אנחנו זוג בגילאי 30 ו-35.
נסענו לכרתים במחצית השניה של חודש ספטמבר. מזג האוויר היה נהדר בתקופה הזו, כבר לא היה לח כל כך (עדיין היה חם), וטמפרטורת המים עדיין התאימה היטב לרחצה.
יום #1 – הגעה לכרתים וטיול באזור הרקליון:
את הטיסה הזמנו דרך חברת אל על. אל על מפעילה ביעד זה טיסות צ'רטר אשר לא ניתן היה לרכוש ישירות דרך האתר שלה, אלא רק דרך סוכנות נסיעות. אל על במקרה הזה הינה רק הסוכנות, ולא בהכרח הספק בפועל שמפעיל את הטיסה.
לאחר ההגעה לשדה התעופה נודע לנו שכיאה לטיסת צ'רטר מן השורה, הטיסה שלנו מתעכבת בחצי שעה.
מבלי לעדכן יותר מדי את הנוסעים, חצי השעה הזו הפכה בקלות לשעה וחצי, ואז יצאנו לדרך.
הטיסה לכרתים אורכת שעה וחצי בלבד, קל”ב. את הטיסה הפעילה חברה סלובקית שלה הסכם שירות עם אל על בקו זה. המטוס נראה ישן למראה (בואינג 737), אבל לפחות היה מרווח נורמלי בין הכיסאות. אוכל או שתיה (פרט למים) לא היו כלולים בטיסה.
באולם ההמתנה חיכה לנו כבר נציג של חברת השכרת הרכב. את הרכב השכרנו דרך חברה מקומית בשם Motor Plan אשר נמצאת ממש מחוץ לטרמינל. כמוה יש עוד חברות השכרה מקומיות רבות, וכן גם חברות השכרה בינלאומיות גדולות. כדי לעמוד בתחרות מול חברות ההשכרה הבינלאומיות, חברות ההשכרה המקומיות מציעות תנאים נוחים מאד – הזמנה ללא צורך בהתחייבות או פקדון, אפשרות לביטול הזמנה בחינם, ביטול השתתפות עצמית על כלל הביטוחים האפשריים, נהג נוסף בחינם, בוסטר אחד חינם למי שצריך, מפה של האי ושני בקבוקי מים על חשבון הבית. ניתן לשלם במזומן, ואין שום צורך להשאיר פרטי אשראי או פיקדון כלשהו, מה שכמובן מבורך. בחזור, מספיק להשאיר את המפתח של הרכב בתיבה.
אנחנו לקחנו רכב אוטומט קטן (Hyundai i20). כיוון שהזמנו את הרכב כשבועיים לפני ההגעה, בהרבה מהחברות (גם הבינלאומיות) אזלו המכוניות עם הגיר האוטומטי, שכמותן מוגבלת באירופה בכלל ובכרתים בפרט. לכן, אם גיר אוטומטי חשוב לכם, מומלץ לשריין רכב מראש.
לאחר קבלת הרכב, יצאנו לדרך. היעד הראשון היה האתר הארכיאולוגי הכי מרכזי באי – Knossos Palace. האתר נמצא 7 ק”מ משדה התעופה של הרקליון, מרחק נסיעה של כרבע שעה. זהו ארמון מינואי עתיק מאד, שמעט מאד ממנו נשמר, וחלקים מסויימים ממנו שוחזרו על סמך שיקול דעתו ודמיונו של הארכאולוג ארתור אוונס. אני ובעלי ממש לא חובבי עתיקות, אבל כיוון שזהו האתר הארכיאולוגי המרכזי באי ובעל חשיבות היסטורית רבה, רציתי לבקר בו. בעלי לא נהנה בכלל, וגם לי היה קצת קשה. בנוסף, עצם העובדה שהשחזור לא בהכרח נאמן למקור די הפריע לחוויה האישית שלי. שטח האתר גדול יחסית, ושהינו בו שעתיים-שלוש. עלות הכניסה – 15 יורו לאדם, מוגזם מאד לדעתי, ואפילו לא מקבלים מפה של האתר. באזור יש הרבה מגרשי חניה בחינם.
