חודש וחצי טיול עצמאי של מבוגרים בדרום אפריקה

באמצע מרץ 2016 יצאנו (אשתי בתי ואני רמי, גמלאים בני 62 מצורית שבמועצה האזורית משגב) לטיול עצמאי של חודש וחצי בדרום אפריקה.
 החלק הראשון (4 ימים) היה למפלי ויקטוריה, זמביה והוא מתואר בפוסט נפרד. מצורף קישור: https://www.lametayel.co.il/%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8+%D7%A9%D7%9C+4+%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%99+%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94+%D7%96%D7%9E%D7%91%D7%99%D7%94.

בפוסט הזה יתואר המסע לדרום אפריקה.
מצאנו שדרום אפריקה היא מדינה שמאד נעים לטייל בה, יש בה שפע חיות ומראות נוף, המחירים נמוכים כי הראנד חלש וקל מאד להתמצא.
תכנון הטיול התבסס על אתר "למטייל", פוסטים, טיפים ופורום אפריקה.
המסלול היה מעגלי: יוהנסבורג ופרטוריה, סאבי וגרסקופ, פארק קרוגר, סוואזילנד, סנטה לושיה, דרבן, הרי דרקסנברג, לסוטו, פורט אליזבת, דרך הגנים, אודסהורן, דרך היין, קייפטאון וחזרה ליוהנסבורג .
 לינות הזמנו דרך BOOKING.COM בדרך כלל כמה ימים קדימה, כדי שתהיה לנו גמישות לקצר או להאריך את השהות בכל מקום. הלינה הייתה בכל קשת האפשרויות אוהל, הוסטל, דירות/חדר ועד מלון פאר של חמישה .
ומילה לגבי מזג האוויר, התמזל מזלנו והיה נפלא, לא חם, לא קר, בכלל בלי גשם (למעט חצי יום) ממש התחשבות מלאה.
הדברים שמתוארים בהמשך, הינם כפי שאנחנו ראינו וחווינו אותם, מהזווית האישית שלנו. יש בנכתב הכללות רבות וכנראה שגם אי דיוקים, זה אינו מאמר מדעי.
 מייל לשאלות, הבהרות או כל בקשת סיוע: [email protected]

פרק ראשון –יוהנסבורג, פרטוריה, סאבי וגרסקופ

יום ראשון 20.3 – מליווינגסטון זמביה ליוהנסבורג דרום אפריקה

בשעה 11 התייצב בהוסטל נהג מונית שאיתו סיכמנו יום קודם ולקח אותנו לשדה התעופה הקטן של ליווינגסטון. המטוס המריא באיחור של כחצי שעה, אבל זה לא היה משמעותי. הטיסה ארכה כשעה ורבע ובמהלכה הפתיעו אותנו בארוחת צהרים חמה וטעימה ובתי קיבלה מנה צמחונית שמזמן שכחתי שהזמנתי כשרכשתי את הכרטיס לפני חודשיים.
ביוהנסבורג אספנו את המזוודות (שתיים היו בשמירת חפצים) ואספנו את הרכב השכור, פורד פיאסטה מחברת הרץ. קטע קצת מעצבן, את הרכב שכרנו ל- 41 יום, לקחנו אותו בשעה 16:00. לכן, אם לא רוצים לשלם יום נוסף יש להחזירו עד 16:00.
ביום ההחזרה, עוד חודש וחצי, הטיסה שלנו יוצאת בלילה ולכן ביקשתי להחזיר את הרכב ב- 19:00 במקום 16:00 (3 שעות). החברה לא הסכימה בשום פנים ואופן לתת לי "גרייס" של שלש שעות (מזכיר שמדובר על 41 ימי השכרה תוספת של 0.3%), טוב, מזל שיש לי על היד צמיד גומי ירוק נגד התעצבנויות...
למען האמת, קצת חששתי מהנושא של הנהיגה בדרום אפריקה, לא רק שנוהגים בצד שמאל, גם החלפת ההילוכים (הזמנתי רכב עם גיר ידני) היא ביד שמאל.
אגב, בזמביה פגשתי בהוסטל צעירה מאנגליה שמקצועה, מהנדסת תעבורה. דיברנו על נושא הנהיגה ושאלתי אותה מתי תתחילו לנהוג בצד הנכון? היא ענתה ששוקלים את הנושא אלא שנהגי המוניות ביקשו שהמעבר לצד ימין יהיה מדורג, בשלשה חודשים הראשונים רק המשאיות יעברו לימין....
 קיבלנו פורד פיאסטה עם 10,000 ק"מ, מבריקה מבפנים ומבחוץ ולהפתעתי, מהר מאד השתלבתי בתנועה בלי בעיות, ממש נכנסתי לעניין בקלות.

לניווט אנחנו נעזרים בגוגל מפס (GOOGLE MAPS), הגברת מדברת עיברית ולוקחת אותנו לכל מקום כאילו היא נולדה כאן...נינוחה, לא כועסת ולא מעירה אפילו אם טעיתי ולקחתי פנייה לא נכונה.

ברחובות העיר ובעיקר בצמתים מסתובבים טיפוסים שנראה כאילו הרגע ברחו מאלבום המשטרה, מה זה מפחידים, אימא'לה...
 נוסעים עם חלונות סגורים, דלתות נעולות, לא מתקשרים עם הטיפוסים ועושים מאמץ עד כמה שניתן לא לעצור בצמתים וברמזורים.

מהשדה נסענו למלון שהזמנו מראש בשכונת SANDTON. מלון מכובד עם בריכה וחדר כושר, ארוחת בקר מצויינת ומסעדה טעימה לארוחת הערב.

יום שני 21.3 – יוהנסבורג

אחרי ארוחת בקר במסעדת המלון נסענו לביקור במוזיאון האפרטהייד, בגלל שזה יום ב' אין סיורים מאורגנים אבל גם לא גובים דמי כניסה. המוזיאון קצת מזכיר את יד ושם והוא מתאר את מדיניות ההפרדה מראשיתה ועד לסיום האפליה ועליית נלסון מנדלה לשלטון. קצת מדכא.
 מכאן נסענו לסיור במפעל הבירה SAB, הזמנתי מראש סיור עבור בתי, וסיור עם טעימות עבורי. את הסיור עושים כולם ביחד ובסוף לוקחים לחדר טעימות את הטועמים.

כבר במהלך הסיור כיבדו את כולם בכוס בירה (את הכוס מקבלים למזכרת), בנוסף, כל משתתף בסיור מקבל שני שוברים לשני בקבוקי בירה בסוף הסיור. בחדר הטעימות נתנו 6 סוגי בירה. בקיצור די הותר בשביל ללכת מיד לישון. באופן אישי מלבד הבירה הראשונה שקיבלנו בסיור, ושלוקון מכל בירה לטעימה, לא שתיתי. ניצלנו את השוברים עבור שתי פחיות קולה ושני בקבוקי מים (מה שעורר מיד חשד שמשהו לא בסדר איתנו...מי מחליף בירה בקולה?).
 מכאן נסענו חזרה לשכונה שלנו למרכז קניות מודרני, ענק, הומה מבקרים, חלקם שחורים, פקיסטנים, הודים והרוב לבנים. כל, אבל כל, המוכרים בחנויות ובמסעדות שחורים. אכלנו ארוחת ערב במסעדה בקניון וחזרנו למלון.

יום שלישי 22.3 יוהנסבורג (סואטו) ופרטוריה

בשעה 9 אספו אותנו מהמלון במיניבוס, נהג ומדריך, ממלון אחר אספנו עוד זוג ספרדי ונסענו לסיור מודרך בסואטו (SOWETO). היא מוגדרת בשפת המקומיים TOWNSHIP, חיים בה 4.5 מיליון תושבים והיא נחשבת לפרבר של יוהנסבורג. סואטו התפרסמה בתקופת המאבק כנגד האפרטהייד בשנות השישים והשבעים, אך שורשיה בתחילת המאה כשהיא הוקמה כשכונה לפועלי מכרות הזהב.
ביקרנו בסואטו כ- 5 שעות ונתחיל בדברים החיוביים: יש אזור של בתים פרטיים שמזכיר מאד את הבתים בהרחבות של הקיבוצים, בתים של כ- 120 מ"ר, מודרניים, מעוצבים, עם גינות מטופחות בחצרות וברחובות, חלק מהבתים מוקפים גדר חשמלית אבל יש כאלו ללא גדר ואפילו קירות זכוכית שפונים לרחוב וכל אחד יכול לראות איזה רכוש יש בפנים. לדברי המדריך, אין פשע בסואטו אם כי יש בה גורמים פליליים שפועלים מחוץ לסואטו. בסה"כ תחושת הביטחון טובה ולא הרגשנו מאוימים.
 לעומת זאת ביקרנו באזור של העניים, הם גרים בפחונים, 12 מ"ר למשפחה, אין חשמל, מים יש בברז באמצע השכונה, תא שירותים מפלסטיק כחול, ל- 10 משפחות והביוב זורם ברחובות הצרים. אין כבישים בשכונה, רק דרכי עפר וחול. ביקרנו במין מועדון חברתי במרכז השכונה שמאפשר לימודי מחשב, אמנות וספורט לילדים עד גיל 21 . הם מקבלים במקום גם ארוחת בקר וצהרים. נראה רע מאד, המיץ של הזבל.…

ונסיים במשהו חיובי, באזור אחר של סואטו, יש רחוב אחד שהוא היחידי בעולם ששנים מדייריו זכו בפרס נובל לשלום, כאן נמצאים הבתים של נלסון מנדלה ושל הארכיבישוף דזמונד טוטו. ביקרנו בביתו של מנדלה שמשמש כמוזיאון קטן.
 אחרי שחזרנו למכונית שהשארנו במלון, נסענו כשעה לפרטוריה, הגענו להוסטל ויצאנו לסיבוב במרכז קניות סמוך ולארוחת ערב.

