פריז 2012 – סיכום של שישה ימים בעיר

תקציר

יום 1 – שבת ה-26.5.12 – טיסה איל דה לה סיטה ותצפית ממגדל מונפרנאס
יום 2 – ראשון ה-27.5.12 –הלובר, גני טווילרי, כיכר הקונקורד, השאנז אליזה ושער הניצחון
יום 3 – ראשון ה-3.6.12 – מוזיאון הלובר ורובע מארה
יום 4 – שלישי ה-29.5.12 – מוזיאון רודן, מגדל אייפל, מונמארטר ושייט על הסיין
יום 5 – רביעי ה-30.5.12 – מוזיאון ד'אורסה, הסורבון, גני לוקסמבורג הקטקומבות ושופינג
יום 6 – חמישי ה-31.5.12 – ורסאי וקצת קניות

פריז פריז, אין מילים לתאר את העיר הזאת. ספרים נכתבו עליה, סרטים נעשו עליה וזוגות צעירים ומבוגרים כאחד פוקדים אותה ונהנים מהרומנטיקה שבה.

אנחנו זוג שטייל שישה ימים נהדרים בפריז בסוף חודש מאי 2012 וננסה לתאר את מה שחווינו בשישה הימים הנפלאים בעיר האורות.

שדרות השאנז אליזה

את היום הראשון בפריז התחלנו בשעה 12 (שעון מקומי) לאחר טיסה בחברת Airfrance.

לעיר הגענו באמצעות רכבת פרברית (RER), החלטה שהסתברה כטעות ממספר סיבות:

מרחק הליכה ארוך מהטרמינל עד לרכבת.

מכונות כרטיסים שמקבלות רק מטבעות ולא מקבלות כרטיסי אשראי בינ"ל מישראל (אפילו ראינו בחור אמריקני שהסתבך עם המכונה). לכן, כדי לשלם נאלצנו לעמוד בתור למכונות, לגלות שהן לא מקבלות מטבעות, ללכת למכונות שפורטות שטרות למטבעות, לחזור לתור למכונה ולשלם מחיר מעט מופקע של כמעט 10 יורו לאדם.

הנסיעה עצמה אורכת זמן רב (רכבת פרברית העוצרת בכל תחנה) כשהרכבות עצמן לא נוחות וללא מקום למזוודות.

החיסרון הכי גדול הוא שתחנות מטרו רבות (תחנות M) בפריז לא מכילות מעליות או דרגנועים (רק תחנות RER ידידותיות לנוסעים) – מקשה כשיש מזוודות.

קיימת אלטרנטיבה של הגעה באוטובוס אך גם הוא מגיע רק לתחנת האופרה ועלה כ-10 יורו. לכן, ההמלצה הראשונה שלי היא – קחו מונית! מונית אמורה לעלות כ-50 יורו לכיוון.

בכל מקרה, ירדנו בתחנת RER הסמוכה למלון שלנו לאחר כשעה ורבע נסיעה והלכנו למלון.

היה לנו חשוב להזמין חדר בעלות לא גבוהה יחסית, באזור עם חיי לילה ושבמקביל שיהיה נגיש למקומות העניין. לכן, בחרנו מלון בשכונת מונפרנאס (Montparnasse) – שכונה נהדרת עם חיי לילה עשירים הכוללים מסעדות, בתי קפה ופאבים רבים הממוקמת כרבע שעה במטרו למרכז העיר. לאחר מנוחה קצרה בחדר המלון, יצאנו סוף סוף לעיר.

התחנה הראשונה שלנו הייתה איל דה לה סיטה (Ile de la Cite) – אי בנהר הסיין במרכז פריז עליו הוקמה פריז בתקופה הרומית. באי שוכנת קתדרלת נוטרדאם המפורסמת.

לאי הגענו בסביבות השעה 4 בצהריים והתחלנו את הטיול בו בכנסייה המדהימה סן שאפל (Sainte-Chapelle). לאחר כחצי שעה המתנה בתור יחסית ארוך, נכנסנו פנימה.

הכנסיה המדהימה ביופיה נבנתה במאה ה-13 ע"י המלך לואי התשיעי, הידוע בכינויו "לואי הקדוש" ומכילה ע"פ האמונה את נצר הקוצים של ישו ועוד כל מיני שרידים מהתקופה. מחיר כתר הקוצים ושאר הפריטים עלו ללואי מחיר דומה למה שעלתה בניית הכנסיה עצמה. עם זאת, הסיבה האמיתית לביקור בכנסייה היא הוויטראז'ים המרהיבים שמעטרים את הקירות מהרצפה עד התקרה. הוויטראז'ים עוברים שחזורים מקיפים ורבים מהם נראים כפי שנראו לפני כמעט אלף שנה.

