טיול זוגי בבולגריה, בסתיו 2017. הטיול היה ספונטני יחסית, והרשמים נכתבים 9 חודשים אחרי כך שאיני זוכר את כל המלונות והמסעדות, אבל את הנופים ומסלולי הטיול כן.
לפני הטיול
מצאנו טיסה זולה לוורנה, ובדקנו האם ניתן להספיק בחמישה ימים לטייל בהרים ולחזור. המסלול שתוכנן מתחיל בווליקו טרנובו, חוצה את רכס "סנטרל בלקן", ממשיך דרומה להרי רודופי וכולל נסיעה ארוכה של כמה שעות בחזרה. ניווטנו בעיקר בעזרת google maps אבל גם עם Osmand. לינה הזמנו מראש ללילה הראשון והאחרון, ובמהלך הטיול מצאנו בקלות מלונות. את חלק מהאתרים אליהם רצינו להגיע שמרתי במפת google, וכך יכולתי לנווט אליהם בקלות במפות offline. חלק מהאתרים שלא שמרתי במפה התקשינו למצוא ללא חיבור אינטרנט והמסקנה היא לשמור מראש כל נקודת עניין שאולי נרצה להגיע אליה.
יום 1
נחיתה בוורנה ואיסוף הרכב בשדה התעופה. נסיעה של כשלוש שעות עם עצירות בדרך לוליקו טרנובו Велико Търново למלון שהוזמן מראש, hotel Central, במרכז העיירה. מלון נחמד במיקום טוב, ומצאנו בקלות חניה ברחוב. בערב יצאנו לטיול רגלי ברחוב התלול שמעל הנהר, ולתצפית נוף אל המצודה.
יום 2
ויתרנו על סיור בעיר ובמצודה העתיקה, ונסענו צפונה ל-מפלי הוטניצקי Kaya bunar - Hotnishki Vodopadi – נחל נחמד ובו מסלול מעגלי יפה. הדרך מעניינת, כחצי שעה נסיעה. מגיעים לאגם קטן או בריכה גדולה בנחל ובה אתר קמפניג עם גזלן. המסלול עולה שמאלה ומטפס במצוק מעל לנחל, ויורד בשלוחה מצדה השני של הבריכה. מקסים.
בהמשך נוסעים דרומה לעבר מעבר Shipka. מבקרים באנדרטה שבראש ההר ובהמשך בכנסיה המרשימה. אכלנו ארוחה טובה במסעדה שבצומת הכניסה לכפר שיפקה והמשכנו בנסיעה.
התכנית היתה לישון בכפר Kalofer ממנו אנחנו אמורים לצאת לטיול של מחר בבוקר. סיבוב קצר בכפר מראה לנו את מה שכבר הצלחנו להבין - הכפרים בבולגריה הם כפרים, אין בהם הרבה מה לעשות. המשכנו בנסיעה אל העיר הסמוכה קרלובו Карлово. זה לא שבקרלובו יש הרבה יותר מה לעשות, אבל אנחנו מוצאים מלון יפה ומטופח במחוץ ופחות צטופח בתוך החדרים, ובהמשך גם מסעדה לארוחת הערב. בשעה 01:00 בלילה מעירה אותנו בעלת המלון בדפיקות עזות בדלת ומספרת לנו שיש הפסקת מים בכל הרחוב. חשוב לה להעיר אותנו כדי שנכבה את מפסק דוד החימום שבחדר... לבוקר אנחנו מקבלים כד מים מינרליים. בשל הפסקת המים שעדיין נמשכת אנחנו מוותרים על ארוחת הבוקר שתוכננה במסעדת המלון.
יום 3
היעד המתוכנן לבוקר זה הוא קניון Byala Reka eco trail מצפון לקלופר, במורדות רכס ה- Central Balkan. מדובר במסלול מומלץ ומפורסם, אולי זו הסיבה שלא שמרתי את מיקומו מראש. אני מחפש את המקום ב- google maps ומתחילים בנסיעה. גוגל מכניס אותנו לכפר vesil levski, כפר אחד לפני קלופר, וממנו בדרך עפר ארוכה צפונה. הנסיעה מתאימה לנו לתיאור הדרך שקראנו, שמספר על נסיעה ארוכה בדרך עפר שבקושי מתאימה לרכב רגיל, אבל כשגוגל מכריז שהגענו ברור לנו שאנחנו באמצע שום מקום. שומקום מאד יפה, אבל.. במאגר מים סמוך יש שני שומרים מבוגרים שמסבירים לנו בבולגרית קולחת שעלינו לחזור את כל הדרך, להגיע לקלופר וממנו בדרך הנכונה אל האתר. נוסעים ומגיעים, הקניון מקסים והשביל עובר לאורך נחל זורם עם גשרי עץ רבים. מומלץ בחום למרות הנסיעה הארוכה. בדרך אנחנו פוגשים סלמנדרות רבות ומתרגשים לראות אותן, על ההר בו אנחנו גרים יש מעיין עם סלמנדרות אבל נדיר לראות אותן, וכאן כזה שפע.