יום רביעי 23.3 – פרטוריה, סאבי

יצאנו בבוקר לביקור בשני אתרים בעיר פרטוריה. הראשון אנדרטת החלוצים, אנדרטת המסע (הטרק) הגדול (Voortrekker Monument). מבנה גרניט מסיבי, שנבנה כמעין מקדש לאומי לזכר הגיבורים של אותו "טרק" עקוב מדם (ההגעה של האפריקנרים הראשונים לדרום אפריקה בסוף המאה ה-18). עלינו את 260 המדרגות שבמקום כדי לקבל בתמורה זווית צילום מצוינת על פרטוריה.
 משם נסענו למתחם Union Buildings–מושב ממשלת דרום אפריקה. המקום בנוי כמו ארמון ענק, מוקף גנים יפים ומטופחים, במרכז הגן פסל ענק של נלסון מנדלה.

 מפרטוריה יצאנו לקראת צהרים לכיוון העיירה סאבי (Sabie) מרחק של כארבע שעות נסיעה. כשני שליש מהדרך על אוטוסטראדה מצוינת ומשולטת כמו שצריך, והמשך בכבישים בין הגבעות, בהרים ובאזורים מיוערים. בדרך עצרנו במעבר ההרים לונג טום, בצד הדרך מוצב התותח המפורסם (לחברי מועדון "שנות הקשישים": מתותח כזה ירו במלחמת ששת הימים הירדנים מקלקיליה לתל אביב). ומכאן גלישה במדרון עד לעיירה הקטנה סאבי. מצאנו, לא בקלות, את הדירה שהזמנו מראש, קיבלנו בדירה 4 חדרים, 8 מיטות, מטבח מאובזר ומקלחת ושירותים – 150 ₪ ללילה. בערב קפצנו למרכז העיירה, אכלנו במסעדה וערכנו קניות בסופר.

יום חמישי 24.3 סאבי וגרסקופ

היום נטייל במספר אתרים באזור העיירות סאבי (בה אנחנו מתגוררים) וגרסקופ שמרוחקת מסאבי כ- 30 ק"מ.
מילה כללית על כל המפלים שבהם ביקרנו במהלך היום: שפע מים זורמים, צמחיה עשירה וירוקה, שילוט הכוונה מצוין, דוכני מכירה של מוצרי אומנות אפריקנית, גובה נפילת מים של כ- 80 – 100 מטר, רסס מים כתוצאה מהנפילה, בכולם היו מבקרים נוספים, כ- 10 מכוניות. עלות הכניסה בכל מפל – 10 ראנד לשנינו ( 2.5 ₪).
בתחילה ביקרנו במפל לון קריק (LONE CREEK) שנמצא כחמש דקות מהדירה שלנו בפאתי סאבי. בדרך עברנו ליד מנסרה ענקית לעיבוד עץ. בכל הסביבה מגדלים כאן מיליוני עצי אורן לצרכי מסחר ולאורך הדרך יש מצד אחד יערות מסודרים ובגודל אחיד שברור שאינם טבעיים אלא מעשה ידי אדם, ובמקומות אחרים ערמות ערמות של גזעי עץ שנכרתו, מוכנים למשלוח.
 מכאן בכביש שמכונה דרך הפנורמה (R532) שלאורכו ניסע בהמשך כמעט כל היום, לביקור במפל מק מק (MAC MAC) שקרוי על שם הנהר שמזין את המפל. מכאן ממשיכים לנסוע דרך העיירה גרסקופ, עצירה לתדלוק ראשון, מצאנו שהרכב עושה 17 ק"מ לליטר שזה לא רע. נוסעים באיטיות דרך העיירה, מזהים המון לודג'ים, אכסניות,B &B, ואחרי כרבע שעה מגיעים לחניון שליד "חלון האלוהים". באתר מספר נקודות תצפית על העמק שפרוס תחתיו, הראות מצוינת והנוף באמת עוצר נשימה. זאת גם הזדמנות לקצת צעידה כי באתרי המפלים החניה ממש קרובה למקום התצפית. בחלון האלוהים יש מספר שבילים שכולם משתלבים ומגיעים לאותן מרפסות תצפית.

משם נסיעה של חמש דקות ואנחנו במפלי ליסבון ע"ש בירת פורטוגל. אחרי שצפינו במפלים וצילמנו כמה תמונות נסענו במעלה הזרם כשתי דקות ומצאנו מקום בודד עם אפשרות שכשוך במים. החלפנו לבגדי ים וטבלנו במים הקרירים והנקיים מאד. אחרי שהתייבשנו והחלפנו חזרה לבגדים נסענו כעשר דקות למפלי ברלין, שזכו לשמם ע"י כורי זהב גרמנים שקראו לאתרים על שם מקומות מהמולדת. גם כאן, תצפית, צילומים וחזרה לדירה בסאבי.
 היום אוכלים ערב בדירה ממוצרים שקנינו יום קודם בסופרמרקט SPAR ובתי הכינה: סלט ירקות, אורז, ואנטיפסטי של תפוחי אדמה ובצל ברוטב הבית...את הארוחה ליווה בקבוק יין אדום מתוצרת מקומית. היה טעים ומשביע.

כמה מילים על הכבישים באזור הכפרי ובתוך העיר: רוב הדרך מסומנת, אספלט טוב, מסלול אחד לכל כיוון עם קו הפרדה מלא או מקווקו, אבל, יש קטעים שבכביש יש בור/בורות בקוטר של 20-30 ס"מ עם עומק של כ 15-20 ס"מ. מאד מסוכן לטעמי. אם נוסעים במהירות של 80 קמ"ש זה מופיע די בפתאומיות.
 אם אני נוסע לאט ויש מכונית מאחורי, אני נצמד לשמאל, המכונית עוקפת ומאותת ב- 4 אורות לאות תודה. יש בדרום אפריקה המון מכוניות ב.מ.וו, מרצדס, אאודי (אפילו יותר מירכא...). כשמגיעים לאזור עירוני, גם בכפרים הקטנים המרכז המסחרי מלא ב"סדרני חניה", חבר'ה שחורים שלבושים באפוד זוהר ומנסים לשכנע את הנהג לחנות באזור שעליו הם אחראים. תמורת החניה והשמירה צריך כמובן לשלם לסדרן, לפעמים השרות כולל גם שטיפה.

יום שישי 25.3 – סאבי וגרסקופ

בבוקר נסענו צפונה כשעה ורבע עד לנקודת תצפית שנקראת שלשת הרנדאוולים (THREE RONDAVELS) , רנדאוול היא בקתה עגולה עם ראש שפיצי. במקום יש מרפסת תצפית על שלשה עמודי סלע עם ראש שפיצי ובנוסף על קניון בלייד שיוצר פיורד בין ההרים. יפיפה.
 מכאן חזרה דרומה כעשר דקות לבורות המזל של בורקה (BOURKES LUCK POTHOLES), המקום קרוי על שמו של תום בורקה שחזה שיש במקום זהב, אך לא מצא את המתכת היקרה. זוהי שמורת טבע מגיעים אליה הרבה מהתיירים והמקומיים לפיקניק, עושים על האש ושותים יין ובירה. אנחנו ממוקדי מטרה, לא נותנים לאלכוהול להשיח את דעתנו, צועדים לכיוון הבורות שנוצרו מחתירה של המים בקניון בלייד. יש כאן בריכות שאפשר לטבול רגליים, מפלי מים מסחררים וגשרים לתצפית וצילומים. מרשים ומסודר.

 בדרך חזרה לסאבי עצרנו בעיירה גרסקופ לסיור ברחוב הראשי וקפה (לבתי) ופנקייק עם כבד עוף (עבורי).

יום שבת 26.3 סאבי, פילגרימסרסט

יצאנו בבקר לכיוון העיירה פילגרימסרסט (PILGRIM'S REST) שהיא כפר קטן שהזמן בו "קפא" וחלק מהבתים והחנויות הם כמו בתקופת ה"בהלה לזהב". סיירנו בין החנויות ברחוב הראשי, רובן מציעות חפצי אומנות אפריקנית, כלים של מחפשי הזהב, בתי קפה, מסעדות, ובתי מלון קטנים.
 אחרי שיטוט של כשעה וחצי נסענו לביקור בחוות קפה. מרטין, בעל הבית שרכש את הידע באוסטריה, הדריך אותנו בסיור בחווה והסביר על תהליך גידול עצי הקפה מהזרעים ששותלים בניילונים במשתלה, דרך העצים שבמטע שנותנים פרי אחרי 18 חודש. עץ הקפה אוהב מים, חום וצל. מים שואבים מבארות ונהר שזורם בקרבת מקום, חום יש בשפע ואת הצל העצים מקבלים מעצי אבוקדו שנטועים בין עצי הקפה. מרטין תאר את תהליך האסיף שנמשך ארבע חודשים ואת תהליך עיבוד הפרי, קילוף, ייבוש, קלייה ואריזת ואקום. בסוף הסיור קיבלנו לטעום קפה בשתי רמות חוזק וקנינו שקית קפה. בנוסף שנוררנו גם ארבעה אבוקדו.

חזרנו לסאבי ודרך עצרנו בסופרמרקט כדי להצטייד לקראת הכניסה לפארק קרוגר.
 מחר בבוקר נתקרב לפארק, אליו נכנס בכניסה הצפונית עוד יומיים. מחר מתחילים לקחת כדור מלרון נגד מלריה.

