זהו, החלטתי, טיול תרמילאים נוסף על הפרק! לאן ניסע הפעם? כמי שטייל חמש פעמים באמריקה הלטינית (מרכז + דרום) חשתי שהגיע הזמן לגוון. לפני 17 שנה, ממש לפני הדוקטורט טיילתי בתילאנד. בהיותי שם חשתי מין תחושת פיספוס. לא שתילאנד לא מדהימה, היה לי אחלה טיול שם. פשוט קלטתי שיש מדינות אחרות באיזור ביניהן ויטנאם שכדאי מאוד לבקר בהם. אז הינה כחלוף השנים ההבטחה הזו מומשה.
ניגש למלאכה ותופר את ימי החופש שלי יחד עם החגים ומרכיב מסלול של 25 יום נטו בויטנאם וקמבודיה - לי היה ברור שאם כבר מגיע לדרום-מזרח אסיה, אז אני חייב לבקר במקדשים של אנגקור. כמו"כ היה לי ברור מפאת קוצר הזמן שיהיה עלי לוותר על כמה מקומות כיוון שויטנאם מדינה גדולה ובעיקר ארוכה מאוד.
המסלול: האנוי – סאפה – נין בין – קאט בה (הלונג ביי) – הוי אן – קן טאו ווין לונג (דלתת המקונג) – סייגון – סיאם ריפ (מקדשי אנגקור) – קו רונג – חזרה להאנוי דרך סייגון. כאן גם המקום להודות לחברי הפורום באתר שנעזרתי בם ע"מ לעצב לי את המסלול.
בשונה מטיולי הקודמים, כאן סגרתי מראש כמעט את הכל וזאת על מנת לחסוך זמן בחיפושים – טיסות פנים, נסיעות ומלונות (למרות שאין ממש צורך בכך). חוץ מהטיסות בקמבודיה (פרטים בהמשך) הכל די תיקתק וגם בחירת המלונות בד"כ היתה טובה.
מגיע להאנוי מוקדם בבוקר ומסתבר לי שבדיוק חלפה לה סופת טייפון באזור והגעתי בשוליה כך שהיה עדיין גשום. זורק את עצמי במלון ומתעורר בשעת אחה"צ מוקדמת , הולך לאכול משהו ומתחיל לסייר ברובע העתיק תחת טיפטוף עם המטריה החדשה שקניתי זה עתה בחנות הנוחות Circle K, קניה שהוכיחה את עצמה כדאית בהמשך כיוון שהגשם ימשיך ללוות אותי לאורך כל הטיול. לפני השינה אני הולך לאכול את מרק הפו הראשון שלי ומתחיל להתרגל לטעמים הויטנאמים.
למחרת מוקדם בבוקר נוסע לסאפה באוטובוס, נסיעה של 5 שעות שמשום מה קצת חששתי ממנה אבל סה"כ עברה בסדר גמור עם שתי עצירות בדרך. בדרך רואים הרבה שדות אורז מוצפים אשר במרכזם יש מן ביתן/אוהל צף שסביר להניח שמשמש את החקלאים, ואני אומר לעצמי משפט שיהדהד בראשי עוד בהמשך: "חיים של אחרים". מגיעים לסאפה וכמובן יורד גשם... אני בא להוציא את התרמיל מתא המטען ורואה שחלק מהבגדים שלי בתרמיל נרטבו למרות שהיה בתוך תא המטען, כנראה ממים שניתזו משלוליות. נדרשו כמה ימים עד שנתייבשו... בנתיים נזרק במלון ונרדם לי לכמה שעות, עדיין תשוש מהטיסה. עושה סיור קצר בעיירה, האגם היה אפוף בעריפילים, מחזה יפה.
