רוברט פרוסט כתב ש"הבית הוא מקום בו כאשר אתה חייב להגיע אליו, חייבים להכניס אותך פנימה.". אם כך, באותה מידה, הורים הם זוג אנשים אשר במידה והם רוצים לטוס איתך לחו"ל - גם אם שאיפותיכם, תחביבכם ואפילו המאכל האהוב עליכם הם שונים בתכלית - אתה חייב לומר כן. במיוחד אם הם מספרים לך שכבר קנו לך כרטיס. לתשעה ימים.

בבלוג הבא אתאר תכנון טיול של תשעה ימים בפרובאנס, צרפת, רובו בכפרים ובטבע הפתוח, עם הוריי, זוג מלא אופי בני 50 פלוס. מאחר ושלושתינו שונים בהעדפותינו וגילנו, השתדלתי שתכנון הטיול יכלול מספר עקרונות:

  • מטרת הטיול העיקרית היא להיות ביחד. לכן, לכל מקומות הלינה נבחרו דירות כפריות עם חלל משותף. עם זאת, מטרה משנית של הטיול היא לשמור על שפיותי, על כן הקפדתי שבכל דירה יהיה לי חדר משלי ונמנעתי מדירות עם מיטה נפתחת בסלון.
  • לפחות שני עוגנים לימי טיול לבד. אני חושב שזה נחוץ בכל טיול ממושך עם אנשים אחרים, כדי לא לשחוק ולהישחק. מלבד טיול עם אשתי כמובן, אשר אינה שוחקת בשום צורה ואיני זקוק לזמן כלשהו בלעדיה.
  • העדפה של מגוון חוויות על פני חוויה אחת ארוכה. כך כל אחד "יקבל" משהו שהוא אוהב מכל יום, ואף אחד לא ישתעמם לאורך זמן. לכן למשל נמנענו ממוזיאונים, למרות שמספר אמנים משמעותיים ומפורסמים העבירו בפרובאנס את ימיהם.

השכרת רכב: ברגע שאני מכניס למשוואה ילדים או הורים, אני רוצה מינימום בעיות פוטנציאליות ולכן בחרתי בחברה עם דירוג גבוה, SIXT, וברכב גדול מספיק להכיל בנוחות את כל התיקים והמתנות לנכדה. המחיר ישירות דרך אתר החברה היה זול לעומת המחיר באתרי השוואות כדוגמת rentalcars.com, אבל אליה וקוץ בה: בניגוד לתנאי הביטוח הברורים של rentalcars.com, לא הצלחתי להבין את תנאי הביטוח באתר של SIXT ולכן לא הרחבתי מעבר לברירת המחדל, במחשבה שבסוכנות עצמה יהיה לי קל יותר לשאול ולהבין. בדיעבד זו טעות – במידה ולא בחרתם כלל חבילת ביטוח בהזמנה באינטרנט, כל חבילת ביטוח תהיה יקרה הרבה יותר בהזמנה במקום. עדיף להזמין אפילו חבילה בסיסית ולשדרג במידת הצורך. בכל מקרה, הנציגים במקום היו הנחמדים ביותר שנתקלתי בהם, ושדרגו לנו את הרכב לאוטומטי, כולל נווטן GPS.

אין צורך בהוצאת רישיון בינלאומי מיוחד.

מקומות לינה: דרך Booking.com. לא הצלחתי למצוא את המקומות המומלצים מחוץ לאתר, אך המחירים שראיתי במקום היו זהים לאלו שפורסמו ב-booking, כך שאני מניח שהפרש העמלה נחתך מצד בעלי המקום. מקומות הלינה נבחרו כך שיהיו קרובים במידה דומה לשלל האטרקציות, ויאפשרו גמישות בין קניות ובישול למסעדות, על מנת להוריד את עלות הטיול וליצור יותר פעילות משותפת.

