לינק לנושא הסיכום בפורום שכולל תמונות וסרטונים:
https://forum.lametayel.co.il/forum_msg/th-1264928/start-0/
אז אחרי הרבה תכנונים ועזרה רבה מחברי הפורום הרכבתי מסלול טיול , אזרתי אומץ והחלטתי לעשות את הצעד המפחיד ולצאת לטיול סולו הראשון שלי.
היה מדהים! כל-כך כיף , המון חוויות ואני שמח שהתגברתי על החשש הראשוני ועשיתי את זה.
אני ארחיב יותר בסוף הנושא על התובנות,הצעות והמלצות לגבי הטיול בכלל וארחיב גם לגבי החוויה שלי כמטייל סולו בחו"ל.
מסלול הטיול בקצרה :
1. יום הנחיתה -
טירגארטן פארק , שער ברנדרבורג , כנסיית קייזר וילהלם , בניין הרייכסטאג.
2. היום השני של הטיול -
מוזיאון התקשורת , גאמלדגאלרי , המוזיאון לאמנות שימושית.
3. היום השלישי של הטיול -
אי הטווסים , (בית-כפר בסגנון רוסי) st peter und paul , blockhaus nikolskoe
(כנסייה בסגנון רוסי) , ביוספרה בפוטסדאם.
4. היום הרביעי של הטיול -
קתדרלת ברלין , מוזיאון בודה , בית הכנסת הגדול , האקשה מרקט.
5. היום החמישי של הטיול -
מתחם מוזאוני דאלם (המוזיאון האנתלוגי , המוזיאון לאמנות אסיאתית) , המוזיאון+הגנים הבוטניים של ברלין.
6. היום השישי של הטיול -
גן החיות+האקווריום , קניון ארקדן.
7. היום השביעי של הטיול -
רחוב אונטר דן לינדן , המוזיאון הישן , פסטיבל התרבויות.
8. היום השמיני של הטיול -
פארק טרפטו , קפיצת בייס פליינג בכיכר אלכסנדר וסיבוב באזור , איסט סייד גאלרי , גשר אוברבאום.
9. היום התשיעי של הטיול -
מוזיאון הפרגמון , המוזיאון החדש.
10. היום העשירי של הטיול -
פוטסדאם.
11. היום האחרון של הטיול -
השלמה במוזיאון החדש , הגלרייה הלאומית , קניון ברלין , קניון קה-דה-וה.
היום הראשון של הטיול (יום ב' ) -
אחרי טיסה שעברה יחסית מהר ובצורה טובה נחתתי בשדה התעופה שונפלד.
לקחתי את המזוודה והלכתי ישר לנקודת המידע לתיירים שנמצאת ממש בסמוך ליציאה ובקשתי הכוונה איך להגיע למלון.
הבחור היה נחמד מאוד , נתן לי מפה וסימן בה את התחנות ומספרי הקווים של האוטובוס והרכבות שאני צריך לקחת עד לבית המלון שלי.
ההסבר היה ברור מאוד ולמרות שעדיין לא היה לי אינטרנט הרגשתי בטוח שאני לא אתקל בקשיים בדרך.
בנוסף קניתי ממנו גם כרטיס נסיעה ל-7 ימים (אזורי ABC) במחיר של 37 יורו אם אני זוכר נכון.
הכרטיס מוחתם מראש כך שלא הייתי צריך להכניס אותו למכונה המיועדת לפני הנסיעה.
אם אתם קונים כרטיס ממקום אחר או ממכונה אתם חייבים להחתים את הכרטיס בפעם הראשונה לפני שאתם נכנסים לאוטובוס/רכבת במכונה המיועדת לזה. זה לא מסובך וצריך להחתים את הכרטיס רק בפעם הראשונה.
אחרי נסיעה של 45 דקות בערך ומעבר בין אוטובוס לרכבת תחתית ואז לרכבת עילית הגעתי ליעד שלי , הלכתי כמה דקות ברגל ונכנסתי למלון.
חווית הנסיעה בתחבורה הציבורית שלהם הייתה מצוינת ונשאר רק לקנא שלנו אין את זה כאן.
אחרי התארגנות קצרה במלון הלכתי לחנות SATURN שנמצאת בקניון אירופה וקניתי כרטיס סים פרי-פייד לאייפון שלי, 1 ג'יגה לשבוע תמורת 5 יורו.
מחיר משתלם מאוד לטעמי. הבחור בחנות עשה הכל ,מהכנסת הכרטיס החדש ועד סידור כל ההגדרות עד שהכרטיס מאוקטב ויש אינטרנט.
לקח בערך 10 דקות עד שזה פעל ושמחתי מאוד שהוא עשה את כל העבודה כך שלא נאלצתי להסתבך עם זה ויכולתי ללכת בראש שקט ליעד הראשון של הטיול-הטירגארטן פארק.
התכנון הראשוני שלי היה ללכת לחנות האופניים Fat Tire ולשכור אופניים לכמה שעות כדי לנסוע ברחבי הפארק , לצערי לא חשבתי על התמונה הגדולה ונתקלתי בבעיה שהצריכה שינוי בתוכנית המקורית.
כדי לשכור אופניים מהחנות הזאת או מכל חנות אופניים אחרת בעיר חייבים להשאיר שם את הדרכון עד שמחזירים את האופניים.
אני תכננתי לנסוע עם האופניים בפארק וקצת לפני השעה 18:00 להחנות אותם ליד הרייכסטאג ולהיכנס לבניין בשעה שקבעתי מראש אבל גם לשם אני חייב שהדרכון יהיה עלי אז נוצר מצב שאני חייב לוותר על שכירת האופניים כדי שאוכל להיכנס לרייכסטאג
.
ההצעה שלי למי שמגיע לברלין וחושב לעשות מסלול דומה לשלי היא לקחת אתכם גם את רישיון הנהיגה שלכם , לפי דברי המוכר אפשר להשאיר במקום דרכון את רישיון הנהיגה.
בסופו של דבר החלטתי ללכת ברגל ברחבי הפארק הענק הזה , הסתובבתי שם במשך שעתיים וחצי בערך ועדיין לא ראיתי את כולו.
הרבה ירוק , בע"ח , אגמים קטנים , פסלים , אנדרטאות וכמובן עמוד הניצחון הגדול שנמצא במרכז הכיכר.
מקום יפה מאוד להסתובב בו בשעת צהריים ודרך נהדרת להתאקלם בעיר.
כחובב טבע אני יכול להגיד שפחות אהבתי את העובדה שהפארק מלא באנשים (לא בצורה מוגזמת אבל כמעט ואין שביל או מקום שאין בו בנאדם או שניים), הכביש שחוצה את הפארק מונע ממך את התחושה שאתה באמת בטבע ומנותק אבל בהתחשב בעובדה שהפארק ממוקם במרכז עיר גדולה החוויה הכללית מהנה מאוד ואני ממליץ לעשות שם הליכה/רכיבה על אופניים.
אחרי שיטוט בפארק דרך השבילים היפים הגעתי לכיכר הגדולה שעמוד הניצחון ניצב במרכזה.
נכנסתי דרך המעבר התת-קרקעי (יש שילוט והכוונה למעבר) והגעתי לכניסה של עמוד הניצחון , מבחוץ הוא נראה די מרשים אך לא גבוה במיוחד , אהבתי מאוד את הקישוטים החיצוניים שמעל דלת הכניסה והיה נחמד לראות הרבה אנשים יושבים למרגלות המגדל ונחים תוך כדי שהתנועה הסואנת נעה סביבם.
נכנסתי למגדל, הכניסה כרוחה בתשלום של 3 יורו ומקנה לך את האפשרות לראות את התצוגה הקטנה שיש בקומת הקרקע וגם עלייה לגג המגדל לראות ולצלם את הנוף. התצוגה לא הייתה מרשימה במיוחד , כמה מבנים מיניאטוריים , תמונות והסברים אבל לא משהו מיוחד.
אחרי כמה דקות החלטתי להתחיל לטפס במעלה המגדל , בשביל זה הגעתי לכאן ושילמתי את מחיר הכניסה.
הגעתי לקומה הראשונה ונדהמתי מהיופי והפרטים של הפסיפס המקיף את העמוד, בהחלט יצירת אומנות ששווה לראות ולצלם.
לאמיצים/צעירים/אנשים בכושר/אנשים שחושבים שהם בכושר ואז מגלים שהם לא (אני) , יש אפשרות לטפס ממש עד לגג המגדל אבל אני חייב להזהיר אתכם שיש הרבה מדרגות לעלות עד שמגיעים למעלה ושהטיפוס ארוך ומעייף.
כשהגעתי למעלה כל השרירים ברגליים רעדו לי והדופק היה מהיר מאוד אבל אחרי דקה הדופק ירד והתחלתי לצלם וליהנות מהנוף היפה שנשקף משם.
יחסית למקומות גבוהים אחרים הנוף לא עוצר נשימה אבל אם לוקחים בחשבון שאתה נמצא במרכז של עיר גדולה אז הנוף מרשים כי אפשר לראות הרבה ירוק , מבנים יפים , אפילו הכביש שחוצה את הפארק נראה יפה מלמעלה 
.
לסיכום- עלייה מעייפת וקשה אבל אם באים מוכנים נפשית ואולי עושים עצירה באמצע (מה שאני אישית לא עשיתי כי לא רציתי לבזבז זמן) אז זאת עוד חוויה מעניינת ושווה מהטיול.
כשירדתי משם כבר הייתי די מותש (אחרי 3 שעות שינה בלילה + טיסה + ההליכות והנסיעות + לא כלתי או שתיתי כלום) , החלטתי ללכת רק לגן האנגלי שנמצא בתוך הפארק ולוותר על האנדרטה הסובייטית שתכננתי להגיע גם אליה.
בדרך לשם נתקלתי באנדרטת הזיכרון לביסמארק שהייתה יפה מאוד ושווה צילום.
הגעתי לגן האנגלי ואני חייב להגיד שהשם שיותר הולם את המקום זה הערוגה האנגלית - מקום קטנצ'יק עם 2 שורות של פרחים , אמנם הם יפים אבל ממש לא גן אנגלי כמו שדמיינתי.