פרק שני פארק קרוגר

יום ראשון 27.3 מסאבי לטזנין

ביום הזה אנחנו "מקצרים טווח" לכניסה הצפונית של פארק קרוגר. אנחנו נוסעים כחמש שעות צפונה מסאבי למלון שהזמנו.
בדרך היה ניסיון כושל לבקר בשמורה של האריות הלבנים עליהם קראנו כחודשיים לפני הטיול בכתבה של מיקי חיימוביץ שהוזמנה לבקר בשמורה. אלא שאנחנו לא סלב, סתם עמך, ובשער שמוביל לשמורה הפרטית של האריות הלבנים עצרו אותנו כי אין לנו הזמנה. התברר שנדרשת הזמנה מראש וגם זה רק לחבילות של שלשה או ארבעה ימים ובעלויות שמתאימות לאלפיון העליון. בלית ברירה, ומכיוון שאנחנו עדיין לא באלפיון הנ"ל, ויתרנו על האריות הלבנים בתקווה שנזכה לראות אריות כתומים בפארק קרוגר.
המשכנו בכביש צפונה ובדרך מתקרבים לצומת, הרמזור מהבהב באדום. מה המשמעות? לא יודע! אין אף מכונית בסביבה ולכן אני מחליט להמשיך בנסיעה מאד איטית וחוצה את הצומת. 200 מטר בהמשך, שוטר עוצר אותנו. הוא מסביר לי שהייתי אמור לעצור כשהרמזור מהבהב. הוא חייב לתת לי דו"ח. אני מסביר לו שאני תייר מישראל, אצלנו הרמזורים מהבהבים בצהוב וצריך רק להאט ולחצות בזהירות. כנראה שההסבר משכנע והוא מוותר.
 ממשיכים למלון שנקרא לוק אפריקה (LUC AFRICA). המלון ממוקם על כביש צדדי ליד (70 ק"מ...) מהעיירה טזנין. מהכביש יורדים לדרך עפר קצרה. המלון מכיל 6 יחידות דיור עצמאיות וביום שהיינו, רק אנחנו היינו במלון. המקום, חוות תפוזים ולימונים, בבעלות זוג נחמד, אניטה ולוק שקיבלו אותנו עם כוס מיץ תפוזים סחוט טרי, חיוכים והסברים על ההיסטוריה של המקום. ללוק שורשים מזרח תיכוניים, הוריו מקפריסין. המקום יפיפה, עם בריכה, תצפית על הנהר הצמוד, כולל תנין גדול ש"חונה" על הגדה.

יום שני 28.3 - פארק קרוגר - משער פונדה מריה למחנה מופאני

פארק קרוגר הוא כמובן פארק הספארי המפורסם ביותר בדרום אפריקה. גודלו כמו מדינת ישראל ואנחנו בחרנו לחצות את הפארק מצפון לדרום. הנסיעה בפארק מוגבלת ל -60 קמ"ש בכבישי אספלט ו- 40 בדרכי עפר. מראש הזמנו לינה בארבעה מחנות שונים בפארק. מכיוון שיש מרחבים עצומים, אין צפיפות מבקרים. כולם נוסעים לאט ומנסים ל"תפוס" חיות. כשיש "אטרקציה משמעותית", למשל אריות, יהיה ריכוז של חמש שש מכוניות שמנסות לתפוס זווית צילום או סתם תצפית. אסור לצאת מהמכוניות וכמובן שגם לא להאכיל את החיות. בדרך פוגשים לא מעט רכבי ספארי עם תיירים, אלה הם מדריכים עצמאיים שמביאים קבוצות של תיירים לביקור בפארק. להבנתי, גם למדריכים אלו כמו גם למדריכי הפארק אין יתרון באיתור חיות, מאחר והחיות נודדות כל הזמן, כך שלמבקר מזדמן כמו גם למדריך, סיכוי שווה לראות חיות. למדריכים יש יתרון ביכולת לספר המון פרטים על כל חיה.
 לפארק נכנסנו דרך השער הצפוני פונדה מריה (PUNDA MARIA) וממנו נסענו על כביש האורך הראשי של הפארק, 130 ק"מ, כשלש שעות. בדרך ראינו פילים, אנטילופות, וזברות.

 במחנה הראשון שלנו מחנה מופאני (MOPANI), שקרוי על שם העץ/השיח הכי נפוץ בסביבה, קיבלנו בונגלו עם מטבח (חיצוני למבנה), אחרי ארוחת צהרים וסיור קצר במחנה שמכיל מיני מרקט, מסעדה ובריכה גדולה, יצאנו לסיור ערב ברכב ספארי עם מדריך מצוות הפרק. הסיור ארך שלש שעות, מחולק שווה בשווה בין אור וחושך, בעזרת המדריך הצלחנו לראות עוד פילים, זברות, גנו, קודו, אנטילופות, זברות, ארנבות, אווזים וצבוע. בחושך נעזרנו בפרוז'קטורים לאיתור החיות. כשמאירים עליהן עיניהן מבריקות וניתן לראות אותן גם ממרחק. שאלנו את המדריך מהן ערמות החול בצורת חרוט שרואים לאורך הכבישים, גם מחוץ לפארק. הוא הסביר שאלו קיני נמלים, הטרמיטים, בקן יש מיליוני נמלים, חלקם "פועלים" שתפקידם לחצוב ולחפור בקרקע ולירוק את החול החוצה, בראש הערימה ונמלים אחרות הן השומרים או החיילים שתפקידם להגן על המלכה. בקן יש רק מלכה אחת שמטילה ביצים.
 בלילה, ארוחה קלה והולכים לישון מוקדם כי הכל סגור וחשוך אחרי שעה תשע.

יום שלישי 29.3 - פארק קרוגר - ממופאני לסאטארה

בבוקר ביקרו בגינה שלפני הבונגלו שלנו כמה סנאים חמודים ולטאת כוח (קצת מגעילה...) באורך של כשני מטר. אחרי ארוחת בקר בבונגלו יצאנו ממחנה מופאני דרומה על כביש האורך. היום ירדנו גם לדרכי העפר (LOOP) שמתפצלות מהכביש הראשי. היום ראינו פילים, זברות, אימפלות, קופי שימפנזה, בנות יענה, חזירי יבלות, נשרים, גנו.

 אחר הצהרים מגיעים למחנה סאטארה (SATARA) שמכיל מינימרקט, פיצרייה, בית קפה, מסעדה, בריכת שחייה, כ- 150 יחידות דיור בגדלים שונים ומתחם קמפינג לקרוונים ואוהלים. מקבלים את הבונגלו, קופצים לקנות חלב ולחם במיני מרקט שבמרכז המחנה ואוכלים ארוחת צהרים מאוחרת/ערב מוקדמת במרפסת הבונגלו.

בשעה 20:00 יוצאים לסיור לילה מודרך במשאית ספארי. הסיור ארך כשעתיים במהלכם הצלחנו לראות אימפלות, זברות, פילים, ארנבות, תנים, גנו, היפופוטם, קרנף ונמרים (לאופארד).

סיפור הנמרים הינו גולת הכותרת של הביקור בפארק עד כה. עם זאת, זה סיפור קשה רגשית לגברים ולכן, חבריי, ממליץ לכם לדלג ישירות לפסקא הבאה.
לצד הדרך, מרחק של כ- 10 מטר מהכביש נתקלנו בזוג נמרים זכר ונקבה. נעצרנו לצפות בהם בעזרת הפרוז'קטורים, בשקט מוחלט. הנמרים הזדווגו ארבע (4) פעמים בעשר דקות. איזה הרמוניה, איזה קולות, איך הוא נשכב לנוח אחרי כל סיבוב, איך היא מתקרבת אליו ל"עמדת פיתוי" ומצליחה לגרום לו לחשק מחדש. אין סיפורים על כאב ראש, הכביסה שצריך לתלות, האורחים שיגיעו מחר. כלום. מדי פעם שמענו ליחשושים מכיוון הזוגות שבמשאית, שאלות תמימות (למה הוא נושך אותה?) מהילדה בת החמש שישבה לידנו. בקיצור, התמזל מזלנו לצפות במחזה מיוחד במינו. אפילו המדריך הודה שזו הפעם הראשונה שיוצא לו לראות נמריםים מזדווגים.
 בשעה 22:00 חזרנו למחנה, מקלחת ולילה טוב.

יום רביעי 30.3 - פארק קרוגר - מסאטארה לסאבי תחתון

אחרי ארוחת בקר המשכנו בנסיעה דרומה בדרך הראשית ובדרכי עפר מתפצלות לכיוון המחנה הבא, סאבי תחתון (LOWER SABIE) שקרוי כך על שם הנהר שזורם בסמוך לו, אותו נהר שראינו בעיירה סאבי לפני כשבוע. בדרך הצלחנו לצפות בפילים, ג'ירפות, זברות, אימפלות, קודו, גנו, באפולו, אריות.

 ארוחה קלה ויוצאים במשאית הספארי לסיור שקיעה מודרך. שוב השילוב של סיור שמחציתו באור והמשכו בחשיכה מביא לשילוב של חיות היום והלילה. מצליחים "לתפוס" צבוע פצוע, פילים, אימפלות, דרבנים, ארנבות, צבועים, תנים, קרנפים, היפופוטמים.

יום חמישי 31.3 מסאבי תחתון למלאלאנה

השכמה ב -04:30 וב- 05:00 יוצאים לסיור זריחה במשאית ספארי. מלבדנו הצטרפה לסיור רק עוד שבדית אחת וכמובן המדריך/נהג. הסיור מתחיל בחושך ושוב נעזרים בפרוז'קטורים ללכוד את העיניים המבריקות של חיות הלילה. מצליחים לצפות באימפלות, פילים, צבועים, היפו, זברות, ג'ירפות, קרנפים, באפולו, ברדלס. הסיור מסתיים ב- 08:30.

אחרי כוס קפה בבקתה שלנו, אורזים ויוצאים לנסיעה של כשלש שעות למחנה הבא, מחנה מלאלאנה (MALALANE).בדרך פוגשים המון עדרים של אימפלות, פילים, אריות, נמר, גנו, קודו, באפולו.
לפני הכניסה למחנה שלנו, עוצרים במחנה גדול סמוך BERG EN DAL לטבילה בבריכה, ארוחת ערב במסעדה והצטיידות במצרכים במיני מרקט. חוזרים על הכביש 10 דקות ואנחנו במחנה הלילה שלנו, מלאלאנה. זהו מחנה קטן שנועד רובו ככולו לקמפינג של קרוונים ואוהלים ויש בו עוד חמש בקתות. יש מטבחים משותפים עם כיריים ומקררים ושירותים כולל אמבטיה לרחיצת תינוקות.
 פורסים ליד המכונית אוהל ובתוכו מזרנים ושקי שינה שהבאנו איתנו מהארץ ומתארגנים לשינה.

פרק שלישי - סוואזילנד

יום שישי 1.4 סוואזילנד

אחרי קיפול האוהל והעמסת הציוד למכונית יוצאים משער מלאלאנה שהוא השער הדרומי של פארק קרוגר ונוסעים כשעה עד למעבר הגבול לסוואזילנד. חותמת יציאה בצד הדרום אפריקאי, בצד סווזילנד חותמת כניסה ותשלום של 50 ראנד אגרת כביש. אנחנו בממלכת סוואזילנד.

