חופשה משפחתית כיפית לרודוס

טיול משפחתי כיפי לאי רודוס - אוגוסט 2010 פרק ראשון, היום הראשון - מהלך ההכנה לטיול עד לסוף היום הראשון. הפור נפל על האי רודוס. גם קרוב גם קצת רחוק, גם מכיל טיסה ואוירה חולי"ת וגם מזכיר קצת את הארץ... בקיצור נוסעים לרודוס. ההתנהלות היומיומית במשפחה עם 3 ילדים פעילים וקצב חיים לא רגוע מנעה מאיתנו הפעם להתמקד יותר מדיי בתכנים. לא תכננו כל דבר לפרטי פרטים כמו בטיול הקודם לאירופה, בו ידענו עד לפרט האחרון באיזה רחוב נחנה וכמה יעלה לנו אותו יום.זרמנו.
בעיקרון תכננו לטייל הרבה ולא לשהות יותר מדיי במלון. נרשמנו לחבילה ב"שטיח המעופף", שכללה טיסה בשעות הבוקר המוקדמות (4:00) וגם הטיסה חזרה אמורה היתה להמריא בשעה דומה. כך שידענו לרשותינו כאמור חמישה ימים מלאים של חופשה.
כשהגענו, גילינו שהטיסה מתעכבת בשעה. חמושים בידיעה שיש לנו כמה שעות טובות לבלות בדיוטי פרי, התקדמנו לעבר כיכר החנויות. הילדים כבר היו עירניים והתחילו לחפש מציאות ואני קפאתי מקור. את הסוודר והצעיף שהבאתי ליתר ביטחון כבר חילקתי להם והתלבטתי אם זה הזמן והמקום לקנות איזה מעיל נחמד. נזכרתי איך בפעם הקודמת שהייתי פה נשבעתי שבפעם הבאה אגיע ברגע האחרון ואחסוך את כל השיטוט המיותר במתחם הפטור ממס אשר מפתה אותך לקנות כל מה שלא היית לוקחת בחינם בארץ.

 הגיע מועד הטיסה, אשר עברה דווקא די בסדר. הטיסה ארכה שעה ורבע.תחילה התלבטנו ביתי שישבה לידי ואני, האם להיכנע לעייפות המצטברת ולנמנם עד לנחיתה, ההתלבטות נגמרה כאשר לפתע זכינו לחוות מראה יוצא דפן ומרהיב ביופיו מבעד לחלונות המטוס הקטנים, כאשר צפינו בלידתו של יום חדש, לידתה של שמש חדשה שצצה ובקעה מקו האופק בצבע זהוב נוצץ...




בשעה 8 בערך כבר הגענו למלון. שהינו במלון קפסיס. כמו כל ישראלי מצוי קיווינו שנציגי המלון יאותו לחרוג ממנהגם ולהקדים את שעת קבלת החדרים. כמובן שהתבדינו. טו אוקלוק אונלי. מה עושים בינתיים? אני חדורת אדרנלין, מתעלמת מהעובדה שמאחורי 24 שעות עירנות היצעתי לבני משפחתי ללכת לטייל קצת בינתיים, במלון או בחוף הים, להכיר את הווי המקום, להתמזג עם המקומיים.... הארבעה הביטו בי בעיניים טרוטות, מה עובר עליה, היא לא עייפה?- לא. רק קצת רעבה. הלחמניה במטוס לא השביעה. ניגשנו למרכולית סמוכה למלון, ששירתה אותנו נאמנה גם בהמשך לאורך כל הטיול, הצטיידנו בכל מה שיכולנו לחשוב שישביע את רעבונינו כולל כל מיני גבינות, עוגיות, סוכריות, ריבה ועוד... אירגנו ארוחת בוקר מאולתרת בשומקום וחזרנו למלון שבעים ועייפים עוד יותר. כמונו נזרקו שאר באי הטיסה על הספות בלובי, וכמוהם אנחנו. הילדים נשפכו מעייפות ונרדמו עד הצהריים. אני ניגשתי בחוצפה ישראלית עדינה כל שעה לפקיד הקבלה וביקשתי שיקדים את קבלת החדרים אך הם היו בשלהם. בשעה 14:00 בדיוק התפנו לקבל את כל האורחים ולחלק את המפתחות לחדרים. סוף סוף נוכל לפרוק את המטענים, להרביץ מקלחת טובה ולהתחיל לטייל..