למחרת התעוררתי מאוחר והתחלתי לטייל באיזור כשהגשם למזלי הרב נפסק ולמעשה לא ירד גשם בכל שהותי בסאפה. התחלתי בתצפית בהר Ham Rong, עליה לא קשה במיוחד דרך גנים יפים ומלמעלה נשקף לו הנוף של סאפה. המשכתי משם בהליכה רגלית עד למבואות הכפר קטקט. כשבדרך נשקף אלי הנוף המהמם של סיבבותיה של סאפה – העמק עם טרסות האורז על גבי שיפולי ההרים. בהחלט מראה מרשים, עכשיו הבנתי על מה כולם מדברים. עוד אשוב לכפר קטקט עצמו למחרת. בדרך חזרה עצרתי לארוחה קלה ב- Fansipan Terrace Cafe מסעדה משקיפה על הנוף המהמם של העמק, מקום אידיאלי לסיום יום טיול. עוד אשוב אליו. חוזר למלון ובערב ארוחת ערב במסעדת Little Sapa שהפכה להיות מסעדת הבית עבורי. למחרת מתחיל את אחת מסדרת רכיבות הקטנוע שלי, כשאני נוסע לכיוון מפל הכסף ומדי פעם עוצר לצלם את הנוף הנפלא. בדרך חולף על פני הרכבל המדהים שעולה לכיוון הר פאנסיפאן אך כיוון שההר היה אפוף בעננים החלטתי לוותר על העליה להר. למעשה בכל ימי בסאפה ההר היה עטוי בעננים, וכאן עולה בי התהיה המוזרה האם משהו אי פעם ראה את הפסגה של הר הפאנסיפאן... אחרי מפל הכסף אני ממשיך לנסוע לכיוון מפל האהבה. אל מפל האהבה מגיעים רגלית דרך "מעבר גן עדן". ובכן, זו הייתה אחת ההליכות היפות והשלוות שעשיתי, כשנוף הררי מוריק מסביבי. לבסוף הגעתי למפל האהבה ונתקעתי לי שם כחצי שעה. פשוט התאהבתי במפל האהבה ולא יכולתי לזוז ממנו. בחזרה לאופנוע. מחליט לחזור לסאפה בדרך צדדית שנמצאת קצת אחרי מפל הכסף, דרך שהומלצה בפורום ע"י גולני. חותך מהכביש הראשי, מתחיל לנסוע למטה לכיוון העמק, אממה, באמצע הירידה הכביש "נגמר" כשתהום נפערה באמצע הכביש. בלית ברירה, חזרתי לדרך הראשית ושבתי לכפר קטקט למפל שבכפר. יפה.
ביום האחרון בסאפה נסעתי עם האופנוע בעמק בכיוון ההפוך דרך הכפרים Lao Chai ו- Ta Van עד לכפר Ban Den . מצידי הכביש יש מדי פעם פלגי מים שחוצים אותו, ובדרך יש כמה נקודות תצפית. ראיתי כיצד קוצרים את האורז, מפרידים את הזרעים, מייבשים את האורז, וכיצד שורפים את שיירי הצמח מה שישמש אחר כך לצרכי דישון. מאוד אהבתי את הנופים בסאפה. אני זוכר שבתחילת הטיול חשבתי לעצמי – מה העיניין בסאפה ומה כולם מתלהבים? אבל אין ספק שהנופים ההרריים, העמק, הטרסות, כל הירוק הזה ופלגי המיים והנהרות בהחלט יפים ומלהיבים.
זהו, תם פרק סאפה, לוקח ואן בבוקר לכיוון האנוי. בערב צריך לתפוס רכבת לנין בין. אז מה עושים בהאנוי בכמה שעות האלו? מטיילים ברובע העיר העתיקה, אוכלים במסעדה, ומתרעננים במיץ קר שקנתי ברחוב. אנחנו נחזור לעניין שתיית המיץ עוד מעט... מגיע עם הרכבת לנין בין בשעת ערב מאוחרת ולוקח מונית למלון בטאם קוק. בלילה לדאבוני היה לי קלקול קיבה מהסרטים - לדעתי בגלל הקרח שגברת האנוי מוכרת מיצים שמה בכוס - כך שלמחרת נמחק לי יום מהטיול. הקפדתי לשתות המון ואכלתי אוכל דל (מרק זך, אורז ושות') ומאוד מאוד הצטערתי על כך כי מאוד חיכיתי לאטרקציות שסביב נין בין. מסקנה, לא לזלזל בטיפים ואם אומרים שלשתות עם קרח זה מסוכן אז להפנים וליישם: לא לשתות עם קרח שמקורו לא ברור! למזלי הרב קילקול הקיבה נחלש ולמחרת הצלחתי לטייל בסביבה. כמובן שבבוקר ירד מבול אך לא נרתעתי וכשהגשם נפסק אחרי כשעה שכרתי אופנוע מהמלון ומיד יצאתי לטראנג אן. ובכן, המקום אכן מדהים והיה לי שיט מענג ויפה. בשייט עוברים דרך כמה מערות כשממש צריך להתכווץ ולהוריד את הראש עד גובה הסירה עצמה, חויה. הנופים פשוט מדהימים! לאחר מכן שמתי פעמי לאקו-פארק ואן לונג, מתוך ידיעה שלא אספיק לשייט כיוון שכיוונתי את עצמי לעלות לקראת אחה"צ לתצפית בהאנג מואה. הגעתי לואן לונג, דפקתי כמה צילומים ומהרתי להמשיך חזרה לכיוון העליה לתצפית. בדרך ירד גשם ועצרתי עד שהגשם חלף כשאני מסתתר תחת איזה גגון. מיהרתי לכיוון האנג מואה ועליתי לתצפית מותש מיום האתמול, אך לא וותרתי. ואכן הנוף מלמעלה לא פחות ממדהים. שמחתי על כך שהצלחתי להציל את היום, חזרתי לטאם קוק ויצאתי בערב עם זוג ישראלים צעיר לאכול סוף סוף כמן שצריך ב Chookie's Beer Garden הסמוך למלון. ההמבורגר היה מעולה.