לאחר שסיימנו לסייר באתר העתיקות, נסענו לעיר העתיקה של הרקליון, נסיעה של 6 ק”מ ושל עוד כרבע שעה. למרבה הפלא הצלחנו למצוא חניה בחינם באחד הרחובות הקרובים למרכז העיר, הליכה של כ-10 דקות משם. העיר העתיקה של הרקליון לא גדולה, ומורכבת בעיקר ממצודה, שובר גלים עם מגדלור בסופו, ורחוב ראשי אחד. התחלנו מביקור במצודה. הכניסה למצודה עולה 2 יורו לאדם. המצודה ממש יפה ומעניינת. ניתן לסייר בחללים השונים בקומה התחתונה, ואז לעלות לגג ומשם לראות נוף פנורמי על העיר והים.
לאחר המצודה עשינו סיבוב בשובר הגלים. שובר הגלים ארוך מאד, ומפאת קוצר הזמן הגענו רק עד חצי הדרך בערך, ושבנו על עקבותינו.
משם הלכנו אל הרחוב הראשי של העיר העתיקה, שם נמצאות כנסיות שונות ובנייני ממשל עתיקים ששימשו את מושלי העיר בעבר הרחוק, וכיום מאכלסים מוזיאונים למיניהם.
סך הכל סיירנו בהרקליון במשך כשעתיים-שלוש, ובסופן חזרנו לרכב, ונסענו למלון שלנו.
את המלון הזמנו בעיירת חוף בשם Agia Marina בחלק הצפון-מערבי של כרתים, כ-150 ק”מ מהרקליון. מהרקליון מוביל כביש מהיר עד העיירה, אך מה שנחשב בכרתים כביש מהיר הוא לא בהכרח מה שרובינו חושבים עליו. חלק מהכביש עובר לאורך קו החוף, וחלקו עובר בהרים. הכביש מכיל הרבה קטעים מפותלים, עליות וירידות. חלק קטן ממנו מכיל 2 נתיבים לכל כיוון עם הפרדת בטון באמצע, ורובו מכיל רק נתיב אחד לכל כיוון, ללא הפרדה. לכן, הנסיעה לוקחת מעל לשעתיים, ובערב הכבישים אינם מוארים כלל. אפילו אם קיימים שם עמודי תאורה, הם לא בשימוש בלילה. לאורך הכביש יש לא מעט מקטעים עם שוליים רחבים, ובכרתים נהוג לנסוע על השוליים עד כמה שאפשר בכדי לאפשר לאחרים לעקוף כאשר יש רק נתיב אחד לכל כיוון.
על המלון עצמו ארחיב בהמשך הפוסט.
יום #2 – אלפוניסי:
ביום השני היעד שלנו היה חוף הים הקסום – אלפוניסי. החוף נמצא בצד הדרום-מערבי של כרתים. המרחק אליו מהמלון שלנו הוא כ-65 ק”מ, אך משך הנסיעה הינו כשעה וחצי ללא עצירות. זאת עקב טיב הכביש – הכביש נכנס לעומק האזור ההררי, הכביש מאד מפותל וצר, לעתים מעל תהום וללא מעקה, עולה ויורד ללא הרף. הנופים לאורך הכביש יפים מאד – הרים גבוהים, קניונים עמוקים, כפרים קטנטנים.
לאחר הנסיעה הארוכה הגענו לחוף אלפוניסי, והבנו שהנסיעה היתה לגמרי שווה את זה! החוף מדהים – מים צלולים ושקטים בצבע טורקיז, חופים חוליים, אזורים רדודים בהם אפשר ללכת הרחק אל תוך הים ולהנות מנופים קסומים. בילינו בחוף 3.5 שעות, ואם לא השעה המאוחרת והדרך הארוכה והלא פשוטה שעוד ציפתה לנו בחזרה, היינו נשארים שם בשמחה עוד.
10 דקות נסיעה מהחוף יש מנזר בשם Chrysoskalitissa Monastery , שניצב על סלע מעל הים, וממנו נשקף נוף מאד יפה אל הים. גם הנוף אליו עצמו הוא מרשים מאד. עלות הכניסה היא 2 יורו לאדם. שווה ביקור אם אתם כבר באזור.
