אתיופיה חלק שלישי טקס קפיצת השוורים

אחרי השוק של שבט האמר נסענו לראות את טקס האוקולי (טקס קפיצת השוורים). נתתי את אחת המצלמות שלי לדסטה וקבענו שהוא יעשה סרטוני וידאו ואני יצלם סטילס מכיוון שרציתי סרט של הנער שקופץ מעל השוורים וגם משאר הטקס דסטה הסכים בשמחה ויצאנו למקום המפגש אך כשהגענו לשם הבחור שאחראי על הטקס ביקש 500 ביר עבור הכניסה ודסטה מאוד התעצבן ולא הסכים והחליט שנלך לראות את הטקס במקום אחר (טקס של משפחה אחרת) אז התחלנו ללכת ואז חלף לידינו מישהו עם אופנוע ודסטה עצר אותו והתווכח איתו, מסתבר שזה איש ההאמר האחראי של כל האזור שהכניס אותנו בסופו של דבר במחיר של 200 ביר בלבד ובטקס עצמו מותר לצלם כמה שרוצים ולא צריך לשלם עבור זה תשלום נוסף. הטקס עצמו הוא טקס התבגרות של נערי האמר ורק מי שעובר את הטקס רשאי להתחתן אחד המנהגים שנשארו אוטנטיים לגמרי ולמרות שהם מכניסים תיירים לראות את הטקס אין בטקס ולו דבר אחד שנעשה עבור התיירים. הכל מתחיל כמה ימים לפני הטקס עצמו שבני המשפחה מזמינים את אנשי הכפר להשתתף בטקס ובשעה היעודה מגיעים כל המוזמנים למקום שנקבע בהתרגשות גדולה, הבחורות הרווקות מגלגלות את החולצות שלהן כלפי מעלה וקושרות אותן כך שהגב שלהן ישאר חשוף לרגליהן הן קושרות צמידי פעמונים ובידיהן שופרים קטנים והן רוקדות בקבוצה ריקודים מסורתיים בקפיצות, שירה, ותקיעות בשופרונים הקטנים הן מעלות את האדרנלין לקראת הטקס עצמו מידי פעם אחת הנערות ניגשת לאחד הנערים מושכת אותו ומתרגה בו כידי שיצליף בה, הנערים לפעמים משחקים אותה קשים להשגה ולא כל כך רוצים להצליף בנערה אבל אחרי כמה התגרויות ומשיכות ותקיעות שופר הנער מצליף בעוצמה בגב הנערה בעזרת ענף גמיש וגורם לא חתכים וצלקות מדממות שהן גאוותה של הנערה שלא מראה כלל סימני כאב ובדרך כלל ישר מנסה לשכנע את הנער שיצליף בה שוב ושוב ובכך מראה שהיא אישה טובה וחזקה עבור הבעל המיועד וככל שיש יותר צלקות כך האישה נחשבת חזקה יותר ולכן לפעמים אף מצטרפות לטקס גם בחורות נשואות שרוצות להראות כמה הן טובות עבור הבעל שכבר יש להן. בהתחלה המחזה ממש מזעזע וקשה מאוד לצפיה אבל הוא נמשך שעות רבות ומכיוון שהנערות אינן מראות סימני כאב (למרות שברור שהן סובלות כאבים נוראיים) מתרגלים לזעזוע ומידי כמה זמן הנערות חוזרות ורוקדות שוב ביחד ושוב חוטפות הצלפות, אחרי כמה זמן נשברים כבר כל הענפים שמשמשים כשוטים ואז מגיע נער עם ערמה חדשה של ענפים וכל הנערות מסתערות עליו וחוטפות ממנו את השוטים ורצות איתם חזרה לנערים המכים כידי לחטוף עוד הנערים המחטיפים מעטרים את ראשיהם בשתי נוצות בצידי הראש ומזכירים מאוד את הדמות המצוירת אסטריקס בשלב מסוים באמצע דסטה שאל אותי אם הוא ומנסה יכולים ללכת לחצי שעה, שעה