חלק ג': שמורת טבע מפלי קרקא, מקארסקה וחופי-ים מגניבים
תקציר הפרקים הקודמים: התארגנו לטיול בזק במדינות האירוויזיון - קרואטיה ומונטנגרו. ביום הראשון טיילנו בדוברובניק המקסימה ונסענו צפונה לאורך רצועת החוף.
היום השני : מפלי קרקא ומקארסקה
הנוף מהמלונית בגראדק
ולהזכירכם - הלילה לא הוזמנה לינה, כי אנחנו לא יודעים בדיוק עד היכן נגיע לאחר הביקור בקרקא.
בחלק הראשון - אנו עוברים לאיזור הפנימי המיוער וההררי של קרואטיה. מאד יפה שם. לאורך הכביש הצר ישנם דוכנים של כפריים המוכרים את מרכולתם - פירות, מיצים, שמן-זית, פיצוחים. מאד נחמד. עצרנו ליד אחד וקנינו ענבים טעימים (למוכר נתפס הגב(...
ראינו גם שלטים מעניינים ובראשם - שלט המזהיר מפני חזירי-בר!!! בתור כרמליסטים מאד הזדהינו ושקלנו לייבא שלט זה לשכונה שלנו, אליה פולשים מדי ערב חזירי-בר....
בחלק השני - האוטוסטרדה, נהנינו מנסיעה בכביש מהיר וחדיש העובר בין הרים גבוהים. לאורך הכביש המון טורבינות - כמו ברמת הגולן... וגם כאן שלטים מוזרים והמקום הראשון מגיע לשלט המופיע לפני מנהרות קצרות בלבד - ובו תמונה של זאב ודב. מאד מוזר. מה הוא אומר? אולי - "זהירות!!! דב וזאב נלחמים במנהרה" ???
לאחר כשעתיים נסיעה, כולל עצירה לקפה ומאפה (לא טעים!) הגענו לעיירה סקארדין - משם יוצאים לטיול בשמורת הטבע מפלי קרקא.
למפלים אפשר להגיע רגלית או באופניים, אך רוב המבקרים בשמורה מעדיפים לקחת את הספינה שיוצאת מהמעגן הנמצא באגם .
הנוף סביב האגם יפהפה ומיד מתבצע סט תמונות.
לאחר שייט של כ-20 דקות, אנו מגיעים למעגן הסמוך למפלי סקרידנסקי בוק.
מסתבר שכאן, מותר בהחלט (לעומת פליטויצה, כך הבנתי) להכנס למים. זה גם מסביר את כמות התיקים מלאי המגבות ומזון שראינו על גבי הספינה בשייט.
אנחנו עוצרים לנוח ולנשנש, טובלים רגליים במים הקרירים. פשוט כיף.
אנחנו חוזרים לחניון וראים שכמעט 3 וחצי. מחליטים לעשות ספרינט ולהספיק לספינה שחוזרת למעגן של סקראדין.
עלינו על הספינה והפעם ישבנו למטה בצל. ליידנו משפחה קרואטית שעשתה "פריסה" בספינה - לחם, ממרחים, פירות, שתייה.
הגענו לחוף מבטחים במעגן הראשי.
ואז (כמובן):
בן: אני רעב.
אמא: אולי תתאפק עוד קצת, נצא מהעיירה ונתחיל לנסוע ואז נמצא מסעדה.
בן: עכשיו!
סאבטקסט: אין מה להתווכח עם רעב של מתבגר.
אנחנו רואים אנשים מתהלכים עם המבורגרים. במהרה, הבן שלנו עומד בתור וכמובן אבא שלו מצטרף.
עד היום שניהם מדברים על ההמבורגר הזה כאחד מבין ההמבורגרים הטובים יותר שאכלו !!
רק אני הצמחונית, יושבת לי על ספסל וגולשת בווייפיי.
מתכתבת עם בני היקר א' בווטסאפ ונותנת לו הנחיות ע"פ בקשתו, לכביסה....
פתאום הוא כותב לי : "אגב, מישהו ממונטנגרו התקשר לכאן היום ודיבר בצורה לא הכי מובנת. הוא שאל אותי אם זה בסדר מחר. לא ידעתי מה להגיד אז אמרתי כן."
אמא: יופי, מזל שאמרת לו את זה!
