תכנון הטיול
הילדים (20,18,14) מבקשים לעשות טיול במקום שבו אפשר לטייל ברגל בהרים ואנחנו מחליטים על רומניה. מתברר שכרטיסי טיסה ב- wiz air לקלוז'-נאפוקה זולים יותר מאשר לבוקרשט. מכיוון שעדיין אין לי מושג איפה מטיילים ברומניה אני צולל אל החומר ומגלה שאכן אפשר לטוס לקלוז' כבסיס לטיול, ומזמין את הכרטיסים. מזמינים חמישה כרטיסי טיסה ושלוש מזוודות כדי שיהיה מקום לבגדים חמים ונעלי טיול. לא שילמנו על בחירת מושבים מתוך הנחה שהילדים מספיק גדולים ושנסתדר במטוס גם אם נשב בנפרד. בהמשך בשלב הצ'ק אין מקבלים לטיסה הלוך שלושה כרטיסים צמודים ועוד שניים מספר שורות מאחוריהם, לחזור מקבלים מושבים מפוזרים באופן אקראי במטוס. כאשר עלינו לטיסה חזרה התברר שהמטוס שליש ריק ומהר מאד ישבנו כולנו ביחד. הזמנת הרכב בוצעה דרך "אוטו שי" שהציעה מחיר טוב, קיבלנו שובר לחברת Enterprise וההשכרה עברה בשלום. לא ביקשו מאיתנו תוספות תשלום כשלקחנו את הרכב ולא המציאו נזקים בהחזרה.
לתכנון הטיול קראתי חומר באתר "למטייל", המלצות וסיכומי טיול של חברים ואתרים באנגלית. כל נקודה שנראתה לי מתאימה שמרתי ב- google maps. ככל שהתקדמתי עם איסוף נקודות העניין בניתי מסלול שיוצא מקלוז' ומתקדם דרך סיביו לבראשוב. ביומיים שלפני הנסיעה תחזית מזג האויר ניבאה גשם וגרמה לנו להפוך את סדר המסלול ולהתחיל מבראשוב. מחיר השינוי היה נסיעה ארוכה למדי ביום הראשון וויתור על הביקור בסיגישווארה. מצד שני, עם סיום הטיול הרגיש לנו שמסלול זה היה "נכון יותר" בשבילנו. הזמנתי כסף רומני מבנק הפועלים בשדה התעופה. נוח וחוסך עיכובים לצורך כך ביום הראשון, אך כרוך בתשלום עמלה מסויימת.
יום ה'
נוחתים בקלוז' ולוקחים את הרכב מחברת ההשכרה. קיבלנו דאצ'יה לוגאן סטיישן אוטומטית, רכב מרווח ונוח.
לאור השינוי בתכניות מתחילים בנסיעה ארוכה לבראשוב. מתרגלים לנהיגה ברומניה ומבינים שכל מי שהפחיד אותנו מאיכות הכבישים כנראה לא היה בבולגריה השכנה. מרבית הכבישים סלולים היטב, ומסומנים מצוין. הבעיה היא המעבר דרך הכפרים והישובים שמאיט את הנסיעה למהירות מותרת של 50 קמ"ש ולפעמים 30 וגם 70. בדרכים הבינעירוניות מותר 100 קמ"ש אבל יש מעט מקומות שניתן להגיע למהירות זו. את שוטרי התנועה המפורסמים ראינו בפעולה מספר פעמים ובהחלט ניתן להמליץ שלא לעבור את המהירות המותרת.
עצרנו בדרך לארוחת צהריים במלון מסעדה שעל הדרך, וכולל העצירה הגענו לבראשוב אחרי כחמש וחצי שעות. הילדים מחפשים מלון בבוקינג ומנווטים אותנו למלון שנמצא "קרוב למרכז העיר". המלון נעים ונוח, אולי קרוב למרכז אבל בטח לא לעיר העתיקה אליה אנחנו נאלצים להגיע בנסיעה של כחמש דקות. זהו מקום הלינה היקר ביותר בו נישן בכל הטיול – 560 ליי לשני חדרים גדולים ומפנקים כולל ארוחת בוקר סבירה.