אטרקציות: פרובאנס נמתחת לרוחב כאשר בדרומה רצועת החוף הנפרשת בין מרסיי בקצה אחד ומונקו בקצה השני, לצד האזור המכונה הריביירה הצרפתית, ובצפונה היא תחומה ביערות ושרשראות הרים. בכל כפר או עיר פופולאריים ישנו מרכז לתיירים, אשר לרוב היה נחמד ומועיל. באופן כללי נופי פרובאנס לא העתיקו את נשמתי כפי שעשו הפירינאים או נופי צפון איטליה, אך יש לה מספר דברים בולטים להציע:

  • כפרים "תלויים", הבנויים מעל, בתוך ולאורך צוקים בצורה מאד פוטוגנית, בה ניתן לדמיין בקלות דרקון נוסק מעל צריח הכנסייה (או את חיצי הצבא התוקף, במידה ואתם מעדיפים למתן את דמיונכם).
  • ערים עתיקות עם מבנים מימי הביניים והרומאים, אשר כבשו את המקום והשאירו שלל אתרים ארכיאולוגיים כפיצוי. כל עיר כוללת כמובן גם שווקים מקומיים לתצפית אנתרופולוגית.
  • טבע פתוח, המזכיר ברובו גרסה משודרגת של הגליל, אך כולל גם קניונים עמוקים ואינספור מקורות מים להנאת מזרח-תיכוניים כמונו, ביניהם קניון ורדון, השני בגודלו בעולם.

מועד הטיול נקבע לחופשת פסח בסוף מרץ ותחילת אפריל. מצד אחד, גם אתרי התיירות הפופולריים ביותר לא היו עמוסים ומאחר ומסלולי הטיול שעשיתי לא היו מיוערים בצפיפות קשה לי לדמיין את מידת החום שוודאי שורר שם בחודשי הקיץ. מצד שני, הטמפרטורה סבבה בדרך כלל סביב 15 מעלות, ולמרות שבמרבית הימים לא נתקלנו ביותר מטפטופים ספורים של גשם, מדובר באזור שנועד לקיץ, יחד עם פריחת הלבנדר המתחילה ביוני. מרבית העצים היו עדיין קרחים בביקורנו, וקאן מאבדת מקסמה כאשר כל הבחורות לבושות סוודרים, במקום שמלות אל אקצה לכל היותר בימים חמימים יותר.

עלויות: ארוחות הבוקר והערב הוכנו בדרך כלל במטבח הצימר, לאחר קניות בסופר המקומי – אשר המחירים בו דומים לסופרמרקטים שלנו, וההבדל העיקרי הוא בנראות המשודרגת ובכך שצריך לשקול את הפרות והירקות בטרם מביאים אותם לקופה. ארוחות הצהריים היו במסעדות מומלצות אך לא יקרות, במחיר שלא עלה בדרך כלל על עשרה יורו לסועד. מקומות הלינה עלו סביב 120 יורו ללילה לשלושתינו. עיקר העלות היומית היה תשלומים על כבישי האגרה, לפחות כמה עשרות שקלים ביום, וחניונים למיניהם, מאחר וגם מחוץ לעונה היו בעיות חנייה קשות במרבית המקומות הפופולאריים.

חלק א' – מערב פרובאנס

למרכז הכוכב בחלק זה בחרתי את הכפר Gordes, המהווה אטרקציה תיירותית בפני עצמו כאחד הכפרים התלויים היפים באזור ובנוסף נמצא במרחק נסיעה קצר יחסית מכל הנקודות שתכננו לבקר בהן בחלק זה.

ימי הטיול:

  • אביניון, עיר בת אלפי שנים ומרכז העולם הנוצרי במאה ה-14, תקופה בה ישבו בה מספר אפיפיורים. היתרון הגדול שבלהתחיל את הטיול דווקא בחלק המערבי של פרובאנס הוא נסיעה קצרה יחסית משדה התעופה לאחר ההשכמה המוקדמת, כך שהגענו רעננים יחסית לדירה ביום הראשון. החלטנו משום מה שדברים כמו יתרונות ורעננות נחשבים יתר על המידה, ועדיף לצאת מיד לנסיעה נוספת אל אביניון. הגענו אל העיר עייפים, הלכנו לאיבוד ובאופן כללי לא חווינו את העיר, למרות שנתקלנו בהרבה צרפתים נחמדים ונכונים לעזור בדרך. המסקנה היא חד משמעית – היום הראשון, כמו גם היום האחרון בטיול, צריך להיות רגוע ונינוח ככל הניתן.  כמו כן למדנו להתחיל כל סיור בעיר במרכז המידע לתיירים, אשר בדרך כלל נמצא בקרבת האטרקציות המרכזיות ונותן מפה ברורה לכל מקרה.
  • חיפוש אחר הליכות קצרות בפרובאנס העלה את ההליכה בין הכפר Gordes לכפר Roussillon לא רק כיפה אלא כאחת היפות בצרפת.ההליכה היא בשביל המסומן באדום, מתחיל מול הכנסייה העתיקה של גורד ונמשך לאורך שלוש שעות עד לכביש העולה לרוסיליון. ההליכה רגועה וקלה בשבילי עפר ובין שדות מרעה, והייתה אחד העוגנים שלי לזמן עם עצמי, אך לטעמי אין בה אף נקודה דרמטית או יוצאת דופן והיא בהחלט לא חובה. ניתן להתחיל עם השביל האדום ולרדת בו בסמטאות הכפר עד לנקודת פיצול, בה פנייה שמאלה מובילה להמשכו ואילו עלייה קצרה מובילה לתצפית יפה על הכפר. שני הכפרים, לעומת זאת, יפים ומיוחדים: גורד ככפר תלוי, ורוסיליון עם צבעי החמרה, המגיעים ממחצבה סמוכה. כאשר הלכנו בסמטאות הכפר הצרות, מוקפים בחלונות ודלתות, קיבלתי תזכורת לכך שבכל זאת אני מטייל עם אבי, בן לניצולי שואה. "תראו איזה יופי כאן. כל חלונות העץ הצבעוניים הללו", אמרתי. "כל כך הרבה עליות גג. קל לדמיין יהודים מתחבאים בבתים הללו, מקווים שלא ייתפסו." הוא השיב.

אם בחרתם לעשות את המסלול קחו בחשבון שאין אוטובוס חזרה מרוסיליון לגורד, והאוטובוס בכיוון ההפוך יוצא רק מספר פעמים ביום, לכן רצוי להתייעץ עם נקודת המידע לתיירים. מ-Roussillon ישנו מסלול מעגלי של ארבעים דקות במחצבות האבן האדומה בעלות של מספר יורו, אך הכניסה אליו נסגרת בחמש אחר הצהריים ופספסנו אותו.

  • היום ב-Arles, עיר עתיקה דרום מערבית לאביניון, היה אחד הימים המוצלחים בטיול, עם מזג אוויר שמשי, שווקים, והליכה בסמטאות העיר ולאורך נהר הרון. חרגנו ממנהגנו וביקרנו במוזיאון הארכיאולוגי, המציג בין השאר סירה בת אלפיים שנה שנמצאה לפני מספר שנים בקרקעית הנהר. המוזיאון נחמד וקטן, אך לא מצדיק ביקור וניתן להסתפק בשלל העתיקות ברחבי העיר ולהקדיש במקום זאת זמן נוסף לשמורת הטבע דלתת הקאמארג, הנמצאת במרחק נסיעה קצר, מעין גרסה מקומית ועצומה של אגמון החולה שלנו, עם שלל בעלי חיים כגון פלמינגו וסוסי פרא לבנים. תכננו להגיע לאחד ממסלולי ההליכה של השמורה, אך לא הצלחנו למצוא את תחילתו ולכן הסתפקנו בנסיעה במכונית לאורך גבולות השמורה. הצלחנו לראות מרחוק מה שנראה כמו חיות הולכות על ארבע בצבע בהיר אשר הוכתרו כסוסי פרא אצילים ולבנים, לטובת סיום היום בגישה חיובית.
  • בדרך לחלק ב' של הטיול עצרנו ב-Aix-en-Provenceעיר נוספת שהרומאים ייסדו והעלו לגדולה. העיר נחמדה מאד לטיול, כוללת שוק ארוך מלא כל טוב בשדרות מיראבו ואינספור כיכרות, מזרקות וחנויות. אכלנו ארוחת צהריים במקום מיוחד ומצוין המתמחה בקרפים, בשם Crepes cidre et compagnie. בתחילה נראה שאין מקומות ישיבה מול הדלפק הקטנטן, או אז מתגלות מדרגות לולייניות המובילות מטה למעין מרתף חצוב בסלע. ישנם קרפים מלוחים ומתוקים, ושניהם היו טעימים בצורה יוצאת דופן. בשולחן לידינו ישבה משפחה גדולה ששוחחה בגרמנית. לפתע הסבתא החלה לבכות, ושאר בני המשפחה בעקבותיה. אני חשבתי שאלו הן דמעות של אושר בעקבות אכילת הקרפ במילוי גבינת עזים ותרד. "הם בטח מדברים על מה שהסבא עשה בשואה," אבי אמר ברצינות. "או שהם עצובים שהם לא הצליחו להשלים את העבודה." אמי הוסיפה.