צלמתי את הגן והחלטתי לקחת אוטובוס למלון כדי להירגע קצת מכל ההליכות ולחכות עד לשעת הביקור שלי בבניין הרייכסטאג.
עליתי על קו האוטובוס הנכון רק שמסתבר שזה הצד הלא נכון והאוטובוס לוקח אותי לכיוון הנגדי ממה שאני צריך , החלטתי להפוך את זה למשהו חיובי וירדתי בתחנת zoo .
ממש ליד התחנה יש את חנות אוכל הרחוב המוכרת curry 36 , הייתי סקרן לטעום את ה- currywurst המפורסם ששמעתי עליו רבות והזמנתי אותו עם צ'יפס.
חרגתי ממנהגי ואכלתי בעמידה על שולחן משותף עם עוד חמישה אנשים זרים ובגדול זה היה נחמד מאוד , טעים ומשביע , לא וואו אבל מי שקונה אוכל ב 3-4 יורו לא מצפה למשהו מדהים.
בהחלט שווה את המחיר וכדאי לאכול לפחות פעם אחת בזמן שהותכם בברלין.
החלטתי שאם אני כבר כאן כדאי ללכת לכנסיית קייזר וילהלם שנמצאת בסמוך.
צלמתי אותה מבחוץ ונכנסתי לבפנים לכמה דקות (כניסה חינם) , בניגוד למראה החיצוני המרשים של הכנסייה המראה מבפנים היה קצת מאכזב ומלא באנשים.
משם המשכתי בהליכה עד למלון שלי ואחרי חצי שעה של מנוחה נסעתי לשער ברנדרבורג .
צלמתי את השער מכל כיוון אפשרי , בהחלט מבנה מרשים שנמצא ברשימת המקומות שחייבים לראות בברלין , ובצדק.
משם המשכתי לכיוון בניין הרייכסטאג.
אחרי בדיקות ביטחוניות קפדניות נכנסתי לכיפה ולקחתי מדריך קולי באנגלית (חינם) , עליתי עד למעלה תוך כדי הקשבה וצלמתי את הנופים ואת המבנה עצמו.
בסה"כ היה נחמד אבל לא משהו שהייתי מגדיר כחובה לבקר , הנוף בהחלט היה יפה ונחמד לשמוע את ההסברים על כל המקומות שמקיפים את הבניין והסברים על הבניין עצמו.
פה אני חייב לציין שאם אני זוכר נכון זאת הייתה לי שהמליצה לי לקבוע את הביקור ברייכסטאג ליום אחר ולא ליום הנחיתה כדי שאני לא אהיה עייף ולא אוכל למצות את ההנאה מהביקור.
בדיעבד אני חייב להגיד שצדקת! אבל לא בוכים על רייכסטאג שנשפך 
.
משם נסעתי בחזרה למלון להתקלח ולנוח קצת אחרי היום העמוס והמלא בחוויות שהיה לי.
מכיוון שהשמש שוקעת כאן רק בשעה 21:30 בערך הרגשתי שעדיין יש לי חשק וכוח ללכת לעוד מקום ולנצל את האור , החלטתי לקפוץ לפאב קטן שהיה באזור כדי לשתות כוסית קטנה למצב רוח טוב , דברתי קצת עם הברמן והאנשים וחזרתי רעב למלון. אכלתי המבורגר טעים במסעדה של המלון , צחקתי ונהנתי לדבר עם המלצרית הבריטית וסיימתי יום ראשון ומוצלח בברלין.
היום השני של הטיול ( יום ג' ) -
קמתי מוקדם מאוד ויצאתי מהמלון כבר בשעה 8:00 .
נסעתי למוזיאון התקשורת כדי לצלם אותו מבחוץ , הבניין יפה מאוד ושווה להגיע ולצלם אם אתם באזור.
משם המשכתי ברגל לקניון ארקדן , רוב החנויות היו סגורות אבל גם ככה הגעתי לשם רק כדי להעביר את הזמן עד השעה 10:00 – שעת פתיחת המוזיאונים.
קניתי בקבוק מים כי הייתי צמא מאוד , וידאתי עם המוכרת שבקושי מדברת אנגלית שאלה מים רגילים בלי גזים והיא עשתה פרצוף שהיא מבינה ואמרה בהחלטיות שאלה מים רגילים.
לקחתי לגימה מהמים ונגעלתי , כמובן שאלו היו מים מוגזים...
לא רציתי לחזור למוכרת ולהתלונן על זה , בסה"כ היא עשתה טעות בגלל שהיא לא הבינה אותי אז ויתרתי והמשכתי ללכת לכיוון תחנת האוטובוס שתיקח אותי לגאמלדגאלרי.
כשירדתי מהאוטובוס לכיוון הגלריה נתקלתי בכנסייה מקסימה שנמצאת ממש ליד.
חיכיתי 15 דקות עד לפתיחת הגלריה , לאט לאט הגיעו עוד אנשים וכולנו חיכינו לשעה 10:00.
נכנסתי לגלריה וקניתי את כרטיס הכניסה השנתי של המוזיאונים שעולה 50 יורו (annual member classic).
אמנם הכרטיס קצת יקר אבל לפי דעתי למי שהולך לבלות בברלין יותר משבוע והוא אוהב מוזיאונים הכרטיס הזה הכי משתלם שיש.
זה גם נותן לכם גמישות רבה לגבי הזמנים של הביקור במוזיאונים , בימי גשם/קור אפשר ללכת למוזיאונים ובימים החמים אפשר לטייל בחוץ , ככה אתם לא חייבים לדחוס את כל המוזיאונים בשלושה ימים.
מניסיון העבר שלי אני יכול להעיד שכשהולכים לכמה מוזיאונים אחד אחרי השני זה מאבד מהקסם ומעייף מאוד.
הכרטיס מקנה כניסה לכל המוזיאונים שבבעלות המדינה בכל שעות היום אבל ללא כניסה לתערוכות זמניות (אם אתם רוצים כניסה לגם לתערוכות הזמניות הכרטיס יעלה 100 יורו וזה ממש לא משתלם לפי דעתי).
אתם גם מקבלים בכל מוזיאון מדריך קולי בחינם ולא צריכים לעמוד בתור לכרטיסים אלה ישר נכנסים למוזיאון.
תבדקו אם הכרטיס הזה מתאים לכם כי המוזיאון היהודי למשל לא כלול בו כמו כן עוד מספר מוזיאונים שאולי יעניינו אתכם וכן כלולים בכרטיס המוזיאונים של ה-3 ימים.
שמתי את התיק בלוקר (עולה 1 יורו ומקבלים אותו בחזרה כשלוקחים את התיק).
נכנסתי לגלריה וביליתי שם בערך 3 שעות.
המקום נחמד מאוד , המון ציורים יפים וההסברים במדריך הקולי ממש מעניינים.
נהנתי מאוד שם אבל אי אפשר להשוות את זה למוזיאוני אומנות ברומא שהייתי בהם.
אני ממליץ לאנשים לבקר בגלריה הזאת כי יש שם המון ציורים יפים ומעוררי השראה ומחשבה , יכול להתאים מאוד למי שאוהב ציורים מהתקופה הזאת (יש שם גם הרבה ציורים שקשורים לנצרות וסיפורים מהברית החדשה).
משם הלכתי למוזיאון לאמנות שימושית שנמצא במרחק של 100 מטר מהגלריה.
ביליתי שם קצת יותר משעתיים ואני רק יכול להמליץ בחום על המקום הזה.
מאות חפצים מדהימים – פסלים , אגרטלים , צלחות , רהיטים ועוד המון דברים , אחד יותר יפה ומיוחד מהשני.
למי שאוהב ומעריך דברים יפים זה מקום שחובה לבקר בו לפי דעתי , ממש נהנתי שם ונדהמתי מהרמה והיכולת לייצר דברים כאלה יפים. איזה כישרון צריך לזה.
הדבר שמעט אכזב אותי במוזיאון היה המדריך הקולי , לחלק מהחפצים לא היה הסבר מספק מהמדריך הקולי ולחלק אחר בכלל לא היה הסבר.
בכל מקרה הייתה חוויה טובה שפשוט כיף לראות את התמונות ולהיזכר בכל היופי הזה.
משם נסעתי לכדור הפורח שנמצא ליד צ'ק פוינט צ'ארלי , לצערי בגלל הרוח החזקה שהייתה באותו יום המוכרת אמרה לי שהם סגורים לכל היום ולנסות להגיע ביום אחד.
קצת מאכזב אבל לא נורא.
נסעתי בחזרה למלון לשים את התיק ולהתארגן לקראת הבילוי בערב.
הלכתי לבלות וכשחזרתי בערך בשעה 11 רוב המקומות היו סגורים אז החלטתי לנסות את השווארמה המקומית (דונר) במקום קטן שנמצא ליד תחנת הרכבת ויטנברג.
לא זוכר את שם המקום אבל הדונר היה מעולה וזול , בהחלט אחד הדברים הטעימים שאכלתי שם.
חזרתי למקום הזה עוד שלושה פעמים במהלך הטיול שלי.
וכך נגמר לו היום השני של הטיול.
היום שלישי של הטיול (יום ד') –
יצאתי מהמלון בבוקר לכיוון אי הטווסים, היה מזג אוויר טוב ורציתי לראות קצת טבע.
כתבתי בגוגל מאפ (תוכנה אדירה ושימושית , ארחיב בהמשך) את שם האי וקבלתי הוראות הגעה מדויקות.
לקחתי רכבת ואז המשכתי באוטובוס , הכל היה נחמד והנוף בדרך היה יפה ומרגיע.
אחרי שעה של נסיעה הגעתי לתחנה שאני צריך לרדת בה.
ירדתי מהאוטובוס ואז הסתבר לי שגוגל הביא אותי בכלל לצד השני של האי (kladow) , אני לא יכול להאשים את האפליקציה כי הטעות הייתה שלי , הייתי צריך לכתוב את הכתובת של המקום שעולים בו על הסירה שלוקחת לאי הטווסים ולא לכתוב את שם האי ולהסתמך על חוכמת הגוגל.
