תוכן עניינים

יום 13 – שבת ה-26.9.15 – אסאקוסה, פארק אואנו ומוזיאון טוקיו (יום 1)

יום 14 – ראשון ה-27.9.15 – מקדש מייג'י, הראג'וקו, שינג'וקו, שיבויה וערב בשינג'וקו (יום 2)

יום 15 – שני ה-28.9.15 – שוק הדגים, גינזה, מרונוצ'י ופארק ארמון הקיסר (יום 3)

יום 16 – שלישי ה-29.9.15 – פארק פוג'י-קיו (FUJI Q) וערב בשינג'וקו (יום 4)

יום 17 – רביעי ה-30.9.15 – אודאיבה ואקיהאברה (יום 5)

יום 18 – חמישי ה-1.10.15 – שופינג וגן החיות (יום 6)

יום 19 – שישי ה-2.10.15 – ריוגוקו, מוזיאון אדו והשלמת קניות (יום 7)

יום 20 – שבת ה-3.10.15 – נסיעה לשדה התעופה וטיסה הביתה 

ימים 1-5 – חמישה ימים בקיוטו וסביבתה

ימים 6-12 – המשך הטיול – שבוע טיול בהונשו מקיוטו עד לטוקיו

סיכום של השבוע בטוקיו 

לסיכום 

ריכוז של קישורים למפות במהלך הטיול 

הערות כלליות: מחירים, חנויות, מסעדות וכו'

מבוא

לטוקיו הגענו לאחר כשבועיים ביפן. 5 ימים בילינו בקיוטו וסביבתה (פוסט בקישור) ועוד שבוע בילינו באי עצמו בדרך מקיוטו לטוקיו (פוסט בקישור).

מה לא נאמר על טוקיו? בהחלט אחת הערים המדהימות בעולם. מטרופולין ענק - בטוקיו גרים למעלה מ-13 מיליון אנשים (בטוקיו רבתי גרים למעלה מ-35 מיליון!). עיר עתידנית מצד אחד עם חנויות האלקטרוניקה ואורות הניאון. מצד שני, עיר עם מסורת עתיקה, מקדשים עתיקים ומחנות אימונים של מתאבקי הסומו.

במאה ה-17 עבר השלטון בפועל לטוקיו שבאותה תקופה נקראה אדו (Edo). יפן טרום תקופת אדו הייתה מפולגת ולאחר סדרה של מלחמות שהתחיל אודה נובונאגה, המשיך טויוטומי הידיושי וסיים טוקוגאווה אייאסו, יפן חוברה לה יחדיו.

טוקוגאווה העביר את השלטון לאדו וכך הפכה העיר במהרה לעיר הגדולה בעולם עם אוכלוסיה של למעלה ממיליון אנשים.

עקב עליית המעורבות הנוצרית באזור, יפן הסתגרה מהעולם המערבי לחלוטין והקשר אליו חזר רק בשנת 1854 כשקומודור אמריקאי בשם מתיו פרי (כן, כמו צ'נדלר מחברים) אילץ את היפנים לחתום איתם על חוזה מסחר. כך בעצם יפן נפתחה מחדש למערב.

חידוש המסחר הוביל להטמעת רפורמות מעמיקות בחברה היפנית במהלך הידוע בשם רפורמציית מייג'י. בין השאר הועברה הבירה באופן רשמי לאדו ושמה שונה לטוקיו ("הבירה המזרחית").

גם על טוקיו ניתן למצוא מידע רב באתר Japan-Guide (קישור) שמציע גם מסלולים מומלצים (קישור). מומלץ גם לצפות בסרטון של חברת Expedia (קישור).

יום 13 – שבת ה-26.9.15 – אסאקוסה, פארק אואנו ומוזיאון טוקיו (יום 1)

בטוקיו לנו בלב שיבויה (Shibuya) בדירה אותה הזמנו דרך אתר Airbnb (קישור לדירה). בעל הדירה היה ישראלי שחי ביפן והקל על הממשק לפני ההזמנה ובמהלך השהייה.

את היום הראשון בטוקיו התחלנו באזור אסאקוסה (Asakusa). התחלנו בשדרת נקאמיסה דורי (Nakamise-dori), רחוב ציורי בו יש הרבה חנויות יפניות מסורתיות וחנויות מזון שונות ומשונות. כשבקצהו ניצב בגאון מקדש סנסו-ג'י (Senso-ji). אגב, מי שקונה אוכל נדרש לסיימו בחנות ויש איסור לאכול בשדרה מאחר שהיא נחשבת כחלק מהמקדש.

המקדש יפה מאוד ולצידו בנויות מס' פגודות ומקדש שינטו קטן לאלה אסאקוסה ולזכר מקימי מקדש סנסו-ג'י. בכלל, השילוב היפני בין שתי הדתות, השינטו והבודהיזם הוא מדהים. השינטו היא הדת הפשוטה והשמחה ואילו הבודהיזם היא הדת הפילוסופית. היפנים מצאו איכשהו את השילוב בין שתיהן ורוב היפנים מגדירים את עצמם גם כשינטואיסטים וגם כבודהיסטים והדוגמה של מקדש של דת אחת בתוך מתחם של מקדש מדת אחרת הוא דוגמה מייצגת.

