לניו זילנד הגענו בסוף נובמבר 2016 אחרי חודשיים וחצי באוסטרליה. טיול באוקיאניה היווה הגשמת חלום עבור בתי (Bati) אשתי ועבורי. גם לניו זילנד הקדשנו כחודשיים וחצי, כשלשה שבועות באי הצפוני והיתר בדרומי. פוסט זה יתאר את המסע בניו זילנד. המסע לאוסטרליה מתואר בפוסט נפרד. מצורף קישור.

ניו זילנד הינה מדינה קטנה יחסית (בעיקר למי שמגיע אחרי ביקור באוסטרליה הענקית), מלאה בתיירים מכל העולם, רבים מהם התרמילאים הישראלים הצעירים. אין ספק שהיתרון היחסי של ניו זילנד הם אתרי הטבע, מסלולי ההליכה (הטראקים) שיש בכל מקום. לגבי בעלי חיים, בעונת בה היינו (הקיץ), רואים ושומעים ציפורים, ובכבישים יש המון גוויות של פוסומים, בכמה אתרים רואים כלבי ואריות ים אבל לא הרבה יותר מזה.

תכנון המסע התבסס על אתר "למטייל" "עפתי", טיפים ופורום אוסטרליה וניו זילנד. בנוסף השתמשנו בטריפ אדוויזר (TRIP ADVISER).

מסלול הטיול: נחיתה באי הצפוני, באוקלנד וקבלת רכב שכור, נסיעה לאזור צפון האי, ביי אוף איילנדס, חצי האי קורמנדל, מטהמטה ורוטורואה, וולינגטון. חציה במעבורת לאי הדרומי, אזור נלסון, החוף המערבי, הקרחונים והפיורדלנד, האי סטיוארט, הערים אינברקרגיל, דנידן וקרייסצ'רץ'.

אמצעי התחבורה העיקרי היה רכב ששכרנו למשך 65 ימים (מאוקלנד ועד קרייסצ'רץ'). זה לא זול, אבל זה מאפשר חופש וגמישות שהייתה חשובה לנו.
בסה"כ נהגנו כ- 12000 ק"מ ורגלית צעדנו כ- 480 ק"מ.

לינה – אין ספק שהחוויה הכי מרגשת וחזקה הייתה השהייה אצל המארחים מ"חיבורים". אלו הן משפחות נוצריות אוהבות ישראל וישראלים שמארחות את המטיילים בבתיהן. אנשים אלו פותחים את ליבם וביתם בפני המטיילים, רובן מעניק למטיילים גם ארוחות בקר וערב ואירוח ביתי חם ומפנק. במהלך המסע בניו זילנד, התארחנו אצל 15 משפחות, כ- 40 לילות. בשאר הימים התבססנו על אתר BOOKING.COM, להזמנת לינות בהוסטלים (אכסניות).

“אדם צובר זכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ….” (יונה וולך)

הדברים שמתוארים בהמשך, הינם כפי שאנחנו ראינו וחווינו אותם, מהזווית האישית שלנו. יש בנכתב הכללות רבות וכנראה שגם אי דיוקים, זה אינו מאמר מדעי.
מייל לשאלות, הבהרות או כל בקשת סיוע: ramidanosh@gmail.com

פרק ראשון - אוקלנד וצפון האי הצפוני

יום שני 28.11 – טיסה לאוקלנד ניו זילנד
 בבוקר נוסעים לשדה התעופה של מלבורן, אחרי שלש שעות טיסה נוחתים אחה"צ באוקלנד. רוכשים כרטיס סים בעיקר עבור קשר אינטרנטי לניווטים ומעט לשיחות (3 GB – לחודשיים, שיחות וטקסט ללא הגבלה, 43$), לוקחים את הרכב השכור שהוזמן מראש ונוסעים לבית של המארחים שלנו ברנדה וברוס בפרבר פקוראנגה של אוקלנד. ברנדה ביקרה בתחילת ספטמבר בביתנו, כך ששמחנו להיפגש שוב.

יום שלישי 29.11 – אוקלנד
 יום של פעילות "מופחתת" – עושים סיבוב רגלי של כשעה וחצי בפארק קורנוול (CORNWALL), כולל תצפית וצילומים פנורמיים מהפסגה של כל העיר.

אחרי ארוחת ערב יוצאים לסיבוב לילי במישון ביי (MISSION BAY) והאלף מון ביי (HALF MOON BAY), שני אתרי מסעדות ובתי קפה. למרות השעה היחסית מוקדמת עבורנו (8-9), די נטוש... מאכזב.
 חוזרים ללינה בבית של ברנדה וברוס.

יום רביעי 30.11 – אוקלנד
 בבוקר משאירים את הרכב בחניון תחנת רכבת קרובה ונוסעים עם הרכבת לתחנה המרכזית של העיר, הבריטומרט (BRITOMART). חוצים את הרחוב לכיוון הרציף לנקודת היציאה של הסיור הרגלי המודרך במרכז העיר. הסיור נמשך כשעתיים ובמהלכו עוברים בכל האתרים המשמעותיים במרכז.

לאחר סיום הסיור, ביקור חובה בחנות של נספרסו, וצועדים כחצי שעה לרחוב פונסונבי (PONSONBY), אחד מרחובות המסעדות שבעיר. לא משהו....
 מכאן נוסעים באוטובוס לפארק דומיין (AUCKLAND DOMAIN) לביקור בחממה שבה שלשה ביתנים של צמחיה טרופית מעניינת, כולל צמחים טורפים.

חוזרים עם אוטובוס לרכב שבחניון ולבית של ברנדה וברוס.

יום חמישי 1.12 – צפון האי הצפוני
 נפרדים מברנדה וברוס ויוצאים לנסיעה ארוכה של שבע שעות לכיף ראינגה (CAPE REINGA), הנקודה הצפונית ביותר באי הצפוני, בקצה האי יש מגדלור מפורסם וכמה מסלולי הליכה.

בגלל השעה המאוחרת, מוותרים על ההליכה ומתחילים את הנסיעה חזרה דרומה עד לעיירה קריקרי (KERIKERI). ישנים באכסניה שמלבד השירותים והמטבח המשותפים הכל ברמה של מלון מהודר כולל בריכה יפה וג'קוזי שבו אנחנו טובלים. בלילה נוסעים ל"קפה ירושלים", מסעדה של ישראלי ברחוב הראשי של העיירה. כשעה הסתובבנו ולא הצלחנו למצוא ואז בעזרת מישהו מהתושבים הצלחנו להגיע למסעדה בשעת הסגירה.

יום שישי ושבת 2+3.12 – ביי אוף איילנדס
 יוצאים לסיבוב ביקורים בכמה אתרים באזור קריקרי. ראשית לסלע סנט פול (ST PAUL'S ROCK), הגענו לתחילת השביל המטפס לסלע ובגלל תלילותו החלטנו לוותר.

התצפית על הנמל שבמפרץ מרהיבה.

חזרה לקריקרי לצרלי'ס רוק (CHARLIE'S ROCK), בריכה טבעית מוקפת צוקים שמגיעים אליה אחרי הליכה של רבע שעה מחניון ליד הכביש.


 מכאן נוסעים דרומה לעיירת תיירות נוספת, פאהיה (PAIHIA), משאירים את המכונית באכסניה וב- 16:45 מתייצבים ברציף ויוצאים להפלגה בספינה "THE ROCK" משך ההפלגה 22 שעות (עד למחרת ב- 15:00) 30 נוסעים, ששה אנשי צוות, 4 זקנים והשאר צעירים מאד. לחימום והיכרות הדדית יורים ברובה צבע (פיינטבול) על מצוף שנגרר אחרי הספינה,

בהמשך, מקבלים חכות ופיתיונות ומנסים לדוג, דגים שקטנים מ- 25 ס"מ נזרקים חזרה לים,

אחרי ארוחת ערב יוצאים לשיט לילה עם קיאקים, ונחשפים ליצורים הזעירים שבמי המפרץ שכשהמשוט או היד נוגעת בהם הם פולטים קרינה וזוהרים. למי שעוד היה כוח ורצה, קפץ למים לשחייה לילית ליד הספינה. הגנראטור של הספינה שהותנע עם חשיכה כבה לקראת חצות ובספינה יש רק תאורת התמצאות, מה שגורם לרובנו ללכת לישון. אחרי ארוחת בקר יוצאים לסיבוב שנורקל

ואיסוף של קיפודי ים. הצוות מלמד אותנו לפתוח את הקיפוד ומאפשר לטעום אותו חי. מלוח!!!

מפליגים לאתר חדש ונוחתים לחוף אי ומהחוף יוצאים לסיור באי עד לפסגה ותצפית,

אחר כך חוזרים לחוף לרחצה והתרגעות, חזרה לספינה, ארוחה קלה ומפליגים חזרה לפאהיה.
 חוזרים לאכסניה לרחצה וארוחת ערב ובלילה יוצאים לסיבוב רגלי במרכז העיירה.

יום ראשון 4.12 – חצי האי קורומנדל
בבוקר אחרי ארוחה קלה, נוסעים דרומה, חולפים על פני אוקלנד אותה עזבנו לפני ארבעה ימים ואחרי כשש שעות נסיעה, מגיעים לאזור חצי האי קורומנדל (COROMANDEL PENINSULA). זהו חצי אי ירוק כולו, מעט עיירות קטנות שמתבססות על חקלאות ותיירות, בהרים יש חוות עם שטחי קרקע ענקיים והמראה השכיח של פרות וכבשים.
 אנחנו נוסעים לחוף רחצה מאד פופולרי שנקרא "HOT WATER BEACH" , ההגעה היא בערך שעתיים לפני שעת השפל אותה בדקנו יום קודם באינטרנט. ייחודו של החוף הוא בהיותו מעל לשני בקעים תת קרקעיים, בנקודה מסוימת בחוף, שנגלית רק בזמן השפל, באזור שבו יש כמה סלעים גדולים ממש על החוף. מעל לשני הבקעים הצמודים אחד לשני עולים על פני השטח מי מעיין תת-קרקעי רותחים המגיעים עד לטמפרטורה של 64 מעלות צלזיוס! מסביבנו היו כ- 500 איש עסוקים בחפירת בורות, רובם עם אתי חפירה ודליים, כדי לייצור לעצמם אמבטיות שכשוך תרמיות שמכילות מים חמים מהקרקע עם מי ים לצינון. מאחר והגענו ללא הציוד, מצאנו זוג נחמד בני גילנו מניו זילנד והתחברנו אליהם לחפירה וויסות טמפרטורת המים.

אחרי בילוי של כשעתיים בחוף, מקלחת קצרה ונוסעים כחצי שעה למארחים שלנו ביומיים הקרובים, רחל וגראנט.
 זוג בסוף שנות הארבעים, ששה ילדים, הגדול בן 17 והצעירה בת 7, וסבתא. גרים בחווה שעד כה היא הכי בסוף העולם שהיינו, אפילו גוגל מפס לא הצליח להוביל אותנו (אבל הגענו בלי בעיה בהסתמך על תיאור הדרך שגראנט שלח מראש). בחווה יש כמה עשרות פרות לבשר וחליבה, כבשים, חזירים, אלפקות, תרנגולות, כלבים, חתולים, גינת ירק ומטע פירות.