חזרתי לאוטובוס והנהגת נתנה לי הוראות מדוייקות באיזה תחנה אני צריך לרדת ואיך אני מגיע למעבורת שתיקח אותו למעגן בואנזה שמשם אני יכול לקחת אוטובוס לסירה הקטנה שתיקח אותי לאי הטווסים.
קצת התבאסתי מהזמן היקר שבזבזתי כי היו לי הרבה תוכניות ליום הזה אבל הדרך למעגן הסירות ב kladow הייתה יפה מאוד , זה תמיד משפר את מצב הרוח כשאתה הולך בסביבה ירוקה ושלווה.
הגעתי למעגן הסירות והבנתי שהמעבורת הבאה תגיע רק בעוד 30 דקות , בזמן שחיכיתי הלכתי לקנות קולה וחזרתי לשבת על הספסל שצופה אל המעגן והמים. אין יותר פסטורלי מזה.
צלמתי כמה תמונות יפות , אפילו תפסתי תמונות של ציפורים מקננות בצד השני של הגדה (ותודה למצלמת סוני 50X זום שיש לי ).
אחרי כמה דקות של ישיבה נינוחה הגיעה בחורה נחמדה רכובה על אופניים והחנתה אותם קרוב אלי.
בירכתי אתה בברכת גוטן מורגן והתחלנו לדבר , אחרי מספר דקות הגיעה עוד מישהי רכובה על אופניים ומסתבר שזאת חברה שלה , שתיהן בחורות בשנות ה50-60 לחייהן וגם הן צריכות לעלות על אותה מעבורת שאני עולה אליה.
סיפרתי להן מה קרה לי ואיך בטעות הגעתי לכאן במקום לאי הטווסים וצחקתי על זה , היה ממש כיף איתן ודברנו על המון דברים , ישראל , ברלין , אמנות , מקומות מומלצים לביקור ,עליהן (הן בריטיות שחיות כבר 20 שנה שם) , עלי ועל הטיול שלי ופשוט פטפטנו את עצמנו לדעת ונהנינו מכל רגע של המתנה למעבורת.
כבר אז הבנתי שאין לי שום סיבה להתבאס מהתקלה שקרתה לי מוקדם יותר עם האוטובוס ושבעצם מעז יצא מתוק ושמחתי מאוד על החוויה שיצאה מכל הסיפור הזה.
מסתבר שבגלל שהיה לי כרטיס נסיעה שבועי לאזורי ABC אני זכאי לעלות על המעבורת הזאת בחינם.
המעבורת הגיעה ועלינו עליה( הן עלו עם האופניים שלהן) , הסירה די גדולה עם מתקן ענק לאופניים (אפשר להכניס שם לפחות 20-30 זוגות אופניים).
נהנינו מהנוף בדרך והמשכנו לדבר בלי הפסקה במשך זמן השיט (10 דקות).
במהלך השיחה שלנו הן אמרו לי מאיפה ובאיזה קו אוטובוס אני צריך לנסוע כדי להגיע לסירה שתיקח אותי לאי הטווסים , בחור גרמני נחמד שמע אותנו מדברים והציע להראות לי את המקום כי גם הוא הולך לתחנת האוטובוס הזאת. הודתי לו וחשבתי לעצמי שאני ממש בר מזל שהבוקר הזה לא הלך כפי שתכננתי אותו ושמכל הסיפור הזה קיבלתי חוויה פשוט מקסימה שגרמה לי להרגיש טוב מבלי לחשוב על זמנים ודד-ליין. נטו ליהנות מהרגע.
ירדנו מהמעבורת ונפרדתי מהחברות החדשות שהכרתי , הן המשיכו משם לבית מקס ליברמן ואני המשכתי לכיוון תחנת האוטובוס.
בדרך הבחור הגרמני אמר לי שהאוטובוס מגיע פעם אחת בכל שעה , קיוויתי מאוד שאני לא אאלץ לבזבז עוד זמן בהמתנה לאוטובוס כי היום מתקצר ויש לי רשימה ארוכה של מקומות לבקר בהם.
הגענו לתחנה והשעה הייתה 11:05 ומסתבר שהאוטובוס יוצא כל שעה עגולה , משמע שפספסתי אותו בחמש דקות ):
באותו הרגע חשבתי לעצמי שאין סיכוי שאני אספיק לעשות אפילו חצי מהדברים שתכננתי לאותו היום , לשמחתי אישה שהייתה לידינו ושמע את השיחה שלנו הרגיעה אותי ואמרה בתסכול בולט שהאוטובוס מאחר ושהוא צריך להגיע בקרוב כי היא מחכה כבר הרבה זמן.
מיותר לציין שהייתי מאושר לשמוע את זה.
אמרתי לה בחצי צחוק שאני מצטער בשבילה אבל שמח שבפעם היחידה שאוטובוס מאחר בגרמניה זה יוצא לטובתי.
האוטובוס הגיע כעבור כמה דקות , עליתי עליו ונסעתי איתו ממש עד למקום שהסירה אוספת את האנשים לאי הטווסים.
חיכיתי כמה דקות יחד עם עוד 20 אנשים בערך עד שהסירה תגיע לצד שלנו , שלמתי 4 יורו לכרטיס הלוך וחזור ועליתי עליה.
הגעתי לאי סוף סוף והשעה הייתה 11:30 .
ירדנו באי ואני הלכתי לפי המסלול שמומלץ בספר אייויטנס.
ישר כשיורדים מהסירה פניתי שמאלה יחד עם עוד זוג חביב בעוד כל האנשים האחרים פנו ימינה. , כבר התחלה טובה ושקטה.
דברתי קצת עם הזוג ומסתבר שהם באו משוויץ לטיול קצר , אחרי כמה דקות נפרדנו לשלום ואני התפניתי לצלם בערך כל דבר שנקרא בדרכי – מבנים יפים , בע"ח , עצים , פרחים ואת הנהר המקיף את האי .
בדרך ראיתי טווסים כמובן , עכבר קטן וחמוד , באפלו , ציפורים מסוגים שונים ואפילו סוסי פוני.
המקום פשוט מדהים , ממש עוצר נשימה וממלא אותך ברוגע ושלווה.
כל-כך כיף להסתובב שם , האי לא עמוס בתיירים בצורה שגורמת לך להרגיש שצפוף שם מדי או רועש מדי , זה היה אחד המקומות שהכי נהניתי להיות בהם בכל הטיול.
בערך אחרי שעת הליכה בעודי מצלם טווס שמשוויץ בפני כמה תרנגולות שנמצאות בכלוב הגיעו שתי בחורות באזור גיל ה 50-60 ודיברו בניהן בגרמנית , אחרי שהטווס סיבב לנו את הגב שלו אמרתי להן שכנראה שאנחנו לא אטרקטיביים מספיק וצחקנו.
מכאן התחלנו לדבר וישר הן שאלו מאיפה אני , כשעניתי שאני מישראל אחת מהן אמרה שזה מה שהיא חשבה , שאלתי אותה איך היא ידעה? אם זה בגלל המבטא? היא אמרה שכן ושהיא פגשה זוג ישראלים באי הזה לפני שנתיים.
מאותו רגע המשכנו ללכת ביחד ולדבר בלי הפסקה על כל נושא אפשרי ופתאום אחת מהן אמרה שהיא יודעת כמה מילים בעברית ואפילו התחילה לשיר שיר ישן ויפה שאני אישית לא מכיר כי זה לא מהתקופה שלי , הופתעתי מזה שהיא בכלל מכירה שיר בעברית ומהדיקציה המדויקת שלה , אפילו הקול שלה היה יפה וזה היה מרגש פתאום לשמוע שיר עמוק כזה במרחק כל-כך גדול מהבית.
כמובן שהתלהבתי מאוד ושאלתי אותה מאיפה היא מכירה את השיר הזה אז היא ענתה שפעם היא התנדבה למשך שנה באחד הקיבוצים בארץ.
שמחתי לשמוע את זה והמשכנו לדבר , לראות את כל היופי שנסתר באי הזה וכמובן שאני המשכתי לצלם הרבה תמונות תוך כדי .
אחרי שעתיים בערך החלטנו לסיים שם ואמרתי להן שתכננתי ללכת לעשות עוד מסלול טיול שמתחיל בגשר שבו החליפו את המרגלים ועובר בבאבלסברג וארמון גליניקה אבל אני חושש שלא יהיה לי זמן לזה בעקבות העיכוב מהבוקר כי אני רוצה גם להספיק להגיע לביוספרה בפוטסדאם.
אחת מהן הציעה לקחת אותי לכנסייה שרציתי לצלם שנמצאת 5 דקות מהאי והסכמתי בשמחה.
הגענו לשם וכמובן שדיברנו בדרך על אוכל וקינוחים (אני קונדיטור) אז היא הציע שנטעם קינוח גרמני נחמד מירק שנקרא בעברית ריבס (רברבר).
התיישבנו במסעדה נחמדה שנמצאת במבנה עתיק עשוי מעץ שבנוי בסגנון בית-כפר רוסי .
אני הזמנתי קולה ואת הקינוח שהבחורה המליצה לי והיא גם כן הזמינה את הקינוח הזה בנוסף שתייה חמה ששתיהן הזמינו.
המשכנו לדבר בנוף המהמם שמסביבנו והתברר לי שקוראים להן ביאטריס ואינה ושהן היו מורות בבית ספר יסודי שכבר יצאו לפנסיה.
אכלנו , שתינו ונהנינו ואז הגיע החשבון.
הן פשוט לא הסכימו שאני אשלם , לא משנה מה אמרתי ושאפילו הצעתי לשלם רק כמה יורו בשביל ההרגשה הטובה שלי הן לא הסכימו ואמרו שאני האורח שלהן והן מזמינות אותי.
הרגשתי קצת לא נעים מהסיטואציה כי הן כבר עשו הרבה בשבילי בזה שהן לקחו אותי ברכב לכאן ובכלל הן היו כל-כך נחמדות אלי אבל אחרי התעקשות רבה מצדן וויתרתי והודיתי להן שוב על הכל.
צילמתי את הכנסייה שנמצאת בסמוך הבנוייה בסגנון רוסי ואת הנוף המדהים שנשקף מהכניסה לשם, נכנסו לכמה רגעים לתוך הכנסייה אבל הן אמרו לי שאסור לצלם שם אז לא צלמתי (לא רציתי לקבל פתק להורים,בכל זאת מורות) (:
המשכנו לדבר והן הציעו לקחת אותי לתחנה שמשם אוכל לעלות על חשמלית לביוספרה בפוטסדאם.