אכלנו ארוחת צהריים במסעדה בבריכת המלון. הזמנו פיצה וספגטי. האוכל שהוגש לנו היה טעים מאד. בצלחת נוספת הוגש לנו לחם שום טעים, וכן זיתים וגבינת גאודה - -כן כן הגבינה המפורסמת שתלווה אותנו לאורך כל הטיול. אין כמוה. בלענו את הארוחה הטובה בהנאה גדולה. אני, שמאחוריי כבר מעל 30 שעות ערות מתחילה להרגיש את העייפות מתפשטת בכל איבריי ונכנעת. ביקשתי לנוח בחדר בשעה שצאצאיי רחצו בבריכת המלון עם אביהם. ארוחת הערב היתה בסדר למרות שילדה שפגשנו במעלית דאגה ליידע אותנו שהאוכל בסדר אבל היא פה כבר 5 ימים והאוכל לא משתנה . כל יום אותו הדבר וזה קצת נמאס... בסה"כ כמעט כל אחד מצא מה לאכול: כמה סוגי בשר, ספגטי, תוספות, סלטים, פירות וכמובן שפע של עוגות. את הערב בילינו בשהייה בלובי, נהנים מחגיגת שירים יווניים ים תיכוניים. ממש התאהבתי במנגינות היווניות הים תיכוניות, באוירה שהדליקה את הקהל שהצטרף לשירים... במיוחד היה לי מוכר השיר מהפרסומות. יאסו.
פרק שני - היום השני והסיור בעיר העתיקה.
 בבוקר קמנו בלי לחץ, בלי השכמה, התחלנו חופש אמיתי. תחושה אמיתית של נופש. אכלנו ארוחת בוקר, ביררנו איך להגיע לעיר העתיקה, והתחלנו בסיור. יש תחנת אוטובוס קרובה למלון. במהלך הנסיעה נגלה לעינינו הנוף של חוף הים. האי רודוס נמצא בין שני הימים - הים התיכון והים האגאי. אנחנו שהינו בעיר רודוס אשר שוכנת בדיוק בתפר שבין שני הימים. ממה שהבנו מההסברים על מיקומו של האי, למעשה יש בו 2 רצועות חוף עיקריות, אחת בצידו המזרחי של האי ואחת בצידו המערבי. החוף המערבי הוא החוף של הים האגאי. הוא מאופיין ברוחות חזקות והים גלי וסוער. הסכמתי עם עובדה זו לנוכח הרוח החזקה שהרגשנו ביום הנחיתה. חופו השני של האי הנושק לים התיכון הוא החוף השקט, מים זכים, צלולים, רגועים ונעימים. אילו חופי הזהב עליהם מדברים כשמספרים על רודוס. בנסיעה, האוטובוס טיפס במעלה הררי ממנו יכולנו לצפות בהבדלי הצבע שראינו בים- צד אחד היה כחול כהה וצד אחר בהיר. מראות שלא רואים בארצינו הקטנטונת. רצועת החוף היתה מלאה סלעים שנפלו לשם מאן שהוא ונחו בתנוחות לא הגיוניות כאילו אוטוטו הם ממשיכים להתגלגל לתוך הים.






 היה חם מאד, החום העולמי לא פסח על האי. אחת המשימות העיקריות שלי היתה לקנות כובע רחב שוליים שלא העזתי לקנות עד היום ופתאום נורא בא לי על אחד כזה. חוצמזה בניתי על קניית מזכרות שונות, מה שהעיר העתיקה מספקת בשפע. טיילנו לאורך החוף עד שהגענו לסימטאות העיר העתיקה. המראה הזכיר לי מאד תחילה את ירושלים. אבל יש ים - אז עכו. או יפו. הדמיון לנוף הארצישראלי גדול,עם שיחי הבוגונביליה וההרדופים, מיבני האבן העתיקים שמזכירים את שכונת ואדי סאליב... על החוף עגנו כל מיני יאכטות וספינות טיולים.





כבר בדוכנים הראשונים התחלנו להרגיש את האוירה של העיר העתיקה. בסמטאות העיר עשרות חנויות קטנות עם אלפי מזכרות יפות, מליון כובעים, תכשיטים, מטפחות צבעוניות, מסכות, בובות קטנות, בובות גדולות, ערכות שחמט מעוצבות, קרמיקה, ועוד ועוד... האוירה בעיר היתה נעימה, קלילה, מאות תיירים, רוכלים דוברי עברית...