העיר העתיקה יפה ונעימה, המסעדות והפאבים מלאים והאווירה צעירה. יושבים בחוץ לארוחה קלה וחוזרים לישון.
יום ו'
אחרי ארוחת הבוקר נוסעים לסינאיה. בדרך עצרנו באחד הסופרים ביציאה הדרומית מבראשוב, אזור עמוס קניונים וסופרים (וגם דקטלון), להצטיידות באוכל להמשך היום.
לאחר כשעה נסיעה מגיעים לסינאיה. מהדרך רואים שראשי הרי ה- Bucegi מושלגים ומצפים לעליה אליהם. מצאנו בקלות את לשכת המידע לתיירות שבמרכז העיירה, שאפילו הייתה פתוחה. התכנית שלנו הייתה לעלות להר וללכת ברגל עד לרכבל של בושטני. בלשכה מסבירים לנו שהמסלול סגור בגלל השלג ומציעים לנו מספר חלופות, בחרנו בעלייה ברכבל עד לתחנה העליונה - cota-2000 וירידה חזרה ברגל ל-Sinaia. לשאלותינו מסבירים לנו בלשכת התיירות שניתן לקנות מפת סימון שבילים בחנות הספרים 150 מ' בהמשך הרחוב דרומה, ושהרכבל נמצא שם בסמוך מאחורי מבנה המלון. קנינו מפה ומאחר שלא ראינו את הרכבל שאלנו שוב והפנו אותנו לרחוב שעולה לכיוון ההר. רכבל לא רואים אבל שלטים עם ציור של רכבל ועליהם הכיתוב Sinaia Telegondola לקחו אותנו במעלה העיירה להליכה של כשעה (!!!) בסופה הגענו לתחנת הרכבל. בהמשך היום נבין שיש רכבל נוסף שנקרא Sinaia Telecabina שיוצא ממרכז העיירה ושאותו פספסנו איכשהו.
הנסיעה ברכבל חווייתית והנוף בעלייה מפצה על הכל. מגיעים למעלה ומתחילים ללכת צפונה בשביל המסומן בצהוב. מסביבנו שלוגיות ובהמשך הדרך יש קטעים בהם חייבים ללכת בשלג. במקומות בהם אין שלג יש מרבדי פריחה מרהיבה של כרכומים ענקיים וסתווניות לא פחות גדולות, וכמובן נוף לכל הכיוונים. במרחק נראים רכסים מושלגים נוספים.
לאחר כשלושה קילומטרים מצאנו את השביל הכחול שיורד בחזרה ימינה (מזרחה) סמוך למנחת מסוקים גדול שנראה עדיין בבניה, וכנראה משמש מצבור של בקתות שנמצא מעט בהמשך הדרך צפונה. הירידה ארוכה ויפה. בהתחלה עוברים ביער מחטני וככל שיורדים מתרבים רחבי העלים.
לאחר שעוברים ליד קבוצת בקתות בערך בשליש התחתון של הירידה השביל הופך להיות מרוצף באבן וההליכה עליו דווקא קשה יותר. לקראת סופה נחל קטן שזורם דרך סכר אבן יפה. מגיעים לסינאיה ועוצרים ליד מסעדה. המלצר עזר לנו להזמין מונית שאיתה שניים מאיתנו נוסעים נסיעה מפחידה להביא את הרכב (כמובן אחרי ש"דקרנו" במפת גוגל את מקום הימצאנו כדי שנוכל לנווט חזרה).
אכלנו ארוחת ערב מוקדמת במסעדה במרכז ומצאנו את מלון Riviera שנמצא על הכביש הראשי מתחת לעיירה. מבנה יפה עם בעלת בית חייכנית ודברנית, זול יחסית ( 105 ליי לחדר זוגי, 180 לסוויטה של 3) ונעים.