בדרך עברנו על גשר המרגלים ושמעתי מהן את הסיפור על המקום ובכלל שמעתי ולמדתי מהן המון , פשוט חוויה בלתי רגילה ואני ממש שמח שפגשתי אותן.
הן הורידו אותי בתחנה , שוב הודיתי להן על הכל ואמרתי להן שזאת הייתה חוויה גדולה בשבילי לבלות איתן את השעות האחרונות וכולנו שמחנו על החוויה המיוחדת שהייתה לנו.
חיכיתי במשך 10 דקות לחשמלית שתגיע וכל הזמן חשבתי לעצמי שמשהו כאן מוזר – מצד אחד יש את פסי הרכבת אבל מצד שני הפסים כאילו נעלמים ומתחברים לכביש . ניסיתי לחשוב איך זה הגיוני וממש לא הבנתי מה קורה כאן.
החשמלית הגיעה ונעצרה בקצה המסילה.
פתאום אני רואה את הנהג יוצא מצד אחד של החשמלית ועובר לצד השני ופותח את הדלתות , רק אז נפל לי האסימון שזאת פשוט חשמלית דו-צדדית שאפשר לנהוג בה לשני הכיוונים . זה דבר חדש שלא נתקלתי בו מעולם (אולי זה מעיד על פז"ם הטיולים הקצר שלי).
עליתי לחשמלית ואז החלפתי לאוטובוס שלקח אותי עד למרחק של 5 דקות הליכה מהביוספרה.
הגעתי לביוספרה בשעה 16:50 (בזמן שאני יודע שהמקום נסגר בשעה 18:00 ואין לי הרבה זמן להיות שם לצערי) , הדלת הייתה נעולה וקראתי שהדלתות נסגרות בשעה 16:30.
לרגע הרגשתי מתוסכל ועצוב שאני הולך לפספס את אחד המקומות שכל-כך חיכיתי לראות אבל אז הישראלי שבי קפץ והחלטתי לנסות את מזלי מדלת היציאה (:
היא הייתה פתוחה אז נכנסתי , הלכתי אל הקבלה ושאלתי את הבחורה הנחמדה שהייתה שם כמה יעלה לי כרטיס, היא ענתה 11 וחצי יורו אבל שהמקום כבר סגור והן לא מכניסות אנשים חדשים.
אמרתי שבאתי במיוחד ואני ממש רוצה לראות את המקום ואם יש מצב שהם יבואו לקראתי ויסכימו להכניס אותי כי אני ממש ממש רוצה לראות את המקום ומחכה להזדמנות הזאת כבר הרבה זמן.
הן הבינו אותי והסכימו שאני אכנס , הודיתי להן מאוד ובאתי להוציא את הכסף ואז הבחורה הנחמדה מהקבלה אומרת לי no .
לא הבנתי אז היא אמרה לי שבשביל שעה אחת אני לא צריך לשם , שאלתי אותה שוב אם היא בטוחה בזה? ממש הופתעתי מהנדיבות שלה אז היא אמרה בחיוך רחב שזה בסדר ושאין צורך לשלם .
היא ציידה אותי במפה של המקום והכניסה אותי לעולם מופלא שכל אדם שאוהב טבע ובע"ח חייב לבקר בו !
המקום פשוט מדהים , מלא בצמחים טרופיים , עשרות רבות של בע"ח מיוחדים כמו צפרדעים רעילות , איגואנות , חרקים בצורות שונות ומשונות , דגים , תוכים , נחשים , המון מידע והסברה ( 90% מהדברים כתובים ומוסברים גם באנגלית).
יש שם גם חדר פרפרים מהמם שאפשר להכנס לתוכו ולהיות עם כל הפרפרים מסביבך , לראות את הביצים , הזחלים והגלמים , הכל נמצא בחדר אחד קסום ויפה כולל הרבה מידע והסברים על כל סוג של פרפר כולל תמונות. פשוט מדהים.
בנוסף לכל הדברים שציינתי יש שם גם את "עולם המים" , בהתחלה המקום מוקדש להסברה ולהבנה של מה שקורה כיום עם הזיהום וכל הבעיות שנובעות מהאופן שבני האדם מתייחסים לעולם, המון דברים אינטראקטיביים , סרטונים עם דיבוב לאנגלית , הכל מסודר ומאורגן בצורה מושכת ואני מפציר בכל איש ואישה לקחת את הילדים שלהם לשם כדי שיבינו מה קורה ואולי בעתיד הם יהיו בעמדה שהם יכולים לשנות משהו לטובה.
כמובן שגם בשביל מבוגרים המקום הזה מדהים ואם לא הייתי בלחץ של זמן (הייתה לי רק שעה להיות שם עד לסגירה) הייתי נשאר רק בחלק של עולם המים שעתיים אבל בגלל חוסר הזמן צלמתי את הכל וקראתי ברפרוף את ההסברים , ראיתי את האקווריומים המדהימים (שנמצאים בתוך מבנה דמוי צוללת) , כל הדגים היו מרשימים מאוד , היו גם אקווריומים של אלמוגים חיים , קונכיות שונות ואפילו מייצג על בע"ח ימיים שחיו בתקופה הפרא-היסטורית.
באמת שאין לי מספיק מילים טובות בכדי לתאר כמה שנהניתי והתרשמתי מהמקום הזה ומהדרך שבה הם מחנכים אנשים לשמור על הסביבה ועל בעלי החיים.
זה מקום שאפשר לבלות בו שעות על גבי שעות מבלי שיימאס לכם.
במקום יש גם בית קפה קטן שלא נכנסתי אליו.
ראיתי את כל הדברים והחיות ששם והגעתי ממש בסוף לחדר הפרפרים , ביליתי שם כמה דקות עד שהגיעה עוד בחורה נחמדה שעובדת שם , שאלתי אותה אם הגיעה השעה 18:00 ואם אני צריך לצאת עכשיו , היא אמרה לי שהגיע שעת הסגירה אבל שאני לא אלחץ ואמשיך ליהנות מהפרפרים.
היא נשארה איתי שם עוד 20 דקות ודיברנו במשך כל הזמן על המקום המדהים הזה , על ההנאה העצומה שלי מהמקום והיא גם הסבירה לי בסבלנות והרבה חיוכים על הפרפרים לסוגיהם השונים , הראתה לי איך הם שמים את הביצים של הפרפרים על צמחים שמיועדים לזה ( כשהביצים בוקעות הזחלים אוכלים רק את הסוג הספציפי הזה של הצמחים) , על הגלמים שיש שם במקום מיועד ופשוט על הכל מבלי להתחשב בעובדה שאנחנו כבר אחרי זמן הסגירה.
כל העובדים שם בלי יוצא מן הכלל היו נחמדים , מנומסים , סבלניים ושמחים לעזור ופשוט השרו אווירה נינוחה חיובית ואוהבת.
בשורה התחתונה אני מפציר בכל אחד ואחת שמגיעים לפוטסדאם לסמן את המקום הזה כאתר חובה , כמו שלא מוותרים על הארמונות והגנים אתם חייבים לבקר גם בביוספרה.
אין ספק שעד עכשיו זאת הייתה החוויה הכי מהנה ומחכימה שהייתה לי בטיול. התאהבתי.
תלכו לשם ואני מבטיח לכם שגם אתם תתאהבו.
יצאתי משם עם עוד שלושה מהעובדות ועלינו ביחד לרכבת לברלין , המשכנו לדבר ולצחוק כל הדרך עד שהגעתי לתחנה שאני צריך לרדת בה.
נפרדנו בחיוכים והרבה ציפייה לפעם הבאה שאני אגיע לבקר בביוספירה.
חזרתי למלון להתארגן ויצאתי לבלות.
כך נגמר לו היום השלישי והמדהים של הטיול.
היום הרביעי של הטיול (יום ה') –
בבוקר נסעתי לאי המוזיאונים.
הגעתי לקתדרלת ברלין המרשימה וצלמתי אותה מבחוץ , אין ספק שזה אחד המבנים המרשימים ואולי בדיעבד הייתי צריך להיכנס גם לבפנים אבל לא עשיתי את זה.
צלמתי את הקתדרלה מכמה כיוונים והמשכתי ללכת לכיוון מוזיאון הפרגמון.
בסופו של דבר הבנתי שכבר עברתי את הפרגמון אבל ראיתי את מוזיאון בודה והחלטתי להיכנס אליו במקום.
נכנסתי מבלי לחכות בתור , קבלתי גם מדריך קולי בחינם (הכל תודות לכרטיס השנתי המשתלם).
הייתי במוזיאון הזה קצת יותר משלוש שעות , היו המון פסלים וציורים מהתקופה הרומאית ובתור חובב מושבע של כל מה שקשור לתקופה הזאת נהניתי מאוד מהכל. היו שם דברים שלא נופלים ברמתם מבמוזיאונים שיש ברומא (כמובן שהכמות קטנה יותר וגם לא כולם היו עוצרי נשימה אבל זאת הייתה הפתעה טובה מבחנתי).
כמו כן היו גם הרבה מוצגים הולנדיים , צרפתיים , ספרדיים , גרמניים.
היו גם הסברים ודוגמאות איך הכינו בעבר את הפסלים מעץ ומשיש.
כמובן שכמו ברוב המוזיאונים גם כאן היו הרבה מוצגים שקשורים לדת הנוצרית כמו פסלים של ישו וכל המסביב.
לסיכום – היה מהנה מאוד ואפילו מפתיע לטובה.
משם המשכתי לבית הכנסת הישן הנמצא מספר דקות הליכה מהמוזיאון , הופתעתי שהמקום מוקף בגדר קטנה וזה ממש צרם לי לראות שזה מה שקורה בניגוד לכנסיות ומקומות אחרים ששם אין חשש שיקרה משהו אבל עדיף ללכת על בטוח ולא לקחת סיכונים.
צלמתי את בית הכנסת והמשכתי לכיוון אקשה מרקט.