מאזור אסאקוסה ניתן להמשיך לכיוון ה-Skytree, המגדל הגבוה ביפן, למבשלת הבירה אסאהי או לפנות לרחוב אסאקוסה (Asakusa dori). אנחנו עלינו על רכבת ונסענו לתחנת אואנו ( .(Ueno

מקדש סנסו-ג'י (Senso-ji)

התחנה סמוכה לפארק הגדול במזרח טוקיו, פארק אואנו (Ueno Park).

אנחנו התחלנו את הסיור בפארק ליד פסלו של סאיגו טקמורי, מנהיג המרד הסמוראי האחרון בסוף המאה ה-19. עם כשלון המרד הוא נטל את חייו בספוקו (או האראקירי) אך זוכה וקיבל את הכבוד בכך שפסלו ניצב בגאון בפארק.

מגדל Skytree ולהבת מבשלת הבירה אסאהי

מהפסל המשכנו למוזיאון לאומנות מערבית (The National Museum of Western Art) בו ניתן לצפות בפסלים רבים של הפסל הצרפתי אוגוסט רודן וגם בציורים אימפרסיוניסטיים רבים. הכניסה הייתה חינמית מאחר שהיה זה יום השבת האחרון של החודש.

לאחר הפסקה קלה, המשכנו למוזיאון הלאומי של טוקיו (Tokyo National Museum) שמספר על ההיסטוריה של יפן מראשיתה בתקופת האבן עד לימינו. הביקור במוזיאון מעניין מאוד ופותח אשנב להיסטוריה של האומה היפנית.

לאחר הביקור במוזיאון שוטטנו מעט בפארק (בו ניתן לבקר גם בגן החיות העירוני) וחזרנו לחדר. מי שמעוניין יכול לבקר גם בשוק אמיוקו הסמוך לתחנת הרכבת אואנו (Ameyoko).

עוד על אזור צפון טוקיו בקישור.

קישור למפת מסלול באזור (אנחנו כאמור לא ביקרנו ב-Skytree ובגן החיות באותו יום).

המלצה לחצי יום באזור אסאקוסה

יום 14 – ראשון ה-27.9.15 – מקדש מייג'י, הראג'וקו, שינג'וקו, שיבויה וערב בשינג'וקו (יום 2)

את היום השני בטוקיו הקדשנו לחלקה המערבי של העיר.

התחלנו אותו בפארק יויוגי (Yoyogi Park) ובמקדש מייג'י (Meiji Jingu). מקדש שנבנה לזכרו של הקיסר מייג'י שבתקופתו בוצעה הרפורמציה. המקדש הוא מקדש שינטו בו נוהגים יפנים רבים לקיים טקסי חתונה מסורתיים (מסורת שסה"כ נפוצה כ-150 שנה) כשגם אנחנו זכינו לראות טקס כזה. מהמקדש המשכנו לרובע הראג'וקו (Harjuku), הרובע הצעיר והאופנתי של העיר. עברנו ברחוב טקשיטה דורי (Takeshita dori), רחוב צר המלא בחנויות אופנה קטנות ודוכני קרפים ממולאים כל טוב. הגענו לשם בסביבות עשר, עם פתיחת החנויות, והרחוב כבר היה עמוס מטיילים וקונים. המשכנו לכיוון שדרת אומוטסנדו (Omotesando), שדרת חנויות היוקרה של האזור, וחזרה לתחנת הרכבת. באומוטסנדו ניתן למצוא את חנות המזכרות הגדולה, אוריינטל בזאר (Oriental Bazaar) בה ניתן לקנות מזכרות מקוריות, קימונו או יוקאטה ברמת איכות משתנה.

חתונה במקדש מייג'י (Meiji Jinga)

רחוב טקשיטה דורי (Takeshita Dori) בהאראג'וקו

בעבר היה נהוג שעל הגשר הסמוך לתחנת הרכבת (Jingu Bashi) היו מתקיימים מפגשים של חובבי קוספליי (המכונים ביפנית Otaku) אך כנראה שריבוי התיירים קצת הבריח אותם. לעומת זאת חווינו לראות זוגות רבים של נערות יפניות שהתלבשו בבגדים זהים ונעו לתחרות תלבושות במתחם האצטדיון האולימפי הסמוך לתחנה.

מהראג'וקו תפסנו קו יאמנוטה של חברת JR קו יאמנוטה (Yamanote Line) לכיוון תחנת הרכבת המרכזית של רובע שינג'וקו (Shinjuku). תחנת הרכבת של הרובע היא העמוסה בעולם כשכ-3 מיליון נוסעים פוקדים אותה מידי יום (קצת קשה שלא ללכת לאיבוד). את שעות הצהריים הקדשנו לאזור העסקים וגורדי השחקים ברובע (מערבית לתחנה) כשאת החלק התוסס של הרובע (מזרחית לתחנה) השארנו לשעות הערב.

סעדנו את ליבנו בסושייה מקומית והמשכנו למשרדי העירייה של טוקיו (Tokyo Metropolitan Government Office). המבנה מורכב משני מגדלים זהים ומאפשר נקודת תצפית מרהיבה (וחינמית) על טוקיו.

תצפית על טוקיו ממרומי מגדלי העירייה

מהמגדלים ירדנו לפארק הסמוך וראינו שלטים משעשעים המנחים אנשים להסתובב עם סנדלים וגרביים כדי להימנע מעקיצות יתושים (יפנים...) והמשכנו לכיוון מוזיאון החרבות של העיר.