שבת
אכלנו ארוחת בוקר במסעדה שבקומה התחתונה של המלון (לא כלול בלינה, 15 ליי לאדם). חיכינו שעות לאוכל.
היעד הראשון הוא ארמון פלש Castelul Peles שכל תושבי סינאיה שאיתם דיברנו אמרו שחייבים לבקר בו. למרות ההכרזה המוקדמת של הילדים שלא הולכים לראות ארמונות כנסיות וכיו"ב, החלטנו לבקר מבחוץ ולוותר על הסיור המודרך בתוך הארמון. בכניסה לכביש הגישה לארמון גובים 15 ליי על חניה: הבחור הנחמד שם קיבל שטר של 50 והחזיר 15 עודף, וכשהערנו לו החזיר ללא התנצלות את השאר. הארמון אכן יפה מאד, ניתן להכנס ללא תשלום גם לחצר הפנימית המעוטרת בציורי קיר מרשימים.
יוצאים ונוסעים צפונה לכפר Timişu de Jos בו נמצא קניון שבעת הסולמות Canionul 7 Scari. שבת היום וכל תושבי האזור ואולי גם אזורים אחרים ברומניה מגיעים לנפוש במקום. חניה קשה למצוא, כביש הגישה עמוס כבר מהצומת של הכביש הראשי אבל אנחנו מתקדמים פנימה בנחישות ומוצאים חניה קרובה. יש הליכה ארוכה יחסית לאורך הנחל שזורם וכרי הדשא משני צידיו עמוסים בתושבים מקומיים מפקנקים. לאחר כשעה של הליכה הדרך נכנסת לצל העצים שמאד חיוני ביום חם זה, סוף סוף מגיעים לצריף בו מוכרים כרטיסי כניסה לקניון. פתק בעברית ממליץ לישראלים לקנות ב-7 ליי כפפות מיותרות לחלוטין עבור הסולמות החלקים. הקניון קצר אבל שווה כל רגע של הליכה אליו. יפה מאד וכיפי, מומלץ מאד. בסיום לפי ההסבר פונים ימינה וחוזרים חזרה לנקודת ההתחלה. את חלקה הראשון של הדרך חזרה ניתן לעשות ברצף של אומגות באורכים וגבהים שונים, 50 ליי לאדם. נראה שווה אבל הילדים מוותרים.
חזרנו לרכב ונסענו לעיירת הסקי פואינה בראשוב העיירה יפה וציורית כמו שהבטיחו לנו. אכלנו ארוחה טובה ויקרה במסעדה איטלקית במרכז ואחר כך מצאנו את מלון Traveland Holiday Village. מעין כפר נופש של בקתות הבנויות סביב חצר פנימית ובה מתקנים למנגל. כל האורחים שאנחנו רואים חוץ מאיתנו הם מקומיים שעושים שמח בחצר. בסך הכלל מלון נחמד, 250 ליי, רק שה wi-fi לא עבד. לפני כן הצטיידנו באוכל בסופר קטן ויקר, כיאה לעיירת סקי מפונפנת.
יום א'
בעונה זאת יש רכבל אחד שעובד בעיירה. עולים איתו (משום מה משלמים רק כשמגיעים למעלה) והולכים הליכה קצרה לפסגה הקרובה בה אנחנו אוכלים ארוחת בוקר בנוף מדהים.
ירדנו בחזרה והתחלנו בנסיעה לכביש ה- Transfăgărășan המפורסם. הכביש סגור בעונה זו, הוא פתוח רשמית ביולי-אוגוסט ומעשית נפתח בד"כ במהלך יוני כשהשלג מפשיר. בעונה זו ניתן להגיע עד מפל בלאה lBâlea Waterfal וממנו עולים ברכבל לאגם בלאה שלמעלה. הרכבל ישן והנסיעה בו היא חוויה. בדרך עוברים ליד המפל המרהיב ובהמשך מעל הכביש המתפתל, ככל שעולים רואים את השלג שמכסה את הכביש ומבינים למה הוא נפתח לתנועה רק בקיץ.