סוואזילנד הינה ממלכה עצמאית מאז 1968. היא מוקפת ע"י דרום אפריקה משלשה כיוונים וממזרח יש לה גבול עם מוזמביק. במדינה 1.2 מיליון תושבים. למי שמעוניין להרחיב אני מצרף את הקישור לויקיפדיה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%95%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%A0%D7%93

נוסעים מהגבול כשעה וחצי בכביש בין עירוני, הולכי רגל, פרות ועיזים בצידי הדרך ומדי פעם באזור המיושבים, באמפרים, חלקם ממש מפתיעים. חייבים להיות מאד דרוכים. נוסעים באוטוסטראדה ליד הבירה מאבאבנה לעמק אזולאיני (EZULWINI), שהוא מרכז התיירות של המדינה, בתי מלון, קזינו, מרכזי קניות מודרניים, מסעדות וכו'. מגיעים ללודג' שלנו,

 ויוצאים לארוחת ערב במסעדה (BEAN &MUGG ) במרכז הקניות הסמוך.

יום שבת 2.4 סוואזילנד

בבוקר אנחנו נוסעים כ- 10 דקות למתחם חפצי האומנות מקומית, וגם בית המלאכה לנרות (SWAZI CANDLES), במקום יש מספר רב של תיירים, כולל אוטובוסים עם קבוצות. נחמד להסתובב בין המוצגים. באחת החנויות קניתי בקבוק של רוטב חריף בשם "קוברה" שבעל החנות הבטיח לי שהוא הכי חריף שלו. טעמתי וזה אכן כך.

 ממשיכים רבע שעה בנסיעה לעיירה מנזיני (MANZINI). עוצרים ברחוב הראשי במרכז העיירה, "סדרן חניה" מיד ניגש, דורש ומקבל 2.5 ראנד (=60 אגורות) פרוטקשן/דמי הגנה. ואנחנו יוצאים לסיבוב במרכז העיירה. הסתובבנו כשעה וחצי בשני הרחובות המרכזיים ובשוק, המוני אנשים, מממש צפוף על המדרכות ואנחנו הלבנים היחידים!!! אבל, חייבים לציין, לרגע לא הרגשנו לא נוח או לא בטוח, אף אחד לא מציק, לא נטפל, לא מאיים. מכאן נוסעים כחצי שעה לסיבוב קצר במרכז מאבאבנה (MBABANE), עיר הבירה. גם כאן סיבוב רגלי של כשעתיים (כולל טיפול לציפורניים של בתי אצל מניקוריסטית) וממשיכים הלאה לתחנה הבאה. נוסעים חזרה לעמק אזולאיני ועוצרים באתר מעיינות/מרחצאות חמים. ליד מגרש החניה ולפני הכניסה יש מתחם עם גדר עץ, מכיוון שאנחנו שומעים קולות של אנשים ורעשים של מים, אנחנו מציצים פנימה. בריכה קטנה ובתוכה ולידה כשלושים גברים ערומים לחלוטין (אני רואה את הריר שנוזל אצלכן...). כשהם הבחינו בנו, התחילו לצעוק שפסיק להציץ. מסתבר שזה משהו חיצוני למרחצאות, בריכה פירטית שהחבר'ה אירגנו לעצמם.
המשכנו למרחצאות וביקשנו להיכנס לסיבוב, נראה רע מאד, בריכה אחת גדולה, מים חמימים, מסביב דשא מלא בשאריות מזון ופסולת אחרת, ממש לא עושה חשק להיכנס.
מכאן קפיצה קטנה בזמן (דקה נסיעה) ומרחק שנות דור למלון רויאל סווזאי ספא. מלון חמישה כוכבים, מגרש גולף, שני מגרשי דשא לכדורת, אולם סקווש, בריכה נקיה וגדולה, אולם קזינו וספא מפואר עם שני חדרי כושר וג'קוזי. כמובן שהמחירים כאן הם בהתאם....
 מסיימים את היום בארוחת ערב במסעדה במרכז המסחרי הסמוך ללודג'.

יום ראשון 3.4 סוואזילנד

בבוקר מקבלים הנחיות הגעה ונוסעים כ- 5 דקות לכנסיית התחייה (SURVIVAL). ביקשנו לצפות בתפילת יום ראשון בכנסייה של הכושים בהתאם להמלצה שקיבלנו מזאב לוי בפייסבוק.
 בהגעה לכנסיה ביקשנו רשות לחזות ולצלם. בהתחלה הכנסייה הייתה חצי מלאה ולאט לאט התווספו עוד ועוד מאמינים. כמובן שהיינו הלבנים היחידים וכולם התבוננו בנו בתימהון. מיד הגיע הכומר האחראי ובירך אותנו, ואחריו עוד כמה ממכובדי המקום. מאד מצא חן בעיניהם שאנחנו מישראל THE HOLY LAND"".

על הבמה הייתה תזמורת ומקהלה ששרו וניגנו והקהל לקח חלק בשירה. חלק בישיבה וחלק בעמידה כולל מחיאות כף. תוך כדי התקיים גם טקס אירוסין ובסוף דרשה של מטיף.
 לפני שיצאנו (אחרי שעתיים וחצי), נפרדנו מהכומר ונתנו לו גלויית "שגרירי רצון טוב" מישראל (קיבלנו כאלו בחנות "למטייל").

ממשיכים לסיבוב רכוב לאצטדיון הלאומי, הפרלמנט, ואתר הזיכרון למלך שובוזה השני (SHOBUZA II).
 בערב אוכלים במסעדת בשרים (SPAR RANCH) מצויינת במרכז המסחרי.

פרק רביעי – חוף האוקיינוס ההודי והרי דארקסנברג

יום שני 4.4 מסווזילנד לסנטה לושיה

ארוחת בקר, אורזים ויוצאים לדרך. נוסעים כשעתיים וחצי עד לגבול. הכביש הוא בין עירוני, מסלול לכל כיוון, סה"כ כביש טוב, מידי פעם יש לאורך הדרך הולכי רגל, פרות ועיזים, לפעמים הפרות מתעקשות לחצות את הכביש לאיטן. מהירות הנסיעה המותרת 120, 100, 80 ואפילו 60 קמ"ש כשחוצים אזור כפרי מיושב. לפתע עוצר אותי שוטר שעומד לצד הדרך. מסתבר שנסעתי 82 באזור שהמהירות המותרת 60 קמ"ש. לא עזרו הסיפורים שאני תייר, שאני מישראל, שאני מכיר את המפכ"ל. נדרשתי לשלם במקום 60 ראנד (=15 ₪) ועוד הסבירו לי שכדאי לי להגיד תודה כי יכלו לקחת אותי לבית משפט. שילמתי מהר, קיבלתי קבלה, התחבקתי עם השוטר ונפרדנו כידידים. מגיעים לגבול, חותמת יציאה מסווזילנד, חותמת כניסה לדרום אפריקה. ממשיכים עוד כשעתיים וחצי עד לעיירה סנטה לושיה (SANTA LUCIA ) בה נשהה בשלשת הימים הקרובים.
העיירה קטנה מאד, 500 תושבים, רחוב ראשי אחד ועוד שנים שלשה רחובות מקבילים למגורים. ברחוב הראשי יש בתי מלון, מסעדות, סופרמרקטים, חנויות משקאות וסוכני טיולים. לי היא מזכירה מאד את אל-קלאפאטה בארגנטינה. העיירה בנויה על לשון יבשה שמוקפת באגמים, נחלים והאוקיינוס ההודי. הלודג' שלנו נמצא בקצה הרחוב הראשי, ליד אגם. בעל המקום, אנדריי, מזהיר אותנו שבשעות הערב ההיפופוטמים יוצאים מהאגם, עוברים דרך החצר, ליד הדירה שלנו ויוצאים לאכול עשב ברחוב הראשי. לפנות בוקר הם עושים את המסלול ההפוך. לכן, הוא מבקש שלא נחנה את המכונית בשביל ליד הדירה כדי לפנות את המסלול להיפופוטמים.
 אנדריי מארח למופת, ממש יוצא מגידרו לספר על כל אפשרויות הטיול, היכן כדאי לאכול, לקנות או לבלות. התיישבתי איתו לשיחה של כשעה על פוליטיקה דרום אפריקאית והיה ממש מעניין.

תובנה: (כמעט) בכל מדינה התושבים חושבים שהממשל מושחת, בזבזני, מתנהל גרוע וזה לא מגיע לעם.
 קניות בסופר, מבשלים ארוחת ערב ומתיישבים לפני הדירה לחכות להיפופוטמים. שום דבר, חכינו עד 21:00 ולא הגיעו.

יום שלישי 5.4 סנטה לושיה

מתחילים בסיור חופים בפאתי העיירה, בדרך נתקלים בקופים (עם אשכים בצבע תכלת טורקיז ופין זוהר בצבע אדום...) שמטיילים על הכביש,

זוג היפופוטמים צולל להנאתו באגם, חופי האוקיינוס ההודי, רחבים, חול רך ונקי ומספר מועט של מתרחצים ודייגים. קופצים לביקור בחוות תנינים בגדלים שונים מהקטנים שרק נולדו, בני שנתיים, בני חמש ובוגרים. במקום יש גם שני נחשים שנראים כמו צפע.
 חוזרים לדירה לחטוף משהו קל לצהרים ונוסעים לשמורת הטבע (ISIMANGALISO WETLAND PARK). לצערנו לא נתקלנו כמעט בחיות. הגענו לקצה (כ- 25 ק"מ משער הכניסה), חוף רחצה (האוקיינוס ההודי) בשם קייפ וידאל (CAPE VIDAL) ושם רבצנו כשעה וחצי בחוף עד 15:30. קיווינו לראות חיות בדרך חזרה לשער היציאה, אך לצערנו החל גשם שוטף ולא ראינו אפילו זנב חיה אחת.

יום רביעי 6.4 סנטה לושיה

כל הלילה ירד גשם, שוב לא ראינו היפופוטמים ליד הדירה ובחצר הלודג' ורק בשעה 9 בבוקר הגשם פסק אבל נשאר מעונן. החלטנו על יום "איזי", התיישבנו בבית קפה ברחוב הראשי, שתינו, אכלו וואפל עם גלידה והעברנו את הזמן עד אחר הצהרים. בערב כשהחשיך יצאנו לחפש היפופוטמים. לשמחתנו מצאנו שלשה, אחד מהם היה ממש ענק. הם עסוקים בלאכול עשב ולא מפריע להם שאנחנו במרחק של 5 מטר מהם ומצלמים אותם.

