יום שני- קרחון קיצשטיינהורן בקפרון
מתעוררים בואגריין לקול צלילי פעמוני הכנסיות (כל בוקר בשבע...), לבוקר שמש נעים. אני פותחת את היום בקניות בסופר הקטן, 5-10 דקות הליכה מהצימר. לאור מזג האויר היפה וההתלהבות של הילדים ממעט השלג אמש אנחנו מחליטים לשים פעמינו היום לקפרון, שם נעלה בשלושה רכבלים שונים, בנוף שמובטח בספר כי הוא מהיפים באזור, לקרחון העד בקיצשטיינהורן. הנסיעה לא קצרה, משהו כמו שעה+ למיטב זכרוני. בדרך אני מזהה את האגם הקטן בו מסתיים המסלול של נקיק זיגמונד טון, שסימנתי לי.
אנחנו חונים ברחבת החניה של קיצשטיינהורן ולאור החום והשמש תוהים אם אכן לקחת איתנו את כל המעילים-כפפות-כובעים שהבאנו איתנו...בסוף מחליטים לקחת את הרוב.
הרכבל הראשון תלול וארוך, ובסופו מגיעים לתחנה בה יש, כרגיל, בית קפה וגן שעשועים. מסתבר שיש תקלה והרכבל השני מושבת. לא יודעים מתי יחזור לעבוד אם בכלל...אנחנו מוצאים עצמנו בין המוני משפחות מוסלמיות, מלא נשים בבורקות שחורות, כולם תקועים ומחכים שהרכבל יחזור לעבוד. בשלב הזה אני קולטת שכל השילוט כאן הוא בשלוש שפות- גרמנית, אנגלית וערבית. העיירה הסמוכה לקפרון, צל-אם-זיי, מאוכלסת במהגרים מוסלמים רבים, וזה כנראה משפיע גם על התיירות באזור הזה.
כעבור קרוב לשעה לדעתי אנחנו רואים שמתחילה תזוזה של הרכבלים, ואנחנו מיד רצים לתפוס את מקומנו בתור. לפני הרכבל השלישי יש שילוט אלקטרוני עם הטמפרטורה בפסגה, שעומדת כרגע על 15 מעלות. שיחקנו אותה לגמרי...אגב, בניגוד למה שקראנו בספר, וחששנו מהתגובה של פחדן מס' 5, אף אחד משלושת הרכבלים כבר אינו מהסוג הפתוח (כמו נדנדה). בדרך למעלה ראינו אמנם כאלה רכבלים מונחים מושבתים בצד, אבל כנראה לאחרונה הם הוחלפו בחדשים, וכל הרכבלים עכשיו סגורים ולא מפחידים. בכל אופן, בתוך הרכבל השלישי אנחנו מתחילים ללבוש על עצמנו את יתר השכבות שהבאנו איתנו…
רק כדי לגלות שאשכרה לא צריך אותן! אנחנו יוצאים מהרכבל אל רחבת שלג שטופת שמש, זרועה בכסאות נוח (ובורקות שחורות על הרקע הלבן
), לגמרי חוף נתניה יום שישי... אני מוצאת לי כמה כסאות פנויים ושולחן ומתמקמת. אדיר והילדים רצים למסוע שמעלה אותם שוב ושוב למעלה הגבעה ומתחילים להתגלש, פחדן מס' 5 רובץ לידי ומשחק בשלג. מהר מאוד כולנו מוצאים עצמנו עם חולצות קצרות, כשהמעילים משמשים מצע לשבת עליו כדי שהטוסיק לא יירטב כשמשחקים בשלג.