הילדים לומדים בבית בעזרת האמא והסבתא בת ה- 85, לימודי החובה הם אנגלית, מתימטיקה וקריאה, כל השאר רשות. לחווה חשמל סולרי, מים ממיכל איסוף מי גשם, מזון קונים אחת לשבוע בסופר שבעיר הנמצאת כ- 45 דקות נסיעה מהחווה.
כל המשפחה מתעוררת מוקדם בבוקר לחליבה וטיפול בחיות. שליש מהחלב שותים, שליש מייצרים גבינה וחמאה ושליש נותנים לחזירים. הם רכשו חווה שכנה ואנחנו מתגוררים חמש דקות נסיעה מהם בבית החווה השנייה. יחד איתנו מתגוררות 4 בנות מאוסטריה שתמורת 6 שעות עבודה ביום מקבלות מגורים ומזון בחינם.
רחל סיפרה לנו שהם מאד אוהבים לארח ישראלים צעירים ולפעמים יש אצלם 20 איש מסביב לשולחן (בני משפחה, אורחים ועובדים).
 אחרי ארוחת הערב המשותפת ישבנו לספר על עצמנו ולשמוע את הסיפור המעניין שלהם.

יום שני 5.12 – חצי האי קורמנדל
 בבוקר נוסעים כ- 45 דקות לעיר הקרובה ( WHITIANGA), להצטייד במזון ולרכוש שקי שינה לקראת הטראק בן היומיים שנתחיל מחר, לאחר מכן נוסעים לסיבוב קצר לאורך חוף הים והמרינה של העיר ומכאן נוסעים כחצי שעה לביקור בגן שייקספיר (SHAKESPEARE CLIFF RESERVE) ממנו יש תצפית על שני מפרצים קרובים, קוק (COOK) ולונלי (LONLEY) ועל העיר.

עושים מסלול קצר של כשעה ונוסעים עוד רבע שעה לקתידראל קוב (CATHEDRAL COVE). מהחניה יש מסלול הליכה מסודר של כחצי שעה, מדי פעם עליות וירידות ובסוף מגיעים לחוף שבו צולמה סצנה מהסרט נרניה, חוף עם צוקים מרשימים, אי קטן (10X10) במרחק של 25 מטר,

וקשת סלעית יפה שהים עובר בתוכה בזמן הגאות.


 לקראת ערב חוזרים לחווה של רחל וגראנט.

יום שלישי 6.12 עד צהרי יום רביעי 7.12 - חצי האי קורמנדל
היום יוצאים לטראק המשמעותי הראשון שלנו שנקרא פינקל ווק (PINNACLES WALK) שבשמורת היער (COMORANDLEl PARK) ועמק קאוארנגה
(KAUAERANGA VALLEY).
 המסלול דומה למעגל כשמתחילים מחניון המכוניות והולכים כחצי מעגל (כ-3 שעות) במסלול מטפס ברובו שנקרא WEBB CREEK עד לחניון ההידרו HYDRO CAMP כאן נפרדים מהמעגל וצועדים כשעה עד לבקתה שבתחתית מצוק הפינקל.

בבקתה יש 80 מיטות קומתיים עם מזרן בלבד ויש להזמין מקום לינה מראש. בבקתה יש מטבח משותף עם כלי בישול וכלי אוכל. את המזון יש להביא על הגב וכך גם את שקי השינה. מים מומלץ להביא מהבית או להרתיח את מי הגשמים שבבקתה. באותו לילה היו בבקתה 60 אורחים מתוכם 10 ישראלים.

יש כאלו שעולים לראש הפינקל (כ-50 דקות) לשקיעה או לזריחה.

אני עליתי בבוקר ואח"כ התחלנו את הדרך חזרה להידרו. משם חוזרים למסלול המעגלי ויורדים לכיוון החניון במסלול ביליגואט –BILLYGOAT (התיש) – כ- 4 שעות מעט עליות והרבה ירידות תלולות.

יום רביעי 7.12 מטהמטה
 בצהרים מגיעים לחניון ונוסעים כשעה וחצי לעיירה מטהמטה (MATAMATA), מכיוון שקבענו עם המארחים שנגיע רק בשש בערב, נכנסנו למרחצאות חמים לרחצה של כמה שעות ובערב מגיעים לדונה וג'ים, זוג פנסיונרים מתנדבים חביבים שגרים לא רחוק ממרכז העיירה.

יום חמישי 8.12 – רוטורואה
 נוסעים כשעה וחצי עוברים את רוטורואה דרומה לפארק איי-או-טאפו, Wai-O-Tapu הנחשבת לשמורה הצבעונית ביותר באזור. ביקור בשמורה כולל טיול רגלי במסלול מעגלי בין גייזרים מתפרצים, בריכות צבעוניות מבעבעות, ובריכות בוץ רותח.

ההליכה במקום נעשית על שבילים מעץ, המים הם בשלל צבעים, אדום, ירוק, אפור, צהוב, כחול ועוד הכל תלוי במינרל שבמים.

מהשמורה חוזרים כחמש דקות לכיוון רוטורואה, יורדים מהכביש בדרך עפר חמש דקות ומגיעים לחניון שנקרא קרוסין קריק. דקה מהחניון יש מספר בריכות המחוברות במפלים קטנים, כאשר הטמפרטורות ביניהן משתנות מחם מאוד לחמים.

רותי
 בערב חוזרים למטהמטה לארוחת ערב עם דונה וג'ים.

יום שישי 9.12 – רוטורואה
 בבוקר נוסעים כשעה לרוטורואה לביקור בשמורה תרמית גדולה שבה יש כפר מאורי אוטנטי שעדיין מתגוררים בו בני הקהילה (Whakarewarea Living Village) הכניסה לשמורה היא בתשלום,

הכולל בתוכו סיור של שעה שבמהלכו שומעים הסברים וסיפורים על נפלאותיו של הטבע ושל אמא אדמה, תוך הליכה בתוך השמורה בין בריכות בוץ מבעבעות, אגמים חמים בצבעים יפהפיים ואף את הגייזר הגדול בניו זילנד Pohutu Geyser המתפרץ כ-15-20 פעמים ביום ומגיע בהתפרצותו לגובה 30 מטרים בממוצע. בנוסף לסיור וההסברים, אנו צופים בהופעת תרבות מאורית.

סיבוב קצר במרכז העיר בטיילת לחוף האגם וחזרה למטהמטה לארוחת ערב שאנחנו מבשלים לג'ים ודונה.
יום שבת 10.12 – טוראנגי
התכנון המקורי היה להיות יום בטאופו (TAUPO), ואח"כ יומיים בטוראנגי (TURANGI), באכסניות שהזמנו לפני שלשה ימים.
בבוקר נפרדנו מג'ים ודונה בביתם אבל נסענו ביחד לשוק האיכרים במרכז מטהמטה. קנינו ירקות לקראת השהייה באכסניות ונסענו לאכסניה בטאופו. כשהגענו הסתבר שהזמנו בטעות לחודש הבא. לצערם לא היה כבר אף חדר פנוי ולכן החלטנו על שינוי ונסענו לאכסניה בטוראנגי. קורה....
 את יתרת היום ניצלנו למסלול הליכה קצר של כשעה (4 ק"מ) לאורך נהר הטוררינגו ובתוך סבך יער הגשם שלצידו. ישנים באכסניה בטוראנגי.

יום ראשון 11.12 – טאפו
 נסיעה של כ- 45 דקות לטאופו, למפל הוקה (HUKA FALLS), משאירים את הרכב בחניון ויוצאים למסלול הליכה לאורך נחל ויאקאטו, בתחילת המסלול יש תצפית על המים הגועשים במפלים, ולאחר מכן מסלול של כ- 7 ק"מ (שעתיים הליכה) עד לסכר אראטיהטיה (ARATIATIA DAM), הסכר נפתח כל שעתיים למספר דקות.

בזמן שהגענו חזינו בשפע המים שפורץ מהסכר לערוץ הנחל. מדהים. לאחר מספר דקות של תצפית וצילומים, חוזרים באותו מסלול למכונית. סה"כ צעדנו כ- 15 ק"מ, חימום לקראת מחר, טראק הטונגרירו אלפיין קרוסינג. מהחניון נוסעים לחנות דבש (HUKA HONEY HIVE), לסיור וטעימות של דבש בטעמים שונים (לימון, ג'ינג'ר...) וליקרים שמכילים דבש.
 נסיעה של כשעה ואנחנו חזרה באכסניה אוכלים, בודקים תחזית מזג אויר למחר, מתחקרים את המטיילים שעשו היום את הטונגרירו קרוסינג ומכינים מזון ואת הציוד למחר.

יום שני 12.12 - טונגרירו אלפיין קרוסינג
הטונגרירו אלפיין קרוסינג (TONGARIRO ALPINE CROSSING) הוא מסלול מאד פופולארי ומוגדר כמסלול היום הטוב בניו זילנד. אורך המסלול כ- 20 ק"מ, 7 – 9 שעות הליכה, הוא מתחיל בגובה 1200 מ' מטפס בשיאו ל- 1800 ומסתיים בגובה 760 מ'. במהלך המסלול עוברים באזור געשי פעיל, וליד בריכות בצבעי טורקיז ירקרק.
עד כאן התיאוריה...
 באופן מעשי הדברים הלכו אחרת... בהגעה לנקודת ההתחלה נאמר לנו שלאורך המסלול יורד גשם, בגובה 1400 מטר יש ברד, הרוח נושבת במהירות 65 עד 100 קמ"ש והטמפרטורה היא 6- מעלות צלסיוס. ממש לא מומלץ להתחיל. כמובן שקיבלנו את העצה, ויתרנו וניסינו את מזלנו בבריכות טרמיות בכפר סמוך. לרוע מזלנו היה סגור בגלל יום הדרכה לצוות ואת יתרת היום העברנו באכסניה בקריאה וכתיבה.

תובנות

ילידים - הילידים בניו זילנד שנקראים מאורים (MAORI) נמצאים במצב הרבה יותר טוב בהשוואה לילידים באוסטרליה האבורג'ינים. הם משולבים בחברה, לא רואים אותם מסתובבים בחוסר מעש ברחובות, הרבה מאד מהישובים נקראים בשמות מאורים, השפה המאורית מלומדת בבתי ספר ואפילו בבתי התושבים (האירופאים) יש "מדבקות" על המקרר עם המספרים ושמות ימי השבוע במאורית. את הילידים ניתן לזהות בגלל מבנה גופם הגדול (בד"כ גבוהים ומלאים) וצבע עורם השחום. יש מספר כפרים שבהם משמרים את התרבות המאורית וניתן לבקר בהם. פגשנו גם מישהי עם מראה אירופאי שסיפרה בגאווה שזורם בעורקיה דם מאורי, אחד מאבותיה התחתן עם מאורית.