המוזיאון עצמו מאכזב ומיותר כיוון שהוא קטן ומספק יחסית מעט מידע, כשתערוכת החרבות במוזיאון טוקיו בו ביקרנו יום קודם לא נופלת ממנו (בטח לעיניים לא מקצועיות). אולי במקום המוזיאון עדיף היה לו ביקרנו בפארק גיואן (Shinjuku Gyoen National Garden) עליו נאמר שהוא הגן היפה בטוקיו וניתן לצפות בו בפריחת הדובדבן היפה ביותר (בעונה כמובן).

מהמוזיאון חזרנו לחדר בשיבויה למנוחה.

בערב עברנו במעבר החצייה המפורסם והעמוס במאות הולכי רגל (Shibuya Crossing) מומלץ לעלות לתצפית לקומה השניה בבית קפה סטארבקס (Starbucks) הסמוך לצומת, או לגשר בבניין Mark city ולצפות בצומת התוסס מלמעלה.

מעבר החצייה ההומה בשיבויה (Shibuya Crossing)

לקחנו רכבת ונסענו שוב לשינג'וקו כדי לחוות את הרובע הזה בלילה. טוקיו הינה בעלת ריכוז המסעדות לאדם הגבוה ביותר בעולם. מסעדות על מסעדות בבניינים רבי קומות מציצות להן מכל עבר. כל עובר אורח יכול לבחור בין לעלות למסעדה בקומה חמישית או לרדת לפאב בקומת המרתף ולמצוא מקומות הומי אדם (ולא רק בשינג'וקו). טיילנו קצת בשינג'וקו לכיוון אזור גולדן גאי (Golden Gai) – מתחם של מסעדות ופאבים בגודל של כוך ונכנסנו לאחד המקומות. כיום האזור מעט מצועצע ומקומות רבים דורשים דמי כניסה שעלולים להגיע לכ-1000 ין - שימו לב לשלטים. בנוסף, בשינג'וקו ניתן לבקר באזור קבוקיצ'ו (Kabukicho), אזור משחקי הפצ'ינקו - מעין משחק מזל דומה לפינבול (רק בלי שליטה), ואפילו להיחשף למתחם "חלונות אדומים".

מגולדן גאי חזרנו לשיבויה ויצאנו לפאב בשם Hub הסמוך לדירה בה התגוררנו.

האתרים בהם היינו ביום השני של הטיול בטוקיו

המלצה למסלול של יום במערב טוקיו

רובע שינג'וקו בלילה (Shinjuku)

יום 15 – שני ה-28.9.15 – שוק הדגים, גינזה, מארונוצ'י ופארק ארמון הקיסר (יום 3)

ביום הקודם פג תוקפו בן השבועיים של כרטיס ה-JR שלנו ולכן קנינו בתחנת הרכבת בשיבויה כרטיס נטען בשם פאסמו (Pasmo). הכרטיס לא נותן הנחות אבל ניתן לטעון אותו ולהשתמש בו בצורה נוחה ברכבת התחתית בטוקיו ללא צורך להתמודד עם עלויות הנסיעה המשתנות כתלות במרחק. אופציה נוספת לאלו שמתכננים נסיעות ארוכות ויקרות היא לקנות כרטיס תלת יומי (שלא כולל את קווי ה-JR) בעלות של 1500 ין בחנות האלקטרוניקה Bic Camera (כן, הם כותבים את זה עם C). הכרטיס מיועד לתיירים ויש להציג דרכון בעת הקנייה.

היעד הראשון שלנו היה שוק הדגים צוקיג'י (Tsukiji) שוק עצום ממדים שבאמת ניתן למצוא בו מכל חיות הים. אחת מגולות הכותרת בשוק היא המכירה הפומבית שמתקיימת מידי יום ב-5 בבוקר. אנשים רבים באים לתפוס את מקומם כבר בשעה 3 ואפילו לפני. אנחנו ויתרנו על התענוג והמלצתנו היא לבוא לקראת שעת הפתיחה (9 בבוקר) ופשוט ליהנות מהחוויה.

עצרנו לאכול באחת מהסושיות הרבות בשוק, שמספקות את מנות הסושי הטריות בעיר. אמנם חיכינו כחצי שעה כדי להיכנס פנימה אבל האוכל היה שווה את ההמתנה (וגם שימש כארוחת צהריים מכובדת).

סושי טרי בשוק הדגים צוקיג'י (Tsukiji)

מהשוק המשכנו ברגל לרובע גינזה (Ginza), הרובע המערבי הראשון של העיר וכיום האזור היוקרתי בעיר. בגינזה ניתן למצוא בתי כלבו יוקרתיים. אנחנו לעומת זאת בחרנו להיכנס דווקא לבניין של חברת סוני (Sony Buliding), המציע חוויות אורקוליות מרהיבות עם איכות וידאו וסאונד שספק רב אם חוויתם.

רובע גינזה (Ginza)

מגינזה המשכנו לכיוון רובע מארונוצ'י (Maronouchi) המציע אווירה דמוית מנהטן. בדרך עברנו את הטוקיו אינטרנשיונל פורום (Tokyo International Forum), מבנה זכוכית מרשים שלצערנו בחלקו היה בשיפוצים.

משם המשכנו לכיוון גן ארמון הקיסר (Imperial East Gardens) ולפסל של קוסונוקי מסאשיגה (Kusunoki Masashige). פסל מרשים ביופיו של הסמוראי היפני רכוב על סוס.