מהכנסייה יצאנו למתחם בו היא שוכנת הנקרא קונסיירז'רי (Conciergerie). המתחם שבעבר שימש כארמון, בתקופת המהפכה הצרפתית שימש כבית סוהר המוני וכיום הוא משמש כבית המשפט הצרפתי (Palais de Justice). ניתן להיכנס פנימה למתחם אך אנחנו המשכנו לעבר הקתדרלה של העיר, ואחת מהקתדרלות המפורסמות בעולם, קתדרלת נוטרדאם (Notre Dame de Paris). הכנסיה שהייתה מרכז ספרו של ויקטור הוגו, הגיבן מנוטרדאם, נבנתה במשך כ-100 שנה בתחילת האלף הקודם, ניזוקה רבות בתקופת המהפכה הצרפתית (שהייתה אנטי דתית ביסודה) ושוחזרה רבות במאה הקודמת.

הקתדרלה מרהיבה ביופייה בעיטורים החיצוניים והגרגולים שמשמשים כמרזבים ואמורים להבריח את הרוחות הרעות. גודלה העצום והוויטראז'ים המרהיבים בהחלט מצדיקים את הסופרלטיבים הרבים שהודבקו לה. למזלנו, בזמן הביקור שלנו הספקנו לחזות בטקס דתי שהתקיים. את הטקס הוביל כומר ממוצא אפריקאי ואת השירה הובילו נשים, מפנה מעניין שעוברת הכנסיה הקתולית.

מהקתדרלה המשכנו מזרחה לכיוון האדרטה לשילוח יהודי פריז (Morial des Martyrs de la Dortation). כ-70 אלף יהודים שולחו מהכיכר למחנות ההשמדה בתקופת ממשלת וישי והאנדרטה נבנתה לזכרם. הגענו בדיוק עם הסגירה (האתר פתוח עד השעה שבע בערב אבל נסגר חצי שעה קודם לכן) ולכן רק צילמנו אותה מבחוץ.

ניתן לבקר באי עוד זמן מה. במרכז האי ניתן לחזות בשוק פרחים מאוד מפורסם שהיה בשלבי סגירה כשהגענו אליו, ללכת לכיכר ה-Dauphine והגשר החדש (Pont Neuf) הנמצאים בצידו השני של האי (בקרבת סן שאפל והקונסיירז'רי) או לחילופין לחצות את הסיין לכיוון האי השכן, איל סן לואי (Ile Saint Louis).

אנחנו עזבנו את האי וחצינו את הסיין דרך גשר Pont de l'Archevh/span> (גשר הארכיבישוף) המלא במנעולים שמסמנים זוגיות ואהבה, לכיוון הרובע הלטיני. הרובע ידוע בכינויו זה לא עקב מאהבים לטינים המסתובבים ברחובות אלא בגלל השפה הלטינית בה לימדו באוניברסיטת סורבון השוכנת בו. לאחר שחצינו את הגשר המשכנו לשדרות סן ז'רמן (Bd Saint-Germain). צעדנו מעט בשדרה החביבה ונסענו במטרו חזרה לשכונת מונפרנאס.

במונפרנאס עלינו לתצפית במגדל מונפרנאס (Tour Montparnasse). העליה לתצפית במגדל זולה יותר מזו במגדל אייפל והתור למגדל קצר בהרבה (אנחנו כלל לא חיכינו בתור). כמו כן, הנוף מהמגדל מרהיב ביותר וגם רואים ממנו את מגדל אייפל.

לאחר כחצי שעה במגדל ירדנו לאכול ארוחת ערב בפיצה "פינו" שבליד המגדל (בעיקר תיירותי ולא מוצלח במיוחד) וחזרנו לחדר.

יום 2– ראשון ה-27.5.12 –הלובר, גני טווילרי, כיכר הקונקורד, השאנז אליזה ושער הניצחון

את היום התחלנו בשכונת מונפרנאס ברחוב דאגר (Rue Daguerre). הרחוב הוא אחד מהרחובות היפים במונפרנאס ויש בו שוק רחוב קטן ונחמד. אכלנו ברחוב ארוחת בוקר ונסענו במטרו מתחנת Denfert-Rochereau לתחנת Louvere – Palais Royalבה התחלנו את המסלול היומי.

