Antipasti או מפה, מפתח, דלת
זה התחיל כמו עוד משימה שיגרתית של "המרוץ למיליון". קבלתי תמונה של דלת, מפה של העיר ושם של אשת קשר. הייתי צריכה למצוא את הבחורה, על ידי סיסמא סודית (צוצו שלח אותי) לקבל ממנה מפתח וללכת למצוא את הדלת שמתאימה לו (ההיא מהתצלום).
אני חייבת להודות שלעשות את המשימה הזו תוך כדי שבחורים איטלקים שורקים לך, זה עושה את זה קצת יותר נחמד.
כשהבחורים בני 47 , בלי שיניים ואת עם מזוודה, זה קצת פחות משעשע. אבל עדין מסעיר.
מצאתי את הבית. עברתי דלת, אז עוד דלת ואז עוד דלת. אני מדלגת על הסיפור איך הדלת האמצעית עשתה לי בעיות והייתי צריכה לדבר אליה 20 דקות עד שהיא נפתחה. בסוף, היא נפתחה.
התפלאתי ממה אנשים עם טעם טוב יכולים לעשות עם חלל קטן ותהיתי למה הדירת ברביות שלי לא נראית ככה. שקלתי להשאר בדירה ולהיות מסורבת פינוי.
אחרי מקלחת ושיחת מציאות עם עצמי מול המראה במקלחת המעוצבת (אבל זרם גרוע. הא לה!), יצאתי להרגיש את השטח. שלושה וחצי ימים עוברים מהר. קדימה! או במקומית: בע.
Primo או רומא ההיסטורית
מה שמדהים ברומא בעייני יותר מהכל, זו העובדה שלכל מקום שתלך, תראה משהו שלקוח מזמן אחר, מעולם אחר.
אתה נוסע לעבודה ובדרך לחשמלית יש לך קולסאום שנבנה בשנת 80 ושימש קיסרים. אתה יורד בתחנה שלך ופונה ימינה, עומד מולך פנתיאון שנבנה ב – 72 לפני הספירה ושימש מעבודה לאלים האולמיפיים ועד לכנסייה הקתולית.
הדהימה אותי העובדה שאני פוסעת ברחובות העיר היפה הזו ויכולה ברגע להכנס בין דפי ההיסטוריה ולדמיין לי קרבות אימתיים, אדונים ומשרתים, שווקים ססגוניים ואיטלקיות ממש יפות. אה, לא רגע, זה ממש קורה עכשיו. נבלות. לא משנה מה הן לובשות, הן ניראות כל כך...כל כך...אירופאיות!
אחרי שיטוט ותדהמה, שיטוט ותדהמה, קבעתי להיפגש עם צוצו ליד הפסל של האיש עם הסוס. אחרי ארבעה ימים מצאנו את אותו איש עם אותו סוס.
קפאתי אז נכנסתי לאכול (זה הגיון של בחורות, עזבו) ובסוף הניוקי והכוס יין שלי, הרגשתי מוכנה אחרי קרוב ל – 48 שעות עירות, ללכת לישון. חזרתי לבסיס האם ונחתתי על הספה.
Secondo או שני קנדים, רב ותלמידי רפואה יושבים לארות ערב
משהו שההורים שלי יהיו מאוד גאים בו, זו העובדה שכמות הפעמים שהייתי בבית הכנסת בזמן שהותי באיטליה, עולה על שהותי בבית כנסת במצטבר בחמש שנים האחרונות (מקווה שמספר השהיות בכנסיות בזמן שהותי באיטליה לא מאפס את זה).
בית הכנסת נמצא בתוך הגיטו היהודי ברומא. זהו הגטו השני בעולם (1555 לספירה) כאשר הראשון היה בונציה. שם יושב בית הכנסת הגדול. לא רחוק משם (על האי באמצע הנהר) ישנו בית כנסת נוסף, קטן יותר.