פסל הסמוראי הרכוב על סוס ליד ארמון הקיסר

משם חזרנו לשיבויה. הקדשנו את שארית הערב לקניות ולארוחה של ראמן באחת מהמסעדות בשיבויה.

מי שמעוניין יכול להמשיך ולסייר בארמון הקיסר (Tokyo Imperial Palace), דבר הדורש הזמנת מקום מראש, או להמשיך לסייר לרובע היביה (Hibiya) ולבקר בבניין הפרלמנט (Diet Building).

מסלול היום השלישי בטוקיו

המלצה לחצי יום באזור גינזה וארמון הקיסר

יום 16 – שלישי ה-29.9.15 – פארק פוג'י-קיו (Fuji Q) וערב בשינג'וקו (יום 4)

את היום הרביעי בטוקיו הקדשנו לפארק השעשועים פוג'י-קיו (Fuji Q) הסמוך להר פוג'י. מומלץ להזמין מראש כרטיסים משולבים הכוללים נסיעת אוטובוס הלוך חזור מתחנת וכניסה לפארק. התשלום בכל מקרה מבוצע בתחנה עצמה ולכן כדאי אפילו להזמין מספר אפשרויות.

אנחנו הגענו לפארק כחצי שעה מהפתיחה ומיד הבנו שהייעילות היפנית פשוט לא קיימת שם. הגענו באמצע השבוע, מחוץ לעונה ועדיין היו תורים עצומים. עליתי על 3 רכבות הרים בלבד בזמן המתנה כולל של כ-7 שעות. הפארק לא היה מלא והיה מאכזב לראות עבודה בעצלתיים, רכבות שמתחילות נסיעה עם מקומות פנויים ומתקנים שמושבתים ללא שום סיבה הנראית לעין.

אז לאחר הקיטורים, רק אומר שהרכבות עצמן הן המדהימות ביותר עליהן עליתי מימי. חלקן החזיקו וחלקן עוד מחזיקות בשיאי גינס על מהירות, גובה, ירידות חדות ועוד.

פארק השעשועים פוג'י-קיו (Fuji-Q)

לחובבי האקסטרים, הייתי ממליץ להגיע ממש עם הפתיחה. למי שפחות בקטע של אקסטרים הייתי ממליץ לוותר ולבקר במקומות כגון דיסנילנד, דיסני-סי (Disney Sea) בטוקיו או יוניברסל (Universal) באוסקה. עוד מידע על גני שעשועים ביפן בקישור.

עם סיום הביקור בפארק עצרנו באונסן חביב הסמוך אליו וחזרנו באוטובוס לטוקיו.

לצערנו במהלך היום היה מעונן כך שלא קיבלנו תמונה יפה של הר פוג'י. עניין של מזל...

הר פוג'י מציץ מבין העננים

בטוקיו הלכנו לסושייה מצוינת בשינג'וקו בשם נומאזוקו (Numazuku). לאחר מכן חזרנו לחדר ויצאנו לפאב נחמד בשיבויה.

יום 17 – רביעי ה-30.9.15 – אודאיבה ואקיהאברה (יום 5)

את היום החמישי שלנו בטוקיו התחלנו באי המלאכותי אודאיבה (Odaiba). האי נבנה באמצע המאה ה-19 כדי להגן על יפן מפולשים (לא ממש עזר) והפך בתקופה שלאחר המלחמה למרכז עסקים.

התחלנו מתצפית על העיר, על גשר הקשת בענן המפורסם (Rainbow Bridge) המחבר את האי ליבשה. ראינו דגם מוקטן של פסל החירות שנבנה בתחילת המילניום.

Rainbow Bridge באודאיבה (Odaiba)

המשכנו לבניין פוג'י ואף נכנסנו פנימה לדקות מספר, הבניין מוקדש לטלוויזיה היפנית ולכן אין ממש מה לראות בו.

האי מעט איכזב אותנו כי ברובו מלא בסוגים שונים של קניונים עם אטרקציות קטנות בכל אחד מהם.

בניין פוג'י באודאיבה

בקניון Decks למשל יש מתחם שעשועים של סגה הנקרא ג'ויפוליס (Joypolis) אך מאחר שכבר היינו בפארק שעשועים לא ראינו צורך לבזבז זמן וכסף על המקום - אולי שווה למי שמוותר על פוג'י-קיו ומעדיף אטרקציות יותר טכנולוגיות מרכבות הרים.

המשכנו למתחם Pallette Town שם יש הזדמנות לבקר במתחם של חברת טויוטה וליהנות מכל מיני אטרקציות קטנות ואף לעשות נסיעת מבחן או לעלות על גלגל ענק הסמוך למתחם.

לחובבי אנימה, אפשר לעבור בכיכר DiverCity Tokyo Plaza ולצפות בפסל ענק מהסדרה Gundam.

מאודאיבה המשכנו בשעת צהריים לרובע האלקטרוניקה והאנימה של העיר, רובע אקיהאברה (Akihabara).

לדעתי אקיהאברה מרכז בתוכו את תמצית השיגעון היפני. מתחמי משחקים עצומים, מבנים המלאים ציורים מקומיקסי מאנגה ומסדרות אנימה שונות, צעצועים הזויים ברחבי הרחוב וחנויות מזכרות בשפע. במקביל הרובע מלא בחנויות אלקטרוניקה מהגדולות ביותר ועד לדוכנים קטנים.

המקום הוא ליבת תרבות המאנגה והאנימה והינו אתר חובה למעריצים השרופים.