למחרת לוקח רכבת בוקר חזרה להאנוי, נסיעה שמשום מה הייתה פחות נעימה מהדרך הלוך. הגעתי להאנוי ולקחתי מונית למשרד של "סאפה אקספרס" שממנו אני אמור לצאת לכיוון האי קאט בה שבהלונג ביי. טוב, יש לי כשעתיים להעביר עד הנסיעה לאי קט בה. מה עושים? משאיר את התרמיל (מותר להגיד מוצ'ילה בויטנאם??) במשרד הנסיעות, שולף את גוגל מפס (האפליקציה הכי שמושית שהייתה לי בטיול) ומחפש מסעדה. למזלי הרב איתרתי את מסעדת Bun Cha Ta שמציעה "אוכל רחוב" אבל בתנאים של מסעדה נורמאלית. אחלה מקום, היתה לי חויה נחמדה והיה מאוד טעים כך שהבטחתי לעצמי לחזור לשם לפחות פעם אחת בגיחות שלי חזרה להאנוי, דבר שלדאבוני הרב לא קרה בסוף. נסעתי לקט בה עם חברת "קט בה אקספרס" בשרות שכולל נסיעה באוטובוס של כ- 3 שעות עד להי פונג, מעבורת קצרה לאי, והמשך נסיעה באוטובוס לעיירה קט בה עצמה (45 דקות לערך).
מאוד אהבתי את השהות בקט בה. הגעתי למלון (קט בה גסטהאוס) ודרכו ארגנתי את השייט למחרת במפרץ לן הא (Lan Ha Bay) ובהלונג ביי. למזלי הרב השייט היה ביום קסום עם מזג אוויר מצויין, שייט שכלל חתירה נחמדה מאוד בקיאקים, עצירה באחד החופים באיים לשחיה ושנרקול, ארוחת צהריים מעולה ועצירה באי הקופים. הרשימה אותי מאוד אגב עיירת הדייגים הצפה הסמוכה לרציף. אותי יום השייט מאוד סיפק. חזרתי לאי והלכתי לאכול במסעדת יאמי (Yummy Restaurant) שהפכה להיות מסעדת הבית שלי בקט בה.