וכאן המקום לציין כי הזמנתי לינה עוד מהארץ ללילה הראשון במונטנגרו, בלי לדעת בדיוק מה נספיק לעשות ביום ההגעה לשם. הזמנתי צימר בעיירה ע"פ המלצת יערי וגליה. דיברתי איתם בטלפון וזה היה הסיכום.
בערב הקודם ניסינו להתקשר אליהם לוודא שאנחנו מגיעים וכל בסדר - אך לא הצלחנו ליצור קשר.
לכן, הייתי מרוצה שבני א' אישר להם את בואנו.
סאבטקסט: עוד ילד זהב של אמא שלו מבין עניין
סעודת ההמבורגרים הסתיימה ואנחנו חוזרים ברחוב בראשי המנומנם של העיירה לכיוון המכונית. בדרך, גם אני נעשיתי רעבה וקניתי חתיכת פיצה ב- 10 קונות (בערך 6 ש"ח. מאד זול!).
עלינו על המכונית והתחלנו בנסיעה.
אך לאן פנינו מועדות?
להזכירכם - אין לינה מוזמנת....
נוסעים אל הלא-נודע.... (אגב האייקון הזה בדיוק תפור עלינו - כך בערך נראתה המכונית שלנו וגם באותו הצבע....).
ערכתי התייעצות משפחתית כדי שגם האב והבן יהיו מעורבים לגבי מקום הלינה העתידי האפשרי.
סאבטקסט: כדי שהפעם לא אחטוף צעקות ותלונות!
בתכנון של היום כתבתי "כמה שיותר להדרים".
לקחנו כמה אופציות - כמו טרוגיר, מקארסקה או פלוצ'ה.
טרוגיר נשמעה מאד טוב - רק לא קידמה אותנו דרומה.
פלוצ'ה - נראית רחוקה מדי, קרובה למובלעת הבוסנית.
מקארסקה - נשמעה לי מוכרת. פשפשתי בניירת וגיליתי! עליה המליצו בגראדק בתור מקום עם חופים יפים.
בן: בואו ניסע לשם. רוצה ים! רוצה שייט!
אמא: גם אני רוצה ים. שייט אולי נעשה מחר, בדרך למונטנגרו (?)
אבא: זה לא צפוני מדי? לא רצינו להדרים עוד?
אמא: אולי כדאי שנעצור שם ולא נסתבך עם לינה במקום רחוק מדי.
וכך כיוונו את הג'יפי למקארסקה, עלינו שוב לקצת על האוטוסטרדה לראות שוב תא הדב והזאב והטורבינות וירדנו ממנה כדי להגיע לריוויירה של קרואטיה.
וזה מה שראינו בדרך:
הגענו למקארסקה Makarska . מסתבר שזו עיירה די גדולה, הומה אנשים ובעיקר תיירים הבאים לכאן לעשות חופשת בטן-גב בחופים המקסימים.
מקארסקה - עיירה קטנה ובה כ-13,500 תושבים הנמצאת על חוף הים הדלמטי בשליש הדרך בין ספליט לדוברובניק ( מרוחקת 60 ק"מ דרומית לספליט ונמצאת 140 ק"מ צפונית לדוברובניק). העיר ממוקמת על שפת מפרץ קטן למרגלות רכס ביוקובו, הרכס השני בגובהו בקרואטיה, המקנה לעיר הוד והדר מיוחדים. עצי התמר המצלים על הטיילת עמוסת הנופשים משווים לעיר מראה מיוחד.
מקארסקה (שנקראה בפינו שופע הכינויים גם מדגסקר לעת מצוא) מצאה-חן בעיננו ממבט ראשון. כולם מתהלכים להם ברחובות בבגדי-ים ובבגדי-חוף, עם מזרוני-ים, גלגלים ומגבות על השכם.
גם כאן התגלתה לראשונה התופעה הקרואטית והמונטנגרית השכיחה עד מאד : גברים המתהלכים ברחובות ללא חולצה. אין זה משנה מה ילבשו באיזור החלציים - בגד-ים, תחתונים, מכנסיים קצרים - לעולם יתהלך גבר סלבי בקיץ חסר חולצה. מאחר וב-80 אחוז מהמקרים גופם היה חטוב ונאה (בכלל הקרואטים הם עם יפה !) המחזה היה משובב נפש בדרך כלל וגם לא פגע ברגשותי.
סאבטקסט: עם של חתיכים!