 לקראת הצהריים הגענו לאזור המסעדות. בחרנו מסעדה אחת מיני רבות, אשר המלצר פנה אלינו והזמין לבוא אחריו. מה מזמינים? צופלאקי, שזה בעצם שיפודי פרגית, עם צ'יפס וגבינת גאודה בצד: "אקסקיוז מי, קן יו פוט דה צ'יז אסיייד? וי דונט איט מיט וויד' צ'יז"... המלצר היווני הצעיר לא הבין את כל דבריי. הוא הביט בי בתימהון, הרים את גבותיו והגיב בזעזוע: "יו דונט איט גאודה צ'יז???!!" הוא ממש נעלב. "נו, נו, יס איי איט בת נוט ויד' מיט אוףףףףף נבר מיינד ברינג מי אנדר פלייט פליז!!!" אוקיי. את זה הוא הבין. הסופלקי או בלשונם צופלקי היה לא רע בכלל. בכלל האוכל ערב לחיכי.











בתום הארוחה התחלנו לצעוד לכיוון יציאה מהעיר. בסופו של דבר גם קניתי סוף סוף את הכובע המיוחל, אשר ליווה אותי בנאמ נות לאורך כל הטיול.
אחה"צ במלון בבריכה, צפיתי בשאר הנופשים שכל כך נהנים פשוט ב-BEING ושכחו לכמה ימים את ה-DOING, ואני תוהה כמה זמן ייקח לי לחקות אותם.





פרק שלישי - ההפלגה לאי סימי.
 הילדים נהנו מאד מההפלגה שארכה כשלוש שעות כולל עצירה בדרך במינזר פנורמיטיס בדרום מערב האי סימי. במהלך השיט נהננו לבהות במימי הים האגאי, שצבעם כחול עמוק, שונה ממה שמוכר לנו. הגלים נצצו לאור השמש. בסמוך לנו שטו סירות מפרש ויאכטות פרטיות, הנאה מושלמת.





 עצירת ביניים במינזר:





 עיר הבירה של סימי: בתיה של עיר הבירה של האי התגלו לעינינו כעבור הפלגה נוספת לצפון האי, במראה מרהיב, בעשרות בתיו הציבעוניים הממוקמים על צלע ההר הנושקת לנמל, צבועים כל אחד בצבע אחר, נראו כמו בתים עשויים מקרטון ואשר ניבנו במיוחד עבורינו התיירים... לאורך הנמל מסעדות רבות עם מאכלי ים, כולל אוקטופוס ודומיו. . אנו תרנו אחרי מסעדה "עממית" יותר, כדי שגם לילדים יהיה מה לאכול. היה חום כבד מנשוא עם אחוזי לחות גבוהים מדי לכן לא הרחקנו לטייל הרחק מהספינה.אכלנו ארוחת צהריים במסעדה יוונית מקומית וטיילנו מעט בחנויות הסמוכות לנמל. בדרך חזרה הספינה הפליגה היישר חזרה ללא עיכובים בהפגלה שארכה כשעתיים. כולם היו שפוכים מעייפות בשל החום הכבד.








פרק רביעי - סיור בעמק הפרפרים ובלינדוס - סיור ברכב.

עמ"נ לסייר באי עם רכב פרטי, בתקופה כה עמוסה, כדאי להתארגן מראש כדי שיהיה רכב במלאי. ביום השני בערב ניגשנו לנציגה במלון לבקש רכב למחרת היום אך מדבריה הבנו שרק מחרתיים יהיה רכ בנמצא. אני סקרתי את העלון של חברת ההשכרה ופינטזתי על נסיעה פרועה בג'יפ לחופי האי. בפועל קיבלנו את מפתחות היונדאי גץ הקומפקטית (גיר הילוכים ידני) - דרך צלחה.

כעבור מספר דקות של נהיגה הבנתי שמצאתי את הפתרון לתאונות הדרכים בארץ ועליי ליצור קשר בהול עם מנכ"ל עמותת אור ירוק ולהודיע לו שהפתרון לכל הבעיות בכבישים הינו חזרה לנהיגה בהילוכים ידניים. מצאתי את עצמי מרוכזת כל הזמן באופן הנהיגה, מעבירה הילוכים לפי השילוט, 50, 80. עוד פעם 50. ומיד 80. אחרי זמן קצר הבנתי שלפני כל צומת ועד שעוברים אותה הנהג מתבקש בשילוט ברור להאט ל-50. ואז שוב 80 אבל אחרי 100 מטר שוב יש צומת וחוזר חלילה. כעבור שעה חזרתי בי מהרעיון המהפכני. בכל זאת אני מעדיפה גיר אוטומטי.