למחרת, תכננתי לתור את האי באופנוע ולעלות לתצפית בפארק הלאומי קט בה. אבל... עונת הגשמים נתנה שוב את אותותיה וגשם מטורף ירד כל הבוקר. כבר התחלתי לחשוש שהנה נשרף לי עוד יום אבל למזלי הרב בסביבות השעה 11 הגשם נרגע ואף הפסיק. מיד לקחתי אופנוע ששכרתי מהמלון והתחלתי לחרוש את האי. תחילה בנקודת התצפית היפה - Cannon Fort שמשקיפה על העיירה קט בה עצמה והמפרץ והאייונים סביבה. כעת שמתי פעמיי למטרה הראשית שלי באי – טיפוס לעבר נקודת התצפית שבפארק הלאומי קט בה. פסחתי על מערת בית החולים מטעמים של קוצר זמן וחוסר עיניין והגעתי לכניסה לפארק וכאן מתחיל סיפור מעניין... מחנה את האופנוע בחניה וצועד לעבר הבוטקה של השומר/כרטיסן. השומר מתריע בפני לחזור מהר עד השעה 16:00 כי מתחילה סופת טייפון, לא פחות ולא יותר! הוא אמר לי שאם אזדרז אני אוכל להספיק את הדרך הלוך וחזור בשעה וחצי (השעה הייתה 14:00). אמרתי לעצמי שאני עושה את זה וגג ארבע אני חוזר. לפני היו זוג בחורים שכבר נכנסו בהליכה מהירה ודי נעלמו לי מהרדאר. העליה לא קלה אך גם לא קשה כמו שחששתי, מזג האויר האפרורי מיתן את החום כך שזה הקל על ההליכה. בדרך למעלה חולפת על פני קבוצה של מטיילים שדי משתהים על כך שאני עולה ושואלים אותי האם אני מודע לגבי סופת הטייפון שהולכת וקרבה, ושהשומר אמר להם שאמורה להתחיל בשלוש וחצי... המשכתי הלאה ועוד חבורה של מטיילים שיורדת עוברת על פני – ושוב- סופת טיפון מתקרבת תזהר. לקראת הפינל חולפים על פני שני בנים ואם ישראליים (בהמשך הטיול אפגוש אותם בסיור במקונג), שואל אותם עוד כמה נשאר לפסגה, אומרים משהו כמו 10-15 דקות , שואל אותם לגבי הסופה , וגם סיפרו לי – כן השומר אמר להם עד שלוש לחזור בגלל הסופה המתקרבת... לאט לאט אני מבין שאו שהתחזית השתנתה או שמה השומר טועה/מטעה... העליה הופכת לחדה יותר אבל תוך 10 דקות אני מגיע לנקודת התצפית הראשונה - למגדל. משם אני מבחין בפיסגה שנמצאת כמאה מטר משם ומחליט ללכת לשם למרות איום הסופה (אחרת כאילו לא הייתי שם). משאיר את התרמיל לרגלי עמדת התצפית והולך לפסגה שם אני פוגש את צמד הבחורים שיצא קצת לפני. כעת אני לבד בפיסגה ומצלם בחיפזון לכל עבר עם הסמארטפון ועם ה DSLR כשהרוח מנשבת ומרחוק העננים נראים מאיימים. שוהה 5-10 דקות שם וחוזר לעמדת התצפית הנמוכה יותר. עולה לקומת התצפית, מצלם בחיפזון. הרוח נושבת, העננים מאיימים, אני בלחץ לסיים ולהתחיל לרדת, ולפתע, צמד תיירים נוסף עושה את צעדיו למעלה אל כיוון העמדה... ואני הרי הייתי משוכנע שאני אחרון... שואל אותם אם הם יודעים לגבי הטייפון, ואומרים לי שכן ושהשומר אמר להם לרדת עד השעה 17:00... אני יורד ובאמצע הירידה חולפים על פני שלושה חברה ישראלים. מתבדח איתם קלות ומפנים: יש כאן קנוניה! אני מגיע למטה כשתחושת סיפוק גדולה מפעמת בי, הכל בסיידר! שואל את השומר אם זה בסדר עכשיו לנסוע לקצה האי למעגן הצפוני Ben pha Gia Luan ואומר בחיוך, כן אין שום בעיה... כאן נפל לי האסימון סופית – לא סופת טייפון ולא בטיח. מה שנראה לי זה שהשומר בכוונה מלחיץ כדי שאנשים לא "יתקעו" למעלה ויחזרו לפני החשכה למטה. חוזר לאופנוע וממשיך לרכב לעבר הקצה הצפוני של האי בדרך מקסימה (אחת הדרכים הכי יפות שהייתי בהן בכלל!), כשלפתע נפתח לו מפרץ הלונג במחזה מרהיב. שבתי חזרה לעיירה הפעם בדרך החוף המערבית, עייף אך מרוצה מאוד – יום שכמעט נמחק לי בגלל הגשם הפך להיות יום טיול מאתגר ומקסים!