סוגי המכוניות – שני הערות לגבי מכוניות (בהשוואה לישראל). אין מכונית "שלטת" (כמו אצלנו מזדה 3 או קיה ספוטאג'), זה מתפרס לכל סוגי המכוניות. יש הרבה מכוניות יחסית ישנות של 15 – 25 שנה. מעט מאד מכוניות יוקרתיות (ב.מ.וו., מרצדס...)

יום שלישי 13.12 – וונגאנווי
 בבוקר עוזבים את האכסניה בטוראני ונוסעים לכיוון וונגאנווי (WHANGANUI). בדרך עוברים בקרבת נקודת ההתחלה של הטונגרירו קרוסינג עליו נאלצנו לוותר אתמול בגלל מזג האוויר הגרוע. ומה רואים? שמים ללא עננים הכל בהיר, נעים וממש אידיאלי למסלול הליכה.

אבל, "עבר זמנו בטל קורבנו" ולכן ממשיכים בדרך.
מהכביש הראשי סוטים לדרך צדדית של עשרות קילומטרים על צלע הר, דרך פתלתלה וצרה, אנחנו בדרך לכפר בשם ירושלים. עפ"י הסיפור לכומר שגר בקרבת מקום הייתה התגלות ונאמר לו להקים כנסיה בניהולו בירושלים. מכיוון שירושלים קצת רחוקה, הוא הקים את הכנסייה בכפר הזה וקרא לו ירושלים. ביקרנו בכנסיה הריקה, מבנה עץ די גדול ומעוצב בטעם.
 מכאן ממשיכים באותה דרך ועוברים בכפרים נוספים (אגב, כפר זה 10-4 בתים) אחד בשם אתונה והשני רעננה. לא ברור לי מקור השם.
 אחה"צ מגיעים לחווה בפאתי וונגאנווי ששם נתארח הלילה. בבית ששוכן בחווה פוגשים 9 ישראלים וזוג גרמני. מנהל החווה הוא דויד שאביו שהיה בעל החווה לא הוריש אותה לדויד בגלל בעיות חוקי הירושה, אלא הקים נאמנות שדויד הוא מנהלה והנאמנות משכירה את החווה למישהו שמגדל עליה כמה מאות פרות. את בית החווה שבמקום הפכו למעון אירוח לישראלים ומטיילים מארצות אחרות.

יום רביעי 14.12 – וולינגטון
 מוונגאנווי יוצאים בבוקר גשום ואפור ואחרי שעתיים וחצי אנחנו בוולינגטון, יום בהיר, שמים כחולים לא קר ולא חם. עושים מסלול הליכה קצר לפסגת הר ויקטוריה, לתצפית וצילומים על העיר, הנמל, שדה התעופה, הכל פרוס כעל כף היד.

אחר כך יורדים לעיר וצועדים ברחוב קובה (CUBA), מסעדות בתי קפה וחנויות רבות, בחלקו הוא גם מדרחוב. קפיצה קטנה לחנות נספרסו וחזרה לרחוב קובה למכונית שלוקחת אותנו כשעה נסיעה צפון מזרחה מוולינגטון לעיירה גרייטאון (GREYTOWN), לבית של המארחים שלנו אליזבת ובארי אצלם נשהה רק לילה אחד. אליזבת היא מעצבת פנים שעובדת מהבית ובארי עובד בצוות נהגי אח"מים בשרות הממשלה.
 לארוחת הערב הצטרף גם הבן שלהם שמגיע לביקור אחת לשבוע ובסיומה התיישבנו לשיחה על ענייני היום.

יום חמישי – 15.12 – וולינגטון
 בבוקר נוסעים כשעה לוולינגטון לביקור במוזיאון טה פפה (TE PAPA) המוזיאון הלאומי של ניו זילנד. המבנה מכיל שש קומות ובכל קומה מספר תערוכות. ביקרנו בתערוכה שמתארת את קרב גליפולי ממלחמת העולם הראשונה. האופן שבו מתואר הקרב, התמונות והמוצגים ברמה מאד גבוהה ומסקרנת. מומלץ בהחלט. תערוכה נוספת מאד מעניינת היא על הגיאולוגיה של ניו זילנד ובדגש על תופעת הרי הגעש ורעידות האדמה. בין היתר מבקרים בבית טיפוסי שממחיש ומדגים מה קורה ברעידת אדמה. גם זה מומלץ. יש גם מסלול הליכה חיצוני שמדמה טיול בטבע, מעניין. אפשר בהחלט להעביר כמה שעות במוזיאון הזה. כדי להתאוורר קצת אנחנו יוצאים להליכה לאורך הרציף לצפייה בבתי הקפה והמסעדות. אחה”צ נוסעים לביקור בגנים הבוטניים

ולקראת ערב מתיישבים בבית קפה ברחוב קובה בכדי להעביר את הזמן עד הפלגת הלילה של המעבורת מוולינגטון לפיקטון שהוזמנה מראש. המעבורת מפליגה ב- 02:30 ומגיעה אחרי 3 וחצי שעות הפלגה. התכנון היה לעלות לאוניה כבר ב- 23:00 וללכת לישון בתא שלנו אך העלייה לאוניה התעכבה והגענו לתא רק ב- 00:30. מיד נרדמנו עייפים אך רצוצים מיום ארוך...

פרק שני החלק הצפוני של האי הדרומי

יום שישי 16.12 – הוולוק
אנחנו על המעבורת שהפליגה מוולינגטון ב- 02:30 (בעודנו ישנים), לא שמענו ולא הרגשנו כלום. ב- 05:30 הרמקול מעיר אותנו בהודעה שמגיעים עוד חצי שעה ואפשר להתארגן לירידה לחוף. כוס קפה, ירידה לסיפון המכוניות וב- 06:15 אנחנו על החוף בפיקטון (PICTON). נסענו לחניון ליד מרכז המבקרים החלטנו לנמנם קצת עד הפתיחה שלו ב- 08:00. כשהמרכז נפתח קיבלנו מפות והנחיות לטראק הקווין שרלוט עליו נספר בהמשך.
 מכאן נוסעים כ- 45 דקות לשני טיולים קצרים של כשעתיים ליד גשר פלורוס (PELORUS BRIDGE SCENIC RESERVE). טיול ראשון לאורך הנחל לצפייה בשני מפלים – כשעה וחצי, וטיול שני לצידו השני של הכביש הראשי במסלול מעגלי – כ- 45 דקות.

מכאן לבית של המארחים שלנו בהוולוק (HAVELOCK), הלן ופול. הלן במקצועה אחות אבל בהווה מטפלת בילדים בביתה. פול טכנאי מטוסים בחיל האוויר.

יום שבת 17.12 – טראק קווין שרלוט
 היום מתחילים את אחד הטראקים הפופולאריים באי הדרומי, הקווין שרלוט טראק (QUEEN CHARLOTTE TRACK), אורך המסלול כולו כ- 70 ק"מ שמקובל לעשות ב-5 ימים, המסלול מתאים גם לרכיבה באופני שטח ואז כמובן שניתן לסיימו בזמן קצר יותר.

רוב המטיילים עושים אותו מצפון מזרח לדרום מערב. יש לרכוש כרטיס מעבר (PASS) שמחירו 10 דולר לאדם ליום או 18 דולר לחמישה ימים (זהו פיצוי לבעלי קרקע פרטיים שהטראק עובר דרכם). בחרנו לעשות במשך יומיים שני קטעים (כל יום קטע אחד), שהם השניים האחרונים. ההחלטה שלנו נובעת מהתאמה של אמצעי התחבורה.
 היום עשינו את הקטע האחרון ובכיוון הפוך לכיוון הקלאסי. הגענו עם המכונית לכפר אנקיווה (ANAKIWA) אחרי נסיעה של כחצי שעה מהוולוק. בחניון שבקצה הכפר השארנו את המכונית ויצאנו לטראק, אורכו כ- 12.5 ק"מ והוא מסווג כמסלול קל, השביל מתפתל מעל למיצר המים (QUEEN CHARLOTTE SOUND), מאד נוח להליכה, בחלקו מכוסה בצמחייה ובקטעים מסוימים נפתח לנוף של המיצר/פיורד עם הצמחייה הירוקה, המים הכחולים והבתים שלחלקם יש גישה רק בסירות מהים. מזג האוויר האיר לנו פנים, אין עננים, שמש ואפילו לא חם מדי.

סיימנו את המסלול באוכף טה מאהיה (TE MAHIA SADDLE) בשלש שעות ואז ירדנו מנקודת הסיום כק"מ למפרץ מיסטלטו (MISTLETOE BAY) וחזרנו עם מונית מים (WATER TEXI) לאנקוויה למכונית.
 חצי שעה נסיעה ובשעות אחה"צ חוזרים להוולוק לבית של המארחים שלנו הלן ופול.

יום ראשון 18.12 – טראק קווין שרלוט
 היום עושים את הקטע השני של הטראק, הפעם אנחנו מחנים את הרכב באוכף טה מאהיה, ותופסים טרמפ עם זוג נחמד שסוטה מדרכו ולוקח אותנו לנקודת ההתחלה של הקטע, אוכף טוראה (TOREA SADDLE). בתחילת המסלול שאורכו כ- 8 ק"מ, יש עליה תלולה של כקילומטר מגובה 120 מ' עד לפסגה בגובה 407 מ'. מכאן הדרך נמשכת ברובה בירידות ולפעמים גם עליות קצרות. שוב הנוף שנשקף משני צידי הדרך הוא מרהיב, מצד אחד מיצר קנפורו (KENEPURU SOUND) ומהצד השני מיצר קווין שרלוט.

סיימנו את המסלול אחרי כשעתיים בטה מאהיה שם השארנו את הרכב בבוקר.
נוסעים לכיוון מערב, עוברים בדרך את הוולוק, את נלסון ומגיעים לעיירה טזמן לחווה של אנה וליביו, בני דודים מדרגה שניה של בתי. מיכל, הבת שלהם מחכה לנו כי הם נסעו ויחזרו בעוד שלשה ימים.
 בחווה יש כבשים, חניון לקמפרים, גינת ירק, גינה עם תותים, פטל ואוכמניות,

תרנגולות ומטע זיתים. הבית רחב ומעוצב בטוב טעם. ממש פנינה.

יום שני 19.12 – טסמן
 רגיעון... יום של שלוה ושקט. בבוקר יוצאים לצעידה של כשעה בחוף קינה (KINA BEACH),

ואת שאר היום מבלים בחווה בקריאה, כתיבה ומנוחה.

