טיול עם תינוקת בטירול וזלצבורג

במהלך חודש אוקטובר נערכה תחרות שיט קייאקים אתגרי בעיירה Oetz שבעמק Otztal. הדבר משך קייאקיסטים מכל רחבי העולם לעיירה, אשר מלבד זאת הייתה די מנומנמת מחוץ לעונה. בחניית הצימר בו לנו, קייאקיסט איטלקי ואני ארגנו את הרכב והציוד במקביל: הוא העמיס והידק את הקייאק, אני קיפלתי וסידרתי את העגלה ומנשא הגב. הוא תיאם עליו את אפוד המגן מפני חבטות הסלעים, ואני את מנשא הבטן baby byorn המגן מפני התקפות זעם ועייפות. הוא שם על ראשו את הקסדה לבדיקה ואני הצלחתי לחמוק מבעד להגנה של אביגיל ולשים לה כובע גרב. רק חסר שהיה נכנס לפורשה פתוחה לצד דוגמנית צעירה כשנכנסתי אני לסקודה סטיישן השכורה כדי לחדד את המסקנה עוד יותר: הטיולים שלנו לא הולכים להיות עוד כפי שהיו.

זהו טיולנו הראשון עם בתנו בת השנה בחו"ל, הפעם לאוסטריה. נעזרנו בתכנון בנועה ומאיר, שנסעו חודש לפנינו עם הספר "המשפחה המטיילת" מאת שלומית יפת-ביאליק. הספר מומלץ ביותר וסייע רבות בתכנון. כמו כן הסתייעתי רבות במידע שקיים כאן, ועל כן, כתודה, אני מוסיף את מסקנותיי וחוויותיי למאגר – משבועיים וחצי של טיול בזלצבורג וטירול.

פרק א' – תכנון

לאן ומתי?

הבחירה באוסטריה נעשתה על ידי גוגל. מאחר והחגים נחתו על אוקטובר השנה, בחיפוש אחר יעדי טיולים המתאימים לאוקטובר עלה חבל טירול באוסטריה. מדינות אחרות שעלו, כמו יוון, אולי נשמעות הגיוניות יותר בתחילה, אבל האמת היא שדווקא חודשי הקיץ הם החודשים הגשומים ביותר באזורי הטיול של אוסטריה, זלצבורג וטירול, וככל שמתקרבים לסתיו אמנם הטמפרטורות יורדות, אך יש סיכוי נמוך יותר ליום גשום. על מנת לנסות וליהנות משני העולמות, התחלנו את הטיול בשבוע האחרון של ספטמבר והמשכנו לשבוע הראשון של אוקטובר. בפועל, השבוע הראשון של הטיול היה נוח ושמשי והשבוע השני אמנם לא היו גשום ברובו, אך הטמפרטורות ירדו מתחת לעשר מעלות, מה שגרם לאוסטרים להחליף לחולצה קצרה מעט עבה יותר ולנו לרעוד בתוך הגטקעס. אביגיל הייתה עטופה כל כך הרבה שכבות בימים אלו שנראתה כמו כוכב ים מצמר (למרות שחוסר היכולת לנוע הקלה מאד על ארוחות במסעדה...).

התהייה הפופולארית ביותר אחרי "למה אתם לוקחים את התינוקת איתכם?" מצד חברים ומשפחה, הייתה "מה תעשו שבועיים וחצי רק באוסטריה?". לכל אזור, זלצבורג וטירול, הוקדש כשבוע. לנסיעות ולווינה, בה כבר ביקרנו, הקצבנו מספר ימים נוספים. גם אם אין הבדל של ממש לדעתנו באנשים ובאווירה בין זלצבורג לטירול, הרי שהנופים קצת אחרים. אזור זלצבורג נראה לנו יותר עגול ופתוח, עם שדות רחבים וגבעות מיוערות, בעוד בטירול הנוף חד ופראי יותר, עם שרשראות הרים משורטטות ועמקים צרים. בזלצבורג ההרגשה היא של לונה-פארק טבעי, עם מתקנים ואטרקציות לילדים בכל פינה, בעוד טירול נתן יותר את ההרגשה המוכרת מטיולי התרמילאים הקודמים שלנו.

התגובה הפופולארית ביותר מצד חברים ומשפחה לכך שאנו טסים לאוסטריה, הייתה "מדינה יפהפייה, אבל הם נורא אנטישמים". ניסיון להבין כיצד באה לידי ביטוי האנטישמיות הביא בדרך כלל לסיפורים על מלצר שנדרשו לו ארבעים דקות להביא מנה, או על נהג מונית שאמר משהו בגרמנית לאחר שלא קיבל טיפ. בפועל, המדינה אכן התגלתה כיפהפייה, והאנשים היו חברותיים, אדיבים ובעיקר מנומסים.