אחרי הביקור במנזר, נסענו חזרה לבית המלון שלנו, עוצרים בדרך לתצפית על קניון עמוק.
יום #3 – קניון סמריה:
את היום הזה התחלנו מוקדם – ב5:45 לפנות בוקר. ביום זה תכננו לעשות טרק בקניון סמריה שהינו הקניון הארוך ביותר באירופה. עקב אורכו ומיקומו, לא ניתן להשלים את כולו עצמאית מטעמי תעבורה, ולצורך כך מומלץ להזמין סיור. את הסיור ניתן להזמין בכל סוכנות נסיעות ובכל מלון, והמחיר לרוב סטנדרטי – 22 יורו לאדם על האוטובוס שאוסף אותנו למסלול ומחזיר חזרה למלון, עוד 5 יורו לאדם על כניסה לשמורה, ועוד 10 יורו לאדם על הספינה בסוף המסלול.
אנחנו הזמנו את הסיור דרך המלון, אשר עובד מול סוכנות מקומית כלשהי, כמו כל שאר בתי המלון. כאמור, האוטובוס אסף אותנו ברחוב הראשי ב-5:45, ולאחר איסוף של עוד כמה אנשים, יצאנו לדרך. לאחר כ-45 דקות נסיעה עוצרים להפסקת שירותים ואוכל במסעדה מקומית. ארוחות לא כלולות במחיר, ומומלץ להצטייד באוכל מראש. אנחנו ביקשנו מראש במלון שיארגנו לנו סל ארוחת בוקר במקום ארוחת הבוקר שאנחנו מפספסים במלון. הסל לא היה שווה במיוחד, אבל יותר טוב מכלום.
לאחר כ-20 דקות של הפסקה המשכנו בנסיעה במשך כ-10 דקות נוספות עד הכניסה לשמורה. בשעות אלה קר מאד בחוץ, ומומלץ להביא איתכם בגד חם כלשהו. לאחר שנכנסים לשמורה, תוך 10 דקות בערך מתחמם, ואין יותר צורך בשכבות הבגדים הנוספות.
אורך המסלול הוא 16 ק”מ אותו כל אחד עושה בקצב שלו (לא הולכים יחד בקבוצה), אך יש המלצה של המדריך בנוגע לשעות המשוערות בהן עליכם להגיע לנקודות מנוחה לאורך המסלול כדי לוודא שאתם בקצב הנכון, ולא מתעכבים יותר מדי. בתחילת המסלול יש ירידה די רצינית, ולכן אם יש לכם מקלות הליכה, מומלץ להצטייד בהם. לנו לא היו, והברכיים שלנו סבלו מאד בסוף המסלול. המסלול לא קשה, אך ארוך. חייבים נעלי הליכה, והרבה מים (ורצוי גם אוכל). לאורך המסלול אין אופציות לקניית אוכל. החצי הראשון של המסלול מוצל לחלוטין, והחצי השני חלקית מוצל וחלקית תחת השמש.
הנופים לאורך המסלול מאד יפים. החצי הראשון הוא נוף אירופאי – יערות, פסגות הרים. בחצי השני של המסלול הקניון נעשה יותר צר, והנוף לעתים מזכיר נוף ישראלי. בסוף המסלול יוצאים לעיירה בשם Agia Roumeli, אשר אליה אין גישה בשום דרך פרט להשלמת המסלול או דרך הים. בעיירה יש טברנות בהן אפשר לעצור ולאכול. כמו כן, יש גם כמה בתי מלון, בהם ניתן לשהות. העיירה שוכנת על חוף ים מקסים – מים צלולים, עמוקים וקרירים. מומלץ להביא איתכם בגד ים כי אין כמו טבילה בים הצונן אחרי המסלול הארוך. אנחנו ישר החלפנו לבגדי ים ולא יצאנו מהמים במשך כשעה. היה תענוג!
