הרעיון לטייל בצפון ספרד נולד בעקבות רומן קליל שקראנו שנינו. "צעד ועוד צעד" מאת גרהם סימסיון ואן ביוסט מתאר מערכת יחסים המתפתחת במהלך צעידה על הקמינו דה סנטיאגו – מצרפת ועד סנטיאגו דה קומפוסטה במערב ספרד. התיאורים עשו לנו חשק והחלטנו שזה היעד הבא.
התאריך נבחר על פי מגבלת מערכת החינוך (אמא מנהלת) ועל סמך התנסויות קודמות – זוהי החופשה השלישית או הרביעית שאנחנו מקיימים בשבוע שלפי פסח – בשולי עונת התיירות, ועם מזג אויר של אביב.
טסנו דרך מדריד לבילבאו, ושם שכרנו רכב לכל השבוע. הטיסה חזרה הייתה מסנטיאגו – שוב דרך מדריד.
אמנם טיילנו "רק" בפינה הצפון מערבית של ספרד, אבל זהו אזור גדול, ובשבוע אחד זכינו לטעימות בלבד ממה שאיזור מציע. השתדלנו לבנות את המסלול כך שאכן נחווה מגוון של אתרים בידיעה שיש הרבה יותר ושלא נספיק הכול. העדפנו לנסוע בכבישים המהירים על מנת לחסוך זמן ולבלות פחות שעות ברכב
המסלול אותו עשינו:
משדה התעופה בבילבאו נסענו אל ברמאו (Bermeo) – עיירה לחוף הים, עם מרינה ונמל דייגים. מקום טוב להתחיל לספוג את האווירה של צפון ספרד, ולהבין ששעות אחר הצהריים המוקדמות הם שעות מתות בהן החנויות סגורות וכמעט כולם במנוחה.
עשר דקות נסיעה מברמאו, נמצאת San Juan de Gaztelugatxe – כנסיה על אי קטן בתחתית המצוק של האוקיינוס. תמונת המצוקים לצפון ולדרום יפה ומרשימה. ירדנו בשביל המסודר לתחתית המצוק (השביל מתחיל בצמוד לבית הקפה) ועלינו במדרגות לכנסיה. השביל נוח ומטופל ובאופן מפתיע האתר פתוח ללא תשלום. למי שאין מגבלת הליכה – לא לוותר. הפרצוף הגאה של בת/בן הזוג המצלצל בפעמון הכנסיה כדי להוכיח שעמד במשימה – שווה את המאמץ. המסלול כולו אורך כשעה.
נסענו מזרחה אל סן סבסטיאן (San Sebastian) והתמקמנו במלון באוריאו (Orio), עיירה קטנה כעשרה קילומטר מערבית לסן סבסיטאן. הביקור הראשון בעיר היה בשעות הלילה – בעיקר כדי למצוא משהו לאכול. למחרת בבוקר עלינו דרך כביש פנימי ישירות להר איגלדו (Monte Igueldo) – וכך נחשפה לנו העיר מלמעלה. מזג האוויר המעונן הוסיף לאווירה וצבע את העיר בצבעים עמוקים. על ההר מלון ולונה פרק שהיה בשיפוצים לקראת הקיץ. זו דרך מומלצת "לגלות" את העיר ולהתרשם מצורת הצדפה ומהאי בצורת צב שבמרכז המפרץ. בהמשך ירדנו אל העיר, לסיור ברחובות ובחנויות.
מראש לא היינו בטוחים שנבקר בבילבאו (Bilbao), אך החלטנו לנצל יום גשום ואת העובדה שתכננו לנסוע מערבה כדי לבקר במוזיאון גוגנהיים – ולא התאכזבנו. המבנה מדהים – מבחוץ ומבפנים. החיבור ליצירות האומנות תלוי באופי ובטעם של כל אחד. אנחנו התחברנו בעיקר לאולם עם ציורי ענק של צייר גרמני – ולמיצג באולם המרכזי.
היום שלנו הסתיים בפוטס (Potes) – עיירה הררית חמודה ובעונה הזו גם די רדומה. פוטס היא מקום טוב להתחיל ממנו את הסיור בפיקוס דה אירופה. אנחנו הקדשנו לפארק יום אחד. אם ניתן, עדיף לחלק את הסיור בפארק ליותר מיום כדי לנסוע פחות בדרכים הארוכות, המפותלות והיפות.
