קמינו פורטוגז מפורטו לסנטיאגו

יומן מסע – קמינו פורטוגז דה קוסטה – מפורטו לסנטיאגו דה קומפוסטלה

קישורים:
הקדמה
תכנית המסע
הקמינו מסנטיאגו לפינסטרה

יום מספר 1 – 26.4.22 – מפורטו (PORTO) למטוסיניוס (MATOSINHOS)
"ברגע שהבנת איזו מכפות הרגליים היא כף הרגל הימנית, כבר אין לך הרבה התלבטויות מי מהן היא כף הרגל השמאלית ואז נותרה הבעייה באיזו מהן להתחיל לצעוד" מתוך "פו הדב", הקרדיט לענת שדמון.
בתי ואני, התחלנו ברגל ימין (התמונה מצורפת)
התייצבנו הבוקר בעשר בבזיליקה של פורטו וקיבלנו את דרכוני ה"קמינו" שלנו, עליהן כבר מוטבעת החותמת הראשונה, של פורטו. מזג האויר מעונן, מדי פעם זרזיפי גשם קלים ומייד יוצאים לדרך.
בתחילה יורדים מהגבעה עליה יושבת הכנסיה, לטיילת שלאורך נהר הדורו (DOURO), צועדים לאורך הנהר מערבה עד לשפך שלו לאוקינוס האטלנטי ואז ממשיכים לאורך החוף צפונה כשהאוקינוס משמאלנו ובתי פורטו ואח"כ מטוסיניוס מימיננו.
סה"כ צעדנו היום כ- 12 ק"מ במשך כשעתיים וחצי.
בכניסה למטוסניוס הטביעו לנו את החותמת השניה.
אגב תחילת היום, הנהג (מהחברה שמקפיצה את המזוודות למקום הלינה הבא) הגיע לדירה שלנו בפורטו באיחור של שעה וחצי עקב תאונת דרכים בכביש המהיר. אבל, כשהגענו לאכסניה במטוסיניוס המזוודות כבר חיכו בחדר.
מקום לינה – מיי טריפ פורטו MyTrip porto – חדר זוגי קטן אבל מאובזר, מבנה חדש ונקי, ללא ארוחת בוקר אבל בחדר היתה סלסילה עם ביסקויטים, קרקרים, חלב, ריבות, בקבוקי מים, קפסולות נספרסו למכונה. 47 יורו.

ב 25.4 חגגו בפורטוגל את "יום העצמאות" שהוא למעשה יום ההפיכה והשחרור של  פורטוגל מהדיקטטורה. זהו יום שבתון והמוני אזרחים חגגו ברחבי פורטו, חלקם עם פרח ציפרן ביד.
אנטוניו סלאזאר מונה לראש ממשלה ב- 1932 וריכז בידיו סמכויות של דיקטטורה. סלאזאר היה חבר של הדיקטטורים האחרים באירופה: מוסליני, פרנקו והיטלר. עם זאת, פורטוגל היתה ניטרלית במלחמת העולם השניה.
ב- 1968 לקה סלאזאר בשבץ מוחי והנשיא מינה לו מחליף. עד יום מותו ב 1970 מקורביו חששו לספר לו את האמת והוא האמין שהוא השליט בפורטוגל.
ב- 1974 הובילו קציני צבא את "מהפכת הציפורנים", בה נהרגו רק 3 שומרי הארמון ומאז פורטוגל דמוקרטית
למעשה, השנה (2022) הפורטוגלים חגגו לראשונה יותר ימים כדמוקרטיה מאשר כדיקטטורה.

יום מספר 2 – 27.4.22 – ממטוסיניוס (MATOSINHOS) לוילה דו קונדה (VILA DO CONDE)
"צעד עם ליבך וחבק את הקמינו שלך" (שלט במסלול).
התחלנו לצעוד כבר בשעה שבע, הרחובות די שוממים, מעט עובדי ניקיון ופועלים שממהרים למקום עבודתם. חוצים על גשר את הנהר לסה (RIO LECA) שהוא הנמל של פורטו ומייד פונים מערבה, נצמדים לקו החוף. רוב רובה של הדרך היום היא על דק, נחש ארוך אינסופי מעץ שמשמש את צועדי הקמינו אבל גם את הספורטאים ורוכבי האפניים תושבי המקום.

מזג האויר מאיר לנו פנים, למעט 2 דקות של זרזיף (בתי הספיקה ללבוש את הפונצ'ו=מעיל גשם, ומייד לפשוט אותו), שמש נעימה בשמיים טמפרטורה נוחה להליכה, כמעט ואין עננים, ממש, ממש נעים.
תושבי המקום וצועדי הקמינו מברכים אותנו ב"בום דיאה" (BOM DIA=יום טוב) או בברכה המסורתית לצליינים "בואן קמינו" (BUEN CAMINO).
לאורך הדק יש מינים רבים של צמחים: קאלות, חבצלות, פרח שנראה כמו פרג אבל בצבע ורוד וכתום, פרחים ורודים, לבנים וסגולים שצומחים בדיונות החול.