אחרי שכולם ממצים את ענין הגלישה, כל החמישה מתחילים בעבודת צוות לבנות איש שלג, שיוצא להם מרשים וגדול ומושך את תשומת לב הסובבים עד כדי כך שכשהוא מוכן מתחיל להיווצר תור של תיירים שרוצים להצטלם איתו
...הילדים בעננים מהסיטואציה, פטריוט מס' 3 מתחיל לחרוט בשלג (באצבע חשופה
) בענק ISRAEL PEACE למרגלות איש השלג שלנו, ומכיון שכבר נהיה מאוחר ואנחנו רוצים להספיק עוד משהו היום אנחנו נאלצים להתחיל את מסע הרכבלים בחזרה למטה, תוך כדי שאנחנו ממשיכים לעקוב בעינינו אחרי טור המצטלמים שממשיך לזרום שם סביב איש השלג הישראלי שלנו...בהחלט גאווה ישראלית. ולרגעים, שם על פסגת הר קיצשטיינהורן, נראה היה שהשלום כבר כאן
…
בדרך החוצה מקפרון אנחנו נכנסים לאגם ההוא שראינו בדרך הלוך, ולא משתהים שם יותר מדי כי המקום די מאכזב וממש לא פסטורלי או מרהיב כפי שתואר בספר.
לסיכום הביקור בקיצשטיינהורן, מכיון שטרם נסיעתנו קראתי דעות חלוקות על המקום, שנעו בין המלצות נלהבות לבין אכזבות והמלצות לוותר- זה תלוי, לדעתי, בשני גורמים משמעותיים- 1. מזג אויר. חד משמעית, המקום שווה הגעה אך ורק במזג אויר יפה, שמשי ולא קר. 2. עד כמה אתם, והילדים שלכם בעיקר, נחשפתם עד היום לרעיון המשחק בשלג, אם זו חוויה ראשונית או שאתם למודי חופשות סקי או מאלה שנכנסים לאוטו ונוסעים לחרמון בכל פתיחת עונה...אנחנו, בגדול, שונאים קור, שונאים את ההתארגנות וההתלבשות לקראת המפגש עם הקור, הרוח והשלג, ולכן עד הטיול לאוסטריה הקטנים שלנו לא פגשו שלג מימיהם (הגדולים חוו כי גרנו באזור ניו יורק כמה שנים כשהיו קטנים). בקיצור, ובמיוחד לאור מזג האויר הנפלא שתפסנו באותו יום, עבורם זו היתה חוויה מלהיבה מאוד, בלי שאנחנו נאלצנו לסבול בשביל זה...והיום הזה הוכתר כאחד משיאי הטיול לאוסטריה.
אנחנו מקנחים את היום המושלם במרחצאות באד הופגשטיין, שבדיעבד חבל מאוד שבזבזנו את הכניסה אליהם באותו יום שמשי ויפה ולא שמרנו את האופציה הזו ליום גשום (אנחנו עם כרטיס זלצבורגרלנד, שמקנה כניסה חד פעמית לכל המרחצאות השווים). המרחצאות מאוד מוצלחים, וגם שקט ורגוע כאן. בשלב הזה אנחנו עוד לא יודעים להעריך את זה כי אלה המרחצאות הראשונים שאנחנו מנסים. בדיעבד, כאמור, היינו צריכים להקדיש למקום הזה גם יותר זמן (הגענו לשם בסביבות 17:00-18:00, לא היינו מצויידים בארוחת ערב והילדים כבר היו רעבים ועייפים) וגם לשמור אותו ליום קר וגשום, שכאלה עוד עומדים לנחות עלינו בגדול בימים הקרובים…
יום שלישי- מופע עופות דורסים בטירת וורפן, האלשטט- מכרה המלח וסיור קצר בעיירה
מתעוררים לבוקר מעונן. בנסיעה לכיוון טירת וורפן גם מתחיל לרדת גשם, שממשיך לטפטף כשאנחנו יוצאים מהאוטו ואנחנו בוחרים לעלות לטירה בפוניקולר (משפחת ש' שמצטרפת אלינו היום עולים ברגל). עד שאנחנו מגיעים למעלה הגשם מפסיק ועד שיתחיל המופע הילדים ואדיר משחקים במשחקי העץ העתיקים שברחבת הטירה ואני, כמובן, בהפסקת קפה
מופע העופות הדורסים מאוד נחמד ומעניין, וגם השמים חסים עלינו לעת עתה.