אנחנו העברנו במקום מספר שעות סתם כדי ללגום מהחוויה (וקצת לתקן את האכזבה מהבוקר). נכנסנו לחנויות שונות ואפילו למתחם משחקים בעל 5 קומות של משחקי וידאו שונים (כולל סופר מאריו!). שכחתי את הארנק במקום וכשחזרתי כמובן שאף אחד לא גנב אותו אלא החזיר לאחראים.

אקיהאברה מפורסמת גם בבתי הקפה עם מלצריות המחופשות למשרתות (Maid Cafe) עליהם בחרנו לוותר.

אקיהאברה (Akihabara)

בערב נפגשנו עם חברים בפאב מקומי.

המלצה לחצי יום באודאיבה

מרכז משחקים משתקף לו באקיהאברה

יום 18 – חמישי ה-1.10.15 – שופינג וגן החיות (יום 6)

היום השישי שלנו בטוקיו היה גשום וקר. את חציו הראשון הקדשנו לקניית מזכרות בשיבויה. לאחר ארוחת צהריים במסעדת הקארי אודון החביבה סנקיצ'י (Curry Udon Senkichi) המשכנו לגן החיות שנמצא בפארק אואנו (Ueno zoo). ב-1.10 הכניסה לגן החיות הייתה חינמית.

גן החיות חביב ביותר וניתן לצפות בו בדובי פנדה שמנים ועצלנים, פנדות אדומות ועוד חיות רבות.

לאחר מס' שעות בגן חזרנו לחדר ובערב יצאנו לפאב בשיבויה. לפני החזרה לחדר, אכלנו במסעדת סושי מגניבה בשם גנקי סושי (Genki Sushi). מה שמיוחד במסעדה הוא שהמסעדה מורכבת מ-100 עמדות ישיבה כשבכל עמדה יש מסך מגע באמצעותו ניתן להזמין. זמן קצר לאחר ההזמנה מגיעה צלחת לעמדה על אחד משלושת הפסים המגנטיים שרצים לכל אורך המסעדה. כמובן שצריך להחזיר את המגש חזרה ע"י לחיצה על כפתור ולפנות את הפס. במידה ואנשים מתמהמהים, הכפתור עליו מצויר פרצוף זועף, מתחיל להבהב ולצפצף.

סה"כ המסעדה ממש מגניבה, האוכל טעים והמחירים ברצפה כששתי מנות ניגירי סטנדרטיות עולות כ-110 ין (פחות מ-4 שקלים).

סושיית גנקי (Genki Sushi)

דב פנדה בגן החיות

יום 19 – שישי ה-2.10.15 – ריוגוקו, מוזיאון אדו והשלמת קניות (יום 7)

את היום האחרון בטוקיו פתחנו במוזיאון אדו (Edo Museum). המוזיאון שוכן ברובע ריוגוקו ונמצא קרוב לאצטדיון הסומו המקומי. מי שמשכים קום יכול לחזות באימון של המתאבקים העצומים.

כשהיינו בטוקיו התקיים בה טורניר סומו אך הכרטיסים אזלו לפני שהספקנו לרכוש אותם. כרטיסים ניתן להזמין בקישור.

בכל מקרה, מוזיאון אדו חביב ביותר ומספר את ההיסטוריה של טוקיו מהעת העתיקה עד ימינו. במוזיאון ניתן ללמוד על התרבות של טוקיו, על תקופת הסמוראים ועל תחילת הפיכתה של טוקיו לעיר מודרנית.

ניתן לראות דגמים מיניאטוריים של העיר ואפילו של תיאטרון קבוקי קטן המציג הסברים על אפקטים שונים ומשונים.

לאחר מספר שעות במוזיאון חזרנו לארוחת צהריים בשיבויה בסושיית גנקי בה אכלנו יום קודם ויצאנו למסע קניות כדי להשלים מתנות לקרובים לליבנו.

בערב השקענו את רוב הזמן בארגון המזוודות והלכנו למסעדה מקסיקנית בקרבת המלון.

יום 20 – שבת ה-3.10.15 – נסיעה לשדה התעופה וטיסה הביתה

הטיסה שלנו חזור יצאה משדה התעופה האנדה (Haneda). למזלנו הרב, במקום להיסחב עם מזוודות ולהחליף רכבות, תפסנו שאטל שנוסע ישירות מקניון Mark City (מול תחנת שיבויה) לשדה התעופה (קישור לאתר של האוטובוס לשדה התעופה).

סיכום של השבוע בטוקיו

טוקיו הייתה מדהימה והיא באמת מציעה הכל. הגענו אליה קצת עייפים משבועיים ביפן ולכן לקחנו אותה יותר בקלות. אולי לא הספקנו לראות את כל האתרים שהיינו יכולים להספיק. למי שיש זמן בהחלט יכול לשקול לבקר במקומות נוספים בתוך העיר או לצאת לטיולים יומיים מחוצה לה:

  • להמשיך ולטייל בעיר למשל ברובעים איקבוקורו (Ikebukuro), רופונגי (Roppongi), אקסאקה (Akasaka) ועוד.
  • קמקורה (Kamakura) – עיר נחמדה בקרבת טוקיו. בעלת פסל בודהה ענקי ומרשים.
  • יוקוהמה (Yokohama) – העיר השניה בגודלה ביפן ובעלת מספר אתרי עניין, ביניהם הצ'יינה טאון הגדול ביפן. קו הרכבת הראשון ביפן חיבר אותה עם טוקיו. סיפור מעניין הוא שהנוסעים הראשונים בו היו כל מיני אח"מים שכנהוג ביפן, חלצו את נעליהם טרם הנסיעה, הרכבת יצאה לדרך ליוקוהמה והנעליים נשארו בטוקיו.
  • האקונה (Hakone) – עיירה ציורית בקרבת הר פוג'י (מאפשרת תצפית יפה ביום בהיר), בעלת מרחצאות חמים ומוזיאון אומנות פתוח מהמפורסמים ביפן. מתאימה גם כמסלול יום מטוקיו.
  • ניקו (Nikko) – עיר יפה בה ניתן למצוא מקדשים מהמרשימים ביפן, מרחצאות חמים. מפלי קגון (Kegon Falls) מהגבוהים ביפן ממוקמים בקרבתה. ניתן להספיק אותה פוטנציאלית ביום טיול מטוקיו.

לסיכום

תמו להם שלושה שבועות מהרגע שעזבנו את הארץ עד הרגע בו נחתנו חזרה. הטיול באמת היה מדהים, התעלה על הציפיות והשאיר טעם של עוד (בטח לסושי הנפלא).

עוד נשוב!

ריכוז של קישורים למפות במהלך הטיול 

יום רלוונטי תיאור
יום 1 – קיוטו - וטיול ערב בגיון קישור למסלול של היום
יום 13 – אסאקוסה, פארק אואנו ומוזיאון טוקיו (היום הראשון בטוקיו) (יום 1 בטוקיו)

קישור למפת מסלול באזור

יום 13 – אסאקוסה, פארק אואנו ומוזיאון טוקיו (היום הראשון בטוקיו) (יום 1 בטוקיו) המלצה לחצי יום באזור אסאקוסה
יום 14 – מקדש מייג'י, הראג'וקו, שינג'וקו, שיבויה וערב בשינג'וקו (יום 2 בטוקיו) האתרים בהם היינו ביום השני של הטיול בטוקיו
יום 14 – מקדש מייג'י, הראג'וקו, שינג'וקו, שיבויה וערב בשינג'וקו (יום 2 בטוקיו) המלצה למסלול של יום במערב טוקיו
יום 15 – שוק הדגים, גינזה, מארונוצ'י ופארק ארמון הקיסר (יום 3 בטוקיו) מסלול היום השלישי בטוקיו
יום 15 – שוק הדגים, גינזה, מארונוצ'י ופארק ארמון הקיסר (יום 3 בטוקיו) המלצה לחצי יום באזור גינזה וארמון הקיסר
יום 17 – אודאיבה ואקיהאברה (יום 5 בטוקיו) המלצה לחצי יום באודאיבה
ריכוז אתרי עניין בטוקיו על מפה ריכוז האתרים השונים על מפה
ימים 1-5 – חמישה ימים בקיוטו וסביבתה קישור לפוסט
ימים 6-12 – שבוע באי הונשו מקיוטו לטוקיו קישור לפוסט

הערות כלליות: מחירים, חנויות, מסעדות וכו'

אשרות כניסה – אין צורך בהוצאת ויזה בארץ. בכניסה ליפן ממלאים טופס לוויזה שאותו יהדקו לדרכון שלכם. הויזה הסטנדרטית היא ל- 90 יום. יש לספק כתובת אחת ביפן ורצוי שיהיה עמכם את מסלול הטיול אם ישאלו. לא נתקלים בהרבה בעיות.

תרבות: ניקיון, שקט ואסתטיקה – שלושת הדברים הבולטים ביותר. כל מקום מבריק בצורה שבלתי ניתן לתאר. טוקיו הייתה המקום היחיד בכל הטיול שמידי פעם ראינו קצת לכלוך זרוק ברחוב לפני שניקו אותו. כל מקום, משדה התעופה הענקי ועד הרחוב, שקט בצורה מדהימה. לא שמענו צופר אחד פרט לאמבולנסים. מאוד לא מקובל לדבר בטלפון במקום ציבורי (גם לא בקרון רכבת ואפילו יש שלטים האוסרים על כך) ולא לאכול ברחוב. אין פחים ברחוב או בפארקים! (רק לפחיות שתייה, ע"ע...) העישון רק במקומות סגורים (גם במסעדות) או בפינות ייעודיות ברחוב בהן יש מאפרות. הצלע השלישית היא שהאסתטיקה מאוד חשובה בכל דבר וזה ניכר באוכל, לבוש, עיצוב…

בתחנות רכבת ובאטרקציות יש שירותים בכמות לא נתפסת והם גם מאוד מתקדמים (השירותים בסגנון המערבי) וגם מבריקים מניקיון.

כסף:

  • המטבע היפני הוא יין Yen. ערכו כשנסענו היה כ- 100 יין לכ-3.5 ש"ח. הוצאנו כמחצית ממה שחשבנו שנצטרך במזומן מהארץ והשאר שילמנו באשראי בינלאומי (בבדיקה הסתבר שהריבית באשראי לא גבוהה בהרבה מערך החליפין). ניתן גם למשוך מזומן ביפן עם כרטיס אשראי בחנויות הנוחות השונות. בארץ רצוי להתקשר ראשית לחלפנים ולבדוק אם יש להם יינים, כמה ומה השער - זה אינו מטבע שנפוץ להחזיק.
  • באופן כללי- לתיירים (חוץ מה תחב"צ, ע"ע) לא יקר ביפן! גם אוכל ולינה- ע"ע. הכניסה למוזיאונים, מקדשים וגנים נעה בין 15-30 ש"ח לאדם.