חלק ב' – מזרח פרובאנס

בחירה במקום הלינה כאן הייתה פשרה. מצד אחד רציתי לעשות את מסלול ההליכה בקניון ורדון, שלא קרוב לאף אחד ממקומות הביקור המתוכננים, וידרוש בכל מקרה מספר שעות נסיעה – השאלה רק כמה. מצד שני, בכל זאת אי אפשר לבקר בפרובאנס מבלי להיות בריביירה הצרפתית ולכן עדיף לא להתרחק ממנה יותר מדי. על כן בחרתי לישון בכפר Le-Bar-sur-Loup, הממוקם שעתיים נסיעה מורדון ושעה נסיעה מהריביירה. מקום הלינה הנ"ל היה המוצלח מבין השלושה, בעיקר מאחר ובניגוד לשניים האחרים הייתה בו תחושה של בית אמיתי, ולא דירה שהורכבה עבור תיירים.

מלבד זאת, גם בקרבת כפר זה ישנן שלל אטרקציות, כגון Grasse הסמוכה ומסלולי טיול שונים.

ניתן ליצור קשר עם בעלת המקום ישירות במייל: Chambre d`hote les restanques, stephanegarin06@gmail.com.

הנסיעה ממערב למזרח אורכת כשלוש שעות, לכן הוספנו את העצירה באקס (חלק א'), הנמצאת בלאו הכי בדרך.

ימי הטיול:

  • העיר Grasse הידועה בתעשיית הבשמים שלה. העברנו מספר שעות בשיטוט אל נקודת התצפית ולאחר מכן סיור מהנה וחינמי במפעל Fragonard, אשר כמובן הפך פחות חינמי עם ההגעה לחנות בסופו. התגאיתי בהוריי שענו על כל שאלות המדריכה, וללא ספק היינו הכוכבים של הקבוצה, בתוספת הערות שנונות שנבחרו בקפידה מצדי. מ-Grasse נסענו אל Cannes, המפורסמת בשל פסטיבל הסרטים שמתקיים בה מדי שנה בחודש מאי. בסוף מרץ היא נראתה מעט שוממה ועגומה עם הגשם שהחל לטפטף, והטיילת הזכירה להוריי את נהריה ללא החליפות והמחשופים.
  • הכפר Eze נמצא בהרים קרוב למונקו, וכולל תצפית יפה אל הים התיכון ושלל מבנים עתיקים. התכנון המקורי שלי היה להתפצל מהוריי ולעשות את "שביל ניטשה", הקרוי על שמו של הפילוסוף ששהה בכפר תקופה קצרה. קראתי שהמסלול קשה למדיי ולכן הופתעתי שהנציג בלשכת התיירות אמר שאין בעיה שהוריי יצטרפו. השביל מתחיל לאחר כמה עשרות מטרים של עלייה מהכניסה הרגלית לכפר, עם שילוט שמאלה. הופתעתי עוד יותר כאשר ראיתי אמריקאית כבדת משקל גוררת בקושי מזוודת טרולי במורד השביל המשובש. אוקיי, הבנתי שהמסלול לא הולך לאתגר אותי, אבל עד כדי כך? מאחר וחששתי שזיעתה הניגרת תגרום להוריי להחליק על אבני השביל הצעתי את עזרתי עם הטרולי ונעניתי באישור מאושר. קיוויתי בכל לבי שלא אצטרך לתפקד כפורטר עד סוף המסלול, ולשמחתי הסתבר שישנו צימר לא רחוק מתחילת המסלול, המציע פרטיות בין עצי החורש אך לא שירותי נשיאת מזוודות.