סתם אימרה חכמה (ציטוט מפייסבוק):
 "רק אישה שילדה ללא אפידורל יכולה להבין את הסבל של גבר מצונן"

תובנות

קיווי
 למילה קיווי (KIWI), יש שלשה פירושים או שימושים:
הפרי – את הפרי ניתן למצוא בסופרמרקטים, לא מאד בולט, לא במחירים זולים משאר הפירות (שהם וגם הירקות מאד יקרים ביחס לישראל). מטעים לא ראינו, אולי עץ פה ושם בחצר של אחד המארחים.
הציפור – מהווה את הסמל הלאומי של המדינה, אבל לא ראינו ממנה אפילו לא ציפור אחת. בחלק ממסלולי ההליכה בשמורות יש אזהרה שלא לשחרר את הכלבים כדי שלא יצודו את הקיווי, אז כלבים למשוחררים לא ראינו וגם לא את הקיווי.
יליד או ניו זילנדי אמיתי – משמש ככינוי לילידי המקום, מראה על אופי קשוח ("הבן שלי הולך יחף ביער, הוא קיווי..")

יום שלישי 20.12 – הפארק הלאומי נלסון לייקס
 נסיעה של כשעה ורבע לעיירה סנט ארנוד (ST ARNAUD) לפארק הלאומי נלסון לייקס (NELSON LAKES). עפ"י המלצת מרכז המידע יוצאים למסלול לצד אגם רוטויטי (LAKE ROTOITI), זהו מסלול הלוך ושוב באורך של כ- 15 ק"מ, חימום מצויין לטראק האבל טזמן מחר.


 חוזרים ללינה בחווה של אנה וליביו בטזמן.

יום רביעי 21.12 וחמישי 22.12 - טראק האבל טזמן
טראק אבל טזמן (ABEL TASMAN COASTAL TRACK) הוא הראשון מהטראקים של ה- GREAT WALKS שאנחנו עושים, אורכו כ- 60 ק"מ אותם עושים ב- 3 עד 5 ימים. מסלול הטראק מתפרס לאורך החוף, מדי פעם יש ירידות וכמובן עליות אבל ברובו הגדול בערך על אותו קו גובה. המסלול רחב, מסומן כראוי כולל שלטים על כמה כבר עברת וכמה עוד נותר לכלל היעדים. רובו של המסלול בתוך היער (BUSH), ומדי פעם הוא נפתח לתצפית על החוף והמפרצים.
 אנחנו עשינו ביומיים שני קטעים עם לינת לילה בצריף. את המכונית השארנו בחניון המכוניות שליד מפרץ אאורה (AWAROA), עלינו על מונית מים (WATER TEXI) אותה הזמנו מראש ושלקחה אותנו דרומה לאנקורג' (ANCHORAGE). מכאן יצאנו צפונה למסלול ההליכה שאורכו כ- 15 ק"מ, דרך בריכות קליאופטרה, טורנט ביי עד לבקתה בברק ביי (BARK BAY). סה"כ כשלש וחצי שעות הליכה במזג אויר נעים וחמים בלי ענן בשמים.

בבקתה יש כ- 35 מיטות קומתיים ואין חשמל. כל מטייל מביא איתו מזון, כלי בישול, כלי אוכל וכמובן שקי שינה. הבקתה מלאה במטיילים, כולם הולכים לישון בשקיעה (21:00) ומתעוררים בזריחה (06:00).


 בלילה יורד גשם (אפילו טפטף על האמריקאי שישן לידי...) ועפ"י התחזית, גם במהלך היום (השני) צפוי גשם. עוטפים בניילונים את הדברים היקרים ושקי השינה וכבר ב- 07:00 יוצאים לקטע השני.

לשמחתנו לא יורד גשם כלל, קצת קריר אבל ממש אידיאלי לצעידה. אחרי שלש וחצי שעות מסיימים את הקטע השני שגם הוא בן 15 ק"מ.
אחה"צ חוזרים לחווה ופוגשים את אנה וליביו שנעדרו מהבית מאז הגענו.
 בשלשת הימים האחרונים הלכנו כ- 45 ק"מ. לא רע לזקנים בגילנו.....

פרק שלישי – האי הדרומי –החוף המערבי והקרחונים

יום שישי 23.12 – פונאקייקי
 אנה הכינה לנו ארוחת בקר "ישראלית" לכבוד הפרידה: סלט ירקות קצוץ דק עם הרבה שמן זית, חביתה גדולה, גבינות וטוסטים. נפרדים בחיבוקים ונשיקות ויוצאים לנסיעה של כשלש וחצי שעות לפונאקייקי (PUNAKAIKI). לא לחינם השם מזכיר לכם פנקייק. האטרקציה העיקרית בכפר הקטן הם סלעי הפנקייק אליהם נגיע בהמשך. מגיעים לאכסניה קטנה ויוצאים למסלול הליכה קצר מהאכסניה דרך שביל ביער הגשם לחוף הים, לא יותר מעשר דקות הליכה אבל תוואי נוף כל כך שונים.


 עפ"י עצת בעל האכסניה ניסע לסלעי הפנקייק רק לקראת ערב קרוב לשעת שיא הגאות. אחרי ארוחת הערב נוסעים לסלעי הפנקייק והנחיריים (PANCAKE ROCKS AND BLOWHOLES). מהכביש הולכים כמה דקות לכיוון הים ואז מתגלים סלעי הפנקייק, שכבות שכבות של סלעים כאילו שהטבע הכין לעצמו פנקייקים. מה שמעניין הרבה יותר מהסלעים אלו הנחירים שמפוזרים בשטח, מי הים הגואים מגיעים בשצף קצף לתחתית הנחיר ובגלל עוצמת הגלים יוצא רסס מים לגובה מראש הנחיר.

כשחוזרים למגרש החניה יש בתי קפה ומסעדה שמוכרים איך לא...פנקייק.

יום שבת 24.12 – ארתור'ס פאס
 נסיעה של כשעתיים וחצי מערבה ואנחנו בארתור'ס פאס (ARTHURS PASS), מזג האוויר נעים למרות שהכפר הקטן נמצא במעבר הרים גבוה על הכביש הרוחבי שמחבר את החוף המזרחי(קרייסצ'רץ') עם המערבי (הקרחונים). בכפר יש רק מסלולי טיולים עליהם אפשר לקבל מידע ממרכז המידע לתיירים. אנחנו מחליטים על מסלול קל ויוצאים להליכה למפל, רבע שעה לכל כיוון.

מכאן נוסעים חזרה לכיוון מערב כשלשת רבעי שעה לעיירה מואנה (MOANA – פירוש השם במאורית הוא האגם שבלב היבשה) ששוכנת ליד אגם ברונר (BRUNNER LAKE), לאכסניה בה נשהה יומיים. אחרי ההתמקמות יוצאים למסלול הליכה קצר ביער ליד האגם. בדרך חזרה עוצרים בחנות בתחנת הדלק ומצטיידים בכמה מוצרים מאחר ומחר חג המולד, הכל סגור!

יום ראשון 25.12 – מואנה, אגם ברונר
 טראק ארה או טה קינגה (ARA O TE KINGA), זהו הר שמתנשא למרגלות אגם ברונר, פיסגתו בגובה 1200 מטר ויש מסלול הליכה לפיסגה. הלכנו כמחצית מהדרך לפסגה, כשלש שעות הלוך וחזור. השביל מטפס לשלש נקודות תצפית שבהן הנוף נפתח לכיוון האגם שמתחתינו. השביל מלא בבוץ ולמרות הניסיונות לעקוף ולהימנע מלדרוך בבוץ לא הצלחנו וחזרנו עם נעליים שחורות משחור…


 חזרה ללינה באכסניה במואנה.

יום שני 26.12 – קרחון פרנץ יוזף
 נסיעה של כשלש שעות ממואנה מזרחה ודרומה לעיירת התיירות פרנץ יוזף, מקבלים הכוונה בלשכת המידע לתיירים וצועדים מחניון הרכב כחצי שעה עד לנקודת התצפית על הקרחון. אגב, על הקרחון אפשר לעלות רק עם מסוק, אבל בגלל העננות הכבדה, אין טיסות. המסלול מלא בתיירים, אבל לא צפוף כי הוא רחב מאד ומדי פעם יש תצפית על הנהר והמפלים מסביב שבהם זורמים מי ההפשרות, בסמוך למסלול יש סלעים עליהם יש תחב בשני צבעים: ירוק ואדום. ממש צבעים שמתאימים לסמלים של חג המולד.

אחרי סיום המסלול חוזרים שעתיים צפונה לגריימאוס (GREYMOUTH =שפך הנהר גריי), לאכסניה בה נהיה בשלשת הימים הקרובים. בעלת הבית היא שושי (ישראלית כמובן).

יום שלישי 27.12 – גריימאוס
 היום יום מנוחה שמוקדש לכתיבה וקריאה, באכסניה מצאנו ארגז מלא בספרים עבריים, קפצנו על ההזדמנות והחלפנו ארבעה שכבר קראנו, בחדשים. בלילה, על פי עצתה של שושי, נוסעים כחצי שעה דרומה לפאתי הכפר הוקיטיקה (HOKITIKA). ממש סמוך לכביש הראשי (מס' 6) יש שביל קצר לתוך היער ובחשכה ניתן לצפות בתולעים הזוהרות (שאינן קרובות של הגחליליות). צריך להמתין לחשכה ולא לעשות רעש.

יום רביעי 28.12 – גריימאוס
 את היום אחרון שלנו בעיירה גריימאוס מקדישים לשלשה טיולים קצרים בסביבה. מתחילים כעשר דקות צפונה לקואל קריק (COAL CREEK) שהוא מסלול בתוך יער גשם שאורכו כשעה (הלוך ושוב) בסוף המסלול מגיעים למפל יפה בגובה של כ- 10 מטר אבל עם המון מים.

אח"כ נוסעים למסלול נוסף מצפון לעיירה לאורך חוף הים, פוינט אליזבת (POINT ELIZABETH), שוב מסלול של כשעה (הלוך ושוב) על הצוק שמעל לים עם מרפסות תצפית על החוף שלמטה. עפ"י השלטים ניתן לראות דולפינים, ליוויתנים וכלבי ים. אנחנו ראינו רק גלים...
 אחר כך נוסעים כעשר דקות מזרחה למכרה הפחם ברונר (COAL MINE), מכרה נטוש בו אירע לפני כ- 150 שנה פיצוץ של אבקת פחם שהביא לקריסת המכרה ומותם של כל 63 העובדים שהיו באותו זמן במכרה.

יום חמישי 29.12 – קרחון פוקס
 עוזבים את גריימאוס ואחרי נסיעה של שעתיים לאורך החוף המערבי מגיעים לעיירת התיירות הקטנה פוקס (FOX) שכמו אחותה התאומה פרנץ יוזף (15 ק"מ מצפון), מתקיימת על הקרחון שלידה. בחרנו במסלול יחסית קל של כשעה הלוך ושוב מחניון הרכב לנקודת תצפית על הקרחון. השביל מאד נוח, רחב ומימינו זורם בעוז הנחל שמקור מימיו במי הפשרות שזורמים מההרים מסביב וניגרים במפלים גבוהים מכל עבר.