יום חמישי 7.4 מסנטה לושיה לבליטו

אחרי שנפרדנו מבעלי הלודג' אנדריי ותיאה שהיו ממש נחמדים, נסענו כשעה וחצי דרומה לשמורת UMLALAZI הנמצאת בעיירה MATUNZINI עשינו מסלול הליכה קצר של כחצי שעה שנקראה מסלול המנגרובים, הולכים לחופי האגם ובהמשך על מסלול עץ בתוך ביצה, עצי מנגרוב ששורשיהם צומחים מהמים. לאורך המסלול אלפי חורים באדמה מהם מציצים סרטנים. נסיעה קצרה נוספת בתוך השמורה לכיוון חוף הים וממשיכים בדרך דרומה. מגיעים לעיר בליטו (BALLITO). מתמקמים בהוסטל שהזמנו מראש, מזכיר בסגנון שלו את ההוסטלים בדרום אמריקה. חדר זוגי קטן, מטבח משותף גדול, שירותים ומקלחת משותפים, יש כמה "זולות" עם ספות, מסך טלוויזיה, חבר'ה שיושבים ושותים, יש בחצר מקלחת "אפריקנית", שזה באוויר הפתוח, מוקף בגדר, אבל המים חמים.
 יוצאים להליכה של כשעתיים בטיילת שלחוף הים, יש מעט מתרחצים, מזג האוויר קריר, ויש רוח חזקה, הים גלי. בקצה הטיילת נכנסים לארוחה במסעדה איטלקית מצויינת.

יום שישי 8.4 דרבן ומחנה דידימה

נוסעים כשעה מבליטו לאורך החוף לעיר דרבן לביקור באקווריום ופארק המים USHAKA MARINE WORLD. קונים כרטיסי "אזרחים ותיקים" ומבקרים באקווריום, בתצוגה של הפינגווינים, בהופעה של כלבי ים ובהופעה של הדולפינים. אפשר גם לשחות יחד עם כרישים, אבל הפעם ויתרנו, אולי בפעם הבאה...המקום מסודר, משולט, וההופעות לא ארוכות מדי.
 בשעת צהרים יוצאים מדרבן, ואחרי עצירה לארוחה במסעדה בדרך, מגיעים בשעת ערב לשמורת טבע בהרי דרקסנברג, למחנה דידימה (DIDIMA) שבקת'ידראל פיק (CATHEDRAL PEAK). מקבלים בקתה מדהימה, יפיפיה, מאובזרת, עם נוף מטמטם.

יום שבת 9.4 דידימה

ארוחת בקר במסעדה של המחנה, ומתארגנים לטיול רגלי. נוסעים חמש דקות, משאירים את הרכב בחניה בכניסה למלון סמוך ויוצאים למסלול רגלי למפלי דורין (DOREEN FALLS). צועדים כ- 3 ק"מ, על צלע ההר ולצד נחל, מסביב צמחיה ירוקה, מזג האוויר אידיאלי, אין ענן בשמיים, חמים אבל לא חם מדי. המפל קטן, אבל מיקומו בין עצים, עם בריכה קטנה ושאון המים הזורמים, משרה אוירה של רוגע ונעימות. חזרנו חלק מהדרך וניסינו להגיע לסלע פטריה (MUSHROOM ROCK), אבל הטיפוס במדרגות היה קשה לנו, ואחרי שטיפסנו כקילומטר, בעליה תלולה, החלטנו לוותר. בסה"כ צעדנו כ- 11 ק"מ.
 חוזרים עם המכונית למחנה שלנו וקופצים לבריכה. טוב, לא ממש קופצים כי המים קרים מדי... יושבים על שפת הבריכה וטובלים את קצות הרגליים. נחים על הדשא, וחוזרים לבקתה למנוחה וארוחת ערב.

יום ראשון 10.4 דידימה

אחרי ארוחת בקר במסעדה של המחנה, שוב יוצאים למסלול רגלי, הפעם לבריכות הכחולות (BLUE POOLS), שוב משאירים את הרכב בחניה בכניסה למלון ומתחילים לצעוד במסלול מסומן, מבקרים בחווה לגידול פורלים (TROUT), הם היטו את מסלול הנחל לבריכות מלאכותיות, המים נכנסים מצד אחד וממשיכים בזרימה לאגם ולנחל בצד השני. הדגים שוחים כל הזמן נגד הזרם.
 ממשיכים על צלע ההר בתוך העשבייה והשיחים עד לבריכות. מנצלים את מזג האוויר הפנטסטי לטבילה קלה במים הקרירים.

 חוזרים באותו מסלול, סה"כ כ- 12 ק"מ הלוך ושוב. חוזרים למחנה ושוב לבריכה.

בערב, בזמן שאנחנו משוחחים בטלפון באה לבקר את הבקתה להקה של 8 בבונים. הם עסוקים בליקוט עשב, אוכלים חרקים מהעצים, הם עוקרים מרצפות שקועות בדשא (אבני מדרך), כדי לאכול כנראה תולעים וצריך מאד להיזהר לא לתת להם לאכול או להשאיר משהו פתוח בבקתה או במכונית.
 זהו, הולכים לישון, תם עוד פרק, מחר בבוקר נוסעים למדינה חדשה, לסוטו.

כל מיני תובנות

עקיפה על הכביש – כשרכב רוצה לעקוף, הוא נצמד מאחור עד שאפשר להבחין מהמראה בשערה סוררת בגבה של הנהג מאחור. אז יורדים לשוליים, המכונית עוקפת וכשהיא משלימה את העקיפה, מפעילה 4 איתותים לתודה.

סלים על הראש – לכל אורך הדרך נתקלים בהמוני הולכי רגל. הנשים עם סלים גדולים ואפילו ארגזי ענק על הראש.

במחנות שבשמורות הטבע משכימים עם שחר לציוצי הציפורים והולכים לישון כשמחשיך כי כמעט ולא מפעילים תאורת רחוב.

תספורות – נשים וגם גברים מסופרים קצר. הרבה עם קרחת.

כבישי אגרה – באוטוסטרדות יש עמדות תשלום כל כמה עשרות ק"מ. התשלומים הם 10 – 40 ראנד.

ירקות – יש בסופרמרקטים או בסלט שמזמינים במסעדה. בארוחות הבקר במלונות, אין ירקות.

תינוקות – את התינוקות נושאים על הגב קשורים עם שמיכה. עגלות אין בנמצא.

כביסה – בהרבה מקומות נתקלנו בכביסה ידנית. את הכבסים הנקיים תולים על הגדר.

מוסיקה – מכיוון שיש קטעי נסיעה ארוכים, של כמה שעות, יש לנו ברכב דיסק און קי עם מוזיקה עברית ולועזית שמתנגנת כל הדרך.
 ציוד ומזוודות -הבנו איתנו שתי מזוודות בינוניות ואחת קטנה (טרולי). אחת הבינוניות היא ״מזוודת קמפינג״ שמכילה אוהל ויתדות, שקי שינה, מזרונים מגולגלים, אזיקונים, אולר, קאטר וסלו-טייפ. אמנם אנחנו לא סוחבים אותה כי המזוודה כל הזמן במכונית השכורה, אבל, בדיעבד, זה היה מיותר. בסה"כ יצא לנו לישון רק לילה אחד באוהל וגם על זה אפשר היה לוותר והסתדר בלינה ״קונבנציונלית״. לגבי שאר הדברים שהבאנו במזוודות, בגלל הניסיון שלנו מהעבר, בכל נסיעה, אנחנו מביאים איתנו פחות ופחות וגם במה שהבאנו, יש פריטים שאפשר היה לוותר.

תנועה - לרמזור קוראים כאן רובוט ROBOT. יש הרבה מאד מכוניות משטרה בכבישים ובערים, אבל, כמעט ולא ראינו שוטר שעוצר רכב בעיר או בכביש. לתחנת הדלק קוראים פטרול סטיישן (Petrol Station).

פרק חמישי - לסוטו

יום שני 11.4 לסוטו, מסארו

אחרי ארוחת בקר בדידימה, נסיעה של כארבע שעות, מעבר גבול, ואנחנו במדינה חדשה, לסוטו וישר בעיר הבירה, מסארו (MASERU). לסוטו מוקפת כולה ע"י דרום אפריקה, יש בה ב- 2 מיליון תושבים, המדינה מאד מאד לא מפותחת.
 למי שרוצה להרחיב מעט, אני מצרף קישור לויקיפדיה:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%98%D7%95

לנו היא הזכירה מאד את המראות האופייניים ללה פז, בוליביה, הרבה אנשים לאורך הכבישים, חלקם סתם עומדים בחוסר מעש, דוכני אוכל בצידי הדרך, רוכלים שמוכרים שקית עם בוטנים, או בקבוק קולה, המון מיניבוסים בדרך, שהן "מוניות השרות" המקומיות, הכבישים עוברים בתוך כפרים ובכדי להאט את התנועה יש הרבה באמפרים ומאד גבוהים. אחרי שהתמקמנו בבית הארחה, נוסעים לאכול ולהסתובב במרכז קניות MASERU MALL.

יום שלישי 12.4 – לסוטו

בבוקר יוצאים למרכז עיר הבירה מאסרו, לביקור בשוק. השוק די גדול, בקרבתו גם תחנת האוטובוסים/מוניות השרות המרכזית, ראינו בעיקר פירות וירקות, מעט בגדים ומוצרי חשמל. הסתובבנו קצת ונסענו הלאה למבנה בצורת הכובע האופייני ללסוטו (נראה כמו כובע טמבל עם פונפון) המבנה נקרא בסוטו האט (BASOTHO HAT), המקום מיועד לתיירים שמעוניינים לקנות חפצי אומנות ומזכרות מלסוטו. המבחר לא גדול ולא מרשים. כשהגענו החנינו, בעזרת "סדרן חניה", את הרכב ברחוב מול המבנה. היינו במבנה כעשר דקות, לא הספקנו להגיד יעקב אבולעפיה, וחזרנו למכונית. בינתיים זוג גברים שטף לנו את הרכב. הסדרן הסביר לנו שהשוטפים לא קשורים אליו וצריך לשלם להם בנפרד. מה לעשות, שילמנו....
בהמשך התכוונו לנסוע לסכר מאהולה (MAHOLE DAM) אך בעקבות מידע שקיבלנו בלודג' שבו עצרנו בדרך, החלטנו לוותר, וחזרנו לבית הארחה.
 אגב, בית הארחה היה המקום היחיד בכל לסוטו שראינו עוד חמישה לבנים. כל השאר שחורים אבל לגמרי.