הסתובבתי קצת באזור הזה ליד תחנת הרכבת , יש המון דוכנים של בגדים וחפצים שונים כמו גם הרבה מסעדות ובגדול האזור הזה ממש נחמד.
קניתי כוס גדולה של מיץ תפוזים סחוט טרי (מחיר 2 יורו) והמשכתי להסתובב וליהנות מהאזור.
משם חזרתי למלון כדי לנוח קצת אחרי כמה ימים עמוסים ופשוט ליהנות מהשקט.
יום חמישי של הטיול ( יום ו' ) –
בבוקר נסעתי למתחם מוזאוני דאלם , נכנסתי ולקחתי מדריך קולי.
באותו מבנה יש שלושה מוזיאונים – האנתולוגי ,אסייתי ואירופאי .
התחלתי במוזיאון האנתולוגי , המוזיאון די גדול והיה נחמד מאוד לראות את האמנות מכל רחבי העולם וכמה היא שונה ממקום למקום.
משבטים באפריקה ועד לתקופת המאיה ובערך מכל מקום בעולם.
אני אישית לא הכי התחברתי למוזיאון הזה , היו כמה דברים שענינו אותי אבל שאר הדברים לא דיברו אלי.
אני לא אומר שאחרים לא יהינו שם , זה סובייקטיבי לחלוטין.
מבחינת מידע , כמות מוצגים והסברים המקום הזה בהחלט יכול להיות להיט למי שמתחבר לזה.
אני הכי אהבתי את החלק על תרבות המאיה והשבטים בדרום אמריקה , החדר של המוצגים האלה נמצא ממש בכניסה למוזיאון והוא די גדול עם ה-מ-ו-ן מוצגים יפים ומרתקים.
מהחלק הזה ממש נהניתי ולמדתי הרבה.
כמובן שצלמתי הכל , גם מה שלא הכי התחברתי אליו אבל בגדול זה היה לי קצת משעמם וציפיתי ליותר.
המשכתי למוזיאון האסייתי.
אמנם המוזיאון הזה קטן יותר מהקודם אבל מבחנתי הוא היה הרבה יותר מרשים ומעניין.
המוצגים יפים מאוד , ההסברים מעניינים וממש אהבתי את המוזיאון הזה.
אני ממליץ בחום להגיע ולבקר בו .
במתחם המוזיאונים יש גם קומה שלמה של תלבושת עתיקות ומרשימות , למתעניינים בדבר זה יכול להיות ממש מעניין .
על המוזיאון האירופאי וויתרתי כי הבנתי שהוא משעמם וקטן מאוד.
משם הלכתי בערך 15 דקות (יש אופציה לאוטובוס - 3 תחנות) עד למוזיאון הבוטני שנמצא בצמוד לכניסה של הגן הבוטני.
קניתי כרטיס כניסה משולב למוזיאון ולגן שעלה לי 6 יורו (המוזיאון והגנים לא כלולים בכרטיס השנתי שיש לי).
נכנסתי למוזיאון וכבר ההתחלה לא הייתה חיובית – אין מדריך קולי אבל חשבתי לעצמי שאני אסתדר. לצערי טעיתי בגדול.
הכל כתוב בגרמנית , אין מילה אחת באנגלית ומי שלא דובר גרמנית לא יבין שם כלום.
בקיצור , לא ללכת לשם אלה אם אתם דוברים את השפה.
אני יצאתי משם אחרי 10 דקות מאוכזב מאוד.
נכנסתי לגן הבוטני ואני שמח להגיד שזה היה פיצוי הולם לאכזבה מהמוזיאון.
המקום מדהים!
התחלתי בסיבוב בחממות - כמה מבנים שמחוברים אחד לשני ובתוכים מאות סוגים שונים של עצים , פרחים , קקטוסים ואפילו בריכה קטנה המעוצבת בצורה יפה עם דגי זהב ענקיים .
הריח בתוך החממות היה תענוג , הסתובבתי שם יותר משעה ונהניתי מכל רגע.
אחרי שצלמתי עשרות תמונות וראיתי הכל יצאתי מהחממות.
הלכתי לשבת בבית קפה הקטן שנמצא בצמוד , קניתי קולה ונחתי ל15 דקות בעודי מסתכל על הנוף היפה.
אחרי מנוחה קצרה התחלתי את הסיבוב שלי בגן עצמו.
ביליתי שם שעה וחצי בערך , משוטט בגן הענק שלעיתים נראה כמו יער.
הכל מלא בעצים מרשימים , פרחים יפים ורוב הגן נראה די טבעי.
יש אזור קטן של ערוגות עם המון צמחים יפים.
החוויה הייתה מהנה ביותר , המקום גדול ושקט עם הרבה צמחים יפים הפזורים בדרך וציוצי הציפורים מלווים אותך ברקע. אווירה מיוחדת ומרגיעה.
כשסיימתי להסתובב שם חזרתי למלון ובערב שוב יצאתי לבלות.
יום שישי של הטיול ( יום שבת ) –
ביום הזה החלטתי לעשות משהו קליל ומהנה , הלכתי לגן החיות של ברלין.
קניתי כרטיס כניסה משולב לגן החיות + האקווריום שעלה לי 20 יורו.
אני לא אכנס יותר מדי לפרטים על המקום כי סביר להניח שכל מי שביקר בברלין כבר היה שם אבל אני אתן את חוות הדעת האישית שלי על המקום.
נהניתי מאוד , הייתי שם קצת יותר מחמש שעות והיה כיף.
הרבה בע"ח שחלקם נראים קצת עצובים (תמונה מצורפת למטה) , הכלובים לא ענקיים אבל סבירים.
אני לא יכול להשוות לגני חיות אחרים בעולם פשוט כי אני לא נוהג ללכת לגני חיות בד"כ , משהו בלראות חיות כלאות בכלובים שכמעט תמיד קטנים מדי פשוט צורם לי.
בכל מקרה, נראה שנותנים להם שם תנאים טובים.
היו המון אנשים אבל זה לא הרגיש צפוף מדי, ראיתי וצלמתי את כל החיות ונהניתי ברוב הזמן.
אחרי שסיימתי עם גן החיות הלכתי לאקווריום ושם הצפיפות כבר הפריעה מעט.
המקום עצמו יפה עם המון סוגי דגים , זוחלים , בע"ח אמפיביים אבל ללא כיתוב באנגלית עד כמה שזכור לי.
היה כיף אבל אם אני משווה את זה לביוספרה בפוטסדאם התנאים של חלק מבע"ח יכולים להיות טובים יותר (כמובן שמדובר בקנה מידה גדול בהרבה ואולי בגלל זה הטיפוח והטיפול בהם פחות מסור).
כשסיימתי שם החלטתי לנסוע לקניון ארקדן.
הסתובבתי בו קצת וקניתי גלידה מהמקום המפורסם ששכחתי את שמו.
הלכתי עם הגלידה לכיוון תחנת האוטובוס והגלידה באמת הייתה טעימה מאוד אבל לצערי לא הספקתי לאכול את כולה כי האוטובוס הגיע מהר ולפי מה שהבנתי אסור לאכול באוטובוסים בברלין אז זרקתי חצי ממנה .
חזרתי למלון למנוחה קצרה ויצאתי לבלות.
היום השביעי של הטיול ( יום א') –
יצאתי בבוקר מהמלון לסיבוב ברחוב אונטר דן לינדן כדי לצלם את כל המבנים היפים שיש שם.
לצערי רוב המבנים היו תחת שיפוצים ובקושי היה אפשר לראות משהו מהם אז לא ממש הצלחתי לצלם את כל מה שרציתי אבל הרחוב עצמו הוא די יפה וצלמתי את בית המשמר החדש , המוזיאון לתולדות גרמניה (מבנה מדהים) , גשר שלוסברוקה ואת הפסל של פרידריך השני .
אחרי סיבוב של חצי שעה שם הלכתי למוזיאון הישן , לקחתי מדריך קולי ונכנסתי .
אני חייב לציין שזה אחד המוזיאונים שהכי נהניתי בהם מכיוון שאני אוהב מאוד את כל עניין המיתולוגיה היוונית.
שתיתי בהנאה רבה כל פיסת מידע שכתובה וכל הסבר מהמדריך הקולי .
בקומה השנייה יש מוצגים שקשורים גם לאיטליה והם פחות מרשימים אבל עדיין יש המון דברים יפים ומעניינים במוזיאון הזה ששווה לראות .
המוזיאון עצמו לא גדול אבל העברתי שם שעתיים וחצי בכיף.
יכולתי לבלות שם קצת יותר זמן אבל רציתי להספיק להגיע למצעד של פסטיבל התרבויות שהתחיל כבר בשעה 12:00 .
נסעתי לכיכר שהמצעד התחיל ממנה , הרכבות היו מפוצצות באנשים ברמה שבקושי היה אפשר לעמוד מרוב דוחק .
היה ממש הזוי לחוות את זה , היה נדמה שכל צעירי ברלין מגיעים בתחבורה ציבורית למצעד .
הגעתי לכיכר ששם מתחיל המצעד והוא כבר היה בעיצומו ,אלפים או עשרות אלפי אנשים כבר תפסו מקום ואני בתור בחור לא גבוה במיוחד התקשיתי לראות משהו .
לאחר כמה דקות של חיפוש מקום טוב הצלחתי להתרחק קצת מהמסה של האנשים ומצאתי מקום פנוי ברחוב הסמוך שגם שם המצעד עובר .
היה רועש מאוד , המון אנשים שהרבה מהם באו לבושים בבגדים "חגיגיים" או מחופשים , שרשראות פרחים , צבעו את הפנים והייתה תחושה באוויר של הפנינג גדול שהרבה אנשים מחכים לו ומתכוננים אליו כל השנה .
אישית אני לא בנאדם שאוהב רעש וצפיפות אבל נהניתי מזה למשך שעתיים בערך , ספגתי את החוויה (וריחות האלכוהול והחשיש , נראה כאילו כולם שם היו שתויים או מעושנים) .
צלמתי הרבה תמונות וכמה סרטונים , ראיתי גם את המשאית של בני דודינו עוברת לידי ועליה ציור של ארץ ישראל השלמה ותהיתי לעצמי אם הם בכלל יודעים איפה ישראל נמצאת על מפת העולם.