לרוב מסעדות הגטו קוראין "בגטו" שאותי זה שעשע מאוד וגרם לי לשיר את השיר הידוע "אין בגטים בגטו". באופן כללי, יש גם בגטו היהודי ברומא יותר מסעדות כשרות מבתל אביב.
אז בערב יום שישי הלכתי ככל יהודיה כשרה וראויית חיתון לבית הכנסת. אם כבר פבריציו, אז שיהיה מהסוג החתוך. משם דלו אותנו זוג צעיר ומקסים הלומדים רפואה לארוחת ערב כשרה וביתית. היה טעים!! ממש כמו ארוחת שבת בבית. לא שלי, אבל בית הגון שמגישים בו בשר ותפוחי אדמה וחריימה. לאותה ארוחה בדיוק הוזמן זוג רופאים מבוגרים (סליחה לכל בני החמישים הקוראים את זה, זה נקרא מבוגרים) יוצאי קנדה שב-מ-ק-ר-ה הם שכנים מזדמנים של הזוג הצעיר וב-מ-ק-ר-ה הם יהודיים. בבסיס. אין להם שום קשר לזה. ההההיייא, ההורים שלה התנצרו אי שם בשנות החיים המוקדמות וההההווואא סתם לא מחובר לקדוש ברוך הוא יותר מידי.
והוזמן גם רב. זה רב שאחראי על הכשרות של איטליה ובין היתר מסתובב בעולם ומחפש בעלים-נבלות של נשים-עגונות ומוצא כל מיני דרכים יצירתיות להחתים אותם על גט.
הרופאה-המבוגרת-הקנדית היתה מזועזעת מכמות השובינסטיות שיש במנהג שבו הגבר צריך לתת גט לאישה ובלעדיו היא לא ממש יכולה להמשיך לבנות את חייה מחדש.
הרבי היה מזועזע (אם כי מעט פחות, כי הוא באמת ראה הרבה דברים בעולם) שהיא גודלה ע"י קוויקרים.
יעלי היתה מזועזעת כי צמחו לה השיינים (בכל זאת, היא בת חמישה חודשים) ואני הייתי מזועזעת מהמחשבה שצצה לי החזיית תחרה השחורה מול הרב. בסוף שיניתי את תנוחת הצעיף לכל מי שדאג שחיללתי את מי שאין לחלל.
למחרת, שבת, הלכתי לוותיקן.
היה לי קר, אבל היה מאוד יפה, בעיקר במקומות בהם יכולתי לשבת בשמש ולהסתכל סביב. הבעיה שגם שומר צעיר בשם Lataldo Fontana הסתכל סביב. אני מקווה שהוא הפסיק עד עכשיו לחפש בפייסבוק את אליס, סטודנטית אמריקאית, במקור מניו ג‘רזי, החיה במדריד ולומדת בתוכנית האמריקאית ליעוץ ארגוני. מצד שני בנות, הוא הציע לי טיול בכפר של ההורים שלו. תרגישו חופשי לחפש אותו בפייס.
ולסיום סיומת
הרגעים המפנקים של הטיול:
- תצפית שלא היתה מביישת תצפית גגות מהלמעלה – למעלה של פלאצה ונציה. יש שם בית קפה קטן בתוך חממה, השמש היתה מדהימה, האספרסו והפניני מוצרלה שלי היו טעימים וכל העיר (ישנה וחדשה, שחוברה לה יחדיו) היתה פרוסה לפניי. אחד הרגעים הבודדים שהצטערתי שלא תיעדתי.
- בר אספרסו עמוס ואותנטי שמצאתי באחד הסמטאות. 80 סנט, שוט של קפה, עומדים על הבר ויאללה – ממשיכים לקראת הרפתקאות היום.
- ללב היהודי שלי – לשבת במסעדה בגיטו והמלצרית מתנצלת בפניי באנגלית שצריך להתחיל לסגור כי עוד מעט יורדת השמש ואצלהם זו שבת...
- גלידת וויסקי, גלידת שוקולד מריר, גלידת אשכוליות...
היה מעולה!