פה עליכם לפגוש את המדריך באחת מהטברנות בשעה שהוא נוקב בה בכדי לקחת ממנו את הכרטיסים למעבורת. כפי שאמרתי, המעבורת יוצאת פעם ביום, ומי שמתמהמה, עלול למצוא את עצמו בעיירה עד המעבורת שלמחרת. השייט במעבורת אורך כ-45 דקות, לאורך החופים הדרומיים של כרתים שמספקים נופים הרריים יפים מאד לצד מי ים צלולים. בהגעה, האוטובוס כבר מחכה, ומתחיל את דרכו לכיוון בתי המלון, נסיעה של כשעה וחצי. את היום סיימנו ב-20:30, עייפים מאד אך מרוצים.
אני ממליצה בחום על המסלול – הנופים יפים, והחוויה מיוחדת, מאתגרת ומספקת במיוחד.
יום #4 – שייט לבאלוס וגרמבוסה:
ללא ספק היום הכי מדהים בטיול!
את השייט הזה הזמנו שבוע מראש באינטרנט דרך חברת Cretan Daily Cruises. עלות הסיור היא 28 יורו לאדם, והוא לגמרי שווה את זה! השייט יוצא מנמל Kissamos באוניות גדולות שמכילות מאות נוסעים. אם חשוב לכם לתפוס מקום ישיבה, ממליצה לכם להגיע לפחות שעה מראש כדי לתפוס מקום. אנחנו הגענו 20 דקות מראש והספינה היתה מלאה עד אפס מקום. אנחנו הסתפקנו בלעמוד/ לשבת על הריצפה כי מה שהיה חשוב לנו זה לראות את הנופים.
לגונת באלוס והאי גרמבוסה נמצאים בלב שמורת טבע מדהימה ביופיה שנמצאת בחלק הכי צפון-מערבי של כרתים. לבאלוס ניתן להגיע גם עצמאית ברכב, אך משיטוט באינטרנט עולה שהכביש ממש מסוכן – לא סלול, צר, ועובר מעל תהום, וממליצים לקחת את השייט במקום.
חסרונות השייט – אתם מוגבלים בזמן.
יתרונות השייט – אין צורך לנסוע בכביש המסוכן, וזוכים לבקר גם באי גרמבוסה, אליו לא ניתן להגיע עצמאית.
ההפלגה לבאלוס לוקחת כשעה. ברגע שנכנסים לתוך שמורת הטבע הנופים הם פשוט עוצרי נשימה, וקשה לתאר את זה במלים. צבע המים הוא ב-50 גווני טורקיז שמשתלבים זה בזה – אתם מוקפים איים, ולבסוף – החופים החוליים של לגונת באלוס. בבאלוס נתנו לנו 3 שעות זמן חופשי. מי שרוצה יכול להשכיר שמשיה ליום שלם בעלות של 4 יורו. אנחנו ויתרנו על התענוג, גם ככה בקושי יצאנו מהמים המהממים האלה.
לקח לנו בערך חצי שעה להגיע מהספינה אל החוף כי כל שניה עצרנו לתמונות – הנופים הם פשוט כמו גלויה אחרי פוטושופ!
בבאלוס יש גם אזור של חול ורוד, ממש מיוחד. בכל מקרה, כשסוףסוף הגענו לחוף – ישר נכנסנו למים המדהימים האלה ולא רצינו לצאת.
בצד השני יש לגונה ממש רדודה, מושלמת לתינוקות, שם המים מגיעים עד הקרסול בלבד, וגם שם אפשר לעשות תמונות ממש מיוחדות. אחרי שעשינו שם סיבוב, עלינו קצת למעלה כדי לקבל נוף פנורמי על כל הלגונה במלואה. בעלי נשאב לצילומים אינסופיים של הלגונה כי זה באמת נוף שאי אפשר להתנתק ממנו, ואני ניצלתי עוד הזדמנות אחרונה להשתכשך במים.
שלוש השעות שנתנו לנו עברו ממש ממש מהר, אם הייתי יכולה, הייתי נשארת שם יום שלם, ולרגע הצטערתי שלא הגענו לשם ברכב למרות הכביש המסוכן.