והם יחזרו מאוחר יותר ולי לא הייתה התנגדות העיקר שיחזרו בזמן כידי שדסטה יוכל לעשות את הסרטון של קפיצת השוורים. לאחר כמה שעות טובות של הצלפות חתכים ודם עוצרים עושים טקס כלשהו לנער שהולך לקפוץ מעל לשוורים אך קשה מאוד לראות את הטקס מכיוון שכולם מצטופפים סביבו אך בגדול הם צובעים את פניו בצבעים ועיטורים ואחר כך גם את פניהן של הנערות שערו של נער שעדיין לא עבר את הטקס הוא אפרו מצחיק רק על חלקו האחורי של הראש ובחלקו הקימי קרחת. אחרי הטקס הזה הולכים כולם למקום אחר ודסטה ומנסה עדיין לא חזרו. לא ידעתי אם כשיחזרו ידעו לאיפה להגיע ואם דסטה יספיק לעשות עבורי את הסרטון אבל בינתיים כולם הלכו אז לא הייתה לי ברירה והלכתי יחד איתם. במרחק של בערך מאתיים מטר מהמקום הראשוןקיבצו עדר של שוורים ועכשיו הנערים התחילו לתפוס פר אחרי פר ולהצמיד אותם אחד לשני שהדבר היחיד שמונע מהם ללכת הוא נער אחד שתופש את הפר בראש ואחד שתופש אותו בזנב ככה הם מצמידים מספר שוורים זה לזה (בסביבות 10 שוורים) ובזמן זה כאילו שלא הספיק להן הנערות ממשיכות בהצלפות וריקודים לאחר שכל השוורים מוצמדים מגיע תורו של הנער שרוצה להתחתן להוכיח שהוא ראוי להקרא גבר וראוי לכל ההצלפות שהנערות המסכנות חטפו עבור הסיכוי שאחת מהן תהיה אישתו ואולי מאוחר יותר עוד כמה אבל כל זה רק בתנאי שהוא יצליח לקפוץ על גב הפר הראשון לרוץ על הגב של שער השוורים ולקפוץ לצד השני והוא צריך לעשות זאת פעמיים לכל כיוון בלי ליפול! במידה והוא נופל הוא אינו ראוי לחתונה וכל ההצלפות לחינם ובנוסף לכך אחיו הצעיר לא יוכל לעבור את הטקס עד שאחיו הגדול לא יעבור אותו לפניו. שחכתי לציין שאת כל זה הוא צריך לעשות כשהוא עירום כביום היוולדו. אנחנו ראינו טקס של שלושה נערים שניסו לקפוץ מעל לשוורים הראשון מבינהם נפל בשני הניסיונות הראשונים שלו אבל קיבל עוד הזדמנות והצליח לעשות את זה פעמיים רצוף לכל כיוון והשני ושלישי הצליחו אף הם לשמחת כולם ואז כולם התחילו להתפזר, אנשי ההאמר חזרה לכפרים שלהם והתיירים כל אחד ללודג' שלו ודסטה עם המצלמה שלי ומנסה עם הג'יפ עדיין לא חזרו, בלב ברירה מכיוון שלא זכרתי את שם הלודג' בו אני ישן לא יכולתי לקחת טרמפ אם התיירים והתחלתי לחזור ברגל יחד עם אנשי ההאמר שלא הבינו מה התייר הזה עושה ולמה הוא הולך איתם אבל לא אמרו כלום ורק שלחו מידי פעם מבטים תמהים. בסופו של דבר אחרי קילומטר אחד בערך שהלכתי עם אנשי ההאמר הגיעו דסטה ומנסה מתנצלים עד עומק נשמתם ודסטה כלא מאמין נשבע שקרה משהו מוזר מאוד ואף פעם לפני כן הם לא התחילו את הטקס לפני השקיעה. בכל מקרה ההרגשה הייתה די מחורבנת על כך שאני משלם להם עבור זה שהם נטשו אותי שם ובעיקר בגלל הסרטון שלא צולם אבל סלחתי ונסענו חזרה ללודג'