קמנו בפוטס לבוקר בהיר וקר שהזמין עליה לפסגות ולכן פנינו לרכבל Fuente Dé)). הרכבל מתחיל לפעול ב 10:00 ואנחנו הגענו לקרון הראשון והיינו בין הראשונים בפסגה המושלגת. עקבות של בעלי חיים בשלג הובילו אותנו לגבעה שמאחריה הלך והתרחק לו עדר קטן של צפיר הרים – סוג של יעל. הצלחנו להתקרב עד למרחק של כ-30 מטר מהם. יש להניח שבמהלך היום הם מתרחקים ולאחר הסגירה שבים לאיזור הרכבל.
הנוף מסביב פתוח ובהיר והגובה מסחרר. בהמשך נסענו חזרה דרך פוטס ודרומה בכבישי הפארק, דרך מעבר הרים (קצת לפניו תצפית עם פסל של צבי) אל הכפר- (Posada de Valdeón) -. וממנו אל קנגס דה אוניס (cangas de onis). סיירנו על הגשר העתיק – והמשכנו לגיחון (Gijon). בחרנו מלון במרחק של כשני קילומטר מהעיר – על שפת הצוק מעל האוקינוס. המראה מהחדר היה מראה הצוקים, הגלים והפרות הרועות, ואליו התווספו גם מצנחי רחיפה במהלך השבת. בשבת ירדנו ברגל אל העיר והלכנו לאורך הטיילת אל העיר העתיקה. נראה היה שהמקומיים נהנים מסוף השבוע הראשון של הקיץ – החוף והטיילת היו מלאים במשתזפים, גולשי גלים, מטיילים ונופשים. העיר נעימה מאוד ויפה – ממליצים לבלות בה ערב.
ביום ראשון פנינו אל קוגנדובה (Covadonga) – כדי לטייל בה ובאגמים (Lagos) שמעליה. התקדמנו עם הרכב עד קוגנדובה, שם עצר אותנו מחסום. יש להחנות את הרכב בקוגנדובה, או בחניונים מוסדרים בדרך – ולעשות את הטיפוס לאגמים באוטובוסים מיוחדים. הלכנו במסלול הארוך – המחבר בין האגמים (בערך שעתיים הליכה), במזג אויר קריר ובהיר ובנוף של האביב (הרים מושלגים מסביב, פרחים שרק מתחילים לצוץ, עצים ערומים ובקתות רועים סגורות). יש להניח שבמהלך הקיץ הנוף משתנה, ובהתאם גם כמות האנשים במסלול. כמעט כל האנשים שטיילו איתנו היו משפחות מקומיות שבאו לנצל את יום ראשון האביבי. זה בעצם היה (לצערנו) הטיול "האמיתי" העיקרי שעשינו. מראה האגמים מכמה כוונים שווה את המאמץ. חזרנו באוטובוס לקוגנובה ועלינו לקתדרלה המרשימה (בעיקר האופן שבו היא משקיפה על העמק) ולמערת הנזירים המצועצעת.
סיימנו את היום באובידו (Oviedo) – בהליכה במבוך הרחובות שלה ובשיטוט ברחוב הברים בו ניתן היה לראות את המזיגה "על עיוור" של סיידר על ידי המלצרים בכל בר ברחוב. (מנהג משונה – אך כנראה מושך לקוחות). בדרך חזרה למלון התקדמנו בעקבות מוזיקה אל הכיכר המרכזית. מה שהחל כמופע של תזמורת נוער, התברר בהמשך כפתיחה לתהלוכה דתית של דמויות מחופשות, נרות, סמלים ופסלים. כאשר מצאנו בקהל מישהו דובר אנגלית – התברר לנו שזוהי תהלוכה של "השבוע הקדוש" (SEMANA SANTA) – השבוע שלפני חג הפסחא, בו מתקיימות תהלוכות דתיות בערים שונות בספרד. עקבנו אחרי התהלוכה ואחרי הקהל הרב שסביבה – ובעיקר התרשמנו מהנגנים הצעירים שליוו אותה. זוהי כנראה מסורת ספרדית נפוצה ומעניינת – ולמי שיוצא, כדאי לנסות לתכנן מפגש עם תהלוכה כזו.