אבא: וגם של חתיכות !
כעת, עלינו להתרכז במטרה הבאה: מציאת חדר / דירה / מלונית.
המשימה לא קשה במיוחד, משום שבמקארסקה שלל אפשרויות לינה.
אמא: שיהיה ברור שאנחנו לוקחים רק משהו עם מזגן! ונקי!
אנחנו עוצרים את המכונית במספר מקומות ובינתיים לא כ"כ מוצאים.
הגענו לבניין עם דירות להשכרה ואת פנינו מקבלת נערה יפה עד מאד שלא יודעת מילה אנגלית. איכשהו היא הבינה שאנחנו מחפשים לינה ומסמנת לנו ללכת אחריה.
לא ייאמן איך שאין לה שמץ של אחיזה באנגלית, אפילו מספרים בקושי יודעת (לא הבנתי את גילה - משהו בין 16 ל-19 כנראה).
הנערה הובילה אותנו במעלה כמה רחובות (הזוי!) ןהגענו לבית דירות נוסף להשכרה.
כאן פגשנו את אחת הדמויות הנפלאות של הטיול : רוז'ה !!! (בשורוק).
רוז'ה היא סבתה של הנערה ששמה מריה והיא בעלת בית דירות להשכרה.
גם היא לא יודעת מילה באנגלית, אבל שתי נערות גרמניות שישבו על המרפסת שם עזרו לנו בתרגום. (הזוי מס' 2 !) הן משום מה ידעו קרואטית ומאד שמחו לשמוע שאנחנו מישראל וחשבו שבאנו משם עם הרכב (הלם !!!).
רוז'ה לקחה אותנו במעלה מדרגות (חלקן בלי מעקה) לחדר שהציעה לנו. החדר היה קטן למדי, אבל נקי והיתה בו מרפסת חביבה עם נוף לים (בין גגות הבתים).
היא שוחחה עימנו בקרואטית שוטפת ואנחנו ענינו לה באנגלית ובעברית.
בשלב מסויים בעלי אמר לה : "אני לא מבין אותך רוז'ה, אני לא מבין מילה! אנחנו באמת רוצים לדבר איתך, את כל-כך נחמדה!" והיא בתגובה חיבקה ונישקה אותו. אמיתי!
יחסינו העמיקו יותר ויותר ואז הגיע הבן שלה שהבין אנגלית והראה לנו שיש מזגן ושהוא פועל (עד שהוא לא הפעיל אותו לא הייתי מוכנה לדבר).
עמדנו קצת על המקח וסיכמנו על 50 אירו לחדר, בלי ארוחת בוקר. (שוב נאכל קורנפלקס... ).
רוז'ה שמעה שאנחנו מישראל ולא הפסיקה לחבק ולנשק אותי! היא גם הודיעה לי שהיתה פעם בישראל (אלא אם כן לא הבנתי אותה...)
חברתנו החדשה...!
הנכדה שלה החזירה אותנו ברגל למכונית, לקחנו אותה וחנינו בחניון הצר עד מאד.
קצת על מלון הדירות הזה : למעשה נראה כמו אכסניית-נוער וגם זה היה בערך גיל המתאכסנים.... חלקם שהו בחדרים מסביבנו כשהגענו ונמו את שנתם בדלת פתוחה (אלו היו החדרים בלי מזגן) ו...נכון - ללא חולצות... אחרים אכלו במרפסות. ממש צ'חונה.... בואו נאמר שאולי במצב אחר לא היינו שוהים במקום כזה אבל - הכל חוויות. במילא, כמה כבר נהיה בחדר?!
ובמילא, רצינו ללכת לים!
הנוף מהמרפסת של רוז'ה
***מידע על שתי הדירות בקרואטיה בהן שהינו - תמצאו כאן
התמקמנו בחדר והחלטנו לרדת לים (האמא והבן לחצו, האבא היה מוכן לנוח קצת בחדר).
גילוי נאות : אני מתה על הים. חלק מתכנון הטיול החפוז כלל גם רביצה בחופי-ים. זה חלק מקרואטיה (וגם קצת ממונטנגרו) ואנשים מגיעים לכאן לנופש לשבוע שלם רק כדי להיות בים הטורקיז.
ירדנו לים (לקחנו את המכונית וחנינו בתשלום של 10 קונות סמוך לטיילת. היה אפשר גם לרדת ברגל אבל אני חשבתי על העלייה שאחרי...).