את הכניסה למוזיאון הלובר דחינו ליום אחר וצפינו בארכיטקטורה הבארוקית המרהיבה שלו מבחוץ. ליד הלובר ממוקם שער הקרוסל ((Arc de Triomphe du Carrousel שנבנה ע"י נפוליאון בשנת 1806 כאות לנצחונותיו הרבים ומעוטר בסגנון דומה לקשת קונסטנטינוס שברומא.

את השער מעטרת קוודריגה (מרכבה עם 4 סוסים). מקורם של הסוסים הוא ההיפודרום בקונסטנטינופול. לאחר ביזת קונסטנטינופול ע"י הוונציאנים ב-1204 במהלך מסע הצלב הרביעי, הועברו הסוסים לראש כנסיית סן מרקו שבוונציה. לאחר כיבוש ונציה ע"י נפוליאון הועברו הסוסים לפריז ולאחר השלמת השער, הם הוצבו לראשו ביחד עם קוודריגה.

לאחר התבוסה של נפוליאון ב-1815, נשלחו הסוסים חזרה לוונציה, אך הצרפתים התגעגעו ויצרו העתק שמופיע בראש השער עד היום.

מהשער המשכנו בגני טווילרי הנפלאים (Jardin des Tuileries) המלאים במזרקות ופסלים רבים. מומלץ לעצור בהם לפיקניק של בוקר, אנחנו בהחלט הצטערנו שלא עשינו כך. המשכנו לטייל בגנים והגענו למוזיאון האורנז'רי (Mus de l'Orangerie,).

המוזיאון מכיל את ציורי הענק המפורסמים של חבצלות המים אותם צייר האמן האימפרסיוניסטי הנודע, קלוד מונה. מונה שצייר את הציורים לקראת סוף חייו רצה לתת מתנה לעם הצרפתי לאחר שנים ארוכות של מלחמה (מלחמת העולם הראשונה). למרות שסבל מקטרקט ויש האומרים שהיה אף מעט עיוור, הציורים שצייר מרהיבים ביופיים וזו החמצה גדולה לא לראות אותם (כמובן שאסור לצלם בפנים!). בכניסה קנינו כרטיס משולב מוזל בעל תוקף של ארבעה ימים המקנה כניסה גם למוזיאון אורסיי האימפרסיוניסטי (לצערנו איבדנו כרטיס אחד).

לאחר כשעה במוזיאון המכיל גם גלריה אימפרסיוניסטית קטנה, המשכנו לכיכר קונקורד (Place de la Concorde). הכיכר היא אחת מהכיכרות הגדולות באירופה ומקיפים אותה פסלים הפונים לכיוון ערים גדולות בצרפת (חרוט עליהם שם העיר ומרחקה מפריז). במרכז הכיכר ניצב בגאון אובליסק מצרי מקורי שנמסר לצרפתים במאה הקודמת ע"י השליט המצרי, מוחמד עלי.

מהכיכר פנינו לכנסייה הנאו-קלאסית "מדלן" (Madeleine) שנבנתה כאות הוקרה לחיילים הצרפתים במאה ה-19. ליד הכנסייה המרשימה ממוקמת מעדניה מפורסמת בשם פושון, אך ויתרנו עליה והמשכנו לכיוון כיכר ונדום (Place Vendome).

הכיכר שמלאה בחנויות יוקרה נבנתה בתקופתו של לואי ה-14, "מלך השמש". בעבר, במרכז הכיכר עמד פסל של המלך רכוב על סוס. לאחר המהפכה הורד הפסל וכיום ניתן לראות בה עמוד המנציח את נצחונותיו של נפוליאון (בדומה לעמוד טריאנוס ברומא) ופסל של נפוליאון בראשו.

לאחר סיור בכיכר שעוברת שיפוצים נרחבים, חזרנו לרחוב ריבולי (Rue de Rivolli) ונסענו במטרו לשדרות המפורסמות בעולם, שדרות השאנז אליזה.

ירדנו בתחנת Clemenceau שנמצאת ליד שני הארמונות – הקטן (Petit Palais) והגדול (Grand Palais) וצעדנו לכיוון שער הניצחון.

ההליכה בשדרות מיוחדת במינה ולמרות שהגענו לפני עונת התיירות, השדרות היו הומות אדם (היזהרו מכייסים!). עצרנו להפסקה קלה בגלידת האגן דאז המצויינת והמשכנו לכיוון שער הניצחון (Arc de Triomphe) הממוקם בקצה השדרה. הגענו לשער לקראת השעה 5 אחר הצהריים.