פרק שישי – אדו ופורט אליזבת

יום רביעי 13.4 מלסוטו לדרום אפריקה, אדו (בקרבת פורט אליזבת)

יום זה מוקדש כולו לנסיעה של כ- 650 ק"מ מלסוטו לקרבת העיר פורט אליזבת שלחוף האוקיינוס ההודי. עפ"י הגוגל מפס, משך הנסיעה היה שבע וחצי שעות. לקח לנו כמעט עשר שעות עם עצירות לקפה, פיפי, תדלוק וכיו"ב.
גוגל מפס עשה "פשלה" גם בתכנון, אחד הקטעים של כ- 90 ק"מ היה על דרך שנקראת R391 מ- BURGERSDROP ל- HOFMEYR. אחרי שנסענו על הכביש כ- 30 ק"מ, הוא חוצה צומת והופך לדרך עפר משובשת של כ- 10 ק"מ שבהם נאלצנו לנהוג בזהירות שלא לדפוק את תחתית הרכב או לגרום לפנצ'ר מהאבנים. אין ברירה, נוסעים כ 15 – 20 קמ"ש. בהמשך עוד 50 ק"מ זאת דרך עפר כבושה אך מחורצת ועם בורות כך שגם כאן אין ברירה אלא לנסוע לאט. בסוף הדרך הגענו לעיירה שממנה שוב נוסעים על אספלט. בדקנו את עצמנו שוב, לא טעינו בדרך ואין בגוגל מפס שום התראה על דרך משובשת.
 בסיום הנסיעה הארוכה, לקראת ערב אנחנו מגיעים למקום שהזמנו מראש סמוך לעיירה אדו (ADDO), כ- 45 ק"מ צפונית לפורט אליזבת. אנחנו בחווה לגידול הדרים, בעיקר לימונים ותפוזים. בבית החווה הפכו חלק מהחדרים של הילדים שבגרו ועזבו ליחידות עצמאיות. קיבלנו יחידה מעוצבת בטוב טעם, בתוך הצימחיה השופעת, ליד הכניסה עץ גויאבה אדומה שכל הזמן פירות בשלים נושרים ממנו. החצר ענקית ומכילה נוסף למשטחי הדשא הענקיים, בריכת שחיה, אורווה לסוס ומאגר מים. הכל על שפת נחל זורם.

יום חמישי 14.4 אדו

בבוקר אוכלים את ארוחת הבקר בחצר החווה מול המרפסת. חלק מהמצרכים (ריבות למשל) הוכנו ע"י בעלת הבית הנחמדה.
 שבעים ומרוצים אנחנו נוסעים כעשרים דקות לפארק אדו (ADDO ELEPHANT NATIONAL PARK) ומסתובבים בדרכי ושבילי הפארק במשך כ- 4 שעות. יחסית רואים מעט חיות, בעיקר פילים, חזירי יבלות וזברות. מי שכבר היה בקרוגר, יכול לוותר.
בדרך חזרה אנחנו נוסעים בדרך עפר באמצע שום מקום ופתאום מזהים בחווה שבצד הדרך את דגל ישראל מתנופף בראש התורן. לא יכולנו להתאפק, עצרנו, וצלצלנו באינטרקום, ביקשנו רשות ונכנסנו לחווה. בכניסה פגשה אותנו בעל הבית. הצגנו את עצמנו ושאלנו אותה למה הדגל? היא אמרה שבעלה והיא היו כמה פעמים בישראל, התאהבו בארץ ולכן הניפו את הדגל. למרות שהיא ענדה שרשרת עם מגן דוד, היא התעקשה שאינה יהודייה ואפילו ציינה שאנחנו "מבורכים" (BLESSED) על הזכות שלנו לחיות בישראל. היה מרגש.…

 בערב יוצאים לארוחה במסעדה במלון יפיפה סמוך לחווה שלנו. המסעדה מאד מפוארת. בכדי להדגים עד כמה עלות האוכל נמוכה, לא היינו רעבים כל כך ולכן לקחנו רק שלש מנות לא גדולות, שתי מנות נודלס ומנת סושי. עלה בסה"כ עם טיפ 25 ₪.

יום שישי 15.4 פורט אליזבת

אתמול הודענו לבעלת החווה שאנחנו יוצאים בשבע בבוקר ולכן מבקשים קפה מוקדם לפני שמגישים את ארוחת הבוקר (בדרך כלל בשעה שמונה). כשהגענו בשבע למרפסת בית החווה חיכה לנו קנקן קפה חם ושתי שקיות עם כריכים, פירות חטיפים ומים. צידה לדרך.
נסיעה של כשעה ואנחנו בנמל פורט אליזבת, במועדון היכטות.
 נפגשים עם לויד בעל הסירה ויוצאים יחד עם עוד עשרה תיירים להפלגה של כארבע שעות במפרץ אלגואה. החוויה היא בהפלגה מסביב לאי ST CROIX ISLAND שבמרכז המפרץ, מצד אחד עשרות פינגווינים על האי ומצד שני להקות של מאות דולפינים שמלוות את הסירה. הדולפינים עולים בתנועות גלויות על פני המים ומיד חוזרים וצוללים . חוויה אמיתית. אמנם רצינו לראות גם ליוויתנים, אך הם מתקרבים לחוף רק בחורף, עוד ארבעה חודשים.

אחרי ההפלגה קופצים לסיור באזור סמרסטראנד (SUMMERSTRAND), המזח שחודר לכיוון הים, חוף הים עם מעט מתרחצים, למרות שחם. אנחנו יושבים לארוחת צהרים מצוינת ב- BLUE WATER CAFFE. כל פעם מחדש אנחנו מופתעים מהרמה הגבוהה של האוכל והמחירים הזולים. אכלנו בסה"כ שתי מנות גדולות (לי הגישו נקניקיה, צלעות, סטייק, ושניצלים, צ'יפס וסלט. לבתי מנה בסדר גודל דומה אבל צימחונית), חצי ליטר בירה וכוס קפוצ'ינו. לשנינו עם הטיפ 50 ₪!!!!!

פרק שביעי – דרך הגנים

יום שבת 16.4 תחילת דרך הגנים ופארק ציציקאמה

אחרי שנפרדנו מבעלי החווה והצטיידנו בלימונים (עבור האבוקדו שהבאנו מסנטה לושיה) ובגויאבות אדומות, נסענו כשעתיים וחצי, כמחציתן בכביש שמקביל לקו החוף הדרומי והגענו לשמורת הטבע ציציקמה (TSITSIKAMMA) שהיא אחת משמורות הטבע שב"דרך הגנים" שמשתרעת מסטורמס ריבר (STORMS RIVER) עד למוסל ביי (MOSSEL BAY). הדרך נקראת כך בגלל שפע הצמחייה וריבוי מיני הצמחים שבאזור.
 בשמורת הטבע עושים שני מסלולי הליכה, הראשון נקרה לורי (LOREY), מסלול מעגלי של כ- 45 דקות הכולל טיפוס לגבעה שבראשה מרפסת תצפית מעל לחוף הים. המסלול עובר בתוך סבך צמחייה ודרגת הקושי היא קלה-בינונית. המסלול השני הוא לשפך הנחל סטורם. מסלול ארוך יותר של כשעה ורבע, מעט טיפוס במדרגות ובסופו שני גשרי עץ תלויים מעל השפך.

ממשיכים בנסיעה מערבה ועוצרים בגשר בלוקריין שהוא הגשר שממנו עושים את הבנג'י הגבוה ביותר בעולם. עמדנו על מרפסת תצפית במרחק של כחצי קילומטר מהגשר וראינו קופץ אחד. הספיק לנו, זה באמת משהו מטורף אבל ממש לא לגילנו.
ממשיכים בנסיעה ומגיעים לעיירה פלטנברג ביי (PLETENBERG BAY) שיושבת על גבעה מעל המפרץ בעל אותו שם. העיירה דומה מאד לקיסריה, בתים פרטיים יפיפיים מוקפים גדרות גבוהים, רחובות מרוצפים עם צמחיה עשירה, נוף גבעי, חוף ים לבן ונקי. הבדל קטן, מפה לא רואים את ג'יסר א זרקא...
 מגיעים למלון שלנו שנמצא על קו החוף, חדיש ומחודש, מלון חמישה כוכבים של כ- 25 חדרים, משהו משהו.

יום ראשון 17.4 – דרך הגנים, שמורת רוברג

בבוקר מעונן ובלילה מעט טיפטף, אחרי ארוחת הבוקר המעולה של המלון, נוסעים 5 דקות עד לשמורת רוברג (ROBBERG). זוהי שמורה שהיא לשון יבשה באורך של 4 ק"מ בתוך האוקיאנוס. בשמורה יש 3 מסלולי הליכה כאשר הארוך ביותר מקיף את הלשון ואורכו כ-10.5 ק"מ ונמשך 4 שעות. מצד אחד הולכים במקביל למפרץ ומהצד השני בצמוד לאוקיאנוס. הליכה לא קלה עם טיפוס על סלעים. יש המון כלבי ים בשמורה ובקצה הלשון ירדנו לכיוון האוקיאנוס לצפות בהם שוחים בין הגלים.

 אחה"צ חוזרים למלון ויוצאים לארוחת ערב במרכז העיירה.

יום שני - 18.4 – דרך הגנים
 היום נסענו לסיור רכוב בשלש עיירות בנתיב. הראשונה במרחק כחצי שעה מהמלון, נייזנה (KNYSNA ), תצפית ממקום שנקרא "הראשים" ((HEADS ראש הגבעה, מעל שפך הנחל לאוקיינוס, יש שם כמה בתים על המצוק, כמו בבית ינאי, רק יותר גבוה. אח"כ סיבוב בכביש ההיקפי של אי על הנחל LESURE ISLE. גם האי מלא בבתים פרטיים יפים מאד.