איך?

הטיסות, הצימרים והשכרת הרכב נסגרו כולם כשלושה חודשים לפני הטיול. מאחר ונלקחו בחשבון רק טיסות ישירות, כרטיסי הטיסה הזולים ביותר היו ב"אל על" וב-"Austrian Airlines". הייתה לנו גמישות יחסית בתאריכים אז בחרנו בתאריכים הזולים ביותר בתקופה בה רצינו לטייל. בדקתי את המחיר מדי כמה ימים והמחירים היו בסך הכל דומים בין שתי החברות, עד שבאחת הפעמים נתקלתי במבצע באתר של "אל על" וניצלתי את ההזדמנות לרכישה. כדאי לקחת שבוע לבחינת מחירים כדי להבין מה המחיר הנמוך ביותר, שכן הללו עשויים לרדת בצורה משמעותית מיום ליום. 

מינכן בגרמניה קרובה הרבה יותר לזלצבורג וטירול, אך הטיסות לשם יקרות יותר. מלבד זאת, יש בחציית מדינה ברכב תחושה שמבחינתי היא חלק מהטיול ועל כן טסנו אל ומוינה. אזור זלצבורג מרוחק כארבע שעות נסיעה מוינה ואזור טירול כשש שעות. על מנת לקצר את הנסיעות חילקתי את הטיול לחמישה חלקים:

1. זלצבורג מזרח (אזור Hallstatt) – מרחק שלוש שעות נסיעה.
2. טירול מזרח (אזור Kufstein) – מרחק שעתיים וחצי נסיעה.
3. טירול מערב (מערבית ל-Innsbruck) – מרחק שעה וחצי נסיעה.
4. זלצבורג מערב (אזור Zell am See) – מרחק שלוש שעות נסיעה.
5. וינה – מרחק ארבע שעות נסיעה.

לצורך כל הנסיעות שכרתי רכב Station שיכיל את העגלה, תיקי הצד, מנשא הגב, שני תיקי הענק ואותנו, והבחירה הייתה נכונה. עשיתי זאת דרך אתר rentalcars.com ובחרתי באפשרות הזולה ביותר בקטגוריה, Skoda Fabia Combi. הבאנו איתנו כיסא בטיחות מהארץ, לאחר שזוג חברים שטייל באוסטריה שבועיים קודם לכן נתקל בבעיות בקבלת כיסא מתאים וטוב בסוכנות השכרת הרכב. כיסא הבטיחות הולך לבטן המטוס ומשם היישר לעגלה ולרכב, כך שהטרחה לא הייתה רבה.

כל הצימרים והדירה בווינה הוזמנו דרך אתר booking.com. מיקום הצימרים נלקח ככזה שכל האטקרציות באותו החלק יהיו במרחק נסיעה של לא יותר משעה, וההזמנה המוקדמת אפשרה בחירה בצימרים בעלי הדירוג הגבוה ביותר, ובכל המקרים הדירוג הצדיק את עצמו.

בחרנו לישון בעיירות הקרובות יחסית לכביש הראשי, אך במרבית המקרים בחוות או רחובות צדדיים. מצד אחד, הדבר סיפק נוף, אווירה ואנשים נחמדים ויוצאי דופן בכל המקרים. מצד שני, היה לפעמים קשה למצוא את המקום, ולמרות שהם לא מופיעים בספר התמונות "חיות בחווה" של אביגיל, מסתבר שגם זבובים ויתושים חיים למכביר בחוות.

בכל כפר בו שהינו היה מרכז מידע לתיירים, עם שלל מסלולים ואפשרויות, וברובם גם הציעו טיולים רגליים מודרכים באזור.

פרק ב' - הטיול

חלק ראשון – זלצבורג מזרח

בעולם הסמארטפונים כמעט כל מוצר ממשי נראה כדבר ארכאי לחלוטין: פנס, שעון, ספר – כל אלו הולכים ונעלמים מהעולם. לכן צחקתי על אשתי כשהתעקשה שנקנה גם מפת דרכים של אוסטריה מבעוד מועד. חברים הביאו לנו מאוסטריה סים מקומי ולא ראיתי כל צורך להוסיף עוד פריט לרשימת הציוד הכבירה שלנו. לאחר שנגמרו לי כל בדיחות ה-"כדאי שנקנה גם חגורת כסף למפה כדי שלא יכייסו אותה" קניתי את המפה. כשישבנו במכונית בוינה, כל הציוד מועמס ואביגיל בוכה מעייפות, כמובן שהסים המקומי לא עבד. השמש נעה מערבה ולנו היו עוד שלוש שעות נסיעה לפנינו. נותר לי רק לנשק את אשתי הלחוצה, שניווטה את דרכנו בתוך עשרות קפלי המפה הממשית מבלי לזרוק "אמרתי לך" אפילו פעם אחת. בהמשך הטיול הורדנו מראש לפלאפון מפות אוף-ליין של google maps עבור האזורים בהם טיילנו, אבל המסקנה היא שעם תינוקת אין כזה דבר להיות יותר מדי מוכן.