חזרנו בחוסר חשק לספינה, ומשם הפלגנו לאי גרמבוסה – אי הפיראטים, הפלגה של כרבע שעה. בספינה ניתן לרכוש אוכל (כולל בשר) ואלהוכול במחיר גבוה. אנחנו הבאנו איתנו אוכל לכל היום, אז ויתרנו.
לאחר רבע שעה עגנו ליד גרמבוסה, ומאד מהר נעלם לי הצער בדבר זה שלקחנו שייט ולא נסענו ברכב. לגרמבוסה ניתן להגיע רק בספינה, ולכן כשהגענו, האי היה ריק לחלוטין, למעט איזה נורבגי עשיר ששהה שם עם הקטמרן הענק שלו. החוף שם הוא פחות מיוחד מזה שבבאלוס, אבל המים צלולים בטירוף – רואים את כל הקרקעית ללא קשר לעומק המים! צבעי הטורקיז השונים מתמזגים זה בזה, והנוף פשוט מרהיב!
באי הזה נתנו לנו שעתיים חופשיות, ושתי אופציות לתעסוקה – או ללכת שוב לשחות או לעלות למבצר ונציאני עתיק שנמצא בפסגת האי (עליה של 137 מטר), ומשם ניתן לראות נוף. התלבטנו מראש מה אנחנו הולכים לעשות. הבחירה מאד קשה, והזמן קצת לחוץ כדי להספיק לעשות גם וגם מבלי לרוץ באטרף. החלטנו שכיוון שכבר שחינו, אז עם כל הצער שבדבר, נוותר על השחיה ונעלה למבצר כדי לגוון.
החלפתי את בגד הים עוד בבאלוס, ואחרי שירדנו מהספינה התחלנו בעליה. היו בחורות שעלו למבצר בבגד ים וכפכפים בלבד, כך שגם זה אפשרי, אבל נראה לי מאד לא נוח. העליה תלולה למדי, אך תוך 20 דקות אתם כבר במבצר. ברגע שהתחלנו לעלות, הבנו שלא טעינו בבחירה שלנו. הנוף מהספינה היה מהמם, אבל לא ניתן בכלל לתאר את הנוף שנשקף ברגע שמתחילים לתפוס גובה. אפילו שהצטלמנו במשך שעה שלמה, והפקנו את כל התמונות שרצינו, וטכנית יכולנו להספיק גם לשחות, החלטנו להשאר במבצר להפסקת אוכל אחרי שרוב האנשים התחילו לרדת, כדי להנות מהשקט ומהנוף המדהים. פשוט וואו!
לקראת סוף השהות שלנו באי ירדנו גם אנחנו. אני כבר לא טרחתי להחליף שוב לבגד ים, ופשוט נכנסתי לים עם הבגדים עד לנקודה שהמכנס הקצר שלי איפשר. בעלי שעדיין לבש את בגדי הרחצה שלו, יכול היה בכיף להכנס לשחות, אבל הוא כבר שבע מזה.
חזרנו לספינה, ולאחר שעה של הפלגה חזרנו לנמל Kissamos.
אני ממליצה בחום רב על השייט הזה, אל תפספסו את המקום המדהים הזה!
יום #5 – בטן-גב במלון:
פה המקום לספר קצת על המלון. אז כפי שכתבתי קודם, המלון שוכן בעיירת חוף בשם Agia Marina שכולה מוקדשת לתיירות – הרבה בתי מלון, חנויות, מסעדות וכו'. העיירה נמצאת בחלק הצפון-מערבי של כרתים, מה שמתאים למי שמעוניין לטייל בחלק המערבי של כרתים, שנחשב החלק הכי יפה של האי.
המלון הוא מלון 4 כוכבים שנקרא Theo Hotel, מלון האל, שם מאד מחייב. לצערי, כבר עכשיו אעשה ספויילר ואומר שהדבר היחיד שמרשים במלון הזה הוא רק השם. המלון ממוקם על גבעה מעל הרחוב הראשי וחוף הים – מיקום שקט מאד, עם נוף מקסים על הים והאי שנמצא בו, ממש מול המלון. יש גישה נוחה לרחוב המרכזי ולחוף הים, כמה דקות הליכה. הרחוב הראשי מלא מסעדות, וחנויות קטנות. חוף הים נהדר עם מים צלולים.
