תרמילאות וטרמפים באירלנד-טיול שיצרב בזיכרון

יצאנו ל-3 שבועות באירלנד, הירוקה והקסומה. כאשר ניסינו לתכנן את הטיול נתקלנו בהרבה פחות מידע ממה שהיינו צריכים לתכנון טיול כזה ממה שציפינו, ולכן החלטנו להכין את הכתבה הזו, בתקווה שלכם היא תשלים את פערי המידע שלנו היו חסרים, אנחנו נתייחס בעיקר למידע תרמילאי ופחות לתייר הרגיל. לכן, אם לא תשמעו כאן יחצ"נות על אירלנד כיעד תיירותי זה לא בגלל שאנחנו לא אהבנו את היעד, אלא כי פשוט יש מלא כתבות כאלו כאן באתר...וכל מילה בסלע!

אנחנו יצאנו לטיול עם אוהל שק"שים ושאר ירקות. התניידנו בטרמפים, וזה בהחלט אפשרי,אבל יש קצת "אבלים": הרבה מאוד אנשים מטיילים באירלנד עם אוהלים ויש גם כמה בטרמפים, אין הרבה שמנסים את השילוב הזה בעיקר כי זה כבד וגשום וקצת בעייתי. תחשבו על זה- מטבע הדברים הרבה יותר קשה לעצור טרמפ כשמתנשא מאחוריך שק של 70 ליטר. עם זאת, זהו טיול תרמילאי אמיתי, ואנחנו מבטיחים שתבואו על שכרכם!

לינה באוהלים- באופן עקרוני לא חוקי לישון באירלנד באוהלים מחוץ לאתרי מחנאות מוכרזים מלבד כמה אזורים. אך יש מס אפשרויות:

1. רוב שטחיה של אירלנד הינם שטחים חקלאיים פרטיים, ובהם ניתן ללון כמובן רק באישור של בעל השטח, לא תמיד קל למצוא של מי השטח ולנו לא היה נעים לבקש רוב הפעמים, אבל עפ"י מה שהבנו ברוב המקומות בעלי השטח יסכימו ויסבירו פנים כמנהגם של האיריים.

2. אתרי המחנאות לא זולים ועולים לרוב סביב ה-10 יורו לאדם ולא תמיד כוללים במחיר הזה מקלחת. באתרים יש שירותים מקלחות ובד"כ איזור בישול מקורה- אנחנו מאוד נהננו מהיתרון הזה אחרי כמה נסיונות פחות נעימים לבישול בגשם. נכון שזה נשמע די יקר, אבל צאו מנקודת הנחה שזו האופציה הזולה (אלא אם כן מצאתם לינה בחינם). שווה לזכור גם שהפריסה של אתרי הקמפינג האלו היא לא מדהימה, ולכן שווה לתכנן את עצמכם מהבחינה הזו, ולשאול תרמילאים אחרים אם נתקלו באחד מאתרי הקמפינג. ועוד טיפ אחד- במקומות בהם יש תחרות בין אתרי קמפינג שונים, יש מה לנסות ולהוריד את המחיר (כן ישראלים חביבים שלנו, אנחנו יודעים שבכל מקרה תעשו את זה בכל מקום אבל תזכרו שהאירים לא כ"כ אוהבים את הדברים האלה, ובאמת שברוב הפעמים זה לא יישא פרי).

3. אפשרות נוספת ואהובה עלינו הייתה גסט האוסים שהייתה להם גינה בה היה ניתן להקים אוהלים ואז אתה רשאי להשתמש בכל שירותי הגסט האוס שכוללים מקלחת, מטבח, אינטרנט וכו'. המחיר בד"כ זהה למחיר באתרי מחנאות (אבל נותן יותר) וזול יותר מלינה בחדרי "דורמס".

4. האשרות האחרונה של לינה באוהל היא במס' איזורים שבהם מותרת הלינה בחוץ. אנחנו ישנו כך בטרק של WIKLOW WAY.

עוד משהו שהיינו ממליצים עליו הוא פשוט לשאול מקומיים אם הם מכירים מקום נוח וטוב שיהיה אפשר לזרוק בו את האוהל בלי שיפנו אותך.הם בד"כ יכירו מקומות כאלו ויחסכו לכם עוד קצת כסף. יהיה לכם גם נחמד אם תפגשו אותם אח"כ באחד מהפאבים המקומיים, ובכלל תוכלו לשאול אותם כל מיני דברים כלליים, גם על דרכים לא מוכרות או מקומות מעניינים שלאו דווקא שמעתם עליהם קודם.