כאשר המשכנו לרדת במסלול הבנתי את הסתירה בין מה שקראתי למציאות בשטח בראותי מטיילים מיוזעים וחסרי חולצות העולים בכיוון ההפוך, מהחוף אל ראש ההר – אופציה נוספת וקשה הרבה יותר לעשות את המסלול. כמובן שעדיף ורצוי לרדת מהכפר אל החוף, בהליכה נינוחה של שעה, ולעלות באוטובוס חזרה אל הכפר (תתעדכנו מראש בשעות המדויקות במרכז המידע בכניסה לכפר). הצטרפות הוריי למסלול וההמתנה לאוטובוס שינו את התכנון ונאלצנו לוותר על מונקו כדי לא להלחיץ את היום, אך במידה ומתחילים את היום מוקדם ומתוכנן יותר, ניתן לשלב ביקור במקום.

את מונקו החלפנו בביקור קצר בכפר Saint-Paul de Vence, כפר קטן עם נוף יפה וחנות ובה עשרות ריבות לטעימה ורכישה.

  • קניון ורדון ו-Sentier Martel loop  היו אחד העוגנים שציפיתי להם בטיול. מדובר בקניון השני בגודלו בעולם, וישנו מסלול רגלי של שלושה ימים העובר לאורכו. היום השני במסלול, הנקרא Sentier Martel loop, מתחיל בבקתת Chalet De La Maline ומסתיים בנקודת תצפית הנקראת Point Sublime. המסלול נחשב ליפה ביותר בקניון ואף קראתי במספר מקומות שזהו אחד השבילים היפים באירופה. משך ההליכה מוגדר כשש וחצי שעות באופן רשמי, ויחד עם נסיעה של שעתיים ממקום הלינה שלנו, ושעתיים וחצי נוספות עד למרסיי, חששתי שלא אספיק לבצע אותו והחלטתי להתפשר על הליכה קצרה יותר הלוך ושוב מנקודת ההתחלה. כדי לוודא שזו אפשרות סבירה ראשית נסענו אל מרכז המידע לתייר בכפר הסמוך לקניון, La Palud-sur-Verdon, שם קבעו שלא ניתן לבצע רק חלק מהשביל המתחיל בבקתה. קיבלתי החלטה מהירה – אני הולך לעשות בכל זאת את השביל המלא, ופשוט אצטרך לעשות זאת מהר. הוריי הקפיצו אותי לנקודת ההתחלה וקבענו ב-point sublime בעוד שש שעות. הם העבירו את הזמן בנסיעה לאגם סנט קרואה (lac de Ste-Croix) וביקור בכפרים לאורך הקניון.

תחילתו של המסלול בחץ ימינה אחרי הבקתה עם סימון אדום לאורך כל הדרך, בירידה של שעה אל נהר הורדון, הזורם בקרקעית הערוץ. הירידה תלולה ועשיתי אותה פחות או יותר בריצה. למעשה אפשרי לרדת עד לנהר ואז לעלות חזרה, אך לא הייתי רוצה לעשות זאת. מרבית המסלול הוא לאורך הנהר, למעט עליה אחת אל ההר, אשר ממנה יורדים במדרגות מתכת שנקבעו בסלע. כשעה לפני סוף המסלול ישנן שתי מנהרות, אחת מהן ארוכה בה הולכים דקות שלמות בתוך שלוליות מים במעבה ההר לאור פנסים. לאורך כל הדרך הקצבתי הפסקות בקמצנות ודהרתי בירידות, ורק כשהגעתי אל המנהרות הבנתי שאסיים את המסלול שעתיים מוקדם מהצפוי, כלומר ארבע שעות בסך הכל.

הנוף הנשקף במסלול אמנם יפה ומיוחד, אך אינו משתנה בצורה משמעותית ובוודאי שלא הייתי מגדיר אותו כיפה ביותר באירופה. עם זאת, מלבד מספר עליות תלולות הוא אינו קשה ואם ישנים באזור, ניתן להשקיע בו יום שלם וכך ליהנות גם מירידות לשפת הנהר והפסקות פיקניק ארוכות יותר. מנקודת הסיום ב-point sublime ישנה מונית המחזירה אתכם לנקודת ההתחלה, כך שאינכם חייבים לגרור את הוריכם לפרובאנס כדי לעשות אותו.