ממשיכים לעיירה הבאה, WILDERNESS נוסעים לאט ברחוב הראשי ועוצרים לתצפית ב- DOLPHIN'S POINT. מחפשים דולפינים בים אבל לא רואים. פגשנו במקום מדריך תיירים שאלנו מה עם הדולפינים? התשובה: כמו אריות בפארק קרוגר, לפעמים רואים ולפעמים לא.
 ממשיכים בנסיעה, חולפים על העיר ג'ורג' ומגיעים למוסל ביי (MOSSEL BAY), גם כאן בתים יפים על הגבעה שמשקיפים על המפרץ. עוצרים ברחוב הראשי לטיול רגלי וכוס קפה ונוסעים כשעה וחצי חזרה למלון בפלטנברג ביי.

פרק שמיני אודסהורן עד קייפטאון

יום שלישי 19.4 - אודסהורן

עזבנו בלב כבד את המלון הנפלא בפלטנברג ביי ושמנו פעמינו לכיוון העיירה אודסהורן (OUDTSHOORN), המקומיים באפריקנס מבטאים את השם אוטסווארן. נסיעה של כשעתיים וחצי, אנחנו חולפים ברחוב הראשי של העיירה וממשיכים צפונה עוד כ- 25 ק"מ למערת קנגו (CANGO CAVE). במערה שני מסלולים, קצר של כשעה וארוך (ADVENTURE), של שעה וחצי. בשני המקרים, הסיור מודרך. בחרנו בארוך, בקבוצה שלנו רק אב וביתו בת ה- 5, אנחנו והמדריכה. הסיור מדהים, המראות מרהיבים, יופי של זקיפים ונטיפים, בשלל צורות וצבעים. עוברים במערות צרות, זוחלים וחוזרים מזיעים לנקודת הסיום. היה ממש כיף. מומלץ בחום!
חוזרים לעיירה וישירות לדירה שהיא יחידה עצמאית בחצר הבית של טניה, שעוסקת בנדל"ן. בחצר, בריכת שחיה ושני כלבי לברדור חמודים.
 מקבלים ממנה הנחיות וקופצים לסופר לקניית מצרכים לארוחות הבאות, קצת הפסקה מהמסעדות...

יום רביעי 20.4 אודסהורן

ארוחת בוקר בדירה, ויוצאים למרכז העיר לביקור במוזיאון. במקום עשרה חדרי תצוגה שמתארים במוצגים תמונות ומלל את ההיסטוריה של העיירה. אחד החדרים מוקדש לקהילה היהודית שבעיירה שכונתה "ירושלים של דרום אפריקה". החדר בנוי כבית כנסת עם ארון קודש, ספסלים, במה לש"ץ ומסביב תמונות שמתעדות חתונות, כנסים ועוד פעילויות של הקהילה היהודית המקומית.
 מכאן נוסעים לחוות יענים ומצטרפים לסיור מודרך בחווה, כולל ישיבה על יען, עמידה על ביצת יען וביקור בחנות שמוכרת תיקי עור, נעלים ומוצרים שונים מנוצות היען. יחד איתנו בסיור המודרך קבוצת ישראלים (שתי סבתות, הורים וילדים) בעצם, הישראלים הראשונים שפגשנו אחרי יותר מחודש.…

אחר כך נוסעים אל מחוץ לעיירה על דרך נופית עם מעבר בכפר דה-רסט (DE RUST), כפר אומנים עם רחוב ראשי אחד קטן ודי שומם, ממשיכים למפל מיירינגס-פורט (MEIRINGS POORT WATERFALL) שנמצא חמש דקות הליכה מהכביש, מפל דק וגבוה שבתחתיתו כמה ברכות מים יפות. אם לא היה קר, אפשר היה להיכנס למים. ממשיכים בדרך לכפר הקטן קלארסטרום (KLAARSTROOM), כפר של כמה מאות תושבים, באמצע שום מקום, עוסקים בחקלאות וצילום סרטים.
מסתובבים וחוזרים חזרה לכיוון אודסהורן, בדרך עוצרים לביקור קצר בחווה לגידול זיתים וייצור שמן זית.
 חוזרים לדירה לארוחת ערב מוקדמת וקופצים למרכז אודסהורן, לסיבוב רגלי קצר. השעה חמש וחצי ורוב החנויות נסגרות בחמש. קשה לבזבז כאן כסף!

יום חמישי 21.4 סטלנבוש (STELLENBOSCH)
 אחרי ארוחת בוקר קלה נפרדנו לשלום מטניה בעלת הבית החמודה, שציידה אותנו בטיפ לדרך. הצעה לעצור בדרך בעיירה בארידייל (BARRYDALE), בבית קפה מיוחד. יצאנו מאודסהורן לנסיעה של כארבע שעות וחצי, לכיוון מדרום מערב. לאחר כשעתיים הגענו לבארידייל ועצרנו בבית הקפה המומלץ, דיזל אנד קרים (DISEL & CREAM), מקום די גדול ברחוב הראשי של העיירה, מקומות ישיבה בפנים וגם בחוץ, מעוצב בסגנון שנות החמישים/שישים, הכל וינטאג', משאבות תדלוק ישנות, רהיטי עץ ישנים, מכונות משחקי מחשב של פעם. משהו מטורף. חוץ מזה הקפה והוופל הבלגי היו טעימים…

המשכנו בנסיעה ופתאום מחסום בגלל עבודות בכביש. עמדנו 45 דקות עד שפתחו את הכביש ויכולנו להמשיך. בגלל העצירות, וגשמים בחלק מהדרך, הנסיעה התארכה והגענו בשעה שלוש וחצי ליקב סימונסיג (SIMONSIG) בפאתי סטלנבוש לטעימת יין.
 להלן הפרוצדורה המלאה (אני עשיתי רק את החלק השני): "טעימה רישמית" - תמורת 50 ראנד (=13 ₪) בוחרים 5 סוגי יינות (מתוך רשימה של כ- 30) ומקבלים טעימה (כשליש גביע) מכל אחד. "טעימה לא רישמית" – תמורת 35 ראנד בוחרים 5 סוגי יינות (מתוך אותה רשימה של כ- 30) ומקבלים טעימה (כשליש גביע) מכל אחד. למען האמת לא כל כך הבנתי מה ההבדל בין הטעימות וביקשתי לטעום רק את ה"לא רישמית". ביקשתי גם מהדיילת שהיא תבחר עבורי מגוון מבין היינות שברשימה. קיבלתי, יין מבעבע (אסור להם לקרוא לזה שמפניה), יין לבן ושלשה אדומים. בין לבין יש מים לשטיפה וקרקרים. ההתנסות נחמדה אבל היינות לא ממש טעמו לי, אבל זה כנראה אני ובטח לא באשמתם.

 המשכנו בנהיגה, כשאני נוהג אבל הרבה יותר בזהירות, עוד כרבע שעה והגענו לחדר שהזמנו מראש בחווה של גידול זיתים ולבנדר. אחרי ששמנו את הדברים שלנו בחדר יצאנו לאכול במסעדת המבורגרים במרכז סטלנבוש, עיירת אוניברסיטאות, מלאה בסטודנטים. גם במסעדה יש הרבה צעירים ומוזיקה רועשת (מילא אנחנו שהיינו רק שעה, אבל לא מבין איך המלצרים לא יוצאים מכאן עם נזק באוזניים).

פרק תשיעי קייפטאון

יוםשישי 22.4 פרנצ'הוק, קייפטאון

יצאנו בבקר דרך מרכז סטלנבוש לעיירה הסמוכה פרנצ'הוק (FRANSCHHOEK). לאורך כל הדרך יש כרמי ענבים ומאות יקבים. כמובן שכמעט בכל אחד אפשר להיכנס לטעימות, אבל מיצינו את הנושא אתמול ובכלל עדיין שעת בוקר, מוקדם קצת לשתות. עושים סיבוב במרכז העיירה פרנצ'הוק, ברחוב הראשי, המון חנויות של מזכרות, בתי מלון, וחנויות יין. מקום מאד יפה. מכאן מסתובבים וחוזרים חלק מהדרך ומגיעים אחרי כשעה ורבע לקייפטאון. הגענו לבית פרטי בשכונת פיינלנדס (PINELANDS) שבו יש לנו יחידת דיור עצמאית, כולל בריכה פרטית בחצר. אין ספק בכלל שזה המקום היפה ביותר והמפנק ביותר שבו היינו, ויש לנו כאן חמישה ימים. איזה כיף. הדירה מכילה מטבח, סלון, פינת עבודה, מקלחת ושירותים, חדר שינה בעליית גג בקומה השנייה. מקום מאובזר ברמות מפנקות ומעוצב בטוב טעם. בעלת הבית היהודייה אליסון, קיבלה אותנו עם חבילת מצות וכבד קצוץ (היום ערב פסח).

יצאנו לקניות בסופרמרקט המקומי. יין ובירה קנינו בחנות אחרת בשולי השכונה (אגב, השכונה הוכרזה כ"אזור יבש", ואסור למכור בה אלכוהול, אז אם רוצים נוסעים חמש דקות לגבול השכונה שם יש חנות אלכוהול).
 לפנות ערב נסעתי לבית הכנסת האורתודוקסי בשכונת סי פוינט (SEA POINT), לתפילת ערב שבת וערב פסח. בית הכנסת מוקף מאבטחים ושוטרים, היו כ- 300 מתפללים, מכיוון שהייתי לבוש שונה (ג'ינס וסוודר ולא חליפה ועניבה), המאבטח בכניסה עצר ותחקר אותי. התפילה הייתה נחמדה, קצת שונה ממה שאני רגיל, מקהלה של 15 גברים שמלווה את הש"ץ. בסוף הזמינו אותי לארוחת הסדר, אבל לא נעניתי להזמנה כי בתי נשארה לבד בדירה.
יום שבת 23.4 קייפטאון

בבוקר נסענו כרבע שעה לכיוון מרכז העיר לשוק THE OLD BISCUIT MILL, שוק שפועל רק בימי שבת, על מגרש חניה ריק, יש בו תערובת של דוכני מזון בשפע, עם חנויות למזכרות וחפצי אמנות, תיקים, בגדים וכו'. המתחם מלא אנשים, המון מהם מגיעים לאכול בוקר או ברנץ'. שוק הכי יפה שראינו.