אתמול צעדנו כ- 12 ק"מ, "טיול טעימות" או "מסע להכרת החגור" כמו שקראנו לזה בטירונות. היום אנחנו כבר ב"ליגה של הגדולים", 26 ק"מ בקצב של 5.2 ק"מ/שעה (הקצב שנמדד הוא נטו צעידה ואינו כולל עצירות לצילום או הפסקה). בדרך עצרנו פעמיים לקפה ותה ואחרי כשש וחצי שעות הגענו לעיר היעד, לארוחת צהרים ולאכסניה שם המתינו לנו כבר המזוודות.
ומה בהמשך? מחכים לנו עוד יומיים "קשוחים" של 26 ו- 27 ק"מ ואח"כ אם נחיה, נמתן את הקצב.
מקום לינה – Hi Vila Do Conde – Pousada De Juventude – אכסניה חדישה, חדר משותף עם 3 מיטות קומותיים, ללא מגבות, מקלחות משותפות, ארוחת בוקר כלולה. 26 יורו.

יום מספר 3 – 28.4.22 – מוילה דו קונדה (VILA DO CONDE) לאספוסנדה (ESPOSENDE)
הספר "צעד ועוד צעד" מאת גרהם סימסיון ואן ביוסט הוא שחשף אותנו לקמינו.
משכימים קום כהרגלנו, מכיוון שחדר האוכל נפתח רק בשמונה, פקיד הקבלה מאפשר לנו כוס קפה, אורז לנו ארוחת בוקר ובשבע אנחנו כבר בדרך. עדיין מעט חשוך, ערפילי וקריר, 10 מעלות. מכיוון שהתחזית היא ליום נעים, השארנו את המעילים במזוודות ואנחנו רק עם חולצה ארוכה מעל לדריי פיט. הקור גורם לנו לצעוד מהר. לאט לאט השמיים מתבהרים השמש מחממת אותנו ואנחנו נפתרים מחולצת השרוולים. לאורך כל היום אין ענן בשמים הכחולים, שמש נעימה, מזג אוויר מצויין לצועדים.

בשונה מאתמול, חלק ניכר מהדרך עוברת בתוך עיירות וכפרים ואז צועדים על "דרך רומית" כזאת שמרוצפת אבנים (הפורטוגלים טוענים שכך המכוניות נוסעות יותר לאט), בכל מקרה זה לא מי יודע כמה נוח למי שדורך....
בשלב מסויים הדרך מרחקת מקו החוף וצועדים בשטחים חקלאיים (תפוחי אדמה, בצל לבן, בצל ירוק, סלרי, כרוב..) וגם בחורשות אורנים ואקליפטוסים.
אחרי כשעתיים עוצרים לכוס קפה ואוכלים מהארוחה הארוזה.
בדרך נתקלים בשלט, עוד 181 ק"מ לסנטיאגו דה קומפוסטלה, "הושט היד וגע בה..", איזה כיף.

לקראת השעה אחת אנחנו משלימים את הקטע של היום, כ- 26 ק"מ, מפצים עצמנו בארוחה במסעדה פורטוגלית וממנה לקונדיטוריה לטעום קרם שניט ו"פסטל דה נטה" (בצק ממולא קרם פטיסיר).

מקום לינה – HOTEL ELEVEN חדר משותף, 2 מיטות קומותיים אבל אנחנו לבד בחדר, 30 יורו. לא כולל ארוחת בוקר. מטבח מאובזר ונקי. יש קפה, תה, עוגה בבוקר תמורת תרומה.

יום מספר 4 – 29.4.22 – מאספוסנדה (ESPOSENDE) לויאנה דו קוסטלו (VIANA DO CASTELO)
"צא מארצך, השליח (יעקב הקדוש=סנטיאגו) ממתין לך" (כתובת על חולצה).