לסיכום – היה נחמד מאוד ואני שמח שהלכתי לשם אבל אתם צריכים להבין את גודל האירוע וכמות האנשים שבאים לשם .
קראתי שבכל שנה באים לשם קרוב למליון אנשים וכמובן שזה צפוף ורועש מאוד אבל גם שמח עם מוסיקה טובה ודוכני אוכל שפזורים לאורך כל הדרך .
חוויה נחמדה לשעה-שעתיים , יותר מזה אתם צריכים להצטייד באטמי אוזניים .
החלטתי לחזור למלון כדי לנוח קצת שגם זאת הייתה משימה לא פשוטה מכיוון שהרבה כבישים נחסמו בשביל המצעד.
בסוף הגעתי למלון ובערב יצאתי לבלות.
היום השמיני של הטיול ( יום ב' ) –
יצאתי מוקדם מהמלון ונסעתי לפארק טרפטו.
נכנסתי לפארק דרך הכניסה שקרובה לאנדרטת הזיכרון הסובייטית (יש 2 כניסות לפארק).
הלכתי ישר לאנדרטה הסובייטית והתרשמתי ממנה מאוד , אנדרטה ענקית ומעוצבת בצורה יפה.
אחרי 30 דקות של צילומים וסיבוב באזור האנדרטה המשכתי לטייל בפארק ולהתקדם לכיוון פארק השעשועים הנטוש שנמצא בקצה האחר של הפארק ושאת מיקומו המדויק לא ידעתי.
אחרי שיטוט של שעה ברחבי הפארק היפה ובהכוונתם של כמה מקומיים נחמדים שהבינו אנגלית (רוב האנשים באזור הזה לא ידעו אנגלית בניגוד למרכז ברלין) מצאתי את פארק השעשועים , יותר נכון להגיד שהבנתי איפה הוא נמצא כי לראות את המתקנים זאת משימה כמעט בלתי אפשרית.
המקום מוקף בגדר ומאחורי הגדר הרבה עצים ושיחים סבוכים שמסתירים הכל , לקח לי יותר מ15 דקות עד שהבנתי שבעצם אני הולך לצידו של פארק השעשועים עד שהצלחתי להציץ מבין השיחים ולראות את אחד המתקנים.
כמובן שאי אפשר להיכנס לפארק השעשועים עצמו וגם לצלם אותו לא הצלחתי.
המלצה שלי לכל המטיילים – אל תנסו למצוא את פארק השעשועים הנטוש , חבל על הזמן והמאמץ.
אני בהחלט ממליץ בחום לכולם להסתובב בפארק טרפטו המקסים , לטעמי האישי הוא הרבה יותר יפה ומהנה מפארק טירגארטן מהסיבה הפשוטה שבפארק הזה אתם מרגישים שאתם ממש בטבע בניגוד לטירגארטן שמלא בתיירים , אוטובוסים וקבוצות מודרכות .
המקום מלא במקומיים שמטיילים ונחים ברחבי הפארק , הטבע מדהים ופשוט נהנתי מכל רגע שם.
אם לא הייתי צריך למהר ולהגיע לקפיצת הבייס פליינג שהזמנתי מראש הייתי מסתובב שם עוד כמה שעות בכיף.
לסיכום – לטעמי ביקור חובה למי שאוהב שקט , שלווה וטבע .
נסעתי משם בתחבורה ציבורית לתחנת הרכבת הענקית שבכיכר אלכסנדר במחשבה שאני אוכל לשים את התיק גב שלי בלוקר וללכת לבניין הסמוך כדי לעשות את קפיצת הבייס פליינג.
היו שם בהגזמה כ- 50 לוקרים וכולם ללא יוצא מן הכלל היו תפוסים ואפילו עמדו ליד עשרה אנשים שרק חיכו לרגע שאחד מהלוקרים יתפנה.
הבנתי שאין טעם לחכות והלכתי לבניין parkinn לעשות את קפיצת הבייס פליינג .
אחרי פרוצדורה קצרה שצריך לחתום ולהסכים שאם קורה לך משהו הם לא אחראיים , עליתי לקומה ה- 37 ( גובה 150 מטר בערך ) והתכוננתי לקפיצה .
זאת הפעם הראשונה שאני עושה משהו אקסטרים כזה אבל משום מה ממש לא הייתי לחוץ , שמתי את התיק הנעול ליד העובדים והם שמו עלי את חליפת הביטחון של הקפיצה . זה מתחיל להרגיש אמיתי יותר .
הסתכלתי על הנוף המדהים שנשקף מהגג ונהנתי מכל רגע .
עשו לי בדיקה לראות שהכל בטוח ,חיברו לי מצלמת גו-פרו לחזה והלכתי אל הלא נודע.
כשמגיעים לקצה מבקשים ממך להישען קדימה וזה גורם לך להיות במצב מאוזן ותלוי מעל כיכר אלכסנדר בלי שום דבר מתחת לגוף שלך .
בשנייה הזאת שאתה מסתכל למטה מתחילים להרגיש את הפחד והאדרנלין .
לצערי זה לא נמשך להרבה זמן כי אחרי כמה שניות הם אמרו שאני מוכן וספרו 3-2-1 ושיחררו את החבל .
לכמה שניות קצרצרות אתה מרגיש שאתה בנפילה חופשית עם הפנים כלפי הכיכר וההרגשה בשנייה הראשונה נחמדה וכיפית אבל כל הסיפור נגמר אחרי כ-5 שניות להערכתי.
האמת שזה לא הפחיד אותי , לא צעקתי וציפיתי למשהו יותר מפחיד/מרגש/בלתי נשכח , אפילו דפיקות לב חזקות לא היו לי כשהגעתי למטה .
לעומת זאת הבחור שעשה את הקפיצה לפני צרח כל הדרך למטה ואחרי זה הוא אמר שהוא פחד מאוד ושזה היה מדהים.
אני לא מספר את זה כדי להגיד איזה גיבור אני אלה בכדי שכל אחד יכול לחוות את זה בצורה שונה ואני לא רוצה שאנשים יוותרו על הקפיצה בגלל התחושה הסובייקטיבית שלי .
שילמתי 80 יורו על הקפיצה + הצילום והאמת שבדיעבד לא הייתי משלם כל-כך הרבה בשביל זה.
אבל זאת עוד חוויה מהטיול שאני אזכור .
עליתי בחזרה למעלה כדי לקחת את התיק שלי וירדתי להסתובב בכיכר אלכסנדר והאזור .
צלמתי את בית העירייה האדום , הכנסייה היפה שנמצאת ליד שרציתי להכנס אליה אבל לא נותנים לצלם בפנים אז וויתרתי , מזרקת נפטון , הפסל של ג'ורג' הורג את הדרקון והכנסייה שנמצאת לידו .
משם נסעתי לאיסט סייד גאלרי .
אחרי שיטוט של 15 דקות וצילום של היצירות המדהימות שאנשים ציירו על החומה ( שרובן נהרסו ע"י אנשים טיפשים וחסרי התחשבות שכתבו את השמות שלהם על הציורים ) עצרה אותי בחורה נחמדה ברחוב ושאלה אם אני רוצה להצטרף אליהם ( הייתה התגודדות של בערך 50 אנשים ) , שאלתי על מה כל הסיפור והיא אמרה שהם חלק מתנועה עולמית שדוחפת להכניס בחוק באו"ם שכל מדינה חייבת להיות בשלום עם כולם ושהם בעד שלום עולמי .
אמרתי לה שגם אני בעד שלום עולמי כמו כל בן-אדם , אף אחד לא אוהב מלחמות .
אז הצטרפתי כדי לשמוע על מה כל הסיפור , לשמוע את הנאומים ולצלם .
אחרי כמה דקות דברתי שוב עם הבחורה הנחמדה ובקשתי הסברים מעמיקים יותר לגבי העמדות של התנועה על הסכסוך הישראלי – פלסטיני ובכלל על דברים שונים .
מסתבר שזה איחוד של כמה תנועות שבשנה שעברה הכריזו על שלום עולמי .
ב- 40 מדינות בו-זמנית עשו כנסים כאלה לרגל השנה השנייה של ההכרזה על שלום עולמי .
דברתי איתה הרבה ומסתבר שהם שכרו קבוצה של רקדנים הודיים כדי למשוך קבל , אמרתי לה שאני חושב שהסיפור הזה על שלום עולמי יפה מאוד בתאורייה אבל לא ממש מציאותי וזה די נאיבי לחשוב שמשהו ישתנה בגלל כנס כזה או אחר .
דיברנו עוד 20 דקות והיה נחמד לשמוע דעות שונות לגבי הרבה דברים , תשובה ברורה לגבי היחס של הארגון הזה כלפי ישראל לא קבלתי אז החלטתי לא לחתום על העצומה שלהם .
המשכתי ללכת לאורך "הגלרייה" וצלמתי את הכל בהנאה רבה .
הגעתי לגשר אוברבאום המרשים וצלמתי גם אותו .
משם חזרתי למלון ובערב יצאתי לבלות .
היום התשיעי של הטיול ( יום ג' ) –
בבוקר נסעתי לאי המוזיאונים כדי לבקר במוזיאון הפרגמון שכל-כך חיכיתי לראות .
הציפיות היו גדולות , אולי גדולות מדי.
לא ממש התרשמתי מהמוזיאון , נכון שיש שם כמה דברים מהממים כמו שער ישתאר ועוד מספר מוצגים אבל ההרגשה הכללית הייתה שהוא לא עומד בציפיות ובהייפ .
צריך לקחת בחשבון שהחלק הכי יפה ומעניין במוזיאון סגור לשנים הקרובות (המזבח המדהים שמתאר את הקרב בין הטיטנים לאלים האולימפיים – מיתולוגיה יוונית ) .
היו עוד הרבה מדפים ריקים ומקומות שאי אפשר היה להיכנס אליהם , גם חלק משער ישתאר נמצא בשיפוצים .
בקיצור , במצבו הנוכחי המוזיאון הזה לא הרשים אותי במיוחד אבל בסה"כ הוא היה בסדר , לא מצטער שביקרתי בו .
החלק שהיה יותר מעניין (במפתיע) היה דווקא המוזיאון לאומנות האסלאם שנמצא בקומה השנייה .