האגם למעלה קפוא וסביבתו מושלגת לגמרי, הבקתות נטושות. אנחנו תוהים היכן הכביש עובר ומוצאים את המנהרה שחצובה בהר, וגם פוגשים קבוצת מטיילים שיוצאת ממנה אחרי שהלכו את כמעט 900 המטרים שלה הלוך וחזור. אנחנו מסתפקים בכניסה סמלית פנימה וחוזרים לשלג ולרכבל. אחרי שראינו את המפל מהרכבל אנחנו מוותרים גם על מסלול ההליכה אליו.
המשכנו בנסיעה לכיוון סיביו. בצד דרך ראינו מסעדה עמוסה בסועדים ועצרנו לאכול את אחת הארוחות הטובות והזולות בטיול. בזמן הארוחה ירד גשם שוטף שנחלש כשיצאנו. לכל אורך הטיול שלנו הגשמים יורדים תמיד לאחר שאנחנו מסיימים את המסלול או בשעות הערב, התחשבות מלאה של מזג האוויר. ניצלנו את הווי-פי של המסעדה להזמין דירה בסיביו (250 ליי). הדירה מתגלה כנחמדה אך המיטות לא מתאימות להרכב המשפחתי שלנו כי הספה בסלון נפתחת למיטה זוגית צפופה יחסית. הרחוב שקט ויש בו חניה בשפע, כ-5 דקות הליכה מהעיר העתיקה. מדובר במעין מתחם דירות או חדרים להשכרה סביב חצר פנימית, והיינו האורחים היחידים במקום.
אחרי התארגנות בדירה יצאנו לגלות את העיר העתיקה והופתענו לגמרי. העיר יפה, שוקקת חיים ובעלת אוירה כיפית. משוטטים ומצטלמים על "גשר השקרנים". יושבים שוב לאכול וחוזרים לדירה.
יום ב'
חלקו הראשון של היום מתוכנן להרי Cindrel. נוסעים לכפר Păltiniş שמשמש בסיס ליציאה לטיולים רגליים ומפורסם גם כאתר הסקי הראשון שנבנה ברומניה. הדרך מסיביו לפלטיניש מתפתלת ויפה, כשמתקרבים לפסגות הנוף נפתח למרחקים ורואים רכסים מושלגים. הכפר נפרס לאורך הכביש למרחק גדול. בכניסה יש תחנת מידע סגורה ובקצה השני של הכפר ליד תחנת רכבל הסקי יש קרוואן של שומרי היער (או מה שהם לא יהיו) המשמש גם כתחנת מידע. האדם לבוש המדים שיושב בפנים יוצא באי רצון, מכריז שאינו דובר אנגלית, ומראה לנו את מפת מסלול ההליכה התלויה על הקיר החיצוני. לבקשתנו הוא ממליץ על מסלול מעגלי של 3-4 שעות הליכה. בקיץ ניתן לצאת מהמקום גם למסלולים העוברים באגמים וכוללים לינה בבקתות שבדרך. מצלמים את המפה ויוצאים לדרך בסימון כחול שלעיתים הלך לנו לאיבוד. הדרך יפה, רובה עובר ביער ומידי פעם נפתחות תצפיות נוף. פוגשים בדרך כמה נחלים זורמים וקבוצת רוכבי אופניים שמברכים אותנו לשלום בעברית. לקראת הסיום מגיעים לראש מסלול הסקי בו מסתיים רכבל הכסאות (שאינו עובד). יש במקום כמה בקתות וכמה "שומרי יער" ביניהם הבחור מתחנת המידע שכבר מחייך ושואל איך היה המסלול. יורדים כקילומטר במסלול הסקי אל נקודת ההתחלה ושם מנצלים את השולחנות במרפסת המזנון הסגור לארוחת צהריים אותה קנינו בסופר בסיביו. ידידנו שומר היערות כמובן כבר נמצא כאן כשאנחנו מגיעים.