על סיור בתוך הטירה עצמה אנחנו מוותרים, ומחליטים למהר למגלשת ההרים באבטנאו (גם קרובה וגם אנחנו זכאים לגלישה אחת חינם עם כרטיס זלצבורגרלנד) לפני שיחזור הגשם…
ו
בכן, לא הצליח לנו הפעם. איך שאנחנו מגיעים למקום מתחיל גשם, שהולך ומתחזק וכבר ברור שהמגלשות לא יחזרו לעבוד בזמן הקרוב. אנחנו מוצאים פיסת גגון להסתתר מתחתיו ומנצלים את ההמתנה לפיקניק מאולתר על אספלט בגשם.
אנחנו מבינים שהיום כבר לא נגלוש ומקבלים החלטה לנסוע למכרה המלח בהאלשטט (למרות התכנון המקורי ללכת למכרה השני, שבו יש גם שיט בתוך המכרה) כדי שבמידה ויתבהר בהמשך נוכל כבר להמשיך לעיירה האלשטט ו”להזדכות” עליה.
הביקור במכרה נחמד, לא פסגת הטיול...ההסברים והמצגות די מייגעים ולא אטרקטיביים, ועיקר החוויה זה המדים שמקבלים בכניסה, המגלשות התלולות שבפנים ורכבת העץ המהירה שמוציאה אותנו החוצה אל האור...קצת בדיחות שואה שעוררו בנו המדים, הגרמנית, החושך, הרכבת, עזרו להפוך את הביקור לחוויה משעשעת
הבונוס הכי גדול במכרה המלח של האלשטט הוא הדרך אליו וממנו, מהכניסה לאתר ועד המכרה עצמו, שצופה על נוף מהמם!!!
כשאנחנו יוצאים משם אכן לא נותר זכר לגשם, אבל כבר מאוחר (לא יותר מ18:00 למיטב זכרוני...) ובעלי העסקים מתחילים לסגור לנו את בתי הקפה בפרצוף...איכשהו אנחנו מצליחים לשכנע קופאית אחת לפתוח לנו מחדש את הקופה בשביל לשלם על הארטיקים, ואנחנו מטיילים עוד קצת לאורך הטיילת היפה ומסיימים את היום הזה באוירה פסטורלית…
יום רביעי- מגלשת הרים באבטנאו, אגם גוסאו, ומרחצאות תרמה אמדה בפלכאו
היום שוב תחזית קודרת למדי, ואנחנו ממהרים דבר ראשון על הבוקר שוב לאבטנאו, במטרה להספיק הפעם את המגלשות לפני שיתחיל גשם. זה מצליח לנו, וכצפוי, אחרי הגלישה החינמית אנחנו מפרגנים לכל ילד סיבוב נוסף...אני, כרגיל, עם פחדן מס' 5, מחכים למטה במתקנים, כשאני בהיכון לצלם אותם מגיעים.
מכאן לאגם גוסאו המקסים בהחלט. אצל הילדים לא נרשמת התלהבות, כי מדובר בטיול די “סתמי” סביב האגם, בשביל אספלט ללא “אטרקציות”, למעט כמובן יפי האגם המלווה אותנו לאורך הדרך. לקראת סוף הקפת האגם מתחיל גשם.
אנחנו מסיימים את היום בבילוי ארוך במרחצאות תרמה אמדה בפלכאו, יחד עם כללללל הישראלים הנופשים באזור, ועוד רבים אחרים. אישית פחות נהניתי כאן מאשר בבאד הופגשטיין, ואם חשבתי שזה בגלל מזג האויר שהביא את כולם לכאן היום, לעומת באד הופגשטיין שהיה ריק ושקט ביום בהיר, אז בהמשך, כשמשפחת ש' היתה בבאד הופגשטיין בגשם, הם דיווחו שגם אז שם היה יותר שקט ורגוע.
הילדים דוקא נהנים כאן יותר, יש כאן מגלשות מים הרבה יותר אטרקטיביות, ובריכת גלים מגניבה, בה הם יוצאים למלחמה על אבוב עם חבורה של נוער מקומי…
מחר מתכננים נסיעה לעיר זלצבורג, ומתפללים לשינוי בתחזית עד הבוקר…
להתראות בפוסט הבא!