היו שם הרבה דברים יפים ומעניינים שלא ציפיתי לראות , אולי דווקא בגלל שלא היו לי ציפיות גדולות זה השאיר רושם חיובי .
משם הלכתי לאכול ולהירגע לשעה ומשם חזרתי לאי המוזיאונים , הפעם לביקור במוזיאון החדש .
נהניתי מאוד במוזיאון הזה , ממש חוויה .
זה אחד מהמוזיאונים שהכי נהניתי להיות בהם בכל הטיול .
אני מאוד אוהב את כל הסיפורים על אלים וכאלה דברים אז עתיקות מצריים דיברו אלי , שמחתי לראות , לשמוע וללמוד דברים לגבי האמונות שהיו להם בעבר ולהתרשם מכל המוצגים היפים שהשתמרו בצורה מצוינת .
ממליץ בחום ללכת לשם , הדבר היחיד שמבאס הוא שאסור לצלם את הפסל של נפרטיטי , ידעתי את זה מראש אז קבלתי את זה בהבנה וזה לא פגם בחוויה הכללית .
למי שחושב להתחכם ולנסות לצלם בכל זאת , קודם כל אל תעשו את זה.
אם לא השתכנעתם אני יכול לבשר לכם שאין מצב שתצליחו כי מקיפים את הפסל 2 שומרים בכל רגע נתון אז בבקשה תחסכו לעצמכם ( ולנו כישראלים ) את הבושות .
אם אין לכם זמן ללכת לכל המוזיאונים באי , אני ממליץ שזה יהיה אחד מהמוזיאונים שתלכו אליהם .
לא הספקתי לראות את כל המוזיאון ביום הזה , הספקתי לראות רק את שתי הקומות הראשונות אז החלטתי לשוב לכאן ביום האחרון של הטיול כדי לראות את הקומה השלישית שעליה אפרט בסיכום של היום האחרון .
היום העשירי של הטיול ( ד' ) –
החלטתי לנסוע לפוטסדאם ויצאתי מוקדם מאוד מהמלון .
הגעתי למרכז המידע לתיירים בשעה 9:20 וחיכיתי 10 דקות עד שהוא ייפתח .
היה קריר מאוד ( 12 מעלות בזמן שכאן בארץ היו 40+ אז לא ריחמתי על עצמי יותר מדי ) .
קניתי את הכרטיס היומי לכל הארמונות והאטרקציות שעם ההנחה שהייתה לי בגלל כרטיס הוולקאם עלה לי רק 15 יורו . קבעתי גם שעת כניסה לארמון סנסוסי .
התחלתי ללכת לכיוון גלריית התמונות ובבת אחת התחיל גשם חזק מאוד שלא צפיתי , מזל שקניתי מטרייה קטנה לפני הטיסה שתהיה לי ליתר בטחון , פתחתי אותה והמשכתי ללכת ולצלם אבל ההרגשה הייתה שזה הולך להיות יום מבאס עם מזג אוויר שלא מתאים לטיול במקום כזה יפה .
לשמחתי הרבה אחרי 10 דקות של מבול הגשם פסק ומאותו רגע כל היום היה ללא גשם ואפילו הטמפ' עלתה קצת (14 מעלות) .
זה היה היום היחיד בכל הטיול שירד בו גשם אז אני מרגיש בר מזל מהבחינה הזאת .
נכנסתי לגלריית התמונות , שלמתי עוד 3 יורו בשביל הזכות לצלם בכל המקומות בפוטסדאם ( זאת חוצפה מצדם לבקש תשלום נוסף בשביל זה אבל אני מעדיף לשלם ושיהיו לי מזכרות מהיום הזה לכל החיים ) , לקחתי גם מדריך קולי .
וואו , המקום לא ענק אבל יש שם ציורים יפים מאוד שבשילוב עם המדריך הקולי פשוט שקעתי לתוך המקום והעברתי שם שעתיים וקצת מבלי שהרגשתי .
הציורים פשוט מדהימים , במיוחד אלה של ruben ובכלל האווירה הייתה מדהימה כי בחצי שעה הראשונה אני הייתי הבנאדם היחיד שם אז הרגשתי מצוין והיה לי שקט ואפשרויות צילום מבלי שיפריעו לי . נהניתי מכל שנייה שלי שם .
החיסרון הקטן שיש במקום הזה הוא שקצת קשה לצלם את התמונות שנמצאות בשורה התחתונה בגלל השתקפות האור אבל אפשר להסתדר וזה לא פוגם בחוויה , פשוט תקשיבו למדריך הקולי ותתמוגגו מהאיכות והיופי של הציורים .
לסיכום – ממליץ בחום רב שתגיעו , תיקחו את הזמן שלכם , תסתכלו על הכל לאט לאט , תקשיבו להסברים ואני מבטיח לכם שתיהנו מאוד .
בהחלט אחד מהמקומות שהכי נהניתי בהם בכל הטיול .
משם הלכתי לארמון סנסוסי שנמצא בסמוך .
הייתי צריך לחכות בערך חצי שעה עד לשעת הכניסה שנקבעה לי אז הסתובבתי באזור וצלמתי הרבה תמונות יפות .
הגיעה שעת הכניסה לארמון , נכנסתי עם עוד 10-15 אנשים לבפנים וההרגשה הייתה לא נעימה כל-כך , לא בגלל הארמון עצמו שהיה יפה ומעניין מאוד אלה בגלל הדוחק שיש וההרגשה שחייבים להתקדם כי כל חמש דקות באה מאחורה עוד קבוצת אנשים .
כל זה גרם לכך שלא יכולתי לקחת את הזמן ולצלם הכל כמו שרציתי .
בגדול , הייתה אומר שזה מקום נחמד וששווה לבקר בו , המדריך הקולי מעניין ובסה"כ היה כיף .
יצאתי מהארמון והלכתי אל החדרים החדשים .
לקחתי מדריך קולי ונכנסתי .
המקום לא גדול במיוחד ולא עוצר נשימה אבל יש שם כמה חדרים יפים , הרבה מוצגים מעניינים והסברים טובים .
נהניתי מהמקום ואני ממליץ למי שמגיע לפוטסדאם לבקר גם בו .
משם המשכתי לארמון האורנג'רי .
אין שם מדריך קולי באנגלית והאופציה היחידה היא לקחת דף עם הסברים קצרים באנגלית שלא באמת מכניס אותך לאווירה כמו מדריך קולי .
כל זמן מה יש סיור עם מדריכה שמדברת ומסבירה רק בגרמנית אבל אם יש למישהו שאלה באנגלית היא עונה בשמחה .
המקום עצמו לא גדול אבל יש שם דברים יפים וכמה פסלים מהממים כמו למשל הפסל של אל היין בכחוס כשהוא ילד .
דברתי עם המדריכה על הפסל המדהים הזה ומסתבר שלפי המיתולוגיה כל יום בכחוס מתחיל כילד קטן ובמשך היום הוא גדל עד שבערב הוא אדם בוגר וחזק .
היא לא ידעה להסביר למה זה או מה המטאפורה שבסיפור אז העלינו השערות והיה נחמד מאוד , סיכמנו שבערב נחפש את התשובה בגוגל .
בקיצור , שווה להגיע לשם גם אם הסיור לא באנגלית .
משם המשכתי לכיוון הארמון החדש .
הדרך לשם הייתה מהממת , הלכתי בתוך שדה מוקף בעצים וצמחים ופשוט נהניתי מכל רגע .
אחרי 15 דקות של הליכה מהנה נהייתי צמא אז באתי להוציא את הבקבוק מים מהתיק שלי ופתאום הבנתי ששכחתי את התיק בלוקרים של האורנג'רי 
.
הקטע היותר מבאס הוא שכבר לא היה לי הרבה זמן והייתי צריך להספיק להגיע לעוד שלושה מקומות .
רצתי בחזרה את כל הדרך לאורנג'רי , לקחתי את התיק ואז נאלצתי לנסוע באוטובוס לארמון החדש כדי לחסוך זמן .
נכנסתי לארמון , מבפנים הוא ממש קטן יחסית למה שציפיתי אבל היה נחמד , ההסברים במדריך הקולי קצרים ותכליתיים אבל מהנים ובסה"כ היה כיף שם .
משם הלכתי לכיוון ארמון שרלטנהוף .
הדרך מקסימה , כל שנייה עצרתי כדי לצלם עוד תמונה בפארק המדהים הזה.
באמת שהפארק הזה הוא אחד מהמקומות הכי יפים שראיתי בחיי .
הגעתי לארמון בשעה 16:45.
מבחוץ זה ממש לא נראה כמו ארמון , די מאכזב ולא מה שמצפים כששומעים את המילה "ארמון" . לפחות החצר הייתה יפה.
האישה הנחמדה בקופה אמרה לי שאפשר להיכנס רק עם מדריך ושהסיור הבא מתחיל בשעה 17:00 והכניסה האחרונה לארמון היא בשעה 17:30 .
הייתי בדילמה , לא רציתי לבזבז 15 דקות יקרות אז החלטתי ללכת למקומות האחרים בתקווה שאני אספיק לחזור לסיור של שעה 17:30 .
רצתי כל הדרך עד לבית הסיני , במקום 20 דקות הליכה זה לקח לי חצי מזה.
צלמתי אותו מבחוץ ומבפנים , וקצת התאכזבתי ממה שיש בפנים כי המקום ממש קטן ואין הרבה מוצגים וגם מה שיש הוא לא עוצר נשימה .
החלק החיצוני באמת יפה מאוד ולמי שאין את כרטיס הכניסה לכל המקומות אני מציע שלא יכנס כי זה סתם בזבוז של כסף לטעמי ,עדיף לצלם אותו מבחוץ ולהמשיך הלאה .
משם רצתי למרחצאות הרומיות .
נכנסתי וצלמתי כמה תמונות , המקום לא מעניין במיוחד חוץ מהפסיפס המדהים שיש שם וכמה פסלים נחמדים .
יצאתי משם ורצתי בחזרה לארמון שרלטנהוף ולשמחתי הספקתי להגיע לשם בשעה 17:25 , 5 דקות לפני הדד-ליין .
סוף סוף יכולתי להירגע מכל הריצות בידעיה שהספקתי לראות את כל מה שתכננתי לראות .