לינה:

  • ישנם כמה סוגים של חדרי אירוח ביפן. ניתן כמובן למצוא המוני מלונות בסגנון מערבי (western), ובעיקר לשים לב שהמיטה מוגדרת כ- western bed. המיטות יחסית קטנות לסטנדרט (זוגית- 140 ס"מ) והחדרים גם קטנים יחסית אבל מאוד מסודרים ונוחים.
  • חדר יפני מסורתי כולל חדרים שמורידים בהם נעליים בכניסה (רצפות מחצלת), פורשים את הפוטונים (Futon) לפני השינה ומקפלים בבוקר (Japanese bed). רצוי לבדוק גם שיש שירותים בסגנון המערבי ולא יפני.
  • ריוקנים (Ryokan) הם בתי אירוח בסגנון מסורתי ובהם ניתן למצוא לעיתים מרחצאות (אונסן).
  • מלונות הקפסולה (Capsule Hotels): עבור תיירים, הם בעיקר גימיק (המקומיים משתמשים בהם יותר)- מקבלים "תא" ברוחב מטרXמטר בערך לשינה עם שירותים/מקלחת משותפים.
  • ניתן למצוא אכסניות רבות בסגנונות ומחירים משתנים, וכן Airbnb בערים הגדולות.
  • לטעמנו הלינה אינה יקרה - ניתן למצוא חדרים זוגיים ברמה טובה בסדר גודל של 100 דולר ללילה ברוב המקומות. כמובן שיש בזול יותר באכסניות למיניהן. בטוקיו קצת יותר יקר ולכן שם בחרנו ב Airbnb.

אוכל:

  • בניגוד למקובל לחשוב, האוכל לא יקר ביפן. בהמשך לנושא הניקיון, כל דוכן רחוב מציע אוכל טרי נקי וטוב. אפשר לאכול בטווח מחירים ככל שתחפצו. מבחינתנו "התפרעות" כללה ארוחה עיקרית בסך של יותר מ - 150 ש"ח לזוג- וזה כולל את המקומות המתויירים ביותר.
  • ברוב המוחלט של המסעדות יש "חלון ראווה" המציג את המאכלים השונים בדגמי פלסטיק שנראים אמיתיים וטעימים! אם לא, יש תפריט עם תמונות כך שגם אם אין תפריט באנגלית אפשר די בקלות להבין מה מזמינים.
  • האוכל רובו מבוסס אורז (גם מאפים ומתוקים יפניים הם מבוססי אורז) ונודלז על בסיס חיטה/ביצים/כוסמת. מאפים כמעט ואין חוץ מבתי קפה ומאפיות יקרות. ב-7-Eleven ודומיהם יש קצת לחם לבן פרוס. בשר טוב יש באזורים ייעודיים (טקיאמה לדוגמה) וכמובן בערים הגדולות אבל שם יותר נפוצים הדגים הנאים בסושי כמקור חלבון עיקרי.
  • באופן כללי יש בכל אזור "מאכל מקומי" וכדאי מאוד להתנסות בו. בנוסף בכל מקום אפשר למצוא סושי טוב ואטריות טובות (ושוב- בזול!).
  • סושי הוא עולם ומלואו. הסושי הנפוץ ביותר ביפן הוא מה שאנחנו מכנים ניגירי. בשונה מישראל הוא כולל כמות עצומה של אורז ל"אצבע" ועוד בדרך כלל חתיכת דג נא ענקית ומפנקת. יש גם כמובן ניגירי פירות ים, ירקות יפניים, סוגי קוויאר שונים ועוד. הדגים היו מבחינתנו גולת הכותרת - טריים וטעימים שאין לתאר (לא ידענו שקיימים סוגים שונים ורבים כל כך של טונה…). בין הדג לאורז שמים מעט וואסבי וטובלים הכל במעט סויה (שהיא עדינה יותר להרגשתנו ממה שיש אצלנו). ליד מגישים לרוב ג'ינגר עדין, תה ירוק חם חופשי וזה הכל! סוגי סושי אחרים - סשימי יחסית נפוץ ויש קצת קונוסים. הרולים הנפוצים כל כך אצלנו הם מועטים ביותר וכוללים מקסימום 2 מרכיבים מעבר לאורז ואצה. בלי "סקינים", טמפורה ושאר קשקושים.
  • קפה הוא נושא נפרד - לא תחום חזק במיוחד. יש המון סטארבקסים ודמוייהם שבהם הקפה סביר אבל לא זול (מחיר דומה לארץ). למי שצריך קפה משתלם מומלץ לקנות ב-7-Eleven או Family Mart (שיש בכל פינה שניה) קפה ממכונת אספרסו במחיר של כ- 5 ש"ח לכוס.
  • בולטות במיוחד מכונות השתייה הקלה שיש בכל פינה וזו לא הגזמה. המחירים לא יקרים בכלל (גם במקומות המתויירים ביותר) ולרוב נעים בין 3- 6 ש"ח וההיצע כולל מים, משקאות קלים שונים, תה קר וקפה קר לסוגיהם.
  • האלכוהול המקומי שמומלץ לנסות הוא הסאקה (יין האורז) או ליקר שזיפים מתוק. ישנן גם בירות מקומיות זולות וטובות כמו קירין או סאפורו.