אנחנו ישנו באוהל שלנו בערך מחצית מהלילות, אבל כמובן שחשוב מאוד להגיע עם אוהל מתאים לתנאי מזג האוויר של אירלנד- משמע גשם, והרבה! כשקראנו על הלינה בחוץ באירלנד הפחידו אותנו מאוד לגבי חרקים ואנחנו מוכרחים לציין שרק במהלך הטרק של WIKLOW WAYנתקלנו בכמויות מסחריות של חרקים מעופפים ועוקצים (שאותם הוספנו לארוחת הצהריים- בשביל האנרגיה), בשאר אירלנד היה בסדר גמור! הלינה באוהל לדעתנו הוסיפה הרבה לטיול, זה כייף וכמובן מוזיל בהרבה את הטיול באירלנד שהלינה בה מאוד יקרה בד"כ. נכון שאוהל טוב עולה הרבה כסף גם כן, אבל תאמינו לנו- אתם תחזירו את ההוצאה הזו, ובהתחשב בחוויה שאתם תעברו- זה שווה את זה.

לגבי טרמפים- הטרמפים היו לנו קצת יותר בעייתיים, ועצרו לנו פחות מהר ממה שדמיינו שיהיה. עם זאת ולמרות הגשם שמציק קצת לחכות בו על הכבישים, הטרמפים מובילים ללא ספק לאזורים יותר מעניינים לשיחות \ מעניינות עם מקומיים וזה מאוד כייף- זה כמובן חלק מהחוויה כולה! כמובן יש כמה עצות שיעזרו לייעל את התהליך, אבל הן אותן עצות בכל מדינה, לחכות מחוץ לערים, לא על כבישים ראשיים, אפשר להחזיק שלט של היעד אליו רוצים להגיע (אם יודעים לאן, לא תמיד כדאי להחליט מראש). לנו היו תיקים מאוד גדולים שהרתיעו אנשים, והם נראו עוד יותר גדולים עם כיסויי הגשם, כשאין גשם, שווה להוריד את הכיסוי. בטרמפים תגלו יותר מבכל מקום אחר מידע על מקומות פחות מתויירים שכדאי ללון/ לאכול/ לראות, תשמעו מהאירים סליחה אישית מהם על מזג האויר (או תודה אישית על כך שהבאנו את השמש איתנו מישראל רק לשעתיים) על כמה יקרה המדינה שלהם ובכלל הם פשוט אנשים טובים כ"כ מרגישים את זה מעולה בטיול טרמפים. אנחנו הסתובבנו עם מתנות קטנות לחלק לכל האירים הנחמדים שעצרו ועזרו לנו בדרך, הסברה טובה יותר לישראל (זה היה חשוב לנו) וסתם מקל על האי נעימות בזה שבסוף הם מסיעים אותך בכלל לא בכיוון שהם התכוונו לנסוע. אגב, זה לא רק בגלל שאנחנו אנשים יפים, רבים יעידו שהמקומיים עשו רונדלים בשביל להביא אותם למקומות שהם צריכים, ואפילו שינו מסלולים מתוכננים בכדי שתראו יותר טוב את הנוף.

לגבי אוכל- באירלנד האוכל בסופר מרקטים לא מדיי יקר, וכייף וכדאי מאוד לבשל. אם אתם מתכננים טיול רק בגסט האוסים ניתן לבנות כמעט בוודאות שיהיה שם מטבח, אם אתם לוקחים אוהלים צריך גזייה (יש מיכלי הברגה וניקוב כמעט בכל מקום, ואפילו בלונים מוארכים לכירות ניידות). אנחנו הסתובבנו עם בנזינייה וכמובן גם כלים לבישול. אנחנו מאוד נהנינו במהלך הטרקים מכמה מנות שהבאנו מהארץ וכייף להצטייד בהם- מרקים, פירה ונודלס והרבה מאוד "תיבוליות", זה ממש מקל במהלך טרק. כמובן, לא שכחנו פק"ל קפה, וזה משהו שגם הבאנו איתנו מהארץ. אתם תצטערו להשתהות מול הנופים המרהיבים בלי פק"ל קפה.

ציוד- כמובן שזה פרמטר שהוא מאוד משתנה בין אדם לאדם, אבל ניסינו לגבש עבורכם כמה המלצות:

מעיל גשם- אל תנסו אפילו בלי. כמובן שאנחנו מדברים על כל סוגי הפונצ'ו למיניהם ועד מעילי הגשם האיכותיים, אבל אחד מהם חייב להיות איתכם. אגב, בתור חובבי ציוד טיולים אנחנו יכולים להגיד שזה לא מסוג הדברים שיהיה לכם יותר זול לקנות באירלנד.