התצפית מרוחקת כ- 500 מטר מהקרחון ומזג האוויר נעים, קצת קריר, אך השמים בהירים והראות מצויינת. לצערי אני לא איש בשורה, הקרחון לא מרשים, לא בגודלו ולא בצבעיו. אין מה להשוות למי שראה את הפריטו מורנו באל קלאפאטה, ארגנטינה.
 ממשיכים עוד שלש וחצי שעות לאלברט טאון, שכונה של וונקה לזולה לודג'.

תובנה

הנהגים בניו זילנד הרבה פחות אדיבים בהשוואה לאוסטרליה, לא תמיד נותנים זכות קדימה במעבר חציה, נצמדים בכביש מאחור מבלי לשמור מרחק, גם בימי גשם בכבישים רטובים, צופרים כשלא מוצא חן בעיניהם, בקיצור, הרגשנו ממש בבית...


פרק רביעי – האי הדרומי –אוטגו ופיורדלנד

יום שישי 30.12 – וונקה
זולה לודג' – אכסניה שממוקמת באלברט טאון סמוך (5 דקות) לוונקה (WANAKA), באכסניה 34 מקומות לינה ב- 8 חדרים, בעלי האכסניה הם תושבי האי, נוצרים אוהבי ישראל שמארחים את הישראלים 3 ימים ללא תמורה. בחודשי הקיץ, דצמבר, ינואר ופברואר האכסניה סגורה להזמנות של מקומיים ותיירים (למעט בשיא העונה, השבוע האחרון של דצמבר והראשון של ינואר), כדי לפנות את האכסניה לתרמילאים הישראלים. ההכנסות מהשבועיים של שיא העונה מאפשרות להם לארח בחינם את הישראלים. המקום מנוהל ע"י רונלד (רולי) ואשתו קרן שבין היתר היו שנתיים בארץ במושבה הגרמנית בחיפה. במקום עובדים בהתנדבות שני ישראלים ושני דנים שהגיעו לכמה חודשי עבודה בתפעול האכסניה. זוהי אכסניה כמו כל השאר עם מטבח גדול ומאובזר, חדר אוכל יפה וסלון רחב עם פינות ישיבה ופינת הקרנה של סרטים.
 בבוקר נוסעים כעשר דקות על הכביש לאורך אגם וונקה לחניון שלמרגלות הר רוי לטראק רוי'ס פיק (ROYS PEAK). מהחניון שנמצא בגובה של כ- 300 מטר מעל פני הים מטפסים כ- 5.5 ק"מ עד לפסגה שגובהה כ- 1600 מטר. השביל מאד נוח להליכה, רחב, בחלקו מכוסה בעשב ודשא, בצידי השביל יש כבשים וגדיים אבל מאד תלול וכמעט ואין קטעים ישרים. מזג האוויר היה נפלא והמראות של אגם וונקה וההרים מסביב שלחלקם פסגות מושלגות, פשוט מדהים. ממש גלויות נוף.... עם זאת, בגלל הקושי, החלטנו להפסיק אחרי שעתיים וחצי של טיפוס, בערך ק"מ מהפסגה. היה ממש קשה.

ארוחת ערב שבת בבית של קרן ורולי – את הנר השביעי של חנוכה, הדלקת הנרות, הקידוש וארוחת השבת אנחנו עורכים בבית של רולי וקרן, כל אחד מהאורחים הישראלים מכינים מנה וקרן ורולי הוסיפו שתיה, יינות ועוד קצת מנות טעימות (שלא יחסר חלילה...). רולי מספר לכולנו למה הם מארחים ישראלים בכזאת אהבה, יוני מברך על הנרות ואני עורך את הקידוש. אחרי הארוחה המשביעה והטעימה כולנו נשארים לנקות, לארגן ולסדר ואז לשתות קפה תה וקינוח.

יום שבת 31.12 – וונקה
את הבוקר פותחים בביקור בשתי חנויות יד שניה בוונקה הראשונה היא חנות מיחזור, חצר גדולה שאנשים מביאים אליה כל מה שלא נחוץ, מתכות, פריטי עץ, כלי עבודה, בגדים וכלים לבית. הכל עומד למכירה במחירים מצחיקים. אח"כ נוסעים לחנות של צבא הישע (SALVATION ARMY), ארגון צדקה נוצרי לו חנות גדולה במרכז העיירה, גם הוא מוכר פריטים משומשים במחירים מאד זולים. ההכנסות מיועדות לעזרה לנזקקים מהקהילה המקומית. אגב, בשתי החנויות מדובר על פריטים שראויים לשימוש, חלקם נראו לנו ממש חדשים ושכמעט ולא נעשה בהם שימוש.
 פזלינג וורלד (PUZZLING WORLD), פארק אשליות אופטיות גדול וצבעוני שמגרה את כל החושים. בכניסה יש בית קפה גדול ובכל שולחן יש משחקי חשיבה להנאת היושבים. לאחר מכן נכנסנו למבוך שהוא מין מרובע ענק שבארבעת פינותיו מגדלים, כל אחד בצבע שונה, שבולטים מעל פני השטח והמטרה היא להגיע ולעבור לפי סדר מסוים בין המגדלים. אורך המסלול האופטימלי הוא 1.5 ק"מ אבל בגלל הבלבול וההגעה למבוי סתום, רוב האנשים הולכים 3 עד 5 ק"מ... הסתובבנו בערך שעה והצלחנו להגיע בקושי לשני מגדלים עד שנמאס לנו

ויצאנו לשירותים של בית הקפה שהם אטרקציה בפני עצמה. זהו חדר שמעוצב כמו שירותים בסגנון רומאי עם ספסלי עץ בצדדים ובהם חורים. על הקיר תמונה תלת מימדית של רומאים בשירותים.

מכאן נכנסים לאגף של האשליות האופטיות שכולל הולוגרמות, ציורים ופסלים תלת מימדיים, מדרון הפוך שבו המים זורמים כלפי מעלה, חדר שמשנה את פרופורציות הגודל של אנשים ועוד.

מקום מדהים.
 בלילה יוצאים לחגוג את הגעתה של השנה החדשה. אנחנו בין הראשונים בעולם שחוגגים... במרכז העיר, לשפת האגם יש חגיגה בסגנון יום העצמאות אצלנו (בלי פטישים וקצף...). יש במה ועליה להקות שמופיעות, ברחוב יש אלפי חוגגים בעיקר בני נוער, חלקם שיכורים. בדיוק בחצות אחרי הספירה לאחרון המסורתית יש מופע זיקוקין מאסדה שבאגם. 5 דקות אחרי שהסתיימו הזיקוקים מתחיל גשם ואנחנו חוזרים לזולה.

יום ראשון 1.1 – וונקה
 חשבנו לעשות היום טראק ברמת קושי בינונית קרחון ועמק רוב רוי, אבל בגלל שהיה קר ורוח חזקה, החלטנו לוותר ובמקום נסענו לדיימונד לייק טראק (DAIMOND LAKE), מסלול שמטפס לפסגת הר נוסף שמשקיף על אגם וונקה. מסלול זה קצר יחסית, כשעה וחצי הלוך ושוב.


 לינה בזולה.

יום שני 2.1 – קווינסטאון
 נסיעה מוונקה של כשעה ורבע ואנחנו בעיר קווינסטאון (QUEENSTOWN), נוסעים ישירות לתחנה התחתונה של הרכבל (SKYLINE), קונים כרטיס הלוך ושוב ועולים לתחנה העליונה, תצפית על העיר, על ילדים שנוסעים במזחלות הרים (LUGE) ועל אמיצים שעושים בנג'י במקום. אחר כך מתחילים את טראק הבן לומונד ( BEN LOMOND), גם כאן, כמובן המסלול מטפס ובתלילות, אם כי יש מדי פעם קטעים פחות תלולים. טיפסנו כשעתיים עד האוכף, ממנו מתחילה עלייה הרבה יותר תלולה של עוד כ- 45 דקות. על פי עצת מטיילים שחזרו מהפיסגה וסיפרו שהטיפוס קשה ובפיסגה מעונן ואין ראות החלטנו לא להמשיך ולחזור לתחנת הרכבל. סה"כ כשלש וחצי שעות הלוך וחזור.

לינה בזולה בוונקה.

יום שלישי 3.1 – וונקה
 בבוקר נוסעים חמש דקות לחניון של מסלול מאונט איירון (MT IRON), שנמצא ממש ממול הפזלינג וורלד. עושים את המסלול המקיף שמטפס לפסגה של ההר. ההליכה עד למעלה אורכת כ- 45 דקות. מלמעלה נשקף הנוף של העיר וונקה שלמרגלות ההר, האגם וההרים שמסביב.

אחר כך נוסעים לאורך האגם לנקודת הצפייה בעץ הבודד, עץ שנראה כמו ערבה בוכייה (אבל קצת בשלכת..) שנטוע לבדו בתוך האגם.


 לינה בזולה.

יום רביעי 4.1 וונקה
 נוסעים כשעה צפונה בכביש 6 לאורך שפת אגם הוואה (HAWEA) ואגם וונקה לבריכות הכחולות (BLUE POOLS). עוצרים בחניון שליד הכביש, יש כבר עשרות מכוניות שכבר הקדימו אותנו. מהכביש יוצא שביל קצר, 10 דקות עד לבריכות. המים ממש כחולים.…

מכאן אנחנו ממשיכים לצעוד עוד כ- 6.5 ק"מ בשביל (YOUNG RIVER MOUTH) שמתפתל על הגדה לאורך הנחל. השביל נוח ביותר להליכה, בדרך עובר בתוך היער, חוצה פלגים ע"ג גשרים מתנדנדים, עובר בשדה שהשיחים מגיעים עד גובה המותניים.

המסלול מסתיים בשפך של נהר היאנג חוזרים את כל הדרך עד לגשר מעל הבריכה ומצטרפים לקהל שצופה בכמה נועזים שקופצים מהגשר לשחייה מקפיאה במים הכחולים.
בלילה נפגשים עם ידידי יניב, שרון ושתי אחיותיהם שהגיעו שבוע קודם מהארץ.
 לילה אחרון בזולה.

יום חמישי 5.1 - אירוטאון וטה אנאו
נפרדים מהזולה בה שהינו שבוע שלם, ונוסעים כשעה דרומה לכיוון העיירה הקטנה אירוטאון (ARROWTOWN). ברחוב המרכזי של העיירה שמשמר את המסורת של מחפשי הזהב, יש חנויות תכשיטים, בתי קפה, חנויות אופנה יוקרתיות והרבה מאד תיירים שמסתובבים בין בעלי העסקים. גם אנחנו משוטטים ברחוב ואחרי כשעה וחצי נוטשים לכיוון טה אנו (TE ANAU). אחרי עוד כשעתיים, מגיעים לעיירת הנופש הקטנה (3000 תושבים), כשליש מהבתים הם בתי קיט שנטושים רוב השנה. מכיוון שאנחנו בשיא העונה, העיירה מלאה בתיירים ובכל בתי המלון יש שלטים שמכריזים NO VACANCY.
 אנחנו מתארחים אצל מרילין ומלקולם, היא מנהלת חשבונות עצמאית והוא גמלאי שבעברו היה מכונאי, נהג משאית ובנאי ספינות. מלקולם הוא טייס חובב שברשותו אולטרה לייט.