ממשיכים בנסיעה לכיוון פלובדיב. הכבישים בבולגריה רעועים למדי, והצרים שבהם לא כוללים קוים לבנים או צהובים או מחזירי אור ולכן לא מומלצים לנסיעה בלילה. הדרך (אנחנו באור יום) עוברת ליד כפרים רבים שנראים נטושים למחצה. בחלקם שרידים של מפעלי תעשייה הרוסים עם ארובות גדולות. עוברים את פלובדיב (כבוד, אחת הערים העתיקות ביותר באירופה!) וממשיכים בנסיעה דרומה בכביש 86. בכל כניסה לכפר או עיר, מייד אחרי השלט שמכריז את שם הישוב ושמשמעותו גם "דרך עירונית, סע 50", יש מצלמת מהירות מעל לכביש. ליד חלק מהן הבולגרים מאיטים את הנסיעה ואנחנו שאין לנו את הידע המוקדם מאיטים ליד כולן.
בעיירה אסנובגראד פונים בהמשך כביש 86 לדרום מערב לעבר הרי רודופי. לפתע אנחנו בעולם אחר. במקום המישורים התעשייתיים נכנסים לקניון מיוער ומתפתל, לאורך נהר, אי אפשר להפסיק להתפעל מהנוף המיוער בשלל צבעים. מידי פעם יש מפרצי חניה ובהם ברזים למי שתיה, בדרך כלל גם פחי אשפה שאף אחד לא מרוקן. באחד המפרצים פסל מרשים ששומר על הדרך.
היעד שלנו הוא הגשרים המופלאים Chudnite Mostove. פונים ימינה לכביש צר יותר ומפותל יותר, ואחרי כמה קילומטרים שוב ימינה לכביש עוד יותר צר ומפותל המטפס במעלה ההר. אני מקווה שלא תהיה פניה נוספת ימינה כי צר יותר מזה לא יכול להיות. לשמחתי אין פניה כזו, ומגיעים למצבור של בקתות ודוכנים שמסמנים את ההגעה לאתר. מדובר בגשרי סלע עצומים ומרשימים עם נחל הזורם דרכם. הביקור באתר קצר יחסית, אבל למיטיבי תכנון ולמי שמגיע בשעה מוקדמת יותר של היום יש אפשרות למסלולים רגליים באזור. בקיץ פועלת במקום אומגה העוברת דרך אחד הגשרים.
בסיום הביקור בגשרים חוזרים באותה הדרך שבאנו לכביש 86 ונוסעים אל העיירה סמוליאן Смолян. הדרך מטפסת במעבר הרים ובו מלונות סקי, הנוף נפתח למרחקים והכביש יורד אל העיירה המקסימה. מצאנו מלון ללילה עם מסעדה בה אכלנו ארוחת ערב, ויצאנו לסיבוב במדרחוב הסמוך, מרכז העיר, שכמובן כבר היה סגור למדי בשעת ערב מאוחרת.
יום 4
המחצית הראשונה של היום מוקדשת למפלי סמוליאן – קניון המפלים Каньонът на Водопадите. קצת קשה למצוא את המקום, יש שילוט מהעיר שזה מאד יפה בשביל בולגריה, אבל הוא לא מספיק ברור. בעקרון נוסעים מזרחה מהעיירה עד לכביש צר ומשולט העולה ימינה. חונים סמוך למקום בו הכביש הופך לשביל וממשיכים ברגל לכיוון הקניון, כאן כבר מישהו השקיע ותלה שלטי הכוונה מנייר על העצים לאורך העלייה הארוכה לתחילת המסלול. המסלול בקניון הוא הלוך וחזור, עם מספר מפלים וגשרי עץ שחצים את הנחל, חלקם רעועים למדי. המסלול מקסים ומומלץ.
חוזרים לרכב, ולסמוליאן וממשיכים, אחרי פיקניק בדרך, ליעד הבא שלנו מערת יגודינה Ягодинска пещера. הדרך לשם מדהימה, עוברת בקניון צר בין קירות אבן גבוהים. הסיור במערה הוא בקבוצות בליווי מדריך ויוצא בזמנים קבועים מראש. בינתיים שתינו קפה במסעדה שבמקום. התאספה קבוצה, מרביתה דוברת עברית, והמדריך החל בהרצאה ארוכה בבולגרית. אנחנו תוהים עם כל ההסברים יהיו כך אבל בתוך המערה הוא כבר עבר לאנגלית מעורבת בעברית. המערה היא מערת נטיפים, מעין מנהרה טבעית ארוכה ולא מאד מרשימה.