פעמים רבות ראיתי תמונות של השער, סרטים על השער, אבל רק כשמגיעים למרגלותיו, מבינים את גודלו העצום (50 מטר) כשנראה שהוא יכול להכיל מספר שערי ניצחון.

לאחר כחצי שעה בשער תוך התפעלות מהפסלים השונים, וטקס צבאי שבדיוק התרחש, חזרנו למנוחה במלון.

בשעות הערב יצאנו לטיול ברובע סן ז'רמן דה פרה (St Germain des Pres). התחלנו בכנסיה הנאו- קלאסית סן סולפיס (St Sulpice) בה נמצא עוגב ענקי אך לצערנו היא הייתה סגורה. משם המשכנו לכנסייה העתיקה הנושאת את שם הרובע (סן ז'רמן דה פרה) ונכנסנו פנימה. אף על פי שהכנסיה עתיקה ומאוד מפורסמת, לא התרשמנו במיוחד ונראה כי היא נזקקת לשיפוץ רציני.

משם המשכנו בשדרות סן ז'רמן לכיוון רחוב סן מישל (לא הגענו אליו אבל הוא בהחלט מומלץ), עצרנו לארוחת ערב במסעדה באחד מהרחובות הצדדיים וחזרנו למלון.

המסלול של היום נראה כך

יום 3 – ראשון ה-3.6.12 – מוזיאון הלובר ורובע מארה

את היום התחלנו במוזיאון הלובר (Mus du Louvre). קנינו מאפים במאפייה השכונתית בידיעה שאת הזמן הרב שניאלץ להמתין בתור ננצל לארוחת בוקר יחד עם כוס קפה ענקית מרשת סטארבאקס הסמוכה למוזיאון.

מה שקרה בפועל שהמקום מאוד מאורגן ומוכן לכמות תיירים גדולה. גם האבטחה היעילה וגם עשרות מכונות הכרטיסים האוטומטיות, הפכו את ההמתנה לקצרה יחסית ותוך כ-20 דקות כבר התחלנו את סיורנו במוזיאון.

בלובר כידוע ניתן להסתובב ימים שלמים, לכן החלטנו להתמקד בעיקר באטרקציות כדי שנוכל גם ליהנות מהעיר (וגם כי תיכננו לראות מוזיאוני אומ

נות נוספים בכל מקרה).

עיקר האטרקציות נמצאות באגף דנון (Denon). פסלים מהעת העתיקה כגון "ונוס ממילו" או פסל "ניקה מסמותרקיה" (מרהיב ביופיו). בנוסף ראינו פסלים מתקופת הרנסאס כמו פסל "העבדהמת" של מיכאלנג'לו או "פסיכה מתעוררת מנשיקתו של קופידון" של קאנובה. ביקרנו בגלריה מהתקופה הרומנטית והנאו-קלאסית בה ראינו את "שבועת האחרים ההוראטים" של דויד ואת אחד הציורים המפורסמים של יוג'ין דלקרואה "החירות מובילה את העם". כמובן שלא ניתן שלא להתרשם מגלריית הרנסנס המרשימה כשגולת הכותרת היא התמונה המפורסמת בעולם "המונה ליזה" של לאונרדו דה וינצ'י. כמובן ששם צפיפות המבקרים היא הגבוהה ביותר.

מלבד הציורים, מה שמרשים בלובר (שהיה ארמון המלוכה במשך מאות שנים) הוא העיצוב והארכיטקטורה המרשימים (הן מבפנים והן מבחוץ).

לאחר כשעתיים בלובר יצאנו ממנו להפסקה בגני הארמון המלכותי הנקרא פאלה רויאל (Jardin du Palais Royal) שבקרבת הלובר. הארמון שנבנה במקור במאה ה-17 בהנחיית הקרדינל רישלייה שימש למשך זמן מה את משפחת המלוכה. הארמון החליף ידיים מספר פעמים ואף ידע שריפה גדולה בסוף המאה ה-18 וכיום משמש כמקום מושבו של משרד התרבות הצרפתי. האטרקציה המרכזית בו היא הגנים היפים וחצר העמודים שיצר האומן דניאל בורן.