יום שישי 6.1 – טה אנו
 לקראת צהרים שטים לביקור במערת התולעים הזוהרות שבאגם טה אנו. השיט אורך כ- 25 דקות ולאחריו סיור מודרך במערה. בתחילה נכנסים למערה בפתח נמוך והולכים ע"ג שביל מוגבה כשלמטה יש נהר זורם, מים אדירים! בדרך יש כמה מפלים ובהמשך מגיעים לאזור חשוך לחלוטין, שם עולים על סירות קטנות ושטים בחשכה מוחלטת ובדממה ועל קירות המערה יש אלפי תולעים זוהרות. בדרך החוצה יש בקתה שבה מגישים קפה/תה ומדריכה מסבירה על התופעה של התולעים.
 חוזרים לבית של מרילין ומלקולם.

יום שבת 7.1 – מילפורד סאונד
 אתמול רכשנו זוג כרטיסים להפלגה במילפורד סאונד (MILFORD SOUND). זהו מיצר (פיורד) שיוצא מבין ההרים ונפתח לאוקיאנוס (ים טזמן). יש טראק שהוא המפורסם והפופולרי מכולם, המילפורד טראק, אורכו 54 ק"מ שעוברים בארבעה ימים ובדרך ישנים בבקתות. ביוני 2016 ניסיתי להזמין מקום בבקתה לינואר 2017, קיבלתי מענה שהמועד הקרוב ביותר שיש מקום פנוי בבקתה באפריל 2017. ויתרתי!!!אז את הטראק לא נעשה, נתנחם בשיט. יוצאים בשעת בוקר מוקדמת לנסיעה של שעתיים עד למעגן הסירות בקצה הפיורד. במקום יש טרמינל גדול וכעשר חברות שונות שמפעילות הפלגות של כשעתיים, יש גם הפלגות של לילה שלם וגם סיורי קיאקים. הספינה שלנו עליה כמאה איש יוצאת לדרך ב- 09:00 ובמהלך ההפלגה בפיורד עוצרת בכמה נקודות עניין, מפלי הפשרות שוצפים, קירות סלע אנכיים שמתרוממים משפת המיצר וועל הסלעים צומחים עצים ששורשיהם מתפשטים לרוחב (ולא לעומק), מושבה של כלבי ים ששוחה להנאתה במפרצון או משתזפים על הסלעים והמון המון ירוק וכחול בעיניים.

בדרך חזרה עוצרים לביקור קצר במפל התהום (CHASM), שנמצא כמה דקות מהכביש וממשיכים עד לחניון לצד הכביש ה- DEVIDE. למעשה זוהי נקודת הסיום של טראק רוטברן (אותו נעשה בעוד שבועיים). צועדים במסלול המטפס לפסגת הר קי (KEY SUMMIT) שגובהה כ- 950 מטר. צועדים כשעה וחצי עד לאזור האלפיני שבו צמחיה נמוכה וממנו יש תצפית נוף על ההרים והאגמים שמסביב.

חזרה לחניון עוד שעה ורבע, סה"כ כ- 11 ק"מ. חימום לא רע לטראק הקפלר מחר.
 חוזרים לבית של מרילין ומלקולם.

יום ראשון ושני 8/9.1 – טראק הקפלר
טראק הקפלר (KEPLER TRACK) הינו אחד משלשה טראקים מה- GREAT WALKSבפארק הלאומי פיורדלנד (שני האחרים הם המילפורד אליו התייחסתי בפסקה של אתמול והרוטברן אליו נגיע בעוד שבועיים). הטראק הינו מעגלי, באורך של כ- 60 ק"מ אותם נהוג להשלים בשלשה או ארבעה ימי הליכה עם לינה בקמפינג או בבקתות. בתחילת דצמבר כל שנה מתקיים מרוץ הקפלר צ'לנג' שבו עושים את המסלול בריצה. האוסטרלי שמחזיק בשיא עשה את הדרך ב- 4:33 שעות (גילו לו בדם גנים של קנגורו).
 השביל נוח מאד להליכה, רחב והדרך ברורה, אין אפשרות לסטות או לטעות. אנחנו בחרנו לעשות רק את הקטע הראשון של המסלול מחניון המכוניות שבפאתי טה אנאו ועד לבקתה הראשונה הלקסמור האט (LUXMORE HAT), לינה בבקתה וחזרה באותה דרך למחרת. אורך הקטע הזה הוא כ- 14 ק"מ לכל כיוון. ביום הראשון בבוקר השארנו את המכונית בחניה והתחלנו את המסלול. הקטע הראשון שאורכו כ- 5.6 ק"מ הינו מישורי לחלוטין, השביל מתקדם בפאתי היער, לאורך הגדה המערבית של אגם טה אנו, עד לאתר הקמפינג ברוד ביי (BROD BAY), מכאן הדרך חודרת לעובי היער והמסלול מתחיל לטפס בעקלתון לאורך כ- 7.5 ק"מ בעלייה בדרגת קושי בינוני+ לגובה של כ- 1000 מטר. מנקודה זו השביל יוצא מהיער לאזור אלפיני חשוף עם צמחיית שיחים נמוכה

ולאחר עוד כ- 1 ק"מ, מגיעים לבקתה. בבקתה יש שני חדרים, 34 מקומות לינה (שני דרגשים בשתי קומות, עם מזרונים), מטבח עם כיריים וכיורים וחדר אוכל שהוא גם ה"סלון". אין חשמל, יש תאורה סולרית רק בחדר האוכל. כל מטייל מביא איתו את המזון, כלים לבישול, כלי אוכל ושקית שבה אוספים את האשפה ולוקחים חזרה.

על הבקתה אחראי ריינג'ר. את הדרך הלוך עשינו בשלש וחצי שעות. בחמש וחצי יש סיור טבע שאורך הריינג'ר ובשבע וחצי יש תדרוך בטיחות והסברים כלליים לגבי המשך המסלול ומזג האוויר הצפוי.

ב- 22:00 מחשיך וכולם הולכים לישון. בבוקר לקראת 06:00 מפציע השחר וכולם מתעוררים להכנת הקפה וארוחת הבוקר. רוב המטיילים ממשיכים במסלול, אנחנו עושים את הדרך חזרה במסלול הפוך לזה שהגענו ותוך כשלש ורבע שעות הגענו לחניה. בשלשת הימים האחרונים צעדנו קרוב ל- 40 ק"מ.…


 נסיעה של עשר דקות ואנחנו חזרה בבית של מרילין ומלקולם בטה אנו למנוחה, ארוחה וארגון הציוד להמשך הדרך מחר. מחר נוסעים לאינברקרגיל, ממנה מפליגים בערב לאי סטיוארט לטראק הבא.

תובנה

ציוד ואמצעים לטראקים
 הניו זילנדים מאד אוהבים לצאת לטראקים ויש המון תיירים שהגיעו לכאן כדי לעשות את הטראקים. ולכן, כל התעשייה מסביב לטראקים ממש פורחת. כולם מצוידים בבגדים מתאימים, נעלי הרים, מקלות הליכה טלסקופיים, תרמילים גדולים אבל קלים, כלי בישול ואוכל קלי משקל ומתקפלים, מזון מיוחד שיהיה קל אבל מזין ומהיר הכנה (כי את המזון סוחבים על הגב).

פרק שישי – דרום האי הדרומי


יום שלישי 10.1 – אינברקרגיל
 בבוקר נפרדים ממלקולם ומרילין נוסעים כשעתיים וחצי דרומה לאינברקרגיל. אחרי שביקרנו בסופר המקומי נסענו לבית של המארחים הבאים שלנו רוזלין ורון בשכונה שקטה של העיר, רק כדי להשאיר את רוב המזוודות והאוכל כדי שלא יישארו ברכב בזמן שאנחנו באי סטיוארט. נפרדים מהם בהבטחה שנתראה בעוד שלשה ימים.
ימים שלישי עד שישי 10.1 – 13.1 – האי סטיוארט
מאינברקרגיל מדרימים עוד כחצי שעה לעיר הנמל בלאף (BLUFF) כדי לתפוס את המעבורת שיוצאת בחמש בערב לאי. משך ההפלגה כשעה. משאירים את הרכב בחניון מול הטרמינל ונכנסים להמתין למעבורת. לקראת שעת ההפלגה מודיעים לנו שהמעבורת שלנו שהייתה בדרך מהאי סטיוארט לבלאף, התקלקלה, חזרה לאי ולכן תגיע לבלאף רק בשש וחצי. כשהמעבורת הגיעה הסתבר שהצוות שעליה חורג ממכסת שעות העבודה המותרות. צוות חלופי בדרך וההפלגה נדחתה לשבע וחצי. בשבע וחצי הפלגנו בים סוער למדי (לעניות דעתנו..), גלים בגובה 1.5 – 2 מטר והספינה הטלטלה, עלתה וירדה כמו בלונה פארק. אחרי שעה הגענו לאי סטיוארט שרובו שמורת טבע. הנמל של האי הוא בכפר קטן, אובן (OBAN), בכל האי יש 380 תושבים שרובם ככולם חיים באובן. אובן שוקקת חיים בערך כמו עפולה באמצע השבוע מחוץ לעונה... נישקנו את האספלט על הרציף וצעדנו חמש דקות לאכסניה.
 למחרת בבוקר אנחנו משאירים באכסניה מזוודה קטנה ומעט אוכל ויוצאים לטראק הרקיורה (RAKIURA TRACK). אורך המסלול הינו כ- 40 ק"מ אותו עושים בשלשה ימים בקטעים שווים, כשבלילות ישנים בבקתות. מקומות הלינה הוזמנו מראש. מהעיירה אובן לתחילת המסלול צועדים כשני ק"מ ולאחריו כ- 11 ק"מ בתוך היער. במחצית הראשונה של הקטע הראשון, המסלול נוח ומתקדמים בקצב טוב.

לאחר מכן הדרך נהיית בוצית ובכל שלולית אנחנו מחפשים מסלולים עוקפים דרך היער, כמובן שהמעקפים מאטים מאד את הקצב.

מזג האוויר חמים, 19 מעלות ואין גשם. בשעת צהרים אנחנו מגיעים לבקתה (NORTH ARM HUT). במקום יש מזרונים על דרגשי קומתיים, מקום ל- 24 אנשים, יש מטבח וחדר אוכל אך את המזון, הגז, כלי הבישול וכלי האוכל כל אחד מביא לעצמו. יש מים לשתייה אבל אין מקלחות, אין חשמל ואין סבון לכלים. לאט לאט הבקתה מתמלאת וכולם עסוקים בהכנת ארוחת הערב, שיחות היכרות משחקי קלפים וקריאה. בשבע וחצי יש שיחת תדרוך ובטיחות מהריינג'רית שאחראית על הבקתה (10 ימים בבקתה, 4 ימי חופש באובן, לא ברור איפה משעמם יותר). בשעת לילה לקראת השקיעה מתחילה לנשוב רוח חזקה וגשם שוטף שנמשך כל הלילה.
 ביום השני בבוקר מחכים להפוגה בגשם ויוצאים לדרך. צועדים מרחק דומה אלא שהפעם המסלול הרבה יותר בוצי גם בגלל הגשם של הלילה. יש קטעים שהנעל שוקעת עד הקרסול... ההליכה נמשכה כארבע וחצי שעות. בדרך היו קטעים של גשם, רוחות, שמש, ואפילו ברד.