הסיור התחיל , המדריכה הייתה נחמדה מאוד ומכיוון שכל האנשים היו דוברי אנגלית היא העבירה את הסיור באנגלית בלבד .
לא הייתי מגדיר את הביקור כאן כחובה אבל היה נחמד וכיף לשמוע את כל הסיפורים וההסברים .
בחדר האחרון של המוזיאון בעודי מצלם אין ספור תמונות (כמו בכל מקום שהייתי בו) פתאום נגמרה לי הסוללה במצלמה , הסוללה השלישית והאחרונה , אין יותר תמונות במצלמה להיום , לפחות צילמתי את כל המקומות החשובים .
משם נסעתי לאכול במרכז העיר , אכלתי במסעדה תאילנדית והאוכל היה מאכזב מאוד.
השעה הייתה כבר 19:00 ואני הייתי די עייף מכל ההליכות/ריצות שהיו לי היום אז החלטתי לוותר על הסיבוב בעיר עצמה , רציתי לבקר במדרחוב ובעוד כמה מקומות אבל לצערי לא ייצא לי וגם איבדתי את המוטיבציה כי לא היה לי איך לצלם ולהנציח את הרגעים האלה .
נסעתי בחזרה למלון והלכתי לנוח לקראת היום האחרון שלי בברלין .
היום האחרון של הטיול ( יום ה' ) –
קמתי בבוקר קצת עצוב שזה היום האחרון של הטיול אבל מצד שני החלטתי לנצל כל דקה שעוד נשארה לי בברלין .
עשיתי צ'ק אין לטיסה וצ'ק אווט במלון ונסעתי לאי המוזיאונים .
הגעתי למוזיאון החדש קצת לפני השעה 10 אז חיכיתי בסבבה ליד הכניסה במחשבה שגם ככה יש לי רק קומה אחת לראות במוזיאון הזה ( מה שלא הספקתי לראות לפני יומיים) וזה בטח לא ייקח לי הרבה זמן .
המוזיאון נפתח , לקחתי מדריך קולי ועליתי לקומה השלישית .
היה מעניין ומרתק מאוד ושונה משאר המוזיאון .
אהבתי במיוחד את "מכונת הזמן" שזה בעקרון ספסל ארוך שמולו יש מסך כפול וגדול שברגע שאתה מתיישב על הספסל המדריך הקולי פועל אוטומטית ואז אתה גם יכול לשמוע את הקולות וההסברים שיש בסרטון שמוקרן .
הסרטון/סרט לוקח אותנו לתחילת התקופה הפרא-היסטורית ועד לתקופה שקצת לפני הספירה , ההסברים מעמיקים ומעניינים .
ישבתי שם 20 דקות בערך וצפיתי בהנאה . מומלץ בחום למי שיש סבלנות .
הרבה מהמוצגים בקומה הזאת היו מעניינים ויפים והיה לי ממש כיף להיות שם .
כשנכנסתי למוזיאון חשבתי שזה ייקח לי מעט זמן ובסוף יצאתי משם אחרי שעתיים .
יצאתי משם והלכתי דקה לכניסה של הגלריה הלאומית .
התור היה עצום אז חשבתי לעצמי איזה מזל שיש לי את הכרטיס כניסה השנתי שאני לא צריך לחכות בתור .
הלכתי מהצד אל השומר ושאלתי אם אני יכול לדלג על התור והוא אמר לי שלא ושאני צריך ללכת לסוף התור .
התאכזבתי ולא הבנתי מה הסיבה כי שלמתי הרבה כסף בשביל הכרטיס השנתי ואחת מהסיבות הייתה שאני לא אבזבז זמן על התורים .
לא הייתה לי סבלנות לחכות והחלטתי לנסוע למרכז המידע לתיירים כדי לברר מה קורה עם זה ולמה הכרטיס לא מקנה לי את הזכות לא לעמוד בתורים כפי שאמרו לי בהתחלה .
הגעתי למרכז המידע שנמצא ליד מגדל הטלוויזיה והבחור הנחמד שהיה שם הסביר לי שיש עכשיו תערוכה זמנית מיוחדת בגלריה הלאומית ובגלל זה המקום מפוצץ באנשים שהרבה מהם קנו כרטיסי VIP ופשוט אי אפשר לדלג על התור .
הוא הציע למכור לי גם כרטיס VIP ב-30 יורו , צחקתי ואמרתי אני מוותר על התענוג .
קצת ביאס אותי כל הסיפור כי נורא רציתי ללכת לגלריה הזאת אבל החלטתי לחזור לגלריה הלאומית ברגל וליהנות בינתיים מהדרך , קניתי גלידה והכל היה נראה טוב יותר באותו רגע .
הגעתי לגלריה והתור התקצר בחצי , חשבתי לעצמי שזאת כבר התחלה טובה והצטרפתי לתור .
חיכיתי בתור שעה ורבע 
.
היה פשוט בלתי נסבל ולחכות בתור זה בערך הדבר הכי שנוא עלי בעולם אבל סבלתי בשקט עד שסוף סוף נכנסתי לגלריה .
לקחתי מדריך קולי והתחלתי לסייר שם .
האמת שלא נדהמתי מהציורים שיש שם , הסגנון של רוב הציורים לא הכי מדבר אלי אבל בהחלט היו כמה אחדים שנורא אהבתי והיו מדהימים בעיני .
מבין 3 קומות שיש בגלריה הקומה השנייה הייתה שמורה לתערוכה המתחלפת אז לא יכולתי להכנס לשם .
ראיתי את שתי הקומות האחרות והיה נחמד , לא הייתי בגלריה הזאת הרבה זמן ( רק שעה וחצי – שעתיים ).
משם הלכתי לעשות קניות .
ביקרתי בקניון של ברלין ואחריו בקה-דה-וה שהיה מדהים אבל יקר בצורה מפחידה (אם אי פעם אני אהיה מולטי-מיליונר אני אחזור לשם ) .
הלכתי לאכול משהו , חזרתי למלון לקחת את המזוודה ונסעתי לשדה התעופה .
כאן נגמר לו הטיול המהנה שלי ואני נפרד מהעיר המעניינת הזאת עד לפעם הבאה.
כמה מילים אחרונות לגבי החוויה שלי כמטייל סולו ועצות למטיילים בברלין :
החוויה הייתה מדהימה , נכון שהיו לי קצת חששות שאולי ישעמם לי ואולי לא יהיה לי כיף כמו שהיה לי אם הייתי עם עוד אנשים אבל מהרגע שנחתתי בברלין הכל נשכח .
אני יכול להגיד שבטוח ב100% שאני אעשה עוד הרבה טיולי סולו בעתיד מהסיבה הפשוטה שזה פשוט הרבה יותר כיף .
ידעתי שאני אסתדר מבחינת השפה כי אני דובר אנגלית ברמה טובה ותיארתי לעצמי שבברלין לא תיהיה לי בעיה לתקשר עם אנשים , וצדקתי .
מהניסיון שלי אני יכול להגיד שרוב האנשים שפניתי אליהם דיברנו אנגלית ברמה כזאת או אחרת , גם מי שלא ידע אנגלית ברמה גבוהה ניסה לעזור כמה שיכל ובסופו של דבר הבנו אחד את השני .
אז למי שדובר אנגלית לא אמורה להיות בעיה להסתדר בברלין לבד .
החופש שטיול סולו נותן לך הוא מהנה ביותר ואתה פשוט עושה אך ורק מה שבא לך באותו רגע ובהתאם למצב הרוח שלך , לא חייבים ללכת למקום או לעשות משהו אם לא בא לך .
אתה הרבה הרבה יותר פתוח להכיר אנשים חדשים ולראייה אני הכרתי עשרות אנשים במהלך הטיול וכתבתי גם על חלקם בסיכום שלי , מבנאדם שהתחלתי לדבר איתו בתחנת רכבת ודיברנו חצי שעה ועד לאנשים שהלכתי איתם לארוחות ערב או לפאב .
הדבר הכי חשוב זה לבוא עם בטחון עצמי , תמיד לחייך ולהיות מנומס .
כשפונים לבנאדם זר עם חיוך על הפנים ובצורה מנומסת כמעט תמיד הוא יעזור לך ויהיה נחמד.
גיליתי על עצמי שאני בנאדם שמתחבר בקלות לאנשים ויכול לדבר שעות על גבי שעות עם אנשים זרים וליהנות מזה .
תבואו עם ראש פתוח ותראו כמה שזה קל להכיר אנשים וחברים חדשים .
ככל שעברו הימים כך גדל גם הבטחון העצמי שלי וכך יותר ויותר הבנתי שאני יכול להסתדר בכל מצב, כל הפחדים הלא ראציונליים שליוו אותי בתחילת התכנון של הטיול נעלמו כלא היו ולשמחתי הרבה התגברתי עליהם ויצאתי לטיול הזה , הרווחתי חוויה אדירה ועוד הרבה טיולי סולו בעתיד .
אני ממליץ בחום רב לעשות טיול סולו !
זה ממש לא בודד כמו שזה נשמע ואם אתה בנוי לזה אתה תהנה מאוד .
כמה הצעות למטיילים בברלין :
1. גוגל מפות . האפליקציה הכי שימושית שיש , כל הטיול השתמשתי בה כדי למצוא תחבורה ציבורית והיא הייתה פשוט מדהימה . עשתה לי את הטיול קל ופשוט .
2. לקנות כרטיס מוזיאונים שנתי . אם אתה אוהבים מוזיאונים ונמצאים בברלין יותר משבוע אני ממליץ על זה .
3. תחבורה ציבורית מדהימה וקלה . לא לפחד ממה שקוראים שצריך כל פעם להחליף בין רכבת תחתית לעילית ואז אוטובוס - זה נשמע מסובך אבל ממש לא .
4. באזורים המתויירים המחירים לא כאלה זולים , ציפיתי לעיר זולה יותר אבל זה סביר בכל זאת .
5. הדיוטי פרי בברלין קטן מאוד וגם ממש לא זול , בדיעבד הייתי קונה כבר בדיוטי בישראל .
אם יש למישהו שאלות/בקשות אני אשמח לעזור כמה שאני יכול.