החוף של מקארסקה הוא חוף מדליק!
קודם כל יש טיילת מקסימה, כבכל ערי החוף.
בנוסף, חוף ים נפלא - מפרץ קסום עם ים טורקיזי חלק בלי גלים.
אמא ובן נכנסו למים (שהיו קרים מאד!!). אבא נח על החוף והסתכל על חתיכות סלביות.
נהנינו לנו עד מאד ולקראת החשיכה (כבר היה 8 בערב) התחלנו לחזור לחדר.
החלטנו שהערב נתפנק במסעדה לאחר הלילה הקודם עם הקורנפלקס במלונית העלובה ללא המזגן.
בדרך, בטיילת, ביררנו על מסעדות ועל שייט בים - אולי מחר
שוחחנו עם צמד בחורים שהציעו שייט והתברר שזה לא רלוונטי עבורינו - זהו שיט ליום שלם, לאיים הדלמטיים, וחוזרים אחרי 6. נראה מאד מושך, אבל לא מתאים למי שנוסע למונטנגרו.....
הבחורים שוחחו איתנו ושאלו מהיכן אנחנו.
מישראל, ענינו .
בחורים : מה?!? אף פעם לא היה מכאן מישהו מישראל. אתם הישראלים הראשונים שאנחנו פוגשים!
התרגשות גדולה .
הם מעניקים לנו במתנה את חוברת דלמטיה עם כרטיס הנחות (שאמור לעלות כסף) וממליצים לנו על מסעדת ברלין.
איזה אנשים מקסימים שיש במדגסקר הזאת!
חזרנו לחדר, התקלחנו והתרעננו ובנה של רוז'ה המליץ לנו גם על מסעדת ברלין. אם גם זה וגם זהממליצים - ברור שנלך!
ירדנו שוב לטייל ואכלנו ארוחת ערב טעימה עד מאד בביסטרו ברלין, ששוכן על קו החוף.
למלצר החמוד קראו פיטר וגם הוא לא פגש מעולם מישהו מישראל. כל רגע פנוי שהיה לו הוא בא ושוחח עימנו. הוא אמר לנו שחשב שכל האנשים מישראל הם כהי-עור... וכנראה מאד התפלא למראינו. אנשים מקסימים כבר אמרנו?
ישבנו שעה אורכה במסעדת ברלין ופשוט נהננו לנו. מומלץ!
זה היה סיום נפלא ליום מוצלח!
לילה טוב
שקיעה במקארסקה
ואם תגיעו למקארסקה, תיזכרו מי היו הישראלים הראשונים שהיו שם
* ( כמעט)
* גילוי נאות מס' 2 :
סיכום היום:
תכנון מול ביצוע : יפה! תכננו להיות בקרקא, היינו בקרקא. די הדרמנו אבל לא מאד, ועצרנו במקום שווה. עדיין לא היה שייט בים.
אוכל: ארוחת בוקר ספרטנית, הפסקת קפה וסנדויצ'ים באוטוסטרדה (בינוני).צהריים בסקרדין - ההמבורגר "בין הטובים ביותר שאכלנו (אבא ובן), פיצה לא רעה. ערב (בעתם לילה ) - ביסטרו ברלין משובב הנפש - מסעדה טובה מאד!
דירוג אתרים : שמורת טבע קרקא - דוז פואה!! 12 נקודות מקבלים גם תושבי מקארסקה המסוקסים ומסבירי הפנים.
ג'י-פי-אס : התנהג יפה מאד. אין תלונות.
חופים: ראינו מקסימים לאורך הדרך. סוף-סוף הגשמנו את משאלתנו וטבלנו בחוף הים המקסים של מדגסקר. היה קר אך מרענן ומהנה!
פיתולים: היו בירידה מהאוטוסטרדה למקארסקה:-ראינו את קו החוף - הריביירה של קרואטיה מלמעלה תוך כדי פיתולים. מהמם!.
מדרגות: היו! בשמורת הטבע קרקא - מדרגות קשות בעלייה וגם מדרגות חצובות בשביל שיורד, עם רווחים גדולים ביניהן שגורמות לעשות צעדים קטנים וכפולים. כמו-כן היו מדרגות של שתי קומות להגיע לחדר באכסניית הנוער של רוז'ה.