הבקתה HUT PORT WILLIAM זהה לקודמת. כאן פגשנו אבא ושני בניו בני 9 ו- 11 שבלילה הקודם הצליחו לדוג כריש... גם כאן יורד גשם כל הלילה.
 בבוקר היום השלישי אנחנו יוצאים לקטע האחרון שכולל לא רק הליכה ביער אלא גם לאורך החוף ובמצוק מעל החוף, קטע זה מעניין יותר מהקודמים בגלל שהוא פתוח יותר לנוף. בדרך יש שני קטעים עם חציית נחלי מים שניתן לעבור רק בזמן השפל. גם אז, המים הגיעו לנמוכה מבנינו עד לברכיים.

בסוף הקטע האחרון אחרי שיוצאים ממסלול הטראק צועדים כ- 5 ק"מ עד לאובן.
 באובן חוזרים לאכסניה, מתקלחים (סוף סוף...), אוכלים משהו קל (כדי שלא נקיא במעבורת) ועולים על המעבורת ב- 15:30. הפעם היא מצליחה לשוט בלי להתנדנד יותר מדי ואחרי שעה אנחנו בבלאף. מעמיסים את הציוד על הרכב שחיכה לנו בחניון הטרמינל ונוסעים לאינברקרגיל. בעיר, אוכלים במסעדה תאילנדית ונוסעים למארחים שלנו רוזלי ורון.

יום שבת 14.1 – אינברקרגיל
 יום קליל, כדי לנוח מהטראק החלטנו לקחת "יום חופש" והסתפקנו בביקור במוזיאון המחוז הדרומי, המוזיאון מסודר יפה מאד ובילינו בו קרוב לשעתיים. אחה"צ חזרנו לבית של רוזלי ורון.

יום ראשון 15.1 – מערבית לאינברקרגיל
 אינברקרגיל היא עיר די אפורה ולכן גם על פי עצתו של רון, בחרנו לצאת מהעיר לכיוון מערב למסלול נסיעה מעגלי. בתחילה נסיעה מערבה בכביש 99 ואח"כ באותו כביש צפונה בדרך עוצרים לתצפיות נוף בעיקר לאורך החוף, ב"אי הקופים" ואח"כ בחוף אבני החן (GEMSTONE BEACH),

והמשך הדרך מזרחה ודרומה בכביש 96 ו- 6 דרך ווינטון חזרה לאינברקרגיל לבית של רוזלי ורון.

יום שני 16.1 – הקטלינס
 נפרדים לשלום מרוזלי ורון ונוסעים לכיוון מזרח כשעה, ואנחנו במייפל גלן (MAPLE GLEN), זהו בית פרטי שנבנה באמצע שנות ה- 70 על מגרש ענק של עשרות דונמים. כל השטח שמסביב לבית הוא גן עם אלפי סוגי פרחים, שיחים ועצים, מדשאות, אגמים, כלובי ציפורים ואפילו אמו(EMU) וחזיר. הכניסה היא בחינם. הסתובבנו ברחבי הגן כשעה ונהנו מכל רגע.

מכאן ממשיכים דרומה ומערבה לסלופ פוינט (SLOPE POINT), שהיא הנקודה הדרומית ביותר באי הדרומי. מעבר לכך, אין שום ייחוד בנקודה זו. סימנו V והמשכנו לקוריו ביי (CURIO BAY), מפרץ יפה שמעליו נקודת תצפית, מכיוון שנושבת רוח עזה, הים סוער והגלים מתנפצים בעוז על סלעי החוף ויוצרים עננים לבנים של רסס שנראים כמו גייזרים. המשכנו מערבה למפלי מקלין (McLEAN FALLS), שני מפלים נחמדים שנמצאים במרחק הליכה של כרבע שעה מחניון הרכב. ממשיכים מערבה ועוצרים ל- 5 דקות בגלריית האומנות בכניסה לפאפאטווי (THE LOST GYPSY GALLERY), אוטובוס ירוק שמהווה אולם תצוגה ולידו חצר עם מוצגים נוספים, נחמד ומשונה... בהמשך הדרך מגיעים לנאגט פוינט (NUGGET POINT), מגדלור מפורסם בחוף הדרומי, שממרפסת התצפית שלידו ניתן לצפות באריות ים ובכלבי ים.

ואנקדוטה קטנה לסיום היום הזה: לפני שיצאנו מהארץ, ידידי אמיר השביע אותי לאכול בניו זילנד ווג'יז (WEDGES) עם שמנת. בזמן ה"השבעה" ראיתי שנוזל לו הריר....אבל, לא שאלתי מה זה הווג'יז הזה.
היינו בדרך בשעת אחה"צ מאוחרת וכשעברנו באחד הכפרים עצרנו במסעדה לחטוף משהו שישביע עד לארוחת הערב. עברנו על התפריט ואז גיליתי שהם מגישים ווג'יז. כמובן שבתי ואני לא ידענו מה זה. היינו יכולים לשאול את המלצרית אבל ידענו שזו מנה מאד פופולרית כאן ולא רצינו להראות אידיוטים אז החלטנו לא לשאול. מה שיהיה, יהיה. הזמנו מנת ווג'יז אחת עם שמנת, וכדי לגוון ולאכול גם משהו מוכר, מנה נוספת של צ'יפס וקטשופ.
להפתעתנו קיבלנו שתי מנות של תפוחי אדמה מטוגנים.... פרצנו בצחוק, נחנקנו ואכלנו....
 נסיעה לעיירה מוסגיל (MOSGEIL) שבפרברי דנדין למארחים שלנו בטי ורוברט אצלם נהיה יומיים.

פרק שביעי – החוף המזרחי

יום שלישי 17.1 – דנדין
 על פי המלצה של רוברט מתחילים את היום בביקור בטאנל ביץ' (TUNNEL BEACH), שביל נוח ויורד בשיפוע גדול ממגרש החניה לחוף הים, החוף סלעי ושוב המראה של הגלים שמתנפצים לחוף מרהיב. החוף נקרא בשם זה בגלל תעלה שקיימת שם, שנחפרה כדי שמישהו עשיר יוכל להגיע מביתו ישירות לחוף.

אחרי שטיפסנו בחזרה לחניון, נוסעים דרך העיר דנדין לחצי האי אוטגו (OTAGO PENINSULA), לצפייה בציפורים ואריות ים במרכז האלבטרוס, לצערנו בגלל מזג האוויר הגשום והרוחות החזקות, לא ראינו אלבטרוסים ונאלצנו להסתפק באריות הים. חוזרים חזרה לסיור רגלי קצר במרכז העיר המכונה "האוקטגון".
 לינה במוסגיל אצל בטי ורוברט.

יום רביעי 18.1 – דנידן
 חוזרים בבוקר לדנדין לרחוב בולדווין שהוכרז כרחוב התלול בעולם, המקום הומה תיירים (בעיקר מלוכסני עיניים מצוידים במצלמות מכל קוטר ואורך), המהדרין מטפסים לפסגת הרחוב, אבל אנחנו ויתרנו על החוויה והסתפקנו בתצפית וצילומים מהתחתית כלפי מעלה.

חוזרים לאזור המרכז לביקור במוזיאון המחוזי (OTAGO MUSEUM), מוזיאון מאד מרשים עם מוצגים מעניינים. שווה בהחלט ביקור. אחרי המוזיאון חוזרים למוסגיל למארחים (חדשים) שלנו רונדה וגרהאם, שגרים 100 מטר מבטי ורוברט.

יום חמישי 19.1 – דנידן
 עקב מזג אוויר סוער, רוח וגשם ומאחר ודי מיצינו את הביקור בדנדין, נשארנו כל היום בבית נצמדנו לקמין העץ שעבד שעות נוספות, קראנו ספרים וכתבנו עוד פרק ביומן. לינה במוסגיל אצל רונדה וגרהאם.

יום שישי 20.1 – רנגיורה
 נסיעה צפונה כחמש שעות לרנגיורה, פרבר שנמצא כרבע שעה צפונית לקרייסצ'רץ'. בדרך עצרנו באתר נחמד שנמצא סמוך לכביש, מוארקי בולדרס (MOERAKI BUOLDERS) לראות את הסלעים העגולים שמבצבצים על החוף.

ממשיכים עוד כשעתיים עד לרנגיורה למארחים שלנו, אבלין ודז. כשהגענו דז היה עסוק בהכנת חלות. בערב ישבנו לארוחת שבת, כולל הדלקת נרות, חלה וקידוש.

יום שבת 21.1 – קיקורה
 היום נוסעים צפונה לקיקורה, לאזור שהיה מוקד רעידת האדמה לפני כחודשיים (אמצע נובמבר). ככל שמתקדמים צפונה, יש פחות מכוניות ויותר ניכרים סימני השיפוצים של הדרך. בחלק מהמקומות עדיין לא הושלמו התיקונים ויש מעקפים. מסילת הברזל בסמוך לקיקורה עברה עיוות כל כך דרמטי שהיא נראית כמו נחש.

כמובן שקו הרכבת מושבת. הכביש הראשי שמחבר את קיקורה עם החלק הצפוני של האי חסום עקב מפולות חול ועפ"י מרכז המידע יישאר חסום עד סוף 2017. לתחושתי, העיירה די נטושה, יש הרבה בתי מלון אבל רובם ככולם נראים נטושים מתיירים. כאילו שהאנשים פשוט מתרחקים מאזור שהיה בו אסון.
 אנחנו ממשיכים לחצי האי (פנינסולה),לתצפית על מושבת כלבי ים,

וצועדים במסלול של כשעתיים וחצי (10 ק"מ), מסביב לחצי האי.


 חזרה ללינה ברנגיורה אצל אבלין ודז.

יום ראשון 22.1 – קרייסצ'רץ'
ניצלנו את היום הגשום לביקור במוזיאון מחוז קנטרברי (CANTERBURY MUSEUM) שבמרכז קרייסצ'רץ'. שוב מוזיאון מרשים ובעיקר שני אזורים: אנטרקטיקה ויובל 75 שנה לחברת התעופה אייר ניו זילנד.
 לינה ברנגיורה אצל אבלין ודז.