הצימר הראשון, Ferienwohnung Pilz, שכן בכפר Gosau, המרוחק חצי שעה נסיעה מ-Hallstatt, עיירה יפהפייה על גדות אגם, הנחשבת ומצולמת להיות היפה ביותר באוסטריה. הגענו לכפר עם המפה בלי בעיה, אבל למצוא את הצימר זה כבר סיפור אחר. בעוד השמש נעלמת לאיטה נסענו הלוך ושוב ברחוב הראשי של הכפר, תוהים איך לעזאזל מצאו דברים בשנות ה-90. לא ידענו ש- Ferienwohnung משמעו "בית נופש" ופנינו לכמה דרכים ללא מוצא בעקבות מה שחשבנו שהוא שם המשפחה של הצימריסטים. באחת מהדרכים הללו קרא אליי קול ממרפסת עטופת גרניום צבעוני. גבר מבוגר ירד מהמרפסת ובכמה מילים באנגלית ונפנופי ידיים צייר לי מפה כיצד להגיע אל משפחת Pilz. שוב המוצרים הממשיים מנצחים את היום!

בצימר אישה מבוגרת קיבלה את פנינו בגרמנית והראתה לנו את דירת שני החדרים שלנו. התרגלנו לישון בבקתות הרים וחדרים קטנטנים בטיולים שלנו, כך שבתחילה חשבתי שהייתה אי הבנה והזקנה מראה לנו את הדירה שלה בטרם תיקח אותנו לקיטון שלנו. לאחר מאמץ משותף של בתה ובעלה הרכיבו לנו מיטת תינוק ואף הביאו אמבט פלסטיק למקלחון. פשוט נחמדות כפרית ותפיסה שירותית. המטבח אפשר גמישות אדירה והעובדה שהיה סלון נפרד מחדר השינה אפשרה לנו לעשות תורנויות יקיצה טבעית עם אביגיל ולישון עד מאוחר לפעמים. אין ספק שהדרך הטובה ביותר לטייל עם תינוק היא עם מטבח וחדר נוסף.

מלבד הכפר עצמו, שכמו כל כפר בו ביקרנו באוסטריה נעים מאד פשוט להיות ולהתהלך בו, אלו ימי הטיול לחלק זה:

Hallstatt ותצפית חמש האצבעות: העיירה המצולמת ביותר באוסטריה נראית כמו שהייתם מצפים: מאד יפה ומאד מצולמת. ישנם מספר מסלולים באזור, למשל הליכת יום אל בקתת סימוני לאחר עלייה ברכבל ממרכז העיירה, אבל חנייה במקום היא בתשלום לפי שעה. במרחק קצר מהעיירה ישנו הרכבל שעולה אל תצפית חמש האצבעות. העלייה עולה כ-30 יורו לאדם לשתי תחנות עלייה: הראשונה למערת קרח והשנייה לתצפית. העדפנו לא להתעסק עם קרח ועם העלייה הרגלית התלולה למערה ביום הטיול הראשון, אז הסתפקנו בתצפית, אליה מגיעים מהתחנה השנייה בתום חצי שעה של הליכה, האפשרית גם עם עגלה. התצפית על העמק והלשטאט שלמטה כמובן מאד יפה, והגימיק המקומי הוא חמש אצבעות השלוחות מן הצוק המאפשרות לעמוד על קצה התהום, אך ללא המשפט "אם כבר הגענו עד כאן..." אני לא בטוח שלא ראינו תצפיות יפות ממנה בעלות נמוכה יותר.