הפתעות: טובות- קרקא, האנשים במקרסקה. מעניינות: ה"צימר" של רוז'ה - אמנם לא יותר מדי מסוגנן או מפנק, אבל מגניב. קצת נזרקנו אבל לפחות היה נקי וממוזג. וגם הזוי. רעות: אין!! איזה כיף.
צחוקים מול עצבים : היו צחוקים גדולים עם רוז'ה שדיברה אלינו בקרואטית שוטפת, חיבקה ונישקה. עצבים לא היו
נהננו : מאד!!! אפשר להגיד שמהיום התחיל הטיול להיות מגניב לחלוטין ונכנסנו לראש טוב. עברנו את סימפטום היום הראשון שברבים מהטיולים של כולנו כאן כולל מעט עצבים וחוסר התאמה לשטח החדש.... זהו, זה מאחורינו סופית!
לילה טוב
היום השלישי: היום הזרוק
התכנון ליום זה :
מונטנטגרו – מפרץ קוטור , בדווה, סבטי סטפן
לינה בצימר ברייקה צ'רנובייקה אצל מלינה Maljna Pajkovic: (גליה ויערי) – כיוון אגם סקאדר.
הביצוע (הקשר בין התכנון לביצוע קלוש ביותר) :
הבוקר הגיע ואנחנו שותים קפה ואוכלים קורנפלקס על המרפסת של רוז'ה. מלון הדירות שלה נראה כלקוח מתוך סרט איכות קרואטי, כולם עומדים במרפסות, הולכים בתחתונים ובגדי-ים בין החדרים. קטעים...
מתחילים לחשוב מה לעשות היום.
אמא: היום אני רוצה ללכת לאחד מחופי הים המגניבים של קרואטיה .
בן: ואני רוצה שייט בים !
אבא: (מעשי הרבה יותר כרגיל) אל תשכחו שאנחנו צריכים לעבור את הגבול למונטנגרו. כולם אומרים שזה נורא ומחכים המון זמן. אנחנו עוד רחוקים!
סאבטקסט: כרגיל, משבית שמחה....
אמא: אז נתקדם דרומה, נעצור לשעה בחוף ים ונעבור את הגבול. תיכננתי גם להספיק לראות מקומות במונטנגרו היום. (?...?...!...?)
אבא: איפה הזמנת לינה?
אמא: סמוך לאגם סקאדר. (?) לא נראה לי מאד רחוק...
סאבטקסט: את ממש לא בדיוק יודעת איפה המקום הזה. עדיף שלא תחשפי בשלב זה את חוסר הידע שלך כדי שלא תחטפי .
אבא: בואו נפרגן לעצמנו ונלך לאיזה מקום ונאכל ארוחת בוקר טובה. אולי כאן ?
אמא : רעיון מצויין. אבל נתקדם קצת דרומה. יש מלא עיירות בדרך.
בן: ונחפש שייט.
אמא ואבא: אולי... כבר שטנו אתמול!
אמא: היום בטוח נלך לים. אולי גם נעשה שייט אבל זה פחות הגיוני.
בקיצור, ארזנו , הורדנו את המזוודות במורד המדרגות של רוז'ה, ועכשיו....
אבא: אני לא יכול להוציא את האוטו מהחנייה . מישהו חסם אותנו!
במהרה, דיירי הצ'חונה של רוז'ה מתקבצים למטה ומנסים לעזור לנו.
רכב אחד הוזז, והשני עדיין חוסם את מרבית המעבר.
ואז הגיע בנה של רוז'ה עם התינוק על הידיים...
הבן של רוז'ה לאבא : הנה, תחזיק את התינוק. אני אוציא לך את המכונית.
קטעים....!!!!!
רוז'ה בדיוק הגיעה ואנו נפרדים ממנה בנשיקות ובחיבוקים.
אנשים מקסימים כבר אמרנו...?
הבן של רוז'ה : לאן אתם נוסעים היום?
אבא: אנחנו עבורים היום למונטנגרו וממשיכים לטייל שם.
הבן של רוז'ה : Good luck to you
אנחנו מחליפים מבטים.
אבא: מה הם רוצים, כולם? אולי לא כדאי לנו לנסוע לקרואטיה?
סאבטקסט: כבר משתפן.... ואולי הם באצת צודקים הקרואטים, שלא טוב שם במונטנגרו? ומצד שני, יערי וגליה כל-כך היללו ושיבחו....