אמש שוחחנו באכסניה עם אנה ויאן, בני 74 מבלגיה. לפני 20 שנה הם צעדו לראשונה את הקמינו, המסלול הראשון שהם עשו היה 1000 ק"מ. מאז, בכל שנה באביב, כבר 20 שנה הם מגיעים לצעוד בקמינו. מי ומה אנחנו לידם?
באכסניה בה שהינו, אין ארוחת בוקר אבל יש במטבח המשותף קפה ועוגה. התמורה? תרומה..
שותים קפה עם הזוג הבלגי ובשבע כבר יוצאים לדרך, עפ"י התכנון כ- 27 ק"מ. אבל תכנית היא בסיס לשינויים – טעות שלי בניווט ושינוי של המסלול גרמו לנו לצעוד במשך יותר מ- 7 שעות, כ- 30 ק"מ.
המסלול היום שונה מימים קודמים, בתחילתו הוא מתרחק מקו החוף מזרחה כ- 10 ק"מ, חוצה שטחים חקלאיים מטפס בסמטאות כפרים, בהם בתים חדשים וגם ישנים הבנויים אבן. הדרך עוברת בתוך חורשות אקליפטוסים, נותן תחושה של הטרקים בניו זילנד.
בכפרים, כמעט בכל בית יש עץ לימון מפוצץ בלימונים ענקיים.
מקום לינה – וילה מרגרידה –VILLA MARGARIDA –בית קרוב למרכז שהוסב לאכסניה, חדר זוגי ענק, מטבח ומקלחות משותפות, ללא ארוחת בוקר. 30 יורו.

יום מספר 5 – 30.4.22 – מויאנה דו קוסטלו (VIANA DO CASTELO) לוילה פראיה דה אנקורה (VILA PRAIA DE ÂNCORA)
"אט אט גווע
מי שלא נוסע
מי שלא קורא
מי שלא שומע מוסיקה
מי שלא מוצא את החן בתוך עצמו"
(פאבלו נאורדה מתוך השיר "אט אט גווע" הקרדיט שוב לענת שדמון)
כהרגלנו אנו משכימים מוקדם, לוגמים קפה של בוקר ובשבע אנחנו כבר בדרך. הדרך היום נצמדת שוב לקו החוף, ברובה דרך כורכר כבוש, משני צידי השביל עשבים רטובים מלחות הים ומהטל. המוני שבלולים מתעקשים לחצות את השביל מצד לצד ולהיות למרמס ברגלי אצני הבוקר או גלגלי האופניים.

רצועת החוף מאד סלעית, בין הסלעים אנשים עם דליים או סלים, שולים צדפות.

במקביל אלינו צועדים הזוג הבלגי שפגשנו לפני יומיים, זוג אוסטרי וזוג שמורכב מצרפתי ואיטלקי. כולם בגילנו ועוד קצת.
את הדרך מנעימים לנו מופעי קיסריה: שלומי ופוליקר, שלמה ושלום (ומי שלא יודע מי אלו שיתבייש...)
לפתע מגיח ממול צועד צעיר, זאת הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים במישהו שצועד בכיוון ההפוך. הוא מספר שהתחיל לפני חודשיים, עשה את הקמינו מצרפת, דרך סנטיאגו ועד לחוף האטלנטי (כ-950 ק"מ) ומשם ירד דרומה והוא מתכנן להגיע עד פורטו סה"כ כ- 1250 ק"מ.
אנחנו לעומתו צעדנו היום די בקלילות (למעט קטע של כמה מאות מטרים על חוף הים), כ 21 ק"מ (חמש וחצי שעות צעידה) בהשוואה לשלשת הימים האחרונים ובעיקר אתמול, A Piece of Cake.

 מקום לינה - Abrigo do portinho – מסעדה שהיא גם אכסניה, חדר זוגי קטן מאד, אין מטבחון ואין ציוד, יש סלון משותף צמוד לחדר. 35 יורו.

יום מספר 6 – 1.5.22 – מוילה פראיה דה אנקורה (VILA PRAIA DE ÂNCORA) ל-אה גוארדה (A GUARDA)
"...ויורם אשר היה משרי הצבאות, היה נכון גם הוא לצאת למלחמה עם הפלשתים, ותלד לו חגית אשתו בעת ההיא בן שלישי ויקרא שמו עַזְרִיקָם, לאמר: אלהים יעזרנו מקמינו"... ("אהבת ציון", מאת אברהם מאפו)
אם אתמול היה קליל אז היום זה בכלל הפקרות. סה"כ 15 ק"מ צעידה.
אמש כשהרהרתי בכך שהיום אנחנו חוצים לספרד, התרוצצו מחשבות על התהליך הבירוקרטי שבטח נאלץ לעבור בגבול. מי יודע מה ידרשו: דרכון? תעודת מתחסן? הצהרת בריאות? תו ירוק, סגול?
אבל כמו שתבינו מייד, החיים באירופה הרבה יותר פשוטים.
אחרי שעתיים צעידה, אנחנו מגיעים לקמיניה CAMINHA, העיירה שבפורטוגל שוכנת על הגדה הדרומית של נהר MINHO, ובגדה הצפונית זו ספרד.
אחרי עצירת חובה לקפוצ'ינו, מגיעים לנמל ומתברר שהמעבורת לא פועלת, מציעים לנו TAXI BOAT, ותמורת 6 יורו הסירה מפליגה 3 דקות לרוחב הנהר, עוגנת על החוף החולי ואנחנו בספרד, לא ביקורת ולא בטיח.