לאחר הפסקת אוכל בגנים וליד המזרקה, נסענו במטרו לכיכר הבסטיליה (Place de la Bastille). בכיכר עמד פעם מבצר הבסטיליה אותו הרסו המורדים בזמן המהפכה הצרפתית. כיום ניצב בכיכר "עמוד יולי" (Colonne de Juillet) שהוקם לזכר מהפכת יולי 1830 במסגרתה הודח המלך שארל העשירי ע"י הדוכס מאורליאן, לואי פיליפ. בנוסף, נמצא בכיכר בית האופרה החדש של פריז.

מהכיכר הלכנו לכיוון כיכר ווז' (Place des Voges) שהינה הכיכר הראשונה בפריז. הכיכר המדהימה ביופיה בעלת אווירה יחודית וניתן לראות בה מאות אנשים רובצים על הדשא וילדים משחקים במזרקות. הבתים התוחמים את הכיכר, יפים ביותר ומה שמעניין הוא שלמרות שהם דומים, הם אינם זהים זה לזה. האזור בו ממוקמת הכיכר נקרא מארֶה (Marais).

מהכיכר הלכנו ברחוב הראשי של הרובע, רחוב דה פרנק בורז'ואה (Rue des Francs Bourgeois) שמגיע עד למרכז פומפדו. המארה היה בעברו הרובע היהודי של העיר וניתן למצוא בו עדיין חנויות בעלות סממנים יהודיים, בעיקר ברחוב רוזייה (Rosier) בו ראינו חנויות של יהודים ואף חנויות פלאפל רבות. משעשע היה לראות אירופאים ממתינים בתור ארוך לקנות פלאפל בפיתה ואז אוכלים את הפלאפל במזלג מתוך הפיתה.

מרחוב רוזייה הלכנו לכיוון רחוב Nonnains d'Hyes אשר בסופו ראינו את אחוזת סנס (Hotel de Sens) שהינה אחד מהשרידים הבודדים למקומות מגורים שנשתמרו מימי הביניים.

מהבניין הלכנו לאורך הסיין ברחוב Rue del'Hotel de Ville ופנינו ימינה לרחוב Rue Geoffroy l'Asnier בו ניתן לראות אתר זיכרון לשואה (Morial de la Shoah). לאחר ביקור קצר (מומלץ לבקר אם נמצאים באזור אך אין צורך לשנות תוכניות במיוחד לשם כך) חזרנו לגדת הסיין והמשכנו לכיוון בניין העיריה המרשים, הוטל דה ויל (Hotel de Ville). הבניין מרשים ביופיו ותהליך ההקמה שלו ארך כ-100 שנה בין המאות ה-16 וה-17. ב-1871 הבניין נשרף במלואו והבניין שעומד כיום נבנה בשנים שלאחר השריפה.

למי שנשאר כח, מומלץ לטייל מהעירייה לרובע האל (Les Halles). לצפות מגדל סן ז'אק (Tour St Jaques) לצפות מבחוץ (ואולי להיכנס) למרכז פומפידו לאמנות מודרנית (Centre George Pompidou), לצפות במזרקת קנדינסקי הסמוכה אליו ולסיים בכנסיית סן יוסטאש המרשימה (St Eustache) ובפורום (Forum les Halles). אנחנו ויתרנו והמשכנו מבניין העירייה חזרה למלון.

המסלול (כולל מרכז פומפידו) ייראה כך.

את היום התחלנו בגן ובמוזיאון של הפסל אוגוסט רודן (Mus Rodin). הגן מדהים ביופיו ומכיל מגוון מיצירותיו המפורסמות של רודן וביניהן פסל "האדם החושב". בנוסף, ניתן לראות גירסאות קטנות יותר של הפסל כשאחת מהן נמצאת בתוך יצירת הענק - "שערי הגיהנום" – שער בגובה של כ-7 מטרים עם למעלה מ-150 דמויות כשיצירת האדם החושב היא אחת מהן. בנוסף לגן (עולה יורו אחד בלבד), ניתן להיכנס למוזיאון רודן המכיל פסלים ויצירות שעשה.

המוזיאון והגן לא נמצאים ברשימת האטרקציות הכי מתוירות בפריז, אך ויתור עליהם הוא פשוט החמצה. נותרנו נפעמים ומשתאים ממה שאפשר לעשות מגושי ברונזה. מומלץ ביותר גם למי שנוהג לוותר על מוזיאונים. מלבד זאת, גם סתם לאכול בגט עם גבינה מול פסל האדם החושב זה לא דבר שעושים כל יום.