אמא: אנחנו דובקים בתוכנית!
ואנו יוצאים דרומה, לאורך כביש החוף המקסים של קרואטיה ומחפשים מקום נחמד לאכול בו ארוחת בוקר.
נפרדים ממקארסקה - מדגאסקר המדליקה
הנה תמונה של העיירה עם הר ביוקובו
נוסעים בכביש החוף המקסים . לאורכו שלטים המצביעים על עיירות וכפרים וכן על חופים מגניבים עם שמות אקזוטים (כמו "הוואנה", "קופה קבאנה", "בומביי" ועוד...).
הכל נראה מפתה ומקסים.
לרוב החופים הגישה היא ברגל מהכביש הראשי - אנחנו רואים כי האנשים משאירים את המכוניות ויורדים ברגל (קו החוף של קרואטיה הוא מצוקי). זה פחות מתאים לנו (אמא: כי יש עלייה אחר -כך כשחוזרים!).
ובכלל, דיברנו על ארוחת בוקר מפנקת!
אנחנו יורדים בעיירה שנקראת פודגורה Podgora , שוכנת על החוף, מעט מנומנת בהשוואה למדגסקר שלנו, אבל גם שם חוף-ים יפהפה.
מצאנו מסעדה בטיילת סמוך לים (אח"כ ראינו שלמעשה שייכת ל- Hotal New-Zealand...) ואכלנו שם ארוחת בוקר נחמדה ומפנקת, עם קפה נורמלי ....עלות הארוחה לשלושה: 120 קונות . בשקלים - בערך 80 ש"ח. לא רע...!!
בן: ועכשיו בואו נעשה מכאן שייט!
(כאן המקום לציין שהוא קרוי במשפחתנו Mr. Next, כי הוא תמיד חושב על התוכנית הבאה. כזה הוא.)
אמא: השתגעת?! אחרי האוכל? אתה רוצה שאני אקיא?
אבא: אפילו לים אי-אפשר ללכת עכשיו. התפוצצתי מאוכל.
אמא: בואו נדרים עוד קצת ונמצא חוף-ים מגניב ואז נמשיך לכיוון הגדול. אולי עוד נספיק לפחות תוכנית אחת ממונטנגרו.
סאבטקסט: ממש.
אז אנחנו ממשיכים, והנה בינתיים כמה תמונות מחוף הים של פודגורה החביבה.
המשכנו בנסיעה דרומה. בדרך ראינו כל מיני חופים. כל אחד נפסל מסיבתו-היא.
* זה סמוך מדי למועד ארוחת הבוקר והאוכל תקוע לנו בגרון ובבטן.
* לזה יש גישה קשה עם המכונית.
* לזה, אם נלך, יש עלייה קשה כשנחזור.
* זה בתשלום.
* זה לא מספיק מגניב.
עזבנו את הריביירה הקרואטית, שוב עברנו את הגבול לבוסניה-הרצגובינה ( 6 נקודות) וחזרנו לקרואטיה.
בסוף מצאנו, לאחר הגעה, בדיקה, המשך נסיעה, התחרטות וחזרה!
שם חוף הים : Veliki zali
אפשר היה לרדת עם המכונית עד לחניון למטה, הוא לא היה בתשלום והאוכל מארוחת הבוקר כבר התעכל. הוא לא שייך לאף עיירה, סתם כך באמצע הדרך (ויש הרבה כאלו בקרואטיה).
הוא כבר היה די קרוב לדורובניק (מרחק של כ-25 ק"מ) והוא היה מגניב, עם מי טורקיז צלולים וקרים - אבל ביום חם, זה נפלא!
אבא: נהיה פה מקסימום שעה.
אמא: נכון.
בן: אולי יש כאן שייט...?
אמא ואבא: תהנה ממה שיש!
שכרנו כסא נוח אחד ושמשיה (60 קונות), במילא רוב הזמן היינו במים, אכלנו גלידה וסנדוויץ' לבן (שהיה רעב כרגיל) ונהנינו לנו מהחיים.
סאבטקסט: ובסוף היינו שם שעתיים....
חוף הים המדליק שלנו
לאחר שעתיים של הנאה (השעה היתה כבר כמעט 5 אחה"צ) נפרדנו מחוף-הים המגניב שלנו.
מעניין מה מחכה לנו ????.....