אם מעוניינים לחוות את המנהרות ואת נוף הנהר בנקיקים, לא רחוק מ-Point Sublime כביש D23A מתפצל מ-D952 ומסתיים במגרש חנייה, ממנו ניתן לרדת לנהר ולמנהרות. בהליכה של שעה וחצי הלוך וכשעתיים חזור ניתן לקבל תקציר מייצג של המסלול.

חלק ג' - מרסיי

בחרתי את מקום הלינה במרסיי בעיקר בגלל הניקוד הגבוה שקיבל, ואכן כבר בכניסה לבית קיבלו את פנינו בני זוג נחמדים ביותר, והובילו אותנו דרך הגינה הפורחת אל דירה מושקעת. ארוחת הבוקר, אשר כולה מעשה ידיה של המארחת, הייתה נהדרת ואף קנינו ריבות הביתה. הבעיה היחידה היא המיקום: שכונת וילות בפרברי העיר, כשעה נסיעה בתחבורה ציבורית מהנמל ומרכז העיר. מאחר והחזרתי את הרכב לשדה התעופה, זכינו להכיר במטרו ובאוטובוס גם צדדים אחרים של העיר, כולל קרב אגרופים (קצר ביותר) בין שני שיכורים. כנראה בגלל שכל שאר הדברים כל כך טובים, שכחו המבקרים לציין את המיקום הבעייתי וגם אני החמצתי זאת. או שהיה להם רכב.

במידה ואינכם אנשי מוזיאונים, ניתן למצות את מרסיי אף ביום אחד: להתחיל בכנסייה נוטר דאם דה לה גארד (Basilique Notre-Dame de la Garde) החולשת על העיר, לרדת אל כיכר Castellane והשוק שמתקיים לצדה בשדרות Avenue du Prado עד הצהריים, ולסיים בנמל העתיק (Vieux Port) עם שני המבצרים בצדיו. שאר הזמן הוקדש לשיטוטים, קניות וכאמור – תחבורה ציבורית וארוחות בוקר.

לסיכום:

פרובאנס אינה דרמטית. היא לא משתדלת במיוחד להרשים, ולא מצאתי בה משהו שלא ראיתי במקום אחר. משעממת? יש מילה אחרת לכך – רגועה. נופי הכפר, השדות והאנשים הנחמדים שנכונים תמיד לעזור (או כמו שאמר זאת אבי, "הם הרבה פחות אנטישמים משחשבתי"), כל אלה יוצרים חופשה שהיא אינה בלתי נשכחת, אבל משכיחה בהחלט לחצים ומשימות שהשארנו מאחור. רק היה כנראה עדיף להשכיח זאת ביוני מאשר בסוף מרץ.

ולגבי טיול עם ההורים?

הערכתי להוריי גדלה כשנולדה לי בתי, לאורך לילות ללא שינה וימים ללא מרגוע, למרות שאמי תמיד טוענת שכל ילדיה ישנו לילה שלם מהרגע הראשון. הבנתי את הוריי גדלה בפעם הראשונה בה בתי סירבה לתת לי חיבוק. היא הייתה כבר בת שנתיים, התחילה לגלות רצון עצמאי, ואני הייתי בהלם. מה זאת אומרת את לא רוצה לתת לי חיבוק? קודם כל, את שוקלת עשרה קילו – אני לא צריך לשאול אותך שום דבר. שנית, זוכרת את קלקול הקיבה שהיה לך שבוע שעבר?! אני לא זוכר שהחלפתי לך טיטולים מתוך רצון...

הבנתי שזהו צעד ראשון מתוך רבים אשר במהלכם בתי תהפוך להיות יותר כמוני, ואני אהפוך להיות יותר (אלוהים ישמור) כמו הוריי, עד לנקודת זמן מסוימת, בעוד עשרים שנה, בה אציע לה להצטרף אליי לטיול בצרפת. האם היא תסרב? אני מקווה שלא, ואני שמח שגם אני לא סירבתי.