עולים על השביל לעוד כשעה וחצי ומגיעים לאכסניה. לפתע מבינים שהשעון זז שעה קדימה, השעה קרוב לצהריים ומייד תוקף אותנו רעב בלתי נשלט ואנחנו הולכים לאכול במסעדה.

בעקרון נוצרה לנו שיגרה: השכמה טבעית ומוקדמת, צועדים עד שעות הצהרים, ארוחת צהרים במסעדה, הגעה לאכסניה, מנוחה ומקלחת, סימון מסעדה בקרבת האכסניה מחר, הזמנה לינה באכסניה מחרתיים (תמיד יומיים קדימה), הזמנת "הקפצה" למזוודה למחרתיים, צעידת שחרור קצרה בעיירה, קריאת ספרים, גלידה/יין ולמיטה.

מקום לינה - Albergue O Peiro – אכסניה קטנה, חדישה, נקייה מאד, בקומה התחתונה מקלחות ושרותים משותפים, בקומה מעל חדר ארוך עם 8 מיטות קומותיים. כולל מצעים, לא כולל מגבות וסבון. מכונת כביסה ומייבש. ללא ארוחת בוקר, 24 יורו לשתי מיטות.

אנשים בקמינו 1:
הולנדית בת 62, פנסיונרית.
אלמנה ואחר כך גרושה, לדבריה היא בקשר טוב עם הגרוש ושני ילדיו.
אין לה ילדים משלה, חולמת עדיין שיהיו לה 4 ילדים ביולוגיים.
כשסיפרתי שיש לנו 4 ילדים נשמטה לה הלסת, כשהוספתי שיש לנו 10 נכדים עפו לה הסתימות.
מתנדבת בארגון שלוקח אנשים עם מוגבלויות לטיולים של שבועיים בעולם, לאחרונה היתה עם קבוצה בדרום אפריקה.
לפני חודש היתה בטיול לגימלאים בירדן כולל ואדי רם ופטרה.
להנאתה גולשת גלים ויש לה מנהג קבוע לרחוץ בים בכל יום, בשבוע הראשון של ינואר כשחום המים (או יותר נכון, קור המים), 4 מעלות.
מתכננת לעשות את הקמינו עד סנטיאגו אבל אם אפשר, תמיד במסלולים הקלים יותר. עם זאת צועדת עם כל "הבית" על הגב.

יום מספר 7 – 2.5.22 – מ-אה גוארדה (A GUARDA) למוגס (Mougas)
"על שלושה דברים אפשר להתבונן שעות מבלי להתעייף: אש (מדורה), מים (ים) ואדם אחר שעובד" לא יודע מי המציא את זה, אבל אני שמעתי באוסטרליה.
אנחנו באמת לא שבעים מלהתבונן על האוקיינוס שמלווה אותנו ממערב, מדי פעם דייג שעומד על סלע או אחר שאוסף צדפות, ציוץ השחפים, רעש הגלים המתנפצים והקצף הלבן. מהנה.

מסלול הצעידה היום שטוח, בתחילה על אבנים וסלעים ואז הקצב שלנו יורד ובהמשך בתוך חורש או לאורך הכביש ואז חוזרים לקצב של כ- 5 קמ"ש.
מצידנו המזרחי רכס הרים שמסתיר את השמש עד עשר וחצי בערך. קצת קריר וזה גורם לנו לצעוד מהר יותר.
הדרך עוברת היום בכפרי רפאים, אין כלב מת ברחוב, בתים יפים וכולם סגורים ועם תריסים מוגפים. אחרי שעתיים צעידה המחוג ב"COFEE METER" נושק לאפס, אנחנו מתים לקפה, לקח לנו עוד שעה עד שהגענו לבית קפה קטן.

זוכרים את החוויה מהטירונות שחוזרים לבסיס ממסע ארוך ואז כשמגיעים לש.ג. במקום להכנס, המ"מ ממשיך הלאה עוד 2 ק"מ?
זה מה שקרה לנו. בערך בשתים עשרה וחצי מגיעים לאכסניה שהזמנו מראש בידיעה שצמוד אליה יש מסעדה. מסתבר שהמסעדה סגורה. אין ברירה אלא לצעוד עוד ק"מ וחצי למסעדה וכמובן שאותו מרחק גם בחזרה.
סה"כ צעדנו היום 23 ק"מ.