פרק משנה טראק הרוטברן
טראק הרוטברן שייך גיאוגרפית לאזור הפיורדלנד אבל כרונולוגית חזרנו לאזור אותו עזבנו שבועיים קודם, כדי לעשות אותו. הקפיצה "אחורה" נובעת מבעיית זמינות הבקתות שאילצה אותנו למועד הנוכחי.
טרק הרוטברן (ROUTE BURN), שנחשב לאחד המסלולים היפים בעולם, כולל הליכה ביערות גשם, יער טרופי, צעידה על רכסי הרים, לצד אגמים ועוד. השביל עובר בשני הפארקים הלאומיים Mount Aspiring ו- Fiordland והוא אחד מתשעת ה- Great Walks (והרביעי שלנו).
המסלול שלנו יהיה ממזרח למערב, מתחיל מחניון ROUTE BURN SHELTER (צפון מזרחית לקווינסטאון) בגובה כ- 500 מטר, מטפס בשיאו ל- 1200 מטר ומסתיים בחניון הרכב THE DIVIDE בצד המערבי (צפונית לטה אנאו). אורך המסלול 32 ק"מ במשך שלשה ימים. הלינה היא בשתי בקתות שהוזמנו מראש. לנקודת ההתחלה נגיע עם הרכב שיוקפץ לנקודת הסיום באמצעות חברה שזה עיסוקה.
 יום שני23.1 – יום נסיעה כדי לעבור מאזור קרייסצ'רץ' לקרבת נקודת ההתחלה. הנסיעה נמשכה כעשר שעות (גם בגלל טעות ניווט שלי שהוסיפה כשעתיים...). עצירה בדרך במרכז המידע של ה- DOC (רשות שמורות הטבע של ניו זילנד) בקווינסטאון לקבלת כרטיסי לינה לבקתות, תדרוך ותחזית מזג אוויר. מכאן נסיעה של עוד חצי שעה לכפר גלנורצ'י (GLENORCHY) שם אוספים את קופסת מנעול הקומבינציה עבור מפתח הרכב. מחר נשאיר את הרכב בחניון המזרחי ואת הרכב ננעל. את המפתח שמים בקופסא אותה תולים על וו הגרירה.

נהג מהחברה מגלנורצי מגיע לחניון, פותח את הקופסא ולוקח את הרכב שימתין לנו נעול עם המפתח בקופסא בחניון ה- DIVIDE (נקודת הסיום), בדרך ליעד הבא משאירים את הקופסא בתחנת דלק בטה אנאו.
 יום שלישי 24.1 - מזג האוויר מעונן אך לא יורד גשם ואנחנו מתחילים את המסלול בטיפוס (החניון בגובה 500 מטר) בהמשך המסלול מטפס במתינות ורובו ככולו נמשך בתוך היער, חוצה ערוצי נחלים על גשרי מתכת, עץ וגם גשרים "מתנדנדים"

אחרי כ- 6.5 ק"מ, מגיעים לקטע טיפוס תלול שנמשך עוד כ- 2.5 ק"מ בסיומם מגיעים לבקתה ROUTE FALLS HUT בגובה 1000 מטר. כמו תמיד, אנחנו בין הראשונים שמגיעים לבקתה, מה שמאפשר לנו לבחור מיטה בקומה התחתונה וקרובה לדלת (כדי שיהיה קל לתמרן לשירותים בלילה החשוך...), לאכול משהו קטן לצהרים, לקרוא ספר, להדליק את האש באח ובעיקר להתיידד ולהחליף חוויות עם המטיילים האחרים שמתחילים להגיע לבקתה. בשעות אחה"צ מתחיל לרדת גשם זלעפות (עד הבוקר נמדדו כ- 130 מ"מ במדיד ליד הבקתה) ורוח חזקה נושבת (60 קמ"ש), אנחנו בתוך הבקתה צמודים ככל שניתן לאח אבל מדי פעם ממשיכים להגיע מטיילים רטובים עד לשד עצמותיהם....
 יום רביעי 25.1 – במשך כל הלילה הגשם לא הפסיק לרדת.... ב- 08:00 הייתה הפוגה ומיד יצאנו לדרך. הקטע הזה שאורכו כ- 11.5 ק"מ, הינו המרתק ביותר בכל הטראק הנוכחי וגם בכל הטראקים עד כה. השביל מטפס במעלה ההר, עובר ליד מפלי הרוטברן ששוצפים מים אדירים כתוצאה מגשמי הלילה האחרון,

השביל מוצף במים ומחייב דילוגים לא קלים בניסיונות (שווא...) שלא להרטיב את הנעליים (והגרביים), אמנם לא יורד גשם אך ככל שאנחנו ממשיכים ומטפסים, מתחיל שלג ומדי פעם גם ברד, הטמפרטורה כמובן צנחה לאזור האפס ורוח חזקה מנשבת. היו קטעים רבים בהם נאלצנו לצעוד צמוד צמוד לסלע כדי לא לעוף וליפול לתהום מהשביל הצר.

אבל, על הכל מחפה הנוף המרהיב עם העמק שפרוס מתחתינו, הנחלים שזורמים, ובעיקר אין ספור המפלים קטנים וגדולים שהשביל חוצה.

שיא הגובה הוא ב- 1250 מטר באוכף הריס (HARRIS SADDLE), שם ממוקם "צריפון" מין מקלט למנוחה קצרה ויש כאלו שגם בישלו שם קפה. מכאן הדרך נמשכת במגמת ירידה עם המשך תצפיות לעמק שלמטה ולקראת הסוף גם לאגם מקנזי ולבקתה בה נשהה את הלילה הקרוב ((MACKENZIE HUT.

כשמגיעים בשעת צהרים לבקתה שוב מנהלים את התרגולת כמו ביום הקודם, אלא שהפעם יש גם הרבה מכרים שישנו איתנו אתמול, ועשינו מסלול דומה.

בשעות הלילה שוב יורד גשם כבד ואנחנו הולכים לישון עם קצת חשש לגבי היום השלישי והאחרון.
 יום חמישי 26.1 – למרות שבבוקר ירד גשם קל, החלטנו לצאת לדרך ולו גם מהסיבה שעיקר הדרך היא בתוך יער גשם שמצד אחד מגן מפני גשם כבד אבל מאידך, כל הזמן מטפטפות טיפות של גשם מענפי העצים. אורך הקטע כ- 12 ק"מ למעט שתי עליות לא מאד קשות, רובו במגמת ירידה. בדרך עוברים ליד מפלי אירלנד (EARLAND FALLS), שמפילים מים מגובה 174 מטר. מראה מרשים ביותר בעיקר כתוצאה מכמויות הגשם שירדו בשתי היממות האחרונות.

הקטע האחרון של ההליכה, כשעה, מתנהל בגשם שוטף שמצליח להרטיב אותנו אפילו מתחת למעילים... לא נורא רואים כבר את האור בקצה המנהרה.
 לקראת השעה 12:00 אנחנו שמחים להגיע לחניון ה- DIVIDE ולמצוא שם את המכונית מחכה לנו.


 החלפה לבגדים יבשים (יש בחניון מלתחות להחלפה...) בגלל הידיים הקפואות מתקשים לפרום את שרוכי הנעליים .... ויוצאים לארבע שעות נסיעה עד לאכסניה ב- WAIHOLA (דרומית לדנדין), שזה סוג של מחנה קיץ שפנוי כעת ומארח ישראלים בחינם.

המשך החוף המערבי

יום שישי 27.1 – טימרו
 אחרי השכמה וארוחת בקר מעט מאוחרת (פינוק שאפשרנו לעצמנו אחרי המאמץ של שלשת הימים האחרונים), יוצאים לדרך צפונה, נסיעה של כשלש וחצי שעות עד לעיר טימרו (TIMARU), שנמצאת בערך באמצע הדרך בין דנדין לקרייסצ'רץ' שתי ערים מתוירות. בנוסף, היא מהווה נקודת יציאה אפשרית להר (מאונט) קוק. טימרו היא בסה"כ נקודת מעבר ולכן מעט מאד תיירים עוצרים בה. אנחנו בחרנו עצור כאן ליומיים למנוחה והתארגנות לקראת סיום המסע שלנו בקרייסצ'רץ'. בטימרו אנחנו מתארחים אצל ברנדה ורוי.

יום שבת 28.1 – טימרו
 יום שמש קייצי אחרי כמה ימים שראינו רק גשם ועננים, השמיים נקיים מעננים הטמפרטורה גבוהה, 24 מעלות ולכן יצאנו לשני מסלולי הליכה באזור הקרוב. הראשון באזור שנקראה WETLANDS, מדרום לעיר, מסלול שמקיף אגם/ביצה קטנה ולאחר מכן המשכנו במצוק לאורך שפת הים לכיוון דרום עד למגדלור.

חזרנו באותה דרך ונסענו לאזור מרכז העיר, לפארק מפרץ קרוליין (CAROLIE BAY PARK) וגם שם הלכנו במסלול שמקיף את הפארק מסביב. סה"כ 12 ק"מ. בדרך חזרה למארחים עוצרים לסיבוב קניות אחרון בסופר.
 מתארחים אצל ברנדה ורוי.

יום ראשון29.1 – קרייסצ'רץ'
 פרידה מברנדה ורוי ונסיעה של כשלש שעות לכפר וויקרי (WAIKARI), שנמצאה צפונית מערבית לקרייסצ'רץ' למארחים שלנו קטיה וג'ים.

יום שני 30.1 – קרייסצ'רץ'
 אחרי נסיעה של כשעה אנחנו מגיעים למרכז קרייסצ'רץ' ומצטרפים לסיור הליכה רגלי מודרך במרכז העיר. כל אזור המרכז הינו אתר בניה מלא במנופים פיגומים ופועלים שעובדים לשקם את הריסות רעידת האדמה שפקדה את העיר בפברואר 2011 וגבתה 185 קורבנות. בכלל, כל המרכז הינו אוסף של אתרים לזכר הרעידה והקורבנות. בחלק מהמקומות עדיין לא החלו עבודות השיקום וניתן לראות את נזקי רעש האדמה.


 מהמרכז קופצים לאזור חצי האי בנקס לביקור קצר בעיירה אקרואה (ARAROA), שיושבת בין ההרים על שפת המים.


 חזרה לוויקרי למארחים שלנו קטיה וג'ים

יום שלישי 31.1 – קרייסצ'רץ'
נסיעה של כחצי שעה צפון מערבה ואנחנו בעיירת הנופש הנמר ספרינגס (HANMER SPRINGS), המקום מפורסם בגלל המרחצאות שבו אבל אנחנו בחרנו במסלול הליכה רגלי. מזג האוויר קצת משונה, שמים מעוננים, חמים, אבל רוח חזקה ויבשה נושבת, קצת לא נעים. שילבנו שני מסלולי הליכה ל- CONICAL HILL ו- MAJUBA WALK , כשעה וחצי הליכה, 5 ק"מ. יום קליל, יום אחרון של טיולים.
 חזרה לוויקרי למארחים שלנו קטיה וג'ים.

יום רביעי 1.2 – החזרת הרכב השכור, טיסה מקרייסצ'רץ' לאוקלנד, לינה במוטל סמוך לשדה התעופה.

יום חמישי 2.2 – טיסה מאוקלנד להונג קונג, המתנה של חמש שעות בשדה, טיסה לתל אביב.

יום שישי 3.2 – נחיתה לפנות בקר בארץ.