היעד הבא שלנו הוא הקניון האדום Rapa Rosie סמוך לעיירה Sebeş. הדרך מפלטיניש יפה עוד יותר מהדרך של הבוקר, בהתחלה נוסעים בכביש יער צר ובהמשך דרך מספר כפרים מקסימים. אזור זה הוא האזור של כפרים סקסוניים בעברם והם ללא ספק יפים. על עמודי חשמל בכפרים מתקינים מידי פעם קונסטרוקציה שמיועדת לשאת קיני חסידות. כבר ראינו כאלה בימים הקודמים אבל באזור זה יש יותר מתקנים בכל כפר ויותר קינים פעילים בהם אנחנו רואים זוגות של חסידות.
המשך הדרך עולה על דרך מהירה וכשעוברים ליד Sebeş ניתן לראות מהכביש את הקניון האדום, שנראה יפה, אבל אני שואל את עצמי האם שווה את הנסיעה עד אליו. בכל זאת נסענו ולא הצטערנו. כדי להגיע למקום צריך להכנס ל- Sebeş ואז לנווט לכפר Daia Română. הכביש עובר מתחת לדרך המהירה ומיד אחריה פונים שמאלה לדרך עפר משולטת ל- Rapa Rosie. הדרך נוסעת במקביל לדרך המהירה ואז פונה צפונה עם שילוט נוסף לעבר הקניון. הדאצ'יה שלנו הרגישה בבית בדרך העפר, הרכב גבוה יחסית ובעל מתלים קשוחים, מותאם לדרכים רומניות משובשות.
כשמגיעים לקניון יש שלט הסבר עם מסלול ההליכה המסומן באדום ומקיף את האתר. מצד שני, שביל שנראה טוב מוביל דרך השיחים ישר אל תוך הקניון. כמובן שהלכנו בו ומצאנו את עצמנו מטפסים על שלוחה במרכז הקניון אל הצד הגבוה. מפחיד ולא בטיחותי אבל מאפשר לחוות מקרוב את אבן החול האדומה. אתר אינטרנט שמספר על המקום ממליץ לבקר בו בסוף אפריל ותחילת מאי, באנו בול בזמן!. הניגוד בין האדמה האדומה לירוק שמסביב מדהים, והפריחה בשיאה. לאחר הטיפוס פונים ימינה (מזרחה) להשלים את הסיבוב מצידו הגבוה של האתר. מגיעים לשדה של פרחים סגולים שמתגלים כפרפרים שמעופפים כשאנחנו מתקרבים אליהם. מקום מקסים ומומלץ.
חזרנו לכביש ונסענו נסיעה קצרה לעיר אלבה יוליה, אל הדירה (290 ליי) שהילדים הזמינו מהדרך. הדירה גדולה ומרווחת, עם שני חדרי שינה וסלון בו ספה נפתחת ולא נוחה. העיצוב הוא מיטב הקיטש עם שימוש רב בפרחים מפלסטיק. המטבח מצוייד היטב והמיקום נוח, בין המצודה למרכז העיר. אל המצודה, הגדולה ביותר ברומניה, לא הגענו וכנראה שחבל. הלכנו למרכז העיר העגמומי ובעל האופי הסובייטי לאכול ארוחת ערב טובה במסעדה עליה המליץ בעל הדירה. למחר מתוכנן טרק להר Szekler's Stone ( ו Piatra Secuiului). אני חורש את האינטרנט כדי להבין בכמה שעות הליכה מדובר ולבסוף מבין שההמלצה שקיבלנו מחברה שדיברה על 4-5 שעות היא כנראה המדויקת ביותר.