Postalmstrasse: דרך נופית המטפסת מבעד להרים אל רמה. כבר הדרך מהצימר אל הכניסה אל הדרך הנופית (העולה 10 יורו לרכב) היא יפהפייה ונופית בפני עצמה. לא נסענו עד לקצה השני של הדרך אלא עצרנו בפיצול בו נמצאת מסעדת Gasthaus Lienbachhof. ניתן לקחת מפת שבילים במסעדה (בנוסף לאחד השטרודלים הטעימים שאכלנו) ויוצאים משם מסלולים שונים ודי קלים. ניתן לבחון במפה היכן ישנו חיבור בין שביל לכביש ולטייל באזור גם עם עגלה. אביגיל נרדמה בדרך וחיכינו שתתעורר כדי להתחיל ללכת, ובינתיים הגיעו עשרות מכוניות פורשה, אאודי ו-BMW לרחבת המסעדה. מסתבר שתוכננה תצוגת תכלית של הדגם החדש של מכונית היוקרה, ואנו חנינו בדיוק ליד הסלאלום שנועד להראות את ביצועי המכונית. המכוניות נסעו במהירות בין הקונוסים, חורקות ומאיצות, ואביגיל, שמתעוררת מחריקת הפרקט כשאני יוצא מהחדר בתום ההרדמה, ישנה שעה שלמה בעוד עשרות כוחות סוס שועטים ברעש מחריש אוזניים לידה. האזור בולט בחוות בקר (לא שחסרות כאלה בשאר אוסטריה הכפרית...) ולאורך מסלול ההליכה המעגלי (Rundweg בגרמנית, מילה מאד שימושית בטיולים), אותו עושים עם מנשא גב, ישנן מסעדות המציעות מאכלים שונים. המסלול ארך כשעתיים כולל עצירות נוף ומנוחה רבות. סיימנו את היום באגם Gosausee, יפה אך די מונוטוני. בכל מקרה הוא נמצא כעשר דקות נסיעה מהצימר ומתאים לעגלה, מה שהתאים גם לנו לאחר הטיול הרגלי עם מנשא הגב.

Salzburg: אנו מעדיפים תמיד את הכפר על פני העיר, לפחות באוסטריה, כך שהקצבנו לעיר מספר שעות מועט בדרך אל טירול. היה מוזר להסתובב בין המוני האנשים לאחר ארבעה ימים של פרות ושטרודלים, ונשארנו רק לארוחת צהריים והליכה קצרה לצד הנהר. חנינו בחניון בתשלום Altstadtgarage במרכז העיר.

חלק שני – טירול מזרח

התלבטנו בתחילה האם ללכת על דירה, בעיקר בגלל המטבח, או על חדר. המטבח מאפשר גמישות בעוד החופשה דורשת את הפינוק שבמסעדות. לא חשבנו בכלל על היתרון העצום בחדר נוסף, כאשר אביגיל נרדמת בשמונה בערב. בגלל ההתלבטות הזמנו לבסוף גם וגם.

הצימר השני, Breitenhof  , הוא בית חווה שחזיתו פסטורלית מאין כמוה, ואחוריו רפת וחוות סוסים. הבניין עצמו ספוג ריח של חווה, אם כי בחדר עצמו לא חשים בכך. לאחר דירת שני החדרים בה לנו בליל אמש, החדר הבודד עם מיטת התינוק בפינתו נראה קלסטרופובי כשהמארחת הובילה אותנו פנימה. עיני נתקלו בדלת נוספת ושביב תקווה התעורר בי לרגע, אך גיליתי מיד שמדובר רק בשירותים. כאמור, גם מבחינת מרחב אישי וגם גמישות תפעולית באזור בו מרבית המסעדות מתחילות להגיש ארוחת ערב רק בשש (אם הן פתוחות), אין ספק שהדרך הטובה ביותר היא דירה עם מטבח, ובמיוחד כשהבדל המחיר הוא זניח ועומד על 50 יורו ללילה כך או כך.

הרעיון לישון בבתי חווה היה לתת לאביגיל אינטראקציה עם חיות המשק ולהרגיש את "אוסטריה האמיתית". בפועל חיות המשק נמצאות גם כך בכל פינה וכל הצימרים שישנו בהם היו משפחתיים מאד, כך שאין צורך אמיתי להיצמד לרפת, גם אם היו גבינות מאד טעימות בארוחת הבוקר.

לאחר לילה של זמזומים קמנו עקוצים וגילינו שיש סיבה מדוע רפתנים קמים כל כך מוקדם. בערב הבא כבר ערכתי מצוד לפני השנה וגיליתי שהכתובת הייתה כבר על הקיר, או יותר נכון שאריות יתושים ממלחמות עם מבקרים קודמים. בקיצור, כיף לישון באזור של חוות, פחות כיף לישון בחווה עצמה.