אנחנו אימצנו לעצמינו מסעדה בשם IRIS, שנמצאת ממש מתחת למלון, ובה אכלנו כל השבוע. המסעדה מעוצבת בצורה מקסימה – גן עם צמחים אמיתיים – עץ רימון מלא ברימונים, ומתחתיו מקומות ישיבה, תאורה עמומה, מוזיקה יוונית אותנטית, פשוט מקום מקסים עם אווירה נהדרת. פעמיים בשבוע יש שם גם להקה שמנגנת בלייב. באיזשהו שלב כל האורחים קמים לרקוד יחדיו, הגיע אפילו עד למצב של ריקוד על שולחנות. היתה אווירה ממש שמחה ומגבשת, אנשים שלא מכירים זה את זה קמו לרקוד יחד בכל רחבי החלל של המסעדה. בעל הבית מאד חברותי, ולקראת היום האחרון כבר הגענו איתו ליחסים של חיבוקים, המלצרים מאד נחמדים, השירות מצויין, האוכל טעים – צלחת גדושות בכל טוב במחיר שפוי והוגן. בקיצור, אם אתם במקרה שם – ממליצים בחום!
חזרה למלון – המלון מספק אירוח על בסיס ארוחת בוקר בלבד. הוא מכיל חדר כושר ו-2 בריכות – מקורה ופתוחה, וכן בריכת פעוטות קטנה. אנחנו הזמנו את החדר הכי בסיסי – החדר נראה כמו חדר בבית הארחה ולא במלון 4 כוכבים. חדר מאד מאד בסיסי וקטן שלא הושקע שום מאמץ בעיצוב שלו או ביצירת תחושת נוחות מינימלית, קונטרסט רציני מול העיצוב של הלובי של המלון שמעוצב בצורה מודרנית. אין WIFI בחדרים בכלל, רק באזורים הציבוריים. בחדר אין שום חלון, רק יציאה למרפסת. אין הפרדה ראויה בין המרפסות של החדרים ובעוד שבחדרים אסור לעשן, בכל המרפסות מותר ללא יוצא מן הכלל. אנחנו לא מעשנים וזכינו בשכנה זקנה שלא הפסיקה לעשן במשך כל השבוע, ללא קשר מתי ובאיזו שעה של היום ניסינו לפתוח את חלון המרפסת כדי לאוורר את החדר. התוצאה היתה שלא יכולנו להשתמש במרפסת כלל, ישבנו בתוך החדר חנוקים ועם מזגן, ללא שום יכולת לנשום אוויר צח, ללא WIFI ועם טלוויזיה של 19 אינץ' שתקועה אי שם בפינה.
בנוסף, אותה זקנה מעשנת היתה חלק ממשפחה גדולה שהתארחה בביתן שלנו בכמה חדרים. לאורך כל השבוע הם עברו ללא סוף בין חדר לחדר, טרקו דלתות, דיברו בקול רם, דפקו על דלתות. כיוון שדלתות החדרים עשויות מפלסטיק זול, הבידוד האקוסטי לא קיים, ופשוט לא יכולנו לנוח מתי שרצינו. הם היו מעירים אותנו בבוקר, בצהריים לא יכולנו לישון כי הם שיחקו קלפים בקולי קולות במרפסת שצמודה לחדר שלנו וכך הלאה. בקיצור, במקרה שלנו זה היה הרע במיעוטו כי כמעט ולא היינו במלון, אבל אם אתם מכוונים לחופשת בטן-גב, תחסכו לעצמכם את עוגמת הנפש, ותמצאו מלון ראוי יותר.
בבוקר אותו יום, שמנו לב במהלך ארוחת הבוקר שבים יש השתקפות, כלומר אין גלים. מיהרנו לעלות על בגדי ים ולרדת לחוף הים. ואכן, הים היה חלק לחלוטין, ובילינו שם להנאתינו כמה שעות. אחרי שמיצינו, חזרנו למלון בתקווה לשנ”צ, אבל אז גילינו שלשכנינו לחדר יש תוכניות אחרות, והלכנו לשבת לצד הבריכה. שחינו קצת בבריכה, קראנו ספר, נמנמנו, ובערב הלכנו כמו כל יום למסעדה האהובה עלינו.