יום ג'
קמנו מוקדם ועשינו קניות לדרך בחנות שהיא שריד לעידן הסובייטי: משני צידי החנות דלפקים ארוכים שעל הקיר מאחוריהם מדפים עם מוצרים. מאחורי כל דלפק מוכרת רעת מזג ממנה מבקשים את המוצרים ולכל אחת משלמים בנפרד על מה שלקחנו בצד שלה.
יוצאים לדרך ונוסעים לכפר Rimetea. בדרך חוצים את הכפר Colţeşti בו מסתיים המסלול המתוכנן, שמחנו לראות שיש בו שלטים של המסלול וסימון שבילים ברור. לאורך הדרך רואים כמובן מצד מזרח את ההר המרשים אליו אנחנו מתכוונים לטפס, מגובה כ-530 עד לפסגה - כמעט 1,200. האוכלוסייה באזור זה היא ממוצא הונגרי ועם זיקה חזקה להונגריה השכנה. מדריכי הטיולים מתארים את Rimetea ככפר היפה ביותר בטרנסילבניה, לא בדקנו את כל הכפרים ונראה לנו שמדובר בהגזמה קלה אבל הכפר בהחלט יפה ויש בו פיתוח תיירותי - מספר "אתרי מורשת" ומוזיאון וכן שילוט הסבר מפורט. בתצפית מלמעלה הכפר עוד יותר יפה.
חנינו במרכז הכפר ליד הכנסייה והמוזיאון ומצאנו שלט הסבר על מסלולי ההליכה. מצלמים את השלט ובוחרים במסלול הכחול הקצר. מצאנו את השירותים שמאחורי המוזיאון, והתחלנו ללכת.
העלייה להר מפרכת כמו שהבטיחו לנו ולוקחת לנו כשעתיים. בדרך יש פריחה יפה וגם עצי פרי רבים שבטח אפשר לקטוף מהם בסוף הקיץ. העלייה היא בערוץ תלול שבשעת בוקר זו עדיין מוצל בחלקו. בתחילת העלייה אנחנו פוגשים קבוצה של צפרים בריטיים שבאו מצויידים בטלסקופים לצפות בציפורי שיר קטנות שמקננות במצוקים. לאורך חלק מהעלייה זורם פלג קטן מתחת לאבנים, באזור הנביעה שלו ניתן למלא מים.
הגענו למעלה ועצרנו לארוחת בוקר ארוכה בדשא. הנוף מהפסגה מרהיב!! מהרכס ממול קופצים מצנחי רחיפה ואנחנו עוקבים אחריהם. ממשיכים בהליכה דרומה לאורך הרכס ומתחילים לרדת בחזרה. הירידה תלולה ובקטעים ממנה מאד מחליק. יורדים לאט לאט. יש שביל כחול נוסף המתפצל בסוף העליה (מסומנים A ו-B), ארוך יותר, אבל אולי הירידה בו מתונה יותר. בסוף הירידה הולכים בדרך חקלאית בשדות אל הכפר Colţeşti. בדרך התלבטנו לרגע אם לנסות לחזור ל- Rimetea אבל מדובר בהליכה ארוכה ולכן ויתרנו. קרוב לכניסה לכפר יש מבנה מטופח שבו מלון ומסעדה, נראה נטוש והמשכנו ללכת. הגענו למרכז הכפר חמש וחצי שעות לאחר היציאה לדרך. אני והבת עצרנו טרמפים, הרכב השלישי שעובר עוצר לנו – פול טריילר להובלת עצים. נראה שהנהג מכיר את הנוהל ולוקח אותנו בחיוך לרימטאה ואל הרכב שלנו.