ימי הטיול בחלק זה:

Hexenwasser: בעיירה Soll, מרחק חצי שעה נסיעה, ישנו רכבל העולה אל המתחם. ברכבל יש שתי תחנות לרכבל סגור, הראשונה למתחם מתקני השעשועים והשנייה לפסגת ההר, ורכבל פתוח אחד העולה מהתחנה הראשונה אל שני-שליש גובה. קיבלנו במרכז המידע של העיירה חוברת מלאה מסלולי הליכה, ובחרנו במסלול המעגלי, העובר דרך נופי העמק, מעט יער ואגם אחד יפה. אורכו של המסלול שעתיים עם מנשא גב והוא יוצא וחוזר אל תחנת היעד של הרכבל הפתוח, אך מומלץ לעלות ברכבל הסגור אל הפסגה ומשם לרדת אל המסלול המעגלי עד לרכבל הפתוח וחזרה יחד אתו אל מתחם השעשועים. מתחם השעשועים אפשרי לעגלה ומלא מתקנים הקשורים למים, מדשאות עם כיסאות שיזוף וכמובן מסעדה מול נוף פסטורלי. אכלנו במסעדה קינוח מקומי, Kaiserschmarrn, חתיכות פנקייק שמנות בתוספת קצפת, ריבה ורסק תפוחים. טעים ביותר, אם כי כבד משטרודל התפוחים, אותו אכלנו מדי יום.

Hintersteiner See: אגם גדול ויפה ובעיקר מותאם לעגלה. העברנו חצי יום בהליכה לאורך האגם, שכשוך רגליים וישיבה על הדשא. ההליכה היא כשעה למחצית אורכו של האגם עד למסעדה (כמובן) ושעה נוספת לחזרה. בדרך חזרה עצרנו ב-Kufstein, עיירה גדולה ובה שתי אטרקציות לאזור: טירה וקניון. סיבוב קצר וארוחת צהריים במקום הספיקו לנו.

Zirbenweg route: מסלול גובה יפהפה של שלוש שעות. המסלול יחסית קצר ומישורי ובנוסף חלק מומלץ מתוך "מסלול הנשר" החוצה את האלפים האוסטריים, לכן היה אמור להיות אחד מהימים המוצלחים בטיול. אנו הצלחנו לבצע רק חצי שעה מתוך המסלול, מאחר ובפועל צריך להקדיש לטיול זה לפחות חמש שעות ואנחנו תכננו את הזמן כך שנעשה את המסלול "על הדרך" למערב טירול. כך זה מבוצע: חונים באחת משתי תחנות רכבל שבסיסן בכפרים Igls ו-Tulfes באזור Innsbruck, העיר הגדולה של טירול. עולים למעלה והולכים לתחנה השנייה, בה יורדים למטה ולוקחים אוטובוס לתחנה בה השארתם את הרכב. אורך המסלול עצמו אמנם כשעתיים וחצי, אך העלייה והירידה אורכות כשעה נוספת שתיהן יחד, ונסיעת האוטובוס חזרה לתחנת הרכבל בה השארנו את המכונית דורשת חצי שעה נוספת. ניסינו לבצע את המסלול המתואר אך לא ידענו שמשך העלייה (והירידה) ב-Tufles כל כך ארוכה, והתאכזבנו נורא כשגילינו את השעה בה הגענו למעלה. עם זאת, גם ההצצה במסלול הייתה נהדרת: מדובר בגובה של למעלה מ-2000 מטרים, למטה פרוס העמק והעיר הגדולה-פצפונת, וממול רכס הרים מרשים. הנוף, הצמחייה והדרך שונים ממה שראינו עד כה ואם אין בידיכם די זמן אני ממליץ לעלות בתחנה אחת וללכת כמה שתספיקו הלוך ושוב. יש לשים לב לכמה פרטים נוספים: בתום העונה (ספטמבר) האוטובוס בין שתי תחנות הרכבל מגיע כל שעתיים והוא כולל עצירה קצרה בדרך. בקיץ תכיפות האוטובוס גבוהה הרבה יותר. את השעות המדויקות ניתן לקבל בתחנת הרכבל, כאשר התחנה ב-Igls ידידותית ומסודרת יותר. הרכבל נסגר באזור 17:00 וזו גם שעת האיסוף האחרונה של האוטובוס. בנוסף, הרכבל ב-Igls הוא בתא סגור, אך העלייה ב-Tufles היא בשתי נסיעות רכבל פתוחות, כל אחת כעשרים דקות. הראשונה היא ברכבל זוגי והשנייה היא ברכבל יחיד, הנראה כמו מושב טיולית שהולחם לקולב. בקיצור, לא מומלץ לבעלי פחד גבהים וחשוב לעלות עם דברים שיעסיקו את התינוק כי העלייה מפחידה וארוכה גם בלי תינוק משתולל.