למחרת קמנו אל יום גשום. התחנה הראשונה שלנו הייתה כפר הדייגים קודילרו (Cudillero). הכפר בנוי בתוך גיא היורד אל הים והנמל והבתים בנויים אחד על גבי השני משני צידי הכביש. יש לנסוע עד לנמל כדי לחנות בחניון הציבורי ואז לחזור בהליכה לכפר. מומלץ לטפס בסמטאות. זו סגולה להפסקת הגשם – והטיפוס מאפשר הליכה בין הבתים ותצפית על הנמל ועל הכפר מלמעלה.
משם המשכנו מזרחה בכביש המהיר, עם עצירה בחוף (Playa de las Catedrales). חוף בסגנון "ראש הנקרה" – כמובן גדול ורחב יותר ועם צוקי צפחה ונקיקים. למרות הרוח והטיפות, והשלטים הרבים המסמנים את סכנת ההתמוטטות – ראינו לפחות דייג אחד שלא היסס והתיישב לדוג בראש אחד הצוקים.
התחנה הבאה היתה העיר לוגו (Lugo) – המפורסמת בעיקר בזכות החומות הרומאיות השלמות המקיפות את העיר העתיקה שניתן ללכת עליהן. למעשה הן פשוט חוצצות בין הרחובות ואין ממש הבדל בין העיר העתיקה, לחדשה. זו עיר נחמדה אבל לא חייבים לבקר בה.
התחנה האחרונה – של היום ושל הטיול שלנו (ושל הקמינו המפורסם) הייתה סנטיאגו דה קומפוסטלה (Santiago de Compostela). מצאנו עיר נעימה, מלאה בתרמילאים ובתיירים ועשירה בסמטאות ובחנויות. הפעם ביקשנו הנחיות במלון, וידענו היכן לחכות לתהלוכת השבוע הקדוש. תלבושות בצבעים אחרים, פסל של מרים במקום של ישו, ומוזיקת חמת חלילים – אפיינו את התהלוכה הערב. למי שמזדמן – זו חווית פולקלור שלא כדאי להחמיץ.
את הבוקר האחרון הקדשנו לסיבוב בעיר, במוזיאון הקתדרלה (לא חובה- בעיקר אומנות כנסייתית) ולמעבר בשוק המתעורר. היינו מבלים זמן נוסף בעיר אם הייתה לנו האפשרות.
מספר הערות כלליות:
האיזור (ומהניסיון שלנו ספרד בכלל) רגוע ונעים. התחושה היא של "הורדת הילוך" וכניסה לאווירה איטית ורגועה. זו תחושה מעולה לשבוע של חופש. הספרדים מתחילים את היום מאוחר – ובמלונות הקטנים לא הגישו ארוחת בוקר לפני 9:00. מצד שני היום נגמר מאוחר (יש אור בעונה הזו עד 21:00) – ואפשר לתכנן את היום בהתאם.
מרבית הספרדים לא מדברים אנגלית. דוברי האנגלית הם הצעירים ואלו הנותנים שירות במלונות הגדולים ובאתרים הרשמיים. בשאר הזמן צריך להסתדר עם סימני ידיים או לתרגם בנייד.
כאמור – העדפנו במרבית הזמן לנסוע בכבישים המהירים – כדי לחסוך זמן. הכבישים טובים ובעיקר לא עמוסים –ואפשר לעבור מרחק גדול בזמן קצר יחסית.
לנו כאוכלי אוכל כשר היה לא פשוט למצוא מה לאכול. הספרדים מרבים להשתמש בבשר ובפירות ים. התבססנו על המזנונים במלונות ועל פיקניקים של לחם, גבינה וירקות.
הקפה מעולה! ולא יקר. שתינו המון.
בערים יש חניונים – בד"כ תת קרקעיים – בעלות סבירה. מומלץ לאתר אותם ב-GPS ולנצל אותם.
מזג האוויר – היו לנו שני ימי גשם (חלקיים), ושלושה ימים אביביים (שמש, מעונן חלקית, טמפ' של 15-23 מעלות). קר ממש היה רק בבוקר של פוטס. עם קצת מזל וגמישות, מזג האוויר הופך ליתרון גדול בתקופה הזו.
ולסיום – הערה שהיא לא בדיוק "תקינה פוליטית" ובכל זאת: לא פגשנו ישראלים כל השבוע. למי שמחפש קצת "לברוח" – אזור צפון ספרד לא רחוק מידי מצד אחד, ולא עמוס ופופולרי מדי מצד שני – ולכן התאים לנו מאוד.