נסיעה קצרה ל- Turda בה חנינו במרכז ליד המדרחוב, החניה בתשלום. לעיר יש מעט יותר חן מאשר לאלבה-יוליה, אבל לא בהרבה. נכנסנו למסעדה במרכז, בצד שמול המדרחוב, ואכלנו ארוחה שאמנם הייתה זולה אבל ללא ספק הגרועה ביותר בטיול שלנו. כדי לתקן את הטעם קניתי לי גלידה מדוכן ברחוב, תמורת 1.5 ליי אני מקבל בערך כפית של גלידה טעימה בגביע. משלמים מעט ומקבלים מעט. הבת מצטרפת לשורת האנשים שעומדים בתור למאפייה המקומית בה מוכרים מאפים מהחלון, וקונה מאפה ממולא בריבת דובדבנים. לה זה טעים ולאחים שלה לא. בוקינג מצא לנו מלון רחוק מהמרכז אבל האפליקציה משום מה לא מצליחה להשלים את ההזמנה. לפני שנסענו לחפש את המלון ראינו את מלון Palace במרכז המדרחוב ונכנסנו לשאול. המלון כמעט ריק, מדובר במבנה ישן שעבר שיפוץ מקיף ולאחרונה קצת הזניחו את אחזקתו. פקיד הקבלה החביב מספר לנו שהעונה החמה היא בתקופת הסקי, ונותן לנו תמורת 320 ליי אגף במלון שכולל שתי סוויטות גדולות מפוארות ונוחות להפליא, ללא ארוחת בוקר אופציונאלית ב-30 ליי יקרים לאדם.
יום ד'
אכלנו ארוחת בוקר קלה במאפיה נחמדה מול המלון ונסענו נסיעה קצרה ל- Cheile Turzii, מסלול בקניון לאורך נחל זורם. כמו שאמרו לנו מראש לא עצרנו במגרשי החניה שבדרך אלא המשכנו עד שהכביש נגמר בקבוצת בקתות בהן המסלול מתחיל. עמדת התשלום שבתחילת המסלול, אחרי הגשר הראשון, נטושה, כשנחזור הבחור שכבר יושב שם מתעלם מאיתנו ואנחנו מתעלמים בחזרה.
המסלול אורך כשעתיים איטיות הלוך וחזור, ומקסים ביותר. הנחל זורם בקניון צר ועמוק בין קירות סלע אנכיים ולפתע מסתיים ונפתח. מסתובבים וחוזרים חזרה.
היעד הבא שלנו הוא מכרה המלח בטורדה Salina Turda הנמצא מעברה השני של טורדה. זהו אתר הביקור היחיד בטיול שלנו (מלבד מרכז הקניות בהמשך היום) שאינו טיול בטבע. אנחנו לא מתאכזבים - המקום מעניין ויפה, בהחלט משהו שלא מוכר לנו מהארץ. הביקור במקום אורך כשעה בעומק האדמה (קר שם!) וביציאה אנחנו מופתעים מגשם שוטף שגורם לסגירת כל דוכני המזכרות והמזון הסמוכים לחניה.
נוסעים לקלוז' – היעד הראשון שלנו הוא קניון Vivo – מרכז קניות גדול ומגוון. מסתובבים בחנויות וקונים מתנות למי שצריך ולעצמנו, ובסופר הענק קונים אוכל למחר ושוקולדים ברבע מחיר מהדיוטי-פרי. אכלנו בפעם הראשונה בטיול במתחם המזון המהיר. מהקניון המשכנו לדירה שהזמנו. דירה מודרנית בבניין חדש, מעוצבת לעילא, נוחה ומצויידת, וכוללת גם חניה (330 ליי). מהדירה הלכנו ברגל כמה דקות לעיר העתיקה ואכלנו ארוחה טובה במסעדת La Piazzeta הנמצאת בחצר פנימית נחמדה. העיר יפה מאד ונראה שהיה כדאי להקדיש לה זמן רב יותר, אם היינו מגיעים בשעה סבירה.
חוזרים לדירה לארוז את המזוודות, מכינים סנוויצ'ים ושמים שעון מעורר ל-03:00. בשעה זו קמנו ונסענו 10 דקות לשדה התעופה. מחנים את הדאצ'יה, מצלמים אותה מכל העברים ומשאירים את המפתח בתיבה ליד דלפק ההשכרה. כמה שעות מאוחר יותר ואנחנו בשרב של בן גוריון.