חלק שלישי – טירול מערבי

החל מאזור Innsbruck ומערבה ההרים הופכים מרשימים יותר, וישנם עמקים צרים ומיוערים שלי לפחות נותנים הרגשה יותר פראית מכרי העשב הרחבים. בחרנו לישון ב- Haus Monika בעיירה Oetz, המקום הכי גדול שלנו בו עד כה. הבחירה התבררה כמוצלחת שכן מוניקה הייתה אחת המארחות הנחמדות ביותר שנתקלנו בהן ו-Oetz בעמק הצר, עם הבתים היפים על המדרונות והעננים השטים בתוך היערות שמסביב קצת הזכירה לנו את הודו, שזו כבר התחלה טובה. הדירה הייתה יפה ומתאימה בדיוק לצרכינו, ויש אפילו בריכה בחצר, אם כי זהו השלב בטיול בו מזג האוויר החל להשתנות כך שלא יצא לנו ליהנות ממנה.

ימי הטיול בחלק זה:

מפלי Stuibenfall: הדרך אל המפל מתחילה בכפר Umhausen, כעשר דקות נסיעה מאוץ ויש הכוונת שלטים ברורה. יש חנייה בסמוך לפארק קטן – Otzidorf – המציג את החיים באזור בתקופה הפרהיסטורית. כמו הרבה נקודות חן ואטרקציות באזור החנייה כאן עולה ארבעה יורו. למרות שהחנייה היא ליום שלם, בכל אטרקציה כרטיס החנייה הוא שונה ולכן נדרשים לשלם שוב ושוב. הפיתרון הוא אחר – הכרטיס הוא לא אישי ואפשר פשוט לבקש מרכב שעוזב את המקום את הכרטיס שלו. אני יודע, כנראה שבאוסטריה הכספים הללו מגיעים למטרות טובות והפיתרון הוא מאד ישראלי, אבל... נחזור למפלים. ישנה כשעה הליכה המתאימה גם לעגלה עד לנקודה הראשונה בה ניתן לראות את המפלים. בדרך ישנה גם מסעדה (כמובן) בה אכלנו שטרודל תפוחים מעולה. מנקודה זו הדרך מתפתלת במעלה ההר וניתן להמשיך רק עם מנשא גב. ניתן לעלות כשעה נוספת עד לראש המפל עצמו. אנו הסתפקנו בעליה של חצי שעה נוספת עד לגשר החוצה את הערוץ ומתקרב למפל כך שניתן לחוש את רסיסי המים הקרים.

Piburger See: בלילה ירד גשם כבד והתעוררנו בבוקר לגלות שהוקפנו בפסגות מושלגות. במרכז המידע לתיירים של אוץ קיבלנו חוברת פעילויות ובחרנו לעשות טיול קצר ביער אל אגם פיבורגר. הטיול מתאים לעגלה ולמרות שלאחר הגעתנו החלטנו לחזור מחשש הגשם, האגם בהחלט יפה. ישנן דרכים נוספות ויפות בתוך היער, אך הן כמובן דורשות כבר מנשא גב.

Niederthai: כפר יפה ופסטורלי בהמשך הדרך מ-Umhausen. גם כאן ישנו מרכז מידע עם אינספור מסלולים אפשריים ואנו בחרנו בשניים, המשולטים היטב ממגרש החנייה (4 יורו נוספים). הראשון הוא הליכה לכיוון הכפר Hofle וכפרים נוספים, בכביש צר אל מול נופי ההרים והעמק הרחב. השני הוא הליכה לאורך הנחל אל כר עשב ובו (כמובן) מסעדת Larsitigalm, בה אכלנו שטרודל תפוחים מעולה עם קצפת. ניתן לחזור לחנייה בשביל אחר על קו הגובה (משולט היטב). הנוף מדהים וכך עושים את המסלול מעגלי בשעתיים נטו.

חלק רביעי – מערב זלצבורג

הפעם התחלנו בחזרה מזרחה לאזור זלצבורג, כהכנה לקראת הנסיעה לווינה. בחרנו ב- Großberghof ליד העיירה Taxenbach. המילה החשובה כאן היא בעיקר ליד, כפי שתבינו בהמשך.

בדרך מטירול עצרנו ב-Innsbruck ולא תכננו להקדיש לה יותר מדי זמן אחרי שזלצבורג לא משכה אותנו, אבל בפועל האווירה בעיר הייתה נחמדה מאד והתפתינו להישאר הרבה מעבר לתכנון. לא עזרה מסעדת Kroll, שכולה על טהרת השטרודלים, מלוחים ומתוקים.