יום #6 – אגם Kournas ורתימנון:
בבוקר נסענו לאגם Kournas שממוקם כ-50 דקות נסיעה מהמלון שלנו. בתמונות האגם נראה מאד יפה, והחלטנו לבקר בו. בפועל האגם נראה קצת פחות מרשים מאשר בתמונות, אבל עדיין יפה – בצידו המזרחי יש אזור חולי רדוד בצבע טורקיז, ואז מעבר חד למים עמוקים בצבע כחול. למי שמגיע עם ילדים, יש אפשרות לשכור סירות פדלים ולשוט ברחבי האגם. אנחנו בחרנו באופציה הפשוטה יותר – החלפנו לבגדי ים והלכנו לשחות. כשנכנסתי למים הרדודים, שהיו צלולים מאד, ישר ראיתי סרטן גדול יחסית רץ על החול. בעלי נכנס אחרי וישר יצא, ואמר שזו לא קרקע חולית, אלא בוצית, וכדאי לשים נעליים מיוחדות לכניסה למים. לא ממש הבנתי למה צריך נעליים, אבל זרמתי איתו. בערך באמצע המקטע החולי הרדוד פתאם הרגשתי שהרגליים שלי שוקעות ונשאבות פנימה, כמו בביצה. התחושה היתה ממש מגעילה, וכמה שניסיתי לעבור את המקטע הזה מהר יותר, ככה שקעתי עמוק יותר. בסוף התייאשתי והתחלתי לשחות כבר בחלק הממש רדוד הזה, כשהברכיים שלי נוגעות בקרקע, רק כדי לעבור אותו ולהגיע למים העמוקים. השחיה במים העמוקים היתה מהנה ומרעננת. בניסיון לחזור אל החוף ניסינו לשחות כמה שיותר בקטע החולי כדי לא להשאב שוב לתוך הבוץ.
כשיצאנו, החלטתי שבא לי שוב לטבול במים, אבל בלי לעבור דרך הקטע הבוצי. ראיתי שהפס החולי נגמר בחלק הדרומי של האגם, ושיכנעתי את בעלי ללכת לשם כדי שנוכל ישר להכנס שם למים העמוקים. מה שלא הבנתי, זה שהקרקע הבוצית שם נמצאת מחוץ למים, ותוך כדי נסיון להגיע לקו המים, הבוץ קרס מתחתי, והרגל שלי נשאבה פנימה עד מפרק הירך. לא יכולתי לצאת כי כל תנועה הכי קטנה שלי גרמה לי להשאב פנימה עוד יותר בלי יכולת לצאת. לקח לבעלי בערך 10 דקות להוציא אותי משם בדרכים יצירתיות. כל הרגל שלי היתה גוש אחד של בוץ שהסריח כמו ביצה/ ביוב. כנראה בבוץ הזה חיים גם כל מיני חרקים שעקצו אותי ב-10 דקות שהרגל שלי היתה בפנים כי ישר הופיעה לי פריחה על כל כף הרגל, שלא עברה לחלוטין עד עכשיו.
בקיצור, לא ממש יכולה להמליץ על האגם הזה, הרבה יותר נחמד לשחות בים. אם אתם עם ילדים, אז כן יכול להיות נחמד להשכיר שם סירות פדלים ואז לקפוץ למים ישר מהסירה מבלי לעבור דרך הבוץ הטובעני.
אחרי הביקור הדרמטי באגם, נסענו הלאה לעיירה רתימנון, נסיעה של עוד כחצי שעה. בדרך עברנו דרך עיירת החוף Georgioupoli. ראינו בדרך חוף ים יפה וכמעט ריק מאנשים, והחלטנו לעצור ולשטוף מעצמינו את האגם, גם מטאפורית וגם תרתי משמע. הים היה צלול וחלק, והשחיה היתה ממש מהנה. לאחר ששבענו ממנה, המשכנו הלאה לרתימנון.