למחרת שב להאנוי באותו דיל וממשיך לשדה התעופה לקחת טיסה לדאנאנג. הטיסה מתעכבת כך שיוצא שאני מגיע לדנאנג ב 20:00. פיספסתי את השאטל להוי-אן ואין לי כבר סבלנות לחכות לבא (יש רק כל שעה) וזה קצת עלה לי ביוקר כיוון שנסעתי במונית עד למלון בנסיעה שעלתה לי 500. לא נורא. המלון/הום סטיי בהוי אן היה נפלא - Nguyen Dong Hoi An Riverside Homestay. המארחים הסבירו לי על אופציות הטיול באיזור והלכתי לישון. למחרת הייתי די עייף מהסיבוב בצפון ודי התבטלתי לי חצי יום בחדר. בכל זאת אספתי את עצמי ושכרתי אופניים מהמלון כדי לטייל לכיוון הכפר טן הא (Thanh Ha pottery) ששוכן בקרבת העיירה. אח"כ סיירתי בעיירה עצמה והגעתי לעת ערביים לחוף אן באנג. שם בין הרגעות להסתמסיות אני מקבל מייל שאחת מטיסות הפנים שלי שתכננתי בקמבודיה מבוטלת... שבתי לי למלון ואחרי מקלחת ארגנתי לי טיסה חילופית דרך הסקיי סקנר ושמתי פעמיי למסעדתThai Kitchen שעליה קראתי ביקורות טובות כאן באתר ואכן לא התאכזבתי. למחרת, שכרתי אופנוע ונסעתי לכיוון לדאנאנג להר השיש, אך לפני כן נסעתי לעיר עצמה כיוון שהיו לי גם סידורים (פילטר UV במצלמה נשבר). לפתע אני מוצא את עצמי על הקטנוע נוסע ברחובות הסואנים בתוך תנועת רכבים וקטנועים משוגעת כאחד העם. למען האמת השתלבתי די בקלות. חוויה מכוננת. בדרכי חזרה לכיוון הר השיש עצרתי להתבונן בחופים החוליים הלבנים והיפים בדנאנג. לדעתי המים בחופים אלו הרבה יותר רגועים ומתאימים לשחיה מחופי הוי-אן. בכלל, דאנאנג הרשימה אותי כעיר מודרנית ומסודרת. עליתי (הפעם במעלית) להר השיש וטיילתי למעלה. הגעתי ברגל עד לנקודת התצפית הכי גבוהה – זו תהיה מן הסתם העלייה לתצפית האחרונה לטיול זה. הנוף מרשים וכן הטיול באתר עצמו נחמד מאוד. ירדתי וחזרתי לכיוון הוי-אן ונסעתי לחוף – הפעם לחוף Cua Dai טבלתי במים, התרגעתי בחוף, כמה ווצאפים ומחשבות על המשך הטיול.
למחרת עזבתי את הוי-אן וטסתי מדאנאנג לקן טאו, העיר הגדולה של דלתת המקונג. הגעתי לגסטאוס ולמחרת על הבוקר יצאתי לשייט לאיזור השוק הצף בסירה שאורגן על ידי בעלת הגסטאוס. מה אני אגיד, קשה לי עם השעות המוקדמות האלו ורוב החלק הראשון של הסיור הרגשתי רדום. בכל זאת השוק הצף של Cai Rang הוא מעניין מאוד. מדובר למעשה בשוק סיטונאי בו מגיעות סחורות על גבי ספינות קטנות למכירה לסוחרים. עניין לראות את תחנות הדלק בדרך על הנהר לתדלוק הסירות והספינות השונות, הנהר כעורק תחבורה לכל דבר- חיים של אחרים. לאחר מכן המשכנו לכיוון השוק הצף של Phong Dien שהוא שוק יותר קטן ויותר קמעונאי. סיירנו אח"כ במפעל מקומי קטן לייצור אטריות אורז (מעניין) וכן בחוות פיתונים בו פושטים את העור מהנחשים הענקיים, מיבשים ומוכרים אותו לקניינים לצורך הכנת מני מוצרים שונים מעור נחש (לא אהבתי). קינחנו בארוחת צהריים במסעדה מקומית באזור הכפרי שם פגשתי שוב במשפחה שראיתי בפארק בקט בה. בכלל, השייט בתעלות הצדדיות באזור הכפרי היה חביב עלי יותר מהשייט על הנהר המרכזי. בדרך חזרה, איך לא, ירד עלינו מבול אך היינו מוגנים מפניו בעזרת כיסוי הסירה, מה שלא מנע ממני להצטנן. חזרנו לעיר בסביבות הצהריים, מקלחת ולמיטה להשלים שעות שינה. יצאתי בערב לאכול. קשה למצוא מסעדה ראויה בקן טאו. באופן כללי פחות אהבתי את העיר למעט הטיילת. במיוחד לא אהבתי את המיקום של הגסטאוס, אבל בכל זאת היה זה היה ביקור מעניין בעיר שהיא קצת יותר אפורה.