פסל שלושת הצללים במוזיאון רודן

l'Arm,), כנסייה עם כיפה מוזהבת בגובה שמעל ל-100 מטר וקברו של נפוליאון. הכניסה עולה כ-8 יורו (כלול בכרטיס המוזיאונים) שלנו הרגישו יקרים ובזבוז כסף. לכן, נכנסנו לכניסה של הכנסיה, ראינו את המבואה המרשימה (ואף צילמנו מס' תמונות) ויצאנו החוצה לכיוון רחוב קלר (Rue Cler). הרחוב הוא מדרחוב שוק יפיפה המכיל דוכנים רבים וחנויות יפות. ברחוב גם אכלנו את ארוחת הצהריים.

מרחוב קלר הלכנו למגדל אייפל (מידע על ביקור ניתן למצוא בקישור - Tour Eiffel) המרוחק ממנו כ-10 דקות הליכה. המגדל שהוקם בשנת 1889 לכבוד יריד שציין 100 שנה למהפכה. המגדל אמור היה להיות מפורק מעט לאחר מכן וספג ביקורות ארסיות רבות. עם זאת, למזלנו הרב, המגדל נשאר והפך לאחד מסממני הנוף והרומנטיקה הבולטים בפריז. היה מאוד נחמד להצטלם על רקע המגדל אבל יותר נחמד היה לראות עשרות אנשים מצטלמים על רקע המגדל, כל אחד בפוזה שונה.

קיימות שתי דרכים עיקריות לעלות למגדל – במעלית (לשתי הקומות הראשונות ולראש המגדל) או ברגל (לשתי הקומות הראשונות בלבד). מאחר שניסינו להזמין כרטיסים באינטרנט מאוחר מידי (היו כרטיסים רק לאחר תאריך העזיבה שלנו לפריז) העדפנו לעלות ברגל. הייתרון הגדול בעליה ברגל (חפשו את השלט Escalier) היא חיסכון הזמן האדיר - עמידה בתור יכולה לקחת יותר משעתיים ולראש המגדל יש מעלית נפרדת שגם לה נדרש להמתין, במדרגות אין כמעט תור. הגמישות – לא נדרש לתכנן את שעת ההגעה מראש, המחיר זול יותר וכמובן – החוויה של הטיפוס ברגל. מלבד זאת, מהקומה השניה של המגדל, אליה טיפסנו 669 מדרגות (באמת הרגשנו קצת כמו 669), רואים את כל העיר והנוף בהחלט מרהיב. למטה כבר ירדנו במעלית (חינם).

לאחר כשעתיים במגדל קנינו כרטיסים לשייט על הסיין ליד המגדל ולקחנו קו אוטובוס 80 מגשר אלמה (Pont Alma) לגבעת המונמארטר (Montmartre). התחנה הראשונה שלנו הייתה בזיליקת הלב הקדוש, הסאקרה קר (Sacre Coeur). הכנסיה המדהימה הוקמה בסוף המאה ה-19 בעקבות הבסת "הקומונה הפריזאית" ע"י ממשלה שהשליטה משטר טרור לאחר התבוסה לפרוסיה במלחמה הפרנקו-פרוסית (1871).

נכנסנו לכנסיה המדהימה (ניתן גם לעלות לתצפית חינמית מהמגדל), ישבנו על המדרגות ואכלנו קרואסון עם מיץ בעודנו צופים על פריז (בהחלט חוויה חזקה). מהכנסיה הלכנו לכיכר התל (Place Tertre) הידועה יותר בתור כיכר האמנים ומלאה בציירים, אמני רחוב ואווירה מדהימה. בקרבת הכיכר יש מוזיאון של האמן הספרדי הנודע, סלבדור דאלי (Mus Salvador Dali) מהכיכר ירדנו לכיוון כיכר אבסס (Place des Abbesses) החביבה ודרך רחוב Rue des Martyrs הגענו לשדרת קלישי (Boulevard de Clichy).

השדרה מלאה במועדוני מין ובאווירה מגעילה למדי, לא הייתי ממליץ לבקר באזור בשעות החשיכה. אנחנו ישבנו בפאב חביב בשם "Edward & Sons". מהפאב הלכנו לכיוון כיכר קלישי (Place de Clichy) כשבדרך חלפנו על פני מועדון הלילה המפורסם, המולן רוז', כדי לקחת את האוטובוס חזרה לגשר אלמה. לא ראינו כל סיבה להיכנס אליו. הגענו לתובנה שהסיבה שמקומות כגון אלו ממשיכים להתקיים בצורתם הנוכחית היא אך ורק התיירים.