בשל כך הגענו לאזור זלצבורג לקראת החשיכה, ולא הצלחנו למצוא את מקום הלינה. הטעות הייתה שאתר booking מיקם את המקום ב-Taxenbach הגדולה יותר במקום ב- Gries הפצפון. עצרנו בצד. מצאנו עצמנו בעיירה חשוכה וריקה, בחוץ הגשם יורד ובפנים אביגיל התעוררה מהעצירה. בעזרת המפות שהורדנו מראש ומעט תושייה נסענו להיכן שחשבנו שהרחוב נמצא, בנסיעה בתוך יער חשוך לגמרי. כשהגענו לבסוף לבית החלטתי שאין לי ברירה אלא לדפוק בדלת כמו דמות בסרט אימה. חושך מוחלט, גשם, הבית הקרוב נמצא במרחק שלוש מאות מטרים וגבר זר דופק לכם בדלת. מה תעשו? כמובן שהאוסטרית ה”אנטישמית” פתחה את הדלת בחיוך, והסבירה לי שאני בקצה הלא נכון של הרחוב ואיזו משפחה עליי לחפש. כשהגענו לצימר גילינו שלמרות שהזמנו חדר בודד ללא מטבח, גבי, שיש לה שני ילדים קטנים משלה, החליטה שיהיה לנו צפוף ושדרגה אותנו ללא תוספת עלות לדירת שני חדרים עם מרפסת. כפי שכבר כתבתי בכתבה על הטיול בספרד, כל טיול בחו"ל עולה הרבה כסף, אבל אם כבר צריך להוציא אותו – דאגו לעשות זאת עבור אנשים נחמדים כמו גבי.

ימי הטיול בחלק זה:

התכנית לחלק זה הייתה נסיעה וצפייה בקרחונים בדרך גרוסגלוקנר המפורסמת, וטיול למאגרי המים היפהפיים של קפרון, אך אותם עננים שדאגו לנו לפסגות מושלגות בצילומים, ירדו למטה ושיבשו את הנוף בכל נקודת תצפית באזור. למרכזי המידע בכפרים (כמו ב-Taxenbach) יש מצלמות שיכולות לבדוק את תצפיות הנוף בנקודות השונות, ולחסוך לכם נסיעה ארוכה ועשרות יורו כדי לגלות שלא ניתן לראות כלום חוץ מעננים. לצערנו הראות הייתה אפסית בימים אלו, והטמפרטורות צנחו אל מתחת לחמש מעלות.

הנקיקים ליכטנשטיין (Liechtensteinklamm) ו-קיצלוך (Kitzlochklamm): הראשון במרחק שעה נסיעה מהכפר ואילו השני כרבע שעה נסיעה. הראשון נע בערוץ צר לצד המים השוצפים ומסתיים במפל יפה, בעוד השני נע בערוץ שעיקרו יבש, אך יש בו הרבה מדרגות ותצורות סלע יפות. אם נאלצים לבחור, אין ספק שליכטנשטיין יותר קל ומהנה.

מפלי קרימל: בתום כשעה נסיעה הגענו ליעד לפי google maps. הפעם כבר היינו חשדנים ובצדק: החניות הראשונות שנתקלים בהן אינן הקרובות ביותר לכניסה אל המפלים, גם אם ההליכה נחמדה בכל מקרה. מלבד דמי החנייה יש לשלם כמובן גם דמי כניסה. המסלול נוח ומתאים גם לעגלה, אם כי תלול למדי ולכן עשוי להיות קל יותר לקחת מנשא. כל כמה עשרות מטרים ישנה מרפסת היוצאת אל המפלים, ובכל פעם מגיעים לנקודה תצפית אחרת. למרות שהוא מבוית הרבה יותר ממפלי שטויבן וההליכה די משעממת, המפלים מרשימים הרבה יותר.

לאחר המפלים עצרנו במוזיאון הטבע של הפארק הלאומי הוהה טאוארן (Nationalparkzentrum Hohe Tauern Mittersill), בו נמצאים המפלים. היו כמה תצוגות מעניינות, כמו סרט המתאר את עונות השנה בפארק ומוקרן בחדר גדול, 360 מעלות מסביב לצופה, אך במחיר של עשרה יורו למבקר ניתן לוותר בסך הכל.

את הנסיעה לוינה פיצלנו לשלוש שעות עד לעיר מלק (Melk), שיש בה מדרכות לשחרר בהן רגליים, מנזר בנדיקטיני לרענן בו את העיניים ומסעדת Rathauskeller Melk המומלצת, והיא רק עשר דקות סטייה מהכביש הראשי. משם ישנה שעה נסיעה נוספת עד לוינה.

חלק חמישי – וינה

בווינה כבר היינו לפני חמש שנים, בטיול לסלובקיה, אז הקדשנו לה רק יום אחד מלבד יום ההגעה. בפועל, אפילו לירושלים הפרסומת מקציבה יומיים וכך היינו צרכים לעשות גם כאן. כדי לסגור את המעגל קבענו להיפגש עם החברים שהכרנו בטיול ההוא לסלובקיה, והם נסעו חמש שעות מפרשוב ובילו איתנו את היום.