מקום לינה - Albergue Turistico Aguncheiro – 3 חדרי לינה משותפת, בכל חדר 6 מיטות קומותיים, מקבלים מגבות ומצעים נקיים, ממוקם ממש על הקמינו, המסעדה הצמודה סגורה אבל יש מקרר עם מזון – פסטה, סלט, שימורים ושתיה  - תמורת תשלום.

יום מספר 8 – 3.5.22 – ממוגס (Mougas) לסאן פדרו דה רמלוסה- San Pedro de Ramallosa
"הישארו קרובים ללב הטבע, פירצו דרך מדי פעם וטפסו על הר.." (ג'ון מיור)
המסלול היום היה בעצימות בינונית ואפילו בינונית פלוס. אחרי שני ק"מ הדרך עוזבת את קו החוף ומטפסת בתוך חורש ים תיכוני, מתפתלת ועולה לגובה של כ- 350 מטר מעל פני הים. עם העליות באות גם הירידות שהן באדיבות ובחסות "אגודת האורטופדים ורופאי הבירכיים".

כשעוברים בכפרים נזכרים בסמטאות של הכפרים בצפון יון, בקפריסין וגם בראמה שלנו (פינטזנו שעוד מעט נגיע לחומוסיה....).

סה"כ צעדנו 20 ק"מ בחמש ורבע שעות.
באכסניה אמש היו כ- 20 מצועדי הקמינו, מכל העולם. כל אחד והסיפור שלו.
אני יושב עם בחור מאירלנד בחזית האכסניה, עוצרת ניידת משטרה ושני שוטרים נכנסים לאכסניה, לוגמים בקבוק בירה (כל אחד) ונוסעים לדרכם. אני עושה פרצוף מופתע ומציין שאצלנו לא מקובל לשתות ולנהוג, בטח לא לשוטרים. האירי בתגובה:"אצלנו אסור לנהוג אם לא שתית בקבוק".

לינה - Hostal Rincón Do Demo – אכסניה קטנה, חדר זוגי קטן, מצעים, מגבות סבון, שמפו, יושב מעל כיכר עם בית קפה ומסעדה, 25 יורו.

יום מספר 9 – 4.5.22 – מסאן פדרו דה רמלוסה (San Pedro de Ramallosa) לויגו (Vigo)
הדרך היום די דומה לאתמול. מהכניסה לסנט פדרו היא מתפצלת ואפשר לבחור: דרך החוף, יותר קצרה ומישורית או דרך הגבעות, תוספת של כ- 3 ק"מ וכמובן עליות וירידות. אנחנו (כמובן) בוחרים באופציה ב' ומשלמים ב"היעדר קפה" כשלוש וחצי שעות צעידה.
לא נורא, שרדנו.

אחרי שכמחצית הדרך צועדים בחורש, ההמשך הוא בפרברי העיר ויגו, מרכז העיר ואזור הנמל שם נסעד ונלון.

סה"כ כחמש וחצי שעות צעידה, 23 ק"מ.

מקום לינה – R4HOSTEL– אכסניה בלב אזור התיירות, סמוך לנמל ועל השביל, חדר לינה משותפת, עם 20 מיטות קומותיים, מקבלים מגבות ומצעים נקיים, פינת קפה ועוגיות בכניסה, ארוחת בוקר כלולה. 26 יורו. 26 יורו.

יום מספר 10 – 5.5.22 – מויגו (Vigo) לסאסנטס (Cesantes)
"הליכה היא יציאה. ההולך יוצא ממקומו. מתגבר על המקום. נותן לעצמו חירות. יוצא מן הכוח אל הפועל" (אריאל הירשפלד, "לך לך, מסה על הליכה", מתוך כתב העת "אודות", פרופ' אריאל הירשפלד למד שנה מעלינו בתיכון בפרדס חנה).
אמש צפיתי בפאב במשחק של ריאל נגד הסיטי בצ'מפיונס, אתם יכולים לדמיין את שאגות השמחה של 250 הספרדים כשהיה מהפך וכשהמשחק הסתיים בנצחון ריאל. חוויה.
כשעמדנו לצאת הבוקר לדרך הגיע חואן מנהל האכסניה והפתיע אותנו עם מגש מפנק לארוחת הבוקר.

תחילת המסלול ברחובות ויגו המישוריים לא רמזה על ההמשך. אחרי צעידה של כשני ק"מ, עדיין בפרברי ויגו, הדרך פונה מזרחה, מתרחקת מהחוף ומטפסת לגובה של 250 מטר מעל פני הים ברחובות תלולים, 15 – 20 מעלות, אני לא מגזים, ולא חלילה דרך מתפתלת, ישר כלפי מעלה. אפילו המכוניות מתקשות בעליה! מישהו חשב על כננת?
אנחנו מתנשפים, חורקים שיניים ועומדים באתגר. הפיצוי הוא בהמשך, דרך נוף שחוצה יערות וכפרים, משכרת ביופיה כשהים והמפרץ ממש מתחתינו.