ירדנו מהאוטובוס בגשר אלמה חלפנו ליד להבת פסל החירות האמריקני (הלפיד של פסל החירות) והמשכנו לגדת הסיין שליד מגדל אייפל כדי להספיק לשייט שהזמנו לשעה 10 בערב. השייט היה בחברת Bateaux Parisiensאך יש חברות זולות נוספות כגון Bateaux Les Vedettes du Pont-Neuf. שייט הנמשך כשעה עולה כ-10 יורו ולא כולל אוכל (ישנן הפלגות ארוכות יותר ויקרות יותר הכוללות ארוחת ערב).

השייט שלנו יצא ממגדל אייפל בשעה 10 בערב (כשעוד היה אור!) ונגמר בשעה 11 בלילה, בדיוק למופע האורות במגדל אייפל שמתקיים כל שעה עגולה בשעות הלילה. המסלול היה ממגדל אייפל עד לאי איל סן לואי וכלל הדרכה קולית חביבה ובעיקר, הנאה צרופה של פריז באמצע הלילה והרגשה אמיתית של "עיר האורות".

לאחר השייט אכלנו קרפ צרפתי מדוכן למרגלות האייפל (הבחור שהכין את הקרפ נראה מיואש!) וחזרנו למלון.

יום 5 – רביעי ה-30.5.12 – מוזיאון ד'אורסה, הסורבון, גני לוקסמבורג הקטקומבות ושופינג

את היום התחלנו עם קפה, בגט וגבינה כמובן ועוגת פלאן (Flan) מדהימה ממאפייה שכונתית. משם הלכנו לכיכר דנפר רושרו (Place Denfert-Rochereau) בכדי להיכנס לקטקומבות של פריז (Les Catacombes de Paris). מאחר והתור היה ארוך מאוד ויתרנו ונסענו למוזיאון ד'אורסה (Mus d'Orsay). המוזיאון שבעבר שימש כתחנת רכבת שופץ למוזיאון ב-1986 ולאחר שיפוץ נוסף בשנים האחרונות, הוא משמש כמוזיאון האימפרסיוניסטי של העיר. כאמור קיים כרטיס משולב עם כניסה לאורנז'רי ותקף ל-4 ימים.

לחובבי הזרם האימפרסיוניסטי כמוני, המוזיאון היה פשוט גן עדן. המוזיאון מכיל את מיטב הייצירות של גדולי האימפרסיוניסטים – מונה, רנואר, סיסלי ועוד. בנוסף ניתן למצוא במוזיאון יצירות של אמנים מהזרם הפוסט אימפרסיוניסטי כמו ואן גוך וגוגן.

מה שמוסיף לחוויה במוזיאון הוא אור השמש הרב שנכנס בגלריה האימפרסיוניסטית (קומה חמישית) ומשרה רוגע וקלילות. כמו כן, היה נחמד לראות קבוצות של ילדים צרפתים וצעירות אמריקניות, להן הסבירה מדריכה את הקושי הרב להגות נכון את שמו של ואן גוך.

מהמוזיאון חזרנו לכיוון תחנת ה-RER לוקסמבורג שבקרבת הגנים המפורסמים. צעדנו לכיוון הפנתאון (Pantheon) – מבנה נאו-קלאסי ששימש בעבר ככנסיה וכיום קבורים בו רבים מגדולי האומה הצרפתית כמו הסופר ויקטור הוגו, הפילוסוף וולטר והמדענית מארי קירי. גם לפנתאון נכנסנו למבואה בלבד, עקב המחיר הגבוה אותו רצינו לחסוך (כ-8 יורו).

ליד הפנתאון הייתה מסיבת תחפושות של ילדים שכנראה חגגו את יום ז'אן דארק (ה-30 במאי) שעלתה על המוקד ב-30 במאי 1431.

מהפנתאון המשכנו לכיוון אוניברסיטת הסורבון ורחוב סן מישל (Boulevard St Michel) אחד הרחובות המפורסמים ברובע הלטיני ואחד התוססים בחיי לילה. מהרחוב המשכנו לגני לוקסמבורג. לאחר מנוחה קצרה מול המזרקה חזרנו בחזרה לכיכר Denfert-Rochereau.

התפעלנו מפסל האריה לזכר המלחמה בפרוסיה שהתקיימה בשנים 1870-1871 ובדקנו את מצב התור לקטקומבות. באופן מפתיע, בשונה מהבוקר, התואר היה קצר מאוד ונכנסנו תוך רבע שעה, כנראה כי הגענו בשעה 3 וחצי, כשעה וחצי לפני הסגירה.