ברתימנון יש הרבה מגרשי חניה חינמיים בקרבת מרכז העיר (דרומית-מערבית למצודה). לא ידענו את זה, וחנינו רחוק יחסית.
התחלנו את הסיור שלנו מהמצודה. הכניסה עולה 4 יורו לאדם. המצודה פחות מרשימה מזו שבהרקליון, אך היא הרבה יותר גדולה, ויש ממנה נוף פנורמי יפה. סיירנו בה כשעה וחצי, והמשכנו לעבר הנמל הונציאני. אזור הנמל קטן ומלא במסעדות, מאד מזכיר באופיו את ונציה. משם המשכנו לתוך סמטאות העיר העתיקה. שוטטנו כחצי שעה ושבנו לרכב.
יום #7 – חצי האי Akrotiri:
ביום זה סיירנו בחצי האי Akrotiri, אשר נמצא כ-10 ק”מ מהמלון שלנו.
התחלנו את היום בסיור בעיירה חאניה – היפה שבכל העיירות שביקרנו בהן. התחלנו מהשוק המקורה, שהוא מאד מוכוון תיירות, והרגיש לנו קצת מזוייף ופחות מרשים וגדול משווקים מקורים אחרים שיצא לנו לבקר בהם במקומות אחרים בעולם. גם בחאניה יש נמל ונציאני, אך הוא הרבה יותר גדול וארוך מאשר זה שברתימנון, וסך אורכו הוא כ-1.7 ק”מ. פה זכינו להפתעה נעימה – צב ים ענק שהגיע לחפש אוכל בנמל חאניה, ממש למרגלות הרציפים. זכינו לקבל תצפית אופטימלית עליו מלמעלה במשך דקות ארוכות בזמן שהוא שוחה במעגלים בחיפוש אחר אוכל בקרקעית.
טיילנו לאורך הנמל במשך כשעה וחצי, ולאחר מכן נכנסנו לתוך הסימטאות הצרות של מרכז העיר לעוד כשעה וחצי. אני ממליצה בחום על הביקור בחאניה – מרכז העיר מקסים, ומוקף בנופים יפים.
לעומת העיירות הקודמות שהזכרתי, החניה בחאניה היא בתשלום, והיתה מפוצצת כמעט לחלוטין.
מחאניה נסענו הלאה למנזר בשם Agia Triada Monastery, הממוקם כ-10 ק”מ מחאניה, נסיעה של כ-20 דקות. המנזר מאד יפה, ואם אתם באזור, אז שווה לבקר בו. עלות הכניסה היא 2.5 יורו לאדם, והנשים מתבקשות לכסות את הברכיים. אני הייתי במכנס קצר, ונתנו לי חצאית בכניסה.
לאחר הביקור במנזר, נסענו להתרענן בחוף בשם Stavros, נסיעה של כעוד רבע שעה. החוף הינו לגונה מגודרת כמעט לגמרי מהים (טבעית), יש בו מים צלולים ועמוקים, וכן סלעים שסביבם ניתן לראות כמה מיני דגים. בחוף היו אנשים שהגיעו עם משקפות צלילה ותרו אחרי דגים. בילינו בחוף כשעה, וחזרנו חזרה למלון, נסיעה של כחצי שעה.
יום #8 – נסיעה לשדה תעופה:
קמנו בבוקר, ארזנו, ונסענו לשדה התעופה, נסיעה של מעל שעתיים.
הפעם המטוס המריא בזמן – מטוס של Sundor, חברת בת של אל על. דגם המטוס היה זהה לזה של החברה הסלובקית, איתה טסנו בהלוך. מצד אחד הוא הרגיש חדיש יותר, אך מצד שני הורגש שדחסו שם הרבה יותר מושבים, שכן לא היה מקום לרגליים בכלל!
שעה וחצי טיסה – וחזרנו לארץ.
לסיכום, ממליצה מאד על כרתים, זה קרוב לבית, ומספק חופים שלא היו מביישים את תאילנד, בשילוב עם נוף הררי ומרשים בחלק המערבי של האי.