אחרי כ- 5 שעות ו- 20 ק"מ הגענו לאכסניה.

מקום לינה – O Refuxio de la Jerezana, Cesantes– אכסניה כ- 300 מטר מהשביל, חדר לינה משותפת, עם 20 מיטות קומותיים, מקבלים מצעים נקיים, חדר אוכל עם קפה ועוגיות בכניסה, ארוחת בוקר כלולה, מסעדה עם תפריט צליינים במקום. 28 יורו.

דרכון הקמינו
את הדרכון קיבלנו תמורת 2 יורו בבזיליקה בפורטו, שם גם הטביעו את החותמת הראשונה. נהוג בכל אכסניה להטביע חותמת ייחודית וכך גם בחלק מבתי הקפה והמסעדות שלאורך הקמינו.

הדרכון עם החותמות אמור להקנות "ארוחת צליינים" (מרק, עיקרית ושתיה) בעבור 7 - 10 יורו.
בנוסף כמובן, החותמות הן ההוכחה שתציג בכנסיה בסנטיאגו על כך שצעדת לפחות 100 ק"מ ואתה זכאי לתעודת ה"קמפוסטלה" (כתב המחילה).

יום מספר 11 – 6.5.22 – מסאסנטס (Cesantes) לפונטוודרה (Pontevedera)
הבוקר לא זכינו אפילו לרגע חסד אחד של חימום, עוד לפני שיכולנו להגיד "חואן גונזלס" (יעקב אבולאפיה [דני סנדרסון, שיר הארון] בספרדית), מייד בתחילת הדרך, מטפסים. העליות לא תלולות כמו אתמול אבל הרבה יותר ארוכות, בסה"כ מטפסים לגובה של כ- 400 מטר מעל פני הים. הדרך ברובה עוברת בשבילי יער או באזורים מיושבים, ברחובות צדדיים על מדרונות הכפרים.
בדרך ליוו אותנו השירים של אלטון ג'ון, תרשו לי בבקשה קטע ציטוט קצר:
“And it seems to me you lived your life
Like a candle in the wind....
Your candle burned out long before
Your legend ever did”
 השיר נכתב על נורמה ג'ין היא מרילין מונרו. אחרי מותה של הנסיכה דיאנה, אלטון השתמש בלחן וכתב לזכרה את השיר Goodbye England’s Rose
אנחנו עוקפים על השביל הרבה מאד צועדים, הגיוני שככל שנתקרב לעיר סנטיאגו כמות הצועדים שנפגוש תלך ותגדל. בדרך פוגשים צועדים שהיו איתנו בכל מיני אכסניות.
סה"כ צעדנו היום 17 ק"מ, ארבע וחצי שעות.
במצטבר צעדנו 235 ק"מ, עד לסנטיאגו (נגיע בשלישי) נותרו לנו בערך 70 ק"מ ומשם לפינסטרה עוד כ- 90 ק"מ.

מקום לינה ––  GBC Hostel - אכסניה ממש על השביל, 3 חדרי לינה משותפת, עם 10 מיטות קומותיים כל חדר, מקבלים מצעים נקיים, מגבת, חדר אוכל עם קפה, מטבח מאובזר, מאד נקי, שרותי כביסה. 32 יורו.

יום מספר 12 – 7.5.22 – מפונטוודרה (Pontevedera) לארמנטיארה (Armenteira)
"מזל שיש אותך....
בסוף כל לילה אני בא
את רזי צניעותך את נותנת לי ללמוד
וריחמת עלי כמו אם
וניצחת איתי הכל"
(עמיר בניון)
בחרתי לפתוח את הדיווח היומי עם השיר שאני מקדיש לזוגתי ושותפתי למסע שעברה יום לא קל כפי שאפרט בהמשך. זה לא עניין של מה בכך לסבתא ל- 10 נכדים, "צעירה" בת 68.
יצאנו הבוקר כבר בשש וחצי בידיעה שיש לנו דרך קשה, ארוכה ומזג האויר הולך להיות חם.
3 ק"מ אחרי ההתחלה, יוצאים מפרברי פונטוודרה  והדרך מתפצלת: הדרך הרגילה ממשיכה ישירות צפונה לסנטיאגו ו"הדרך הרוחנית" (Variant Espiritual), עליה אפרט מייד.
"הלוזרים" ממשיכים בדרך הרגילה, "היוזרים" בוחרים במסלול הרוחני (על לוזרים ויוזרים, "ארץ נהדרת", אדיר=אודי כגן ודידי=ליאת הר לב).
הדרך הרוחנית סוטה ל- 3 ימים, כל יום עם מאפיינים שונים ובסוף מתחברת חזרה לדרך הראשית. תוספת של 15 ק"מ.

