, לתחנת האוטובוס, ונסענו לשמוני (Chamonix). שם ישנו בדורמיטורי באכסניה בשם Chalet Ski Station, והיא היתה טובה מאוד. הלינה עלתה 14.5 יורו לאדם (לינה בלבד. הם לא מגישים ארוחות), ועוד 70 סנט למטבע של חמש דקות מקלחת, ואפשר לרכוש יותר ממטבע אחד. כ"כ, יש באכסניה מטבח וניתן לבשל בו. מומלץ מאוד, ובכלל -; שמוני היא מקום מצוין לנוח בו אחרי הטיול.

לירון ומנור
 אוגוסט 2011