נעליים- אם נכנסתם לכתבה הזאת אז כנראה שאתם בעניין של טיולים רגליים כלשהו. כמובן שתתאימו את הנעל שלכם לפי אופי הטיול המתוכנן אבל דבר אחד חייב להיות לכולכם- נעליים אטומות למים. חובה!

ביגוד- תראו אירלנד היא מדינה שדי קר בה, מעבר לגשמים, וגם בלילות הקיץ תרגישו את זה. ביגוד טרמי חברים הוא הכרח לדעתנו במידה ואתם מתכננים לישון בחוץ. כמובן שתביאו אתכם לאירלנד פליז. לגבי המכנסיים, השילוב בין מכנסי טיולים טובות ומתחתיהם מכנס טרמי הוא ממש מושלם למזג האוויר באירלנד. לקיצוניים מביניכם, בתחום הגרביים כדאי ללכת על גרביים עבות ומנדפות, אבל לא עבות מדי (אלא אם כן מתוכנן טרק קיצוני). לא עד כדי כך קפוא שם בימים, לפחות בתקופת הקיץ.

שק שינה- מתוך ההבנה שהטמפטורה הכתובה על תקן של שק"שים לא מייצגת כ"כ היינו ממליצים על שק"ש של 0 מעלות מינימום, גם בקיץ.

אוהל- כמו שכבר אמרנו, אוהל טוב וראוי עולה הרבה כסף יחסית אבל אם תחשבו את זה אתם תחזירו את ההוצאה הזאת. אם חשבתם לרגע להביא לשם את האוהל מהום סנטר שבפסח האחרון קניתם בשבעים שקל-תחשבו שוב. אתם חייבים שם אוהל שלוש עונות איכותי! שמים באמת לא נכנסים אליו, וכנ"ל גם המעופפים למיניהם. לגבי האיכויות והחברות השונות תבצעו את השיקולים שלכם, אבל אנחנו לקחנו אוהל טוב, של חברה טובה, שידענו שיהיה איכותי וקל (2 קילו בערך) ויישאר איתנו עוד שנים.

ועכשיו, מסלול הטיול למי שמתעניין בהמלצות יותר ספציפיות:

היום הראשון: נחיתה בדבלין, אוטובוס לעיר (2.20 יורו) ולינה ב"אברהם האוס" קרוב מאוד לתחנה מרכזית, ומאוד זול, לדלי תקציב מאוד מומלץ. לבליינים שביניכם- זה לא כ"כ רחוק מהמרכז, בערך 10 דק' הליכה. הגענו אמנם מאוחר אבל לא בזבזנו ערב אחד ויצאנו לפאב חמוד ליד הגסט האוס. הגסט האוס הזה כמעט תמיד מפוצץ, ולכן היינו ממליצים לבצע הזמנה מראש באינטרנט- זה גם מבטיח את המקום וגם חוסך קצת כסף.

היום השני: נסיעה באוטובוס לווסטפורט (15 יורו לסטודנט, 6 שעות), העיירה חמודה מאוד, ודיי מתויירת, שם אכלנו ארוחת צהריים ונסענו משם בטרמפים לכיוון "פרטרי" שם ישנו אצל מישהו ב"קאוצ' סרפינג", דרך נוספת וטובה לפגוש מקומיים ולחוות קצת יותר ולקבל המלצות טובות על האיזור.

היום השלישי: תפסנו טרמפים חזרה לווסטפורט, ומשם טרמפים לכיוון לאויסבורג, באמצע ירדנו בכניסה למסלול של ההר "פטריק". ההר גבוה מאוד והטיפוס קשה, אבל הנוף למפרץ "קלו" מהמם! ההר מלא בהיסטוריה והוא קדוש לנוצרים יש לו גם סיפור מעניין, אז מאוד ממולץ לדעתנו. אחרי שירדנו ישבנו יחד עם כל האירים בפאב שמתחת להר. לאחר מכן תפסנו טרמפ ללואיסבורג וישנו שם בעיירה עם האוהל על שפת הנהר. זהו לדוגמא מקום שלא היינו שומעים עליו בחיים אם לא היינו תופסים טרמפ כי הבחור שהסיע אותנו לקח אותנו לשם. העיירה ממש חמודה ולא מתויירת. זה בלי ספק אחד המקומות הכי יפים. כמובן שיצאנו לפאב המקומי בערב.