 תחילה נסענו לעמק הפרפרים. היה קצת מאכזב יחסית למה ששמעתי על המקום, אבל בכל זאת מדובר באתר ששמו הולך לפניו.









 מעמק הפרפרים המשכנו ללינדוס עיירת קיט השוכנת במזרח האי, לחופי הים התיכון. הדרך מאד מזכירה את יערות הכרמל. נוף ים תיכוני מוכר, עד שהגענו לקו החוף המזרחי.שם התגלה לעינינו חוף הים התיכון, במלוא הדרו.


















היה חום כבד והים קרא לנו לשכשך במימיו. ירדנו לאחד החופים המסודרים. שילמנו עבור כסאות ונכנסנו למים.החווייה היתה משכרת.חוף שקט, מים כחולים וצלולים ונקיים. ..אספנו קצת חלוקים בצבעים שונים... לא היה חשק לצאת מהמים. היה נהדר.... היה חם חם חם. כשיצאנו לכיוון הרכב, ביקשתי מבעל המזנון כוס עם קוביות קרח. חילקתי לכל בני המשפחה שהתלטפו וציננו את פניהם וידיהם ולעצמי תקעתי קוביית קרח אחת בתוך שערי בין קיפלי הקוקיה בשיער. כך הבטחתי לי ראש צונן לאורך כל הנסיעה הביתה. אפשר לציין זאת כפטנט הרשום על שמי.
בדרך חזרה, עצרנו באחד ממפעלי הקרמיקה המקומיים, מפעל משפחתי שבעליו סיפר כי הוריו, אישתו וילדיו מסייעים כולם בעשייה במפעל.

פרק חמישי-ושמו: הנהג הרוקד ובו אספר על בילוי בפארק המים הגדול ברודוס.

בבוקר היום האחרון התעוררנו יחסית מאוחר, התיקים כבר היו מאורגנים. הטיסה הוזמנה לשעות הקטנות של הלילה על כן מראש ביקשנו להאריך את השהות במלון ביום נוסף בתוספת של כ-50 יורו, ובכך היבטחנו את הנוחיות ליום נוסף כדי לא להמתין בלובי עד לשעת הטיסה.
נסענו באוטובוס עד לתחנה הסופית בעיר ומשם היתה הסעה חינם לפארק המים.
 הנאה צרופה בחום הגדול של חודש אוגוסט, אשר השנה היה חם במיוחד לדברי המקומיים. הכי נהנינו בבריכת הגלים בפארק. חולקו בבריכה אבובים שקופים עליהם נשכבנו ונתנו למים לעשות בהם כרצונה, נידנוד מערסל ומרגיע, אפשר היה להישאר כך שעות... היו מתקנים נוספים מהנים גם הם אולם הבריכה לדעתי הכי מהנה.












בדרך חזרה חזרנו שוב באוטובוס החינמי לתחנה בעיר . האוטובוס הכיל בעיקר רצפה ולולאות אחיזה ופחות ספסלי ישיבה כך שאת הדרך בילינו בעמידה, זמן לא מבוטל. לפתע באמצע הנסיעה הפעיל הנהג את מכשיר הרדיו שניגן מנגינות פופ עכשוויות ביותר והחל לשיר ולרקוד תוך כדי ישיבה. הנוסעים (כולל אותנו) היו תחילה המומים אולם לבסוף הצטפו אליו בליווי השירים והנהיגה המעייפת הפכה לחוויה מוזרה וסוערת.

לסיכום:

 היה כיף כיף אמיתי, חופשה משפחתית מוצלחת למרות מזג האויר החם. היה חופש אמיתי מהמרוץ היומיומי השיגרתי, חוויה מלכדת ומגבשת. מומלץ גם למשפחות וגם לזוגות. לא ציינתי את הרכיבה על אופנועים הפופולרית מאד, את האתרים הארכיאולוגיים ועוד. תודה שהקשבתם. שנה טובה. עירית.