ישנו בדירה Apartment Novaragasse ברובע לאופולדשטאדט, אשר היה מאוכלס ביהודים בעבר ובעשרות השנים האחרונות מחזיר עטרה ליושנה. הבניין הזכיר לנו את מגורינו הקודמים בשכונה דתית בחיפה, כולל פיצה כשרה ממול ועגלות תאומים חונות בלובי, ונמצא עשרים מטר מתחנת מטרו. לאחר שהורדתי את הבנות בדירה נסעתי אל שדה התעופה להחזיר את המכונית וחזרתי בתחבורה ציבורית. מונית, לעומת זאת, עולה כ-40 יורו.

לאחר שבועיים כפריים שוב הרגשנו זרים ומוזרים בעיר, עם נעלי הטיולים והפליז המרופט, ואולי הייתה זו רק התחושה שסוף הטיול הגיע.

פרק ג' – סיכום

כרטיסי הטיסה עלו כ-550$ לשלושתנו והשכרת הרכב כ-700$ נוספים. ארוחה ממוצעת לשלושתנו עלתה כ-20$ ובסך הכל הוצאנו בטיול כ-3000$, כלומר סכום כולל של כ-4300$ לשבועיים וחצי באוסטריה לשלושתנו.

המדינה נפלאה, ירוקה ובעיקר מאורגנת ושירותית. מלבד היעדר פחי אשפה בפארקים השונים, מה שכמובן לא הביא ולו פירור של לכלוך, לא חסר לנו דבר אף פעם לאורך הטיול. אם לא היינו חווים יומיים של חמש מעלות צלזיוס, יכול להיות שאפילו היינו קוראים לאוסטריה מדינה מושלמת.

נכון שבמרבית הימים לא השגנו לילה שלם של שינה, אבל הטיול היה גיבוש משפחתי שאין כמוהו, ומעולם לא ראינו את אביגיל כל כך מאושרת. מי היה מנחש שילד (והוריו) יהיו מאושרים להיות יחדיו במקום לשבת מול המחשב או על ברכי הגננת. שמנו לב לתופעה נוספת: בעבר צילמנו בעיקר תמונות נוף, ואילו כעת אנחנו – או אם נודה על האמת, אביגיל – נמצאים כמעט בכל התמונות. בזלצבורג, אינסבורק ווינה אפילו לא טרחנו לצלם אם אביגיל לא מרוחה בגלידה או עושה משהו שובב.

כשחזרנו לארץ אספנו את שני התיקים הגדולים ואת מושב הבטיחות וחיכינו לעגלה. בטיסה הלוך אמרו לנו שהיא תגיע יחד עם התיקים וחשבנו שכך יהיה גם בחזור. לאחר המתנה של רבע שעה הבנו שכנראה שהיינו צרכים לשאול את הדיילת, ופנינו ל"אבידות ומציאות". לאחר רבע שעה נוספת של עמידה בתור הפקידה אמרה שצרכים לבדוק האם נותרו עגלות על הטיסה. לאחר רבע שעה נוספת היא הוסיפה שעדיין בודקים. כך גם לאחר רבע שעה נוספת של המתנה, ובינתיים זוג מבוגר רב בצעקות מי גרם לאבדן המזוודה שלהם, וגבר קירח מנסה לעקוף את התור ליד ומסתבך עם חבורת חרדים. פקידה אחרת יוצאת לארוחת צהריים וקורצת לפקידה שלנו. "שמח פה, אה?" היא מצחקקת מולנו, בעוד אביגיל מנסה שוב ושוב לזחול אל מסוע המזוודות ולגלות מה נמצא בסופו. כעבור שעה של המתנה גילינו שאכן יש עגלה על המטוס, אבל יש רק אדם אחד שיכול להביא אותה והוא עסוק. מתי יתפנה? לא ידוע. לאחר חצי שעה נוספת של המתנה, אחד העובדים עבר והסתכל עליי. "אתה לא זה מהעגלה?" שאל אותי, ולאחר שהנהנתי לחיוב, הוסיף: "מסכן, אני אביא לך אותה." ותוך דקה העגלה הייתה בידינו, סתם כך.

יצאנו משדה התעופה אל חום אוקטובר התל אביבי, ממלמלים קללות נגד הביורוקרטיה הישראלית שכנראה היו הופכות אותנו לאנטישמים בעיני כמה מקומיים.

"אז מה את אומרת," שאלתי את אשתי, מוחה את הזיעה לאחר הכנסת כל התיקים לאוטו, "חמש מעלות זה לא כל כך גרוע, אה?"