תחבורה ציבורית:

  • הדבר הבולט שהיה יקר- אבל שווה כל יין. יפן מרוצפת ברשת רכבות בין עירוניות שמייתרות לרוב התיירים (וכנראה גם למקומיים) את הצורך ברכב פרטי. הרכבת מדוייקות לרמת הדקה ולרמת העצירה על הרציף (איפה שמסומן לקרון לעצור, שם תיפתח הדלת…) ישנן רכבות חדישות יותר או מיושנות יותר כמובן. גולת הכותרת הן רכבות השינקנסן ("הקליע") שנוסעות מעל 200 קמ"ש.
  • רוב הרכבות הבין עירוניות שייכות לחברת JR ומומלץ ביותר לערוך את מסלולי הנסיעה מראש באתר Hyperdia (או באפליקצייה המקבילה Japan Trains) ולבדוק האם הפס התיירותי שלהם משתלם. שימו לב שיש להזמינו מראש מהארץ (הוא מיועד רק לתיירים) לשבוע, שבועיים או שלושה. הפס גם מקנה את הזכות למקום שמור ברכבות שבהן יש קרונות כאלו.
  • ברכבות ובמטרו קל יחסית להסתדר, יש שילוט באנגלית. האוטובוסים העירוניים והמטרו לא יקרים במיוחד, תלוי בעיר ובגודלה. באוטובוסים לעיתים קשה יותר למצוא שילוט באנגלית אבל לרוב הסתדרנו. במטרו ובאוטובוסים - משלמים לפני מרחק הנסיעה ורק ביציאה/בירידה. כרגיל, מומלץ לעקוב אחרי המקומיים ולחקות…
  • שירות התחבורה מסתיים בכל יפן בדרך כלל בסביבות חצות (תלוי מקום).

טלפון ואינטרנט סלולרי – יש שתי אופציות נפוצות- האחת לקנות סים מקומי והשניה לשכור מכשיר שנקרא Pocket WiFi שמייצר הוטספוט מהרשת הסלולרית המקומית. אנחנו בחרנו באופציה השניה מאחר וכך יכולנו לשכור מכשיר אחד ולהתחבר עם כמה מכשירים במקביל תוך שמירה על המספר הישראלי. במלונות יש לרוב WiFi באיכות משתנה.

קניות – המון חנויות מכל סוג בכל מקום. חנויות ענק של שלוש ארבע חמש והלאה קומות נפוצות בכל מקום, קשה אפילו לפרט… מחירי הקניות ביפן להערכתנו נעים בין מחירי הארץ ליותר זול. ישנן הגדרות של החזרי מס עבור מוצרים שלוקחים מחוץ ליפן- 5,000 יין למוצרים מתכלים (אוכל, קוסמטיקה…) ו- 10,000 יין למוצרים שאינם מתכלים. ההחזר נעשה תוך כדי הקניה. יש להביא דרכון כי משדכים לו את הקבלות. ביציאה מהמדינה בשדה התעופה יש עמדה שאוספים בה את הקבלות.

שירותיות:

  • רמת הנימוס והשירותיות גבוהה ביותר. לטעמנו ה"נחמדות" היפנית היא פחות נחמדות כפי שאנחנו מכירים ויותר הרגשת החובה שלהם להיות שירותיים ברמה שאנו לא מצפים לה.
  • ביפן לא נהוג להשאיר טיפ במסעדות ולנותני שירות.
  • שני דברים נוספים שמאוד מקלים על התיירים :
    • הלוקרים לאחסון קצר מועד מאוד נפוצים- בתחנות רכבת יש המון לוקרים בגדלים מקטן עד ענק (למזוודות ממש). המחירים בהתאם לגודל בין 10-30 ש"ח פחות או יותר.
    • שירות שליחת מזוודות Takuhaibin- אם יש ימים שבהם "קופצים" בין מספר מקומות רצוי לשקול להשתמש בשירות הזה- מוסרים את המזוודות במלון ומספקים את כתובת המלון אליו הן צריכות להגיע, והן מגיעות 24 שעות לאחר מכן! המחירים סבירים ביותר ומחושבים לפי המשקל והמרחק.

אנגלית – מאוד הופתענו מחוסר הידע באנגלית. ברוב המקומות זה פחות הפריע כי הלכנו מאטרקציה לאטרקציה. בטוקיו, כשהיה לנו קצת יותר זמן שוטטות, כבר היה לנו קשה עם זה שאנשים בכל הגילאים לא יודעים אנגלית בכלל - רק לקרוא פונטית. התקשורת בחנויות ומסעדות כללה בעיקר תנועות ידיים וכתיבת שמות ומספרים על פתקים...

חשמל – שקע החשמל ביפן הוא 110 וולט (כמו בארצות הברית) ויש להצטייד במתאמים. מעבר לזה אין בעיה להשתמש במכשירי חשמל מהארץ.

רכב – לא שכרנו רכב אז רק לסבר את האוזן - הדלק לא יקר אבל התחבורה הציבורית כל כך נוחה ששכירת רכב היא הרבה פחות נפוצה לתיירים ביפן. הנהיגה היא בצד שמאל (כמו באנגליה) והרמזורים נוטים להיות מבלבלים במקצת. מומלץ מאוד מאוד לבדוק ראשית את האופציה של תחבורה ציבורית לפני ששוכרים רכב.