הסיפור של הקטקומבות (מערות קבורה תת קרקעיות) הוא מעניין ביותר. קילומטרים רבים מפריז מלאים במנהרות תת קרקעיות שהחילו את סלע הגיר שנחצב וממנו רוב העיר העתיקה של פריז נבנתה. עם השנים, עקב צפיפות אוכלוסין מרובה וחולי רב, החליטו ברוני העיר להעביר את בית הקברות ברובע לה האל לחלק מהמערות. החלק של הקטקומבות מכסה בשטחו כ-1/800 בלבד מכלל שטח המנהרות התת קרקעיות אך הביקור בו חווייתי ולא שגרתי (ולא מתאים לכל אחד). הקטקומבות מכילות שלדים שסודרו בצורות מיוחדות וההערכות הן שסה"כ קבורים בהן כשישה מליון אנשים. אמנם הביקור בהן לא מתאים לכל אחד אך הוא חוויה בלתי נשכחת ומומלץ מאוד.

מהקטקומבות המשכנו למנוחה קלה במלון ולאחר מכן בקניות (בעיקר בחנות C&A) במרכז מונפרנאס (תחנת מטרו Montparnasse - Bienven). יצאנו מהקניות לערב גשום אז העדפנו לבלות אותו בחדר עם יין גבינות ומאפים נהדרים.

הקטקומבות של פריז

היעד של היום האחרון שלנו בפריז היה ארמון ורסאי אליו הגענו ברכבת RER. הארמון שנבנה ע"י לואי ה-14 הידוע גם בכינויו "מלך השמש" שמאס בחיי פריז. כיאה למלך מגלומן כמוהו, הארמון מדהים ביופיו. ניתן גם לבקר בפנים ולהתפעל והפאר וההדר אך אנחנו העדפנו לחסוך בזמן ופשוט לטייל וליהנות מהגנים.

מתחם הגנים של הארמון הוא עצום וראינו רק חלק ממנו אבל גם זה לקח לנו מספר שעות. בהחלט מומלץ סתם לשבת על הדשא, ליהנות מהמזרקות או סתם לעשות פיקניק.

מהארמון חזרנו לפריז לכיכר איטלי ברובע ה-11 (Place d'Italie) בה אכלנו את ארוחת הצהריים ועשינו השלמת קניות בקניון שבכיכר.

את הערב האחרון בפריז בילינו בפאב אווירתי מצוין בשם Shannon Pub ברובע מונפרנאס, עם מוזיקה מצוינת ובירות במחירים סבירים.

למחרת בבוקר התעוררנו, החזרנו את מפתחות החדר לעובד המלון המבולבל (הסתבך בחישוב החלק של המס בחשבון) ויצאנו לשבוע נהדר בנורמנדי ובריטאני עליו ניתן לקרוא בקישור הבא.

ארמון ורסאי

מזרקת דיוניסוס בגנים

שישה ימים בפריז הם בהחלט זמן אופטימלי לחוות את העיר המדהימה הזאת, עם זאת בכל יום קיים הרצון לחזור לעיר המדהימה הזאת ולהמשיך את הטיול בעיר האורות.

אתרים נוספים שכדאי לשקול 

השתדלנו לכלול את רוב האטרקציות המרכזיות בטיול. עם זאת, בלתי אפשרי להספיק הכל ולפעמים עדיף לוותר על מקומות כדי ליהנות מהאווירה המיוחדת של פריז.

מומלץ לעלות לתצפית בכנסיית נוטרדאם (Notre Dame De Paris) שנמצאת בלב ליבה של פריז. כמו כן, מומלץ לעלות לתצפית בשער הניצחון.

מרכז פומפדו – אנחנו לא מחובבי האומנות המודרנית אך למי שהנושא קרוב לליבו מומלץ לבקר שם.

ברובע מארה נמצאים מוזיאון פבלו פיקאסו (Musee Picasso) ומוזיאון קרנבלה (Mus Carnavalet) שנקרא מוזיאון ההיסטוריה של פריז ומכיל מיצגים מתקופות שונות של העיר.

המוזיאון הלאומי לימי הביניים הידוע בכינויו מוזיאון קלוני (Mus National du Moyen Age). נחשב אחד לאחד הטובים בתחומו (תחנת מטרו Cluny ברובע הלטיני).