ברחבה שבכניסה למערה יש דוכני מזכרות וגם ג'יפים שמציעים נסיעה לתצפית עין הנשר Eagle's Eye שנמצאת אי שם מעלינו. ניתן לעלות לתצפית גם ברגל, כשעה הליכה לכל כיוון. העליה לתצפית אורכת כ-20 דקות של נסיעה אתגרית בדרך קשה. התצפית היא מרפסת בטון תלויה באויר והנוף כמובן מרהיב. לסיכום - אמנם המערה אינה מתקרבת ביופיה למערת שורק שלנו, אבל השילוב שלה עם הדרך המובילה אליה ועם העליה לתצפית עושה את הביקור לחוויה מומלצת. בכביש אל המערה עמדו בצד מספר ג'יפים שנהגיהם עצרו אותנו והציעו לנו את הנסיעה לתצפית. העדפנו לבקר קודם במערה וטוב שעשינו כך מכיוון שגם בסמוך למערה יש נהגי ג'יפים, ומשם הדרך קצרה יותר.
בכביש שבדרך חזרה ישנם תמרורי אזהרה מפני מפולת, כאלה המוכרים גם מהארץ, רק שכאן יש באמת מפולת אבנים ואדמה ממנה הצלחנו להתחמק ברגע האחרון. אחרי הביקור ביגודינה נסענו לדוין Девин, עיירת ספא עם מעינות חמים. מצאנו את מלון Devin SPA Hotel במרכז העיר, המלון המפואר ביותר בו ישנו בטיול. שיטוט קצר בעיירה בסביבות השעה 20:00 מחזיר אותנו למסעדה שמתחת למלון לארוחת ערב טובה.
יום 5
הבוקר – שוב קניון עם מפלים, והפעם מפלי דוין Porechieto na reka Devinska . נוסעים מערבה מתוך העיירה עד לסוף הכביש, אחרי מפעל המים המינרליים וליד בריכת שחיה. השביל יוצא מימין לבריכה ולאורך הנחל. כדי להגיע למפל יש לפנות ימינה אל נחל קטן יותר סמוך לקבוצת בקתות קטנות. יש שם שילוט אבל קשה למצוא אותו. המפל יפה וגבוה מאד, לא מאד מרשים אבל נראה שיש פוטנציאל בעונות בהן הזרימה חזקה יותר. בדיעבד – זהו החלק היחיד בטיול שלנו עליו היינו יכולים לוותר.
להמשך היום מצפה לנו נסיעה ארוכה. הטיסה חזרה יוצאת מחר מוקדם בבוקר. מתוך חשש מהיציאה מוורנה מוקדם בבוקר הזמנתי מראש מלון בכפר סמוך לשדה התעופה ואליו אנחנו מנווטים.
הדרך מדוין צפונה נוסעת בעמק צר לאורך נחל ועמוסה במשאיות המובילות מים מינרליים. הנחל הופך לאט לאט לאגם ואנחנו עוצרים לתצפית וקפה במבנה מלון חדש על הדרך הכולל גם מסעדה וכנסיה. התצפית ממנו אל האגם והסכר, מקסימה והקפה טעים.
ממשיכים בנסיעה הארוכה אל הכפר Kypra. הדרך מגוונת, חלקה מעניין וחלקה פחות. הכפר קטן ומסכן, ונמצא צמוד למחצבה גדולה ולמפעל תעשייתי אליו מובלים המחצבים ברכבל משא. אנחנו ממש לא מצטערים כשהמלון, שנמצא בקומה השניה מעל מחסן מקררים תעשיתיים, סגור, וממשיכים בנסיעה לוורנה. במחשבה לאחור אם לא היינו נוסעים לכפר האומלל הזה אלא ישירות לוורנה היינו יכולים לבחור בנסיעה דרך בורגס וממנה צפונה, ולהנות מנופי הים השחור ואפשרות לעצירה בחופים המפורסמים שמדרום לוורנה.
וורנה עיר יפה ושוקקת חיים, אירופאית למדי. מצאנו חדר במלון במדרחוב המוביל אל החוף, אכלנו ארוחה מצוינת ושוטטנו בעיר ובחוף. בבוקר הספקנו לעשות גיחה קצרה לחוף לפני שנסענו חזרה לשדה התעופה.