אחרי הפיצול צועדים עוד כ- 10 ק"מ במסלול שטוח יחסית, שבילי יער, רחובות של ישובים, ואפילו בטיילת ליד הים. סביר.
מהק"מ ה- 13 הדרך מטפסת בתלילות ועד הק"מ ה- 20 היא עולה מפני הים לגובה של 500 מטר. הטיפוס קשה ונאלצים לעצור מדי פעם למנוחה, שתיה והסדרת הדופק.

בסוף יש ירידה מתונה של עוד 3 ק"מ ואנחנו באכסניה בכפר הקטן ארמנטיארה. כרגיל, אנחנו ראשונים וכמה שעות אחרינו מתחילים להגיע צועדי קמינו נוספים.
סה"כ היום 23 ק"מ ב- 6 שעות.
נו, מה אתם אומרים על בתי?
הקטע מחר נקרא "דרך האבנים והמים" (La Ruta Da La Pedra e Da Agua), 27 ק"מ ירידה שמסתיימים בעיר חוף.
הקטע מחרתיים יהיה הפתעה לקוראים הנאמנים.
מקום לינה ––  Albergue de peregrinos Armenteira - אכסניה סמוך לשביל, חדר לינה משותפת אחד גדול, עם מיטות קומותיים, מקבלים מצעים חד פעמיים ושמיכה, חדר אוכל ללא מזון ושתיה. 20 יורו.

אנשים בקמינו 2:
הולנדית בת 24, סיימה לימודים.
איזבל גרה בעיירה קטנה במזרח הולנד, סיימה לאחרונה תואר בעבודה סוציאלית ועומדת להתחיל לעבוד בעוד חודש.
עושה את הקמינו בדומה לנו מפורטו לאורך החוף, התרמיל עם כל הציוד על הגב.
איזבל קטועת יד, אבל ככל שהצלחתי לראות לא עושה לעצמה הנחות ומסתדרת לבד.
מתכננת לעשות את הקמינו עד סנטיאגו ואח"כ לנסוע לנפוש באחד האיים סמוך לחוף הספרדי עד למועד החזרה להולנד ותחילת העבודה.

יום מספר 13  – 8.5.22 – מארמנטיארה (Armenteira) לוילנובה דה ארוסה (Villanueva de Arosa)
"בכל יציאה לטבע, אדם מקבל הרבה מעבר למה שחיפש" (ג'ון מיור, הפילוסוף של ההרים).
הדרך הקלה והנעימה היום בהחלט מפצה על הקושי אתמול. חמשת הק"מ הראשונים הם בירידה מתונה בתוך חורש ולאורך נחל שמלווה את השביל, או יותר נכון השביל את הנחל. רוחב הנחל בקטע הזה הוא כשני מטר יש זרימה חזקה ובגלל הסלעים הרבים שבערוץ נוצרים כל הזמן אשדות קטנים. פכפוך המים עושה טוב לנשמה, פנג שוואי. לכן זה נקרא "דרך האבנים והמים".

בהמשך הדרך מישורית והיא לאורך נחל רחב יותר, 20 מטר עם זרימה איטית ושקטה ובצד השני של השביל שטחים חקלאיים, בעיקר כרמי ענבים.

הקטע האחרון עובר באזור כפרי ועירוני, מגיע לחוף הים ונכנס לעיירת הנופש בה נישן הלילה.
סה"כ צעדנו 26 ק"מ במשך 6 שעות.

מקום לינה ––  ALBERGUE TURISTICO A SALAZON- אכסניה קטנה במרכז וסמוך לנמל, חדר זוגי גדול, מבנה משופץ וחדיש, נקי, מקבלים בקבוק מים גדול לכל אחד, סלון קטן עם פינת קפה. 45 יורו.

יום מספר 14  – 9.5.22 – מוילנובה דה ארוסה (Villanueva de Arosa) לפיקרניה (Picarana)
" עזבתי יבשת, גנים ופרחים
כלי שיט לי בית מעון מבטחים
ינעם לי שיר מים אל על נזרקים
קול שחף על רחב גלים ירוקים.."
(שיר השייט, יעקב פיכמן)
היום השלמנו את המקטע השלישי של "הדרך הרוחנית" (Variant Espiritual) ואני יודע מה מזכירה לכם המילה ואריאנט...
כל מקטע שונה באופיו וברמת הקושי שלו והיום היה ממש שונה. הבטחתי לכם הפתעה והנה מגיע השוס: בשבע בבוקר מתייצבים במזח ועולים על סירה, 30 צועדי קמינו (Peregrinos) כמונו ועוד שני אנשי צוות והסירה מפליגה במעלה נהר ארוסה (RIO de Arosa) ובהמשך נהר אולה (Ulla), כשעה וחצי. ביציאה מהנמל מלווה אותנו בקפיצות להקת דולפינים.