למחרת נסעתי עצמאית באוטובוס מקומי לכיוון העיר וין לונג ע"מ לצאת לכיוון האקו-גסטהוס Happy Family. ובכן, הייתי שם רק לילה אחד אבל אני יכול לומר בוודאות שזה אחד המקומות הכי יפים ונעימים ששהיתי בהם בטיול. ההגעה לשם היא חוויה בפני עצמה, כשמתחנת האוטובוס בוין לונג אסף אותי אופנוע מטעם הגסטהאוס ואז חוצים את הנהר במעבורת אופנועים ובגדה השניה משיכים ונוסעים בדרכים מפותלות אשר נהפכות לשבילים צרים עד הגסטטהוס. הגסטאהוס מדהים על שפת נהר המקונג בסביבה כפרית לגמרי. המקום מאורגן להפליא, האוכל גם מצויין כשבנוסף לדברים הסטנדרטיים יש גם דברים מעט שונים או משונים בתפריט. הצוות במקום היה פשוט מצויין וידידותי ועזר המון. מיותר לציין שהשקיעות מדהימות! חבל שלא היה לי יותר זמן לעוד איזה יום-יומיים כדי להרגע ולנוח ואף אולי לעשות פעילות ממגוון הפעילויות שהמקום מציע.
אממה, בעודי בשיא הרוגע כשאני מתכנן את סיום הטיול בחופים בקמבודיה ורגע לפני שאני מתחיל לעשות בוקינג למלונות אני מקבל אמייל מחברת התעופה הקמבודית שגם הטיסה הטיסה מהחופים חזרה לסייגון מבוטלת. אוי ואבוי! זו הטיסה הכי קריטית יום לפני החזרה הביתה כשאחהײצ באותו יום טיסת המשך מסייגון להאנוי... שוק טוטאלי! בבאסה איומה ניגשים לפתרון המצב. סקייסקנר נכנס לפעולה שוב ואני מוצא טיסה עם קאטאר איירליינס מפנום פן לסייגון – עליהם מן הסתם אפשר לסמוך. לדאבוני זה הצריך אותי לחתוך יום בחופים, נגיע לזה בסוף. מוין לונג אני נוסע עצמאית באוטובוס לסייגון. מגיע לסייגון למלון טוב ומשוטט לי קצת באיזור 1. למחרת שורף עוד קצת זמן ויוצא לכיוון השד"ת בשאטל. זהו, אומרים שלום זמנית לויטנאם וטס לסיאם ריפ קמבודיה, על מנת לבקר במקדשי אנגקור המפורסמים. בשד"ת אוסף אותי נהג הטוקטוק ששלח המלון. הכביש שמוביל מהשדה לסיאם ריפ עצמה היה ברובו מוצף להחריד ונאמר לי שעד אתמול ירד גשם חבל"ז. הניקוז בקמבודיה מסתבר גרוע והיה משעשע לראות ילדים שוחים ומשחקים במיים שנקוו. התמזל מזלי ובכל ששת ימי בקמבודיה לא ירד גשם. מצחיק היה שכל הזמן הנסיעה בטוקטוק מהשדה למלון הטלפון שלי פשוט השתגע, נדלק ונכבה כל הזמן. מאוד התלהבתי מהעובדה שמסיעים אותי בטוקטוק וניסיתי לצלם את נהג הטוקטוק ותוך כדי הקפיצות והרעידות של הנסיעה אני שם לב שהתמונה יוצאת מטושטשת. לא כ"כ הבנתי למה. במלון שמתי לב שפשוט המגן של הפון הושם הפוך לאחר החלפת הסים בשדה למקומי והוא פשוט חסם את העדשה וכן לחץ כל הזמן על כפתורי ההפעלה והנה הסיבה לכך שהטלפון שלי "השתגע" וצילם מטושטש. המלון היה חבל"ז חדר מדהים, מקלחת מדהימה, ברכה ומסעדה טובה וכן יחס מצויין ועוזר מצד הצוות ובעה"ב. אלמלא העובדה שהמיטה המפוארת היתה קשה רצח היה יכול להיות מושלם... אבל בסוף גם על משטח קשה כזה התרגלתי לישון.