היום הרביעי:  אחרי הכנת א.בוקר בגשם ותפיסת טרמפים ארוכה במיוחד בגשם הגענו ל"ליניין" עיירה מקסימה ממש על שפת מפרץ מהמם. בעיירה עצמה אין גסט האוס וגם לא "קמפסייט" (רק יותר רחוק) אז בחרנו לישון ב"בד אנד ברקפסט" בפעם הראשונה והאחרונה לטיול הזה. זה היה יקר (30 יורו לאדם) אבל שווה את זה, נוף יפה, חברה נעימה, ומצאנו טרמפ ממש טוב ליום למחרת!

היום החמישי- התחלנו את היום עם הזוג הנחמד שלקח אותנו וטיילנו איתם למשך רוב היום. זה היה בהחלט מרענן לנסוע עם תיירים שגם הם נלהבים כמונו מכל דבר בדרך ורוצים לעצור לצלם. עצרנו באיזו טירה ממש מיוחדת בדרך וגם ב"קונמרה נשיונל פארק" שם עשינו מסלול קצר ויפה מאוד. המשכנו איתם וירדנו בכליפדן. סביב כליפדן יש הרבה אגמים, ומאוד כדאי פשוט לצאת לטייל סביב העיירה. ישנו בגסט האוס שמומלץ גם בלונלי פלנט, והוא זול יחסית לכליפדן היקרה ובעל הבית ממש ממש נחמד. זה גם מקום טוב לשאול שאלות כי המקום מתפקד ממש כמו משרד מודיעין לתיירים.

היום השישי: התחלנו את דרכנו הארוכה ל"איי אראן". התחלנו באוטובוס ל"מאמ קרוס" (האוטובוס לגאלווי- 8 יורו) ומשם ב-3 טרמפים עד שהגענו לרוזוויל משם לקחנו מעבורת לאיי אראן (20 יורו הלוך וחזור). אכלנו ב"אמריקן בר" (ממש מומלץ לטעמנו וגם לא כ"כ יקר) וישנו בקמפסייט, שהוא בעצם סתם דשא ושירותים בלי מקלחת ועולה 7 יורו לאדם אבל בגלל שזה אי קטן יש באי איזושהי הסכמה כנראה שבעלי השטחים לא ייתנו בקלות לישון בשטח שלהם. באי בעיקרון יש כרכראות שעוזרות להתנייד בתוך האי, אך אנחנו התניידנו ברגל.

היום השביעי: טיילנו סוף סוף באי, מקסים, מתוייר אמנם, אבל מאוד יפה. לאי היסטוריה עתיקה ומעניינת וצוקים יפייפיים לים עם עתיקות ואווירה שקטה ונעימה מאוד. אנחנו בחרנו לטייל באי ברגל בהתחשב בזה שלא ירד לנו גשם זוהי דרך מצויינת כי כך הגענו למקומות אליהם הכרכרות והמכוניות לא מגיעות והיינו במקומות קצת פחות מפוצצי תיירות ולא פחות יפים. אחה"צ לקחנו מעבורת חזרה ומשם אוטובוס לגאלווי (3.50 , סטודנט). העיר האהובה עלינו באירלנד, צעירה, חיה, יפה ולא רועשת מדיי! (זה לא שאנחנו זקנים באופי, אלא פשוט קצת מבוגרים...אוהבים בירה ולא אוהבים רעש). ישנו ב"סליפ זון" (14יורו לאדם בדורמס) ששם באופן תמידי כנראה מפוצץ באנשים, כי זה כנראה המקום היחיד בעל מחירים סבירים בגאולווי. הוא גם ממוקם ממש במרכז העיר. מומלץ להזמין לגאלווי מראש בעיקר בסופ"ש, לנו לא היה מקום מעבר ללילה אחד. חוץ מזה יש הנחה בחלק מהמקומות כאשר מזמינים באינטרנט.