 היה קשה להתנתק, אבל אחרי כשעתיים הצלחנו ונסענו לכיף התקווה הטובה (CAPE OF GOOD HOPE). הנסיעה אורכת כשעה ורבע, עם נופים של האוקיינוסים, השדות הירוקים ומה לא. בסוף מגיעים לשער שמורת הטבע, משלמים 250 ראנד לאדם (לנו יש כרטיס WILD CARD, אז זה חינם), ונוסעים עד לחניון. מכאן עולים למגדלור, בקרונית (5 דקות) או ברגל, בשביל מרוצף (30 דקות). עלינו ברגל לתצפית ממרפסת המגדלור. זוהי הנקודה הדרומית ביותר ביבשת אפריקה וזוהי נקודת המפגש של שני האוקיינוסים, האטלנטי וההודי.

 יורדים לחניון ונוסעים חזרה ובדרך עוצרים בסימונסטאון (SIMONSTOWN), לתצפית על פינגווינים. גם כאן זוהי שמורת טבע ונדרש לשלם 65 ראנד לאדם, חינם לבעלי כרטיס. הולכים על מסלול עץ בסמוך לקו החוף וצופים על הפינגווינים מטווח אפס. בעלי חיים חמודים (אך מסריחים) עם צורת הליכה קורעת מצחוק…

 חוזרים לקייפטאון ונוסעים ל- WATERFRONT. זהו אזור בנמל ששופץ והפך למתחם מלונות, מסעדות שוק ובידור. מאד יפה ומודרני. אנחנו אוכלים בשני דוכני אוכל בשוק, מסתובבים קצת על הרציף וחוזרים לדירה.

יום ראשון 24.4 קייפטאון
 בבוקר בתי מקבלת טיפול ראש במספרה שאליסון בעלת הבית המליצה עליה. מראש בדקנו את התחזית וראינו שצפוי היום יום שמש יפה ללא עננים, יום אידיאלי לביקור בהר השולחן המוגדר כאחד משבעת פלאי תבל החדשים. אנחנו נוסעים כחצי שעה עד לכניסה להר השולחן (TABLE MOUNTAIN). הכניסה היא בתחנה התחתונה של הרכבל. יש אפשרות לטפס במדרגות ושביל עד למעלה כשעה- שעה וחצי למיטבי לכת. מסיבות מובנות (לנו, בודאי...) בחרנו באופציה של הרכבל. כרטיסים קניתי מראש באינטרנט והם טובים לשבוע (צריך לציין את יום התחלת התוקף, ולקבוע האם בבוקר או מהצהרים). חשוב מאד לבדוק את תחזית מזג האוויר, כי יש ימים שההר מוקף בעננים ואז לא רואים כלום ויש גם ימים שבגלל רוח חזקה הרכבל מושבת. בזמן הנסיעה שאורכת כחמש דקות, רצפת הרכבל מסתובבת כך שכל הנוסעים זוכים לחוות את הנוף בכל הזויות. כשמגיעים למעלה יש שבילים ומרפסות/נקודות תצפית רבות על כל מיני אזורים של העיר והסביבה.

 בחרנו במסלול ארוך עד לקצה הצפוני של ההר. המסלול רובו ככולו שטוח, מכיוון שלפני יומיים ירד גשם, יש המון בורות מלאים במים גם בשביל, אבל זה לא מפריע להליכה. צעדנו כשלש שעות הלוך וחזור וירדנו למטה ברכבל.
בכך השלמנו ביקור בארבעה משבעת פלאי תבל החדשים: מפרץ האלונג בווייטנאם, מפלי האיגואסו, האי ג'ג'ו בקוריאה, והר השולחן.
 חוזרים לארוחת ערב מוקדמת בדירה ואח"כ נוסעים למרכז קניות לקנות קצת מתנות למשפחה.

יום שני 25.4 קייפטאון

הבוקר מפליגים לאי רובן (ROBBEN ISLAND) לביקור בכלא בו היה נלסון מנדלה אסור במשך 18 שנים. מגיעים ברכב לאזור המזח (ווטרפרונט WATEFRONT) ומשם מפליגים במעבורת (כרטיס כולל לביקור 300 ראנד לאדם, מומלץ מאד לקנות מראש, אני לא מצאתי באינטרנט והגעתי יומיים קודם למזח לקנות כרטיס). יש מעבורת כל כשעתיים וההפלגה אורכת כחצי שעה. כשמגיעים לאי, עולים על אוטובוס לסיור מודרך. המדריך שלנו היה מצוין, דיבר לאט, הסביר באריכות על החיים באי בתקופה שהיה כלא בעיקר לאסירים פוליטיים, אבל הסביר גם על החי והצומח על האי, כמו גם ההיסטוריה וההווה של החיים על האי. לאחר הסיור באוטובוס, יורדים לסיור רגלי בכלא בהדרכת אסיר פוליטי מהעבר. לצערנו, הוא דיקלם באריכות שמות של אסירים שהיו כלואים איתו באי ממפלגות פוליטיות שונות והסבריו לא היו מובנים, הסיור די משעמם כי לא באמת חווים את הכלא. השיא הוא ביקור בתא שבו היה כלוא נלסון מנדלה.

הסיור מסתיים בהפלגה חזרה, סה"כ כארבע שעות.
 ממשיכים לסיור רגלי בווטרפרונט, המון מסעדות, מרכז קניות מודרני עם כל המותגים, מלא מבקרים. מאד יפה.

 אחרי כוס קפה (היא) ובירה (אני), חוזרים לדירה לארוחה ובערב יוצאים לסנצ'ורי סיטי (CENTURY CITY) למרכז קניות קאנאל ווק (CANAL WALK). מרכז קניות חדיש, מודרני, ענק, מיטב המותגים, מסעדות, בתי קולנוע ואין ספור חנויות. מסתובבים שעה, קצת פרוזנט יוגורט וחוזרים לדירה.

יום שלישי 26.4 קייפטאון

בבוקר נוסעים כ- 40 דקות לעיירה הוט ביי (HAUT BAY) בפרברי קייפטאון לביקור בפרויקט קהילתי של גברים ונשים שמייצרים מוצרי אומנות משקיות תה משומשות, Original T-Bag Designs at the Kronendal. אלינור רוזוולט אמרה: "אישה, כמו שקית תה, אתה לא יודע כמה היא חזקה עד שתכניס אותה למים חמים". את השקיות הם מקבלים כתרומה מכל מיני מקומות בדרום אפריקה וגם מחו"ל, הם מייבשים, מוצאים את עלי התה ומגהצים את השקיות. לאחר מכן צובעים אותן או צובעים עליהן ומייצרים כל מיני מוצרים: מכסה של יומן שנה, תחתית לכלי חם או כוס , תמונות, בובות, ועוד. הראו לנו סרט וידאו שמתאר את תהליך ההקמה של הפרויקט, אח"כ הראו לנו את שלבי הייצור השונים ובסוף ביקרנו בחנות וכמובן שקנינו מזכרות מהמקום המיוחד הזה.
מכאן נוסעים כ- 30 דקות למרכז העיר לביקור במוזיאון יהדות דרום אפריקה (SOUTH AFRICAN JEWISH MUSEUM). מוזיאון מרשים בנוי בשתי קומות, האחת מתארת את ההיסטוריה היהודית בדרום אפריקה מאז ועד היום כולל התרומה של הקהילה למדינת ישראל והקומה התחתונה מוקדשת לזכר העיירה היהודית במזרח אירופה, עם ה"חדר", חנות החייט, בית המשפחה, המכולת ועוד.
יוצאים מהמוזיאון לסיור רגלי במרכז העיר, באזור העסקים הסואן. מבקרים בשוק פרחים, שוק מוצרי אמנות ופארק עם ערוגות ירקות וגן שושנים.
 אוכלים בשוק אוכל מזרחי-אסייתי, מזכיר קצת את דוכני המזון בתאילנד, יש מזון הודי, סיני, תאילנדי ואפילו פיצה וגלידה. מחיר המנה המירבי 45 ראנד (= 11 ₪), בתי אכלה הודי: דל עדשים, מרק קרי, אורז וסלט כרוב/גזר, כל זה ב- 35 ראנד. העיף אותנו למחירים בתאילנד!!!
 אחה"צ חוזרים לדירה ומתחילים להתארגן לקראת הנסיעה מחר בבוקר לכיוון יוהנסבורג.

פרק עשירי –מקייפטאון ליוהנסבורג

יום רביעי 27.4 מקייפטאון לקולסברג

נסיעה של 777 ק"מ, משמונה בבוקר עד חמש אחה"צ לקולסברג (COLESBERG), ארוחת ערב בפאב/מסעדה JC המנה המיוחדת שבלול בטעם שום (לא אכלנו).

יום חמישי 28.4 מקולסברג ליוהנסבורג

נסיעה של 636 ק"מ משעה שבע עד שתיים וחצי. סיבוב וארוחת ערב בקניון של סנדטון (SANDTON CITY MALL).

יום שישי 29.4 יוהנסבורג

סיור מודרך (JOBURG FREE WALKING TOURS), במרכז העיר. סיבוב קניות אחרון לנכדים הקטנים בקניון קרסטה (CRESTA SHOPPUNG MALL). תפילת ערב שבת בבית הכנסת האורתודוקסי בשכונת סנדטון.

יום שבת 30.4 יוהנסבורג

ביקור בשוק מזרחי (ORIENTAL PLAZA) במרכז העיר.
 21:30 טיסת אל על לארץ. נחיתה ביום ראשון בבוקר ב- 08:00.

סה"כ נהגתי (לבד) 8500 ק"מ, למעט פגיעת אבן שניתזה ממשאית ופגעה בחלון הקידמי, המכונית שרדה את המסע בשלום, אפילו לא פנצ'ר. תודה להנרי פורד ולמי שהרכיב את הפייסטה.