המקדשים – ובכן היה שוה את כל הטרחה וההשקעה של ההגעה! איפהשהו במחשבה המקדשים האלו תמיד סקרנו אותי. לא שאני חובב עתיקות שכזה, פשוט ההבנה שזה משהו גדול ועצום מהעבר, משהוא כדוגמאת מאצ'ו פיצ'ו פרו או טיקאל גואטמלה, מזכרות כבירות ששרדו לספר על קיום אמפריות שנפלו מזמן. האמת שהמקדשים באנגקור הזכירו לי את טיקאל במובן הזה של מבנים עתיקים כבירים בתוך ג'ונגל, רק שלדעתי מבחינה ארכיטקטונית המקדשים באנגקור יותר מרשימים. הרשימה אותי גם "ההשתלטות" וההשתלבות של הטבע והצמחיה באתרים, הדבר ניכר בעיקר ב- Ta Prohm וב- Preah Khan Temple . כמובן שהמקדש המרכזי אנגקור וואט וגם הביון מדהימים. הדבר הכי מאתגר למעשה באתרים היה למצוא פריימים טובים נטולי אנשים שכן המקדשים פשוט מוצפים בתיירים. הלוואי שהיה אפשרי לבקר שם לבד ללא נחילי התיירים…נו שויין.
למחרת נסעתי עם נהג הטוקטוק לכפר הצף Mechrey Floating Village הנמצא בחלק הצפון מערבי של האגם, שעה נסיעה מסיאם ריפ. עלויות וסידורים דומים למה שהוזכר לגבי כפרים אחרים באזור בטיפ הנ"ל. כמו כן ראיתי שיש שם גם אפשרות לסיור ברחפות. הכפר כמעט ואינו מתויר ואותנטי מאוד –חיים של אחרים כבר אמרנו...? כמו"כ הדרך לשם הייתה יפה ומעניינת מאוד ועוברת באיזורים הכפריים. מראה אחד משעשע ששבה את ליבי הוא מירעה ברווזים. בדרך הנהג עצר לי ליד דוכן שמוכר כול מני סוגי מטעמים של חרקים במירקמים שונים. ויתרתי על התענוג.
חזרתי למלון ויצאתי בערב לכיוון העיר פעם ראשונה למעשה שכן המלון מרוחק כמעה מהעיר. הסתובבתי בפאב סטריט, אכלתי משהו, הבנתי את העניין ושבתי למלון. למחרת, טיסה לסינהקוויל ושייט לאי קו-רונג. למזלי הרב הצלחתי לתפוס את המעבורת של 12 בצהריים וכך הספקתי לתפוס עוד כמה שעות של זמן יקר שהלך לאיבוד בגלל סיפור שינויי הטיסה חזרה לסייגון. באי לנתי בסטאר-פיש בונגלוס שזה יוצא כקילומטר מהמזח קצת לפני חוף ה K4. מיד שמתי פעמי למים החמימים ושנירקלתי ושחיתי לי בהנאה. בהחלט אקורד סיום ראוי לטיול. למחרת תכננתי לתפוס את המעבורת האחרונה של השעה 4 אחה"צ ולא ויתרתי על הטיול ללונג ביץ', למרות שבאתי כאמור רק ללילה אחד... שמתי פעמיי לחוף דרך הג'ונגל שזו אטרקציה בפני עצמה. אממה, הסנדל שלי לא עמד בעומס ונקרע בדיוק כשהגעתי לחוף. איכשהו בעזרת חבל שמצאתי בחוף + גומיות (שמשום מה היו איתי כל הטיול בתיק הקטן), סידרתי לי את הסנדל ושבתי חזרה דרך החוף. יותר מזל משכל במקרה הזה אבל לא נלחצתי יתר על המידה והייתי אופטימי שאחזור בזמן חזרה למעבורת חזרה מהאי.
טוב, אכן הספקתי למעבורת ועשיתי את הלילה בסינהקוויל ולמחרת אחרי נסיעה מתישה באוטובוס לפנום פן, התקדמתי בדילוגים הביתה - טיסה לסייגון ולמחרת טיסה להאנוי. נחמד היה לחזור גם לסייגון וגם להאנוי למלונות שכבר הכרתי. כמובן בהאנוי ירד גשם הסטרי, מעין תזכורת מויטנאם, שבעיתו לא הצלחתי לצערי להגיע למסעדת Bun Cha Ta.
זהו, הסתיים לו טיול "משבר גיל החמישים", שלום ויטנאם. להתראות בטיול הבא.
.