היום השמיני + התשיעי: ביומיים הללו ישנו בקמפסייט מחוץ לעיר (כי זה היה סופ"ש ולא היה מקום זול בעיר) האוטובוס לשם עולה יורו וחצי (לסאלט היל). הלינה באתר עלתה לנו 9 יורו לאדם (לא כולל מקלחת-יורו נוסף לאדם) והמקום היה עם נוף יפה למפרץ. ביומיים האלה הסתובבנו בעיר ובאזור הלינה שלנו. כמו שבטח הבנתם, גאולווי היא עיר מאוד מיוחדת, ואם הזמן מאפשר זאת, היינו ממליצים לטייל בסמטאות ובמדרחוב המקומי לפחות במשך יום אחד. ועוד דבר אחד אחרון על גאלווי (מבטיחים שאחרון) הוא שלמיטב זכרוננו הפאבים בגאלווי, במיוחד בגאלווי, הם מרהיבים ביופיים.

היום העשירי: לקחנו בבוקר מונית לשדה התעופה בגאלווי (25 יורו) על מנת לאסוף את הרכב ששכרנו לחמשת הימים הבאים. החלטנו לשכור אוטו אחרי שהרגשנו שאנחנו לא מספיקים את כל מה שרצינו להספיק. פשוט יש מקומות שאפשר להגיע אליהם רק באוטו. משם נסענו לצוקי מוהר, אפשר וכדאי לחנות בצידי הדרך כדי לא לשלם 8 יורו רק על חנייה! הצוקים כמובן יפים אבל על זה תקראו בכל מדריך תיירים רגיל. בלילה ישנו בגסט האוס מעולה ממש "אייל ריבר הוסטל" 9 יורו לאדם באוהל, מטבח, אויירה, נוף, אינטרנט וכביסה חינם! מאוד מומלץ- הטוב ביותר שהיינו בו. את הערב סיימנו בפאב נחמד שנמצא במרכז העיירה.

היום ה-11: התחלנו לנסוע לכיוון "טרלי" דרך מעבורת שלקחנו בקילימר (18 יורו לרכב) זה מאוד מקצר את הזמן, שווה את הכסף. מטרלי נסענו לדינגל דרך ה"קרוס פס" ולא בדרך המהירה, מאוד מאוד מומלץ לנסוע דרך שם, הנוף יפהפה. עצה קטנה- קצת לפני החנייה בנק' הכי גבוהה בפס יש עוד חנייה שמצד שמאל שלה יש מפל קטן ומימין ספסלי אבן, תעצרו שם, תטפסו למעלה ותמצאו אגם יפייפה במעלה ההר. אל תתעצלו כי זה שווה את זה, ואולי אפילו תפגשו איזה הולנדי קטן שמאז שאנחנו היינו שם עדיין קופא מקור כי הוא נכנס שם למים- אז תמסרו לו ד"ש. המשכנו לעיירה דינגל שתינו בירה ב"דינגל פאב" (יפה) ונסענו לישון ב"ריינבו הוסטל" (9 יורו לאדם באוהל) מטבח ומקלחות כלולות.

היום ה-12: המשכנו לנסוע את הטבעת בדינגל, שבה הנוף פשוט מרהיב, אולי הכי יפה באירלנד. במהלך היום, עוצרים כל הזמן לצלם, לראות איזה תצפית או איזה חוף, ועשינו קטעים קצרים מה"דינגל ווי". בהמשך נסענו לכיוון טבעת קרי, שם ישנו בקמפסייט ששמו "מאניקס פוינט" (מומלץ בלוינלי פלנט) מהמם אבל יקר 23 יורו לאוהל, אבל יש בו נוף ממש יפה, מטבח מאובזר (כולל גז) ומוזיקה חיה בלילה.

היום ה-13:  המשכנו את טבעת קרי, עצרנו לטייל ביערות (יש קצת עצים לשם שינוי לעומת הנוף הנמוך בצפון) ונסענו לכיוון "קילרני". הנוף בדרך לשם מאוד יפה ודורש לעצור הרבה. באזור הזה מצאנו שיותר זול לישון בהוסטל בדורמס ולא באתר קמפינג ולכן ישנו ב"ריילווי הוסטל" (14 יורו לאדם +א.בוקר).

היום ה-14: טיול יום ב"קילרני נשיונל פארק" מאוד יפה, הרבה מסלולי טיול, מאוד נעים, מומלץ להגיע למפלים או קצת לטפס ולראות את הפארק מלמעלה. בלילה ישנו באותו הוסטל.

היום ה-15:  נסענו לקורק להחזיר את הרכב ולקחנו ישר אוטובוס ל"קילקני" עיר נחמדה, מבנים יפים ואווירה נעימה. אבל לא משתווה לגאלווי ואנחנו חלוקים בינינו אם מדובר במקום חובה. ישנו ב"טוריסט הוסטל" קצת יקר אבל נחמד (17 יורו לדורמס). בלילה יצאנו לברידג' פאב נחמד מאוד. לא בקטע של לשחק ברידג' אלא בקטע של "גשר".