בדרך ה"קפטן" מסביר על תעשיית גידול הצדפות, על 12 הצלבים (12 השליחים) שמוצבים לאורך הגדה ואפילו מכבד אותנו בתה חם, קרואסון והכי חשוב, חותמת בדרכון הצליינים.
כבר בשמונה וחצי אנחנו יורדים מהסירה ועושים מסלול צעידה קצר, 12 ק"מ בשעתיים וחצי עד האכסניה.
ולאלו שמצקצקים בלשון וסופרים לנו קילומטרים, הסירו דאגה מליבכם, מסלול השיט לא נכלל במניין 294 הק"מ שצעדנו עד כאן.
ועוד משהו קטן, בזמן ההליכה, אני מנסח לעצמי את המשפטים שאכתוב בסיכום. כמובן שעשר דקות מאוחר יותר אני שוכח את הנוסח, מתחיל מחדש וחוזר חלילה. בעצם, מה שאתם קוראים זה רק מה שצץ לי בעשר הדקות האחרונות של הצעידה...
מקום לינה ––  Hostel Glorioso Picarana- אכסניה על השביל, על כביש ראשי, מיושן, חדר זוגי, חדר רחצה משותף, החדרים בקומה שניה ושלישית, ללא מעלית, אין מטבח, מקבלים מגבת ומצעים. 26 יורו.

יום מספר 15  – 10.5.22 – מפיקרניה (Picarana) לסנטיאגו דה קומפוסטלה (Santiago De Compostela)
בחרתי היום בישי ריבו שילווה  אותנו בקול הפעמונים שלו בדרך (הקצרה) לסנטיאגו דה קומפוסטלה, אולי כי רציתי קצת "יהדות" לאזן את ה"נצרות" הרבה שמסביב. אנחנו מאזינים להופעה שלו ובה השיר המשותף עם אמיר דדון "לבחור נכון":
"... אומרים יש מי ששומר עליי
נותן לי את הכוחות
עוד לא מצאתי תשובה אבל
קוראים לזה לחיות

מתי אלמד לבחור נכון?
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור
לבחור נכון"
(מילים א. דדון וא. ציטרין)
הדרך היום עוברת באזורים כפריים ושבילי יער עד לפרברי סנטיאגו, ברובה מישורית עם מעט עליות, בסה"כ 16.5 ק"מ שאנחנו צועדים ב- 3.5 שעות. ככל שמתקרבים לסנטיאגו יש יותר ויותר צועדים.

כשמגיעים לכנסייה במרכז העיר (נקודת הסיום) חוברים לצועדים נוספים שהגיעו ממסלולי קמינו אחרים (הצרפתי, הצפוני...).

אחרי צילומי חובה בחזית הכנסיה אנחנו הולכים למשרד, מבצעים תהליך הרשמה מהיר, מקבלים מספר ועומדים בתור (כמו בקופת חולים, רק שלא שומעים רוסית וערבית). אחרי רבע שעה מגיע המספר שלנו, מציגים את הדרכון עם החותמות ומקבלים את תעודת הקומפוסטלה. עשינו זאת!
אבל, אין מנוחה לייגע, המסע שלנו ימשיך מחר בבוקר מערבה לפינסטרה שלחוף האוקינוס האטלנטי, עוד 84 ק"מ ב- 5 ימים. על כך בפוסט "קמינו מסנטיאגו לפינסטרה" שבבלוג הנוכחי.
בימי הביניים האמינו שבנקודה המערבית הזו מסתיים העולם (פין=סוף, טרה=אדמה), אז "העולם" היה אירופה.
מקום לינה ––  Hostal Costa Azul - אכסניה כ- 500 מטר מהכנסייה, בגבול העיר העתיקה, מקום מיושן, חדר עם שתי מיטות נפרדות, חדר רחצה משותף, החדרים בקומה שניה, ללא מעלית, אין מטבח, מקבלים מגבות ומצעים. 50 יורו.

למחרת בבוקר יצאנו לכיוון פינסטרה. על כך בקישור הקמינו מסנטיאגו לפינסטרה.

מי שמעוניין במידע נוסף מוזמן לפנות אליי במייל [email protected]