היום ה-16: הסתובבנו קצת בקילקני, ואח"כ לקחנו אוטובוס לדבלין (יש חברה פרטית שהאוטובוסים בה יותר זולים מהאוטובוס הרגיל). הלכנו לישון שוב בהוסטל מהלילה הראשון באירלנד. יצאנו ל"טמפל בר" אחרי שבילינו באירלנד והיינו מידי ערב לפחות בפאב אחד הבנו עד כמה דבלין לא מזכירה את שאר אירלנד והפאבים שם לא מזכירים פאבים איריים. אנחנו לא נהננו מהרעש וההמולה, אבל אולי זה רק אנחנו. הבירות שם יותר יקרות וכל סממן אירי הוא למראית עין עבור התיירים בלבד.

היום ה-17: יצאנו לכמה ימים בטרק של ה"וויקלו ווי". לקחנו מדבלין אוטובוס ל"מארלי פארק" משם מתחיל הטרק. לקחנו את 48איי והיה עדיף לקחת את 16. באופן עקרוני הטרק הזה הוא לא מאוד קשה, אבל כן צריך להגיע לשם עם נעליים מתאימות, תיק ראוי וכו'. ההתחלה של הטרק דיי סתמית בהתחלה בתוך הפארק ואז דיי הרבה הליכה על כביש לדעתי מומלץ לדלג. בהמשך ההליכה ממש ממש יפה, הדרך מאוד הררית אבל לא מאוד קשה. אין בכל הדרך של היום הראשון שאנחנו עשינו (22 ק"מ) סופר ומקום הלינה המסודר הוא גסט האוס מאוד יקר של אנשים לא נחמדים. הבטחנו לעצמנו שנמלית לאנשים לא להגיע לשם כי זה מקום יקר והאנשים מאוד לא נחמדים. אנחנו בחרנו לישון באוהל בהמשך הדרך. חוקי במהלך הטרק לישון איפה שרוצים (כל עוד זה לא בשטח של מישהו כמובן). אזהרה- בטרק כולו ובעיקר בלילה יש המון המון חרקים, במהלך היום יש המון המון זבובים! תבואו מוכנים מנטלית. אנחנו ישנו די קרוב לגסט האוס כי ידענו שנצטרך למלא מים בבוקר, אם לא תצטרכו מים, עדיף להמשיך קצת לכיוון הנהר, יש מקומות ממש יפים לישון שם.

היום ה-18: המשכנו את הטרק גם ביום הזה הדרך מאוד מאוד יפה, ולא עוברים ממש ליד סופר. בערב ישנו בקמפסייט ב"ראונדווד" שזאת עיירה ויש סופר וניתן להצטייד בעוד אוכל ושתייה ובמשחה לשפשפת. אנחנו לקחנו אוכל לכל ה-3 ימים שטיילנו אבל אפשר לקחת ליומיים. הקמפסייט קצת יקר והבנו שיש קצת בהמשך אחד שאמור להיות יותר זול אבל הוא לא ליד סופר, בראונדווד הקמפסייט עלה 11 יורו בלי מקלחת, אין מטבח אבל יש חדר בישול.

היום ה-19: עקב פציעה נאלצנו להפסיק את הטרק אבל תפסנו תחילה טרמפ לגלנדלוך, שם כן טיילנו קצת. מקום נחמד שהטרק עובר בו, אבל הוא גם מתוייר מאוד בלי קשר, יש בו המון מסלולי הליכה שניתן לעשות. לאחר שטיילנו קצת תפסנו טרמפים לכיוון דבלין. ההחלטה לתפוס טרמפים הייתה מאוד חכמה כי מגלנדלוך האוטובוס שעובר פעם ביום עולה 13 יורו ואנחנו בגלל שהצלחנו לתפוס טרמפים לתוך האיזור של דבלין זה עלה רק 2.20 יורו של אוטובוס בתוך דבלין. תזכרו שבמרחב דבלין כל מרחק- קצר או ארוך- עולה 2.20. הגענו לדבלין לישון באותו גסט האוס הקבוע בדבלין, ויצאנו לאכול ב"אוניל" שזה גם פאב וגם מסעדה מאוד מפורסמים, אוכל טוב לא יקר מדי יחסית לדבלין. מאוד מומלץ לחפש את ה"אוניל" המקורי כי יש כמה מקומות שנקראים כך.